סעיף 367 לפקודת החברות קובע; "367. ביטולו של חיסול - (א) לאחר שחוסלה החברה לפי סעיפים 315 או 339 רשאי בית המשפט, על פי בקשת המפרק או אדם הנראה לבית המשפט מעוניין בדבר, ליתן בכל עת תוך שנתיים לאחר תאריך החיסול, ובתנאים שייראו לו, צו המבטל את החיסול; משניתן הצו ניתן לנקוט כל הליך שאפשר היה לנקטו אילולא חוסלה החברה. (ב) מי שלפי בקשתו ניתן צו הביטול חייב להגיש לרשם, תוך שבעה ימים לאחר מכן או תוך זמן נוסף שהתיר בית המשפט, העתק מאושר של הצו; לא עשה כן, דינו - קנס נמשך." החלטה עסקינן בבקשה למתן הוראות מטעם המבקשת, חברת ע.מ.ש חברה לבניין ופיתוח בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה") באשר להחלטתי שניתנה ביום 4.2.02 במסגרת בש"א 2817/02. להלן תיאור עובדות המקרה בקצירת האומר וכפי שעלו מכתבי הטענות; 1. ביום 1.8.01, הגישה החברה המבקשת וחברה נוספת בשם מ.ש. אריאל שירותי אספקה בע"מ תביעה כספית כנגד המשיבים 2,3 (להלן: "המשיבים") בת.א. 5840/01. המשיבים הינם עורכי דין במקצועם אשר ייצגו את 2 החברות במסגרת הליכי בוררות שניהלו כנגד שגיא י.א. מבני תעשיה בתפן (1983) בע"מ ומריו לזניק בע"מ. המשיבים הגישו בקשה למחיקת התובענה על הסף, אשר בין יתר נימוקיה נטען כי המבקשת הינה חברה שבפירוק ואינה רשאית להגיש תביעה. בעקבות זאת, הגישה המבקשת בקשה לביטול הפירוק, במסגרת בש"א 20214/01. אולם, משהתברר לה כי החברה חוסלה ביום 30.11.00, הגישה המבקשת בתחילה בקשה לביטול החיסול במסגרת בש"א 23280/01 בנמקה את הבקשה בכך כי לא ידעה הן על הליכי הפירוק והן על הליכי החיסול. בתגובה לאותה בקשה השיב ב"כ כונס הנכסים הרשמי כי לא יתנגד לביטול החיסול של החברה אם תתקבל הסכמת נושי החברה. בעקבות זאת, הגישה המבקשת ביום 24.01.02 במסגרת בש"א 2817/02, בקשה לביטול חיסול החברה בהתאם להוראות סעיף 367(א) לפקודת החברות, מאותם הנימוקים שצוינו בבקשה, ועתרה, כמו כן, כי יתאפשר לחברה שבפירוק להמשיך בהליך המשפטי נגד המשיבים בת.א. 5840/01. סעיף 5 לבקשה נוסח בזו הלשון; "5. לפיכך מתבקש כב' ביהמ"ש לבטל את חיסול החברה ולאפשר לחברה שבפירוק, להמשיך בהליך המשפטי בת.א. 5840/01 (בימ"ש שלום ראשל"צ) נגד הנתבעים." 2. בעקבות תגובת כונס הנכסים הרשמי לבקשה, לפיה לא התנגד למבוקש בה, ובלבד שכספים שיתקבלו מהתביעה יכנסו לקופת הפירוק, ניתנה החלטתי מיום 4.2.02. על פי אותה החלטה ניתן צו כמבוקש, בכפוף לאמור בתגובת הכנ"ר. החלטה זו כאמור היא נשוא הבקשה דנן. 3. לאחר שניתנה החלטתי במסגרת בש"א 2817/02, הגישו המשיבים בקשה לסילוק התובענה על הסף, בבית משפט השלום בראשון לציון, מנימוקי התיישנות. המשיבים טענו כי יש לראות בתביעה כנגדם כאילו הוגשה רק לאחר שבוטל צו החיסול לחברה, דהיינו ביום 4.2.02, ולא ביום 1.8.01. יוצא מכך לטענתם, כי במועד בו בוטל צו החיסול לחברה, התיישנה לכאורה התביעה. ביום 5.5.03 דחתה כבוד השופטת עירית וינברג - נוטוביץ את בקשת המשיבים, תוך שהיא מתייחסת להחלטתי בבש"א 2817/02. בהחלטתה קבעה כי: "בנסיבות אלה נראה לי כי בית המשפט הורה על ביטול החיסול באופן רטרואקטיבי בכך שהוא נעתר לבקשת המשיבה 2 (דהיינו, החברה שבפירוק - ו.א.) להמשיך בהליך המשפטי שהחלה בו, בטרם ניתן הצו הנ"ל. מנימוקים אלה איני רואה במעמדן המשפטי של המשיבות מכשול להמשיך ההליכים בתיק שבפניי." 4. על החלטת כבוד השופטת וינברג - נוטוביץ בבית המשפט השלום בראשון לציון, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שדן בערעור בהרכב של שלושה שופטים, סגן הנשיא כב' השופט י' גרוס, כב' השופטת קובו וכב' השופטת רובינשטיין. בהחלטתם מיום 1.9.04 נקבע כי החברה שבפירוק תגיש בקשה לבית משפט זה של פירוק, על מנת שידון הנושא של זכות החברה להמשיך בתביעה כנגד המשיבים, ויקבע האם ביטול חיסול החברה פועל באופן רטרואקטיבי. זו מהותה של הבקשה דנן. 5. אקדים ואומר כבר עתה, כי הסוגיה היחידה שתיבחן במסגרת החלטה זו, כאמור בהחלטת חבריי השופטים מיום 1.9.04, נוגעת אך ורק לשאלה המשפטית, האם ביטול חיסול החברה פועל באופן רטרואקטיבי. אשר על כן, אין מקום לדון בטענות המשיבים כנגד החלטתי מיום 4.2.02 לבטל את חיסול החברה מהטענה כי מבית המשפט הוסתר כביכול מידע מהותי, וכי הבקשה נוסחה באופן מעורפל. טענות אלה הינן הלכה למעשה בקשה לביטול החלטה חלוטה, לבד מכך שאינני מסכימה להן מכל וכל, הרי שלא היה מקום להעלותן, לא כל שכן כאשר הן הועלו בניגוד להוראות המפורשות שניתנו ביום 1.9.04 בבית המשפט המחוזי. סעיף 367 לפקודת החברות קובע; "367. ביטולו של חיסול - (א) לאחר שחוסלה החברה לפי סעיפים 315 או 339 רשאי בית המשפט, על פי בקשת המפרק או אדם הנראה לבית המשפט מעוניין בדבר, ליתן בכל עת תוך שנתיים לאחר תאריך החיסול, ובתנאים שייראו לו, צו המבטל את החיסול; משניתן הצו ניתן לנקוט כל הליך שאפשר היה לנקטו אילולא חוסלה החברה. (ב) מי שלפי בקשתו ניתן צו הביטול חייב להגיש לרשם, תוך שבעה ימים לאחר מכן או תוך זמן נוסף שהתיר בית המשפט, העתק מאושר של הצו; לא עשה כן, דינו - קנס נמשך." (ההדגשות שלי - ו.א.) 6. לטענת המשיבים, ביטול חיסול חברה פועל אך ורק ממועד הצו ואילך, ולא באופן רטרואקטיבי. צו כאמור, אינו מכשיר לטענתם פעולות שעשתה המבקשת בעת שהייתה מחוסלת, שכן כאמור, חברה מחוסלת ללא אישיות משפטיות אינה כשירה לבצע פעולות משפטיות וכל פעולה הנעשית על ידה היא בבחינת VOID, ובטלה מעיקרה. לטענתם, כתב התביעה אשר הוגש על ידי החברה בהיותה מחוסלת ביום 1.8.01, הוא חסר כל נפקות משפטית וכמוהו כתביעה שמגיש אדם מת. זאת ועוד; המבקשים טוענים, כי בניגוד ללשון סעיף 369 לפקודת פשיטת הרגל, הדן בביטול מחיקת חברה ממרשם החברות, בו נאמר כי משהוגש לרשם החברות העתק מאושר של צו לביטול המחיקה, "יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה", בחר המחוקק שלא להכניס הוראה מקבילה בסעיף 367 לפקודה. תחת זאת הורה המחוקק לכאורה, כי רק לאחר שניתן הצו לביטול החיסול, רשאית החברה לנקוט בכל הליך שהייתה רשאית לנקוט בו אילמלא חוסלה. לטענתם, ביטול החיסול של חברה צופה פני עתיד, ואינו חל באופן רטרואקטיבי. 7. המשיבים מצטטים קטעים מספריהם של המחברים דוד בקר, "חיסול והחייאה של חברות" ושל יוסף כהן, "דיני חברות", התומכים לשיטתם בעמדתם בנוגע לסעיף 367 לפקודה; בספרו, "חיסול והחייאה של חברות", משווה המחבר דוד בקר בין סעיף 367 לפקודת החברות להסדר המקביל באנגליה, ומתייחס להלכה אנגלית בפסק דין Morris v. Harris (1927, A.C. 252 HL). המשיבים מצטטים את דבריו בעמוד 62 שם נאמר כי: "ההלכה שנפסקה בפסק הדין מוריס נ. הריס היא, כי המילים בסוף סעיף 367(א) (המקומי) - 'משניתן הצו ניתן לנקוט בכל הליך שאפשר היה לנקוט אילולא חוסלה החברה' - פועלות רק מהתאריך שבו הוחזרה החברה לקדמותה, וכי - מתוך השוואה עם לשון סעיף 369 (המקומי) - המחוקק לא מצא למתאים לקבוע הוראה המכשירה פעולות ביניים שנעשו מטעם חברה שחוסלה ולאחר מכן הוחייתה." בהמשך מצוטט בעמוד 188 לספרו תוך שהוא מתייחס לפסיקה המאוחרת לפסק הדין בעניין מוריס נ. הריס: "בפסק הדין, שהסתמך על מוריס נ. הריס, נעשתה הבחנה בין בקשה להכריז על חיסול כבטל ובין בקשת החזרה, לעניין הפסקת מירוץ ההתיישנות לעת חיסול. במקרה השני, מוסמך בית המשפט לתת הוראות בצו ההחזרה, המפסיקות את מירוץ ההתיישנות (ראה להלן). במקרה הראשון, אין בית המשפט מוסמך להפסיק את מירוץ ההתיישנות, והכרזה על החיסול כבטל אינה כשלעצמה מביאה לתוצאה כזו". בספרו, "דיני חברות", מתייחס יוסף כהן לסעיף 367 לפקודה. בעמוד 688 נאמר: "זאת ועוד, ביטול החיסול אינו נותן תוקף לפעולות שבוצעו בתקופה שבה היתה החברה מחוסלת, והוא פועל רק החל מרגע הוצאתו. מסקנה זו נובעת מלשונו המפורשת של סעיף 367 סיפא לפקודת החברות המורה: '...משניתן הצו ניתן לנקוט כל הליך שאפשר היה לנקטו אילולא חוסלה החברה'. לשון זו, להבדיל מלשונו המפורשת של סעיף 369 לפקודת החברות, אינה משמיעה ביטול בדיעבד אלא צופה פני עתיד". 8. באמתחת המשיבים פסק דין מיום 10.9.03, פרי עטה של כבוד השופטת יהודית שיצר במעמדה אז כרשמת בבית המשפט המחוזי, בת.א 2035/02 (ת"א) בזק בע"מ נ' אי.סי.אס. בע"מ, בו לטענתם, אימצה כבוד השופטת את עמדת המלומדים המוזכרת לעיל. טענת המבקשת; 9. כנגד טענות המשיבים, טוענת המבקשת כי למשיבים אין זכות לגיטימית לטעון לעניין ביטול החיסול בכלל, ולביטולו רטרואקטיבית בפרט. עניין זה לטענתה, הוא בין החברה, נושיה וכונס הנכסים הרשמי בלבד. שאם לא כן, כל נתבע פוטנציאלי יתנגד וינסה לחמוק מתביעתו בהעלאת טענות כגון דא. זאת ועוד; המבקשת מצטטת מספרו של המלומד פלמן העוסק בדיני פירוק, והמתייחס לסעיף 236 לפקודה, שקדם לסעיף 367 דהיום. בעמוד 313 נאמר כי: "משניתן צו ביהמ"ש, יחשב החיסול כמבוטל מתחילתו, כלומר מהתאריך בו עומדת החברה להתחסל ולא מתאריך הוצאת הצו, לפי סעיף 236 לפקודת החברות. במילים אחרות, ביטול החיסול נחשב כאילו לא נעשה דבר לחיסול החברה". בנוסף, לטענתה,בית המשפט העליון בע"א 30/66 עפרון נ' דלל, בהתייחסו לסעיף 236 לפקודה, קבע כי "סעיף 236 מסמיך במפורש את ביהמ"ש להכריז על בטלות החיסול, כפי שביהמ"ש מוצא לנכון. לטענתה, לשון הסעיף רחבה ואינה מגבילה את שיקול הדעת של בית המשפט. 10. לטענת המבקשת, סעיף 367 לפקודת החברות נוסח באופן שונה מנוסחו הקודם, אך יסודותיו הם אותם היסודות, לאמור: א. סמכות ביהמ"ש, ליתן צו המבטל את החיסול. ב. משניתן הצו, ניתן לנקוט בכל הליך שאפשר היה לנקטו, אילמלא חוסלה החברה. ג. ביהמ"ש רשאי ליתן את הצו, בתנאים שיראו לו. עד כאן טענות הצדדים, ומכאן החלטתי: 11. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין בקשת החברה להתקבל. סבורה אני, כי סעיף 367 לפקודת החברות מותיר בידי ביהמ"ש שיקול דעת ליתן צו לביטול החיסול בתנאים שיראו לו. דהיינו, הסעיף מאפשר לבית המשפט לקבוע כי במקרים מסוימים ובעניינים מסוימים, על פי שיקול דעתו, צו ביטול החיסול יחול גם למפרע. ובמה דברים אמורים? 12. דיני החברות קובעים את הדרך להקמת חברה, וליצירת האישיות המשפטית החדשה הגלומה בה. כמו כן, קובעים הדינים את האופן בו אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה באה לסוף דרכה. כך, כשם שחברה נוצרת מכוח החוק ובחסותו, כך מגיעה היא לסוף דרכה ומתחסלת לפיו. מטרת חיסול החברה היא להעביר מן העולם את האישיות המשפטית של החברה. 13. אלא, שהמחוקק מצא לנכון להכפיף את אותו חיסול לאופציה לבטלו, וזאת על מנת לאפשר להמשיך בהליכי הפירוק. כך, מאפשר סעיף 367(א) לפקודת החברות, בכל עת תוך שנתיים לאחר תאריך החיסול, לבטל במקרה הצורך את צו החיסול ולהשיב את גלגלי הליכי הפירוק לאחור. הווה אומר, למשך שנתיים ממועד החיסול, עסקינן בחיסול "על תנאי". בעניין זה, לא מקובלת עלי ההשוואה שערכו המבקשים בין חברה מחוסלת לאדם שנפטר, שכן אישיותו המשפטית של אדם שנפטר לא תוחזר באופן מלאכותי לאחר מותו, בעוד שבחברה, קבע המחוקק הסדר המאפשר את קימומה של אישיותה המשפטית לאחר חיסולה. יפים לעניין זה דבריה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה ברע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ ו-2 אח', שם קבעה כי: "אין מקום לאנלוגיה שניסה מפרק החברה לעשות בין הפסקת הליך פלילי כנגד אדם שנפטר לבין חברה שניתן לגביה צו פירוק. אדם שנפטר חדל מלהתקיים ושוב אין הוא יכול לשמש נושא לאישום בהליך פלילי. לא כן חברה בפירוק שהיא בעלת ישות משפטית קימת ומוכרת ועשויה להמשיך לפעול ככזו בתחומי משפט שונים עד לחיסולה ולמחיקתה. תהליך הפירוק עשוי לארוך שנים רבות ובמסגרתו אף יתכן כי החברה פועלת במגמה של שיקום עסקיה להבדיל מאשר לקראת חיסולה. היא ממשיכה בעת הפירוק להיות כפופה למערך הנורמות של הדין הפלילי וצריכה לתת את הדין על עבירות שביצעה. ראוי להעיר כי גם אחרי חיסולה של החברה עדיין ניתן לבטל בתנאים מסוימים תוך פרק זמן מוגדר את צו החיסול, ומשניתן צו ביטול כאמור, ניתן לנקוט בכל הליך כנגד החברה שניתן היה לנקוט אלמלא ניתן צו החיסול (סעיף 367(א) לפקודה)". (ההדגשות שלי - ו.א.) 14. טענת המבקשים כי ביטול החיסול של חברה צופה פני עתיד בלבד, ואינו יכול לחול בשום מצב באופן רטרואקטיבי, מוליכה ל 2 מסקנות, שכל אחת מהן אינה הגיונית בעיני; הראשונה, הווצרות נתק בהמשכיות קיומה של אישיות משפטית. השנייה, כי כתוצאה מביטול החיסול, הצופה לכאורה פני עתיד בלבד, נוצרה מעין אישיות משפטית חדשה יש מאין. לא ניתן להסכים למסקנות אלה, שכן עסקינן באותה חברה, ועל כן, לאחר שחיסולה בוטל, סבורה אני כי ישנם מצבים בהם הכרחי לראות בחברה כמי שהתקיימה ברציפות, כאילו לא חוסלה מעולם. 15. אחד המקרים הברורים בהם מתעורר הצורך לבטל את חיסול החברה, הוא המקרה בו לאחר סיום הליכי הפירוק וחיסול החברה, נתגלו זכויות ו/או נכסים נוספים של החברה, אשר עשויים להביא תועלת לקופת הפירוק ובכך להיטיב עם נושיה. במקרה זה, יש להגן על הנכס/זכות השייכים לחברה ולנושיה, על מנת שלא יאבדו. המסקנה הברורה מצורך זה, אשר עולה בקנה אחד עם המדיניות המשפטית הראויה לפיה מבקש המחוקק להגן על זכויות החברה שבפירוק ועל זכויות נושיה, היא כדלקמן; במקרים מסוימים, על פי שיקול דעתו של בית המשפט, יש לפרש את ביטול החיסול ככזה שחל באופן רטרואקטיבי. כך למשל, על מנת לקיים את המדיניות המשפטית המגנה על החברה שבפירוק ונושיה, לבל יאבדו נכסים אשר ייטיבו עימם. שכן, מה תועלת יש בביטול החיסול, אם ממילא בתקופת הביניים שבין החיסול לביטולו, יאבד הנכס?! 16. אשר על כן, סבורה אני כי לא בכדי קבע המחוקק כי בית המשפט יכול להוציא צו לביטול החיסול, והוסיף את המילים; "בתנאים שיראו לו". היינו, המחוקק הותיר בידי בית המשפט שיקול דעת, לקבוע כי במקרים מסוימים, כמו למשל בסוגיה הספציפית והייחודית בשמירה על זכויות החברה ונושיה לבל יאבדו נכסים אשר ייטיבו עם קופת הנשייה, ניתן לקבוע כי צו ביטול החיסול יחול למפרע. 17. כאן המקום להתייחס גם לציטטות מספרי המלומדים שהוזכרו במסגרת התנגדות המשיבים לבקשה; למרות שאין בקביעתם משום קביעת הלכה מחייבת, כמו גם אין בהלכה אנגלית כדי לחייב בתי משפט בישראל, הרי שאף המחבר דוד בקר בספרו "חיסול והחייאה של חברות", כתב בעמוד 184 לספרו כי; "נקודה שלא נידונה בפסק הדין וממילא גם לא הוכרעה היא: מה משמעותו של הכוח המסור לבית המשפט לקבוע תנאים בצו המכריז על החיסול כבטל. האם יכול בית המשפט, במסגרת סמכותו זו, להקנות תוקף למפרע לפעולות מסוימות של החברה שנעשו בתקופת החיסול, גם כאשר מכוח הצו כשלעצמו, ללא תנאים, לא ניתן תוקף שכזה". דברים אלה מתקשרים למסקנתי, כי בידי בית המשפט שיקול דעת לקבוע ב"תנאים שייראו לו", לפיהם יחול צו ביטול החיסול באופן רטרואקטיבי. וכך אמנם קבעתי בהחלטתי מיום 4.2.02, בה ניתן סעד כמבוקש לבקשת החברה "לבטל את חיסול החברה ולאפשר לחברה שבפירוק, להמשיך בהליך המשפטי בת.א. 5840/01 (בימ"ש שלום ראשל"צ) נגד הנתבעים". 18. אשר לפסק הדין של כב' השופטת שיצר; ראשית, עסקינן בהלכה שאינה מחייבת את בית משפט זה. שנית, סבורה אני כי מכיוון שלא נידון בפסק הדין מקרה של ביטול צו חיסול, אלא החייאת חברה שנמחקה, הרי שלא ניתן לראות באותם ציטוטי המלומדים שהוכנסו להחלטה משום קביעת הלכה כלשהי באשר לביטול צו חיסול. 19. זאת ואף זאת; במקרה דנן, עסקינן בתביעה אשר הוגשה נגד המשיבים טרם חלוף תקופת ההתיישנות. עצם הגשתה העמידה אותם על העובדה כי החברה טוענת שהם חייבים לה כספים בהיקף גדול. מכיוון שכך, ביטול החיסול כך שיחול באופן רטרואקטיבי, לא פוגע באינטרס ההסתמכות של צדדים שלישיים, המשיבים במקרה זה; שכן, השלכת ביטול החיסול על צדדים שלישיים ועל אינטרס ההסתמכות שלהם, נכלל בין יתר השיקולים המונחים בפני בית המשפט עת מחליט הוא כי צו ביטול החיסול יחול למפרע. ודוק; קביעתו של המחוקק כי תביעות מתיישנות, נועדה להגן על בעלי דין מפני "תביעות חלודות". לא זה המקרה בו עסקינן; התביעה נגד המשיבים הוגשה בזמן. מעבר לאינטרס המצומצם של מר שמעון עשהאל, שחתם כביכול באופן אישי על כתב התביעה ומסר תצהירים בבקשה לביטול החיסול, תוך שהוא מסתיר לכאורה, לטענת המשיבים, את עובדת היותו חייב מוגבל באמצעים, קיים אינטרס נוסף רחב הרבה יותר; בירור התובענה לגופו של עניין, הן מצד החברה, הן מצד נושיה, והן מבחינת המדיניות המשפטית הראויה. בעניין זה, ידועה ההלכה כי אין להקריב את המהות על מזבח הפרוצדורה באותו משל ידוע של מיטת הסדום, וכפי שקבע בית המשפט עוד בע"א 189/66; לעולם אין לשכוח כי סדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק, ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. אין ליתן למשיבים "ליהנות" מתקלה בהגשת התובענה על ידי מנהלה לשעבר ולא ע"י מפרקה, באופן שימנע את בירור התובענה לגופו של עניין, דבר אשר כרוך כאמור לא רק באינטרס הפרטי של מר עשהאל, אלא גם באינטרס הרחב של החברה, נושיה והמדיניות המשפטית. 20. כיוון שאינני נדרשת להכריע לגופו של עניין בתובענה בין הצדדים, יכולה אני לומר כי ניסיונם של המשיבים להיאחז בטענות הקשורות בענייניה הפנימיים של החברה, כמו גם בכל אמצעי פרוצדוראלי אחר, הכל כדי להימנע מדיון אמיתי בתובענה שהוגשה, אומרת דרשני. זאת ועוד; אף בניהול בקשה זו, הצליחו המשיבים לעכב את מתן ההחלטה בה. מדובר בבקשה שהוגשה עוד ביום 28.9.04. ביום 6.12.04 הגישו המשיבים בקשה לקביעת דיון בבקשה, על מנת לממש את זכותם ולחקור את המצהיר, שמעון עשהאל. בהחלטת ביניים מיום 30.5.05 קבעתי כי הסוגיה היחידה אשר עלי להכריע בה בבקשה דנן היא סוגיה משפטית בעיקרה. אשר על כן, לא ירדתי לסוף דעתם של המשיבים בבקשתם לערוך דיון בבקשה כדי לחקור את המצהיר. אולם, באותה החלטה נקבע, כי לו רק מטעמים של מראית פני הצדק, לא יהא ראוי לשלול מן המשיבים את זכותם לחקור את מנהל החברה על תצהירו. וראה זה פלא; ביום הדיון, ה- 29.11.05, ויתרו המשיבים על חקירת המצהיר. עינינו הרואות, שהחלטה בבקשה דנא יכולה הייתה להתקבל עוד לפני חודשים רבים, אלא שבקשת המשיבים לערוך דיון לצורך חקירה שלא התקיימה, דחתה את מועד זה. סבורה אני, כי יש בהתנהגותם של המשיבים אף כדי להצביע על התנהלות בלתי ראויה ממש, וזאת בלשון המעטה. זאת עד כי כך שתמהתני האם יש למשיבים סיבה נעלמה לכך? 21. אם לסכם, החלטתי כי יש לקבל את בקשת ההבהרה, ולקבוע כי בנסיבות העניין, בסוגיה הספציפית והייחודית דנן בשמירה על נכסי החברה ועל טובת נושיה, צו ביטול החיסול שניתן לחברה חל למפרע, כדי להמשיך בהליך המשפטי בת.א. 5840/01 (בימ"ש שלום ראשל"צ) נגד הנתבעים. כמו כן, בנסיבות העניין, ולאור התנהלותם של המשיבים, סבורה אני כי ראוי יהא לפסוק כנגדם הוצאות; המשיבים ישאו כולם יחד וכ"א לחוד, בהוצאות המבקשת, זאת בנוסף לשכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין, צמוד עד ליום התשלום בפועל. דיני חברותפקודת החברות