החלטה זהו ערעור על החלטת קצין תגמולים מיום 21.11.06 ולפיה לא קיימת נכות בברך שמאל של המערער הקשורה בחבלה ממאי 1980. המערער הינו יליד 1933 ואין מחלוקת כי נפל מאוטובוס ונפגע בברך שמאל בזמן שרות מילואים במאי 1980 בהיותו בן 47. במסמך של רופא צבאי נכתב ביום 30.5.80, כי המערער "חזר מבית חולים סורוקה לאחר contusion of lt. knee, בוצע ניקוז של כ-100cc נוזל, בוצעה חבישה". עוד מצוין במסמך כי היו שינויים ארטרוטיים רבים בצילום שנעשה לברך וכי התנועות מלאות והיציבות טובה. המערער בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר רון ארבל טוען כי מאז הארוע חש הידרדרות פרוגרסיבית במצב הברך. עוד הוא טוען, כי עבר מספר ניתוחים וארטרוסקופיה וכן חיתוך עצם השוק לתיקון ציר הברך ואף ניתוח אחרון להחלפה שלמה של הברך. ד"ר ארבל בחוות דעתו כותב כך: "להערכתי, נכותו היום של מר אלוש יעקב נגרמה ברובה מהפגיעה אותה נפגע בעת שרותו הצבאי בשנת 1980. עד זמן זה, כפי שעולה מדבריו וכפי שעולה מהמסמכים הרפואיים שהוצגו בפני, לא סבל מר אלוש יעקב מבעיה בברך. אמנם, בצילום לאחר החבלה הנדונה בשנת 1980, נמצאו שינויים ניווניים בברך אולם שינויים אלו לא הפריעו לו לתפקד וגם יצא לשרות מילואים עם פרופיל 97. רק לאחר חבלה זאת חלה הידרדרות מואצת במצב, הפרופיל הרפואי שלו הורד ל - 45 ונאלץ לעבור מספר ניתוחים... להערכתי, חבלה זאת גרמה לכך שממצב של ברך עם שינויים ניווניים ללא כל מגבלה תפקודית, הפך מר אלוש לבעל ברך עם שינויים ניווניים שאיננה מתפקדת... אני מעריך את ההחמרה שחלה במצבו של מר אלוש יעקב עקב הפגיעה אותה נפגע בעת שרות המילואים ב-75% ממצבו". 4. המשיב בדחיית התביעה הסתמך על חוות דעתו של ד"ר שזר אשר כתב בחוות דעתו כך: "על פי מסמכים אלו (המסמכים בתיק הרפואי - הועדה) לאחר החבלה בשנת 1980, מצבו השתפר תוך זמן קצר מאוד וועדה רפואית שבדקה אותו בפברואר 1981 לא מצאה כי יש נכות בברך שמאל ולא קיימים מסמכים אודות תלונות על כאבים בברך זו עד שנת 1994. בשנת 1980 היה מר אלוש בן 46 באותה עת כבר סבל משינויים ניווניים קלים בברך. שינויים אלה לא היו סימפטומטיים ועל פי המסמכים לאחר תקופת החלמה קצרה המשיכו להיות לו סימפטומטיים גם לאחר החבלה בשנת 1980. עיקר הסימפטומים הופיעו יותר מ-10 שנים מאוחר יותר, עת היה מר אלוש קרוב לגיל 60. לדעתי זהו המהלך הטבעי של המחלה, ללא קשר לחבלה שארעה בשנת 1980 וגרמה לסימפטומים לתקופה קצרה". 5. המערער נשאל מספר פעמים בחקירתו הנגדית על מסמכים המעידים על כאבים וטיפולים שקיבל בברך שמאל לאחר הפגיעה בשנת 1980 ועד 1994. אולם המערער טען שהגיש כל מה שיש לו וכי אין לו מסמכים נוספים על המסמכים האלה. גם בסיכומים שהגיש המערער לתיק הועדה לא ביקש לצרף מסמכים נוספים המעידים על טיפולים רפואיים או התייעצויות עם רופאים בנושא ברך שמאל ואף לא על כאבים שהיו לו באותה תקופה, למרות שברור היה כי נושא הינו בעל משמעות רבה לעניין ההכרה. כל שציין המערער בעניין זה בתגובתו לסיכומי המשיב הוא, כי במסגרת תצהירו (סעיף 9) כתב, שהמשיך טיפולים בקופת חולים מכבי לאחר סיום הטיפולים בבית החולים תל השומר. סעיף זה אינו מספיק ואינו מהווה הוכחה מספקת למול הדרישה למסמכים רפואיים, אשר יציגו בפני הועדה את מצבו של המערער בשנים שלאחר החבלה. 6. המערער בסיכומי התגובה גם טוען כי המשיב וד"ר שזר נתבקשו להמציא את הצילומים ואת המסמכים הרפואיים שמעידים על שינויים ניווניים בשנת 1980. בהקשר לכך חשוב לציין, שגם המומחה מטעם המערער, ד"ר ארבל, מסכים, שהיו שינויים ניווניים קודם לחבלה וזאת בעקבות אותו צילום שנערך בסמוך לחבלה. לפיכך, אין ספק שהמערער סבל מניוון בברכו קודם לחבלה ואין צורך בהמצאת מסמכים לעניין זה. 7. השאלה העומדת בפנינו היא, האם הצליח המערער להוכיח כי החבלה בברכו הביאה להחמרה כלשהי בשינויים הניווניים שהחלו להתפתח בברך שמאל עוד קודם לחבלה ואם כן מה שיעור ההחמרה. 8. שני המומחים הסכימו כי קיומו של נוזל סרוטי בברך בזמן החבלה יכול להיות כתוצאה משינויים ניווניים וגם כתוצאה מחבלה (ראו פרוטוקול עמוד 10), כאשר ד"ר שזר שם דגש על כך שהנוזל יכול לנבוע כתוצאה מהשינויים הניווניים ואילו ד"ר ארבל מצביע על כך שהנוזל יכול היה להופיע כתוצאה של החבלה. לא מוזכר נוזל דמי שהוצא מן הברך. 9. הוועדה סבורה שבעניין זה יש לקבוע כי הנוזל הסרוטי לפחות בחלקו היה תוצאה של החבלה. הוועדה גם בדעה כי הקשר הסיבתי שבין הניתוחים שעבר המערער יותר מ- 10 שנים לאחר החבלה (ולאחר שידוע שהיו לו שינויים ניווניים בברך עוד קודם לחבלה) לבין החבלה, וכאשר לא הוגשו לנו מסמכים שיוכיחו על תלונות ובעיות בברך במשך השנים שלאחר החבלה, הינו קשר חלש ביותר, אולם לא בהכרח בלתי קיים לגמרי, ולכן הוועדה מוצאת כי יש מקום לקבוע קשר של החמרה בשיעור 10% בין מצב ברכו של המערער כיום לבין החבלה משנת 1980. סוף דבר הערעור מתקבל והוועדה קובעת קשר החמרה של 10% בין מצב ברכו של המערער כיום לבין החבלה משנת 1980. בנסיבות אלה - אין הוצאות. התיק הרפואי מוחזר למשיב. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה. צבאקצין התגמוליםמילואיםערעור