באשר לביצוע פסקי דין של בתי דין דתיים, ישנם שני סוגים של החלטות: א. החלטה שניתן לאכפה רק בהוצל"פ. ב. החלטה שניתן לאכפה גם בהוצל"פ וגם בביה"ד הדתי. כאשר ביה"ד הדתי, בתביעת בני זוג, מורה על עיקול אצל צד ג' - "מחזיק", אין לביה"ד הרבני סמכות לאכוף את העיקול על צד ג', גם אם הצו ניתן כדין. ההליך של "אישור עיקול" כלפי צד ג' אינו בסמכות ביה"ד הרבני, אשר מוסמך לדון רק בתביעה בין בני זוג להבדיל מתביעה כלפי צד ג'. לפיכך הדרך הנאותה היא לבצע את העיקול אצל מחזיקים באמצעות ההוצל"פ, ובדרך זו לאכוף את הצו על צדדים שלישיים. כאשר ביה"ד הדתי, בתביעת בני זוג, מורה על מכירת דירה קיימות בעניין הביצוע שתי חלופות: א. כל הליך המכירה יבוצע בפיקוח ביה"ד הדתי, שימנה את כונס הנכסים ויאשר את המכירה. סמכות זו הינה סמכות שיפוטית טבועה של ערכאה שיפוטית. ב. כל הליך המכירה יבוצע בהוצל"פ. ראש ההוצל"פ, בבצעו את פסק הדין של ביה"ד הדתי, ימנה את כונס הנכסים, יפקח על המכירה, יאשרה ויורה על הפינוי. פסק-דין א. המערכת העובדתית 1. ב6.12.92- ניתן פס"ד ע"י ביה"ד הרבני באשדוד, בחתימת שלושה דיינים, ובו הורה בית הדין : "הוילה תמכר ותחולק בין הצדדים בשווה לאחר ניכוי חובות דלהלן בלבד". 2. פסה"ד הוגש לביצוע בהוצל"פ ת"א ב7.9.95-. במסגרת הליכי ההוצל"פ מונה ב"כ המשיב ככונס נכסים לצורך מכירת בית המגורים של בני הזוג. 3. ב-7.3.96- ניתנה החלטה נוספת בביה"ד הרבני באשדוד, בחתימת דיין אחד - אב בית הדין, כדלקמן: "מחליט ביה"ד לצורך מכירתה כאמור (של הוילה - י.ג.) להוציא צו פינוי לפיו על הגברת לפנות את בית המגורים מכל איש וחפץ השייך לה וזאת תוך 45 יום מהיום". 4. בהסתמך על החלטת הפינוי, שניתנה ע"י ביה"ד הרבני, ביקש ב"כ המשיב להתרות במערערת ולקבוע מועד לביצוע הפינוי. הבקשה הוגשה עפ"י סעיף 64 לחוק ההוצאה לפועל. 5. ביום 7.7.96 בוצע פינוי בכח של האשה ושני ילדיה הקטינים מדירת המגורים באשדוד. הפינוי בוצע ע"י פקידי ההוצל"פ עפ"י החלטת ראש ההוצל"פ. 6. ביה"ד הרבני לא דן בהסדרת המדור החלופי של הקטינים. ביה"ד הורה על הפינוי, ולטענת המערערת היא נותרה עם ילדיה ללא קורת גג. 7. בקשה להורות על החזרת האשה וילדיה לדירת המגורים - נדחתה ע"י ראש ההוצל"פ. ב. טעוני המערערת בערעור 8. טוען ב"כ המערערת בערעור, שכל הליך הפינוי של האשה והקטינים מדירת המגורים, נעשה שלא כדין. נטען בהקשר זה, שראש ההוצל"פ היה מנוע מלבצע את הפינוי, באשר החלטת הפינוי ניתנה ע"י דיין אחד בביה"ד הרבני האזורי. 9. עוד טוען ב"כ המערערת, טעה ראש ההוצל"פ בהפעלת שיקול דעתו. היה על ראש ההוצל"פ לאפשר לאשה להסדיר את המדור החלופי של הילדים הקטינים. יודגש שהחלטת הפינוי, שניתנה ע"י ביה"ד הרבני, הופנתה כלפי האשה ולא כלפי הילדים הקטינים. ב"כ המערערת אינו מתנגד לביצוע המכירה כאמור בהחלטת ביה"ד הרבני, אולם טוען שכיוון שמדובר בפינוי ילדים קטינים (הילדים לא היו צד להליך), היה מקום לקבוע מועד פינוי לאחר ביצוע חלק מהתשלומים ע"י הקונה. כספים אלה יכולים היו לשמש לצורך השכרת דירה אחרת והסדר מדור חלופי של הקטינים. מדגיש ב"כ המערערת, שהדירה לאחר פינויה בכוח, עומדת ריקה. טרם נמצא קונה ולאשה ולשני הילדים הקטינים אין קורת גג. זאת ועוד, משטרם נמכרה הדירה, לא שולמו לאשה כספים מחלקה בכספי הפדיון ואין לה כספים לשכירת דירה חלופית, עבורה ועבור ילדיה הקטינים. 10. הערעור אומת בתצהיר כנדרש עפ"י תקנות ההוצל"פ. המשיב לא הגיש תצהיר נגדי. ג. ביצוע פסקי דין והחלטות של בתי הדין הרבניים בהוצאה לפועל 11. סעיף 1 לחוק ההוצל"פ תשכ"ז1967- כולל בהגדרת "בית משפט" - בית דין דתי, ובכך הוא מסמיך את ראש ההוצל"פ לבצע פסקי דין של בתי דין דתיים. 12. ביהמ"ש למשפחה, בשבתו כערכאת ערעור על החלטות ראש ההוצל"פ, מפקח גם אחר הביצוע בהוצל"פ של פסקי הדין וההחלטות הנ"ל. תקנה 120 (ו) לתקנות ההוצל"פ מסמיכה את ביהמ"ש למשפחה בשבתו כערכאת ערעור, לאשר, לבטל או לשנות את החלטת ההוצל"פ, הכל כראות עיניו. ביהמ"ש רשאי לדון בטענות עובדתיות גם אם לא הובאו כלל בפני ראש ההוצל"פ. הרשאה זו נובעת מכך שהמערער חייב לצרף לערעורו גם תצהיר לאימות העובדות. ראה: ע"א 34/89 גלצר נ' גלצר פ"ד מג (1) 329. 13. באשר לביצוע פסקי דין של בתי דין דתיים, ישנם שני סוגים של החלטות: א. החלטה שניתן לאכפה רק בהוצל"פ. ב. החלטה שניתן לאכפה גם בהוצל"פ וגם בביה"ד הדתי. כאשר ביה"ד הדתי, בתביעת בני זוג, מורה על עיקול אצל צד ג' - "מחזיק", אין לביה"ד הרבני סמכות לאכוף את העיקול על צד ג', גם אם הצו ניתן כדין. ההליך של "אישור עיקול" כלפי צד ג' אינו בסמכות ביה"ד הרבני, אשר מוסמך לדון רק בתביעה בין בני זוג להבדיל מתביעה כלפי צד ג'. לפיכך הדרך הנאותה היא לבצע את העיקול אצל מחזיקים באמצעות ההוצל"פ, ובדרך זו לאכוף את הצו על צדדים שלישיים. כאשר ביה"ד הדתי, בתביעת בני זוג, מורה על מכירת דירה קיימות בעניין הביצוע שתי חלופות: א. כל הליך המכירה יבוצע בפיקוח ביה"ד הדתי, שימנה את כונס הנכסים ויאשר את המכירה. סמכות זו הינה סמכות שיפוטית טבועה של ערכאה שיפוטית. ראה: 3914/92 לב נ' ביה"ד הרבני פ"ד מח (2) 491. ב. כל הליך המכירה יבוצע בהוצל"פ. ראש ההוצל"פ, בבצעו את פסק הדין של ביה"ד הדתי, ימנה את כונס הנכסים, יפקח על המכירה, יאשרה ויורה על הפינוי. ההוראות בעניין עיקול מקרקעין ומכירתם (פרק ד' לתקנות ההוצל"פ) יכולות להנחות אולם אינן מחייבות את ראש ההוצל"פ במנותו ובהפעילו כונס נכסים לצורך ביצוע פס"ד למכירת דירת מגורים (פרק ו' לתקנות ההוצל"פ). ראה: ע"א 213/89 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' משה"ב משכנות פאר בע"מ פ"ד מה (3) 93. ראש ההוצל"פ רשאי לתת גם הוראה שאינה מצויה בתקנות, ובלבד שהדבר יעשה עפ"י שיקול דעת נאות. 14. ההוראה בסעיף 7 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה התשנ"ה1995-, אין לה מקבילה החלה על בתי הדין הדתיים. סעיף 7 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה מורה שהליך פירוק שיתוף בנכס של בני זוג יבוצע עפ"י החלטת ביהמ"ש למשפחה ובפיקוחו, זולת אם הורה ביהמ"ש על ביצועו באמצעות לשכת ההוצל"פ. בהעדר הוראה מקבילה יכול בן הזוג להפעיל את פסה"ד של ביה"ד הרבני בעניין מכירת הדירה וחלוקת הפדיון ישירות בהוצל"פ, גם ללא החלטה מפורשת של ביה"ד הדתי. כך גם נהג המשיב בערעור נשוא הדיון . ד. "תקיפה עקיפה" של פסק דין או החלטה של בית דין דתי. המוגשת לביצוע בהוצאה לפועל 15. טוען ב"כ המשיב שאין סמכות לראש ההוצל"פ ולביהמ"ש למשפחה בשבתו כערכאת ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, לבדוק את תקפותה של החלטת ביה"ד הרבני. 16. שאלה זו עמדה להכרעה בבג"צ 433/74 חזן נ' בית הדין הרבני פ"ד כט (2) 27, 28. בפסק דין זה קבע השופט ויתקון : "אם נכרנה היא טענת העותרת שצו ביה"ד הרבני היה אפסי ונטול כל תוקף משפטי... כי אז ברור שראש ההוצאה לפועל ובערעור עליו בית המשפט המחוזי (כיום בית המשפט למשפחה - י.ג.) מוסמכים גם מוסמכים הם להכריז על אפסותו ולהמנע מלפעול לפיו". ה. תוקפה של החלטת פינוי שנחתמה ע"י דיין אחד או אב בית הדין 17. החלטת הפינוי, ניתנה ע"י ביה"ד הרבני בחתימת דיין אחד, אב ביה"ד . 18. עד לתיקון מס' 11 לחוק הדיינים התשמ"ט1989- נקבע בפסיקת ביהמ"ש העליון , שהחלטה שניתנה ע"י דיין אחד בביה"ד הרבני - אין לראות בה החלטה שיפוטית, היא נגועה בחוסר סמכות ואינה תקפה . ראה: בג"צ 7/83 ביארס ני בית הדין פ"ד לח (1) 673. ע"א 756/85 יעקב נ' יעקב פ"ד מ (2) 637. ע"א 410/85 חמד נ' חמד פ"ד מ (1) 110. בג"צ 1750/91 מסלתי נ' ביה"ד פ"ד מה (5) 360. 19. תיקון מס' 11 לחוק הדיינים התשמ"ט1989- ותיקון מס' 14 לחוק הדיינים התשנ"א1991- הסמיכו את שר הדתות לקבוע בתקנות עניינים בהם ידון דיין אחד. החוק הגביל את מסגרת ההסמכה ל5- קטגוריות: א. עניינים שלא על ריב. ב. צווים לעיקול נכסים או לעיכוב יציאה. ג. כל עניין שבעלי הדין הסכימו עליו שידון בדיון אחד. ד. ענייני סדר ומינהל. ה. עניינים הנדונים במעמד צד אחד. 20. מכוח תיקוני חקיקה אלה הותקנו תקנות הדיינים (עניינים שניתן לדון בהם בדיין אחד) התש"ן1990-, ותקנות הדיינים (תיקון ) התשנ"ב1992- . לכל אחת מ5- הקטגוריות שפורטו בחקיקה הראשית, הובאה בחקיקת המשנה רשימה סגורה של עניינים המתייחסת לקטגוריה זו. בהיות הרשימה "רשימה סגורה" - לא ניתן להוסיף עליה. 21. מעיון בתקנות עולה שהחלטת הפינוי שניתנה ע"י דיין אחד אינה בגדר "עניינים שלא על ריב" ואינה בגדר "עניינים הנדונים במעמד צד אחד". פשיטא, שהחלטת הפינוי אינה בגדר שאר הקטגוריות שנמנו לעיל. מדגיש ב"כ המערערת שהחלטת הפינוי ניתנה ע"י ביה"ד הרבני במעמד צד אחד. חרף האמור אין ההחלטה בגדר "עניין הנדון במעמד צד אחד" ואינה בסמכותו של דיין אחד. בתקנות הדיינים (עניינים שניתן לדון בהם בדיון אחד) (תיקון) התשנ"ב1992- נקבע: "עניינים הנדונים במעמד צד אחד: (א) מתן צווים זמניים בעניינים דחופים הנדונים בשלושה, לפני שנקבע להם הרכב, אם הוכח לדיין כי השהיית הדיון עלולה לגרום למבקש הצו נזק שאין לו תקנה או נזק חמור". קודם מתן ההחלטה על הפינוי ניתן פסק דין למכירת הדירה של בני הזוג בהרכב שלושה דיינים. לא עסקינן בעניין שנדון לפני שנקבע הרכב, אלא בעניין שנדון לאחר מתן פסק הדין ע"י הרכב. 22. מצינו איפוא שאין דיין אחד מוסמך היה, בנסיבות העובדתיות של הערעור, ליתן החלטה על פינוי האשה מדירת המגורים והחלטה מעין זו אינה תקפה ואין לבצעה בהוצל"פ. 23. אולם בכך לא הסתיים הדיון. סעיף (ה1) לתיקון מס' 11 לחוק הדיינים התשמ"ט1989- מסמיך את אב ביה"ד האזורי, בשבתו כדיין אחד, לדון לבדו בצווים זמניים, צווי ביניים והחלטות ביניים אחרות. ואם כך עומדת השאלה האם החלטת הפינוי, שניתנה ע"י אב ביה"ד, הינה צו זמני או החלטת ביניים. פשיטא, שפינוי אשה מדירה לאחר פס"ד למכירת דירת בני הזוג אינו בגדר צו זמני, אלא החלטה סופית שאינה מיועדת מטבעה להיות מוגבלת בזמן או שעשויה להשתנות. הפרשנות של "צווים זמניים" ו"החלטות ביניים" נגזרת מתקנות בתי הדין הרבניים. תקנה קל"ב לתקנות בתי הדין הרבניים בישראל התשנ"ג מגדירה מונחים אלה בזיקה להליך המתנהל בביה"ד הרבני ולא להליך המתנהל בהוצל"פ. בתקנה קל"ב לתקנות בתי הדין הרבניים נקבע: א. על פסק דין או החלטה של בית דין הגומרת את הדיון באופן שלא ינתן עוד פסק דין - הערעור בזכות. ב. על פסק דין זמני או החלטת ביניים - הערעור ברשות המבחן המנחה הוא: האם הדיון נגמר באופן שלא ינתן עוד פס"ד. אם הדיון טרם נגמר וצפוי להנתן עוד פס"ד הרי לפנינו צו זמני או החלטת ביניים. 24. לאחר פסה"ד למכירת הדירה, ניתנת החלטה לפינוי האשה מהדירה ע"י אב ביה"ד הרבני. משהוגש פסה"ד למכירת הדירה לביצוע בהוצל"פ, ומשמינה ראש ההוצל"פ כונס נכסים - כל הליך המכירה נעשה תחת פיקוח ראש ההוצל"פ וכפוף לאישורו של ראש ההוצל"פ. הדיון בביה"ד הרבני בעניין הדירה הסתיים, לא צפוי להינתן עוד פס"ד בעניין הדירה בביה"ד הרבני. אישור המכירה הינו בסמכות ראש ההוצל"פ ולא בסמכות ביה"ד הרבני. ראש ההוצל"פ שמינה את כונס הנכסים הוא אשר מאשר את המכירה. לפיכך החלטת הפינוי אינה יכולה להיות החלטת ביניים או צו זמני ואינה עפ"י אפיונה בסמכות דיין אחד של ביה"ד הרבני, גם אם הינו אב ביה"ד. 25. משכך פני הדברים, החלטת הפינוי שניתנה ע"י דיין אחד (אב ביה"ד) אינה תקפה, ולא היה מקום לבצעה בהוצל"פ. ו. תוקפה של התערבות מאוחרת ע"י בית הדין הרבני לאחר מתן פסק הדין ולאחר הגשתו לביצוע בהוצאה לפועל 26. ב6.12.92- הורה ביה"ד הרבני בפס"ד על מכירת דירת המגורים וחלוקת הפדיון בחלקים שווים. עם מתן פסה"ד סיים ביה"ד את מלאכתו ואינו יכול עוד להידרש לעניין במעמד צד אחד, בהעדר תביעה חדשה, ולאחר חלוף 3.5 שנים ממתן פסה"ד. החלטת הפינוי ניתנה ב7.3.96-. בבג"צ 6103/93 לוי נ' ביה"ד הרבני פ"ד מח (4) 591 בע' 607 פסק ביהמ"ש העליון : "תורה ברורה היא, שגוף בעל סמכות שיפוט ממשיך ומחזיק בידיו סמכות שיפוט על נושא התלוי ועומד בפניו, והיא עד אם נסתיים ההליך... הליך שנסתיים - אותה ערכאת שיפוט סיימה את מלאכתה... והמבקש להידרש שוב לשיפוטה של אותה ערכאה חייב לפתוח בהליך חדש". ובע' 613 לפסה"ד נפסק: "משסיימו בית המשפט או בית דין לדון בעניין פלוני ופסקו את פסוקם, שאלת פירוש של הפסק אינה עוד נתונה לסמכותם... לא מצאנו בדין כל הוראה המאפשרת לבית המשפט או לבית דין אחר שנתן את פסק הדין וגמר את מלאכתו, לתת הבהרות או פירושים לפסק דינו... סייג לכלל נמצא בהוראת סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל - תשכ"ז1967-". 27. זאת ועוד, משהוגש פסה"ד של ביה"ד הרבני - עניין מכירת הדירה - ב7.9.95- לביצוע בהוצל"פ סיים ביה"ד הרבני את תפקידו. משלא ניתן צו עיכוב ביצוע ע"י ביה"ד הרבני מנוע ביה"ד מלהתערב פוזיטיבית בהליכי הביצוע של מכירת דירה ופינויה הקבועים בחוק ההוצל"פ ובתקנותיו. כשם שלא יעלה על הדעת, שלאחר שמונה כונס נכסים בהוצל"פ לצורך ביצוע פס"ד של ביה"ד הרבני - ימנה ביה"ד הרבני גם כונס מטעמו על אותה דירה, וכשם שלא יעלה על הדעת שכב' ביה"ד הרבני יתערב בהליך אישור המכירה של הדירה בהוצל"פ - כך לא יעלה על הדעת שביה"ד הרבני יתערב בהליכי הביצוע הקבועים בחוק ובתקנות ההוצל"פ לעניין מועד הפינוי, המשפיע גם על הסדרת המדור החלופי של הקטינים שלא היו צד להליך בביה"ד הרבני ושהחלטת הפינוי לא היתה מופנית נגדם. 28. גם מטעם זה, החלטת אב ביה"ד בעניין מועד הפינוי - לאחר 3.5 שנים ממועד מתן פסה"ד, לאחר שהוגש פסה"ד לביצוע בהוצל"פ ולאחר שניתנו החלטות כמתחייב מחוק ההוצל"פ והתקנות - נגועה בחוסר סמכות. 29. משבחר הזוכה שהליך המכירה יבוצע בהוצל"פ אין הצדק לאפשר לו לפנות למתן הוראות אופרטיביות בעניין הביצוע גם לביה"ד הרבני. ז. הפעלת שיקול הדעת של ראש ההוצאה לפועל בהליכי מכירת דירת בני זוג ופינויה 30. כאשר ביה"ד הרבני מורה בפסה"ד על מכירת דירת בני זוג, על ראש ההוצל"פ להפעיל שיקול דעת ולאפשר לאשה ולילדים הקטינים לפנות את הדירה במהלך התקופה בין יום חתימת חוזה המכר ליום מסירת החזקה, ולא להורות על ביצוע הפינוי לפני מציאת קונה או ביצוע המכירה. יש לאפשר לאשה לקבל חלק מהתשלומים הראשונים שמשלם הקונה בגין חלקה בפדיון המכירה, כדי שתוכל להסדיר מדור חלופי עבורה ובעיקר עבור הילדים הקטינים. 31. מרווח הפעלת שיקול הדעת של ראש ההוצל"פ הוא מצומצם ואינו מאפשר חיוב כספי של הזוכה לצורך הסדרת מדור חלופי לאשה ולילדים הקטינים, אולם הוא מאפשר שיקול דעת בקביעת מועד הפינוי של האשה והילדים מהדירה. 32. פינוי מיידי של האשה מהדירה מהווה פגיעה בילדים הקטינים, שלא היו צד להליך בביה"ד הרבני, וכאשר החלטת הפינוי של ביה"ד הרבני אינה מופנית כלפיהם. ח. הפעלת סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל - בקשה להבהרה 33. גם אם הייתי סובר, שהחלטת הפינוי של ביה"ד הרבני ניתנה בסמכות, הייתי קובע שלא היה מן הראוי לבצע את הפינוי בהוצל"פ קודם פניית ראש ההוצל"פ למתן הבהרה מביה"ד הרבני ביחס למדורם החלופי של הילדים הקטינים, אשר לא היו צד להליך בביה"ד הרבני. ט. הערת סיום 34. סעיף 40 א. לחוק המקרקעין מורה: "החליט בית המשפט... על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם לרבות הסדר ביניים". 35. סעיף 40 א. לחוק המקרקעין מורה על עיכוב סטטוטורי של הליך המכירה עד להסדרת המדור החלופי של הילדים. הסדר דומה נקבע גם בחוק המיטלטלין לגבי דירה עשינה רשומה בטאבו (זכויות חוזיות). 36. באם הדיבור "בית משפט" כולל גם בית דין רבני, הרי בית הדין לא מילא אחר הוראת חוק המופנית אליו והמורה, טאין לבצע פירוק שיתוף כל עוד לא הוסדר מדורם של הקטינים. בכך חרג בית הדין הרבני מסמכותו. משחרג בית דין מסמכותו - החלטתו בטלה, ואין לאכוף את החלטתו בהוצאה לפועל. 37. ב"כ הצדדים לא טענו בפני בעניין זה, ולפיכך אשאיר את העניין בצריך עיון. יחד עם זאת אציין שבשורה של פסקי דין פורש המונח "בית משפט" ככולל גם בית דין . ראה: ע"פ 741/83 גדרון ני מ"י פד"י לח (2) 689. עמ"מ 8/57 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית פד"י יב 900. בפרשת עו"ד פלוני הדגיש השופט חשין : "האמת ניתנת להאמר, כי הביטוי 'בית משפט' משתמע לעתים קרובות לשתי פנים: פעמים הוא כולל גם 'בית דין' ופעמים - ואפילו באותו דבר תחיקה - הוא מוציא 'בית דין' מכלל תחולה". י. סופו של דבר 38. הערעור מתקבל. החלטת ראש ההוצל"פ מ10.7.96 - בטלה. 39. המערערת רשאית לחזור עם ילדיה הקטינים לדירת המגורים. 40. הפינוי יתבצע עפ"י הוראות ראש ההוצל"פ, ורק לאחר שהאשה תקבל חלק מהתשלום הראשון שישלם קונה הדירה, אם וכאשר ימצא קונה ותאושר המכירה. באמצעות מנגנון זה ניתן יהיה גם להבטיח את הסדרת המדור החלופי של הילדים הקטינים, שלא היו צד להליך בביה"ד הרבני ושהחלטת הפינוי לא היתה מופנית כלפיהם. 41. הנני מחייב את המשיב לשלם למערערת הוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח + מע"מ צמוד למדד ונושא ריבית מיום מתן פסה"ד ועד התשלום בפועל. ביצוע פסק דיןבתי דין דתיים