פסק דין 1. העובדות הצריכות לעניין בפני תביעה לפינוי דירה, אותה הגישו התובעים כנגד נתבע 1 - בנם (להלן: "הנתבע"), וכנגד נתבעת 2 - גרושתו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבעת", ושניהם ביחד "הנתבעים"). הנתבעים הנם גרושים באופן פורמלי, ואולם בפועל הם מתגוררים יחדיו. בבעלות התובעים חלקת קרקע ברחוב שמואל 33, ראש העין, הידועה כחלקה 35 בגוש 4271 (להלן: "החלקה"). על החלקה בניין מגורים, אף הוא בבעלות התובעים. התובעים גרים בקומה ב' בבניין, ואילו הנתבעים גרים, כברי רשות, בדירת חדר, הנמצאת בקומה א' באותו בניין (להלן: " הדירה"). מהות התביעה להורות על פינוי הנתבעים מהדירה. 2. טענות הצדדים טענות התובעים לטענת התובעים, התובע מס' 1 (להלן: "התובע") נתן לנתבעים רשות להתגורר בדירה לזמן קצר, ובתנאי שייבנו את ביתם בחלקה, ביחד עם אחד מבניו, אחיו של הנתבע. לאור התנהגותו האלימה של הנתבע ולאור מערכת היחסים העכורה שהייתה בינן לבין התובעים, סרב התובע להמשיך בהוצאת תוכניות הבנייה כנדרש. לטענת התובעים, לנתבעים אין ולא היו זכויות כלשהן בחלקה או בדירה. לטענת התובעים, הנתבעים מכרו דירת מגורים אשר הייתה בבעלותם בפתח-תקוה ללא ידיעתם, וזאת על אף שחלק נכבד ממנה נרכש בסיוע התובעים. לטענתם, הנתבעים התחייבו להשיב להם את דמי רכישת הדירה בפתח תקוה ואף חתמו על שטרי חוב לצורך כך. בפועל, ההלוואה לא הוחזרה. התובע נשאל בחקירתו לעניין רכישת דירת הנתבעים בפתח-תקוה: - "ש. את סכום המשכנתא הם לא קיבלו ממך? ת. הם קיבלו 100,000 לי' בשטרות, והמקדמה 20,000 לי' ואח"כ 200 ומשהו עד קבלת המשכנתא, לא היה להם כסף עצמי. ש. כמה יש שטרות? ת. ארבעה שטרות כל שטר 25,000 לי', השטרות מבויילים. ש. למה רק 100,000 לי', אמרת שנתת יותר? ת. השאר במזומן, זהו בני, נתתי מרצוני הטוב. ש. למה עשית בכלל שטרי חוב? ת. כדי להבטיח את עצמי, שיהיה לי נקודת אחיזה, שיצא הצדק לאור. ש. אף פעם לא תבעת אותם. ת. נכון. (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 5.9.99). הנתבע אינו מכחיש כי התובע שילם 100,000 לי' עבור הדירה בפ"ת, ברם, לטענתו, הוא החזיר את הסכום עוד בטרם חתם על השטרות: - "ש. אתה לא החזרת לאביך את הכסף, ה100,000- לי'? ת. כן החזרתי. החזרתי אותם עוד לפני שקיבלתי אותם. עצם החתימה על השטרות הייתה בדיוק כמו עצם החתימה על חוזה השכירות שכאילו הילדים לא יגידו כלום, כלומר פקטיבי. (עמ' 35 לפרוטוקול מיום 29.11.99). עוד טוענים התובעים, כי הסכמתם למגורי הנתבעים בדירה הייתה מותנית בכך שהנתבעת תחתום על חוזה שכירות במהלך 4 שנים, לתקופה של שנה בכל פעם, כאשר בסופה התחייבה לפנות את הדירה. אין מחלוקת כי לאורך כל תקופת השכירות, לא שלמו הנתבעים לידי התובעים סכום כלשהו כשכר דירה. לטענת התובעת, היא התנגדה כי הנתבעים יתגוררו בדירה, והתובע בהקנותו לנתבעים רשות לגור בדירה, עשה זאת ללא הסכמתה (ר' עדותה בעמ' 6-7 לפרוטוקול מיום 5.9.99). טענות הנתבעים עד שנת 1993 התגוררו הנתבעים בדירת שלושה חדרים בפתח-תקוה, אשר הייתה בבעלותם. לטענת הנתבעים, כחמש שנים בטרם הוגשה התביעה דנן, פנה אליהם התובע בשמו ובשם התובעת, והציע להם כי ימכרו את דירתם בפתח תקוה ויבנו בית בחלקתו. התובע אף הציע לנתבעים, לטענתם, לעבור לגור בדירה, ללא תשלום דמי שכירות, עד שתושלם בניית דירתם. התובע הודה בחקירתו כי חוזי השכירות נעשו למראית עין: - ת. כל החוזים האלה הם פקטיביים. מאחר שהם בני וכלתי היו זמנים טובים ונתתי בהם אמון מלא. מאחר והאמון ירד לטימיון אני לא מוותר על פרוטה מהיום שחיתנתי אותם. מה שמגיע להם יקבלו ומה שמגיע לי אקבל". (עמ' 23 לפרוטוקול מיום 5.9.99). לטענת הנתבעים, הצעת התובע כי הנתבעים יבנו על החלקה הייתה בידיעת ובהסכמת התובעת, ועל כן מנועה היא, כיום, לחזור בה מהסכמתה. הנתבעים, לטענתם, קיבלו את הצעת התובעים, ואף נקטו פעולות לצורך בניית ביתם כדלקמן: - (1) העסקת מודד לצורך מדידת החלקה - בעלות 300$ (לא צורפה קבלה). (2) הכנת תשריט חלוקה ע"י מודד ואישורו ע"י הועדה המקומית לתכנון ובניה. (3) העסקת מהנדס לצורך הכנת תוכניות בניה - בעלות של כ5,000- ש"ח (לא צורפה קבלה). (4) הגשת תוכניות הבניה לאישור הועדה המקומית לתכנון ובניה. (5) תשלום אגרה למועצה המקומית בגין הבניה - בסך 4,548 ש"ח (אישור מחלקת הגביה צורף כנספח לכתב ההגנה). (6) פיצוי לאחי נתבע 1 בסך 20,000 ש"ח, בתמורה לפינויו מן החלקה הנדונה. לעניין התשלום בסך 20,000 ש"ח לאחי הנתבע טוען התובע, כי סכום זה שולם בגין המיטלטלין השייכים לאחי הנתבע ושהיו במחסן הצמוד לדירה התחתונה, ברם בחקירתו העיד: - "ש. אני אומר שה20,000- ש"ח היה ביוזמתך והיה עבור המחסן ואתה אמרת שאתה ערב להם? ת. אני לא כתבתי את ההסכם ביניהם. ש. איך אתה יודע שהיה הסכם? ת. שמעתי מהצד שהיה הסכם. ש. גם ראית הסכם? ת. הוא קיים. אנחנו לא מכחישים זאת. זה במשפחה". (עמ' 23 לפרוטוקול מיום 5.9.99). ההסכם לעיל צורף כמוצג ת10/, ובו הצהיר אחי הנתבע: - "הריני לאשר בזה כי קיבלתי את מלוא תמורת כספי דהיינו 20,000 שקל עבור כל המטלטלין דהיינו רהיטים ציוד וכד' שהיו במחסן הנמצא בפאתי המגרש ברח' יבניאלי שמואל 33 רה"ע. ידוע עם זאת כי נכון להיום אין לי כל חזקה מסויימת על מחסן זה. ראוי לציין כי הסכום הנ"ל משמש כפיצוי על מכירת ציוד, מטלטלין וכד' שהושקע במחסן" לטענת הנתבעים, לאחר שהוגשו תכניות הבניה לאישור מנהל מקרקעי ישראל, דרש המנהל מהתובע להמציא מסמכים (ר' מכתב מיום 16.1.94, מצורף כנספח לכתב ההגנה), אך התובע לא עשה כן, וכתוצאה לא התאפשרה הבניה והנתבעים וילדיהם המשיכו להתגורר בדירה עד היום. הנתבעים מכחישים, כי התובעים ביקשו מהם בעבר לפנות את הדירה, וטוענים, כי עד למועד הגשת כתב התביעה, הם לא נתבקשו לפנותה. לטענת הנתבעים, יש להם זכויות בדירה וכן בחלקה, מכוח הבטחות התובעים, הסכם בין הצדדים וכן מכוח ההוצאות שהוציאו בהסתמך על הבטחות התובעים ומעשיהם. עוד טוענים הנתבעים, כי את הכסף שקיבלו בתמורה למכירת הדירה בפתח תקוה, הכניסו לחשבון אשר פתח התובע על שמו בבנק הבין-לאומי הראשון, ובו היה לנתבעת ייפוי כוח. הנתבע העיד בחקירתו: - "ש. כמה קיבלתם סה"כ (עבור הדירה בפ"ת - ו.פ.)? ת. כ65- אלף דולר. ש. באיזה שנה זה היה? ת. 93'. ש. מי קיבל את הכספים? ת. אני ואשתי. ש. מה עשית עם הכסף? ת. ישבנו עם אבי וסוכם שנפתח חשבון. וכך היה. נפתח חשבון והכסף הופקד בחשבון הזה. ש. למה אתה לא בחשבון הזה? ת. אני ילד "אהבל". סמכתי על הורי ונתתי להם את הכסף. ש. למי נתת את הכסף? ת. לאשתי ואבי. הכסף הופקד בחשבון אבי. ... ש. מי היה מוציא כסף מהחשבון? ת. למיטב ידיעתי אשתי הייתה מיופת כוח בחשבון. כל הכסף היה שלי ושל אשתי. אני סמכתי באלף אחוז. אם לא הייתי סומך לא הייתי מנהל זאת בצורה כזו. עשיתי עסקה עם אבא שלי ולא עם אדם זר". (עמ' 37-38 לפרוטוקול מיום 29.11.99). כאשר נשאל התובע על החשבון הנדון בחקירתו העיד: - "ש. המספר חשבון - 105448-20 מכיר את החשבון? ת. לא מכיר. ש. זה חשבון על שמך ואתה לא מכיר את זה? ת. לא. ש. אתה לא הכנסת לשם כסף. ת. אם זה החשבון שלי ושל כלתי, אפשר לבדוק בכל תנועה... ש. מכיר חשבון שלך ושל כלתך? ת. שמעתי על זה. ... ש. שהילדים שלך מכרו את הבית קיבלת כסף? ת. לא, ח"ו, לא קיבלתי פרוטה. ש. מאיפה נכנס הכסף לחשבון הזה? ת. קראו לי לבנק בעת צרתם, והם הכניסו את הכסף לחשבון. (עמ' 15-16 לפרוטוקול מיום 5.9.99). הנתבעת נחקרה לעניין הפעולות אשר נעשו בחשבון הנדון: - "ש. חוץ מ4,000- לירות שקיבלתם במעמד זכרון הדברים אצל עוה"ד קיבלתם סכום כסף נוסף? ת. קיבלנו את הסכום של המשכנתא מאלו שמכרנו להם את הדירה בסך של כ102,000- שקל. זה היה חודש או חודשיים אחרי שחתמנו על החוזה. חמי אמר לי שלפני שאני עושה כל צעד אני אתן 20,000 שקל לצביקה. ... ש. כל יתרת הכסף להשלמת 65,000 דולר שילמו לכם הקונים אחרי המשפט? ת. נכון. ... ש. כמה סה"כ היה בחשבון? ת. בערך 150,000 שקל. ... ש. סה"כ הוצאתם: 20,000 ש"ח לצביקה, 15,000 ש"ח לשיפוצים, 5,000 ש"ח לתשריטים ו350- ש"ח חלקם למודד. בכל זאת נשאר הרבה כסף בחשבון, מה עשיתם עם שאר הכסף? ת. לא החשבת את סך של 15,000 ש"ח שנתתי לחמי לסדר את העניינים במינהל על מנת שיאפשרו לנו לבנות. ש. נתת לו את הסך במזומן? ת. כן. אין לי קבלה. מהתחלה סמכתי עליו. רוב הכסף שיצא מהחשבון יצא בהוראתו. ש. הייתה לו זכות חתימה? ת. כן. ... ש. האם בעלך יכל להוציא כספים? ת. לא. ש. כלומר את הוצאת את כל הכסף? ת. חלק מהכסף הוצאתי בהוראתו (של התובע - ו.פ.) וחלק מהכסף הוא הוציא והבטיח שיחזיר לי". (עמ' 54-57 לפרוטוקול מיום 2.4.00) פקידה מטעם הבנק הבינלאומי הוזמנה להעיד לגבי החשבון הנדון: - "ש. מי פתח את החשבון? ת. יש לי את מסמכי פתיחת החשבון. בעל החשבון הוא X X ת.ז. X מיופת כוח היא X מזל. אני מזהה את שניהם באולם ביהמ"ש. ש. מי היו בעלי זכויות חתימה בחשבון? ת. X ומזל, כל אחד לחוד. X יכול להוציא את מזל מתי שיחפוץ. ... ש. מתי נסגר החשבון? ת. 16.1.96, לא מצאנו את מסמך חתימת הסגירה. ... ש. כמה פקדונות היו? ת. הייתה העברה של 100,000 ש"ח - העבירו זאת מאיזה חשבון, ואחרי זה קנו פיקדון יומי. ש. מאיפה העבירו את זה? ת. הכסף עבר מחשבון X מזל ונדב מ.ח. 105439819, זה עבר לטובת X X מ.ח. 105444820. ... ש. פיקדון יומי - הסבירי? ת. פיקדון יומי, הולך דרך פעולה טלפונית וזה נרשם במחשב. איננו יודעים מי עשה זאת. לנו בבנק יש קוד מזהה, ועם זה אנחנו מדברים עם הלקוח, ואם לא מזהים את הלקוח באמצעות קוד מזהה, אנחנו מבקשים לבוא לבנק. מזה איני יכולה לדעת אם זה בעל החשבון או מיופה הכוח. (עמ' 71-73 לפרוטוקול מיום 14.5.00). ובהמשך: - "ש. איזה משיכות נעשו בחשבון וע"י מי? ת. משיכות מזומן נעשו ע"י מזל. ש. יש משיכות שלא נעשו על ידה? ת. לא, כל המשיכות מזומן נעשו ע"י מזל בקופה. אני מציגה את כל האסמכתאות לעניין משיכות במזומן. ש. היו משיכות שלא נעשו במזומן? ת. כן, את זה אני אראה בנפרד. ש. איזה משיכות אחרות היו? ת. העברות מחשבון לחשבון. העברות - חייבנו את חשבון של X X והעברנו לחשבונם של מזל ונדב. יש גם חשבון אחר שהוא רק של מזל X מ.ח. 449857. (עמ' 76 לפרוטוקול מיום 14.5.00). הנתבעים טוענים כי הם זכאים להתגורר בדירה נשוא התובענה עד אשר ינקטו התובעים בפעולות על מנת לאפשר את בניית הבית. לחילופין, מבקשים הנתבעים החזר ההוצאות אשר הוצאו בגין הבית, וכן שיפוי בגין כל ההפסדים אשר נגרמו להם כתוצאה מכך. 3. מהראיות שנפרסו בפני, עולות המסקנות הבאות: - א. התובעים עזרו לנתבעים לרכוש דירה. עזרה זו הינה בגדר מתנה שהושלמה, ואשר לא ניתן לחזור הימנה. ב. בשלב מאוחר יותר, הוסכם כי הנתבעים ימכרו את דירתם, ויבנו דירה אחרת על הקרקע השייכת לתובעים. הוסכם כי עד להשלמת הבנייה יתגוררו הנתבעים בדירה נשוא התובענה שבפני. הסכמה זו היתה בידיעת התובעת, ובהסכמתה - ולו גם הסכמה שבשתיקה. ג. הנתבעים הורשו להתגורר בדירה ללא תמורה. הסכמי השכירות שנחתמו היו פיקטיביים. ד. תמורת הדירה הופקדה בח-ן ע"ש התובע. הנתבעת היתה מיופת כח בחשבון זה. ה. הנתבעים שילמו לאחיו של הנתבע סך 20,000 ש"ח לחיסול כל טענותיו באשר לזכויות כלשהן על החלקה. ו. התובעים חזרו בהם מהסכמתם להתיר לנתבעים לבנות דירה על חלקתם. ז. הכספים שהופקדו בחשבון ע"ש התובע - נמשכו והחשבון נסגר. ח. התובעים חזרו בהם מהסכמתם למגורי הנתבעים בדירתם ובחלקתם. השאלה העומדת לדיון הינה, האם בנסיבות אלה יש מקום להורות על פינויים של הנתבעים מדירת התובעים ו/או האם יש להתנות פינוי הנתבעים כנגד פיצוי שישולם להם. 4. דיון משפטי זכות התובעים לפינוי הנתבעים מן הדירה כאמור, אין מחלוקת כי התובעים הנם הבעלים של הדירה, וכי הנתבעים גרים בה כברי רשות. הפסיקה הבחינה בין מתן רשיון ללא תמורה - אותו ניתן לבטל, לבין מתן רשיון בתמורה - אותו לא ניתן לבטל. (ע"א 602/84 ריבוא נ' גל, פ"ד לט (3) 693). יחד עם זאת, בנסיבות מיוחדות מנעה הפסיקה סילוק ברי רשות ללא תמורה מן המקרקעין, תוך קביעה כי הרשיון שניתן בלתי הדיר, וזאת משיקולי צדק: - "כאשר מתעוררת בפני בית המשפט טענה בדבר ביטול רשיון במקרקעין, ומתבקש סילוק ידו של בעל הרשיון מהמקרקעין עקב כך, על בית המשפט לבחון, על פי נסיבות המקרה, האם יהיה זה מן הצדק לאפשר לבעל המקרקעין לבטל את הרשיון והאם יש מקום להתנות את הביטול בתנאים. לעניין זה יתחשב בית המשפט, בין היתר, בכוונת הצדדים לרשיון, בתנאי הרשיון, בצפייה שיצר בעל המקרקעין אצל בעל הרשיון, במידת הסתמכותו של זה האחרון על הרשיון שניתן ובנזק שנגרם לו עקב כך. ... בנסיבות מתאימות, אפשר שבית המשפט יגיע למסקנה שאין בעל המקרקעין רשאי לבטל את הרשיון שנתן (ראו: ע"א 588/81 ציזיק נ' הורביץ, פ"ד מ(1) 32). במקרים אחרים אפשר שניתן יהיה להסתפק בתשלום פיצויים לבעל הרשיון, או אף לשלול מבעל הרשיון סעד כלשהו". (רע"א 2701/95 כנען נ' גזאוי, דינים-עליון נו 54). בנוסף הגדירה הפסיקה כ"נסיבות מיוחדות" גם את גילו המתקדם של בר הרשות, משך תקופת השימוש במקרקעין ברשות והקרבה המשפחתית לבעל המקרקעין. (ר' ע"א 87/62 בדיחי נ' בדיחי, פ"ד טז (4) 2901, 2905 בעניינינו, כאמור, לא ניתנה תמורה בעד המגורים בדירה, והכספים אשר הוכנסו ע"י הנתבעים לחשבון התובע, היו כנגד זכות הבניה בקרקע. כעולה מהראיות שבפני - כוונת הצדדים היתה כי הנתבעים יבנו את ביתם על החלקה בעזרת הכספים שהופקדו בחשבון התובע, וככל הנראה תחת פיקוחו של התובע. וכל זאת - כדי למנוע "הפרעה" מצידם של ילדי התובעים הנותרים. כוונת הצדדים לא הייתה כי הנתבעים יגורו בדירה כל ימי חייהם, וברור היה לנתבעים, כמו גם לתובע, כי מדובר במגורים זמניים, עד לבניית ביתם של הנתבעים. משבניית הבית לא הושלמה (ואף לא החלה), ומשאיני סבורה כי נתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מן הכלל לפיו מעניק הרשיון יכול לבטלו, עומדת לתובעים, מכוח היותם בעלי הדירה, הזכות לפינוי הנתבעים. ואולם, יש להתנות את ביטול הרשיון בתשלום פיצויים כפי שיפורט להלן. חובת התובעים בפיצוי הנתבעים בגין הפינוי הפסיקה דנה רבות בנושא זכות ביטול מתן רשות לשימוש במקרקעין וחובת פיצוי בר הרשות, ובין היתר נקבע כי: - "רשות שעניינה הקמת מבנים של קבע, ויוצא בהם, הכרוכים בהוצאות מרובות על-ידי האדם המשתמש ברשות, כך שאם אחרי הקמת המבנים, נותן הרשות חוזר בו ממנה נמצא הראשון לוקה בנזק כבד: במקרה אחרון זה, דיני היושר, מונעים מנותן הרשות (ואף מאלה הבאים מכוחו (SUCCESSORS IN TITLE)) לבטל את הרשות בלא כלום וככל העולה על ליבו". (ע"א 346/62 רכטר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד יז 701 מתוך ת"א 1346/88 ליברמן נ' ליברמן, פ"ד נא (1) 431). וכן: - "כאשר אדם נותן לזולתו רשות שימוש בנכסו לזמן בלתי מוגבל ותוך ידיעה והסכמה, כי הלה ישפר הנכס או יוסיף בנייה, הרי אם כעבור זמן הוא מבטל הרשות, מחייב הצדק, כי בר הרשות יפוצה על הוצאותיו והשקעותיו, משום שהנכס על ההוספות וההשבחה יעבור לנותן הרשות...". (ע"א 463/79 ג'בראן נ' ג'בראן, פ"ד לו (4) 403, 408-9). לפיכך, זכות התובעים לפינוי הנתבעים מן הדירה הינה בכפוף לפיצויים בגין הוצאותיהם והשקעותיהם הנובעות, בין במישרין ובין בעקיפין, מהבניה המוסכמת. כל שנותר כעת, הוא לקבוע את סכום הפיצוי. חשבון הבנק ע"ש התובע, בו היה לנתבעת 2 ייפוי כח (להלן: "החשבון"), נפתח ביום 21.5.93 ונסגר ביום 16.1.96. ביום 15.11.94 בוטל ייפוי הכח של נתבעת 2. (ר' עדות פקידת הבנק, עמ' 71 ו77- לפרוטוקול מיום 14.5.00). הסכום ההתחלתי אשר הופקד בחשבון היה 100,000 ש"ח. סכום זה הועבר לחשבון התובע מחשבון הנתבעים (ר' עדות פקידת הבנק, עמ' 72-73 לפרוטוקול). עד יום סגירת החשבון, בוצעו בחשבון עשרות פעולות של הפקדות ומשיכות כספים (דפי החשבון מצורפים כמוצג ת8/), וכאמור, לפי עדות פקידת הבנק, לפחות לגבי חלק מהפעולות - לא ניתן לדעת אם בוצעו ע"י בעל החשבון או מיופה הכוח. אף אם זהות המבצע הייתה ידועה, הרי לא ניתן להוכיח כיום לשם מה בוצעו הפעולות ולטובת מי. חזקה היא, כי סכומים אשר נמצאים בחשבון בנק שייכים לבעל החשבון, וחזקה היא כי סכומים הנמשכים מהחשבון נמשכו על דעתו של בעל החשבון, בידיעתו ובהסכמתו. (בעניינינו, דפי החשבון גם נשלחו לכתובתו של התובע). על בעל החשבון (בעניינינו - התובע) מוטל עול ההוכחה להראות כי לא הוא זה שמשך את הכספים שבחשבון ו/או מהו הסכום שנמשך ע"י מיופה הכוח. ואם לא די בכך, הרי התובע ידע, כי לנתבעת היכולת למשוך כספים מן החשבון, ולפיכך ניתן לראות כל פעולה אשר ביצעה האחרונה בחשבון, כאילו בוצעה בידיעתו ובהסכמתו של התובע. אם רצה התובע למנוע מן הנתבעת למשוך כספים מן החשבון מכל סיבה שהיא, יכול היה לבטל את ייפוי כוחה (דבר שאכן עשה בסוף שנת 1994). מכל מקום, התובע לא הוכיח כי נמשכו כספים מהחשבון בניגוד להסכמתו. סך 20,000 ש"ח אשר אין מחלוקת כי שולמו לאחי הנתבע, שולמו אף הם על מנת להגדיל את זכויותיהם של הנתבעים בקרקע המובטחת. וכך - הוצאות נוספות שהוכחו - אשר הוצאו לצורך מתן ההיתרים לבניה. לפיכך, סכום הפיצוי שעל התובעים לשלם לנתבעים כתנאי לפינויים מן הדירה, הוא הסכום אותו הפקידו הנתבעים בחשבון הבנק של התובע לאחר מכירת דירתם בפ"ת, קרי: 100,000 ש"ח, כערכו ביום ההפקדה (25.5.93). 5. לאור האמור אני קובעת כדלקמן: - א. ניתן צו פינוי ולפיו על הנתבעים לפנות את הדירה נשוא התובענה מכל אדם ומכל חפץ. ב. צו הפינוי יכנס לתוקפו לאחר שהתובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעים סך 100,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25.5.93 ועד התשלום בפועל. ג. כל צד ישא בהוצאותיו. פינויפינוי דירה