החלטה 1. זוהי תביעה לשינוי מקום מגורי הקטינה (להלן - הילדה ), ביתם של התובעת (להלן - האם) ושל הנתבע (להלן - האב). האם מבקשת להעתיק את מגוריה של הילדה מישראל לארצות הברית. האם והאב נישאו זל"ז ביום 30/3/81. הילדה היא ביתם המאומצת של הצדדים, ילידת 14/1/87. ביום 25/9/90 חתמו הצדדים על הסכם גירושין, שקיבל תוקף של פס"ד, לפיו החזקת הבת תהיה אצל האם ולאב יהיו זכויות ביקור בכפוף לאישור הפסיכיאטר והפסיכולוג שהצדדים נמצאים איתם בקשר. 2. בראשית שנת 1997 הגישה האם תביעה לשינוי הסדרי הביקורים ולהוצאת צו מניעה קבוע שיאסור על האב להטריד את האם ואת הילדה . התביעה נסמכה, בין השאר, על חוות דעת של הפסיכולוג ד"ר שבתאי נוי, שלפיה האב "מהווה סכנה פוטנציאלית לגבי אלימות כלפי... (הילדה) ואמה בגלל חוסר שיקול דעת", וכי הוא "אינו עונה בהווה לקריטריונים המינימליים לגבי מסוגלות הורית והוא פוגע כל הזמן בנפשה של ביתו... עקב כך דרוש פיקוח על ביקורים אצל הילדה, או אם הוא מסרב יש להפסיק את הביקורים כליל". הפסיכולוג ד"ר פרלמוטר שמונה מטעם ביה"מ על מנת שיחווה את דעתו בנושא מסוגלותו ההורית של האב והסדרי ביקורים עימו, קבע בחוו"ד מיום 10/09/97 כי לאב יש "הפרעת אישיות כרונית ועמוקה אשר בה היבטים שונים, כולל היפומאניה ברורה" אף כי הוא אינו אישיות שלילית או אלימה ועל כן אין סיבה למנוע מגע בינו לבין הילדה בכפוף לכך שיקבל טיפול נפשי סדיר. האב מצידו חזר והודיע במהלך הדיונים כי הוא מסרב לעבור טיפול נפשי והוא אף מסרב לקחת את התרופות שנרשמו לו על ידי הפסיכיאטר שטיפל בו בעבר. בפס"ד שניתן על ידי ביום 01/02/98 הוריתי כי ביקורי האב את הילדה יתקיימו במרכז הקשר בבית הכרם, וכי האב יוכל לפגוש את הילדה מחוץ למרכז רק בכפוף להסכמת פקידת הסעד ש"תבדוק את מכלול הנסיבות, לרבות עניין העזרותו בגורם טיפולי", כמו כן הותר לאב רשאי להתקשר לקטינה טלפונית פעם בשבוע לחמש דקות לכל היותר. בנוסף, אומצה המלצת פקידת הסעד כי שני ההורים ישמרו על קשר עם גורם טיפולי כדי לשפר את תפקודם כהורים. לעניין הטרדתן של האם ושל הקטינה הוחלט בפסק הדין שצו המניעה הזמני שהוצא ביום 7/4/97 נגד התובע יהפוך לקבוע. 3. ביום 19/4/98 הוגשה התביעה שלפני. האם מנמקת את בקשתה לשינוי במגורי הילדה בכך, ששינוי זה יהיה לטובת הילדה . לדבריה, מצבה הלימודי והנפשי של הילדה כיום קשה, בעיקר עקב קשיי למידה שיש לה, ומומחים מייעצים לשלוח אותה לבית ספר מיוחד שיוכל לטפל בקשיים אלו. לכתב התביעה צורפה חווה"ד של ד"ר שבתאי נוי מיום 13/06/97 (שצורפה, כאמור לכתב התביעה משנת 1997) שבה נקבע כי לקטינה "ליקויי למידה הנובעים כנראה מתסמונת ביולוגית מזה מספר שנים. בשנה האחרונה מוחרפים קשיי הלמידה עקב חוסר שקט נפשי הפוגם ביכולת שלה. חוסר השקט נובע בחלקו ממחלתו של אביה (מניה דיפרסיה) שהתפרצה בשנה האחרונה, כמו גם מהתגברות המודעות לקשייה". כן כתב ד"ר נוי כי ניכרת ירידה ביכולת השכלית של הילדה במשך שלוש השנים האחרונות, המצביעה על העדר למידה מספקת. לאור זאת המליץ ד"ר נוי על שליחת הילדה לבית ספר בעל יכולת להתמודד ספציפית עם הקשיים של הילדה . הוא אף ממליץ על הדגשת שפה אחת במקום שתיים. עוד צורפו לכתב התביעה חוות דעת חדשה של ד"ר נוי, מיום 31/03/98, בה צויין כי יש "צורך דחוף בצמצום שפת הדיבור של הילדה לאנגלית בלבד ומתן עזרה מתקנת לליקויי הלמידה בבית ספר פרטי בארה"ב", חוות דעתה של הפסיכולוגית ד"ר ריסקיד, שבדקה את הילדה באוגוסט 1997 והמליצה על העברת הילדה למסגרת חינוכית ייחודית לפיתרון בעיותיה הלימודיות הקשות, ושל ד"ר יהודית גדליה, פסיכולוגית שיקומית המתמחה במוסדות חינוך מיוחד בארץ ובחו"ל, שממנה עולה שבארץ אין כיום בית ספר שמכוון לקשיים הספציפיים של הילדה ושיאפשר לה לממש את הפוטנציאל שלה. לדבריה, ההתקדמות הלימודית והחברתית של הקטינה תעוכב בבית ספר במערכת החינוך המיוחד בארץ. גם בחוו"ד זו צויין כי לימוד שתי שפות במקביל מקשה על הילדה ומאחר ששפת האם שלה היא אנגלית, עליה ללמוד בשפה האנגלית. לטענת האם אין בארץ בית ספר ברמה מתאימה שיעזור בצורה אופטימלית לפתור את קשיי הלמידה של הילדה והמעבר לארה"ב יהיה לטובתה הן מבחינת השפה והן לענין מקום הלימודים המתאים (לענין אחרון זה צורף לכתב התביעה אישור על קבלתה של הקטינה לבית ספר מיוחד בארה"ב לשנת הלימודים הקרובה). עוד צויין בכתב התביעה כי באזור פילדלפיה, לשם מבקשת האם להעתיק את מקום מגוריה, מתגוררים הוריה של האם וכן אחיה וילדיו, אשר מהווים משפחה תומכת לקטינה ולתובעת. האם מנמקת את בקשתה להעברת הילדה לארה"ב גם בטובת האם עצמה. לדבריה, היא גדלה בארצות הברית ושהתה שם עד עליתה בשנת 1991, וכל משפחתה וחבריה גרים שם. בארץ היא חיה ללא תמיכה רגשית וכלכלית, בעוד שאם תעבור לארה"ב, תזכה לתמיכה כלכלית ורגשית ממשפחתה ומחבריה, ומשפחתה אף תעזור לה בגידול הילדה . היא סבורה שבארה"ב יהיה לה סיכוי רב יותר למצוא פרנסה ולסיים את לימודיה האקדמיים, וכן להקים משפחה חדשה. לטענת האם, הנתמכת בחוות דעתו של ד"ר נוי, הריחוק מן האב לא יציק לקטינה "שכן היחסים עמו אבדו הרבה ממשמעותם והיא מקבלת מעט מאד ממנו מאז שהוא נמנע לטפל במחלתו... מאידך הריחוק יצמצם את יכולת ההטרדה שלו, והוא תחיה בשלווה יחסית למתח הנגרם היום ע"י האב". 4. אף כי האב לא הגיש כתב הגנה, בהתחשב במהותו של נושא התביעה, לא נעתרתי לבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה והצדדים זומנו לדיון בעתירה. בדיון שקויים ביום 18/06/98 טען האב כי בארץ קיימים בתי ספר המתאימים למתן מענה לקשיי הלמידה של הילדה , וביקש שהילדה תיבדק על ידי מומחה שיתן חוות דעת מטעמו בעניין זה. האב סירב להצעתה של ב"כ האם, שהמומחה שימונה יהיה ד"ר פרלמוטר, שכאמור מונה ע"י ביה"מ וכבר בדק את הילדה ואת הצדדים. בהחלטה שניתנה בתום הדיון ניתנה למשיב ארכה של חמישה ימים להודיע לבית המשפט על מומחה מטעמו שיהיה מוכן לבדוק את הילדה ולתת חוות דעת בתוך פרק זמן של 14 יום, ואם יעשה זאת ויודיע על מועד של בדיקה, תובא הילדה בפני המומחה. ביום 23/6/98 הגיש האב מה שהגדיר כ"כתב הגנה" ובו פירט שמות של מומחים שיחוו דעתם לעניין אפשרות חינוכה של הילדה בבתי ספר בארץ. האב לא ציין אם מומחים אלה מוכנים לתת חוות דעת תוך 14 יום ולא קבע מועד לבדיקה. למרות כל האמור לעיל הייתי נעתרת לבקשתו של האב ונותנת לו ארכה נוספת למינוי מומחה לו סברתי שחוות דעת של מומחה מטעמו היתה משנה את התמונה. אך כפי שיפורט להלן לא כך הם פני הדברים, וגם בהנחה שאמנם יש בארץ בתי ספר מתאימים לטיפול בקשייה של הילדה, בנסיבות תיק זה בכך לא די. 5. האב, שאין לי ספק באהבתו הרבה לילדה חושש מאוד מניתוק הקשר עמה ומתנגד שתעזוב את הארץ. לטענתו טובתה של הקטינה שתישאר בארץ, הן באשר טובתו של כל ילד יהודי שיגור כאן והן באשר טובתה הספציפית של הילדה שתשאר בארץ, שכן היא זקוקה לדמות אב, ומאידך שם קיים חשש להתבוללות וכל כיו"ב. למצער מבקש הוא לדחות את רוע הגזירה ולהמתין עד לבת המצוה של הקטינה שאמורה להתקיים בעוד פחות משנה ושלצורך זה מבקש הוא להכין אותה. 6. ביום 21/06/98 התקבל תסקיר משלים של פקידת הסעד. כפי שצויין בו התנגד האב להיפגש עמה כיון שלדעתו "התערבות מבחוץ ובמיוחד של בימ"ש מזיקה לילדה", אף כי ציין שאם יתברר לו שטובתה של הקטינה דורשת הגירה הוא לא יתנגד. בתסקיר הובא דיווח של מנהל בית הספר בו לומדת הקטינה לפיו "...(הילדה) מתפקדת היטב בבית הספר הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית. היא קוראת קריאה רהוטה ומבינה את הנקרא. קריאתה בעברית עולה על קריאתה באנגלית. יש לה אוצר מילים מוגבל בעברית. בחשבון היא השיגה את רמת הכיתה. הילדה נעזרת מספר פעמים בשבוע במורה טיפולית בנושאים שמתקשה בהם בגלל ליקויי הלמידה. עם זאת איננה זקוקה לחינוך מיוחד". המנהל מתרשם שלילדה טוב בבית הספר. ומדגיש שביה"ס, בגלל אפיוניו המיוחדים "מתאים ל...(ילדה)". בסיכום התסקיר כותבת פקידת הסעד שבגין הנסיבות המורכבות היא התקשתה להגיע למסקנה חד-משמעית בעניין אף כי נטייתה היא שטובת הילדה שתישאר בארץ, מקום בו יש לה מסגרת לימודית מוכרת ואפשרות להמשך הקשר עם אביה. 7. ההכרעה בתובענות מסוג זה קשות ורגישות מעצם הענין, שכן אינטרסים מנוגדים של הצדדים ושל הקטינה משמשים בהן בערבוביה. יחד עם זאת השיקול העליון שצריך להדריך את בית המשפט הוא טובת הילד (ר' סע' 3 לחוק שיווי זכויות האשה תשי"א1951-, סע' 17 ו25- לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב1962-, בג"צ 7/83 ביארס נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פ"ד לח(1) 673, 683, מ"א 2069/92 פלונים נ' פלוני). בפסה"ד שניתן ע"י כב' השופט פורת בתיק מ"א 2069/92 הנ"ל הוא מאמץ את גישתו של פרופ' שיפמן בספרו "דיני המשפחה בישראל" (תשמ"ט1989-, עמ' 217 ואילך) לפיה טובת הילד אינה מושג ערטילאי, אלא פרי של איזונים בין האינטרסים של כל אחד מההורים ושל הילד. לדעתו של פרופ' שיפמן הילד אינו עומד בחלל ריק ואין טעם או משמעות לניתוק האינטרסים שלו מהמכלול המשפחתי הרחב. עוד נאמר כי אין זה נבון לפעול לטובת הילד, כביכול, תוך התעלמות מהשפעת ההחלטה על התנהגות ההורים. גם להורים יש זכויות שאין להתעלם מהן, כגון הזכות לממש את ההורות, הזכות להינשא מחדש ולבחור מקום מגורים וכיו"ב. 8. במקרה דנן עומדות זו מול זו זכותו של האב לממש את הורותו ולהינות מילדתו מול זכותה של האם לבחור את מקום מגוריה ואת דרך חייה. לצידן של זכויות אלה עומדת זכותה של הילדה להינות מהורותם של שני הוריה, דהיינו לגדול בחברת שניהם. זכותו של האב למימוש ההורות הינה זכות שפרופ' שיפמן מגדירה בספרו הנ"ל כזכות "טבעית, ראשונית, שקשה להגזים בחשיבותה" (שם, עמ' 219). זכותה של האם לבחור את מקום מגוריה ולנסות לשקם את חייה המשפחתיים גם היא זכות יסוד שקשה להפריז בחשיבותה. בתווך עומד הילד שלצורך גידולו והתפתחותו זקוק לכך ששני ההורים ישארו בעולמו גם לאחר פירודם. לכך כיון סע' 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וכך גם על פי מסורת ישראל. 9. באשר לטובתה של הילדה, לא שוכנעתי כי ביה"ס המיוחד בחו"ל כשלעצמו הינו כה משמעותי מבחינתה (שכן לא זאת שהיא משתלבת היטב בבית הספר בו היא לומדת עתה, אלא שיש בוודאי כלים ודרכים לעזור לה גם בארץ), מאידך אין להתעלם מכך כי הגירה מן הארץ בגיל טרום ההתבגרות מאלץ אותה להסתגל למסגרת לימודית וחברתית חדשה, שהצלחתה בה אינה מובטחת. גם התרחקותה מאביה, שאמנם התנהגותו מוזרה לעיתים, עלולה להעצים את דמותו השלילית בעיניה ולהקשות עליה לראותו באור המציאותי על החיוב והשלילה שבו. ממילא, אם יש מקום להמלצה בפס"ד, הרי היא שהאם והקטינה ישהו בארץ ולו לפרק זמן נוסף ארוך ככל שניתן. 10. דא עקא, מאחר שאין בידי לאלץ את האם להישאר בארץ בניגוד לרצונה אין מנוס מלהתיר יציאת הקטינה ביחד עמה, ואפרט: מבין שני ההורים האם היא היחידה שיכולה כיום להיות הורה משמורן לקטינה. האב הינו אדם רגיש ואכפתי, האוהב את ביתו אהבה עזה ורוצה בטובתה, אך הוא אינו מסוגל להיות הורה משמורן בין בהעדר מקום מגורים קבוע או תנאים מינימליים הנחוצים לגידולה ובין עקב מצבו הנפשי כפי שנסקר לעיל. האם נחושה בדעתה לצאת לחו"ל. החיים בארץ קשים לה בין השאר בגלל ניתוקה ממשפחתה, בגלל העובדה שכל עול הטיפול בילדה נופל עליה, וכן בגלל הטרדותיו של האב שאינו משלים עם הניתוק ממנה ומהילדה (הטרדות שכאמור, בעטיין הוצא צו מניעה כנגדו). סירוב לבקשתה של האם יביא לשתי תוצאות אפשריות, ששתיהן אינן לטובת הילדה: האפשרות הראשונה היא שהאם תצא לחו"ל ואז כפי הנראה ייאלץ בית המשפט למצוא לילדה פיתרון של החזקה במשפחה אומנת, מוסד וכיו"ב. האפשרות השניה היא שהאם תיאלץ להישאר בארץ כנגד רצונה כדי להישאר עם הילדה, תוך ניתוק ממשפחתה ותוך הפחתת סיכוייה להקים משפחה חדשה, דבר שעלול לגרום לה לרגשות תיסכול ומרירות שעלולים להשפיע על יחסיה עם הילדה ועל יחסי הילדה עם האב. יש להתחשב אף בכך כי לילדה אין בארץ קשרים משפחתיים חזקים פרט לקשריה עם הוריה. לעומת זאת בארה"ב מתגוררת משפחתה של האם, ושם תוכל להיות בקשר עם סבה וסבתה, עם דודה ועם בני דודיה, איתם יש לה קשר טוב כיום בעקבות ביקוריה בארה"ב. הילדה אף הביעה את דעתה שהיא רוצה לעבור לגור בארה"ב כדי להיות קרובה אליהם. זכותו של האב למימוש הורותו היא, כאמור, זכות בסיסית וחשובה. היא חשובה הן לו והן לקטינה. זכות זו תיפגע עם מעברה של הילדה לארה"ב. יחד עם זאת במצב הדברים כפי שהוא כיום, שבו פגישותיו של האב עם הילדה ושיחותיו הטלפוניות איתה מוגבלות, ניתן לצמצם את הפגיעה בקשר בין השניים על ידי הבטחת הסדר ביקורים הולם ושיחות טלפוניות סדירות. 11. בנסיבות אלה, ומאחר שלא נראה בנסיבות העניין (וגם לא נטען כך) שטובתה של הילדה דורשת להוציאה מהוריה, הרי שהילדה צריכה להתלוות לאימה אם זו תצא לחו"ל. נכונים דברי האב שגידולו של ילד יהודי בישראל הוא לטובתו, והפסיקה אף הגדירה זאת כדבר שהוא "מן המפורסמות" (ר' ע"א 86/82 חלו נ' חלו, פ"ד לז(4) 525, 531), אך כבר נפסק ששיקול זה צריך להישקל רק בהקשר עם טובתו של הקטין הפלוני שעניינו עומד לדיון (ר' שם עמ' 532), וטובתה של הילדה בענייננו דורשת להשאירה עם אימה. בהקשר זה אף נציין שכפי שעולה ממכתבו של הרב דוד בן אליעזר מאיר הכהן, הרב של הקהילה שאליה רוצה האם לעבור, מדובר בקהילה יהודית מגובשת ופעילה, עם חיים יהודיים ערים ועם חינוך יהודי וציוני, שבה משפחתה של האם פעילה. לכן, אף שהילדה לא תלמד בבית ספר יהודי, היא תיטול חלק בפעילות יהודית מחוץ לכתלי בית הספר (חינוך יהודי בימי ראשון, תפילות וכיו"ב) וכך תקבל חינוך יהודי וציוני. 12. כאמור, לחלופין, ביקש האב לעכב את יציאת הילדה מהארץ עד לאחר חגיגת בת המצווה שלה. לטענת האם, עיכוב כזה יפגע בילדה מאחר שלא תוכל ללמוד בשנת הלימודים הבאה בארה"ב בבית הספר המיוחד שאליו רוצה האם לרשום אותה. בנסיבות העניין, דחיית הנסיעה עד לאחר בת המצווה תדחה אותה למעשה עד לסיום שנת הלימודים הבאה, יחד עם זאת יש להתחשב באב שרוצה להכין את ביתו למסיבת בת המצווה שלה, שהיא אירוע מרכזי הן עבורה והן עבורו. גם לענין זה ככל שדעתי היתה נשמעת סבורני כי טובתה של הקטינה שתישאר בארץ עד לאחר הבת מצוה, דבר שעשוי לקרב אותה לאביה וגם לחזק את הזהות היהודית שלה, שכפי שצויין ע"י פקידת הסעד חשוב במיוחד מאחר שהיא אומצה ליהדות. 13. יחד עם זאת, מאחר שכאמור סבורני כי זכותה של האם לבחור את מקום מגוריה הינה זכות יסוד שמן הראוי שלא להתערב בה אלא בנסיבות יוצאות דופן במיוחד, נקבע בזה כי האם רשאית לעזוב את הארץ ביחד עם הקטינה כדי להשתקע עמה בחו"ל בכפוף לאלו: 1. הקטינה תגיע ארצה לפחות שלוש פעמים בשנה (אפשרי בחנוכה, פסח ובחופש הגדול), כשפעם אחת בשנה תשאר בארץ לפחות 30 יום. 2. כשתימצא הקטינה בארץ יקויימו ביקורי האב במתכונת הנוכחית אף כי מספר הביקורים יועמד על פעמיים בשבוע ומשך כל ביקור יהיה שלוש שעות. 3. הקטינה תחגוג את מסיבת בת המצוה שלה בארץ (או גם בארץ). 4. האב יוכל לשוחח עם הקטינה טלפונית לפחות פעם אחת בשבוע למשך 5 דקות. עלות השיחות תחול על האם והן תבוצענה בין אם ע"י שהאב יהיה רשאי להתקשר עם הבת בגוביינא ובין אם ע"י שהבת תתקשר לאב. 5. האם תהיה אחראית לכך כי הקטינה תכתוב לאביה לפחות מכתב אחד לחודש. להבטחת כל האמור תמציא האם ערובה בנקאית על סך 50,000 ש"ח או ערובה מתאימה שוות ערך אחרת וההיתר המבוקש וכן ביטול צו עיכוב היציאה כפופים להמצאת הבטוחה כאמור. בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות. קטיניםשינוי מקום מגורים של עובד