פסק דין 1. בפני תובענה למתן פסק דין הצהרתי ולמתן סעדים לשמירת זכויות על פי הילכת השיתוף בין בני זוג לרבות צווים למתן חשבונות ולפירוט נכסים, אותה הגישה אשה כנגד בעלה-הנתבע. העובדות הצריכות לעניין: 2. א. התובעת והנתבע, בני זוג יהודים ישראליים, נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י ביום 10.8.64 (להלן: "בני הזוג"). ב. מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים - שניהם בגירים. 3. בכה"ת מתארת התובעת את מערכת היחסים בינה ובין הנתבע במהלך 36 שנות הנישואין, וטוענת לתחולתה של הילכת השיתוף על מערכת יחסים זו. 4. בכתב ההגנה לא ניתן היה למצוא הכחשה מפורשת בנוגע לתחולתה של הילכת השיתוף על מערכת היחסים בין בני הזוג, למעט הכחשה כללית בס' 11 לכתב ההגנה, הכחשה שהתייחסה גם לסעיפים אחרים בכתב התביעה. להיפך, בס' 12 לכתב ההגנה דרש הנתבע מהתובעת לגלות את הכספים שהיא חסכה לעצמה במהלך חיי הנישואין "על מנת שיחול עליהם חזקת השיתוף" , ובס' 13 לכתב ההגנה טוען הוא להכללת תכשיטים מסוימים שקנה לתובעת תחת כנפיה. ואכן, בישיבת יום 18.5.99 אישר ב"כ הנתבע כי "אין לנו טענה שחזקת השיתוף לא חלה" וכי מוסכם על מרשו כי "כל נכס המפורט בתובענה ואשר יקבע לגביו כי הוא שייך לנתבע מחציתו שייכת גם לתובעת". 5. בהתאם להסכמה זו צומצמה המחלוקת בין הנצים לשאלת היקף תחולתה של הילכת השיתוף במקרה שבפנינו. 6. א. בכה"ת פירטה התובעת את אותם נכסים וזכויות כספיות לגביהם דורשת היא את חלקה. ב. בהמשך להצהרתו בישיבת יום 18.5.99 ,בדבר תחולתה של הילכת השיתוף על מערכת היחסים בין בני הזוג , צימצם ב"כ הנתבע את המחלוקת לנכסים הבאים: - כספים הנמצאים בבנק המזרחי המאוחד בע"מ - כמפורט בס' 16(ו) לכה"ת. - כספים שנצברו בבנק הפועלים בע"מ - ס' 16(ג) לכה"ת. - כספי קרן ההשתלמות. כל יתר הכספים ביתר הבנקים המפורטים בס' 16 לכה"ת, ככל שישנם, כספים משותפים הם - כך הצהיר בא כח הנתבע. ג. מעיון בכתב ההגנה עולה, כי הנתבע הסכים להחלת הילכת השיתוף על: - תכולת הבית ברמת גן (בית 1) - ס' 16(יג) לכה"ת וס' 10א' לכתב ההגנה. - מכונית הסובארו - ס' 16(טו) לכה"ת וס' 10(א) לכתב ההגנה. ד. אשר לתכולת הבית ברמת גן (בית 2) (ס' 16(יד) לכה"ת) ולשכר הדירה של בית זה (ס' 16 ט"ז) טען הנתבע בכתב הגנתו, כי מדובר בדירה ותכולה מלפני הנישואין ועל כן אין לתובעת כל חלק ונחלה בה, בתכולתה ובפירותיה, (ס' 10(ד) לכתב ההגנה). בשתי ישיבות ההוכחות שהתקיימו בתיק זה לא עלה כל נושא תכולת הדירה ברמת גן (בית 2) ודומה שגם אותם הסכים הנתבע לכלול בגדר השיתוף - כך עולה גם מפתיח הסיכומים של בא כוחו: "הנתבע, ברוב הגינותו, הסכים לחזקת השיתוף למעשה לרוב בקשת התובעת, היינו, דירת המגורים וכל הכספים הנמצאים בכל הבנקים פרט לכספים בקרן ההשתלמות לעובדי המדינה, והכספים הנמצאים בבנק המזרחי אשר שייכים לנתבע בלבד וערך התכשיטים אשר קנה הנתבע לתובעת בסך של 80,000 ש"ח". 7. הינה כי כן, הותיר ב"כ הנתבע לביהמ"ש להכריע בשאלת תחולתה של הילכת השיתוף בנוגע לכספים בבנק המזרחי, הכספים בבנק הפועלים שלטענת הנתבע הם הכספים של שכר הדירה (בית 2) וכספי קרן ההשתלמות. החקירה הצטמצמה לנכסים אלה בלבד. הילכת השיתוף ונטל השיכנוע 8. במקרה שלפנינו הוחלה הילכת השיתוף ,כחזקת שיתוף כללית, על מערכת היחסים בין בני הזוג אהרוני. הלכה פסוקה היא, כי אם רוצה בן הזוג הנתבע להוציא מגדר תחולתה של ההלכה נכס מסוים, עליו הנטל לשכנע את ביהמ"ש כי נכס זה אינו נתפס בגידרה. בע"א 806/93, הדרי נ' הדרי, מח(3), 685 פסק ביהמ"ש העליון: "דרך הבחינה השיטתית מחייבת הבחנה בין שני שלבים - תחילה יש לברר אם קמה בכלל חזקה ראייתית בדבר שיתוף בנכסים בין בני הזוג. אם התשבוה לכך היא שלילית - מוטל נטל השכנוע על בן הזוג המבקש שיתוף להראות כי אכן התגבשה כוונת שיתוף בנכס הנדון. אם התשובה לשאלה היא חיובית - מוטל נטל השכנוע על כתפי בן הזוג השולל את השיתוף. עליו להראות כי ברשותו ראיות הסותרות את החזקה. אם ייכשל ולא יעמוד בנטל - דין הנכס להיכנס תחת כנפי השיתוף". בהתייחס לחשבונות בנקים ניתן לקבוע, כי מכח חזקת השיתוף בין בני זוג, זכאי בן הזוג אשר החשבונות לא רשומים על שמו למחצית הכספים המוחזקים בחשבונות בן הזוג השני. בן הזוג שעל שמו רשומים החשבונות, עליו הנטל להוציאם מגדר השיתוף. (ר' ע"א 1937/92, קוטלר נ' קוטלר, מט(2), 233). הכספים בבנק המזרחי המאוחד בע"מ - ס' 16(ו) לכה"ת 9. א. גירסתו הראשונה של הנתבע באשר למקורם של הכספים הנ"ל באה בס' 10(ב) לכתב ההגנה. מדובר בכספיו הבלעדיים הנובעים מכספי ירושה של אמו ז"ל וגם מכספים שנתקבלו משכירות הדירה שלו שנרכשה מלפני הנישואין (זו שבבית 2) באותן שנים בהן היתה הדירה מושכרת - עד שנת 1990. ב. הגירסה השנייה של הנתבע עלתה מחקירתו הנגדית עמ' 7 לפרוט', ישיבת יום 18.5.99. הכספים בבנק המזרחי היו מופקדים במקור ב- 4 חשבונות שונים בבנק הפועלים. החשבונות הללו היו רשומים על שם הנתבע ועל שם אמו כשזכות החתימה היתה ביחד ולחוד. עם מות האם, ובלא להיזקק לצו ירושה , התחיל הוא להוציאם בהדרגה והעביר אותם לחשבונות חסכון על שמו בבנקים שונים, בבנק הפועלים בי רמת גן, בנק בינלאומי ברמת גן, בבנק איגוד ברמת גן עד שלבסוף הם הגיעו לבנק המזרחי המאוחד בע"מ. אשר למקור ממנו נצברו הכספים אומר הנתבע: "כל הכספים שהיו בחשבונות הללו מאז ההפקדה הראשונה ועד לאחרונה, היו של אמא שלי מקיצבאות של הביטוח הלאומי מהאחים שלה שנתנו לה כל חודש כסף, ובן דודה ז"ל". אין כל זכר לכך שהכספים הללו, בחלקם לפחות, מקורם בכספי השכירות של הדירה בבית 2, כפי שטען הנתבע בס' 10(ב) לכתב ההגנה. הנתבע חוזר ומאשר, כי כספי השכירות אינם מהווים חלק מהכספים בבנק המזרחי באומרו בעמ' 8 לפרוט' ש' 21-22: "מה שאני חסכתי מכספי השכירות ומהמשכורת זה מה שיש לי ביתר הבנקים חוץ מבנק המזרחי שזה של אמא שלי". ג. מוכן אני לקבל את גירסתו השנייה של הנתבע כפי שבאה לידי ביטוי בחקירתו הנגדית כבסיס לדיון ולהכרעה. עיינתי בגירסה זו ובסובב אותה והגעתי לכלל הכרה כי אין לתת אמון בגירסה זו. - ארבעת החשבונות בבנק הפועלים שנפתחו על שם הנתבע ואמו, נפתחו, לדברי הנתבע (עמ' 9 לפרוט' למעלה), במהלך השנים 1973 - 1985. בתקופה זו היו כוחותיה של אם הנתבע עמה שהרי לדבריו את כל ההפקדות עשתה היא בעצמה בבנק. היא היתה זו שלא נתנה לו לעשות את ההפקדות לבד. (עמ' 8 למטה, עמ' 9 למעלה). אם כך נשאלת השאלה לשם מה נפתחו החשבונות הללו גם על שם הנתבע? בד"כ ההסבר שניתן הוא להקל על האם הקשישה, לעשות לה את הסידורים בכספיה שלה בבנק. הסבר כזה לא ניתן ע"י הנתבע בחקירתו. הוא ניתן ע"י ב"כ בס' 12 לסיכומיו: "נכון, החשבונות היו על שם הנתבע ושם אמו המנוחה וזאת על מנת לאפשר לנתבע פעולות בבנק עבור אמו". האמנם? הרי מפי הנתבע עצמו למדנו שלא רק שהוא לא ביצע פעולות עבור אמו, אלא שהיא לא נתנה לו לעשות פעולות פשוטות אפילו של הפקדה מה גם שלטענתו הוא גם העדיף שכך יהיה. אם כך כשאין כל הסבר על מה ולמה הכניסה האם את בנה לחשבון אם לא כדי שיעזור לה בפעולותיה בבנק זה אומר דרשני! - האם לא עבדה. היא לא באה עם כספים מחו"ל (גירסת הנתבע לענין זה נסתרה ע"י עדות אחותו) וגם אם כן כספים אלה שימשו את הנתבע לגירסתו, לרכישת הדירה בבית 2 ולכן לא יכולים להיות חלק מהכספים בבנק המזרחי. לאמא לא היה כל רכוש (ר' עדות האחות עמ' 9 למטה). - לא הובאה כל ראיה חיצונית, אמיתית כי האם קיבלה כספים מאחיה או מבן דודה. הנתבע מודה בחקירתו כי "אין לי שום מסמך על זה שאמא שלי קיבלה כסף מאחים שלה או מבן דודה". עדות האחות הינה עדות שמיעה במקרה הטוב מפי הנתבע עצמו. האחות הוחתמה על תצהיר בו הצהירה, כי האם קיבלה כספים ומענקים מהאחים ומבן הדוד ואולם בחקירתה הנגדית היא הבהירה כי היא לא יודעת שהאחים נתנו לה כסף, היא לא יודעת אם היה לה עוד משהו מהקיצבה ובחקירה חוזרת היא אישרה, כי היא לא יודעת בתשובה לשאלה איך ידעה שבן הדוד והאחים נתנו לה כסף כפי שכתבה בתצהיר. מעיון מדוקדק בתשובותיה בחקירה הנגדית עולה, כי הנתבע הוא שאמר לה שהבן דוד והאחים של אמא היו נותנים לה כסף (ש' 16) ולכל היותר אם נתנו לה מדי פעם הרי שזה מעדות שמיעה ולא מידיעה אישית. עדות זו מוטב היתה שלא היתה באה לעולם שכן במקום 'לברך נמצאה מקללת'. האחות היא שאומרת אני לא קוראת עברית, אני יודעת על מה חתמתי ומסבירה שהיא חתמה על זה שאמא שלה היתה אצלה ושהיא קיבלה קיצבה, חיה ממה שנתנו לה היא ובעלה ומעבר לזה לא יודעים מה היה לה. זאת ותו לא. אין זכר בתשובה זו לכספים ולמענקים שקיבלה האם כביכול מאחיה ומבן הדוד. - מאחר ולא הוצא צו ירושה ממילא הכספים לא עברו אל הנתבע מכח ירושה . ואם היו אלה כספי האם מדוע לא דרשו אחיו ואחותו של הנתבע את חלקם בכספים אלה? בסיכומיו מעלה ב"כ הנתבע תמיהה על הרלבנטיות של שאלה זו ומסביר כי הוכח מעל לכל ספק שהכספים הם של האם. היא הנותנת. אם אלה ללא ספק כספי האם מדוע לא דרשו האח והאחות את חלקם? האח לא בא ליתן הסבר לשאלה רלבנטית זו והאחות שנתנה תצהיר התעלמה משאלה זו ובחרה לא להתייחס אליה. גם הסברו של הנתבע לשאלה זו מעורר תמיהה. בחקירתו הנגדית הוא מסביר שלא היה כל צורך בצו ירושה כי הכספים היו רשומים על שמו ועל שמה. דווקא משום כך אם הכספים היו אכן של האם היה צורך בצו ירושה . - מאחר ונטל השכנוע מוטל על שכמו של הנתבע להוצאת הכספים הללו מגדר השיתוף תמהני על כך שהוא לא טרח להביא לבית המשפט לעדות את אחיה של האם אשר נתנו לה 'כספים ומענקים'. בן הדודה הלך לעולמו אבל האחים שלה עדיין בחיים. עדות האחים הינה עדות חשובה וההימנעות מהבאתה, דווקא משום שהנטל מוטל על הנתבע, מתפרשת לחובתו. (ר' ע"א 465/88, בנק למימון וסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, מ"ה(4), 651, 658). יתכן ועדותם של האחים היתה מספקת הסבר לשאלה על מה ולמה בכלל נתנו הם והבן דוד מענקים וכספים לאם? האם חיה אצל האחות, עבדה במכולת כל יום ובמשך כל היום (ר' תצהיר האחות) וקיבלה מהאחות את כל צרכיה (ר' תצהיר האחות). היא לא היתה צריכה כסף למחייה! אז לשם מה נתנו לה כסף? כדי שהבן שלה הנתבע יקבל אותו לבעלותו בשלב כלשהו? תמהני! - עם כל הכבוד גם המסמכים שהוצגו ע"י הנתבע באישור ביהמ"ש ובהסכמת ב"כ התובעת אינם משנים את התמונה שהרי ידוע היה שמי שעשתה את ההפקדות פיזית היתה האם וכי הנתבע היה רשום יחד עמה בחשבונות השונים. על כך אין מחלוקת. המחלוקת היא מה מקורם של הכספים והעובדה שהאם חתמה על ההפקדות אינה ראיה שהכספים נשוא ההפקדות אכן שלה הם. 10. המסקנה המתבקשת היא אם כן שהכספים המופקדים בבנק המזרחי המאוחד בע"מ על שלושת הסניפים המפורטים בס' 16(ו) לכה"ת הם של הנתבע והם בגדר השיתוף בין בני הזוג. כספי שכר הדירה 11. כספי שכר הדירה הופקדו לגירסת הנתבע בבנק הפועלים. (ר' דברי ב"כ הנתבע בעמ' 5 לפרוט' ש' 8, 7). 12. המבחן לצורך הקביעה אם נתכוונו הצדדים להפרדה רכושית בכספים מסוימים שנצברו על ידי כל אחד מהם ,גם אם הופקדו בחשבון על שם אחד מהם בלבד, אינו במקור הכספים אלא בבחינת השימוש שעשו בכספים אלה. (ר' לענין זה ע"א 1937/92, קוטלר נ' קוטלר, מט(2), 233, 244). הנתבע העיד כי "כספי השכירות שימשו להוצאות השוטפות וכך גם המשכורת שלי". בכך הביע הנתבע את דעתו ואת כוונתו כי כספי השכירות הם חלק מהעתודות הכלכליות של המשפחה. (על הגישה הנותנת משקל לא למקור הנכס אלא לשימוש שנעשה בו ולכוונת הצדדים באשר לשיוכו כחלק מנכסי העתודה הכלכלית של המשפחה לעתיד, כמתיישבת יותר עם ערכי הצדק והשוויון עליהם אנו אמונות, ר' פסה"ד שניתן על ידי בתמ"ש 070031/98 , טוהר נ' טוהר (לא פורסם). התוצאה היא כי יש לראות בכספי השכירות ככל שנצברו והיכן שנצברו כחלק מהנכסים המשותפים של בני הזוג. קרן ההשתלמות 13. א. עיינתי בס' 16 לכה"ת ולא מצאתי דרישה להכללת כספי קרן ההשתלמות בגדר הנכסים המשותפים. בס' 10(ג) לכתב ההגנה מתייחס הנתבע לכספי קרן ההשתלמות אך לא מפנה לסעיף ספציפי כלשהו בס' 16 לכה"ת. ב. כחלק מנטל השכנוע המוטל על הנתבע להוציא נכס מסוים מגדר השיתוף היה על הנתבע להפנות את ביהמ"ש לחשבון הספציפי בו מופקדת קרן ההשתלמות ולהמציא לביהמ"ש מסמכים בדבר היות הכספים הללו במקור כספי קרן ההשתלמות. כאן כשל הנתבע ודי בכך כדי לדחות את טענתו, ואולם, גם מן הבחינה העניינית יש לדחותה באשר להשקפתי יש מקום להכניס תחת כנפיה של הלכת השיתוף גם כספים שנצברו בקרנות ההשתלמות של מי מבני הזוג. ג. בפסק דיני המקיף בתמ"ש 70031/98, טוהר נ' טוהר (טרם פורסם) הרחבתי בשאלת היקף תחולתה של הילכת השיתוף תוך שאני עומד על ההתפתחויות שחלו בפסיקה בסוגיה זו בפרט בכל הנוגע להכללת זכויות סוציאליות (פיצויי פרישה, זכויות פנסיה וכו') בגידרה וכן בהרחבת תחומיה גם על פירות ההשקעה בנכס שנתקבלו על השקעה שנעשתה בתקופת החיים המשותפים. (ר' המובאות בפסיקה שניתנו שם). לא מן הנמנע, כך אמרתי, שבעתיד נכסי קריירה וכושר השתכרות יוכרו באופן ברור כהון אנושי ובעל ערך כלכלי ויראו בהם חלק מהרכוש המשותף. (ר' ע"א 663/87, נתן נ' גריגר, מ"ה(1), 104 שם יושמה הילכת השיתוף בין בני זוג לגבי מוניטין עסקיים ור' גם פרופ' אריאל רוזן צבי, דיני המשפחה בישראל - בין קודש לחול, הוצאת פפירוס, 496-500). ד. בהמשך פסק דיני בענין טוהר אמרתי את הדברים הבאים: הפסיקה במדינת ישראל בנוגע להילכת השיתוף, התפתחה בשני מישורים: האחד - הילכת השיתוף כ'משפט מקובל ישראל' יציר חקיקה שיפוטית ולא עוד יציר קונסטרוקציה הסכמית מכח דיני החוזים. השני - הרחבת כנפיה של הילכת השיתוף מבחינת היקף הנכסים הנכללים בה. בשני המישורים ההתפתחות היא פרי תפיסה של 'צדק חברתי איזון ושוויון בין המינים'. שאלה היא אם חלוקת הנכסים באופן שווה בזמן הפירוד אכן מצליחה ליצור שוויון אמיתי בין המינים מבחינת מתן סיכוי שווה בעתיד לכל אחד מבני הזוג. כל עוד החלוקה היא שווה בשווה יש בה משום תגמול על מאמצי העבר. שאלה היא אם לא מן הראוי להסתכל על העתיד ולחלק את הנכסים באופן שיספק לכל אחד מבני הזוג סיכוי שווה בעתיד בבחינת 'שוויון הזדמנויות'. כל בן זוג לפי מצבו, נחיתותו או יתרונו, סיכויו וכיוצ"ב. כך למשל, חלוקה שווה בשווה של נכסי העתודה הכלכלית בין בני זוג שאחד מהם בעל קריירה מצליחה החופשי להמשיך ולפתח אותה והשני חסר השכלה ומחוסר עבודה, אינה חלוקה שוויונית מבחינת שוויון ההזדמנויות של כל אחד מבני הזוג 'לעמוד על הרגליים' אחרי הפירוד. בוודאי ניתן לומר זאת על בני זוג שאחד מהם נכה הזקוק לטיפולים רפואיים והשני בריא בנפשו וחזק בגופו. הסיכוי של הבריא והחזק לשרוד ולהתפתח גבוה לאין ערוך מזה החלש ורפה השכל או החולה. ומה על האשה שנשארת עם הילדם וסיכוייה לפתח קריירה משלה פחותים מאלה של בעלה? ומה על האשה שהקדישה עצמה לביתה בעוד בעלה מפתח את ה'הון האנושי' שלו? בכך פגעה היא בכושר ההשתכרות שלה לא רק להווה אלא גם לעתיד וגרמה לירידת ההון האנושי העצמי שלה. האם גם אז די בחלוקה שווה בשווה? שיטה משפטית המחלקת את הרכוש שווה בשווה מבלי שתיתן את המשקל הנכון למצבו של בן הזוג, לרבות נחיתותו האישית, כולל נטלים אישיים המוטלים על כתפיו לאחר הפירוד אינה מביאה לשוויון בתוצאות. 14. העולה מהמקובץ שגם אם קרן ההשתלמות על פי אופיה, שמה ומטרתה נועדה לדאוג להרחבת כישוריו של העובד ולפיכך היא נושאת אופי אישי עבורו, הוא עצמו, ולמען מטרה ספציפית - כלשון הש' ברוש בה.פ. (ת"א) 10022/92, ברקת נ' ברקת פ"מ תשנ"ה (4), 251, 263 היא הנותנת שיש לראותה כנכס שהילכת השיתוף חלה עליו בפרט לאותה אשה שישבה וצפתה 'הליכות ביתה' בעוד שהבעל עשה לפיתוח כשרונו והונו האנושי, תוך ניכוי חלק מההפקדות ממשכורתו שלו (ר' תלושי המשכורת של הנתבע כאן אשר צורפו לכתב הגנתו לתביעת המזונות). 15. זאת ועוד, מאחר ונטל השכנוע מוטל על הנתבע מחובתו היה להצביע על קרן ההשתלמות הרלבנטית ככזו המיועדת באמת ובתמים למימוש רק בכפוף ליציאה להשתלמות שהרי ידוע שיש קרנות השתלמות שהן למעשה חסכון וניתנות הן לפדיון ללא קשר לשימוש שנעשה בכספים שנצברו בהם. הנתבע לא הביא כלל ראיות בענין זה ובכלל דומה שזנח ענין זה בשלב ההוכחות ובחר להתמקד בטענה המשפטית בלבד, ולא היא. סוף דבר 16. א. התביעה מתקבלת על כל עתירותיה. ב. ניתן בזה פסק דין הצהרתי לפיו התובעת הינה הבעלים במשותף בכל הנכסים ו/או הזכויות המפורטות בס' 16 לכתב התביעה. ג. ניתן בזה צו מניעה כמבוקש בס' 24(ד) לכתב התביעה. ד. אני מורה על פירוק השיתוף בנכסים ו/או בזכויות המפורטות בס' 16 לכתב התביעה ולצורך כך אני ממנה את ב"כ הצדדים ככונסי נכסים למימוש החלוקה. ה. אני מחייב את הנתבע בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח + מע"מ צמודים ונושאים ריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ההוצאות נפסקו על דרך ההמעטה משום שהנתבע לא העמיד את תחולתה של חזקת השיתוף במחלוקת ובכך חסך בזמן ההתדיינות. הלכת השיתוף