החלטה א. כתב האישום 1. בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים התלויים ועומדים נגדו. כתב האישום, העומד ביסוד הבקשה, מייחס למשיב שתי עבירות של אינוס לפי סעיף 345 (א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ומעשה סדום לפי סעיף 347(ב) + 345(א)(1). 2. כתב האישום מתאר מערכת יחסים, שקמה ונוצרה בין המשיב, אשר שימש כעובד אחזקה באוניברסיטת בן-גוריון לבין צעירה אמריקאית, ממוצא קוריאני, אשר הגיעה לאוניברסיטה ללימודי דוקטורט (להלן: "המתלוננת"). בין השניים התפתחה ידידות, בגדרה נועדו יחדיו בתחום האוניברסיטה, שתו קפה ושוחחו. 3. באחת מפגישותיהם, סמוך לתאריך 11.3.05, הזמין המשיב את המתלוננת להצטרף אליו לים המלח. זו דחתה את הזמנתו בשל נסיעה מתוכננת לירושלים. עם שובה, בין התאריכים 13.3.05 ו - 14.3.05, התקשר אליה המשיב מספר רב של פעמים, ברם זו לא השיבה. בתאריך 16.3.05, שב המשיב והתקשר למתלוננת וכאשר השיבה ושאלה אותו לפשר התקשרויותיו הרבות קודם לכן, השיבה המשיב, כי דאג לה. 4. בתאריך 17.3.05 נועדו השניים יחדיו, בעת שהמשיב דחק במתלוננת, כי תיאות להצטרף אליו לנסיעה לים המלח. זו נענתה להפצרותיו והשניים שמו פעמיהם לים המלח, במכונית מסוג טנדר, בבעלות המשיב. 5. עם הגיעם, שתו השניים וודקה והמשיב הכין בשר על הגריל. מאוחר יותר, בשעה 20:00 לערך, הציע המשיב למתלוננת לעבור למקום מרוחק וחשוך יותר, בתואנה כי ברצונו לצפות בכוכבים. השניים אכן עברו למקום חשוך ומרוחק, שם המשיכו לשתות ולאכול. לפתע, החל המשיב לחבק את המתלוננת ולנשקה בשפתיה. זו בקשה ממנו לחדול, אולם הוא דחפה לאחור, נשכב מעליה בכוח והמשיך לנשקה ואף לנשוך בשפתיה, עד אשר גרם לפצע מדמם. המתלוננת ביקשה להדוף את המשיב מעל גופה, ברם נוכח מבנה גופה הזעיר, כוחה לא עמד לה. המשיב המשיך לנשקה, חרף מחאתה ובגופו מנע מבעדה לנוע. לאחר מכן, הוא פשט מעליה את מעילה, השיל את חזייתה והחל מנשקה ונושכה לסירוגין בשדיה, עד אשר גרם לה לפצע בחזה. המתלוננת צעקה לו לחדול, ובתגובה השיב לה המשיב, כי הוא שוחח עם אשתו, אשר התירה לו לקיים עמה יחסי מין, כי "עדיף שהוא יקיים עמה יחסי מין ולא משהו שלא אוהב אותה באמת". הוא הפשיט את מכנסיה ובתוך כך, פשט אף את בגדיו, פיסק את רגליה בכוח והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. המתלוננת, אשר לא חוותה יחסי מין בעבר, פרצה בבכי. בתגובה, הוציא המשיב את איבר מינו מאיבר מינה, הפכה על בטנה בכוח והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ואף לפי הטבעת. המתלוננת התחננה בפניו כי יחדל, בכתה וצעקה. המשיב לא שעה לתחנוניה, המשיך לנשקה ולנשכה בגופה, תוך שהוא אומר לה כי לא תוכל לשרוד בישראל, מבלי לקיים יחסי מין וטוב יותר, כי תקיימם עמו ולא עם אחרים. לבסוף, הרפה ממנה ואפשר לה להתלבש, או אז - איבדה המתלוננת את הכרתה. זו שבה אליה סמוך לשעה 24:00, כאשר חשה את ידיו של המשיב מלטפות את גופה. היא קמה ודרשה מהמשיב כי יחזיר אותה למעונות הסטודנטים בבאר שבע, שם התגוררה. המשיב נרדם בארגז המטען של מכוניתו. המתלוננת העירה אותו, ציינה בפניו את אשר עשה לה והוא התנצל על מעשיו, וביקש את סליחתה. המשיב ניסה להניע את מכוניתו. הדבר לא צלח בידו. בעזרת עובר אורח שנקלע למקום, הצליח המשיב להניע את המכונית והחזיר את המתלוננת למקום מגוריה. ב. הראיות לכאורה 1. מתוך עיון בתיק החקירה עולה, כי עדותה של המתלוננת, משמשת נדבך מרכזי בראיותיה של המאשימה. בעדותה, תיארה המתלוננת את העובדות המתוארות בכתב האישום והוסיפה ותיארה, כיצד המשיב חיזר אחריה בדבקות עד אשר נענתה לו וניאותה להצטרף אליו לנסיעה לים המלח. הגם שהמתלוננת חשה שלא בנוח, בשל חיזורי המשיב, ביודעה כי הינו נשוי ואב לילדים - היא בטחה בו ולא העלתה בדעתה כי יחרוג מיחסי הידידות שקשר עמה. 2. המתלוננת הטעימה, הן בפני המשיב והן במהלך חקירתה, כי שמרה בדבקות על בתוליה, בהאמינה בערכים עליהם גודלה וחונכה, לפיהם יש לשמר את הבתולים למועד הנישואין. מהטעם הזה, ראתה במשיב, שהיה נשוי, ידיד ותו לא. 3. עדותה של המתלוננת נתמכת בממצאי בדיקה רפואית, שערך ד"ר פוגל, מומחה לרפואה משפטית, אשר מצא כי "בשפות הפות נמצאו דימומים תת ריריתיים בשלבי ספיגה, המתיישבים עם החדרת עצם גלילי נוקשה, דוגמת פין או אצבע, בין שפות הפות" וכן, כי בשד הימני נמצא דימום תת - עורי, אשר נגרם כתוצאה מחבלה קהה ישירה (מכה) או ממנגנון צביטה, וכמו כן, נמצא פצע מכוסה גלד, בשפת הפה העליונה, המתיישב עם פצע קרע בשלבי ריפוי, שנגרם למעלה מיומיים קודם לכן, קרי מועד ביצוע העבירות. 4. גרסת המשיב, הגם שהכחיש את אירוע האינוס על מרכיביו - מאששת את עיקר העובדות עליהן העידה המתלוננת. כך, הוא אישר כי נשק למתלוננת ובתוך כך, לחש באוזניה כי הוא אוהב אותה וכי ייטב לה להשתלב בחברה הישראלית, באמצעות קיום יחסי מין - כפי שהמתלוננת גרסה בעדותה. הוא אף אישר, כי ראה עצמו כידיד של המתלוננת והוסיף, כי יחסיהם על פי ראות עיניו, חרגו מעבר לזה, וכי הם היו "חברים". חרף זאת, הוא הכחיש כי קיים עמה יחסי מין ודבק בעמדתו, כי לא ביצע בה מעשה מיני, למעט נשיקות, אשר היו בהסכמתה ואף ביוזמתה, כך לדבריו. 5. המשיב הוסיף ואישר כי התקשר אליה פעמים רבות, כאשר לא השיבה לו, בשל הדאגה שחש כלפיה. הוא אף אישר, כי תחילה ישב עם המתלוננת על שפת הים, קרוב למקומות ציבוריים וכי לאחר מכן התרחקו, הגם שלטענתו, המתלוננת יזמה את המעבר למקום רחוק יותר. 6. המשיב אישר כי שתה אלכוהול, אולם לדבריו, המתלוננת היתה זו אשר הרבתה לשתות. כך, לדבריו, היא שתתה בקבוק וחצי מתוך שני הבקבוקים שהביא ואילו הוא הסתפק בחצי בקבוק. לדבריו, הגם שהיה שתוי, הוא לא היה שיכור והיה מודע לנעשה. 7. המשיב תירץ את תלונתה של המתלוננת בכך שהיא חשה כי בגדה בחברה, השוהה בארצות הברית, כאשר נשקה לו. אין בפיו הסבר לפשר דבריו, במהלך שיחת טלפון עם המתלוננת, אשר תועדה, לפיה שאל את המתלוננת אם סיפרה למשהו על שאירע ואישר בפניה כי, היה ביניהם "סקס חלקי". הוא התנצל בפניה ותירץ את מעשיו בכך ששתה לשכרה וכי יותר לא ישתה "זה מקרה שלא יהיה אני לא שותה יותר בחיים שלי", הוא הוסיף כי הופתע "ממה שעשיתי, אני ממש מתבייש במה שעשיתי". 8. המשיב אישר את דברי המתלוננת, לפיהם, כאשר העירה אותו וביקשה ממנו הסבר לפשר מעשיו, הוא השיב לה כי תלך להגיש תלונה במשטרה, אשר תגרום לכך שישב בבית הכלא. ג. טענות הסנגור הסנגור טוען, כי המתלוננת עמדה על כוונותיו של המשיב, עוד בטרם הצטרפה אליו לים המלח ובנסיבות אלו, "הכניסה עצמה במודע למצב בו יתכנו מעשי מין ונתנה למשיב הרגשה לפיה אם הכל ילך כשורה - תתממשנה תקוותיו" (דברי הסנגור מתוך הרצאת דבריו שנמסרה - ו.מ) הסנגור טוען, כי התנהגותה של המתלוננת, במהלך ליל האינוס, לכאורה -מעוררת תמיהות שיש בהן כדי לכרסם בראיות התביעה. כך, נקרו בפניה הזדמנויות רבות, במהלך הלילה להימלט מפניו של המשיב, בעת שזה נפל לתרדמה, בהיותו שתוי, כמו גם הייתה יכולה להזעיק עזרה, שהרי האירוע התרחש לדבריה, בסמוך לבתי מלון. חרף זאת, היא לא עשתה דבר, לא הזעיקה איש ואפשרה למשיב להחזיר אותה לדירתה בבאר שבע, בתום ליל שימורים - ללמדך כי לא היו דברים מעולם. 3. הסנגור מבקש למצוא תימוכין לטענותיו, בתצהיר שהגיש מטעמו של עובר אורח, אשר סייע למשיב, כך על פי הנטען, להתניע את מכוניתו ואשר לדבריו, משפחתו של המשיב איתרה אותו. מדבריו עולה, כי לא הבחין בסימני מצוקה אצל המתלוננת. 4. הסנגור הצביע על מחדלי חקירה, כך לדבריו, על כך שלא נחקרו אורחי המלון שנמצא בסמוך למקום האירוע, כמו גם לא צולם המלון. 5. על יסוד הטענות הללו, טוען הסנגור, כי התהיות שהועלו ביחס לעדותה של המתלוננת, כמו גם מחדלי החקירה - מכרסמים בראיות התביעה במידה המצדיקה את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. 6. הואיל ושרות המבחן דחה שתי חלופות שהמשיב העלה בפניו, עותר הסנגור לבחינתן של חלופות נוספות, אשר הציע במהלך הדיון. בנוסף, הסנגור טען, כי שרות המבחן לא הבין כדבעי את המשיב, אשר הביע את נכונותו להשתלב בהליך גמילה מאלכוהול, בניגוד להתרשמות שרות המבחן, אשר ציין בתסקירו, כי המשיב דחה אפשרות זו מכל וכל. 4. דיון 1. העבירות המיוחסות למשיב חמורות מאין כמותן. על פניהן, הן מקימות חזקת מסוכנות ועמה - עילת מעצר. 2. התשתית הראייתית אשר הונחה בפני בית המשפט, נושאת את הפוטנציאל הדרוש, להוביל להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. התהיות לכאורה, שהעלה הסנגור - אין בהן ממש, וודאי שאין בהן כדי כרסום בראיות, אף לא החלשת עוצמתן. 3. אין מדובר בעדותה היחידה של המתלוננת אל מול עדותו של המשיב. עדות המתלוננת נתמכת בחוות דעת רפואית. מנגד, ניצבת עדותו של המשיב, המעוררת תמיהות רבות. כך מחד גיסא, הוא גרס כי שתה לשכרה ולא זכר פרטים רבים מהאירוע ומאידך, גרס כי המתלוננת היא זו ששתתה לשכרה והוא היה מודע למתרחש לאורך ליל האירוע. 4. אין בעובדה, לפיה המתלוננת נשארה עם המשיב, אף לאחר מעשה האינוס ואף אפשרה לו לקחתה לביתה - כדי כרסום של ממש בעדותה. בפי המתלוננת הסבר לפשר מעשיה. היא הסבירה, כי במעמד ביצוע המעשים, היא כלל לא הבינה את פשרם וגודל חומרתם. רק לאחר שעיבדה את העובדות והפנימה את האירועים - היא עמדה על חומרת מעשיו של המשיב או אז, הגישה את תלונתה. ההסבר, על פניו, אינו משולל יסוד. בוודאי שאין לראות בגרסה זו משום "סתירות או פרכות הגלויות על פניהן" או "ליקויים בסיסיים בהצגת הדברים ובהגיונם שיש בהם כדי להפחית, באופן מהותי, ממשקלם הלכאורי של הראיות". (בש"פ 7194/97 נחמן כהן נ. מ"י פד"י נ"א (5) עמ' 403). העובדה, עליה אין חולק, לפיה המתלוננת נעדרת ניסיון מיני, מחזקת את הסברה של המתלוננת ביחס לשיהוי בתגובתה, מעת ביצוע המעשים בגופה, לאורך פרק הזמן שחלף, עד אשר הבינה את אשר עולל לה המשיב. 5. יוצא אפוא, כי התהיות שהעלה הסנגור, אין בהן בשלב זה של הדיון, כדי לנגוס בטיבן ומהותן של ראיות התביעה. אלו שאלות הנוגעות למהימנותה של המתלוננת וזו תידון בדיון בתיק העיקרי. מנגד, התצהיר שהוגש מטעמו של המשיב - על פניו מעורר תמיהה רבה. לא ברור, על שום מה זנח המצהיר את דרך המלך, היא מסירת עדות במשטרה והעדיף להגיש תצהיר. דרך איתורו של המצהיר, אף היא תמוהה; הכיצד נפגשה דרכם של השניים, המצהיר עם המשיב, באקראי, לכאורה, באולם מעצרים בבית המשפט. יש להניח שאף עובדות אלו תתבררנה במהלך הדיון בתיק העיקרי. 6. בשולי הדברים אציין, כי הערת הסנגור, לפיה המתלוננת הכניסה עצמה במודע למצב בו ייתכנו כלפיה מעשים מיניים מטעמו של המשיב - מוטב היה אלמלא הועלתה. הטענה לא הוכחה, אף לא לכאורה, אולם, אף אם אלו היו פני הדברים - אין בהיענותה של המתלוננת לחיזוריו של המשיב, כדי להקים בידיו זכות קנויה, לעשות בגופה כאוות נפשו, קל וחומר נוכח מחאתה הגלויה והתנגדותה הפיזית למעשיו. 7. חלופת מעצר הגם שמדובר בעבירות חמורות - שומה על בית המשפט לבחון קיומה של חלופת מעצר. שרות המבחן בחן את המשיב, כמו גם את החלופות שהציע. על פי התרשמותו, המשיב סובל מבעיית אלכוהול, הגם שהוא מכחיש את קיומה ומסרב ליטול חלק בהליך גמילה. בנסיבות אלו, שרות המבחן נמנע מהמלצה לשחרור, מה גם שהחלופות שהוצעו, לא נמצאו כראויות. 8. הסנגור טען, כי המשיב לא הובן כראוי על ידי שרות המבחן, לעניין סירובו, לכאורה להשתלב בהליך גמילה וכי הוא מוכן לעשות כן. דומה, כי המשיב שינה את טעמו לאחר שהובאו לידיעתו המלצותיו של שרות המבחן, שכן, קשה להניח ששרות המבחן, אכן לא הבינו כהלכה, נוכח דבריו הברורים והמפורשים. 9. בנסיבות אחרות, על יסוד חומרת העבירות והרגלי השתייה של המשיב - היה מקום להורות כבר עתה, על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. אולם, משהובאה לידיעתי העובדה, לפיה, המתלוננת מסרה עדות מוקדמת בימים אלו ולאחריה, בכוונתה לעזוב את הארץ, ראוי לשוב ולבחון, את מידת הסכנה הנשקפת מהמשיב, אם ישוחרר. 10. ברי, כי המתלוננת ראויה להגנה מפני המשיב, בשל הסכנה המיידית הנשקפת לה מפניו. אולם, נוכח עזיבתה הצפויה - ראוי לבחון אם לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. ערה אנוכי להסתייגותו של שירות המבחן, אשר התרשם כי קיימת סכנה לפריצת גבולות, ברם, לא משתמע מהתסקיר, כי המדובר בעבריין, אשר נטיותיו לפרוץ גבולות הן בתחום עבירות מין. 11. העבירות בוצעו, לכאורה, על רקע מערכת יחסים שהתגבשה בין המשיב לבין המתלוננת, לאורך תקופה בת למעלה מחודשיים. במהלך תקופה זו, המשיב פיתח כלפי המתלוננת ציפיות בתחום הרומנטי - מיני, כמו גם, יחס אובססיבי, אשר בא לביטוי בהתקשרויותיו הטלפוניות הרבות, ברצון הבלתי נלאה לשוחח עמה, כמו גם לקחתה לים המלח. 12. בנסיבות אלו, אין בהתנהגותו כדי להצביע, בהכרח, על נטיותיו לבצע עבירות בתחום המיני. אשר על כן, שירות המבחן מתבקש לשוב ולבחון את הסוגיות הבאות: א. מידת רצינותו וכנות דבריו של המשיב, באשר לנכונותו לעבור הליך גמילה מאלכוהול. ב. מידת הסכנה הנשקפת מהמשיב לפריצת גבולות בתחום עבירות המין. ג. תיבדקנה החלופות שהוצעו על ידי הסנגור במהלך הדיון, בבית אביו ובפיקוחו, לסירוגין עם דודו - אשר פרטיהם הועברו לידי שירות המבחן. כמו כן, עד למועד הדיון הבא, התביעה תמציא אישור על כך שהמתלוננת עזבה את הארץ. מעצרמשפט פליליעבירות מיןמעצר עד תום ההליכים