נושא ביטול תוספת פיגורים ומועד תשלום קנס מוסדר בשני חיקוקים: האחד - חוק עונשין והשני, חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה - 1995. להלן החלטה בנושא ביטול תוספת פיגורים: החלטה בפני בקשתו של הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") לביטול תוספת פיגור ופריסה לתשלומים של קנס שהוטל עליו בתיק זה. 1. ביום 13.4.05 נגזר דינו של הנאשם לעונשים שונים ובהם קנס בסך 10,000 ₪, אשר הותר לנאשם לשלמו ב- 10 תשלומים חדשיים שווים ורצופים החל מיום 1.8.05 (לאחר תום ריצוי תקופת מאסר בעבודות שירות) (להלן: "הקנס"). על הכרעת הדין וגזר הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 1356/05), אשר נדחה ביום 28.2.06, וממילא הפך פסק הדין לחלוט. 2. עד היום טרם שילם הנאשם דבר על חשבון הקנס, וממילא חויב בתוספת פיגור בסך 5,75₪ שאותה מבקש הוא לבטל וכן להורות על פריסה מחודשת של יתרת הקנס ל - 20 תשלומים. ביום 7.6.06 הועבר הטיפול בגביית הקנס למרכז לגביית קנסות. 3. המשיבה טוענת כי בית המשפט אינו מוסמך להיזקק לבקשה לאחר שסיים מלאכתו עם מתן גזר הדין, וממילא הגורם המוסמך לדון בה הוא המרכז לגביית קנסות. סמכות בית המשפט לדון בביטול תוספות פיגור ולפריסת חוב 4. כידוע, בית המשפט אשר סיים את מלאכתו בגזירת דינו של נאשם, אינו רשאי לשוב ולתקנו, והדרך היחידה לערוך בו שינוי היא במסגרת פסק דין בערעור. ר' ע"פ 1100/91 מדינת ישראל נ' מחמד עלי חסן ג'עפרי , פ"ד מז(1), 418 ,עמ' 429-430 והפסיקה המאוזכרת שם, למעט בסמוך ממש למתן גזר הדין, ובטרם "קם מכסאו". ר' ע"פ 951/80 יצחק קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3), 505 ,עמ' 512-513. 5. עם זאת, יש לכלל חריגים, כמפורטים בחוק, ובראש ובראשונה חוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), הקובע בסעיף 81 את סמכותו של בית המשפט לתקן בתוך 21 יום פסק דין או החלטה אחרת שנתן, משמצא כי נפלה בהם טעות. ואולם, "טעות" בהקשר זה אינה כל טעות, אלא כאמור בסעיף 81(א) סיפא: "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". 6. הסמכות מכוח סעיף 81 הנ"ל אינה מתקיימת בענייננו הן משום שחלפו כבר 21 הימים מאז מתן גזר הדין, והן משום שהבקשה איננה לתיקון טעות בגזר הדין, בוודאי לא טעות מן הסוג המוגדר בסעיף, אלא בקשה לעריכת שינוי בגזר הדין או למתן הוראות בנוגע לביצועו. 7. חריג נוסף, והוא הנוגע לענייננו, מצוי בהוראת סעיף 69 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ואליו אתייחס להלן, בכל הנוגע לביטול תוספות פיגורים ודחיית מועד תשלום קנס או פריסתו לתשלומים. 8. נושא מועד תשלום קנס ותוספות פיגורים מוסדר בשני חיקוקים: האחד - חוק עונשין והשני, חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק המרכז"). סעיף 66(א) לחוק העונשין קובע : "מועד לתשלום קנס [תיקון: תש"ם] (א) קנס שהוטל ישולם מיד, אך רשאי בית המשפט לצוות שהקנס ישולם תוך תקופה שקבע ובתנאים שקבע; ורשאי הוא לקבוע שעל סכום הקנס שתשלומו נדחה או על חלק ממנו תשולם תוספת כאמור בסעיף 67 לגבי תקופת הדחיה". סעיף 67(א) לחוק העונשין קובע: "תוספת פיגור על אי תשלום קנס (א) קנס שלא שולם, כולו או מקצתו, במועד הקבוע, תיווסף עליו תוספת פיגור (להלן - התוספת)". סעיף 69 לחוק העונשין קובע: " פטור מתשלום התוספת (א) בית המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנעו שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע. (ב) הבקשה לפטור תהיה בכתב, ותהיה נתמכת בתצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה; בית המשפט או הרשם רשאים להחליט בבקשה על יסוד התצהיר בלבד או במעמד המבקש בלבד. (ג) החלטת בית המשפט או הרשם ניתנת לערעור כהחלטה אחרת של אותו בית משפט בענין אזרחי, אם ניתנה רשות על כך מאת נותן ההחלטה". 9. הסמכות להורות על ביטול תוספת פיגורים מצויה, איפוא, מכוח סעיף 69(א) לחוק העונשין, בידיו של בית המשפט שהטיל את הקנס, וזאת לא במעמד מתן גזר הדין או מיד לאחריו (שאז מן הסתם טרם הוטלו תוספות פיגורים, שהרי טרם הגיע המועד לתשלום הקנס), כאמור בסעיף 66(א) לחוק העונשין, אלא דווקא במועד מאוחר יותר, שהרי תוספת הפיגורים מעצם טיבה מוטלת רק לאחר שהנאשם גרם לפיגורים, דהיינו: נמנע מלשלם את הקנס במועד, וממילא במועד מאוחר לגזר הדין. המשמעות הבלתי נמנעת היא, כי סמכותו של בית המשפט בענין זה מתקיימת גם לאחר שקם מכסאו, וגם לאחר שגזר הדין הפך חלוט. 10. אשר לדחיית מועד תשלום הקנס או פריסתו לתשלומים - בענין זה אין הוראה דומה. משעה שמצאנו שדחיית מועד תשלום הקנס או פריסתו לתשלומים אינם בבחינת "טעות" כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט, ובהעדר הוראה ספציפית כגון זו שבסעיף 69(א) לחוק העונשין לגבי ביטול תוספות פיגורים, אין מנוס אלא לקבוע שמדובר - מבחינת בית המשפט - בשינוי של גזר הדין, שינוי שאין הוא מוסמך עוד לעשותו לאחר שסיים את מלאכת גזירת הדין, ובוודאי לאחר שגזר הדין הפך חלוט. 11. המשמעות היא, איפוא, כי בית המשפט אינו מוסמך לדון עוד היום בבקשה לדחיית מועד תשלום הקנס או לפריסתו לתשלומים, אך מוסמך הוא לפטור את הנאשם מתשלום תוספת הפיגורים, כולה או מקצתה, בנסיבות המפורטות בסעיף 69(א) לחוק העונשין. 12. תימוכין למסקנה זו, באופן המלמד כי זו אכן היתה כוונת המחוקק ניתן למצוא בדברי ההסבר להצעת חוק המרכז לגבית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 2) התשס"ג - 2003 (ה"ח 28 מיום 27.5.03, בעמ' 473), שם מצויין במפורש כי סמכות המרכז לגביית קנסות לביטול או הקטנת תוספת פיגורים על פי חוק זה היא סמכות מקבילה לסמכותו של בית המשפט, אך לא נאמר כך באשר לסמכות לדחיית מועד התשלום או פריסתו לתשלומים. בהמשך, אדון בהרחבה בענין זה. סמכות המרכז לגביית קנסות 13. ביום 29.3.1995 נתקבל בכנסת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק המרכז"), אשר הורה על הקמת המרכז לגבית קנסות אגרות והוצאות (להלן: "המרכז") (ר' סעיף 2 לחוק). התכלית שעמדה בבסיס החוק היתה להתגבר על הקושי שבגביית קנסות, ועל מנת להתגבר על התופעה של אי תשלום קנסות הפוגעת באכיפת החוק (ר' ה"ח 2332 מיום 5.12.94, עמ' 159). 14. בשנת 2003 נתקבל תיקון לחוק המרכז, ואשר בו ניתנה סמכות למנהל המרכז לפרוס או לדחות את תשלומו של חוק שהמרכז מופקד על גבייתו, וכן ניתנה סמכות לעובד הנהלת בתי המשפט שהוא עורך דין בעל ותק של 3 שנים, לפטור מתשלום תוספת פיגורים - כולה או מקצתה. וכך קובעים סעיפים 5ב' ו- 5ג' לחוק המרכז: "5ב. סמכות המנהל לפרוס או לדחות תשלום חוב (א) מנהל המרכז רשאי, על פי בקשתו של חייב, לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב, אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פריסה או דחיה של התשלום כאמור". (ב)... 5ג. סמכות לפטור מתשלום תוספת פיגורים עובד הנהלת בתי המשפט שהוא עורך דין בעל ניסיון של שלוש שנים, שמינה שר המשפטים לענין זה, רשאי לפטור חייב, על פי בקשתו, מתשלום תוספת פיגורים, כולה או חלקה, שהיתוספה על פי דין לחוב כאמור בפסקאות (1) עד (5ג) להגדרה "חוב", אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פטור כאמור". 15. התכלית שביסוד תיקון זה היתה לייעל את מנגנון הגביה ולתת מענה לקשיים היכולים להתעורר במהלך הגבייה, בכל הנוגע לדחיית מועד התשלום או לפריסתו לתשלומים. ר' ה"ח 28 מיום 27.5.2003, בעמ' 472. אשר לביטול או הקטנת תוספות פיגורים, כאן היה הרציונל בכך שאין זה מעשי לחזור לבית המשפט על מנת שישקול את ביטול התוספת, דבר שיש בו כדי לסרבל את ההליך שלא לצורך. ר' ה"ח 28 מיוןם 27.5.2003, בעמ' 473. 16. העולה מן האמור לעיל הוא כי הסמכות לדחיית מועד תשלום קנס או לפריסתו לתשלומים, הינה סמכותו הייחודית של מנהל המרכז לגביית קנסות. אשר לסמכות לביטול או הקטנת תוספת הפיגורים, מדובר בסמכות מקבילה של בית המשפט ושל עורך הדין בעל התפקיד שמונה לכך במרכז לגביית קנסות, כאשר העדיפות נתונה למרכז לגביית קנסות, שהוא הגוף הנכון והיעיל לטיפול בבקשה, ולא בית המשפט, אשר גם המחוקק סבר שמסירת הענין להכרעתו כרוכה בסרבול ואינה סבירה. ר' בענין זה את ע"פ 7176/04 ירון תלמי נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(1), 1643 ,עמ' 1648. ואת בש"פ 10616/05 חמיד אגא נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 2366 ,עמ' 2367. בנסיבות אלו, אינני נזקקת לבקשה לגופה. אני מורה על העברת הבקשה למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, אשר ידון בה על פי סמכותו, וימסור למבקש את החלטתו. תוספת פיגוריםקנס