בית המשפט פסק כי משנמצאו ראיות לכאורה וקמה עילת מעצר אין מקום להורות על חלופה למעצר. להלן החלטה בנושא בקשה למעצר עד תום ההליכים: החלטה בפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בקשה זו הוגשה בהתאם להוראות סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חסד"פ מעצרים"). יחד עם הבקשה הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו את 2 העבירות הבאות: התפרצות לרכב בכוונה לגנוב - עבירה לפי סעיף 413 ו' סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977. גניבה מרכב - עבירה לפי סעיף 413 ד'(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בהתאם לעובדות כתב האישום בתאריך 27.10.07 סמוך לשעה 06:00, ברח' דרך יד לבנים 120 בחיפה, התפרץ הנאשם בכוונה לגנוב רכב חונה מסוג פולקסוואגן פולו מספר 7091618 השייך לאבישי איבגי, בכך שפתח בכוח את דלתות הרכב, חדר פנימה ובנסיבות אלה גנב, באופן בו נטל דיסק ונגן אותם הוציא מהרכב במטרה לשללם מבעליהם שלילת קבע. טענות ב"כ המבקשת: לעניין הראיות - ב"כ המבקשת הגישה את תיק החקירה לעיון בית המשפט וטענה לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב, כשהן כוללות את דוחות השוטרים, הודעת בעל הרכב, הודעת עד ראיה והודאת המשיב. לעניין עילת המעצר - ב"כ המבקשת טענה כי העבירות המיוחסות למשיב חמורות מאחר ויש בהן כדיי לסכן את שלום הציבור ובטחון רכושו. ב"כ המבקשת ציין כי המשיב נעצר לראשונה בתיק זה בתאריך 27.10.07, והדגיש כי למשיב עבר פלילי מכביד רצוף הרשעות קודמות, בהן עבירות רבות שעניינן פגיעה ברכוש הזולת, ריצה מאסרים רבים בפועל ואת העבירות נשוא תיק זה ביצע כשתלוי נגדו מאסר על תנאי בן 12 חדשים שהוטל עליו בת.פ. 2041/05 שלום חיפה. לעניין חלופת המעצר - ב"כ המבקשת טענה כי לאור עברו של המשיב ובמעשיו כיום מסוכן לשלום הציבור, אין חלופה למעצר של ממש שכן אינו יכול להיות מוחזק כמי שבית המשפט יכול לבטוח בו שיקיים החלטותיו ובמידה וישוחרר קיימת סכנה מוחשית ביותר שיחזור לסורו וימשיך לבצע עבירות חמורות שפגיעתן בציבור קשה. טענות ב"כ המשיב: ב"כ המשיב טען כי בפיו טענה טרומית, לפיה כתב האישום כפי שהוא אינו מגלה עילה והפנה לסעיף 85 לחסד"פ, שם נקבע מה צריך להכיל כתב אישום ובמיוחד הפנה לסעיף קטן 4, שם פורט תיאור העובדות המהוות את העבירה. בהמשך הפנה ב"כ המשיב לסעיף 383 לחוק העונשין, שבמסגרתו קבע המחוקק מהן העובדות הצריכות להקים את עבירת הגניבה, שהן שתיים: האחת - שהדבר ייעשה שלא בהסכמת הבעלים, השניה - שכאשר נטל את הדברים ללא הסכמה, היה בכוונתו לשלול דברים אלה לשם שלילת קבע. מאחר ולדעת הסניגור בכתב האישום לא צויין כי הנאשם נטל את הדברים מהרכב ללא הסכמת הבעלים, הרי שלא ניתן ללמוד ממנו כי הדבר נעשה ללא הסכמה, ומשכך אין עבירה. לחילופין, ב"כ המשיב ביקש לשלוח את המשיב לקבלת תסקיר שיתייחס לאפשרות לשלבו בהליך גמילה, בין היתר בשל העובדה שהמשיב מצוי בעיצומם של בדיקות לצורך קבלתו לאילנות. לטענתו, עובדה זו מצדיקה את בחינת האפשרות לשלב את שירות המבחן ולבדוק אם הוא מתאים. ב"כ המבקשת ביקשה לדחות את הטענה המקדמית שהועלתה, וטענה כי על פניו ברור כי אין המדובר במצב בו המתלונן הסכים למעשה והוסיפה כי יעשה תיקון כתב אישום, באופן בו תתווספנה המילים " שלא בהסכמת המתלונן ". ואכן הוגש כתב אישום מתוקן על דרך של הודעה וזאת בטרם קויימה הקראה בתיק. בכל הנוגע לתסקיר המעצר - ב"כ המבקשת התנגדה להפניית המשיב לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר שיתייחס לשהייתו בקהילה טיפולית במסגרת מעצרו, שכן המדובר במשיב שנכנס ויוצא מבית הסוהר, ורק לאחרונה השתחרר ממאסר. לדעתה, את הליך הגמילה יוכל לעשות בתוך כותלי בית הסוהר. הדיון המשפטי: בפתח דברי אומר כי ביום 4.11.07 שלחה ב"כ המבקשת הודעה לבית משפט על תיקון כתב האישום, באופן בו הוספה התוספת - "ללא הסכמת הבעלים", וזאת בטרם בוצעה הקראה. אדגיש כי כתב האישום המקורי כולל ציון זמן ומקום האירוע (בהתאם להוראות סע' 85(4) לחסד"פ, ומכאן שביחד עם תיקון כתב האישום אשר בוצע, מתייתרת הטענה המקדמית של ב"כ המשיב כי כתב האישום אינו מגלה עילה. לכן, יש לדון בבקשה. דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים נעשה עפ"י סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "חסד"פ מעצרים"). בבקשה כזו ביהמ"ש יבחן באם קיימות ראיות לכאורה, אם קיימת עילת מעצר ואם הן נמצאו אזי יש לבדוק האם ניתן להסתפק בחלופה למעצר. באשר לראיות: עיינתי בראיות שבתיק החקירה. בהודעתו של עד הראיה, אשר אמסלם, מיום 27.10.07, תוארה על ידו ההתרחשות, נשוא כתב האישום: " הייתי בחלק של הבית שצופה לכביש הראשי מתחת חונה רכב מסוג פולקסווגן פולו בצבע כחול, והבחנתי באדם שמוכר לי מהאיזור לבוש גופיה לבנה תחתון שנראה בוקסר בצבע אפור מבנה גוף שמן וגדול הסתכל לחלון הרכב מצד הנוסע הביט גם לצדדים, לא הבחין בי, הוציא משהו מהמכנס הצליח לפתוח את הדלת התיישב בתוך האוטו ואני רואה אותו מושך משהו בכוח ... ויצא מהרכב עם מכשיר רדיו ועולה בעלייה כלפי מעלה ואז ראיתי ניידות עולות כלפיי מעלה ותפסתם אותו..." (ש' 1-11). בהודעת המתלונן מיום 27.10.07,הוא מספר שהחנה את רכבו בסביבות השעה 18:30, ובסביבות השעה 06:15 הגיע אליו שוטר ואמר לו כי פרצו לרכבו. המשך ההשתלשלות תוארה על ידיו כך: "... ירדתי אל הרכב וראיתי כי הרכב פתוח על כיסא הנהג נמצא מברג שחור קטן, הרדיו דיסק נגנב וה-mp3 איננו, הארנק שלי וכל התחולה שלי היו במקום" (ש' 9-10). הרכוש שנמצא בתוך קופסא, הוצג למתלונן וזוהה על ידו כשלו (ש' 18- 19). בהודעת המשיב במשטרה מיום 27.10.07 נשאל מה היה המרחק בינו לבין תחנת האוטובוס לכשתפסו אותו, ותשובתו היתה שהמרחק היה "כמה בניינים" (ש' 17). בהמשך נשאל: "לפי כל הראיות בתיק מצביעות כי אתה זה שפרצת לרכב אם זה לפי התיאור שלך עם גופיה לבנה ומעצם כך שאתה בקרבת מקום אם זה לרכב או שזה למקום מציאת הרכוש האם אתה זה שפרצת לרכב?". וכך הגיב: "כל הדלתות של הרכב היו פתוחות ואני לא יודיע איך אני התפתיתי בתוך הרכב היו הרדיו דיסק וכן מכשיר אם בי 3 שאותם אני לקחתי, בקשר לרדיו דיסק אני הוצאתי או בשליפה" (ש' 21-24). לשאלה היכן החביא את הרדיו דיסק ואת האם פי 3, השיב " אני הבאתי קרטון מהזבל ואום (ואותם - נ.ש.) אני הכנסתי לקרטון וכאשר ראיתי ניידת משטרה אז אני ישר זרקתי אותם על הגג של תחנת האוטובוס " (ש' 25-27). כשהמשיב נשאל לגבי המברג שנמצא על כיסא הנהג, השיב שהוא של הרכב והיה בתא ברכב (ש' 30-31). ולבסוף הוסיף: "אני רוצה להביע חרטה עמוקה חבל על הזמן וכי לאמא שלי יש לה ארוע מוחי הכי קשה ואני עשיתי טעות". המשיב חתם על הודעתו. בדו"ח הפעולה של רס"ל יגאל כהן מיום 27.10.07, נרשם כי לאחר שנתקבל דיווח על פורץ ברכב בצבע כחול ברח' יד לבנים: "הגענו למקום ב-06:04 זיהינו את הרכב... בצבע כחול שהיה פתוח (לא נעול) נמסר לנו תאור של החשוד... נסעתי ברח' ובמרחק כ-100 מטר ראיתי אדם עם גופיה לבנה עם מכנס שורט קצר בצבע חקי אדם מלא לבוש עם סנדלים וגרביים ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה הוא עושה במקום, הנ"ל ענה לי בקול מסטול אני מטייל כאן... שעלתי (שאלתי - נ.ש.) עם (אם - נ.ש.) התעסק עם רכב בצבע כחול והוא ענה לי שלא ...". בדו"ח הפעולה של השוטר אנטולי כץ מיום 27.10.07 , תואר על ידו האירוע כך: " במהלך טיפול באירוע הנ"ל... במהלך נסיעה זיהיתי מצד ימין רכב מסוג רנו בצבע כחול מס' 70-516-18 ...ראיתי שרכב פתוח, דיווחתי על כך לשותפיי והמשכתי סריקות ברגל ...". בדו"ח הפעולה של רס"ל אור זלוטין מיום 27.10.07 נרשם על ידו שבמהלך סיור שגרתי, התקבל דיווח על אדם שפורץ לרכב. הנ"ל סיפר שכאשר הגיעו למקום הבחינו ברכב פתוח ובחשוד, וזאת על פי התיאור שהם קיבלו, וההמשך היה כך: "נעצרנו על ידו והתחלנו לשאול אותו שאלות. לאחר שעלה לנו החשד כי הבחור שדיברנו איתו הוא החשוד, השוטר יגאל הודיעה (הודיע - נ.ש.) על מעצרו ועל סיבת המעצר... החשוד זוהה כסוויסה מימון...". בהמשך רשם: " .. והחשוד לא הצליח להסבית (להסביר - נ.ש.) מה הוא עשה במרחק של 100 מטר ממקום ביצוע העבירה...". והוסיף כי: ".. שלבוש החשוד ענה לתאור שקיבלנו מהמודיע .. " בדו"ח הפעולה של רס"ר בן שר בתאריך 27.10.07, נרשם כי כשהתקבל מידע בדבר האירוע עם תיאור של החשוד, הוא הגיע למקום, הבחין ברכב כשהוא פתוח והמשיך בסריקות ביחד עם הצוותים לכיוון רח' יד לבנים. המשך ההשתלשלות תוארה על ידו כך : "... מעט אחרי תחנת האוטובוס אותר חשוד אשר עונה לתיאור ומסר לי כשהודעתי לו שהוא עצור: " טוב תפסתם אותי, קחו אותי לתחנה". באשר לרכוש שנמצא, רשם: "... בסריקות באיזור אותר על גג תחנת האוטובוס סמוך לדרך יד לבנים 134 , קופסא אדומה, שרשום עליה "סט כלי מטבח 7 חלקים", טיפסתי על הגג של התח' הורדתי את הקופסא וניגשתי עימה לרכב שנפרץ ...במקום אותר הבעלים של הרכב... נגבתה עדותו והנ"ל זיהה את תכולת הקופסא רדיו דיסק... ו-mp3 שחור כתכולה מרכבו, רכושו אשר נגנב בהתפרצות לרכבו". וביחס למברג שנתפס ברכב, הוא לא זוהה ע"י בעל הרכב כשייך לו. בנוסף, שילוב טענת המתלונן בהודעתו במשטרה כי המברג שנמצא ברכבו אינו שלו יחד עם עדותו של עד הראיה, אשר אמסלם, אשר ראה אדם שפורץ לרכב באמצעות משהו שהוציא מכיסו ומוציא משם רדיו, ביחד עם דו"חות הפעולה של השוטרים, לפיהם נתפס חשוד, העונה לתיאור שנתן עד הראיה, מטרים ספורים מתחנת האוטובוס, שם נמצא הרכוש שזוהה כרכוש שנגנב מהאוטו, מקים את החשד הסביר שהמשיב הוא זה שפרץ לרכב. וזאת בנוסף להודאתו בדבר הפריטים שהחזיק ואשר לדבריו לקח מרכב שדלתותיו פתוחות. עולה מהאמור לעיל כי ישנן ראיות ובוודאי לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות ההתפרצות והגניבה המיוחסות לו. באשר לעילת המעצר: עיינתי בגיליון הרשעותיו הקודמות של המשיב. למשיב עבר פלילי מכביד, רצוף בהרשעות קודמות במגוון עבירות, בהן עבירות רבות שעניינן פגיעה ברכוש הזולת. בנוסף, מדובר במשיב שריצה מאסרים רבים בפועל ואת העבירות, נשוא כתב האישום, ביצע כשתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 12 חדשים שהוטל בת.פ. 2041/05 של בית משפט שלום חיפה . בבש"פ 5431/98, רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, נב(4) 268, עמוד 272: "מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסוימות יש בהם כדי לסכן את ביטחונה של החברה ואת ביטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסוימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך הימלטות המבצעים מעונש. מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור. לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לביטחון במשמעותו האמורה". בענייננו, המדובר במשיב שביצוע עבירות הפכו לדרך חייו. עבירות הרכוש מבוצעות ע"י המשיב באופן שיטתי, פעם אחר פעם וזאת כנראה גם בגלל הצורך שלו לסמים. מאסר על תנאי בן 12 חודשים תלוי כנגדו. מעשיו של המשיב מסכנים את בטחון הציבור ורכושו ובכך מקימים את החזקה כי העילה המנויה בסע' 21(א)(1)(ב) לחסד"פ מעצרים מתקיימת ובמיוחד כאשר המשיב לא הצליח לסתרה. קיימת גם סכנה כי המשיב ינסה להימלט מאימת הדין וזאת בגלל המאסר על תנאי שתלוי ועומד כנגדו (סע' 21(א)(1)(א) לחסד"פ מעצרים). באשר לחלופת המעצר: נראה שאין בחלופת מעצר כלשהיא כדיי לאיין את מסוכנותו של המשיב, שכן המדובר במשיב שהוכיח בעצמו פעם אחר פעם שאינו סר למרות החוק, ואין ליתן בו אמון שימלא אחר הוראות בית המשפט. עברו מוכיח זאת, מעשיו בהווה והפרת האמון שביהמ"ש נתן בו בהשיתו עליו מאסר על תנאי שהופר. המדובר במשיב שקיים חשש גדול לגביו, שבמידה וישוחרר לא יירתע מלחזור לסורו, באופן בו ימשיך לבצע עבירות, שיש בהן כדי לפגוע בציבור, ובמקרה זה של המשיב לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה. באשר לתסקיר המעצר שביקש הסניגור, נפסק לא אחת על ידי בתי המשפט כי אין קהילה טיפולית מהווה תחליף למעצרו של אדם, ואת כל הטיפול, השיקום והגמילה מסמים יוכל לעשות לכשיסיים ליתן את הדין על מעשיו. דברים ברוח זו נאמרו על ידי כב' השופט א. לוי בבש"פ 9685/05, שי אבו צדקה נ' מ"י: "העורר הביע רצון להשתלב בתהליך גמילה, אולם את זאת היה יכול לעשות מיוזמתו במהלך החודשים שחלפו מאז הוגש נגדו כתב האישום הראשון. משלא עשה זאת, שוב אין מנוס מהמסקנה כי מעצרו הפעם, ובעיקר החשש מפני תוצאתו של ההליך הנוכחי, הם אלה שדרבנו את העורר לשנות ממנהגו ולהביע נכונות להירתם לתהליך טיפולי. אולם, וזה העיקר, ההליך הפלילי לא נועד רק לטפל בעבריין עצמו כדי לשקמו, אלא בראש ובראשונה לתת מענה לסכנה הנשקפת ממנו, ולצורך לגמוללו על שחטא בדרך כה קשה כלפי הזולת, תוך שהוא שם ללעג את צו בית המשפט. בנסיבות אלו סבורני כי המענה היחיד לסכנה הנשקפת מהעורר הוא מעצר ממש, ואם יש ממש בהצהרת העורר כי גמר אומר להיגמל מהתמכרותו, הוא יוכל לעשות זאת בתום ההליכים המתקיימים נגדו, במסגרת פרטית (אם יוחלט לזכותו), או במסגרת הכלא (אם יורשע וייגזר לו מאסר)". אני דוחה את הבקשה לקבלת תסקיר מעצר. לסיכום: משנמצאו ראיות לכאורה וקמה עילת מעצר ואין מקום להורות על חלופה למעצר בקהילה טיפולית, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו. בקשת מעצרמעצרמעצר עד תום ההליכים