הכרעת דין רקע 1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות כדלקמן: יצוא, יבוא, מסחר והספקת סמים מסוכנים, עבירה לפי סעיפים 13 ו - 19 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973 (להלן: "הפקודה"), החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א) ו-(ג) רישא לפקודה, והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א) (ג) סיפא לפקודה. בכתב האישום נטען, כי בתאריך 30.10.06 ברח' הרצוג 1110 באופקים, סחר הנאשם בסם מסוכן בכך שמכר ליוסף (להלן: "יוסף") סם מסוכן מסוג הרואין, מחולק לשתי מנות, האחת במשקל 0.0657 גרם נטו והשניה במשקל 0.108 גרם נטו, תמורת שטר כסף בסכום שאינו ידוע למאשימה. עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשם החזיק בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל 0.1147 גרם נטו, שלא לצריכתו העצמית, וכן החזיק בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 0.1360 ו-1.0942 גרם נטו לצריכתו העצמית. הנאשם נעצר עד תום ההליכים,כפר וניהל הוכחות. מטעם המאשימה העידו השוטרים ברוך מור יוסף ועודד קדוש. ההגנה העידה את הנאשם ואת יוסף. תמצית הראיות 2. טרם אתייחס לעדויות, יצויין, כי הסניגור לא חלק על הראיות הקשורות לשרשרת הסם, והסכים להגשתן כמוצגים (ת/3 עד ת/8). ע.ת. 1 השוטר ברוך מור יוסף העיד, כי הוא והשוטר עודד קדוש היו בפעילות ממונעת באיזור המתאפיין בעבירות סמים. קדוש זיהה שתי דמויות מתחת למבנה מגורים, השוטרים עצרו את הרכב, התקרבו לכיוון החומה שבחזית המבנה, העשויה אבן, ומעליה קרשים. תצלום הגדר הוצג - ת/1. הם ערכו תצפית ובמרחק של כ - 7 עד 8 מ' מהם, זיהו את הנאשם ואת יוסף, המוכר לשוטרים כעבריין סמים, כשהם עומדים זה מול זה. לדברי העד, יוסף מסר לנאשם שטר כסף, שלא זיהה את סוגו, הנאשם לקח את השטר ומסר ליוסף "דבר מה". בשלב זה השוטרים קפצו על החשודים . כתוצאה מכך, יוסף נבהל והשליך את ה"דבר מה" שקיבל מהנאשם לרצפה. העד שמר על קשר עין עם אותו "דבר מה", בעוד קדוש מרים אותו מהרצפה. הוברר כי הוא מכיל שתי מנות של חומר החשוד כסם מסוכן מסוג הרואין. לדבריו, אחת המנות היתה עטופה בניילון שקוף שצבעו נוטה ללבן והמנה השניה היתה עטופה בניילון שקוף נוטה לצבע כחול. כן העיד, שהמנה שקדוש מצא אצל הנאשם, היתה זהה לאחת המנות שיוסף השליך, הן מבחינת צורת סגירת הניילון שעטף אותה, והן מבחינת צבעו, הנוטה לכחול, למיטב זכרונו. מאחורי הקיר בגרם המדרגות נתפסו "בנג" (כלי לעישון סמים) וחתיכת חשיש. השוטרים הפרידו בין החשודים ויוסף אמר לעד, כי הוא סובל מבעיות פסיכיאטריות ומצטער על מה שקרה (עמ' 5 שורה 6). ע.ת. 2 השוטר עודד קדוש אישר בעדותו את עיקרי גרסת ע.ת. 1 לגבי התצפית ולגבי העברת השטר והוסיף כי הנאשם מסר ליוסף "דבר מה" עטוף בנייר כסף, שיוסף השליכו על הרצפה. הוא הרימו, פתח אותו ובתוכו היו שתי מנות סם, האחת בצבע לבן והשניה בצבע אדמדם. מתחת לרגליו של הנאשם היה כלי לעישון סמים וחתיכת חשיש. בחיפוש על גופו של הנאשם, העד מצא נייר כסף, מנת סם בצבע אדמדם, שתאמה את המנה שנתפסה על הרצפה, ושטרות של כסף ומטבעות. הוא ערך חיפוש בביתו של הנאשם ומצא על אדן החלון בחדר השירותים חתיכת חשיש. לגרסתו, במהלך החיפוש, אמר הנאשם "אכלתי אותה" והוסיף שתלוי לגביו מאסר מותנה בגין עבירות סמים (עמ' 8 שורות 18-19). בחקירה נגדית עמד העד על דעתו שראה שטר כסף ממש ולא הסיק זאת מתוקף נסיבות האירוע והיכרותו הקודמת עם החשודים (עמ' 9 שורה 24). הוא הוסיף והעיד, כי לא זיהה את הסכום, שהועבר מיוסף לנאשם, אם כי, הצליח לזהות שמדובר בשטר כסף. האירוע התרחש, לדבריו, במרחק של 5-6 מ' ממנו, והסם, שיוסף השליך, נחת על הרצפה במרחק של 2 מ' ממנו. 3. בחקירתו הראשונה במשטרה (ת/13) הודה הנאשם, כי הסם מסוג הרואין, שנתפס על גופו, שייך לו. הוא הוסיף וטען, כי יוסף מזריק סמים ואילו הוא עצמו "מסניף". הוא הודה, כי באותו בוקר ירד מדירתו וליד ביתו פגש את יוסף. לדבריו "היה לי בנג וקססה ביד, התכוונתי ללכת לעשן ובדיוק הלכתי ואז קפצו עלינו צוות הבילוש והם עשו חיפוש ומצאו הבנג והקססה לידי (הכוונה לסם שנתפס ליד רגליו - ד.מ.) וחתיכה קטנה של חשיש לידי ומנה הרואין אצלי בכיס". כמו כן טען שהשוטרים מצאו שתי מנות נוספות של סם מסוג הרואין, אך הן אינן שייכות לו. עוד הודה שמצאו בדירתו "קססה" נוספת השייכת לו. הוא כפר במכירת הסם ליוסף ובקבלת תמורה עבורו. בבית המשפט העיד הנאשם, כי מטרת המפגש עם יוסף, שלא היה יזום מצידו, היתה לשכנעו שיפסיק להשתמש בסמים. (עמ' 18 שורות 7-9) ושפעולת העברת הסם מיד ליד לא היתה אלא לחיצת ידיים תמימה. כשנחקר לגבי תדירות ואופן השימוש בסמים, השיב, כי היה נוהג לעשן חשיש כל היום, 20 פעמים, ואילו בהרואין היה משתמש פעם בשלושה עד שישה ימים. לדבריו, השתכר סך 1,200 ₪ לחודש ולא היו לו מקורות הכנסה נוספים. כאשר נחקר האם אין זה מוזר שקיימת זהות בין השקיות (השקיות שבתוכן נמצאו הסמים - ד.מ.), אישר שאכן זה מוזר (עמ' 20 שורה 12). יוסף העיד, כי אינו משתמש בסמים, הוא והנאשם מתגוררים באותה שכונה, וכי פשוט שוחחו. עוד העיד, כי השוטרים היכו אותו. דיון 4. לאחר ששמעתי את דברי העדים ועיינתי בראיות שהוצגו, שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר שהמאשימה הוכיחה כי אכן הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. להלן נימוקי. עבירת החזקת הסם לצריכה עצמית - הנאשם הודה, כי הסם מסוג הרואין שבכיסו, הסם מסוג חשיש שנתפס במדרגות לידו והסם מסוג חשיש שנמצא בביתו, כולם שלו ושימשו אותו לצריכתו העצמית. אין, איפוא, מחלוקת כי עבירה זו הוכחה. עבירת החזקת הסם שלא לצריכה עצמית - 5. אף שמדובר בסמים מסוג ובכמות כוללת הנופלים מהכמויות המפורטות בתוספת השניה לפקודת הסמים המסוכנים, ולאחר שהמאשימה הביאה את ראיותיה, כמפורט לעיל, חובת הנאשם היתה לשכנע את בית המשפט, כי אמת דיבר. בפסיקה נקבעו פרמטרים שונים, המתייחסים לסוגית החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, שעליהם נמנים, בין היתר, סוג הסם, תדירות השימוש, הרגלי צריכה, מקורות השתכרות, המאפשרים את מימון הסמים וכיוצ"ב. לאחר ששמעתי את דבריו, שוכנעתי מעבר לכל ספק, כי את הסם מסוג הרואין, שנתפס על גופו, החזיק שלא לצריכה עצמית. בחקירה הראשית מילא הנאשם פיו מים, לא אמר מילה וחצי מילה בסוגיה זו ולא הניח תשתית עובדתית מנימלית להוכחת גרסתו. בחקירה נגדית העיד, כי הוא משתכר 1,200 ₪ לחודש לערך, ואין לו תמיכה כלכלית נוספת מכל מקור שהוא. בה בעת, לגרסתו, הוא צורך סם מסוג חשיש על בסיס יומי, בתדירות של 20 פעם ביום, ומקנח בהרואין בתדירות אחת ל - 3 עד 6 ימים. הנאשם העיד גם, שתמורת ההרואין שילם 50 ₪ ואת החשיש רכש תמורת 100 ₪. לא ניתן לממן שימוש כה אינטנסיבי בסמים מהכנסה כה דלה. לכן, מתבקשת המסקנה, כי הנאשם מימן את צריכת סמים ממכירתם. עבירת הסחר בסם 6. השוטרים שהעידו במשפט לא הפריזו, לא הגזימו והותירו בי רושם טוב ומהימן. מסקנה זו מתבקשת אף שלא היתה התאמה בין גרסאותיהם במספר נקודות. ע.ת. 1 העיד, שראה שהנאשם מעביר ליוסף "דבר מה", בעוד ע.ת.2 העיד, כי מדובר בנייר כסף מקופל. שניהם העידו, כי לא היו מסוגלים לזהות את הסכום שבשטר. אין גם התאמה בגרסאותיהם לגבי צבע הניילון ששימש לעטיפת הסמים. גם אם קיימות אי התאמות מסויימות בגרסאות עדי התביעה, הדבר לכשעצמו אינו מעיד על חוסר מהימנות. נהפוך הוא. יש להבחין בין "סתירות לכאורה" הנעוצות בטבע האנושי לבין "סתירות אמיתיות", המעלות חשש לאמירת שקר, שרק האחרונות מכרסמות ומעמידות בספק את מהימנות העדות שבקשר אליה מתגלות הסתירות. (ראה קדמי, על הראיות, חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה, עמ' 1607). ניסיון החיים מלמד, כי כאשר מספר אנשים מעידים על אירוע משותף, לא ניתן לצפות שתתקיים התאמה מלאה ביניהם. דווקא אותן סתירות, הנעוצות בטבע האנושי, מוסיפות מימד של אמינות. 7. הסניגור, שביקש בסיכומיו להטיל ספק במהימנות השוטרים, הקשה, כיצד יתכן שלא זיהו את הסכום הנקוב בשטר, ובה בעת ראו, לטענתם, נייר כסף מקופל, שעטף את הסם שהועבר מהנאשם ליוסף. הוא ביקש לשכנע, שמור יוסף לא ראה שטר כסף, במו עיניו, אלא הסיק זאת מנסיבות האירוע (עמ' 6 שורות 25-26). עוד הוסיף, כי קדוש כתב במזכר (ת/11) כי שניהם לא הצליחו לזהות את סוג השטר. טענה זו אין בידי לקבל. כאמור לעיל, נתתי אמון מלא בגרסאות השוטרים. יתרה מזאת: בזירת העבירה, כפי שתוארה ע"י השוטרים, שעליה לא חלק הנאשם, ניתן היה לזהות בבטחון נייר בצבע כסף. עסקינן בגוון אחיד, מבריק, הבולט בשטח ולכן ניתן לזיהוי בקלות ולאבחון מעצמים אחרים המצויים בזירה. באשר לזיהוי השטר - לשטרות כסף המאפיינים המיוחדים להם, המתבטאים בצבעים טיפוסיים, המייחדים אותם מפיסת נייר, ומקל וחומר מנייר בצבע כסף. בטווח בו התבצעה עסקת הסמים, ניתן היה להבדיל בין שטר כסף, לבין פיסת נייר באשר היא. שוכנעתי, איפוא, כי קדוש זיהה העברת שטר כסף, גם אם לא הצליח לקבוע את סכומו. הסניגור הוסיף ותמה, כיצד יתכן שהשוטרים ראו כי הנאשם קיבל כסף מיוסף, לא מצאו את השטר, ולא העידו, כי זרק אותו או הכניסו לכיסו. הסניגור נמנע מלחקור את עדי התביעה בשאלה זו והדבר פועל לרעת מרשו. 8. הסניגור טען לסתירות בצבעים כדלקמן: מור יוסף העיד, שהעטיפה של מנת הסם שנמצאה אצל הנאשם היתה בצבע כחול (עמ' 6 שורה 16). קדוש העיד, שאחת העטיפות היתה בצבע אדמדם והשניה בצבע לבן (עמ' 11 שורה 24) ואילו בחוו"ד מומחה מז"פ (ת/19) נכתב, כי מהמעבדה האנליטית התקבל מוצג, (שסומן 1A), שבו פיסת פלסטיק בצבע סגול שקוף ובסה"כ שלושה צבעים. לכן, כך טען הסניגור, המאשימה לא הוכיחה, שהניילון שעטף את הסם, שנתפס אצל הנאשם, הוא אותו ניילון שהגיע למעבדת סיבים במז"פ. לשאלתי, הכיצד יתכן, שטענתו מתיישבת עם הסכמתו לגבי שרשרת הסם, השיב שהניילון שעטף את הסמים אינו חלק מהשרשרת. הטענה אינה מקובלת עלי ואני סבור שהסניגור מנוע מלהעלותה, שכן הסכים להצגת שרשרת הסם. יתרה מזו: הטענה אינה עולה בקנה אחד עם הראיות האחרות שהוכחו ועם המסקנות המתחייבות מהן. להלן אפרט. 9. קדוש העיד, כי תפס מנת סם מסוכן מסוג הרואין בכיסו של הנאשם, ומנת הרואין נוספת על הרצפה. שתיהן היו עטופות בניילון בצבע אדמדם, באופן שהיתה, לדבריו, התאמה ביניהן (עמ' 8 ש' 10-14). הנאשם נחקר במשטרה, לגבי כל סוגי הסמים שנמצאו, הן בכיסו, הן על הרצפה, הן במדרגות והן בביתו. הוצגו בפניו שקיות מאובטחות שונות, המכילות את כל הסמים שנתפסו (ת/13 שורות 26-37). כאשר נשאל לגבי שקית מאובטחת מספר 2136801 (שנמצאה בכיסו ושהכילה הרואין - ת/20), הודה הנאשם, כי הסם שייך לו (ת/13 שורה 26). לאחר שבחוו"ד המעבדה האנליטית במז"פ (ת/20) נקבע, כי בשקיות המאובטחות שהועברו אליה, נמצאו סמים מסוכנים, היא שלחה דגימות מהניילון שעטף את הסמים למעבדה לסיבים ולפולימרים במז"פ. במקביל, חוקר במשטרת אופקים ביקש ממעבדת הסיבים של מז"פ, לערוך השוואה בין שתי השקיות הורודות, הנראות דומות זו לזו (מוצג ת/21). במכתבו ציין, כי למז"פ נשלחו שתי שקיות, האחת שמספרה 2136801 (הנ"ל), שבתוכה מנת סם, עטופה בניילון ורוד. השניה שמספרה 2136803, ובתוכה שתי עטיפות ניילון האחת לבנה והשניה ורודה, המכילות סמים (שנזרקו ע"י יוסף). במענה לת/21 התקבלה חוו"ד מומחה, שנערכה ע"י ראש המעבדה לסיבים ופולימרים במז"פ (ת/19). נאמר בה, כי קיבל פיסת פלסטיק בצבע סגול שקוף, שסומנה 1A ופיסת פלסטיק נוספת בצבע סגול שקוף, שסומנה 1B. עוד נקבע בה, כי נמצאה התאמה בין שתי השקיות. בתשובה זו יש כדי ליישב את השוני בגרסאות השוטרים בשאלת צבע השקיות. למעלה מן המותר אוסיף, שניסיון החיים מלמד, שניילון, בהיותו חומר דקיק ושקוף, עשוי להטעות לגבי צבעו הנוטה לכחול/סגול ולעיתים אף לצבע אדמדם. כמו כן יודגש, שהמוצגים ת/19 עד ת/21 הוגשו לתיק בית המשפט בהסכמת ההגנה כמוצגים, מבלי שעורכיהם נחקרו על תוכנן ומבלי שתוגש חוו"ד נגדית. מומחה מז"פ הוסיף וקבע בחוות-דעתו (ת/19), כי יתכן שלשתי השקיות יש מקור משותף. הסניגור טען, כי בקביעה זו יש כדי לעורר ספק, שכן אינה חד-משמעית. הגם שמומחה מז"פ עשה בחוות-דעתו שימוש במילה המותירה ספק לגבי מקור השקיות היא לכשעצמה אינה מותירה ספק לגבי ההתאמה שבין השקיות. לכן, היא אינה מוסיפה, אינה גורעת ולטעמי מיותרת. 10. הסניגור טען גם, כי התצלום ת/1, אינו משקף את זירת האירוע, שכן בחלק התחתון של התצלום רואים שעל הבית, שבכניסה אליו התרחש האירוע, קבוע מספר 24, בעוד הנאשם, כמתואר בכתב האישום, מתגורר בבנין מספר 1110. הטענה אינה מקובלת עלי, שכן הסניגור נמנע מלחקור איש מהעדים, לרבות קדוש, שצילם את ת/1, לגבי השוני בין שני המספרים. הסניגור ביקש לשכנע את בית המשפט, כי הנאשם מסר גרסת אמת, שכן בעת שנעצר נתפס בכיסו סך 690 ₪ בשטרות שונים ומטבעות (ת/12). אכן, הוכח, שהנאשם משך מהבנק סך 600 ש"ח באותו בוקר בשעה 10:50 (נ/3), לאחר מכן, לדבריו, הלך למרכז לשתות קפה וחזר לביתו (ת/13 שורה 11). הנאשם לא הזכיר פעולות כספיות נוספות שביצע עד השעה 12:20 לערך, מועד האירוע ולא הסביר ממנה נבע ההפרש בסכומים. המנעותו מלעשות כן, בנקודה כה מכרעת, לביסוס גרסתו, אומרת דרשני ופועלת לחובתו. זה המקום לציין, כי לא נתתי אמון בגרסת הנאשם, שכן שוכנעתי שלא העיד אמת בבית המשפט. כאמור לעיל, דחיתי את טענתו, כי הסמים שימשו לצריכתו העצמית. זאת ועוד: עדותו, כי פגש את יוסף, במטרה לשכנעו לחדול מהשימוש בסמים, בעוד הוא עצמו עומד לעשות כן, אינה הגיונית. הנאשם הגיב על מעצרו במילים "אני לא סוחר בסם - אכלתי אותה" (דו"ח על מעצר - ת/9) והדברים עולים כדי ראשית הודייה. (ראה קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד - 2003, עמ' 3 ואילך). גם יוסף לא תמך בגרסתו. נהפוך הוא. טענת יוסף, כי אינו צורך סמים, עומדת בניגוד לדברי הנאשם, שאמר בחקירתו במשטרה כדלקמן: "אני יודע שהוא משתמש, אף פעם לא השתמש איתי, חוץ מזה הוא מזריק ואני מסניף זה לא בכיוון שלי" (ת/13 שורה 6). טענת הנאשם, כי יוסף מזריק סמים מתיישבת עם סוג הסם שרכש ממנו. יוסף טען גם, כי השוטרים היכו אותו, ואולם הנאשם לא אזכר זאת בעדותו. ככלל, התרשמתי שיוסף חשש מהנאשם ועשה מאמץ גדול בבית המשפט להיוותר "יבש בין הטיפות" מחד, ולא להפליל את הנאשם, מאידך. 11. מכל הנימוקים שפורטו לעיל אני מוצא כי הנאשם אשם ומרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. משפט פליליהרשעהסמים