החלטה 1. בבקשות אלה, בהן אוחד הדיון, מתבקש ביה"מ להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. בכתב האישום (שתוקן) מואשמים המשיבים בשורה של עבירות חמורות: קשירת קשר לפשע, הריגה ומספר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה. 2. נטען בכתב האישום כי העבירות בהן מואשמים המשיבים בוצעו על רקע של סכסוך מתמשך בין משפחת המשיבים - משפחת עמראני - לבין משפחת המתלוננים - משפחת אלעסם. העבירות המיוחסות למשיבים בוצעו בהמשך לארוע קודם מיום 20.11.06, שארע בסמוך לבית ספר אלעסם, אז התפתחה קטטה בין נערים משתי המשפחות, בה התערבו בני משפחה נוספים ונפגעו מספר אנשים ממשפחת אלעסם. הארוע נשוא כתב האישום ארע יומיים לאחר מכן, ביום 22.11.06 סמוך לשעה 18:45, אז המשיבים קשרו קשר עם אחרים לפגוע בבני המשפחה היריבה. המשיבים וקושרים נוספים הגיעו למתחם שבט אלעסם, בכביש באר שבע - דימונה, בכלי רכב שונים, ביניהם גם רכב מסוג הונדה סיוויק מ.ר. 13-752-17 (להלן "ההונדה") וטרקטורון. סמוך למועד הנ"ל הגיע תיאסיר אלעסם (להלן "תיאסיר") למקום, אז המשיב מס' 1 ירה ברגלו. תיאסיר נמלט תוך שההונדה רודפת אחריו והוא ניצל על ידי קפיצה לתעלה. המשיב מס' 1 המשיך וירה גם בנור אלעסם (להלן "נור") מספר יריות וכך גם נורה מאהר אלעסם (להלן "מאהר") על ידי מי מהמשיבים או הקושרים, לאחר שהשניים נקלעו למקום האירוע. למקום הגיע גם הקטין ה.א., אז ירה לעברו אחד הקושרים, שמו מוחמד עמראני (להלן ייקרא "מוחמד"), אך החטיא. אחריו התנפל המשיב 2 על ה.א., חנק אותו וירה ברגלו. גם אותו ניסתה ההונדה לדרוס, אלא שנבלמה על ידי רכב מסוג מיצובישי מגנום נהוג על ידי אחמד אלעסם (להלן "המנוח"). המנוח יצא מרכבו לעבר המשיבים והקושרים ונורה על ידי מי מהם מטווח קרוב ונהרג. מותו נקבע על ידי רופא נט"ן והפצועים פונו לביה"ח סורוקה. לנור נגרמו מספר פציעות והוא נזקק למספר ניתוחים ושוחרר מביה"ח רק ביום 9.12.06. גם מאהר ו-ה.א. אושפזו וטופלו בביה"ח בשל חבלות חמורות שנגרמו להם. המשיבים 1 ו- 2 גרמו לחבלות של אלה שנפצעו ופורטו לעיל והמשיב מס' 3, שנסע בהונדה, היה שותף למעשיהם. המנוח נורה על ידי מי מהקושרים, והמשיבים אחראים אף הם למותו של המנוח בהיותם שותפים לארועים שפורטו. המשיבים היו "מבצעים בצוותא" והיה עליהם להיות מודעים לאפשרות בה ייגרם מותו של אדם. 3. תיק החקירה עב הכרס הוצג בפני לעיון וממנו עולים עיקרי הדברים שלהלן: 3.1 קדם לארוע נשוא כתב האישום, ארוע מיום 20.11.06, בו התפתחה קטטה בין נערים בני המשפחות היריבות. על כך מעידים שורה של עדים, ביניהם עלי אלעסאם, זיאד אלעסם, מרואן אלעסאם, בילל אלעסאם. יש לציין במיוחד שני עדים לאותו ארוע - מורה בית הספר, לידו פרצה הקטטה, חאלד אלעסאם וכן סאלם אלעסם, מעדותם עולה כי המשיב מס' 1 היה מעורב כבר באירוע הראשון, אז הופיע עם אחיו ברכב C.M.G וירה באוויר על מנת להפחיד המשפחה היריבה. 3.2 מהראיות שבתיק החקירה עולה, כי במהלך השתלשלות הדברים, ביום 22.11.06, נפגעו ארבעה אנשים ונגרם מותו של המנוח אחמד אלעסם. נלמד הדבר מסיכומי המחלה של ביה"ח סורוקה, באשר למהאר אלעסם, שנפגע בבטנו ובידו, באשר לנור אלעסם, שנורה בבטנו ובשתי ברכיו, ובאשר ל-ה.א. שנורה בירך שמאל. מות המנוח באירוע מוכח על ידי חוו"ד מז"פ המעבדה הניידת, חוו"ד פתולוגית, וחוו"ד ביולוגית אודות המצאות דם המנוח בזירת העבירה. 3.3 המשיב מס' 1 לכאורה עולה מן הראיות כי המשיב מס' 1 היה הרוח החיה בארוע נשוא כתב האישום. ה.א. מציין בהודעתו מיום 5.5.08 כי המשיב מס' 1 חבש קסדה ועמד צמוד לטרקטורון במקום האירוע. בשלב מסויים הוא הוריד קסדתו וירה בנור אלעסם. כך חוזר וטוען ה.א. גם בהודעתו מיום 19.2.08. נור עצמו מציין כי שמע מישהו אומר "תירה בו ג'ומעה" והוא אכן נורה. נור היה חייל באותה עת ואף שהכחיש שנשא נשק בזמן הרלבנטי, עולה מן הראיות, כי היה ברשותו נשק ואף נמצא תרמיל בזירת האירוע, שנורה מנשקו. גם מאהר אלעסם מעיד כי ראה את משיב מס' 1 מכוון נשקו בכיוון נור ויורה. משרץ מאהר לכיוון נור הוא נפגע בעצמו ולא ראה מי פגע בו (הודעתו מיום 11.5.08). אף תאיסיר אלעסם קושר את המשיב מס' 1 עם טרקטורון לידו עמד. הוא ראה לדבריו את המשיב מחזיק הן באקדח והן ברובה שהיה תלוי על כתפו. המשיב מס' 1 איים עליו לבל יתקרב וירה עם אקדחו ברגלו. הוא רק נשרט מהירי ונמלט. רכב הונדה בצבע שחור ניסה לדרוס אותו והוא ניצל בכך שנפל לתוך תעלה. (כפי שיראה להלן בדיון לגבי משיב מס' 3 יש סתירות בעדויות באשר ליושבים ברכב ההונדה). גם עבדל עזיז אלעסם מעיד, כי ראה את המשיב מס' 1 על טרקטורון, כאשר הוא נושא אקדח ורובה (הודעתו מיום 11.5.08). העד טלאל אלאטרש מציין, בהודעתו מיום 19.5.08, כי ראה שהמשיב מס' 1 נפצע באצבעו ובשל כך היה מוכתם בדם. הוא ראה אותו מחליף את בגדיו. כתמי דם של המשיב אכן נמצאו בזירת האירוע ונקבע על ידי המעבדה הביולוגית, בבדיקת A.N.D, כי אלה דמו של המשיב. ה.א. מעיד כי אחר שנורה (כפי שיראה להלן בדיון במשיב 2), רכב הונדה ניסה לדרוס אותו. על מנת למנוע זאת התנגש בהונדה המנוח, אחמד עומר אלעסם, ברכבו מסוג מיצובישי מגנום (הודעתו מיום 19.2.08). מוסיף ומעיד לענין זה, עבדל עזיז אלעסם, כי אחר ההתנגשות המנוח ירד מרכבו, אז שמע יריות, אך לא ראה כיצד המנוח נפגע. הוא ראה כאמור את המשיב מס' 1 עומד בסמיכות מקום, כאשר הוא נושא אקדח ורובה (הודעתו 11.5.08). עטיה עמראני מציין בהודעתו (מיום 6.5.08) כיצד גילה גופת המנוח במקום. המשיב בהודעתו מיום 3.5.08, כופר במעורבותו בארוע הנדון, כך גם בהודעתו מיום 4.5.08. הוא עומד על הכחשתו אף שמציגים בפניו ראיות על המצאות כתמי דם שלו בזירה, על איכון הטלפון, המעיד כי היה בסמוך למקום, ועל הפרכת טענת אליבי שהציג (הודעתו מיום 9.5.08). גם במהלך הולכה והצבעה בזירת האירוע המשיב מכחיש כי היה במקום. בהודעה נוספת מיום 19.5.08, המשיב בוחר בזכות השתיקה. נערכו עימותים בין המשיב לבין העדים תאיסיר, ה.א., מאהר ועבד אלעזיז, שעמדו על גרסתם, כפי שפורטה לעיל, ותגובת המשיב לכולם היתה כי הם משקרים. המשיב מס' 1 נעצר עת ניסה לחצות הגבול לירדן שלא כחוק. 3.4 המשיב מס' 2 מעיד ה.א. בהודעתו מיום 22.11.06 כי ביום הארוע הוא הבחין בהמולה של כלי רכב רבים ומשקרב למקום משהו תפס בו מאחור בצווארו וירה ברגלו. רק בהודעה מיום 19.2.08 מציין ה.א., כי היה זה המשיב מס' 2 שירה בו. אף ההונדה שהיתה במקום ניסתה לדרוס אותו אחר שנפל, והדבר נמנע כאשר המנוח התנגש עם רכבו בהונדה, כמפורט לעיל. מדובב שהוכנס לתאו של המשיב מס' 2 מעיד, כי המשיב ציין שהוא מכיר כל פרטי המקרה ועל אף זאת לא יגלה דבר, הואיל והוא "ברזל". יחד עם זאת, הודה בפני המדובב כי ירה ברגלו של ה.א. (ראה עדות עיסא עזלוני מיום 18.5.08). בהודעותיו שומר המשיב מס' 2 על זכות השתיקה ולעיתים מתחמק בטענה של אובדן זיכרון. בעימות שנערך בין משיב 2 למאהר חוזר ומאשר מאהר, כי משיב מס' 2 היה בזירת האירוע בזמן הרלבנטי. בעימות עם ה.א. חוזר ומטיח ה.א., בפניו כי ירה ברגלו. המשיב עמד על הכחשתו. כאשר ביקשו לעצור את המשיב, הוא ניסה להמלט מן השוטרים (ראה מזכר רס"ר קובי פריאנטה מיום 13.5.08). 3.5 המשיב מס' 3 הראיות באשר למשיב מס' 3 מתמקדות בכך שנהג בעת האירוע, ברכב הונדה שחור, בו ניסה לדרוס מי מהנוכחים. כך מעיד תאייסיר אלעסם בהודעתו מיום 30.3.08, ה.א. בהודעתו מיום 19.2.08, שם מציין שניסו לדרוס אותו בהונדה, ועדאל איברהים בעימות עם המשיב מיום 1.6.08. ה.א. עמד על גרסתו בעימות עם המשיב מיום 1.6.08. המשיב כפר בטענות נגדו בעימותים ובהודעותיו בחר בזכות השתיקה. אין להתעלם מכך שיש סתירות בעדויות העדים השונים, באשר לנהיגת רכב ההונדה על ידי המשיב מס' 3. תאיסיר אלעסם מציין בהודעתו מיום 30.3.08, כי בהונדה נהג מוחמד סאלם אלעמרני ולידו ישב המשיב מס' 3. כך חוזר הוא ומעיד בהודעתו הנוספת מיום 22.11.06. עם זאת בהודעה המאוחרת יותר מיום 19.2.08 מעיד ה.א. כי המשיב מס' 3 נהג בהונדה ולידו ישב מוחמד סאלם אלעמרני. 3.6 המשיבים כולם בוגרים ולאיש מהם אין רישום פלילי. 4. עולה מכל הנאמר לעיל כי קיימות ראיות לכאורה כבדות משקל, המלמדות על כך שהמשיב מס' 1 היה הרוח החיה בארועים המפורטים בכתב האישום, במהלכם נפצעו ארבעה אנשים ונהרג אדם אחד. הראיות קושרות את המשיב מס' 1 בירי ב-נור אלעסם ומצביעות אף על ירי שהביא למות המנוח. בכל מקרה הוכח לכאורה כי המשיב היה מבצע בצוותא באירוע שהביא לכל הנפגעים הנ"ל. המשיב מס' 2 לכאורה ירה ופגע ברגלו של ה.א. והיה מבצע בצוותא עם האחרים. משקלן של הראיות כנגד המשיב מס' 3 אין בהן הפוטנציאל להבטיח את הוכחת מעשיו שהביאו לגרימת חבלה חמורה תוך נסיון דריסה ברכב, בשל הסתירות שנמצאו בהן, אך נראה שעדיין יש בהן כדי להוכיח אשמתו בשל היותו מבצע בצוותא עם האחרים. 5. ב"כ המשיבים הדגיש בטענותיו את הסכסוך המתמשך בין המשפחות היריבות, דבר שלדעתו פוגם במשקל ומהימנות הראיות. כמו כן מדגיש הוא כבישת העדויות עת ארוכה, כאשר העדויות המפורטות נמסרו כ- 18 חודשים לאחר האירוע בעוד המשיבים מסתובבים חופשי. אין גם להתעלם מן העובדה שאין כל רישום פלילי למי מהמשיבים. לעומת זאת אין מחלוקת לגבי העובדה שארבעה אנשים נפצעו פצעי ירי באירוע הנדון ואדם אחד נהרג. אין הסבר למצב דברים זה, מחוץ לגרסתם של העדים כמפורט לעיל. אף שביה"מ נדרש, גם בבקשת מעצר, לבחון משקל ועוצמת הראיות אין זאת העת לבחון מהימנות העדים (בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ. מ"י פד"י נ (2) 133; בש"פ 9218/03 דורון בראט נ. מ"י). אמנם כבישת עדויות עשויה לפגום במשקל הראיות אך הדבר ישקל כראוי בעת הדיון בתיק העיקרי. בכתב האישום רשימה של 74 עדים שלבטח תחייב דיון ממושך בתיק העיקרי. אין להתעלם מכך שהמשיב מס' 1 נעצר עת ניסה לחצות הגבול לירדן שלא כחוק, והמשיב מס' 2 ביקש להמלט מהשוטרים עת ביקשו לעצרו. יש בכך לעורר חשש כי בדעת המשיבים 1 ו- 2 להמלט מן הדין. אף שהעבירות המיוחסות למשיבים חמורות, עדיין בהתחשב במכלול הנתונים שבפני סבור אני שמחובת ביה"מ לבחון אפשרות של חלופת מעצר שפגיעתה בחירות המשיבים תהא פחותה. סוף דבר על כן הנני מורה על הגשת תסקירי מעצר לענין המשיבים כולם. בבוא העת יבחן ביה"מ אם החלופה מתאימה למי מהמשיבים אם בכלל. מעצרמעצר עד תום ההליכים