הכרעת דין בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים מס' 1 ו- 2 (להלן: "הנאשמים"), נטען כי ביום 5.4.03, סמוך לשעה 07:00, עסקו הנאשמים בציד שלווים באמצעות רובי ציד ובאמצעות מכונת הקלטה שהשמיעה קולות מצוקה של שלווים (להלן: "מכונת השמע"), וזאת כאשר באותו מועד של השנה חל איסור שבחוק לצוד שלוים. העבירה אשר יוחסה לנאשמים בגין מערכת עובדתית זו היא ציד מחוץ לעונה בניגוד לקביעות תקנה 3 לתקנות חיות הבר, תשל"ו- 1976 ו- סעיף 14 (א) לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו- 1955. לנאשם מס' 1 יוחסה אף עבירה של ציד ללא רשיון, בניגוד לקביעות הסעיפים 2 ו- 14 (ב) לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו- 1955. בישיבת ההקראה מיום 16.10.05, כפרו הנאשמים במעשים המיוחסים להם בכתב האישום. הנאשם מס' 1 טען כי אין לו כלל רובה ציד ואילו הנאשם מס' 2 הוסיף בתשובתו כי אכן היה לו רשיון ציד תקף אך לא השתמש בו. התיק הועבר לשמיעתו בפני. בישיבת בית המשפט מיום 27.11.05, בתשובה לשאלות בית המשפט, טען הנאשם מס' 1 שוב כי הוא כלל לא נוהג לצוד וכי אין ברשותו כלי ציד. הנאשם מס' 2 טען כי הוא נוהג לצוד חזירים, אך אינו זוכר אם יצא לצוד במועד נשוא כתב אישום זה. עד התביעה מס' 1, מר סעיד חמוד, שימש בתקופה הנדונה כפקח ברשות הטבע והגנים. העד העיד כי בסיור שערך ביום האירוע באיזור ירכא, שמע יריות וכן קולות של מכונת שמע לציד שלווים, אשר לדבריו, משמיעה קולות של שלווים במצוקה. כן הוסיף כי בעזרת משקפת שהיתה ברשותו הבחין בנאשמים עוסקים בציד השלווים. לדבריו, הבחין בנאשמים עושים פעולות שנועדו להעיף את השלוים לאויר וכאשר בהיותם באויר - יורים בהם. כן העיד כי שמע את קולות הירי וגם את קולות המכונה. (מעמ' 5, שורה 8- עמ' 6, שורה 5 לפרוט'). עד התביעה מס' 1 הוסיף כי התקדם אל הנאשמים למרחק של 20- 50 מטרים וצילם אותם בעזרת המצלמה שהיתה ברשותו ולאחר מכן פנה אליהם והזדהה כפקח, אך הנאשמים ברחו לכיוון ירכא. (עמ' 6, שורות 5-17 לפרוט'). אין חולק וספק כי במקום האירוע נמצאו מכונת השמע וכן תרמילי רובה ציד. לבית המשפט הוגשו שלושה תצלומים, כאשר לדברי עד התביעה מס' 1 נראה בהם הנאשם מס' 1 כאשר הינו מחזיק רובה ציד ואף מכוונו וכאשר בשתיים מן התמונות נראה עומד לידו קטין. התמונות סומנו ת/1. כן הוגשו שלושה תצלומים בהם, לגרסת העד, נראה הנאשם מס' 2 מחזיק רובה ציד, כאשר באחת התמונות מצולם הנאשם מס' 2 בגבו וניתן להבחין במעיין צלקת ישרה בקו השיער שלו. התמונות סומנו ת/2. עוד הוגשו שני תצלומים של מכונת השמע והתרמילים. התמונות סומנו ת/3. עד התביעה מס' 1 העיד בחקירתו הראשית כי הוא מזהה את הנאשמים מן האירוע וכן הוסיף כי ניתן לזהותם מן התמונות. עוד העיד כי הקטין שמופיע בת/1 הינו בנו של הנאשם מס' 1 כאשר כך נאמר לו על ידי גורמי מודיעין. (עמ' 6, שורות 24-28 לפרוט'). בתשובה לשאלת ב"כ המאשימה העיד עד התביעה מס' 1 כי בכל העת שהיה במקום האירוע ובהתאם לאופי שיטת הציד והפעולות של הנאשם מס' 2, לא ניתן לומר כי הוא עסק בציד חזירים כפי שטען. (עמ' 7, שורות 4-14 לפרוט'). בחקירתו הנגדית השיב עד התביעה מס' 1 כי הוא אינו מכיר את הנאשמים הכרות מוקדמת וכי אנשי המודיעין שצפו בתמונות זיהו אותם מהתמונות בבירור וכך הגיעו אליהם. עד התביעה מס' 2, מר אלי גבאי, כיהן כמנהל מרחב הגליל העליון וכן ממונה על עד התביעה מס' 1 ויצא עימו באותו מועד לפיקוח על ציד בלתי חוקי. עד התביעה מס' 2 תיאר את אשר ראה ביום האירוע באומרו: "לקראת 06.40 בערך שמענו בתחילה קולות ירי, וזיהינו שני חשודים עיקריים נושאי נשק שעוסקים בפעילות של ציד. פעילות הציד התבטאה במבט מלווה קנה וסריקה וכן פעולות של ירי מכוונות כלפי מעלה, ניתן גם היה לראות מידי פעם בפעם מעוף שנראה מרחוק כמעוף של שלוים. מה שעוד ניתן היה לזהות בבירור את פרטי הלבוש, זיהינו ציד אחד עם כובע אפור, היה עם שפם ומשקפים, הוא לבש ווסט, חליפת ציד מעל חולצה כחולה כמדומני, ציד שני היה לבוש חולצה משובצת עם שער שחור שאחז רובה שחור וארוך, את כל זה זיהינו ממרחק של 250-300 מטר. אחרי כ-20 דקות בערך שאנחנו צופים, החלטנו לקצר מרחק, התקדמנו עם הרכב עד לנקודה הקרובה ביותר שנראתה לנו, אני נעצרתי במרחק של 90-100 מטר מהחשודים, מידי פעם יכולתי לראות אותם לסירוגין בעזרת המשקפת, כי בין שיחים לא תמיד ניתן לזהות, סעיד שהיה עם המצלמה התקדם למרחק של כ-30-40 מטר מהחשודים, ראיתי שהוא עסק בפעילות הצילום וכל אותה העת שני החשודים עסוקים בפעילות ציד, הליכה, אציין שבמרחק של 100 מטר בעזרת המשקפת יכולתי לזהות די בבירור את שני החשודים, יכולתי להבחין בפרט אחד אצל עפיף מולא יש לו קטע כמו צלקת או קרחת קטנה בקודקוד הראש שיכולתי לזהות כשהיה מופנה עם ראשו לאחור, אצל מר חרבאוי היה בולט המשקפים, השפם, יכולתי לראות את הפנים יחסית די טוב". (מעמ' 8, שורה 23- עמ' 9, שורה 8 לפרוט'). עד התביעה מס' 2 העיד כי בתמונות ת/1 ות/2 אכן מצולמים שני הנאשמים וכי לגישתו, התמונות מדברות בעד עצמן וניתן לראות בבירור כי מדובר בנאשמים וזאת אף לפי סימני הזיהוי שציין. (עמ' 9, שורות 13-20 לפרוט'). בחקירתו הנגדית על ידי הנאשמים חזר העד על טענתו כי הוא מזהה את הנאשמים כשני החשודים אשר ניהלו את פעולות הציד ביום האירוע וזאת מהסתכלות על פניהם היום וכן מהתמונות אשר הוצגו בפניו. עד התביעה מס' 3, מר יאיר שרון, ממונה חקירות במחוז צפון של רשות הטבע והגנים, אישר בעדותו כי גבה את הודעותיהם של הנאשמים וכי ההודעות נמסרו מרצונם הטוב והחופשי. ההודעות הוגשו וסומנו ת/4 ו- ת/5. בהודעתו ת/4 חזר הנאשם מס' 2 על גירסתו כי הוא עוסק בציד חזירים וכי אינו זוכר האם עסק בציד ביום האירוע. לנאשם מס' 2 הוצגו התמונות והוא טען כי הן מטושטשות ולא ניתן להבחין במי מדובר והוסיף כי ביום האירוע היה לבדו. בהודעתו ת/5 טען הנאשם מס' 1 כי הוא אינו עוסק כלל בצייד. בתשובה לשאלת החוקר השיב הנאשם מס' 1 כי היה לאביו רובה צייד, אך הוא נמצא כיום אצל אחיו. עוד הוסיף כי הוא אינו יכול לזהות את הדמויות בתמונות ואף העיד כי הוא יודע מה זו מכונת שמע אך אין ברשותו מכונה כזאת. עד התביעה מס' 3 הוסיף כי בבדיקה שנערכה לנשקו של הנאשם מס' 2, כדי לבדוק התאמת כלי הנשק לתרמילים שנמצאו בשטח, לא נמצאה התאמה ובעקבות כך הוסכם להחזיר לו את הנשק. (עמ' 12, שורות 3-5 לפרוט'). הנאשם מס' 1 העיד בבית המשפט בחקירה נגדית כי הוא לא עוסק בצייד ולא צד ביום האירוע וכי האדם בתצלומים ת/1 איננו הוא. אף הקטין שבתמונות איננו בנו, אם כי יש לו בן, כבן 12 שנים, שתיאור דמותו דומה באורח כללי לדמותו של הקטין שבתצלומים. בתשובה לשאלות בית המשפט השיב הנאשם מס' 1 כדלקמן: "ש. איך נראה הרובה של אביך? ת. לא יודע, כמו רובה ציד רגיל. שני קנים, הקת בצבע רגיל, אולי חום. הקנים בצבע שחור. ש. הבן שלך הולך לבית ספר? ת. כן. ש. באיזה יום בשבוע הוא לא הולך לבית ספר? ת. שישי שבת, מראשון עד חמישי הוא לומד. לפעמים בשישי שבת הוא הולך איתי. ש. יש לבן שלך כובע, כובעים, הוא לובש לפעמים כובע? ת. אצלנו הדתיים זה מנהג שחייב לחבוש משהו על הראש, בדרך כלל יש לו כובע, יש לו הרבה כובעים. ש. הבגדים שהבנאדם בתצלום ת/1 לובש זה כמו הבגדים שאתה לובש היום רק בצבע אחר? ת. לא, זה לא אותם בגדים. בתמונה זה בהיר ואני לובש כהה. זה כולם הולכים ככה, 500 אנשים בירכא הולכים עם צבע אחיד, לבוש אחיד. אין לי וסט כמו שיש בתצלום. גם לאחים שלי אין כזה וזאת לפי מיטב ידיעתי. ש. אתה יודע שציידים לובשים דבר כזה? ת. את הזכרת לי תמונה של אחי חסן שנראה אותו דבר כמו בתמונה. התמונה תלויה אצלו בבית על הקיר". ש. הבן שלך רזה או שמן? ת. בינוני, קצת רזה". (מעמ' 13, שורה 15- עמ' 14, שורה 5 לפרוט'). הנאשם מס' 2 חזר בחקירתו הנגדית על גרסתו ואמר כי ייתכן שעסק בציד חזירים ביום האירוע אך הכחיש כי עסק בציד שלווים והוסיף כי לעיתים הוא נוהג אף לצוד שלווים. משהוצגו לו התצלומים ת/2 העיד כי מי שמופיע בהם "דומה" לו ואכן יש בקודקודו מעין קרחת (צלקת) כדוגמת זו המופיעה בתצלום אך זו היא תופעה נפוצה. בסיכומיה טענה ב"כ המאשימה כי יש לאמץ את עדותם של עדי התביעה מס' 1 ו- 2 והוסיפה כי הן התמונות והן עדותם של עדי התביעה מצביעים באופן חד משמעי כי הנאשמים הם אלה שעסקו בציד שלווים ביום האירוע. לגישתה מדובר בראיות נסיבתיות אשר יש בכוחן להביא להרשעתם של הנאשמים. הנני נותנת אמון מלא ומוחלט בדברי עדותם של עדי התביעה מס' 1 ו- 2. מעדותם, ובה תיאור השיטה של ציד שלוים, עולה כי מי שנראו על ידי הפקחים - עדי התביעה מס' 1 ו-2 במועד האירוע אכן עסקו בציד שלוים ולא יתכן כי היה זה ציד חזירים, כמוצע על ידי הנאשם מס' 2 הואיל וציד חזירים מתבצע בדרך שונה לחלוטין, כפי שתיארו עדי התביעה בעדויותיהם. הנני מקבלת כמהימנה את עדותם אף בכל המתייחס לזיהוי הנאשמים כאלה אשר עסקו בציד. הנני קובעת כי הנאשמים הם המופיעים בתצלומים ת/1 ו- ת/2. זהותם בתצלומים ברורה ואף סימני זהוי שונים כדוגמת משקפיו וזקנו של הנאשם מס' 1 וכן צלקתו של הנאשם מס' 2, המופיעים בתצלומים, תואמים במדויק את מראה דמותם של הנאשמים. אכן צבע לבושם של הנאשמים כפי שהינו מופיע בתצלומים בהיר יותר מזה בו לבושים הנאשמים אך הנני מייחסת הבדל זה שבצבע לפיתוח התצלומים, כאשר לבוש הנאשמים כי שהינו מופיע בתצלומים זהה במדויק ללבוש בו היו לבושים הנאשמים בעת הופעתם בבית המשפט במהלך שמיעת ההוכחות. הנני דוחה את דברי עדותם של הנאשמים כבלתי מהימנה עלי ואף טענתם כאילו אינם הדמויות המופיעות בתצלומים המטושטשים אינה מקובלת עלי. הנאשם מס' 1 טען תחילה כי לא עסק כלל בצייד, אך מהודעתו ת/5 וכן מעדותו בפני בית המשפט עולה כי רובה הציד של אביו, אותו תיאר בעדותו בבית המשפט, היה בעבר בידו. יש לציין בהקשר זה כי הרובה אותו נראה הנאשם מס' 1 מחזיק בידו בתצלומים זהה בתיאורו לרובה הציד של אבי הנאשם. הנאשם מס' 2 טען לעומתו כי הוא עוסק בצייד אך רק צייד חזירים, אך בעדותו בפני בית המשפט שינה גירסתו וטען כי מדי פעם הוא אף צד שלווים. הנאשם מס' 2 לא הכחיש כי היה במקום האירוע אך עמד על דעתו כי ייתכן וצד חזירים באותו היום. כאמור, שני הפקחים העידו כי דרך פעולתם של שני הנאשמים באיזור וטיב הציוד שנמצא במקום מצביעים על כך כי ענייננו ברצון לצוד שלוים ולא בעל חיים אחר. והרי מכונת השמע מיועדת לציד שלוים בלבד. הנאשם מס' 1 לא חלק על כך כי במועד נשוא כתב האישום לא היה ברשותו רשיון ציד. לקביעתי, מעשיהם של שני הנאשמים כאשר הפעילו את מכונת השמע, גרמו להתעופפות השלוים באויר וירו לעברם, כפי שנקבע על ידי כי הוכח, יש בהם כדי למלא אחר כל האלמנטים של פעולת הציד, מעבר לנסיון לביצועה של העבירה, וזאת גם אם לא הוכח כי בפועל אכן פגעו הנאשמים בשלוים וגם אם לא הוכח כי התרמילים שנמצאו בשטח היו אלה שנורו על ידי הנאשמים. בפסק דינו של כב' השופט י. טירקל, ברע"פ 1161/04, מחמוד חאג' יחיא נ. מדינת ישראל, נאמר על ידו, אם כי בהערת אגב, שדי בהגדרה של פעולת הציד "צידה", כפי שנקבעה בסעיף 1 לחוק להגנת חית הבר, תשט"ו - 1955, "כדי לקבוע שגם פעולות הכנה לקראת מעשה הציד גופו, ואפילו לא הושלם המעשה בכך שהחיה נצודה, באות בגדר עבירה מושלמת של צידה". הנני ערה לכך כי בפסק דין זה עלו ספקותיה של כב' השופטת א. חיות לענין פרשנותו של המונח "צידה" שבחוק הנ"ל, כפי שניתנה על ידי כב' השופט י. טירקל. עם זאת, בענייננו, אין מדובר רק בהחזקת ציוד המשמש לציד אלא אף בהפעלתו של אותו ציוד במהלך פעולות הציד וגם אם אין ראיה לכך כי בפועל נצוד אחד מן השלוים - אין בכך כדי לאפשר קביעה כי לא הוכחה עבירה מוגמרת וכי ענייננו בנסיון בלבד. משמע - הוכח ביצועו של מעשה ציד. אשר על כן, הנני קובעת כי עובדות כתב האישום הוכחו בפני מעבר לספק סביר ויש בעובדות אלה כדי לבסס את האישומים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום. הנני מרשיעה את הנאשמים מס' 1 ו-2 בעבירה של ציד מחוץ לעונה בניגוד לקביעות תקנה 3 לתקנות חיות הבר, תשל"ו- 1976 ו- סעיף 14 (א) לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו- 1955. כן הנני מרשיעה את הנאשם מס' 1 בעבירה של ציד ללא רשיון, בניגוד לקביעות הסעיפים 2 ו- 14 (ב) לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו- 1955. ניתנה היום כ"ד בטבת, תשס"ו (24 בינואר 2005) במעמד הצדדים. רחל חוזה, שופטת סגן נשיא התובעת טוענת לעונש: מגישה גליון הרשעות קודמות לגבי הנאשם מס' 1. הוגש וסומן ת/7. לגבי הנאשם מס' 2 מגישה הרשעות קודמות. הוגש וסומן ת/8. אחד הגורמים לצמצום אוכלוסית השלווים בארץ הוא הציד שמתבצע מחוץ לעונה, השלו הוא עוף קטן ונודד ועונת האביב היא עונת הקינון ולכן אז נאסר הציד. הנאשמים מגלים זלזול בלשון המעטה בהוראות החוק, בשמירת הטבע ובמיוחד שמירה על אוכלוסית השלוים שניתנת לצידה אבל בתאריכים מסוימים, הם מתעלמים ומזלזלים ועוברים את העבירות שבית המשפט קבע. לגבי הנאשם מס' 2 שברשותו רשיון צד על אחת כמה וכמה שומה עליו לתת את הוראות החוק והכללים והוא בועט ועושה כבתוך שלו ומקוה שלא יתפס. כנגד הנאשם מס' 1 תלוי ועומד מאסר על תנאי שניתן להפעלה, כעולה מת/7. אנו לא נעתור להפעלת עונש המאסר על התנאי התלוי ועומד כנגדו, חלף זאת נבקש קנס מאוד גבוה. נראה שעולה מתוכו שהנאשם מס' 1 משתמש ברובה ציד של אביו שאני מנועה מלבקש חילוטו. אבקש קנסות גבוהים ביותר והתחייבות גבוהה מאוד. לגבי הנאשם מס' 1 מבקשת להאריך המאסר על תנאי. לגבי הנאשם מס' 2, גם בעברו שתי הרשעות קודמות שמונחות בפני בית המשפט, במקרה זה הנשק היה בידינו במהלך החקירה, הנשק הוחזר לנאשם מהטעם שהתרמילים לא נמצאו תואמים וזה יכול לקרות. מבקשת קנס גבוה, התחייבות משמעותית. מגישה פסיקה. הנאשם מס' 1 טוען לעונש: אני באתי לבית המשפט 6 פעמם ואני חושב שזה עונש מספיק. מה שאמרנו בהתחלה נגיד עכשיו ונמשיך להגיד. אני חי מקצבה של 1,500 ₪. אני שייך למועצה הדתית הדרוזית, יש לי משכורת נמוכה ומקבל קצבת ילדים. הנאשם מס' 2 טוען לעונש: רשות שמורות הטבע הענישה אותי בשנת 2004 והרובה שלי היה אצלהם, העונש שלי גם החקירות וגם לבוא לבית המשפט. אני גם מובטל משנת 2001. גזר - דין מעשי הנאשמים חמורים וקשים ועל בית המשפט, בענישתו, להעביר את המסר כי מעשים שכאלה הפוגעים בחיות הבר ובציפורים יש בהם משום פגיעה בחברה בכלל, בערכיה ובאיכות חייה ויענשו בחומרה. הנאשמים מתרעמים על כך כי ההליכים בעניינם התמשכו אך כל זאת מחמת עמדתם של הנאשמים כי יש בידם הגנה הראויה להשמע ולא היא. זאת ועוד; אין זו מעורבותם הראשונה של הנאשמים בעבירות מסוג זה ולנאשם מס' 1 אף עונש של מאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו. חסד נעשה עם הנאשם מס' 1 כאשר התביעה לא עתרה למיצוי הדין עימו על ידי הפעלת עונש המאסר על תנאי. אשר על כן, הנני דנה את הנאשם מס' 1 לתשלום קנס כספי בסך של 7,500 ₪ או 75 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים רצופים ושווים של 750 ₪ כל אחד החל מיום 24.2.06 ואילך. אם לא ישולם אחד מן התשלומים במועדו - יחול פרעון מיידי של כל היתרה. הנני מורה על הארכת עונש של מאסר למשך חודשיים כפי שהוטל על הנאשם מס' 1 על תנאי בת.פ. 3686/00 בית משפט שלום ירושלים ביום 5.4.01 לתקופה נוספת של שנתיים מהיום. כן הנני מחייבת את הנאשם מס' 1 לחתום על התחייבות על סך של 8,000 ₪ להמנע תוך שנתיים מהיום מביצוען של עבירות זהות. בהעדר חתימה - יאסר הנאשם מס' 1 למשך 30 יום. הנני דנה את הנאשם מס' 2 לתשלום קנס כספי בסך של 4,500 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים רצופים ושווים של 450 ₪ כל אחד החל מיום 24.2.06 ואילך. אם לא ישולם אחד מן התשלומים במועדו - יחול פרעון מיידי של כל היתרה. כן הנני מחייבת את הנאשם מס' 2 לחתום על התחייבות על סך של 8,000 ₪ להמנע תוך שנתיים מהיום מביצוען של עבירות זהות. בהעדר חתימה - יאסר הנאשם מס' 2 למשך 30 יום. בעלי חיים (ציד)