סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים קובע, כי "טעות גלויה על פני הפסק" תהווה עילה לביטול פסק משקם. להלן פסק דין בנושא טעות גלויה בפסק משקם: פסק - דין 1. זוהי בקשה לביטול פסק משקם בעילה של טעות גלויה על פני הפסק לפי סעיף 28(א)(3) לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב - 1992 (להלן: "חוק ההסדרים"). 2. המבקשים, ה"ה רון ודנית גלילי, עותרים בבקשה דנן לביטול פסק המשקם מיום 14.8.05, שניתן ע"י המשקם, עו"ד עמנואל סולומונוב (תיק מס' 3/3/15/10) (להלן: "המשקם"), לפיו, חויבו המבקשים לשלם למשיבה 1, גב' חוה לדרר (להלן: "המשיבה") סך 149,685 ₪ (חוב בסיסי נכון ליום 31.3.86 בסך 11,586 ₪) והוצאות משפט בסך 5,000 ₪ + מע"מ. 3. בזמנים הרלוונטיים לסכסוך, המבקשים והמשיבה היו חברים במושב תל עדשים, משיב מס' 2 (להלן: "האגודה"); אביו של המבקש מס' 1, מר נפתלי גלילי, היה בעל משק וחבר באגודה. בראשית שנת 1986 היתה המשיבה ביתרת חובה בכרטיסה האישי באגודה; משלא נמצא מוצא אחר לסילוק חובותיה של המשיבה לאגודה, הוצע לה ע"י נציגי האגודה למכור את משקה שלה באופן שכספי התמורה ישמשו לסילוק חובותיה לאגודה. משכך, מכרה המשיבה את זכויותיה במשק מס' 68 למבקשים תמורת סך 100,000 $, כאשר סך של 80,000$ מסכום התמורה ישולם מיד והחזקה במשק תועבר למבקשים ואילו היתרה בסך 20,000 $ תפרע לאחר 10 שנים ותישא ריבית שנתית צמודה של 16%, אשר תשולם מדי חודש בחודשו. ביום 28.2.86 נחתם זיכרון דברים בין המשיבה ובין המבקשים אודות עסקת המכר וביום 25.3.86 התקיימה ישיבת הנהלה באגודה אשר אישרה את מכירת משק המשיבה למבקשים; ביום 15.3.86 חויב כרטיסו של נפתלי גלילי, אביו של המבקש מס' 1, באגודה בסך 82,500$ ומנגד זוכה כרטיסה האישי של המשיבה בסכום זהה ולמשיבה לא נותרה יתרת חוב לאגודה. לשלמות התמונה, יצוין, כי המשיבה עבדה במשק חתנה, מר מיכאל אלוני (להלן: "אלוני"), בעבודות עזר שונות, כאשר בתקופה מסוימת לא זכתה לקבל שכר בגין עבודתה, אולם החל מחודש מאי 1986 ועד לחודש נובמבר 1988, שולם לה שכר בגין עבודתה. 4. אליבא דגרסת המבקשים, הם שילמו למשיבה ולפקודתה את הסכומים שלהלן: סך 82,500$ בתשלום ישיר לכרטיס המשיבה באגודה ביום 15.3.86, סך 18,414 ₪ בהעברות לאלוני באמצעות האגודה בתאריכים שונים, שערכן ליום 1.4.86 הינו 19,880 ₪ וסך 4,740 ₪ בגין גילום שכר דירה והקדמת תשלומי מיסים; סה"כ 149,210 ₪ שהם 100,000 $ נכון ליום 1.4.86; ובכך, כך לשיטתם, עמדו המבקשים במלוא התחייבותם הכספית למשיבה. המבקשים אינם מכחישים, כי סעיף גילום שכר הדירה, שהושכרה לאגודה על ידם, והסכמתם להקדמת תשלומי המיסים, עמדו לדיון כנושא מרכזי בפני המשקם. המבקשים הוסיפו וטענו, כי חובה של המשיבה לאגודה הוקפא, הועמדה לזכותה תמורה בסך 20,000$ כהלוואה בחשבון חתנה אלוני, הועמדה לזכותה דירת שירות בשכ"ד מסובסד והוענק לה מיסוי מסובסד במשך שנתיים וחצי ולשביעות רצונה, עד שהאגודה קרסה, ותשלומי הריבית שקבלה המשיבה מחתנה אלוני באמצעות האגודה הופסקו. ההליכים המשפטיים וההתדיינויות בין הצדדים טרם הפניה למשקם 5. בין השנים 93-91 התנהלו דיונים בפני הבורר יוני קמחי בתנועת המושבים בתביעת המשיבה נגד האגודה; הבורר פסק, כי יש להפנות את התביעה למשקם. יחד עם זאת, ביום 9.3.93 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בעפולה (ת.א. 793/93) תביעה כספית נגד המבקשים, אולם התביעה נמחקה ביום 4.11.93. ביום 30.8.94 הגישה המשיבה תביעה כספית בסך 200,000 ₪ בגין מכירת המשק נגד המבקשים בבית משפט השלום בנצרת (ת.א. 1872/94). התביעה הועברה בהסכמת הצדדים למשקם עפ"י הוראות חוק ההסדרים. הדיונים בפני המשקם 6. המשיבה טענה, כי המבקשים חייבים לה סך 20,000$ בצירוף ריבית שנתית צמודה בשיעור 16% ובס"ה 1,219,344 ₪. 7. הפלוגתא העיקרית שעמדה להכרעתו של המשקם סבה סביב השאלה, אם סילקו המבקשים את יתרת התמורה המגיעה למשיבה ואם שילמו לה את שיעורי הריבית המוסכמים. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והמשיבה אף נחקרה על תצהירה, אך בטרם נסתיימה חקירתה, קיבלו הצדדים את הצעת המשקם והותירו להכרעתו שני נושאים בלבד, כהגדרתו בסעיף 4 לפסק המשקם, והם: א. כלום סולק חלק מחוב המבקשים למשיבה בסך 18,414 ₪ ע"י תשלום המשכורת אשר קיבלה המשיבה במשק אלוני בגין התקופה מחודש מאי 86 עד נובמבר 88. ב. האם שילמו המבקשים למשיבה סכום הנמוך מסך של 82,500 $. 8. לבקשת ב"כ המבקשים ובהסכמת ב"כ המשיבה, מינה המשקם את רו"ח מונטי מזל כמומחה מטעמו (להלן: "המומחה") על מנת שיבחן את "טענת פרעתי" של המבקשים. 9. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית נוספת, לפיה, יפסוק המשקם בתביעות על - פי החומר שיוגש לו ע"י הצדדים, לרבות סיכומי הצדדים, ללא כל הגבלה. פסק המשקם 10. לאחר שבחן את חוות-דעת המומחה ולאחר ששקל את טענות הצדדים, הגיע המשקם למסקנות שלהלן: א. המבקשים שילמו למשיבה סך 82,500 $, כפי שיעור חובה באגודה. המשקם לא קיבל את עמדת המומחה בעניין זה וקבע, כי אף אם חויב חשבונה של המשיבה בסך 5,961$ (סך 45,990 ₪), כתוצאה מזיכוי שגוי שנעשה בכרטיסם של המבקשים, אין בעובדה זו כדי להעלות או להוריד, משלא נתבעה המשיבה ע"י האגודה לתשלום נוסף מעבר לסך של 82,500 $. ב. באשר ליתרת התמורה בסך 30,000 ₪, סכום שווה ערך לסך 20,000$, קבע המשקם, כי המבקשים שילמו למשיבה סך 18,414 ₪ ע"י תשלום המשכורת אשר קיבלה המשיבה במשק אלוני בגין התקופה מחודש מאי 1986 עד נובמבר 1988 ("ההסדר המשולש"), אך לא שילמו לה את היתרה בסך 11,586 ₪. המשקם סמך את ידו, בין היתר, על חוות-דעתו של המומחה, אשר בדק את כל החומר הרלוונטי והגיע למסקנה, כי סכום זה לא נפרע ע"י המבקשים. המשקם לא מצא "נימוקים כבדי משקל" כדי לסטות מחוות - דעתו של המומחה בעניין זה. המשקם ציין, כי המומחה בדק לעומק את טענות המבקשים בדבר זיכוי כלכליות, חיוב בגין מס מוניציפאלי וגילום שכ"ד ועוד, ומצא שהן טענות לא נכונות ודחה אותן אחת לאחת. לא למותר לציין, כי המשקם הוסיף וציין, כי המבקשים "מטעמים השמורים עימם, בחרו בסיכומיהם להתעלם מחוות דעתו של המומחה. רק לימים במסגרת 'תשובת הנתבעים לסיכומי התובעת וצד ג' התייחסו הם לראשונה לחוות דעתו של המומחה". זאת ועוד, המשקם היה ער להלכה, לפיה, רק לעיתים רחוקות לא תאומץ חוות דעתו של מומחה אשר מונה מטעם גורם שיפוטי, יחד עם זאת, המשקם קיבל את קביעת המומחה אך בעניין זה ולא אימץ את כל חוות דעתו ככתבה וכלשונה, משלא שוכנע בקביעותיו האחרות של המומחה. 11. המשקם דחה את תביעת המשיבה כנגד מר נפתלי גלילי ודחה את התביעה שכנגד שהגישו המבקשים כנגד המשיבה וכנגד האגודה. כמו כן, המשקם דחה את ההודעה לצד ג' ששלחו המבקשים כנגד האגודה. המשקם קבע בפסק דינו, כי אפילו לשיטתם של המבקשים, "אינם סבורים, כי על האגודה לשפותם ולפצותם בגין יתרת חוב זו לתובעת". המשקם בדק את יתר טענותיהם של המבקשים כנגד האגודה ודחה אותן בנמקו את קביעותיו וטעמיו לכך. 12. יוצא, איפוא, כי התוצאה הסופית של פסק המשקם הינה, כי המבקשים לא פרעו עד תום את תמורת המשק למשיבה ונותרו חייבים לה סך 11,586 ₪ (כחוב בסיסי). טענות המבקשים כנגד פסק המשקם 13. א. לטענת המבקשים, טעה המשקם שעה שנמנע מלהשוות את דבריה של המשיבה בחקירתה בפניו אל מול דבריה, מעשיה והתנהגותה בעבר - הן בפני מוסדות האגודה, הן מול המוסדות המשפטיים אליהם עתרה והן בהודעותיה בכתב לחברי האגודה, הכל כפי שפורט בסיכומיהם בפני המשקם. ב. לטענת המבקשים, טעה המשקם באמצו את עמדת המומחה בנושא הקיזוזים, מה גם שעניין זה אינו בתחום התמחותו או בתחום המינוי שקיבל מהמשקם. ג. לטענת המבקשים, טעה המשקם משנכנס לנעלי מנהלי המו"מ למכירת המשק, שבוצע לפרטיו על ידי הנציגים שהסמיכה המשיבה, בידיעתה ובחתימתה, ובמיוחד לאור גמירות הדעת של הצדדים. ד. באשר לאימוץ קביעת המומחה לאי פירעון הסך של 11,586 ₪, טוענים המבקשים, כי טעה המשקם במסקנתו זו, משהסתמך על מכתב המשיבה לאגודה. 14. לטענת המבקשים, בהחלטות המשקם בעניין חובם למשיבה נפלו טעויות גלויות על פני הפסק, המצדיקות התערבותו של בית המשפט בפסק המשקם בשלושה נושאים מרכזיים: א. בפסיקתו של המשקם בדבר יתרת חוב בלתי מסולקת בסך 11,586 ₪ המבוססת על יתרה בסיסית של 30,000 ₪. לטענת המבקשים, תיקון טעות זו מקטין את יתרת החוב לסך 7,856 ₪. ב. בחישוב יתרת החוב לתאריך 1.4.86 לפי ערכים נומינאליים של הסכומים ששולמו, אף כי בחוות דעתו האחרונה של המומחה הובאו ערכים מהוונים של התשלומים ליום 1.4.86. ג. המשקם טעה משנכנס בנעלי מנהלי המו"מ ופסק לפי הסכם מכר אחר, תוך התעלמות מהקיזוזים בסך 4,740 ₪, שביצעה האגודה בגין תשלומי שכ"ד ומיסים, המהווים שווה כסף שהועבר ע"י האגודה במלואו למשיבה. 15. לא למותר לציין, כי במסגרת סיכומיהם העלו המבקשים לראשונה טענות בדבר קיומן של טעויות גלויות בפסק המשקם משדחה את התביעה שכנגד שהגישו נגד המשיבה והאגודה ומשדחה את הודעת צד ג' כנגד האגודה; כבר עתה אציין, כי אני דוחה את טענות המבקשים בעניין זה על הסף משלא נטענו בבקשה והועלו לראשונה במסגרת סיכומיהם. טענות המשיבה 16. המשיבה טוענת, כי החל מחודש נובמבר 1988 או בסמוך לכך, התרוקנה קופת האגודה ולא הועברו לה תשלומים מאת המבקשים; אז, פנתה המשיבה למבקשים בדרישה לשלם את יתרת התמורה אך לא נענתה. המשיבה חזרה על פירוט ההליכים המשפטיים וההתדיינויות שהתקיימו עד למתן פסק המשקם. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי בהתאם לחוות דעתו של המומחה, שמונה מטעם המשקם לבקשת המבקשים, על המבקשים לשלם לה סך 17,500 $ + 5,961 $, סה"כ 23,461 $ נכון ליום 31.3.86, סכום השווה ל- 35,006 ₪, לפי השער היציג נכון לאותו מועד. המשיבה מדגישה בטיעוניה, כי המשקם לא אימץ את חוותו דעתו של המומחה ככתבה וכלשונה ופסק בסופו של יום למשיבה סכום הנמוך משמעותית מהסכום שנקבע לטובתה בחוות הדעת. 17. עוד טוענת המשיבה, כי טענות המבקשים בדבר "טעות גלויה" על פני פסק המשקם הינן מופרכות, לא כל שכן לאחר שהצדדים הסמיכו את המשקם לפסוק לפי שיקול דעתו וללא חקירות. באשר לאימוץ חוות דעתו של המומחה בעניין הספציפי שקיבל אותו המשקם, טוענת המשיבה, כי המבקשים לא הביאו בפני המשקם "נימוקים כבדי משקל" המצדיקים סטייה מחוות דעתו של המומחה ואף לא ביקשו לחקור את המומחה ובסיכומיהם שהגישו למשקם, לא העלו טענה ביחס לחוות דעתו. 18. המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה ולקבוע, כי משהסכימו הצדדים להצעת המשקם, לפיה, לא תשמענה עדויות (פרט לחלק מחקירתה של המשיבה), ויינתן פסק דין עפ"י שיפוטו של המשקם, הרי שמדובר בהליך הדומה בעיקרו לפסק דין על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, הגם שהתיק התנהל בפני המשקם קרוב לעשר שנים. עמדת האגודה וטענותיה 19. האגודה מבקשת לדחות את בקשת המבקשים ולהותיר את פסק המשקם על כנו בפרט בכל הנוגע להודעת צד ג' ולתביעה שכנגד נגד האגודה. ב"כ האגודה הפנה להלכה הפסוקה, לפיה, רשימת עילות הביטול של פסק משקם מצומצמת ביותר, מכאן ניתן ללמוד על הכוונה לחזק את מעמדו של המשקם ואת סופיות הפסק שלו על ידי צמצום הביקורת השיפוטית על הפסק וכי בית המשפט ייטה שלא לחטט בפסק המשקם כדי לגלות בו טעות, אלא לבדוק אם נפלה בפסק, לאור החומר שבתיק, טעות ברורה ומהותית. עוד טוענת האגודה, כי לא כל טעות גלויה על פני פסק המשקם די בה כדי לבטלו, שכן תוצאת הטעות תלויה בחומרת הטעות (ראה: רע"א 253/97 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גן חיים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח', פדאור 97 (2) 290, ע"א 6330/99 יערי נ' כפר ביאלק - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נה(5), 100 ו- רע"א 6726/96 אברהם אבו נ' בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית, פ"ד נה(5) 166, 187). 20. האגודה ממשיכה וטוענת לגופו של עניין, כי היא לא היתה צד לעסקת המכר ולא נטלה על עצמה כל התחייבות, במיוחד בנוגע לתשלום התמורה בגין עסקת המכר. עוד טוענת האגודה, כי חלקם של הסעדים המבוקשים בסיכומי המבקשים, כלל לא נתבקשו במסגרת הבקשה עצמה, והיא מבקשת לדחותם. בנוסף, האגודה מפנה לסעיף 26 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), החל על פסק המשקם מכוח סעיף 27 לחוק ההסדרים, לפיו, בית המשפט רשאי שלא לבטל את פסק המשקם מקום בו לא נגרם עיוות דין. האם הייתה בענייננו טעות גלויה על פני פסק המשקם? 21. סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים קובע, כי "טעות גלויה על פני הפסק" תהווה עילה לביטול פסק משקם. זו העילה לה טוענים המבקשים בבקשתם נגד פסק המשקם. עיקר השגתם של המבקשים כנגד פסק המשקם הינה, בגין פסיקתו בדבר יתרת חוב בלתי מסולקת בסך 11,586 ₪ המבוססת על אימוץ קביעתו של המומחה אשר דחה את טענותיהם בדבר הקיזוזים השונים. 22. בחוק ההסדרים ביקש המחוקק לחזק את מעמד המשקם ואת סופיות פסק דינו באמצעות צמצום היקף הביקורת השיפוטית על הפסק (ראה: ע"א 6330/99 משה יערי ו- 66 אח' נ' כפר ביאלק - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית, פ"ד נה (5) 100, 106; ע"א 3003/02 בית ללעזרח, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' שמעון לחמי, פ"ד נז (6) 551, 559-560). לפיכך, היקף התערבותה של ערכאה זו בפסק משקם הינו מצומצם ביותר ומוגבל לעילות הקבועות בסעיף 28 לחוק ההסדרים, המאמץ, בחלקו, עילות ביטול מחוק הבוררות ומוסיף עליהן שתי עילות נוספות - חריגה מסמכות וטעות גלויה על פני הפסק [ראה: רע"א 7973/06 בנק הפועלים בע"מ נ' עו"ד מרדכי דגני - כונס נכסים ואח' (החלטה מיום 16.4.07)]. חוק ההסדרים ביקש להוסיף עילת ביקורת חשובה שאינה נמנית עם עילות הביקורת על פסק בוררות, היא העילה לפי סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים של "טעות גלויה על פני הפסק". באמצעות עילה זו, חוק ההסדרים מרחיב את היקף הביקורת השיפוטית על פסק משקם בהשוואה להיקף הביקורת השיפוטית על פסק בוררות. יחד עם זאת, נקבע, "כי בית-המשפט לא יתערב בפסק המשקם אלא אם הטעות 'גלויה'. בית-המשפט ייטה שלא לחטט בפסק המשקם כדי לגלות בו טעות, ולא להיתפס לספק טעות, אלא לבדוק אם נפלה בפסק, לאור החומר שבתיק, טעות ברורה ומהותית" (רע"א 6726/96 אברהם אבו ואח' נ' בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח', פ"ד נה (5) 166, עמוד 167-168). 23. הגישה הכללית הנוהגת בבתי המשפט הינה עידוד מינויו של מומחה לשם קבלת חוות דעת מקצועית (ראה: ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא (1) 133, 139). לפיכך, נכון עשה המשקם עת מינה את המומחה לצורך מתן חוות דעתו. מה גם, שהמינוי נעשה לבקשתם של המבקשים ובהסכמת המשיבה. עם זאת, יש לזכור, כי חוות דעת שמגיש מומחה לגורם שיפוטי שמינה אותו אינה מחייבת את הגורם השיפוטי וזה האחרון רשאי ואף חייב לתקנה או לדחותה אם מצא בה טעות כלשהי. ההכרעה הסופית במחלוקת שבין הצדדים מסורה, לעולם, לגורם השיפוטי היושב בדין (ראה: ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נגד חנן רוזנטל ואח', פד"י נב(4) 563, בעמ' 569-570). 24. עיון בפסק המשקם מראה, כי המשקם דחה חלק ממצאיו של המומחה, כגון, הקביעות בדבר חיוב כרטיסה של המשיבה בחוב נוסף ע"י האגודה בסך 5,961 $ ובדבר אי העברת סך 18,414 ₪ למשיבה, וקבע, כי המבקשים אכן שילמו למשיבה סך 82,500$ וסך 18,414 ₪ ע"י תשלום המשכורת שקיבלה המשיבה במשק אלוני, אף שעמדת המומחה היתה אחרת. המשקם בדק בעצמו את החומר שהוגש לעיונו ע"י הצדדים ובשים לב לעובדה, שהמשיבה לא נתבעה ע"י האגודה לתשלום יתרת חוב כלשהי, מצא המשקם טעמים מוצדקים לסטייה מחוות הדעת בעניין זה; באשר לאימוץ עמדת המומחה בדבר אי פירעון יתרת החוב למשיבה בסך 11,586 ₪, המשקם אימץ עמדה זו בהתבססו על חוות דעת המומחה, וגם על סמך החומר הרלוונטי שהוצג בפניו ומשלא מצא "נימוקים כבדי משקל" כדי לסטות מחוות הדעת בעניין זה. המשקם היה ער להלכה הפסוקה אודות מעמדה המשפטי של חוות דעת מומחה ואודות אפשרויות הסטיה ממנה; המשקם טרח וציטט את אותה הלכה פסוקה, לפיה, "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (עא 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי [פדאור (לא פורסם) 88 (2) 270 ; ע"א 792/88 ברזילי נ' הוועדה המקומית לתכנון זמורה, פ"ד מד(3) 828]. 25. במקרה דנן, נתן המשקם פסק מנומק, כפי שנדרש על-פי חוק ההסדרים (סעיף 27). הפסק מציג בצורה סדורה ומפורטת את הראיות והשיקולים לרבות חוות דעתו של המומחה, אשר שימשו תשתית לפסק. סבורני, כי המשקם נהג כהלכה בכך שלא אימץ את חוות דעתו של המומחה ככתבה וכלשונה משמצא בה קביעות שאינן מקובלות עליו, וראה לנכון לקבוע את הסכומים המגיעים למשיבה עפ"י שיקול דעתו ולפי החומר שהניחו הצדדים בפניו. לא זו אף זו, מרבית טענות המבקשים הנטענות במסגרת בקשה דנן, עמדו לדיון בפני המשקם והוא הכריע בהן לגופן ולא מצאתי בקביעותיו פסול או טעות ברורה ומהותית. 26. המבקשים לא זימנו את המומחה לחקירה על חוות דעתו ואף לא טענו בסיכומיהם שהוגשו למשקם כנגד חוות דעתו של המומחה. צד שאינו טורח לזמן מומחה לחקירה על חוות דעתו, נתפס, כמי שמשלים עם האמור בחוות הדעת, שאם לא כן, שומה עליו לזמנו לחקירה ולנסות לקעקע את קביעותיו. 27. מקובלת עלי טענתו של ב"כ המשיבה, כי משהסכימו הצדדים להותיר את ההכרעה בסכסוך לשיקול דעתו של המשקם על סמך החומר שהוגש לו לרבות, חוות דעתו של המומחה, יהא זה מן הראוי לנהוג במקרה דנן כפי שנוהגים בערעור על פסק דין שניתן על דרך הפשרה; בע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1) 337, 344-345, נפסק, כי: "אמנם הסכמת בעלי-הדין לפי סעיף 79א אין בה כדי לשלול מהם, מעיקרא, את הזכות לשוב ולפנות לערכאת ערעור כדי להעלות בפניה את השגותיהם בעניין תוצאותיה של הפשרה (ראה ע"א 364/89 עותמן נ' בויארסקי [1]). עם זאת, עילות ההתערבות בפסק-דין שניתן על דרך הפשרה מצומצמות יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל, ובית-המשפט ייטה להתערב בפסק-דין של פשרה אך ורק במקרים של "חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו". יוצא, איפוא, כי בנסיבותיו של מקרה דנן, עילות התערבותו של בית המשפט בפסק המשקם מצומצמות יותר מאשר במקרה של פסק משקם רגיל וזאת לאור הסכמת הצדדים להותיר את העניין להכרעתו ולשיקול דעתו של המשקם ללא כל הגבלה. סוף דבר 28. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה ומותיר את פסק המשקם מיום 14.8.05 על כנו. כמו כן, אני מחייב את המבקשים, יחד ולחוד, לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ לכל אחד מן המשיבים וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, ישאו הסכומים הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משקם