הטענה בדבר "מעשה עשוי" נמנית על משפחת טענות השיהוי, משמעותה היא כי עקב מחדלו של העותר, בכך שהשתהה יתר על המידה בהגשת העתירה, שינה מי מהמעורבים בפרשה את מצבו באופן שמתן הסעד המבוקש יפגע ברשות המינהלית, בגורם תם לב או בציבור בכללותו, ופגיעה זו עולה על הפגיעה שהייתה נוצרת אילו הייתה העתירה מוגשת במועד הראוי. כדי להימנע מדחיית העתירה על הסף עקב שיהוי, שומה על הגורם המבקש לתקוף את תוצאות המכרז להגיש את עתירתו מהר ככל שניתן. להלן החלטה בסוגיית מעשה עשוי: החלטה השאלה הדורשת הכרעה (בשלב זה) היא כלום יש לדחות הבקשה למתן צו מניעה זמני שהגישה המבקשת, מחמת מעשה עשוי (שיהוי). העובדות, ההליכים והטענות 1. המשיבה 1 (שהיא תאגיד עירוני של עיריית חולון) פרסמה מכרז לביצוע כר דשא במגרש אימונים חדש הנבנה בקריית הספורט בחולון. על פי תנאי הסף של המכרז, נדרש כי המציע יהיה "מי שיש לו ניסיון בעשר השנים האחרונות בהקמת 2 כרי דשא, לפחות, למגרשי כדורגל, בליגת העל/ליגה לאומית. הניסיון צריך שיהא של המשתתף עצמו" (ראו סעיף 2.2 למכרז נספח א' לבקשה, כפי שתוקן בסעיף 2 לנספח ב' לבקשה ובסעיף 1 לנספח ג' לבקשה). 2. המבקשת השתתפה בסיור קבלנים שקויים ביום 17.9.06. במסגרת סיור זה, הוארך המועד להגשת ההצעות עד ליום 25.9.06 והובהר, בין השאר, כי המגרש עתיד להיות מוכן לשתילה רק בתחילת חודש נובמבר 2006 וכי בשנת 2006 יבוצעו חלק מעבודות הפיתוח (ראו סעיף 6 לפרוטוקול סיור הקבלנים נספח ט' לתגובת המשיבה 1). 3. ביום 25.9.06, הגישה המבקשת הצעה למכרז. הצעתה זו נדחתה ביום 27.9.06 ובאותו מועד נמסרה ההחלטה למבקשת (ראו נספח ו לבקשה). המשיבה 2 היא שזכתה במכרז. 4. דעתה של המבקשת לא הייתה נוחה מן הדחייה, שכן הצעתה הייתה הזולה ביותר. היא ביקשה לעיין בכל המסמכים הנוגעים למכרז וביקשה שהמשיבה 1 תנמק את החלטת הדחייה. פנייה זו מיום 5.10.06 לא נענתה. המבקשת שבה ופנתה למשיבה 1 ביום 8.10.06 אך גם פנייה זו לא נענתה. לפיכך, פנו פרקליטי המבקשת אל המשיבה 1 ביום 16.10.06 בבקשה דומה. בו ביום, 16.10.06, השיב ב"כ המשיבה 1 למכתבי המבקשת מיום 5.10.06 ו-8.10.06 והסביר כי המבקשת לא עמדה בתנאי הסף של המכרז, הואיל ואין לה ניסיון בהקמת 2 כרי דשא בליגת העל או בליגה הלאומית. על כן נפסלה ההצעה. יודגש כי המשיבה 1 לא התייחסה כל עיקר לבקשה לעיין במסמכי המכרז. 5. המבקשת עתרה, ביום 17.10.06, למתן סעדים זמניים ובכלל זה מתן צו המורה למשיבה 1 להעביר לעיונה את כל מסמכי המכרז, לרבות פרוטוקולים של וועדת המכרזים ולרבות צו מניעה זמני, "לפיו תידרש המשיבה 1 להימנע מהתחלת ו/או המשך ההתקשרות עם המשיבה 2 בנוגע למכרז ולעכב את תחילת ביצועו של מכרז זה ...". המבקשת סבורה כי היא עומדת בתנאי הסף של המכרז וכי נוכח היות הצעתה הזולה ביותר, על המשיבה 1 לקבל אותה ולא את הצעת המשיבה 2 היקרה הימנה בכ-100,000 ₪. 6. ביום 19.10.06 קבעתי כי הסמכות העניינית לדון בתובענה (וממילא - בבקשה לסעד הזמני) נתונה לבית משפט השלום, חרף כך שבהליכי מכרז קא עסקינן, הנתונים דרך כלל לשיפוטו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים. הוספתי והחלטתי ליתן צו מניעה ארעי חלקי, על פי המבוקש בסעיף 2 במבוא לבקשה, שעיקרו מניעת ההתקשרות בין המשיבה 1 לבין המשיבה 2 ועיכוב תחילת העבודות . הדיון בבקשה נקבע ליום 23.10.06. בישיבה שקויימה, התייצבו באי כח בעלי הדין. ב"כ המשיבה 1 הודיע כי העבודות על פי המכרז מבוצעות כבר מיום 9.10.06 וב"כ המשיבה 2 הוסיף כי 60% מן העבודות נשוא השלב הראשון של המכרז - בוצעו. ב"כ המבקשת ביקש להורות על הפסקת עבודותיה של המשיבה 2, אך לא נעתרתי לבקשה זו. התרתי למשיבות להגיב לבקשה והתרתי למבקשת להשיב לתגובות. נוכח התגובות ונוכח הודעת באי כוח המשיבות בישיבת 23.10.06, כמו גם הודעת ב"כ המשיבה 2, בישיבת 2.11.06, לפיה תמו עבודות התשתית, החלטתי בפתח הישיבה הנדחית, כי תחילה תידון סוגיית המעשה העשוי הנטען. המשיבות טענו כי המשיבה 2 כבר החלה בביצוע העבודות נשוא המכרז, ביום 9.10.06, לאחר שביום 5.10.06 נחתם עימה חוזה וניתן צו התחלת עבודה (נספחים ד' ו-ה' לתגובת המשיבה 1). על כן, לא יהא זה ראוי להורות על הפסקת ההתקשרות ועיכוב ביצוען של העבודות עד למתן פסק דין סופי התובענה. אדרבא. בנסיבות, כך נטען, אין תקומה להליך מחמת המעשה העשוי. 7. בישיבת 2.11.06 נחקרו חלק ממצהירי הצדדים (ה"ה ימין, צוקרן וקורנפלד) אודות טענת המעשה העשוי. בתום הדיון, הוריתי על הגשת טיעונים בכתב. הפלוגתאות 8. השאלה הצריכה הכרעה היא אם אכן בפנינו מעשה עשוי אם לאו. שאלה זו, שני פנים לה. הפן האחד, עובדתי הוא. עיקרו בשאלות אימתי הוחל בביצוע העבודות בידי המשיבה 2; מהן העבודות אשר בוצעו עד כה וכמה עבודות נותר לבצע. הפן השני, משפטי הוא. עיקרו בשאלה מה מורה הדין בסוגיית מעשה עשוי (שהוא בן למשפחת השיהוי) בכלל, ובשאלת תחולתו אם אכן מסתבר שהמשיבה 2 כבר החלה בביצוע העבודות ולא זו בלבד, אלא שהיא כבר ביצעה חלק בלתי מבוטל שלהן, בפרט. המתווה הנורמטיבי להכרעה 9. אין צריך לומר כי הכרעה בבקשה לסעד זמני, מחייבת הסקת מסקנות בענייני עובדה. קביעות אלה מיוסדות על חומר הראיות המובא בשלב זה של הדיון, לרבות חקירות המצהירים. עם זאת, קביעות אלה הן לכאוריות בלבד. ברע"א 160/89 קוטו שירותי מזון בע"מ נ' משכנות ים בהרצליה בע"מ, פ"ד מג (1) 579, 582 נקבע בהקשר זה כי: "בקשה לסעד זמני נחתכת לפי ראיות וטענות שלכאורה, ולעולם חייב השופט המקיים דיון בה להימנע במחשבה ובניסוח מקביעות מוחלטות, המתיימרות להכריע את גורל המשפט. אמת נכון הדבר, שבמסגרת החלטתו שומה על השופט לקבוע מימצאים ולהביע דעה, אך מימצאים אלה ודעה זו אמורים להיקבע במסגרת הדיונית של הסעד הזמני ... ". 10. לא זו אף זו. הבחינה העובדתית היא אך לכאורית. משמעותה של ראייה לכאורה, הובהרה בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 143 - 144 מפי הנשיא ברק (כתארו אז), בציינו : "... 'ראיה לכאורה' היא, איפוא, ראיה שטמון בה פוטנציאל ראייתי אשר יוצא מן הכח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. בעוד שראיה 'רגילה' נבחנת בסיום ההליך השיפוטי מתוך הסתכלות מן ההווה אל העבר, הרי הראיה 'לכאורה' נבחנת בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד. הערכתה מבוססת על הסיכוי הטמון בחיק העתיד להפיכתה לראיה רגילה. מהותה של הראיה לכאורה היא, אפוא, בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה. פוטנציאל זה יוצא מן הכח אל הפועל במהלך ההליך השיפוטי, לאחר חקירה ראשית ונגדית, וקביעת אמינות ומשקל". אכן, לא נעלם הימני כי הדברים נאמרו בהקשרו של הדין הפלילי, אך דעתי היא כי יפים הם ונכוחים אף לדין האזרחי. לכך יש להוסיף כי הואיל ועניין לנו במכרז, סבורני כי יש ליישם את הדין דיוני המינהלי ולא את הדין הדיוני האזרחי. לשון אחר: יש לבחון הבקשה כאילו דובר בבקשה למתן צו ביניים במסגרת עתירה מינהלית שעניינה הליכי מכרז. הכרעה 11. שעה שבוחנים את הראיות אשר הובאו במסגרת ההליך דנן, במשקפי האמור לעיל, מתבקשת המסקנה, כי לכאורה קם ונהייה בענייננו שיהוי (אשר הוליד מעין מעשה עשוי, שהוא בן למשפחת השיהוי), בעטיו אין מקום להיזקק לגוף הבקשה. להלן יפורטו הטעמים העומדים בבסיס מסקנה זו. מעשה עשוי: כללי 12. הטענה בדבר מעשה עשוי נמנית על משפחת טענות השיהוי. טענת שיהוי "משמעותה היא כי עקב מחדלו של העותר, בכך שהשתהה יתר על המידה בהגשת העתירה, שינה מי מהמעורבים בפרשה את מצבו באופן שמתן הסעד המבוקש יפגע ברשות המינהלית, בגורם תם לב או בציבור בכללותו, ופגיעה זו עולה על הפגיעה שהייתה נוצרת אילו הייתה העתירה מוגשת במועד הראוי. כדי להימנע מדחיית העתירה על הסף עקב שיהוי, שומה על הגורם המבקש לתקוף את תוצאות המכרז להגיש את עתירתו מהר ככל שניתן". עומר דקל מכרזים כרך שני (2006) 371. זאת ועוד. בעע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע, ניתן ביום 7.12.06, ציין בית המשפט בהקשר דנן כי: "השיהוי הסובייקטיבי מתמקד בבחינת התנהגות העותר בפועל, ובשאלה האם התנהגותו מצביעה על ויתור משתמע מצידו על זכותו לפנות לערכאות. השיהוי האובייקטיבי עניינו מידת השינוי שחל במצב בשטח, והיקף הפגיעה באינטרסים של צדדים נוגעים בדבר נוכח האיחור בהגשת העתירה. לצורך הקמת טענת שיהוי במשפט הציבורי, נדרשים להתקיים היסוד הסובייקטיבי והאובייקטיבי במצטבר. אל מול מבחנים מצטברים אלה, המקימים טענת שיהוי, יש לבחון את שאלת התקיימותו של מבחן השולל שיהוי והוא - מידת הפגיעה בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי המתגלה מתוך המעשה המהווה נושא העתירה. מבחן שולל זה מבטא את העיקרון לפיו בית המשפט לא ידחה עתירה מחמת שיהוי אם משמעות הדבר היא כי עקב כך תיגרם פגיעה חמורה בשלטון החוק ובאינטרס ציבורי חשוב. עקרון זה חל מקום שמשקל הרעה הצפויה מהמעשה נשוא העתירה גובר באופן ממשי על הנזק העלול להיגרם בהיזקקות לעתירה הנגועה בשיהוי, ובהינתן פגיעה אפשרית בצדדים שהסתמכו על מצב דברים נתון עד לפתיחתו של ההליך השיפוטי ...". 13. כך, למשל, נקבע כי הגשתה של בקשה למתן צו ביניים 19 יום לאחר שנודעו תוצאותיו של מכרז, עולה כדי שיהוי ניכר עת היה ידוע דבר דחיפות ההתקשרות החוזית. יתר על כן. כפי שנפסק "גם אם נכונה טענת המבקשת כי תיאור העבודה שבוצעה על ידי המשיבה 2 בעת הדיון בבקשתה לצו ביניים הוא מוגזם - ואין בפניי ראייה לכך - הרי משנחתם החוזה והמשיבה 2 החלה בביצוע העבודות, אין עוד מקום למתן צו ביניים, שתכליתו מניעת מימוש תוצאות המכרז" (בר"ם 995/02 ג'לג'ולי תכנון וביצוע ג. ל. 1996 בע"מ נ' עיריית אלטירה. ההדגשות - שלי. יודגש כי הפסק עסק בביצוע עבודות תשתית). עת מדובר בנסיבות בלתי הפיכות ובלתי ניתנות לשינוי, יחול הכלל בדבר מעשה עשוי, שיוביל לדחיית הבקשה למתן סעד זמני שכן סעד זה הפך תיאורטי או בעל השלכות כבדות מדיי ולא מוצדקות (עת"מ (ת"א) 2195/05 רוזנבלט נ' מינהל מקרקעי ישראל, פיסקאות 26 - 28 לפסק דינה של השופטת מ' רובינשטיין). מנגד, ניהול מו"מ מזורז מעבר למידה הסבירה וחתימה על הסכם בדחיפות רבה ובלתי מוצדקת, לא ייצור מעשה עשוי, המונע קבלת הבקשה לסעד זמני, במיוחד עת ביטול ההסכם לא יפגע מהותית במשיבה, אשר כל שעשתה לאחר החתימה על ההסכם לא יצא מגדר "פעולות הכנה ראשוניות" (עת"מ (י-ם) 1035/06 ר.ס. חברה ליבוא וייצור מזון בע"מ נ' מכון התקנים הישראלי. לא נעלם הימני דבר קיומו של ההבדל בין בקשת צו ביניים (ובלשון תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984: סעד זמני) בעניין מכרז העוסק באספקת ציוד ושירות לבין בקשה הנסבה על מכרז שעניינו הקמת מערכת או תשתית. לצורך שיהוי ועמו קיומו של מעשה עשוי, סבורני כי יש להחמיר עם מי שמבקש סעד זמני ביחס למכרז מן הסוג האחרון, אם הזוכה במכרז כבר החל בביצועו ונטל על עצמו התחייבויות הכרוכות בכך. העוּבדות בראי הדין 14. על פי הראיות שבאו בפניי, נכון אני לקבוע שלכאורה מהלכם העובדתי של הדברים, הינו כדלקמן: (א) המשיבה 2 התקשרה בחוזה עם המשיבה 1 ביום 5.10.06 ובאותו מועד קיבלה צו התחלת העבודות; (ב) ביום 9.10.06 החלה המשיבה 2 בביצוע העבודות הלכה למעשה בשטח. זאת ניתן ללמוד הן מסעיפים 14 - 16 לתצהיר מר קורנפלד, הן מיומן העבודה - נספח ד' לתצהירו והן מחקירתו הנגדית אשר במהלכה לא נסתר האמור בתצהירו. יתר על כן. מר ברוך, המצהיר מטעם המבקשת, טען בתצהירו כי המשיבה 2 לא החלה בביצוע העבודות עובר ליום 16.10.06 (סעיף 40 לתצהיר שצורף לתשובה לתגובות). ברם, מחקירתו הנגדית נסתבר שמועד זה אינו פרי של מידע עובדתי, כי אם פרי הערכה שאינה שלו כי אם של של מנהל העבודה של המבקשת (עמ' 4 שורות 4 - 9); (ג) עד ליום 19.10.06, ביצעה המשיבה 2 את עיקר העבודה הנוגעת לחפירות ופינוי חול, הן הנפח העיקרי של עבודת התשתית שבפרק 1 למכרז כמפורט במוצג מב/2 (עדות מר קורנפלד בעמ' 13 - 14). כמו כן, נעשתה עבודת פילוס השטח והידוק השתית (עמ' 12 שורה 22; עמ' 13 שורות 13 - 14); (ד) המשיבה 2 אף הזמינה וקיבלה באתר העבודות את מערכת ההשקייה, נשוא פרק 3 למכרז כמפורט במוצג מב/2, אך זו טרם נפרסה בשטח (ראו עדות מר קורנפלד בעמ' 13 שורות 15 - 16 ועדות מר צוקרן בעמ' 9 שורות 18 - 20); (ה) עבודות שכבת בית הגידול כמו גם שתילת הדשא החם וטיפוחו, לא אמורות להיות מבוצעות בשלב הנוכחי, כי אם באביב 2007 (סעיף 6 לפרוטוקול סיור הקבלנים מיום 17.9.06; חקירת מר צוקרן בעמ' 9 שורות 16 - 17). שיהוי סובייקטיבי 15. אני סבור כי המבקשת נגועה בשיהוי סובייקטיבי. עיקר טעמיי לכך הם: ראשית, ידיעתה (הפוזיטיבית) כי עבודות הפיתוח העיקריות אמורות להיות מבוצעות עד תחילת חודש נובמבר 2006 (ראו סעיף 6 לפרוטוקול סיור הקבלנים הנ"ל). שנית, המבקשת פנתה אל המשיבה 1 רק 8 ימים לאחר קבלת ההודעה כי לא זכתה היא פנתה אל המשיבה 1, וביקשה לרדת לחקר הדבר וכן לקבל את המסמכים הרלבנטיים, אך לא נענתה. זאת, שעה שדבר דחיפות ביצוען של העבודות היה ידוע לה עוד ממועד סיור הקבלנים בו נטלה חלק. כסבור הייתי כי היא לא תמתין 8 ימים עד לפנייתה אל המשיבה 1; שלישית, עתירתה של המבקשת הוגשה לבית המשפט ביום 17.10.06, עת ההודעה על אי-זכייתה נמסרה לה ביום 27.9.06. יודגש כי ענייננו בסעד זמני כלפי הליכי מכרז. לעומת סעדים זמניים אחרים, סעד מעין זה צריך שיוגש ללא כל שהיות, נוכח אופיים של הליכי המכרז והצפייה הסבירה כי לאחר החלטת וועדת המכרזים, ייחתם חוזה עם הזוכה במכרז. שיהוי אובייקטיבי 16. בנסיבות העניין, קיים אף שיהוי אובייקטיבי. שיהוי זה בא לידי ביטוי בכך שהמשיבה 2 חתמה על ההסכם עם המשיבה 1 ביום 5.10.06 וכבר החלה בביצוע העבודות ביום 9.10.06. עד ליום הגשת הבקשה, ביצעה היא חלק ניכר של עבודות העפר (החלק הראשון של המכרז). אין טענה מפי המבקשת כאילו המשיבה 2 עשתה יד אחת עם המשיבה 1 על מנת ליצור עובדות מוגמרות בשטח. ממילא אין כל ראייה לכך. המסקנה הנדרשת היא, אפוא, שהמשיבה 2 אכן שינתה את מצבה ונשאה בהוצאות כספיות לשם ביצוע התחייבותה החוזית כלפי המשיבה 1 ואף אם טרם סיימה היא את ביצוע העבודות שיש לבצען עתה, אין לסבור שכל פעולותיה הן אך בגדר הכנה לעבודות שיש לבצע. היפוכו של דבר. יש לזכור כי המשיבה 2 אף הזמינה וקיבלה את הרכיבים הדרושים לשם הנחת מערכת ההשקייה בשטח. קבלת הבקשה ומתן סעד זמני, תפגע אפוא במשיבה 2, חרף נקיון כפיה. הנה כי כן, קם ונהייה שיהוי-מקפח-זכות. הפגיעה בשלטון החוק 17. אל מול מבחני השיהוי דלעיל, יש להציב את מבחן חומרת הפגיעה בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי. אכן, כפי שנתבאר לעיל, בית המשפט לא ידחה בקשה מחמת שיהוי, אם משמעות הדבר היא כי עקב כך תיגרם פגיעה חמורה בשלטון החוק ובאינטרס ציבורי חשוב. הפגיעה (הנטענת) בשלטון החוק, אינה פגיעה המאפילה, על פי התרשמותי, על הפגיעה במשיבה 2. המבקשת אינה טוענת לפגם בהליכי המכרז (כגון: ניגוד עניינים, דיון בהרכב חסר וכדומה). היא תוקפת את גוף ההחלטה, קרי: את הקביעה שהמשיבה 2 זכתה, בטענה שההחלטה אינה נכונה וכי המבקשת היא זו שהייתה צריכה לזכות במכרז. למותר לציין כי בית המשפט אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות וועדת המכרזים. במהלך הרגיל של העניינים, אין הוא נוטה להמיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו. המבקשת סבורה כי ייגרם נזק ארוך טווח אם תתאפשר פגיעה בהגינותם של מכרזים ובאמינות רשויות הציבור. טענה זו יפה היא לכל קשת המקרים בהם סבור בעל דין שלא זכה במכרז, כי יש ליתן לו סעד מניעתי. אך מכאן אין ללמוד על התאמת הטיעון לפרשתנו. יתר על כן. איני סבור כי הפסקת העבודות והותרת השטח במצבו כפי שהוא כיום, עד למתן פסק דין סופי בתובענה, תתרום לאמינות רשויות הציבור. ניתן לומר כי בפרשתנו, גובר עניין הציבור בביצוע העבודה, על פני שמירה על טוהר המידות (אשר כלל לא ברור אם נפגע). יתר על כן. דחיית הבקשה אין משמעותה נעילת השערים בפני המבקשת. היפוכו של דבר. עומדת בפניה הדרך לתבוע מן המשיבה 1 פיצוי כספי בגין התנהלותה של המשיבה 1 ואם יימצא כי אכן זו הייתה לקוייה - תחוייב היא לפצות את המבקשת בגין נזקיה. 18. טול לדוגמא את פרשת ג'לג'ולי הנ"ל, אשר עניינה דומה לענייננו הן מבחינה זו שהמכרז עסק בעבודות תשתית והן מבחינה זו שהעתירה הוגשה 19 יום לאחר מסירת תוצאתו. בית המשפט העליון לא נתן למערערת סעד שתכליתו מניעת מימוש זכיית היריבה במכרז. ג'לג'ולי לא אמרה נואש. היא הגישה תובענה נגד הרשות המקומית בגין אי זכייתה במכרז. בית המשפט לעניינים מינהליים פסק הן כי הרשות המקומית אחראית לפצות את ג'לג'ולי בגין נזקיה, מחמת כך שהרשות פעלה שלא כדין בדחיית הצעת ג'לג'ולי (ת"מ (ת"א) 107/02 ג'לג'ולי תכנון ובניה ג.ל. 1996 נ' עיריית טירה) והן את שיעור הפיצוי המגיע לג'לג'ולי בנסיבות (ת"מ (ת"א) 107/02 ג'לג'ולי תכנון ובניה ג.ל. 1996 נ' עיריית טירה). התוצאה 19. המסקנה המתבקשת נוכח האמור לעיל, היא כי איזון האינטרסים השונים מוביל לקביעה שאכן נוצר מעשה עשוי, אשר בגינו אין מקום למתן הסעד המניעתי המבוקש, ולו גם לשעה. 20. התוצאה היא כי דין הבקשה להידחות וכך אני מורה. המבקשת תישא בשכ"ט ב"כ כל אחת מן המשיבות בסך של 4,000 ₪ + מע"מ, להיום. הסעד הארעי שניתן ביום 19.10.06 - בטל בזה. ממילא נמחקת הבקשה בבש"א 177848/06. המבקשת תודיעני בכתב עד יום 24.12.06 אם עומדת היא על התובענה העיקרית. התיק יובא לעיוני ביום 28.12.06. מעשה עשוי