פסק דין מבוא 1. בפני תביעה בגין נזקי הצפה שאירעו לתובעת לטענתה בשל מחדלי העירייה הנתבעת. הנתבעת 2 הינה המבטחת של העירייה בזמנים הרלוונטיים לאירוע. 2. התובעת הינה הבעלים של נכס המצוי ברח' רוטשילד 60 בבת-ים. הנכס מצוי בקומת מרתף והוא בן שני חדרים. 3. אחד החדרים הושכר על ידי התובעת למר אושרוב ושימש עבורו כמחסן ומגורים ובחדר השני החזיקה התובעת ובו אחסנה לטענתה שמלות כלה שאת חלקן רכשה ואל חלקן תפרה מתוך כוונה להשכירן ו/או למוכרן. 4. ביום 27.12.01 אירעה הצפה של המחסנים ונגרם לתובעת נזק. תביעתה נסמכת על חוות דעת השמאי צבי בראון ששם את הנזק לשמלות ולמספר פריטי נוספים בסך של 117,130 ₪ (ת/1). 5. ההצפה נגרמה מסתימה באחד מצינורות הביוב באזור ומן העובדה שהחיבור של הנכס למערכת המים והביוב היה לא חוקי ומאולתר. 6. מטעם התובעת העידו היא עצמה והשמאי מטעמה. מטעם הנתבעת העידו מר דניאל וקסמן סגן מנהל מחלקת ביוב ותיעול בעירייה וכן מהנדס מיכאל שטרן ששימש כמהנדס באגף אחזקה בעירייה בזמנים הרלוונטיים לאירוע. 7. הנתבעות שלחו הודעה לצד ג' כנגד חברת החשמל בטענה כי אם נגרם נזק הוא נגרם בשל עבודות שחברת החשמל ביצעה במקום ואשר הביאו לסתימת הביוב. חברת החשמל שלחה הודעות לצד ד' כנגד מי ששימשו קבלן משנה שלה לצורך ביצוע העבודות במקום. 8. בשלב מסוים פוצל הדיון באופן שתחילה יידונו טענות התובעת כלפי הנתבעת. זהו נושא החלטתי זו. טענות הצדדים 9. התובעת טוענת כי העירייה התרשלה כלפיה בכך שלא דאגה לחיבור תקין לקו הביוב וכי גם כאשר נודע לה על השימוש הלא חוקי שנעשה בנכס, לא פעלה לעצור את הפעילות אלא עצמה עיניה ולא טיפלה בעניין. 10. התובעת טוענת כי רכשה את הנכס כאשר יש בו כבר שירותים ומקלחת וכלל לא ידעה דבר אודות הבעיה שבחיבור לביוב. 11. לטענתה ההצפה נבעה מעליה של מים וביוב מתוך פתח הביוב שמצוי ברחוב ולא מתוך הנכס עצמו. לטענתה על העירייה היה לצפות נזק כזה שכן מדובר במבנה שמצוי נמוך מפני הרחוב. 12. בכל אלה רואה התובעת התרשלות ומכאן חובתה של העירייה והמבטחת שלה לפצותה. 13. העירייה טוענת מנגד כי התובעת ידעה כי במקום נעשה שימוש לא חוקי למגורים על ידי אותו שוכר ששכר ממנה את חלקו של הנכס והיא שתקה ולא עשתה דבר כדי להניאו מכך. 14. על פי טענת העירייה כבר בעבר הוצא צו הפסקת עבודות בניה כאשר נודע לעירייה שבנכס מבוצעות עבודות שמיועדות לחבר את המקום לקו המים ולהקמת שירותים ומקלחת. 15. לטענת העירייה פרצו המים מתוך הנכס עצמו כתוצאה מסתימת ביוב באזור ובהעדר שסתום אל-חזור שימנע מצב דברים זה. מן העובדה שלאחר האירוע התקינה העירייה שסתום אל-חזור כאמור אין ללמוד על אחריותה שכן ההתקנה נעשתה לפנים משורת הדין. 16. עוד טוענת העירייה כי התובעת לא הביאה עדים נוספים שלכאורה יכלו לתמוך בגרסתה ועדותה נותרה עדות יחיד. כך גם בעדותה עלו סתירות רבות שלא ניתן ליישבן. 17. בכל הנוגע לגובה הנזק טוענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה את נזקה שכן לא הציגה כל קבלה על הוצאות שנגרמו לה או על עלות הפריטים שהושחתו לטענתה. דיון עצם קרות האירוע 18. התובעת לא נכחה במקום בסמוך לקרות האירוע והגיעה למקום רק לאחר יומיים לטענתה. עם הגיעה למקום הבחינה בנזק שנגרם וכי השוכר מוסיף לגרוף מים מן החדר שלו. 19. התובעת לא הביאה לעדות את אותו מר אושרוב הגם שזה מוסיף לשכור ממנה את הנכס גם בעת שמיעת העדויות. 20. השמאי שנתן חוות דעת מטעמה של התובעת הוזמן למקום רק בחלוף מספר חודשים מן האירוע וכלל לא בדק את הסיבות לקרות האירוע שכן לטענתו לא נדרש לכך על ידי התובעת. 21. לעומת זאת, העדים מטעם הנתבעת ציינו כי בעת הגיעם למקום התרשמו שמדובר בהצפה מתוך הנכס פנימה ולמיטב זיכרונם מתוך האסלה. הם הכחישו שההצפה נגרמה מגלישה של מי ביוב מתוך בריכות הניקוז של העירייה שמצויות בחוץ. 22. לא הייתה כל מניעה מצדה של התובעת לזמן את מר אושרוב למתן עדות באשר לממצאים במועד ההצפה. אין חולק כי עד זה היה לכאורה יכול לשפוך אור ולתמוך בגרסת התובעת כי ההצפה נבעה ממקור חיצוני. 23. הימנעות התובעת מלהעיד את מר אושרוב פועלת לרעת התובעת. זאת במיוחד כאשר מדובר בעדות יחיד בכל הנוגע לטענה כי מי הביוב גלשו ממקור חיצוני לנכס. כך גם לא הובאה חוות דעת מקצועית בעניין זה. זאת למרות שהתובעת ידעה על האירוע בסמוך להתרחשותו וכשעוד ניתן היה להבחין בנזק הטרי. הטענה כי התובעת הייתה שרויה בהלם ובשוק אינה יכולה להושיע. התובעת עצמה העידה כי ביום שבו נודע לה על הנזק פנתה לעירייה למר דני וקסמן. משיכלה לפעול בעירייה יכלה גם לדאוג להביא מומחה מטעמה לבדיקת שאלת האחריות. 24. מר וקסמן העיד כי לא הייתה גלישה מפתח הביוב ואף הבהיר מדוע אין הדבר אפשרי בשל שיפוע הריצוף של הרחוב שלפיו אם הייתה גלישה מפתח הביוב היו המים יורדים במורד רח' רוטשילד ולא לתוך הבתים (ראה עדותו בעמ' 35 לפרוטוקול). מר וקסמן היה במקום עוד באותו היום הגם שביקורו נעשה לאחר שהסתימה בביוב שוחררה על ידי אנשי העירייה. 25. מר וקסמן לא חלק על העובדה כי הייתה סתימה בקו ביוב עירוני שהציפה את הנכס. יחד עם זאת ניסיונה של התובעת ללמוד מנספח ב' לתצהירה, אישורו של מר וקסמן בעניין זה, כי האחריות על העירייה או כי המים גלשו מפתחי הביוב העירוניים נדון לכישלון. עצם העובדה שהייתה סתימה בצנרת הביוב העירונית הוא מסוג הדברים שקורים ואין בכך בלבד כדי ללמד על מחדל של העירייה. 26. מאידך התובעת לא השכילה להוכיח טענתה כי המים פרצו מחוץ לנכס. נהפוך הוא. מר וקסמן היה במקום עוד באותו היום ולא יומיים לאחריו כפי שהייתה התובעת ועל פי עדותו המים נבעו מתוך הנכס. עדותו של מר וקסמן עשתה רושם אמין ביותר וראיתי לקבלה. השימוש בנכס 27. התובעת טוענת כי העירייה כשלה לטפל בחיבור הלא חוקי של הנכס למערכת המים והביוב הגם שידעה כבר משנת 1997 כי נעשה שימוש כזה במקום. אכן לפי עדותו של מהנדס שטרן כבר ב - 17.12.97 התקבלה תלונה מתושבים שלפיה מבוצעות עבודות בנכס אשר מיועדות להסב את המחסנים שבבניין למגורים על ידי הוספת שירותים ומטבחון. ביום 8.2.98 ביקר מהנדס שטרן במקום וגילה כי היחידות שבמרתף חוברו חיבור לא חוקי אחרי שעון המים. כתוצאה מכך הוצא צו הפסקת עבודה כנגד מי שעבדו במקום. למען הדיוק יש לציין כי במועדים אלה טרם הייתה התובעת הבעלים של הנכס. 28. מאוחר יותר, מספר חודשים לפני האירוע נשוא הדיון כאן, ביום 3.6.01, הגיע לעירייה מכתב תלונה ממנו עולה כי בנכס שבבעלות התובעת נעשה שימוש לא חוקי למגורים (נספח ג' לתצהירו של מהנדס שטרן). העירייה שלחה לתובעת מכתב ביום 15.7.01 ובו היא נדרשת להפסיק את השימוש הלא חוקי בנכס (נספח ד' לתצהירו). 29. התובעת לא הכחישה כי ידעה שהשוכר שלה אכן משתמש במקום גם למגורים. טענתה הייתה כי הוא עושה זאת בניגוד לאמור בחוזה שבינו לבינה ואשר על פיו היא השכירה לו את הנכס כמחסן בלבד. משנשאלה בחקירתה הנגדית מה עשתה בעניין זה השיבה שלא יכלה לעשות כלום והוסיפה כי "העירייה נתנה לו אישור לגור שם ויש לי אישור." ראה עדותה בעמ' 20 לפרוטוקול. אלא שאישור כאמור לא הוצג. 30. גם בשלבים מאוחרים יותר הוסיפה התובעת להשכיר את המקום לאותו אושרוב וזה האחרון הוסיף לעשות בו שימוש למגורים. עובדה זו הובילה להגשת כתב אישום כנגד התובעת (נספח ה' לתצהיר מהנדס שטרן), ועל פיו בביקור בנכס ביום 7.7.02 הוברר כי המקום משמש למגורים. העירייה חזרה בה מכתב האישום לאחר דיון בבית המשפט ולאחר שהתובעת הבהירה שאין זו היא שעושה שימוש במחסן למגורים אלא השוכר שבמקום. משמע התובעת לא נקטה בשום שלב כל פעולה כלפי אושרוב הגם שידעה עוד לפני האירוע נשוא התביעה ואף לאחריו שהוא עושה שימוש לא חוקי ובניגוד לחוזה במושכר. משמע התובעת הייתה אדישה ואי אכפתית לעובדה זו. מנגד העירייה פעלה בכלים העומדים לרשותה כדי להביא להפסקת השימוש הלא חוקי במקום. שאלת האחריות 31. התובעת טוענת כי על העירייה אחריות לנזק שנגרם לה בשל מחדלה לפעול כנגד השוכר במשך השנים. העירייה טוענת כי אין עליה כל אחריות מקום שהתובעת אפשרה ביודעין לעשות בנכס שימוש לא חוקי. 32. לצד חובתה של העירייה לפעול כנגד מי שעושה שימוש לא חוקי בנכסים עומדת חובת בעלי הנכסים לנקוט פעולות. מתוך העובדות שצוטטו לעיל עולה כי התובעת האריכה לשוכר אושרוב את חוזה השכירות תחת לפעול לסילוקו מן המושכר. כשהתובעת יושבת בחיבוק ידיים היא אינה יכולה לדרוש שהעירייה תעשה עבורה את העבודה. מהנדס שטרן הבהיר בחקירתו הנגדית כי חוסר פעילותה של העירייה כלפי התובעת ו/או אושרוב נבעה מן העובדה שבשל מחלתו הוא נעדר מעבודתו בעירייה ועל כל נושא זה הופקדו שני מהנדסי פיקוח שלא עמדו בעומס העבודה שהוטל עליהם. (ראה דבריו בעמ' 32 לפרוטוקול). כך גם, כפי שהובא לעיל, לא ניתן לטעון שהעירייה ישבה בחיבוק ידיים והיא פעלה גם אם לא בנחישות וביעילות האופטימאליות למגר את השימוש הלא חוקי שנעשה בנכס. 33. גם טענת ב"כ התובעת בסיכומיו ולפיהם "גם עורך הדין הקפדן ביותר שהיה מייצג את התובעת בעת רכישת הזכויות בנכס לא יכול היה לדעת ו/או לבדוק האם חיבור המחסן לרשתות המים והביוב נעשה כדין..." לאו טענה היא. עיון קצר בתיק בניין היה מלמד כי בתוכנית כלל לא מופיע מקום לכלים סניטרים בבנכס ואזי היה על אותו עורך דין לבדוק אם לעניין זה ניתן היתר בשלב מאוחר יותר. העובדה שהתובעת לא בדקה עניין זה בעת הרכישה אינה יכולה לשמש לה טענת הגנה ובוודאי שלא עילת תביעה. 34. מכל המקובץ ראיתי לקבוע כי התובעת לא הוכיחה את אחריות העירייה לנזק שנגרם לה. מהימנות עדות התובעת 35. חרף מסקנתי זו ולמעלה מן הצורך ראיתי להוסיף גם בעניין הרושם שעשתה עדותה של התובעת ובעניין הוכחת גובה הנזק. עדות התובעת הייתה מלאה סתירות ואמירות שאינן מתיישבות עם ההיגיון. מקום שהשאלות לא היו נוחות לה לא השיבה תשובה לשאלה אלא משהו ש"ליד התשובה". טול לדוגמא את האמירות בכל הנוגע לשמלות שהיו בארגז המיטה - תחילה טענה שהיו אלה השמלות שקנתה ברח' דיזינגוף והיו מיועדות לתצוגה (ראה עדותה בעמ' 15 לפרוטוקול), ואילו בהמשך בעמ' 17 היא מציינת כי השמלות שרכשה בדיזינגוף היו תלויות על הסטנד וכל השובלים שלהם הלכו בהצפה ואילו השמלות החדשות היו בתוך שקיות ניילון בתוך ארגז המיטה. או למשל לגבי ניקיון השמלות - לטענת התובעת לקחה אותן לניקוי במקום מגוריה בבית שמש. היא משיבה לשאלת בית המשפט כך: "כל כמה זמן הבאתי נגלה, (הכוונה של שמלות - ח.ו.ו.) אני משיבה שכל שבועיים לקחתי בערך 10 שמלות. לקחתי אותן לבית שמש ולא החזרתי כי לא רציתי להחזיר לבוץ ואחרי הניקוי הן לא היו שוות." ואילו בעמ' 24 לפרוטוקול היא מציינת כי השמאי ראה את השמלות בנכס בבת ים ולאחר מכן היא העבירה אותן לבית שמש. זאת הגם שהעידה קודם לכן שאת השמלות העבירה בהובלה ביחד עם מכונות התפירה לבית שמש כי מדובר בציוד בעל משקל רב. אם לא רצתה להחזיר את השמלות לנכס המלוכלך הכיצד הגיעו השמלות שלאחר ניקוי חזרה לנכס כדי שהשמאי מר בראון יבחן אותן? או שמא כלל לא היה ניקוי של השמלות ולא נעשה כל ניסיון להקטין את הנזק בזמנים הסמוכים לאירוע? כך גם לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע אם סבלה התובעת הוצאה של 6,000 ₪ בגין ניקוי השמלות לא בא הדבר לידי ביטוי בתצהירה. ואילו בחוות הדעת של השמאי מטעמה הסכומים הנתבעים בעניין זה נמוכים הרבה יותר. 36. עוד ראיתי לציין כי התובעת כשלה גם בהוכחת כמות השמלות שלטענתה ניזוקו ובשיעור עלותן. התובעת לא טרחה לאתר כל אישור על רכישת השמלות ו/או רכישת הבדים לתפירת השמלות שתפרה בעצמה. היא לא הביאה כל אישור מרואה החשבון שלה ואף לא ניסתה להביא כל הוכחה אחרת. למשל מדוע לא ניתן היה לפנות לחנות שבה נהגה לטענתה לרכוש בדים ולבקש קבלות על הרכישות או את עדותם של הבעלים? אין כל הסבר הגיוני להעדרם של אישורים כל שהם שכן מדובר בהוצאות שניתן לנכותן ממס. חוות הדעת של השמאי מר בראון נסמכת רק על דברי התובעת כאשר גם הוא לא עשה כל מחקר שוק או בדיקה כלשהי לצורך אימות הסכומים הנטענים. 37. כאמור גם לו הייתי מקבלת את טענת התובעת בשאלת האחריות הרי שהתובעת כשלה בהוכחת גובה הנזק. סוף דבר ראיתי לדחות את תביעת התובעת לאחר שלא עמדה ברמת ההוכחה הנדרשת להוכחת טענותיה לא בשאלת האחריות ולא בשאלת גובה הנזק. 38. התובעת תשא בהוצאות הנתבעות בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. 39. משהגעתי למסקנתי זו אין מקום להמשך דיון בהודעות לצד ג'. הנתבעות וצדדי ג' וד' יודיעו האם ניתן לדחות את ההודעות ללא צו להוצאות וזאת בתוך 21 ימים מהיום ולאור נסיבותיו של תיק זה. נזקי מיםהצפהנזקי מי ביובביוב