להלן פסק דין בנושא אי ציות לשוטר תנועה: פסק דין לפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (להלן: "בימ"ש קמא"). פסק הדין ניתן ביום 01.05.08 על ידי כב' השופט ש. יציב בתיק ת' 1866/07. המערער הובא לדין בבימ"ש קמא בגין אי ציות להוראות שוטר שהזדהה על ידי תעודה מזהה בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961. בכתב האישום נטען כי ביום 18.11.06 שעה 12:20 ברח' יוחנן הסנדלר בחיפה המערער לא ציית להוראת שוטר. המערער הוזמן לדיון ליום 11.02.07 בבימ"ש קמא. המערער כפר בעובדות וביהמ"ש שמע את הראיות במועד אחר, הרשיעו בדין וגזר עליו קנס בסך של 500 ₪. עיון בכתב האישום ת/1 מעלה כי בשלב מסויים, במהלך שמיעת הראיות, עובדות כתב האישום נמחקו בשני קווים ומתחת לעובדות אלה נרשם: "עבירה על תקנה 9(ב) לתקנות התעבורה". זהות (שמו ושם משפחתו) מתקן כתב האישום לא ברורה ומועד התיקון לא ידוע. מעיון נוסף מדוקדק בהמשך המסמך ת/1 עולה כי התיקון של כתב האישום נעשה, ככל הנראה, ע"י התובע, אשר רשם את ההערה הבאה "השופט טען שהעבירה המתאימה היא 9(ב) ולכן ערכתי את השינוי". שינוי זה לא קיבל כל ביטוי בפרוט' בית המשפט וכי היה מן הראוי שהתיקון יעשה על פי הדין, לעניין זה אחזור בהמשך. בהכרעת הדין נתן בימ"ש קמא אמון מלא בגרסת השוטר והרשיע את המערער. המערער טוען כי שגה בימ"ש קמא כאשר הרשיעו בדין. הוא הוסיף וטען כי נהג בכביש ראשי, כאשר רכב יצא ממוסך והפריע למהלך נסיעתו, לכן צפר לו, סטה ועקף אותו ולאחר מכן המשיך בנסיעתו. הנהג האחר (להלן, גם "השוטר") המשיך לנסוע בעקבותיו ורק בהגיעו לצומת הצ'ק פוסט, הוא נעצר והשוטר נעצר מאחוריו ואז התפתח דין ודברים ביניהם. הנהג האחר פנה אליו וטען כי הוא לא נתן לו זכות קדימה. המערער סבור כי מי שהפריע לתנועת כלי הרכב זה היה השוטר שהתפרץ מהמוסך לתוך הכביש והפריע לנסיעתו וכי כאשר פנה אליו וביקש פרטים הוא לא נענה לפנייתו מהסיבות הבאות: השוטר לא הציג כל תעודה מזהה, פנה בצעקות, השתולל ובעיקר כי לא נהג כנהג סביר ובוודאי לא כשוטר תנועה, עת יצא מהמוסך לשטיפת מכוניות והתפרץ לתוך הכביש, לטעמו. המערער מלין על הרשעתו בדין ובעיקר משום שהוא לא ידע שהנהג האחר היה שוטר שנהג ברכבו הפרטי ובבגדים אזרחיים וללא כל סימן מזהה. המערער הציג בפניי תמונות שהראו את מקום המפגש בינו לבין השוטר ואשר סומנו מע/1 עד מע/7. בימ"ש קמא קבע בפרק הדיון כי המערער הודה כי נתבקש להציג רישיון נהיגה, אך לא עשה כן, משום שמי שדרש ממנו הצגת התעודה לא הציג תעודה המזהה אותו כשוטר. בימ"ש קמא המשיך וכתב כי "המחלוקת מצטמצמת למעשה לשאלה אם השוטר הזדהה באמצעות הצגת תעודת מינוי או שהזדהה ללא הצגה של תעודת מינוי, לעניין זה אני מעדיף את גרסתו של השוטר והחלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וזאת בהיותי ער לכך כי מדובר בעדות יחידה". השוטר שהעיד בבימ"ש קמא מסר כי הוא ערך את דו"ח התנועה ת/1, קרי, כתב האישום. כאמור הוראת החוק שיוחסה לנאשם שונתה, מבלי שהדבר יערך כדין וזהות המתקן ותאריך התיקון לא נרשמו. מתברר עוד, כי השוטר לא היה בתפקיד ונהג ברכבו הפרטי ועת יצא מהמוסך לשטיפת מכוניות, שמע צפירה, עצר והביט ואז הבחין במערער שגם הוא עצר לידו. השוטר סימן למערער תנועת יד שמשמעותה "מה פשר התנהגותך", כאשר המערער הניף ידו בתנועת ביטול כלפי השוטר, כך טען השוטר. לאחר מכן, המערער המשיך בנסיעה כאשר השוטר נוסע בעקבותיו עד ליעד בו עצר. השוטר טען כי המערער התעלם מדבריו ועזב את המקום, למרות שאמר לו כי הוא מעוכב. המערער מייד אמר לשוטר את גרסתו, שהיא כדלקמן "נסעתי בצ'ק פוסט באיזור תעשייה, רכב גולף יצא מהמוסך בפראות וברחתי שמאלה על מנת לא להתנגש ברכב, הנהג יצא צעק עלי שאני נוסע בפראות, אמר לי שהוא שוטר אבל לא הראה לי תעודה, הנהג נסע אחורה למוסך ואני המשכתי לנסוע ברכב המושכר, נהג הגולף עקב אחרי, חשבתי כי מדובר באיזה עבריין שמחפש בעיות". המערער הטיח בשוטר כי הוא לא הציג כל תעודה מזהה, למרות זאת השוטר עמד על כך כי הוא אכן הציג תעודה. אמנם, השוטר טוען כי במפגש ליד המוסך עצרו את המכוניות הוא והמערער יצאו מהרכבים ואז השוטר טען כי הוא הציג באופן ברור תעודת מינוי ותגובת המערער היתה בוטה, לטעמו, כי אמר לו "אז מה?" התעלם מבקשתו להציג רישיון, שלף מצלמה והחל לצלם את המקום, הרכב ואת השוטר, לדברי השוטר הנוגעים לצילום, מתכחש המערער. עוד טען השוטר, כי המערער נכנס לרכב כששמע אותו מזמין ניידת והחל בנסיעתו וכתוצאה מכך הוא נסע בעקבותיו. מקריאת עדותו של השוטר בעמ' 3 לפרוט' מיום 15.01.07 עולה כי השוטר נסע בעקבות המערער עד "... לסוכנות "תיר" מול לב המפרץ". הוא המשיך ואמר "הבחנתי כי הנהג נעמד במקום ליד רכב משטרתי, ניגשתי אליו שוב ומסרתי לו כי הוא מעוכב, התעלם ועזב את המקום". אלה הם עיקר הדברים שהובאו בפני בימ"ש קמא אשר הכריע את הדין באמירה כללית שהוא מעדיף את גרסת השוטר על פני גרסת המערער. יודגש כי המערער לא היה מיוצג בדיון בפני בימ"ש קמא ובפניי. בימ"ש קמא לא נתן את דעתו על התנהלות השוטר שלטענת המערער הפריע לו בנסיעתו וכמעט גרם לתאונה ונדמה שאף השוטר לא חולק על כך שזכות הקדימה היתה למערער וכי המערער לא ביצע עבירת תנועה כלשהיא, כך עולה מהעובדות המפורטות בכתב האישום. אמנם, השוטר אמר למערער כי הוא מעוכב אך לא ברור לי על מה ומדוע. הרי, המערער לא עשה מעשה עבירה ולו הפעוטה ביותר. השאלה שמתבקשת בענייננו, היא לא רק מידת והיקף עשיית השימוש בסמכות ובתפקיד שהוענקו לשוטר אלא גם הדרך בה נעשו הדברים. קל וחומר, כאשר הוא נמצא בחופשה, נוהג ברכב פרטי ואינו בתפקיד. סמכות העיכוב של אדם מוסדרת בפרק ג' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). סעיף 67 לחוק המעצרים, מסדיר את סמכות השוטר לעיכובו של אדם. הוראת החוק דורשת קיום "יסוד סביר לחשד" אצל השוטר, שהאדם עבר עבירה או עומד לעבור עבירה. סעיף זה אינו מתקיים בענייננו, שכן השוטר לא טען בשום שלב שראה את המערער מבצע כל עבירה, וכל אשר טען שהוא ביקש לברר את "התנהגות" המערער, כאשר לא ברור לי איזו התנהגות הפריעה לשוטר, האם הצפירה של המערער, שכן יש לזכור שהמערער טען כי ניסה למנוע תאונה שכמעט התרחשה בעטיו של השוטר, טענה זו לא נסתרה כלל ועיקר ואף מתיישבת עם הראיות בתיק שכן השוטר מעיד "שיצא משטיפת רכב" לתוך הכביש הראשי, מכאן שסביר להניח שזכות הקדימה היתה למערער, שכן סעיף 64 (ב) (2) לתקנות התעבורה קובע: (ב)נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה - .... (2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש. למען הסר ספק, איני מתכוון לקבוע שהשוטר ביצע עבירה כלשהיא, וקביעתי מתייחסת לכך שבאותו שלב ובנסיבות אלה, לא היה לשוטר "יסוד סביר לחשד" כנגד המערער ומכאן שלא קמה סמכות לעכבו מכוח סעיף 67 לחוק המעצרים, שכן לא עלה כל חשד שהמערער ביצע עבירה. בנסיבות העניין עולה בבירור כי השוטר כעס ורגז על המערער. לכן אין לשלול את החשש שבגין כך נרשם לו דו"ח של אי ציות להוראות שוטר, ניתן למצוא ביסוס לחשש זה בתשובות השוטר לשאלות המערער בעמ' 4. אין לומר כי קיים בפנינו מקרה בו השוטר מילא תפקיד במסגרת עבודתו וביקש מנהג פרטים כלשהם. המדובר באירוע שהתפתח עקב כך שהשוטר בהיותו בחופשה וללא סימנים מזהים, יצא ממוסך שטיפת המכוניות ברכבו הפרטי, ניסה להשתלב בכביש, אך בדרך זו הפריע לנסיעת המערער שצפר לו ולאחר מכן התפתח האירוע, כפי שתואר דלעיל. בנסיבות העניין ספק רב אם השוטר היה רשאי לעכב את המערער. ייתכן ובענייננו חל סעיף 69 לחוק המעצרים, אשר קובע: " 69. הוקנתה בחיקוק הסמכות לחפש במקום, בכליו או על גופו של אדם, או הסמכות לדרוש מאדם הצגת מסמכים, רשאי בעל הסמכות לעכב אדם או כלי רכב כדי לאפשר את החיפוש או העיון במסמכים, וכן רשאי הוא לדרוש מהאדם למסור את שמו ומענו." אמנם השוטר יכל לטעון שהוא רצה לבדוק את רישיונות המערער. נסיבות המקרה דנן ובמיוחד העובדות שהשוטר היה ברכבו הפרטי, לא לבש מדים ופעל מחוץ לשעות עבודתו וכן טענתו שהוא רצה להעמיד את המערער על טעותו והתנהגותו [עמ' 4 לפרוטוקול בימ"ש קמא], כאשר לא ברור על איזו טעות ואיזה התנהגות מדובר. כל זה מלמד על כך שראשית כל, חשש מבוסס לקיומם של מניעים אישיים ושנית על כך, שאין המקרה דנן הולם את סעיף 69 הנ"ל שמטרתו הנה לתת לשוטר סמכות לבקש רישיונות כאשר הוא מבצע בדיקות ביקורת שגרתיות. איני מוצא צורך במתן תשובה חד משמעית לשאלה הנ"ל, קרי סמכות העיכוב, שכן הדבר לא דרוש וזאת לאור התוצאה אליה הגעתי ולפיה בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, לא הוכחה אשמתו של המערער מעל לכל ספק סביר. יצויין שמכוח סעיף 72 בצירוף סעיף 24 לחוק המעצרים, קמה חובה על השוטר להזדהות ולהציג את עצמו ובעניין זה קובע סעיף 5 א(ב) לפקודת המשטרה, התשל"א- 1971, את דרכי הזיהוי של שוטר במדים עליו חל סעיף 5א(ג) ובענייננו היות והשוטר לא היה לבוש במדים אזי חל סעיף 5א(ב) ואשר קובע: 5א..... (ב) שוטר שאינו לבוש מדים והוא משתמש בסמכויות שוטר כלפי אדם, יזהה את עצמו בפני אותו אדם בציון שמו או כינויו הרשמי והיותו שוטר, וכן בהצגת תעודת המינוי שלו. (ג) שוטר שהוא לבוש מדים המשתמש בסמכויות שוטר כלפי אדם, יציג את תעודת המינוי שלו מיד עם דרישתו של אותו אדם. מכאן שהיתה חובה על השוטר הן להציג את עצמו והן להראות מיוזמתו את תעודת המינוי, מכאן שטענת התובעת בסיכומיה בבימ"ש קמא לפיהם: "גם אם לא הציג [הכוונה לשוטר, כ.ס] מספיק שאמר שהוא שוטר...", בטעות יסודה ואינה עולה בקנה אחד עם הסעיף הנ"ל. להשלמת התמונה יצויין, שאם השוטר היה במדים, כי אז החובה להציג תעודת מינוי, קמה רק אם האדם שמעוכב מבקש זאת. בענייננו, לא די בכך שבית משפט קבע שהוא מאמין לשוטר אלא שהיה עליו לנמק את פסק דינו. נימוק לא מצאתי. המדובר בעדות מול עדות, כאשר מדברי השוטר עולה כי הוא הונע עקב הכעס כלפי המערער, דבר שמחזק עוד יותר את התחושה ומבסס את החשש שהוא הונע על ידי מניעים אישיים ולא אוביקטיבייים ואף ניתן להתרשם שהוא פעל והתנהל כצד מעוניין בתוצאות ההליך. על כן ובגין כך וגם בהעדר נימוקים בהכרעת דינו של בימ"ש קמא, מדוע הוא החליט לאמץ את גרסת השוטר ולהעדיפה על פני גרסת המערער, מתבקשת המסקנה, שיש להתערב בקביעה זו. למעלה מן הצורך אצין, שהמערער מסר את גרסתו מיד לשוטר וחזר על אותה גרסה גם בביהמ"ש, המערער דייק עת ציין שהאדם האחר (השוטר), אמר לו שהוא שוטר אך נמנע מלהציג בפניו תעודת מינוי. כמו כן, היה ראוי שהשוטרים האחרים שהוזמנו למקום ע"י השוטר, ירשמו מזכר כל שהוא או אף יעידו על כך שהשוטר הציג את תעודת המינוי או שהם בעצמם יבקשו את רישיונות המערער, אך דבר מפעולות אלו לא נעשה, ודומני שעשייתן יכלה ליתר את כל ההליך. עוד יש לציין וכמבואר לעיל, בסופו של יום לא יוחסה כל עבירה אחרת למערער דבר שתומך בגרסתו. זאת ועוד, וכמוציין לעיל, כתב האישום תוקן בעקבות ההערה שכביכול בימ"ש קמא הוא שהאיר את תשומת לב התביעה לסעיף המתאים ולא ברור לי מתי נעשה התיקון, האם לפני ההקראה או לאחר מכן? מאחר והדבר לא נזכר כלל וכלל בפרוטוקול, ייתכן והיה מקום לבקש את תגובת המערער בבימ"ש אך הדבר לא נעשה. גם התנהלות זו, היה בה כדי להביא לביטול פסק הדין. בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, הנימוקים שהבאתי לעיל, אשר מטים את הכף לטובת גרסת המערער ויוצרות ספק שממנו יש לתת למערער ליהנות. על כן, אני מחליט לקבל את הערעור ולזכות את המערער. משטרהמשפט תעבורהאי ציות להוראת שוטרשוטר