גישת בית המשפט היא כי רק במקרים נדירים וחריגים יורה בית משפט על מעצר עד תום הליכים בעבירות תעבורה. להלן החלטה בסוגיית מעצר עד תום הליכים בעבירות תעבורה: החלטה 1. נגד המשיב הוגש כתב אישום בו ייחסה לו המבקשת עבירות של סיכון חיי אדם, חבלה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והסתייעות ברכב לביצוע פשע. את העבירות האמורות ייחסה המבקשת למשיב משנטען בכתב האישום, כי ביום 16/3/05 בסמוך לשעה 11:00 באשדוד שעה שהמשיב נהג ברכבו באשדוד הוא נראה על ידי שוטרים מבצע פניית פרסה תוך שהוא עולה על שטח הפרדה רצוף ומדבר במכשיר טלפון סלולרי. השוטרים שהיו בניידת סימנו למשיב לעצור. במקום לעצור המשיך המשיב בנסיעתו תוך שהוא מסמן לשוטרים, כי ימתינו רגע. המשיב עצר את רכבו ואז השוטרים זיהו אותו וצעקו לו בשמו לעצור. נוסעת שהיתה במכונית המשיב ירדה מהמכונית ולאחר שיצאה צעק המשיב לעבר השוטרים "יאללה" סימן בידו תנועת זלזול כלפיהם, ופתח בנסיעה מהירה ופראית. תוך כדי הנסיעה, כאשר השוטרים בניידת רודפים אחריו נאלצו נהגי כלי רכב לבלום בלימת חירום על מנת להימנע מהתנגשות ברכבו של המשיב. המשיב נהג את רכבו על שטח ההפרדה בין נתיבים, עקף כלי רכב באופן שנהג רכב נעקף נאלץ לבלום בלימת חירום, ואף השוטרים נאלצו לבלום את רכבם בלימת חירום על מנת להימנע מלהתנגש עם הרכב אותו עקף המשיב. בהמשך נסע המשיב במהירות לעבר מעבר חציה, כאשר באותה עת חצתה אותו הולכת רגל. הולכת הרגל קפצה אחרונית ובכך נמנעה הפגיעה בה. במעבר חציה נוסף שאליו הגיע המשיב במהירות גם כן היו הולכי רגל אשר אף הם נאלצו לחזור אחרונית, כדי שלא להידרס על ידי רכבו של המשיב. המשיב לאחר מכן המשיך בנסיעה מסוכנת, כאשר הוא סוטה בחדות ימינה ושמאלה מנתיב לנתיב כך שכלי רכב שנסעו נאלצו לבלום בלימות חירום. המשיב נכנס לרחוב בו היה רמזור אדום לכיוון נסיעתו, חצה את הרמזור במהירות בניגוד לרמזור האדום, כאשר כלי רכב שנסעו בצומת ברמזור ירוק נאלצו לבלום בלימות פתע כדי למנוע התנגשות. המשיב המשיך בבריחתו מהשוטרים, אשר היו בניידת כל העת מאחוריו וסימנו לו לעצור וחלף במהירות צומת מרומזרת נוספת באור אדום, כאשר שוב נהגי מכוניות שנסעו ברמזור ירוק נאלצו לבלום בלימות פתע את כלי רכבם כדי למנוע התנגשות. לאחר שחלף על פני הרמזור האדום השני איבדו השוטרים קשר עין עם המשיב. 2. עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. נטען, בין היתר, כי מעשיו של המשיב מלמדים על מסוכנותו משהוכיח זלזול בוטה בחוק ובנציגיו וסיכן חיי אדם, וזאת אך ורק בכדי לחמוק מאחריות לעבירה קלה יחסית. כן נטען, כי לנוכח האמור ועברו הפלילי של המשיב, הרשעותיו הרבות בתחום התעבורה וכתב אישום שהוגש כנגדו לאחרונה, לא ניתן למצוא חלופה למעצר אשר יש בה, כדי להבטיח את מטרות המעצר. 3. הסניגוריה לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העובדות המיוחסות למשיב בכתב האישום. יחד עם זאת, טען ב"כ המשיב כי אין בעובדות הנטענות בכתב האישום ובראיות שבידי המבקשת, כדי למלא אחר הדרישות בדבר כוונה באשר לעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחבלה בכוונה מחמירה עבירות לפי סעיפים 332(2) ו- 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. חבריי כב' השופטת מרוז וכב' השופט אלון, נתנו דעתם לטענות שהועלו על ידי ב"כ המשיב וקבעו, כי בנסיבות דומות מתקיימות יסודות העבירות של סיכון חיי אדם וחבלה בכוונה מחמירה (ראו ת.פ. 8058/03 ו- ת.פ. 8103/03). לצורך הכרעה בענייננו די בעובדות שפורטו בכתב האישום, ואפילו היו בגינן מיוחסות למשיב עבירות אחרות, קלות יותר מאלה המיוחסות לו, כדי ללמד על מסוכנותו הרבה של המשיב לציבור, ולפיכך, משיש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העובדות המיוחסות למשיב בכתב האישום קמה עילה למעצרו. 4. ב"כ הצדדים הסתמכו, כל אחד מהם, על פסיקה שניתנה הן בבית המשפט העליון והן בבתי המשפט המחוזיים והמתייחסת לעבירות בנסיבות דומות לאלה שבענייננו. ב"כ המשיב ביקש לאבחן את הפסיקה שאותה איזכרה המבקשת בבקשתה למעצר מהנסיבות בענייננו, כאשר עיקר טענתו היא, שהמקרים אליהם מתייחסת אותה פסיקה, היו חמורים יותר בנסיבותיהם מהנסיבות בענייננו. את חומרת היתר מצא ב"כ המשיב באותה פסיקה, כאשר בחלק מאותם מקרים בנוסף לעבירות המיוחסות למשיב יוחסו למשיבים שם עבירות נוספות, בחלק אחר של אותם מקרים נעשה ניסיון לפגוע באיש מרות, ועוד ובנוסף, בחלק מהמקרים נפגע איש מרות. אכן, יש ממש בטענת ב"כ המשיב כי בפסיקה עליה הסתמכה המבקשת נדונו ענייניהם של משיבים אשר, בחלקה, חומרת מעשיהם במידת מה, עולה, מטעם זה או אחר על חומרת מעשיו של המשיב. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי עיקרה של אותה פסיקה מתייחסת לנסיבות המתקיימות אף בענייננו, היינו, נסיעה פראית תוך סיכון חיי אדם וחייהם של אוכפי החוק, מתוך כוונה להימלט מידיהם. 5. בבש"פ 2465/05 סלימאן אלחמידי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23/3/05) יוחסו לעורר בגין נסיבות דומות למקרה זה, אם כי פחות חמורות, עבירות כדוגמת אלה המיוחסות למשיב ובנוסף נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח ובזמן פסילה. בית המשפט העליון, כב' השופטת ארבל, קיבל את הערר על ההחלטה לעצור את העורר עד לתום ההליכים והורה על שחרורו לחלופה למעצר לאחר קבלת תסקיר. נאמר שם: "בית משפט זה חזר בהזדמנויות שונות על כך שרק במקרים נדירים וחריגים יורה בית משפט על מעצר עד תום הליכים בעבירות תעבורה (ראו למשל בש"פ 10201/01 אנדרי סליחוב נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 31.12.01; בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' עטיה אבו כואדי, לא פורסם, מיום 9.8.04). הדברים מתייחסים למקרים בהם קיים חשש אמיתי שחלופת מעצר לא תספק תשובה הולמת להגנת הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם. בא כוח המדינה אמנם תיאר את האירוע כחמור ובצדק. עם זאת, מדובר בסיטואציה אליה נקלע הנאשם באופן ראשוני ויוצא דופן. המעשים המתוארים בכתב באישום לא נמשכו זמן רב וכולם מתייחסים לאירוע אחד. האירוע עצמו התגלגל אמנם בעקבות הפעלת שיקול דעת פגום, אך החלטתו האומללה של העורר, לברוח מהמשטרה נראה לכאורה שהתקבלה ונמשכה דקות ספורות בלבד. אכן, ניתן לראות במעשי העורר מעידה "חד פעמית" כדברי בא כוחו. כן יש לזכור כי מעשיו, על אף חומרתם, לא נסתיימו, על פי כתב האישום, בפגיעה כלשהי וכל שיוחס לו הוא בגדר עלול היה לקרות. אין אמנם להקל ראש במעשים המיוחסים לנאשם, אך החשש להישנותם אינו נראה קרוב. יש אם כן לשקול להסיר המסוכנות על ידי חלופת מעצר (ראה: בש"פ 7773/03 חסאן אבועסא נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 15.9.03)." 6. בענייננו קשה לומר, כי מדובר בהחלטה לברוח מהמשטרה שהתקבלה ונמשכה דקות ספורות בלבד, וזאת לנוכח תיאור מסלול הבריחה של המשיב. אין גם לומר שניתן לראות במעשיו של המשיב כמעידה חד פעמית שכן ביום 2/3/04 בשעה 13:00, כעולה מכתב אישום, הנמצא בחומר החקירה, נהג המשיב באשדוד באופנוע ומבלי שהיה מורשה לנהוג. שוטר במדים הורה למשיב לעצור. המשיב במקום לעצור נמלט עם האופנוע מהמקום. זאת ועוד. בגיליון הרשעותיו הקודמות של המשיב מיוחסת למשיב עבירה משנת 2001 שאז בהיותו עדיין אסיר ברישיון נהג המשיב, בין היתר, נהיגה רשלנית ובמהירות בלתי סבירה, ונדון בשל כך לשישה חודשי מאסר לריצוי בפועל ולפסילת רישיון נהיגה. 7. ב"כ המשיב הפנה לפסיקה אשר יש בה לגירסתו כדי ללמד על התוצאה המתבקשת בענייננו. בבש"פ 3070/05 היו למשיב רישומים פליליים בתחום התעבורה, אך מעיון בהחלטת ב ית המשפט עולה, כי לא היה לו רישום פלילי. בבש"פ 4507/97 נקבע, על ידי כב' השופטת דורנר, כי עבר פלילי בלבד, כאשר מדובר בעבירות כגון אלה בהן מואשם כעת המשיב, אין בו כדי למנוע שחרור בערובה, לחלופת מעצר ראויה. דברים דומים נאמרו על ידי כב' השופטת דורנר בבש"פ 4508/97 תוך שצויין כי בנסיבות כמו אלה של המשיב יש למצוא חלופה למעצר הולמת, אשר יהיה בה כדי לרסנו. 8. למשיב, מעבר לרישומים בתחום התעבורה, רישומים פליליים לא מעטים, והוא אף ריצה עונשי מאסר. עיקרם של הרישומים הפליליים הקודמים הוא בתחום של עבירות נגד הרכוש, עבירות הקשורות לשימוש ברכב ועבירות של אלימות. הרשעתו האחרונה של המשיב היא משנת 2002 ומתייחסת לעבירות שבוצעו בספטמבר אוקטובר של אותה שנה. נטען על ידי ב"כ המשיב שמאז הרשעתו האחרונה של מרשו הוא החל לעבוד והוגש מכתב מטעם מעבידו ותלוש משכורת. כן נטען על ידי ב"כ המשיב כי לזכותו של המשיב עומדת העובדה שארבעה ימים לאחר האירועים נשוא כתב האישום, כאשר נראה המשיב על ידי שוטרים יושב בתוך רכבו, והם באו לעכבו הוא לא ברח מהמקום. אכן, כך נעצר המשיב. אך יש לציין כי בסמוך לאחר האירועים נשוא כתב האישום הגיעו השוטרים לבית אימו של המשיב, דיברו עם אימו ועם אחיו הודיעו להם שעל המשיב להתייצב בתחנת המשטרה, אך המשיב לא עשה כן. כן ציין ב"כ המשיב כי המשיב נהג את הרכב כשיש לו רישיון נהיגה, איש לא נפגע, ולא יוחסו למשיב עבירות נוספות מעבר לאלה שהוזכרו לעיל. 9. שירות המבחן הגיש תסקיר מעצר אודות המשיב. עולה מהתסקיר כי בעבר הופנה המשיב לשירות המבחן, הן בעודו נער והן מאוחר יותר כשבגר. אשר למסוכנותו של המשיב צויין בתסקיר, כי התרשמות שירות המבחן היא שמסוכנותו של המשיב הינה מסוכנות גבוהה. יחד עם זאת, המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב בערובה לביתם של יוסי ואסתר פרנקו. שני בני הזוג נחקרו אתמול ולמרות שהתרשמתי, כי רצונם לארח את המשיב בביתם הוא רצון כן, וכי הם אזרחים שומרי חוק, לא נראה לי, כי יש בכוחם להוות את הדמות הסמכותית שהמשיב זקוק לה, כדי לרסנו ולמנוע ממנו לפעול בצורה אימפולסיבית ובהעדר שיקול דעת. 10. לפיכך, ועם כל הצער שבדבר, כאשר מדובר בהחלטה שניתנת בערב פסח, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. מעצרמשפט תעבורהעבירת תעבורה