להלן פסק דין בערעור בנושא נסיעה לאחור: פסק דין בפניי ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה - חיפה (כב' השופט א. סלאמה) בתיק ת.ד. 31312/02 מיום 04.11.04. 1. המערער הורשע בתום שמיעת ראיות, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות ונסיעה לאחור תוך סיכון עוברי דרך והתנהגות הגורמת נזק של ממש- עבירות בניגוד לתקנות 21 (ג), 45 ו-21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. בית המשפט קמא גזר על המערער את העונשים כדלקמן: א. 8 חודשי פסילה בפועל. ב. קנס בסך 900 ש"ח או 9 ימי מאסר. ג. 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין, חומרת העונש ככל שהדבר מתייחס לעונש הפסילה בפועל שהושתה על המערער. 2. עובדות כתב האישום: כתב האישום ייחס למערער את העבירות כמצויין לעיל, וזאת לאחר שעל פי הנטען, בתאריך 13.05.02, סמוך לשעה 14:05, נהג ברכב מנועי מסחרי 78-493-19 ברח' דרך הים מול מס' 44, חיפה, "שהיה במקביל לכלי רכב חונים מימינו, נסע לאחור כדי להיכנס לחנייה". הכביש עליו נסע המערער היה יבש, מזג אויר נאה, ראות טובה חד סטרית עם שני נתיבי נסיעה "כלפי מטה". כמו כן נטען כי באותה עת, במסלול נסיעת המערער, בנתיב הימני, נסע קטנוע נהוג בידי טל סולומון. המשיבה ייחסה למערער את נהיגת רכבו בחוסר זהירות "בכך שנסע לאחור ותימרן להיכנס לחניה, חסם דרכו של הקטנוע שהתנגש בדופן צד ימין רכבו". כתוצאה מההתנגשות, נחבל רוכב הקטנוע, וכלי הרכב ניזוקו. 3. הכרעת דינו של ביהמ"ש קמא: כב' השופט קמא התייחס בביקורתיות רבה לגירסאות אותם מסר רוכב הקטנוע, וציין, כי גירסאותיו השונות מצביעות על הבדלים מהותיים בכל הקשור לאופן התרחשות התאונה. מהכרעת דינו של כב' השופט קמא עולה כי בחן את מכלול הראיות שבאו בפניו, ובכלל זה, עדותו של המערער ועד התביעה חסן סועאד, אשר ישב בתוך רכבו בחניית בית הספר אליה התכוון המערער להיכנס בנסיעה לאחור. לדברי העד חסן, עובר להתרחשות התאונה, לא היתה תנועה ורוכב הקטנוע היה ראשון הרכבים, כאשר אחרי הפגיעה, התווספה שיירה של מכוניות בכיוון נסיעתו. כמו כן, בחן כב' השופט קמא את עדותו של עד ההגנה, מר חוסאם עבדאל ראזק, המשמש אף הוא נהג הסעות, ואשר לגירסתו כיוון את המערער תוך כדי חזרתו לאחור, לצורך כניסתו לחנייה. העד חוסאם טען בפני ביהמ"ש קמא כי נהג הקטנוע עקף את כלי הרכב שעצרו בעת שהמערער ביצע את הנסיעה לאחור לצורך כניסתו לחנייה, ואף ניסה לעקוף את רכב המערער בטרם יכנס לחניה, ומשלא הצליח לעשות כן, התנגש בצידו האחורי שמאלי. השופט קמא החליט להעדיף את עדותו של עד התביעה חסן על פני עדותו של חוסאם, תוך שהוא מציין כי עדות זו מהימנה עליו, ועדותו של זה האחרון, לקויה מבחינת משקלה שכן הוא רואה בה, "עדות כבושה" שלא נמסרה במשטרה "ואשר מפאת חשיבותה ניתן לצפות מהנאשם שעד זה יתייצב משטרה לצורך מסירת עדות" (עמ' 30 להכרעת הדין). זאת ועוד, השופט קמא קבע כי נהג הקטנוע הגיע לכיוון לרכבו של המערער, כשהוא ראשון בכיוון נסיעתו, בהיותו נוסע בצידו הימני של הנתיב הימני, גם אם אינו שולל את האפשרות כי נהג הקטנוע עקף מכוניות שהיו בשלבי עצירה "ויתכן כי הוא עשה זו מצידם הימני ואף התכוון לעשות כך גם כלפי רכב הנאשם, דהיינו, לעקוף אותו מאחור בצידו הימני של הכביש". ואולם, ממשיך ומציין כדלקמן: "בשים לב לשדה הראיה הפתוח, היה על הנאשם לראות את הקטנוע מהרגע שנכנס לרח' דרך הים לרח' הצופים ולכל אורך הדרך עד שהגיע אליו". בסיפא של הכרעת דינו, מציין כב' השופט קמא, כי בשים לב לשדה הראיה במקום, היה על המערער בטרם התחיל לתמרן לצורך הכניסה לחניה, תמרון שהצריך חסימת נתיב הנסיעה היורד ואף חלק מהנתיב העולה היה עליו להבחין בנהג הקטנוע שהגיע מרחוב הצופים (עמ' 30 סע' 24 להכרעת הדין). האמור לעיל, נקבע על ידי השופט קמא לאור העובדה שאינה במחלוקת באשר לשדה הראיה של המערער, שהינו "פתוח" עד לרח' הצופים המרוחק מהמקום כ- 400-500 מ' מרוחק מהתאונה. 4. נימוקי הערעור וטיעוני הצדדים: ב"כ המערער בנימוקיו המפורטים בכתב, ובטיעוניו בע"פ טען, כי שגה ביהמ"ש קמא בהכרעת דינו בקובעו כי יש להרשיע את המערער. כרקע, מציין ב"כ המערער כי המערער נהג ברכב הסעה עם דלתות אחוריות לבית ספר לילדים מוגבלים המצוי בסמוך למקום בו התרחשה התאונה, המתין לעצירת התנועה, ותימרן את רכבו לאחור אל תוך חניית בית הספר. במהלך תימרון הרכב כמצויין לעיל, "הגיע קטנוע מרח' דרך הים מלמעלה למטה ופגע בצידו הימני של רכב ההסעה". טען ב"כ המערער כי ביהמ"ש קמא לא נתן את המשקל הראוי לגירסאותיו השונות של נהג הקטנוע, ובאשר לקביעתו כי אינו יכול ליתן אמון בגירסאות אלה. זאת ועוד, ב"כ המערער הפנה לעדותו של עד התביעה, חסן סועאד הנוהג אף הוא להסיע ילדים מוגבלים לבית הספר, ולדבריו, אין דרך אחרת להיכנס לחניה, אלא בנסיעה לאחור. ב"כ המערער יוצא כנגד קביעותיו של ביהמ"ש קמא, כי לנוכח שדה הראיה במקום, היה על המערער לראות את הקטנוע בסמוך לרח' הצופים בעוד, שלמעשה כתוצאה מטור המכוניות אשר היה במקום, ביהמ"ש קמא לא יכול היה להסיק מסקנה שכזו. כמו כן טען ב"כ המערער, כי טעה ביהמ"ש קמא משדחה את עדותו של עד ההגנה, חוסאם עבדאל ראזק, בראותו עדות זו, כ"עדות כבושה", וכי עד זה עמד מחוץ לרכבו וכיוונו בנסיעה לאחור. באשר להגדרתה כ"עדות כבושה" טען ב"כ המערער, כי העד חוסאם עבדאל ראזק לא נדרש ליתן עדות במשטרה וכי המערער מסר את שמו ופרטיו בסמוך לאחר קרות התאונה, וכי אין להטיל על המערער את האחריות למיצוי החקירה, ובכלל זה, את זימונו למשטרה, לצורך מתן עדות, ודי היה בהבאתו למתן עדות בבית המשפט. סיכומו של דבר, טען ב"כ המערער כי התאונה ארעה מאחר ונהג הקטנוע עקף טור מכוניות מצידו והתנגש ברכבו של המערער מצידו השמאלי אחורי מבלי שניתן היה להבחין בו קודם לכן, וזאת מאחר והיה מוסתר על ידי המכוניות. ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור, תוך שהיא מפנה לקביעותיו העובדתיות של כב' השופט קמא בהכרעת דינו. באשר לטיעוני ב"כ המערער אשר ייחס את האחריות לתאונה להתרשלות נהג הקטנוע, ולקביעותו של ביהמ"ש קמא כי יש לראות את עדותו של העד חוסאם עבדאל ראזק, כ"עדות כבושה", טענה, כי אין ברשלנות המיוחסת לאופן נהיגת רוכב הקטנוע כדי לבטל את אחריותו בפלילים של המערער, ולעניין עדותו של העד חוסאם עבדאל ראזק טענה, כי עד זה לא רק שלא מסר עדות במשטרה, אלא הדבר אף לא הוזכר בחקירתו של המערער במשטרה. 5. אני סבור כי דין הערעור על הכרעת הדין, להידחות. אין חולק כי התאונה התרחשה תוך כדי ביצוע נסיעה לאחור של המערער, אשר ביקש להחנות את רכבו בחניית בית הספר, וכי למעשה, עד לרגע ההתנגשות לא ראה ולא הבחין בקטנוע. המערער הורשע בין היתר בעבירה בניגוד לתקנה 45 לתקנות התעבורה תשכ"א 1961. תקנה 45 הנ"ל קובעת כדלקמן: "נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע - (1) סיכון או פגיעה (2) הטרדה או הפרעה" יש איפוא לבחון את המערך הראייתי שהובא בפני ביהמ"ש קמא ואשר שימש את הבסיס להרשתו, על פי דרישות התקנה הנ"ל, כמצויין לעיל. כב' השופט קמא בהכרעת דין מפורטת, בחן את מכלול הראיות שבאו בפניו, מבלי שהתעלם מטיעוני המערער, כפי שגם באו לידי ביטוי בערעור שבפניי. יתרה מזו, כפי שציינתי לעיל, כב' השופט קמא התייחס בבקורתיות רבה, עד כדי הטלת דופי בגירסאות אותן מסר נהג רכב הקטנוע, ואולם, הבסיס להרשעת המערער לא היתה עדותו של זה האחרון בלבד, אלא, בין יתר שיקוליו, ניתן ביטוי לעדות המערער, התרשמותו מעדות זו ואופן נהיגתו עובר להתרחשות התאונה. לא אחת נאמר, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בסוגיות של מהימנות וקביעת ממצאים עובדתיים של הערכאה הראשונה (ראה ע.פ. 201/96 בדש נ. מדינת ישראל פד"י מ(204), 281 בעמ' 285 מול האותיות ב' ו- ג'). איני מקבל את ביקורתו של ב"כ המערער באשר לקביעתו של כב' השופט קמא כי עדותו של עד ההגנה, חוסאם עבדאל רזאק הינה, "עדות כבושה". אף אני סבור, כי המדובר בעדות כבושה, וביהמ"ש קמא בחן עדות זו כנדרש וחזר על ההלכה כי "עדות כבושה, ערכה ומשקלה מועטים ביותר, כל עוד לא ניתן הסבר המתקבל על הדעת לכבישת עדות, והסבר שכזה, לא נמצא בחומר הראיות". יתרה מזו, עיינתי בדו"ח הפעולה שהוכן על ידי השוטר גיל רוב אשר נקרא למקום לאחר האירוע, והכין דו"ח זה, וציין את דברי המערער בפניו מבלי שהזכיר את דבר קיומו של העד עבדאל ראזק, ובכלל את דבר הכוונתו על ידי מאן דהו. יצויין כי, בתשובה לשאלת בית המשפט את ב"כ המערער כיצד הוא מסביר את העובדה שהמערער לא הבחין ברוכב הקטנוע, השיב כי הלה "עסוק היה המערער לתמרן" (עמ' 4 שו' 21 לפרו'), ונראה, כי בתשובה זו בלבד, יש כדי להביא לדחיית הערעור. מכל האמור לעיל עולה, כי למעשה המערער היה "עסוק" בנסיעתו לאחור, ובחוסר תשומת לב מספקת נמנע מלהביט לשדה הראיה הפתוח שבמורד רח' דרך הים, ועל כך יש להוסיף את קביעתו של כב' השופט קמא כי תימרון המערער לצורך כניסתו לחניה, "הצריך חסימת נתיב הנסיעה היורד ואף חלק מהנתיב העולה". אשר על כן, אני דוחה את הערעור באשר להכרעת הדין. 6. באשר לערעור על חומרת העונש, עיינתי בטיעוני באת כח המאשימה בפני ביהמ"ש קמא, וזו ביקשה להטיל על המערער עונש פסילה שלא תיפחת מ- 6 חודשים ופסילה מותנית ל- 3 חודשים למשך 3 שנים. התלבטתי באם להתערב בגזר דינו של ביהמ"ש קמא, ולאחר שעיינתי בטיעוני באי כח הצדדים בפניי, הטיעונים בפני ביהמ"ש קמא, ומכלול הסוגיות שעלו לדיון בהכרעת הדין גופה, אני סבור כי יש מקום להקל עם המערער. כפי שניתן ללמוד מגליון הרשעותיו התעבורתיות של המערער, אין המדובר ברישום מכביד במיוחד, וזאת בעיקר כאשר מדובר באדם שעיסוקו בנהיגה. יתרה מכך, עיסוקו כנהג הסעות של אוכלוסיית תלמידים מוגבלים על כל הקושי הכרוך בכך, מחייבת התחשבות מיוחדת בו ובכלל זה טיעוני בא כוחו באשר למצבו האישי והמשפחתי. לפיכך, אני מחליט להתערב בגזר דינו של ביהמ"ש קמא באופן שתקופת הפסילה תעמוד על 5 חודשים בלבד. על המערער להפקיד את רשיונו לא יאוחר מיום 15.02.05 בשעה 12.00, במזכירות בית המשפט לתעבורה. יתר מרכיבי גזר דינו של ביהמ"ש קמא, יוותרו על כנם. באשר לתשלום הקנס, ישולמו בשיעורים שנקבעו על ידי ביהמ"ש קמא, החל מיום 05.03.05 ולא יאוחר מכל 05 לחודש שאחריו. תוצאת האמור לעיל, הינה, דחיית הערעור בכל הקשור להכרעת הדין וקבלה חלקית של הערעור לעניין גזר הדין, כמצויין לעיל. משפט תעבורהנסיעה לאחור