מכתב האישום, שבו הודה ועל פיו הורשע המערער, עולה שהוא נהג ברשלנות בדרגה גבוהה שכן על אף תנאי הדרך הטובים הוא סטה בפתאומיות, וללא כל סיבה מוצדקת, מנתיב נסיעתו ופגע ברכב שחנה בעומק השוליים ולא חרג לנתיב נסיעתו של המערער. סטייתו הפתאומית של המערער, אשר גרמה לתוצאה קטלנית, נגרמה בשל חוסר ערנות מספקת לנעשה בדרך ובשוליה שמקורה בכך שהמערער נהג במשאית, כלי רכב כבד שפגיעתו קטלנית, מבלי לנוח לפחות 7 שעות רצופות לפני תחילת הנהיגה, בניגוד לתקון מס' 5 תשנ"ו-1966 לתקנה 168 לתקנות התעבורה. להלן פסק דין בנושא סטייה מנתיב של נהג משאית: פסק דין 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בנתניה בתיק ת"ד 10024/04, לפיו הורשע המערער בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית ובנהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש. המערער נידון לעונש מאסר של 24 חודשים, מתוכם 9 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי, ולתשלום קנס בסכום של 3,000 ₪. כמו-כן נפסל המערער מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך 10 שנים. הערעור מופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל ומשך תקופת הפסילה. ההליך בבימ"ש קמא 2. מכתב האישום שבו הורשע המערער עולה כי ביום 12.7.04 בשעה 01:00, או בסמוך לכך, נהג המערער במשאית, עם נגרר, בכביש מס' 2. באותו מועד שהו יוסף יוסף (להלן: "יוסף") וג'אנה דלזינסקי (להלן: "ג'אנה") ברכב פרטי, אשר חנה בשול הדרך הימני בכיוון נסיעתו של המערער, במצב של עצירה מוחלטת, כאשר ארבעת האורות המהבהבים דולקים. המערער סטה לשוליים הימניים של הדרך, ללא כל סיבה מוצדקת, ופגע ברכב הפרטי. כתוצאה מהפגיעה נפטרה ג'אנה ויוסף נחבל קשות והובהל לבית החולים. 3. בתחילה כפר המערער בעובדות כתב האישום אך במהלך שמיעת הראיות, לאחר שמיעת עדותו של יוסף, הוא חזר מכפירתו, הודה והורשע. במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים הוסכם שיתקבל תסקיר מבחן לגבי המערער, והתביעה תעתור להטיל על המערער מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילה למשך 10 שנים, פסילה על תנאי וקנס. 4. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לגבי המערער ביום 26.12.05, עולה כי מצבו הנפשי קשה וכי תוצאות ההליך המשפטי והשלכות גזר הדין על עתידו גורמות לו ללחץ נפשי ולדיכאון. עוד עולה מהתסקיר כי בהיות המערער בן 17 וחצי הוא הסתבך בניסיון לחטיפה לשם חבלה או לביצוע עבירת מין ונידון לשנת מאסר בפועל. מאסר זה הביא לתפנית דרמטית בחייו, וגרם לו, בין היתר, ללמוד נהיגה מקצועית ולעבוד כנהג. אירוע זה, לו נוטל המערער אחריות, העצים את מצוקתו הרגשית, נותרו לו זיכרונות קשים משהותו בכלא, זכרונות אשר גורמים לו לחרדות מפני תוצאת גזר הדין. המערער ניהל אורח חיים תקין, למעט הסתבכותו המתוארת לעיל, שארעה לפני כ-10 שנים לערך. קצין המבחן סבר שהמערער זקוק להתערבות טיפולית כדי לסייע לו בהתמודדות עם מציאות חייו ועם ההשפעות הפוסט-טראומטיות, ולכן המליץ: ".. שלא למצות את הדין עמו, ולהסתפק בענישה שיהיה ניתן להמירה בעבודות שרות ולהעמידו במבחן שרותנו משך שנה". 5. ב"כ התביעה הגישה לבימ"ש קמא את הרישום התעבורתי של המערער, שהוא בעל רישיון נהיגה מזה עשר שנים, ולפיו הוא צבר לחובתו 25 הרשעות קודמות. ב"כ התביעה טענה כי נסיבות האירוע ורף הרשלנות הגבוה שגילה המערער מחייבות הטלת מאסר בפועל שכן לא מדובר ברשלנות רגעית, או מזערית, שנגרמה ברגע אחד של חוסר תשומת לב. כמו כן הדגישה ב"כ התביעה את העובדה שהמערער נהג במשאית שהיא רכב מסחרי כבד מבלי לנוח לפחות 7 שעות רצופות לפני תחילת הנהיגה, בניגוד לתקנה 168 לתקנות התעבורה. לדבריה: "הרשלנות המיוחסת לנאשם היא רשלנות חמורה ביותר שממוקמת ברף החמור ביותר שמעידה על נהג שנוהג בחוסר ערנות משווע וחוסר ערנות למה שקורה סביבו בכביש. הנאשם נהג ברכב כבד.. רמת הזהירות שאנו דורשים מנהג כזה היא ללא ספק גבוהה יותר.. ". עוד הוסיפה ב"כ התביעה כי תנאי הדרך היו ראויים, ולא היתה כל סיבה מוצדקת להתרחשות התאונה ולסטיית המערער לשוליים. לטענתה, אופן חניית הרכב הפרטי לא תרם לקרות התאונה, ומצורת הפגיעה עולה כי בעת הסטייה מהדרך לא נקט המערער באמצעי זהירות על מנת למנוע או למזער את הפגיעה. נסיבה נוספת שיש לקחת בחשבון היא התוצאה הקשה של התאונה - גדיעת חייה של אישה צעירה ופגיעה חמורה באדם נוסף, ואין להקל עם המערער בגלל היותו אדם נורמטיבי שכן עברייני התנועה הם בדרך כלל אנשים נורמטיבים. לטענתה, הכלל הוא שיש להחמיר בענישה ולגזור עונשי מאסר בפועל על מנת להילחם בנגע של תאונות הדרכים. במקרה זה לא הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות לסטות ממדיניות הענישה ולהטיל על המערער עונש מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות. באשר לתסקיר המבחן ציינה ב"כ התביעה כי שרות המבחן לא לקח במניין שיקוליו את מכלול האינטרסים, לרבות את הצורך בהרתעת הציבור, ואין בחרטת המערער כדי להביא להקלה בעונשו, בעיקר נוכח התוצאות החמורות של התאונה. ב"כ התביעה אבחנה את המקרה שבפנינו מהמקרים נשוא פסקי הדין ברע"פ 732/02 מ"י נ' ענת סורפין, תק-על 2002(3),760,(להלן: פס"ד סורפין) ורע"פ 4261/04, יעקב פארין נ' מ"י, פ"ד נט (3),440, (להלן: פס"ד פארין) והביאה פסקי דין שתומכים בעמדתה. 6. הסניגור ביקש מבימ"ש קמא ליתן לתסקיר המבחן את המשקל הראוי, תוך שהוא מדגיש כי התאונה הביאה את המערער למצב טראומטי. לדבריו, הרשעותיו הקודמות של המערער הן בגין עבירות קנס קלות, ואין לראותו כבעל עבר תעבורתי מכביד. לטענת הסניגור מדובר במעורבות ראשונה של המערער בתאונה, שנגרמה כתוצאה מרשלנות רגעית, אם לא פחות מרגעית, ומרשלנות תורמת של נהג הרכב הפרטי שכן אלמלא החנה את רכבו כפי שהחנה, לא הייתה מתרחשת התאונה. לטענת הסנגור מאסר בפועל ימוטט את המערער, והוא מבקש לקבל את המלצת שירות המבחן ולהורות על מאסר לתקופה כזו שהמערער יוכל לרצותו בעבודות שירות. עוד מבקש הסניגור לקחת בחשבון את העובדה כי מאז התאונה ועד מתן גזר הדין, משך שנה וחצי, היה המערער פסול מלנהוג וכי מצבו הכלכלי של המערער קשה. 7. בימ"ש קמא (כב' השופטת בן יששכר) שקל את טיעוני הצדדים ואמר על נהיגתו של המערער את הדברים כדלקמן: "במקרה דנן, הנאשם חטא בכך שסטייתו לשול לא רק שלא היתה מתוך כורח או מצב של דוחק אלא שעשה זאת בחוסר זהירות משווע. התנהגות הנאשם כנהג מתיישבת במקרה כזה עם האפשרות הסבירה, כי סטייתו נגרמה בשל עייפותו, ובכך הפקיר את בטחונו ובטחון המשתמשים בדרך". בימ"ש קמא אבחן את המקרה שבפנינו מהמקרה נשוא ע"פ 4261/04 הנ"ל בכך שבאותו מקרה נקבע שתגובת הנהג נבעה מכניסתו למצב של דוחק על רקע הופעת מפגע בנתיב נסיעתו ומהמקרה נשוא רע"פ 4732/02 הנ"ל שבו נקבע כי התנהגות המערערת היתה בבחינת רשלנות רגעית, ברף נמוך. לאחר שבימ"ש קמא נתן דעתו על נסיבותיו האישיות של המערער, כמפורט בתסקיר, הוא קבע כי: "לאור כל האמור לעיל ובהתחשב במכלול שיקולי הענישה שצויינו לעיל, רף הרשלנות אינו נמוך והאינטרס הציבורי של גמול והרתעה גובר על האינטרס האישי הנעוץ בנסיבותיו האישיות של הנאשם. עם זאת, במסגרת איזון האינטרסים ושיקלול רכיבי הענישה, לוקח בית המשפט בחשבון גם את מצבו של הנאשם". טענות הצדדים בערעור 8. ב"כ המערער טוען כי טעה בימ"ש קמא בהשיתו על המערער עונש של מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח ופסילה לתקופה כה ממושכת. לדעתו ראוי היה להטיל על המערער עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, לאור נסיבותיו האישיות ונסיבות התאונה. כמו כן, לטענתו, הטלת עונש פסילה לתקופה כה ממושכת הוא חמור ביותר בנסיבות העניין. לטענת ב"כ המערער שגה בימ"ש קמא כאשר לא נתן משקל ראוי לרשלנותם התורמת של המעורבים בתאונה, וכן לעובדה כי מדובר ברשלנות רגעית מצידו של המערער, הדומה לזו שנקבעה ברע"פ 4732/02 הנ"ל. ב"כ המערער מפנה לתסקיר המבחן, ממנו עולות נסיבותיו האישיות הקשות של המערער ולמצבו הנפשי הקשה בו הוא נתון מאז התאונה, וטוען כי היה מקום ליתן משקל רב להמלצת שרות המבחן. כמו כן יש לקחת במכלול השיקולים את העובדה שהמערער הודה ולקח אחריות על מעשיו, גם אם הודאתו באה לאחר שנשמעו מקצת הראיות. בדיון בערעור חזר ב"כ המערער על עיקרי הודעת הערעור, והוסיף כי מאז מתן גזר הדין נישא המערער ואשתו נמצאת בחודש השישי להריונה. המערער הקים בית, עזב את עבודתו כנהג והחל לעבוד כפועל בניין. לא ביקשנו תשובת ב"כ המשיבה לטיעוני המערער. דיון 1. מכתב האישום, שבו הודה ועל פיו הורשע המערער, עולה שהוא נהג ברשלנות בדרגה גבוהה שכן על אף תנאי הדרך הטובים הוא סטה בפתאומיות, וללא כל סיבה מוצדקת, מנתיב נסיעתו ופגע ברכב שחנה בעומק השוליים ולא חרג לנתיב נסיעתו של המערער. 2. סטייתו הפתאומית של המערער, אשר גרמה לתוצאה קטלנית, נגרמה בשל חוסר ערנות מספקת לנעשה בדרך ובשוליה שמקורה בכך שהמערער נהג במשאית, כלי רכב כבד שפגיעתו קטלנית, מבלי לנוח לפחות 7 שעות רצופות לפני תחילת הנהיגה, בניגוד לתקון מס' 5 תשנ"ו-1966 לתקנה 168 לתקנות התעבורה. בכך שונות נסיבות קרות התאונה מנסיבות המקרים נשוא רע"פ 4372/02 הנ"ל ורע"פ 4261/04 הנ"ל, והאבחנה שאבחן בימ"ש קמא את המקרה שבפניו מהמקרים נשוא פסה"ד הנ"ל, כפי שהובאה לעיל, מקובלת עלינו. 3. איננו מקבלים את טענת ב"כ המערער לפיה בימ"ש קמא לא התחשב ברשלנותו התורמת של נהג הרכב הפרטי שחנה בשולי הדרך ללא סיבה מוצדקת ובניגוד לתקנות התעבורה. גם אם כך היה אין בכך כדי להקל עם המערער מעבר למה שנגזר עליו בבימ"ש קמא שכן אלמלא נהג המערער בחוסר ערנות ובהיותו עייף, היה מבחין ברכב שחנה בעומק השוליים של הדרך, ולא היה סוטה ללא כל סיבה מנתיב נסיעתו. 4. בימ"ש קמא לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער כפי שתוארו בתסקיר המבחן וכפי שנטענו ע"י בא כוחו בפניו ובפנינו. לא מדובר בנסיבות חריגות אשר מצדיקות הטלת עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שרות. המלצת שרות המבחן מעדיפה שלא כדין את האינטרס השיקומי של המערער, שאמנם זקוק להתערבות טיפולית, על פני האינטרס הציבורי הדורש לנקוט בענישה מחמירה על מנת לבער את נגע תאונות הדרכים הנגרמות כתוצאה מנהיגה רשלנית כפי שנהג המערער. 5. באשר למדיניות הענישה בכל הקשור לתאונות דרכים מן הראוי להביא את דברי כב' השופט חשין בע"פ 11786/04 אבו טריף נ. מדינת ישראל תק-על 2005(3) 3101. "לא יעבור יום שלא נשמע בו על תאונת דרכים קשה שאירעה בכבישי הארץ, לעיתים קרובות - קרובות - יתר - על - המידה - תאונה מקפחת חיים לעיתים תאונה החותכת בגופם של אנשים והופכת אותם נכים כואבים ואומללים לכל חייהם. ולעיתים קרובות - קרובות-יתר-על-המידה - "הגורם האנושי" הוא הסיבה המיידית לתאונה: קלות-דעת, פזיזות, אדישות, נמהרות של אוחזי-ההגה. תאונות הדרכים היו כמגפה הפושטת בקהילה ומותירה אחריה חללים כחיידק-מוות שאין יכולת לעמוד בפניו. הגיעה עת שבתי-המשפט יעלו תרומתם לעצירת המגפה, להשמדת חיידק-המוות. תרומה זו פירושה הוא הטלת עונשים חמורים על מי שנמצאו מדביקים אחרים בחיידק-המוות ועל מי שהתנהגותם מסייעת למגפה להוסיף ולהתפשט. עונשים מירביים שנקבעו בחוק למי שהורשעו בעבירות תעבורה אלו ואחרות לא לתפארת המליצה נוצרו, וראוי שבתי-המשפט יתנו דעתם אליהם". וכן את דברי כב' השופט א.א. לוי בסעיף 8 לפסה"ד: "הנאשם היה אמור לנהוג על נתיב נסיעתו הלגיטימית ולא לרדת לשוליים. הנאשם לא הבחין כלל ברכב העומד בשוליים, טרם סטייתו. אופן קרות התאונה והמגע בין כלי הרכב מאששים עובדה זו. אין המדובר בסטיה קלה לקו השוליים או בסמוך לו. הפגיעה הקשה ארעה כשהסובארו חנתה בעומק השוליים ללא חריגה כלשהי לתחום נתיב הנסיעה". (ראה גם דברי כב' השופט פרוקצ'יה בע"פ 8382/03 חילף נ. מדינת ישראל פד"י נח(2) 139, סעיף 7 לפסה"ד). 6. עונש המאסר בפועל, שהוטל על המערער ואשר אותו לא יוכל המערער לרצות בעבודות שרות, כמו גם משך תקופת הפסילה בפועל אינם חורגים באופן מהותי ולא מוצדק מהמידה הסבירה, והם מהווים תוצאה של איזון נאות בין האינטרס הציבורי לבין נסיבות התאונה והנסיבות האישיות של המערער. 7. לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה. משפט תעבורהתאונת דרכיםמשאיתנהג משאיתסטיה מנתיבתאונה קטלנית