הפסיקה מורה כי בביטוח מפני כל הסיכונים, על המבוטח להוכיח את הנזק לרכושו ותביעתו תתקבל אף אם לא הוכחה הסיבה שגרמה לנזק. לעומת זאת, בביטוח מפני סיכונים מוגדרים (לא כנגד כל הסיכונים) על המבוטח להוכיח, בנוסף להוכחת סיבת הנזק, כי הנזק נגרם על ידי סיכון מן הסיכונים המבוטחים. האם הפוליסה נשוא פסק הדין להלן הינה פוליסת ביטוח כל הסיכונים ? מהו סוג הפוליסה הנדון ? חברת הביטוח כפרה בכך שעניין לנו בפוליסת ביטוח כל הסיכונים. להלן פסק דין בנושא ביטוח כל הסיכונים: פסק דין רקע כללי 1. התובעת הגישה תובענה לתשלום תגמולי ביטוח נגד הנתבעת. הנתבעת הגישה תובענה שכנגד בה עתרה לחיוב התובעת בתשלום דמי ביטוח. על פי הסדר דיוני המתייחס לתביעה שכנגד (שנתאשר ביום 13.11.05 וקיבל תוקף של החלטה), הודתה התובעת בחוב בגין דמי הביטוח נשוא התביעה שכנגד. בהסדר הדיוני דנן הסכימו בעלות הדין שבפני כדלהלן: "... 1. הנתבעת שכנגד מודה בחוב הנתבע בסך של 32,821 דולר ארה"ב (נכון ליום הגשת התביעה שכנגד) בכפוף לטענת קיזוז שהיא עילתה של התביעה העיקרית בתיק זה". 2. לאור הודאת הנתבעת שכנגד לעיל, פסק הדין בתביעה שכנגד יינתן יחד עם פסק הדין בתביעה העיקרית מבלי שיהיה צורך בהבאת ראיות מיוחדות לתיק זה. ... ". 2. השאלה היא איפוא אם על הנתבעת לשלם תגמולי ביטוח כלשהם לתובעת, ואם כן - מה סכומם (ממנו יש לקזז את דמי הביטוח האמורים). טענות הצדדים 3. על פי הנטען בכתב התביעה, הייתה התובעת מבוטחת אצל הנתבעת (באמצעות סוכנות הביטוח רמון גרניט/תורן סוכנות לביטוח ימי (1998)), בפוליסות פתוחות לתקופה שמיום 1.4.2000 ועד 23.6.2004. נשוא הביטוח (לאמור: הרכוש המבוטח) היה מטעני יבוא גרעינים למיניהם (חיטה, סויה, דורה) ומינרלים בתפזורת. פוליסות הביטוח היו ממחסן למחסן, על בסיס כל הסיכונים בהתאם לסעיפי המכון A. בנוסף, כללו הפוליסות תנאי מיוחד לכיסוי חוסר מכל סיבה שהיא, העולה על 0.5% מערך המשלוח. במהלך תוקפם של חוזי הביטוח, אירעו מקרי ביטוח שחרגו מעבר ל- 0.5% מן המשלוחים. בסך הכל, דובר ב- 152 מקרי ביטוח שאירעו בין יום 11.5.2000 לבין יום 9.3.2004. סכומם הכולל של הנזקים המבוטחים עלה כדי 910,513 ₪. יש להפחית חוב בגין דמי ביטוח שחבה התובעת לנתבעת 147,727 ₪ ומכאן שהתובעת זכאית לקבל תגמולי ביטוח בסכום של 762,792 ₪. לשיטת התובעת, ניהלה היא מגעים עם הנתבעת לשם קבלת תגמולי הביטוח. פגישה ראשונה בעניין זה , קוימה בחודש פברואר 2003 עם סוכנות הביטוח. בתחילת חודש מרס 2003 הועבר ע"י התובעת דו"ח המרכז את מקרי ביטוח לשנים 2001- 2002; בחודש יולי 2003 הועבר על ידי התובעת דו"ח ביחס לגבי החודשים ינואר - מאי 2003. בתחילת שנת 2004 הועבר על ידי התובעת דו"ח לגבי החודשים יוני - דצמבר 2003. ביחס לשנת 2004 הועברו דו"חות שוטפים, עם אירוע כל מקרה ביטוח. התובעת אִפשרה לנתבעת לבדוק כל אחת מן התביעות ושמאי מטעם הנתבעת קיבל כל פרט מידע שהתבקש. ברם, הנתבעת דחתה את הדרישות לתשלום תגמולי ביטוח, בטענה כי חל איחור רב בהגשתן. התובעת כפרה בטענת האיחור. לגישתה, הציגה הנתבעת מצג לפיו העדפתה היא לקבל במרוכז את הדיווחים אודות מקרי הביטוח ולא לקבל דיווח פרטני בגין כל אירוע בנפרד. 4. התובעת מינתה שמאי לשום את נזקיה בגין מקרי הביטוח. המומחה מטעמה, בדק את נזקיה בגין כל שנה ושנה, והתבסס בחוות דעתו על האסמכתאות המקובלות (לטענת התובעת), הכוללות את שטרי המטען, משקלי הפריקה וחשבונות הספקים. הנזק שנקבע על ידי השמאי הוא כ- 910,000 ₪ ובקיזוז דמי הביטוח -כ- 763,000 ₪. 5. בכתב ההגנה (המתוקן) הודתה הנתבעת בכך שמכרה לתובעת פוליסת ביטוח אשר תנאיה מפורטים בה. לגישת הנתבעת - אין כיסוי ביטוחי לנזקים הנטענים. עיקר טעמי הנתבעת להעדר חבותה, הם כדלקמן: א. דיווח באיחור רב; ב. פגיעה בזכות השיבוב של הנתבעת כלפי המובילים הימיים; ג. מדובר בחוסר מדומה במטען, אשר נובע מהבדלי שקילות במשקלים שונים ובשיטות שקילה שונות שגרמו להבדלים בתוצאות השקילה. הפוליסה לא נועדה לפצות על הבדלים בין שיטות שקילה או משקלים, אלא על חוסרים פיזיים אמיתיים, וכאלה לא היו. הנתבעת כפרה אפוא בחוו"ד השמאי והוסיפה כי השמאי כלל לא ראה את המטענים (שאינם קיימים עוד). הנתבעת הוסיפה וביקשה בכתב הגנתה (המתוקן) לקבל פרטים מלאים אודות מקרי הביטוח. 6. נשמעו בפניי עדויות השמאי א' בר- תור מטעם התובעת וכן מר א' רון- מנהל השיווק של התובעת. הנתבעת לא הגישה תצהירים במועד ואף לא בין מועד הגשתם ( שנקבע להיות ב-15.1.06) לבין מועד ישיבת קדם המשפט (26.1.06). התובעת התנגדה להגשה באיחור נוכח תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, וקיבלתי את עמדתה בעניין זה. מכאן - שהנתבעת לא הביאה ראיות. אולם אין להסיק מכך מניה וביה שהתובעת הוכיחה את שהיה עליה להוכיח. השאלה העומדת להכרעה 7. הפלוגתא התובעת הכרעה היא אם עלה בידי התובעת להוכיח את התרחשותם של מקרי הביטוח שבבסיס התובענה. במידה ואכן עלה הדבר בידה, כי אז יעבור הנטל אל הנתבעת להראות כי חל איחור בהגשת הדרישות, כי נפגעו זכויות השיבוב של הנתבעת כלפי צדדי ג' ומה הנזק הנגרם לנתבעת מחמת אותה פגיעה. דיון מהות הפוליסה 8. מהו סוג הפוליסה הנדון? אף כי מבין שיטי כתב ההגנה (המתוקן) ניתן היה להבין שהנתבעת כופרת בכך שעניין לנו בביטוח כנגד כל הסיכונים (ראו סעיף 4 לכתב ההגנה המתוקן). דומה כי לאחר הבאת הראיות, שוב לא היה חולק על סוג הפוליסה. עם זאת, אייחד, לפנים מן הנדרש, מילים אחדות אודות מהות הביטוח דנן ואודות חובת ההוכחה של המבוטח הנגזרת הימנו. 9. יש לפנות ללשון הפוליסה (ת/1). ההוראה הרלוונטית (עמ' 2 ב- ת/1 א ועמ' 2 ב- ת/1 ב) קובעת: “Including Loss of weight and /or shortages whatsoever and howsoever arising, subject to an excess of 0.50% on the whole shipment value on each and every claim”. הוראה זו משמיעה קיומו של כיסוי ביטוחי לאובדן משקל ו/או חוסר, תהיה סיבתו כאשר תהא. הפוליסה ממשיכה ומורה כי: “It is agreed that the Assured has to prove that the Loss or damage occurred during the Marine Voyage”. היינו: על המבוטח להוכיח שהחוסר או הנזק אירעו במהלך המסע הימי. שילובן של שתי הוראות אלה מצביע, לטעמי, על כך שמדובר בביטוח מפני כל הסיכונים; זאת מן הטעם שדי למבוטח שיראה כי נגרמו לו אובדן או נזק, תהא סיבתם כאשר תהייה. הוא צריך להוכיח, אמנם, בנוסף, שהאובדן או הנזק אירעו במהלך המסע הימי, אלא שבכך אין כדי לסייג את סיבת הנזק. לכל היותר יש בכך לצמצם את תחולת הכיסוי הביטוחי, מבחינת זמן ההתרחשות (קרי: במשך ההפלגה). אכן, הפסיקה מורה כי בביטוח מפני כל הסיכונים, על המבוטח להוכיח את הנזק לרכושו ותביעתו תתקבל אף אם לא הוכחה הסיבה שגרמה לנזק. לעומת זאת, בביטוח מפני סיכונים מוגדרים, על המבוטח להוכיח, בנוסף להוכחת סיבת הנזק, כי הנזק נגרם על ידי סיכון מן הסיכונים המבוטחים (ראו, למשל, ע"א 679/89 חרות בע"מ נ' הום אינשורנס קומפני בע"מ, פ"ד מח (2) 666, 670; ע"א 971/85 אשל נ' ריט, פ"ד מב(1) 89, 93-92; ע"א 761/79 פינקל בע"מ נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה (2) 48, 52. אגב, גם במסגרת כיסוי של כל הסיכונים, אין כיסוי לנזק שנגרם מבלאי רגיל או מפגם הטבוע בנכס או הנובע מטבע הברייה (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז (1) 311, 324). מכאן מסקנתי כי עניין לנו בביטוח מפני כל הסיכונים. 10. ההלכה הפסוקה מורה כי אף שעה שעסקינן בביטוח מפני כל הסיכונים, על המבוטח להראות את דבר תחולתה הכללית הלכאורית של הפוליסה על המקרה (ע"א 1757/90 מעלה יצרני עורות 84 כפר סבא בע"מ נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון כרך כ' 538). היינו: עליו להראות כי הנזק לא אירע לפני תחילת תקופה של הפוליסה או לאחר סיומה. בפרשתנו דומה כי התחולה הכללית אכן הוכחה (על פי מאזן ההסתברות הנקוט במשפטנו האזרחי), ועל כל פנים, אין טענה אחרת מפי הנתבעת. לאחר שהוכחה תחולתה של הפוליסה על פרשתנו, שאלה היא אם אכן הוכיחה התובעת את עצם האובדן שבבסיס התובענה. זוהי, אכן, המחלוקת המרכזית בין בעלי הדין. כלום אירע נזק 11. התובעת ביססה את תביעתה על חוות דעתו של מר א' בר-תור. לטענתה, התבסס המומחה בחוות דעתו על האסמכתאות המקובלות בהובלה הימית והכוללות את שטרי המטען, משקלי הפריקה וחשבונות הספקים, כל זאת בגין כל משלוח ומשלוח בנפרד ובמובחן (סעיף 14 לכתב התביעה). חוות דעת המומחה עוסקת באופן כללי באופן ייבוא מטעני תבואה לישראל, תוך מיקוד על דרכי פריקת מטעני הגרעינים שנשלחו בצובר ובמיוחד על שיטות לקביעת משקל הגרעינים המגיעים בכלי שייט. המומחה מציין כי בכל הליך של פריקת אונייה, קיים פחת שנגרם משינוע הסחורה. כמעט, בכל האוניות קיים פחת אך ברוב המקרים הוא נמוך מ- 0.5%. הוא מוסיף כי המסמכים שהומצאו לו על ידי התובעת להוכחת משקל הטעינה, משקל הפריקה וחשבונות הספקים, הם מסמכים אשר מתאימים לחישוב נזקי החוסר (עמ' 6-5 לחוות הדעת). עמודים 7 - 16 לחוות הדעת כוללים ריכוז חישובי אובדן לשנים 2000 עד 2004, תוך פירוט כל אירוע ואירוע בנפרד. 12. המומחה נחקר על חוות דעתו, הוא הודה כי הטבלאות שבעמ' 7 - 16 לחוות דעתו נבנו בהסתמך על "שורה של מסמכים של שטרי מטען, חשבוניות וחשבוניות איזון מטענים פֶר מקרה" (עמ' 4 שורות 1 - 2). הוא אישר, בנוסף, כי אין בעריכת הטבלאות משום עבודה שמאית אלא עבודה חשבונאית פשוטה (עמ' 4 שורות 4 - 6). ב"כ הנתבעת הקשה על המומחה בהעמידו בפניו שאלה זו: "מניסיונך אתה גם יודע שבהרבה מקרים של הובלות כאלה, שיש הפרשים בין המדידות בין שני הנמלים, מדובר בעצם על הפרשי שקילה או טעויות והפרשים בשקילה. זה לא חוסר אמיתי. המדידות רק מראות הפרשים Paper Loss". המומחה אישר כי זו אחת מהאפשרויות (עמ' 5 שורות 1 - 4). עובדות הבסיס והוכחתן 13. התובעת סבורה כי באמצעות חוות הדעת, הרימה היא את נטל ההוכחה להצביע על חוסר במטען. הנתבעת סבורה כי הנטל לא הורם, מן הטעם שכל הנתונים לגבי המשקל שהובאו בטבלה (וליתר דיוק: כל הנתונים כולם המופיעים בטבלאות) שבעמ' 7 - 16 לחוות הדעת, הם פרי עדות מפי השמועה עבור המומחה. התובעת השיבה שמדובר בעובדות הבסיס ששימשו את המומחה כנתונים בסיסיים לעריכת חוות דעתו. נתונים אלה הם מסמכי הייבוא לרבות תעודות השקילה והמסירה. המומחה רשאי להתבסס על עובדות אלה אשר נדלו ממסמכים שמסרה לו התובעת. 14. אניח כי אכן המומחה רשאי לעשות שימוש במסמכים כאלה ואחרים שמסרה לו התובעת, מבלי שהנתונים המופיעים במסמכים אלה, ידועים לו ידיעה אישית. אלא שלטעמי, לא בכך מצויה המכשלה. הקושי העיקרי בפניו ניצבת התובעת הוא כי היא לא הציגה לראיה, בכל אופן שהוא, את המסמכים מהם שלף (לפי הטענה) המומחה את הנתונים המופיעים בטבלאות שבעמ' 7 - 16 לחוות דעתו. יתר על כן, אין כל ראיה אשר הובאה בידי התובעת להוכחה כי המסמכים האמורים נמסרו לנתבעת עובר להגשת התובענה. לא נעלמה הימני טענת התובעת (בסיפא לסעיף 9 לסיכומיה) כאילו שמאי מטעם הנתבעת "ראה ובדק את כל המסמכים הרלוונטיים המוכיחים את מקרי החוסר". ברם, לטענה זו אין אחיזה בחומר הראיות שבפניי. הוא הדין לגבי הנטען בנושא זה בעמ' 2 ו-3 לסיכומי התשובה מטעם התובעת. 15. התובעת חפצה ליטול את העוקץ מטענת הנתבעת בדבר אי הוכחת עובדות הבסיס. היא ביקשה להסתמך על פסק הדין בע"פ 566/89 מרציאנו נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (4) 539 בו נפסק, שמומחה רשאי להסתמך על נתונים ומסמכים מכלי שני. אלא שבקביעה זו אין כל רבותא. בפרשת מרציאנו נאמר כי הגישה הקלאסית היא שיש להוכיח את העובדות החיצוניות שבבסיס חוות הדעת, כשם שיש להוכיח כל עובדה אחרת הדרושה הוכחה (שם, בעמ' 545). עם זאת, אין מדובר בכלל גורף ונוקשה וקיימים מקרים בהם נתקבלה עדות מומחה המבוססת על עדות מפי השמועה. ברם, העיון בפסק הדין מלמד כי המקרים בהם נתקבלה עדות כאמור, הם שעה שהמומחה סמך על נתונים עובדתיים מכלי שני בדבר תוצאות של ניסויים שנערכו; או על אינפורמציה סטטיסטית שנאספה על ידי גורם ממשלתי; או על תוצאות מחקרים שנערכו בתחום מומחיותו. לא כך הוא המצב בפרשתנו. נתוני הבסיס שאובים מ"מסמכים פרטיים" כגון שטרי מטען או תעודות שקילה (ואליבא דאמת - אין לדעת מהם מסמכים אלה). כיצד נדע אם נכון הוא, לדוגמא, כי מחיר טון דורה הוא 111.23 דולר או אם מחיר טון חיטה הוא 110 דולר? האם רק משום שכך מופיע בטבלה שבעמ' 7 לחוות הדעת? הוא הדין לגבי נתוני השקילה הנטענים. 16. התובעת ביקשה לטעון כי האמור בשטרי המטען הוא בבחינת עובדות בסיס אשר אמינותן הוכחה. התובעת סמכה על האמור בבר"ע (חיפה) 904/00 א. ספקטור ושות' בע"מ נ' קונטיננטל חברה לביטוח ימי בע"מ, דינים מחוזי כרך לג (4) 413, בו נקבע כי שטר המטען מהווה ראיה לכאורה (ולא ראיה חלוטה) לגבי תוכנו לא רק ביחסים שבין המוביל הימי לבין השוגר אלא אף ביחסים שבין המוביל הימי לבין מבטחו של השוגר (פיסקה 12 לפסק הדין). אף אם אקבל עמדה זו, ניצבים מכשולים אחדים בפני התובעת. ראשית: אין לדעת מהו תוכנם של שטרי המטען. הם לא הוצגו לראיה. העובדה שהשמאי מטעם התובעת אומר כי מידע מסוים רשום בשטר מטען, אינה ראיה לכך שהרישום הנטען אכן נזכר בשטר המטען. אף אם היה שטר המטען מוגש לראיה - עדיין לא היה בו אלא כדי ראיה לכאורה, קרי: הנתבעת הייתה רשאית לסתור תוכן זה; שנית: אין מדובר בפרשתנו ביחסי השוגר והמוביל המימי או ביחסי מבטחו של השוגר והמוביל הימי. ענייננו הוא, כזכור, ביחסי השוגר ומבטחו. במסגרת זו, אין לסבור כי תוכן שטר המטען מהווה ראיה מחייבת. אכן, הצדדים היו רשאים להתנות כי ביחסים שביניהם, לצורך הוכחת מקרה הביטוח, יהא האמור בשטר המטען משום ראיה לגבי הטובין ששוגרו לרבות משקלם. כזאת לא נעשה. שלישית, אפילו היו בפניי שטרי המטען ואפילו ניתן היה לקבלם כראייה (לכאורה) לתוכנם - עדיין אין לדעת מה הסתייגויות מועילות (כמשמען בע"א 603/83 צים חברת השייט הישראלית נ' אדרס חמרי בניין בע"מ, פ"ד מ (3) 365) מופיעות בשטרי המטען ומהי משמעותן בנסיבות העניין דנן. 17. המסקנה המתבקשת היא כי התובעת לא הוכיחה כי אכן קיים חוסר במטעני הגרעינים שקיבלה. לפנים מן הנדרש ייאמר כי אפילו הייתה התובעת מוכיחה את דבר קיומו של החוסר בהתבסס על חוות הדעת של מר א' בר-תור, רשאית הייתה הנתבעת להראות כי אין מדובר בחוסר אמיתי כי אם בחוסר וירטואלי גרידא, קרי: Paper Loss, חוסר על פי הניירת, לא על פי המצב בפועל. לשם כך הייתה היא יכולה לעשות שימוש במסמכים עליהם ביסס המומחה את חוות דעתו. אי הצגתם של המסמכים האמורים לראיה על-ידי התובעת, גרמה למעשה מעין נזק ראייתי לנתבעת, שנבצר ממנה לעמוד על טיבם ולתהות על קנקנם. בכך נפגמה הגנתה. 18. כאן המקום להדגיש שניים אלה. האחד - עמדת התובעת היא כי המומחה פירט בחוות דעתו את המסמכים שעליהם התבסס - שטרי מטען, חשבוניות, דו"חות שקילה ופריקה למקבלים מכל אנייה שנטען לגביה חוסר (עמ' 2 לסיכומי התגובה). ברם, בחקירתו הנגדית, לא הזכיר המומחה את דו"חות השקילה. אפשר ובדברו על חשבונות איזון מטענים (עמ' 4 שורה 1) התכוון הוא לדו"חות השקילה והפריקה למקבלים. עניין זה נותר לוט בערפל ולו היו המסמכים מוגשים - היה הערפל מתפוגג באחת. העניין השני - הוא טענת התובעת (בעמ' 2 לסיכומי התגובה) כאילו "הוכח בדיון ע"י העד מר רון, כי הנתונים והמסמכים נמסרו לסוכנות הביטוח רמון גרניט... ואף לשמאי אסטל אשר התמנה טעם המבטחים לבדוק את הנזקים". אין בסיס לטענה זו, ככל שהיא נוגעת להמצאת המסמכים. נתונים אפשר ונמסרו, אך לבטח אין כל ראיה המצביעה על מסירת המסמכים עליהם דיבר השמאי לעיל. לא בכדי נמנעה התובעת מהפנייה לאמור בפרוטוקול הדיון לשם תמיכת טענתה זו. זאת ועוד. בסיכומי התגובה כללה התובעת טיעונים עובדתיים אחדים שאין להם בסיס בראיות, אך אין צורך להעמיק חקר בעניין זה. 19. המסקנה היא כי לא עלה בידי התובעת להראות כי נגרמו לה אובדן או נזק. המצב דברים זה - דין תובענתה להידחות וכך אני מורה. כזכור, לא הייתה מחלוקת אודות סכום חובה של התובעת לנתבעת בגין דמי ביטוח. אני מחייב איפוא את התובעת לשלם לנתבעת - במסגרת התביעה שכנגד סך של 147,727 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.05 וכן הוצאות משפט בסך 2,022 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.05 ואילך, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 18,000 ₪ + מע"מ בגין התובענה והתובענה שכנגד יחדיו. ביטוח כל הסיכונים