להלן פסק דין בנושא ביטוח נזק בהובלה: פסק דין בפני תביעת שיבוב בגין נזק שנגרם למנוע סילון בזמן הובלתו אל המטוס שאמור היה להטיסו לחו"ל. רקע עובדתי בתאריך 13.11.98 העבירה התעשיה האוירית לישראל לרשותה של חברת ממ"ן מסופי מטען וניטול בע"מ (להלן: "ממ"ן") מנוע סילון מסוג JT8D מס' סידורי 688779 (להלן: "המנוע") לשם הכנתו להובלה ולהעמסה על מטוס אל על שהיה אמור לטוס בתאריך 16.11.98 בטיסה מספר 001 לניו-יורק ומשם למיאמי. המנוע הגיע כשהוא יושב בתוך מעמד ממתכת (סטנד) שהכינה התעשיה האוירית, הוא הועלה ע"י ממ"ן על משטח תעופתי ומשם על עגלת הובלה ונקשר אליה. בתאריך 15.11.98 נגררה העגלה ע"י נהג של רשות שדות התעופה בישראל (להלן: "הרשות") אל עבר המטוס. בקטע נסיעה זו ממסוף ממ"ן אל המטוס, השתחרר המנוע, ככל הנראה, מעגלת הגרירה ומהמשטח עליו הונח, נפל ארצה וניזוק. לטענת אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"),המבטחת של הרשות, הנזק אירע כתוצאה משימוש בעגלה פגומה עם מוטות בלימה צדיים (להלן: "הפינים") לא תקינים שבבעלות ממ"ן או כתוצאה מהעמסה לא תקינה ולא בטוחה של המנוע על העגלה. מוסיפה וטוענת התובעת כי נסיבות העניין מלמדות שמתקיימים תנאי הדין להפעלת הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" כלפי ממ"ן ולכן עליה הנטל להוכיח כי לא הייתה התרשלות מצידה. שמאי מטעמה של התובעת מר צבי גובר (להלן: "השמאי"), העריך את סכום הנזק בסך של 53,686 דולר, על בסיס 806 שעות עבודה שנדרשו לשם תיקונו והכנתו של המנוע למשלוח אווירי בשנית. ממ"ן, לעומת זאת, טוענת כי הנסיעה של נהג הרשות הייתה מהירה, בכביש שאינו חלק, כשהמשטח עליו מונח המנוע הוא גלילי ולכן ניתר המנוע מעל הפינים והחליק מהעגלה. בכדי למנוע את אירוע נשוא התביעה, היה על אנשי הרשות לנהוג באיטיות ובזהירות את העגלה וכך היה מגיע המנוע למקומו בשלום. לפיכך, הרשות היא שהפילה את המנוע, לכן חשה אחראית ושילמה לבעלת המנוע ,התעשיה האוירית,את גובה הנזק. בכל הזמנים הרלוונטים לאירוע נשוא כתב התביעה, הייתה הרשות מבוטחת אצל התובעת בפוליסה לביטוח סחורה בהעברה שמספרה 50150770-968. מכוח פוליסה זו, שילמה התובעת לרשות סך של 217,982 ₪ וכן נשאה בשכ"ט שמאי מטעמה בסך של 3,492 ₪. לטענת ממ"ן, הפוליסה שמכוחה שולמו דמי הנזק, אינה מכסה את האירוע נשוא התביעה ולכן אין להחזיר לתובעת את אשר שילמה בהתנדבות. דיון "הדבר מעיד על עצמו" שאלה ראשונה הדורשת הכרעה היא האם חל כאן הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) , המעביר אל הנתבע את חובת הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה? במסגרתו של הכלל יש לבחון אם התובעת לא ידעה ולא היתה יכולה לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק; אם הנזק נגרם על-ידי נכס שלממ"ן הייתה שליטה עליו ואם אירוע התאונה מתיישב עם המסקנה שממ"ן לא נקטה זהירות סבירה יותר מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות כזו (ע"א 99 / 1146 קופת חולים כללית נ' מוטי סולן נה (4) 898, 910ה - ז). איני סבור שחל כאן כלל זה מן הטעמים הבאים: ראשית, העגלה בעת קרות האירוע היתה בשליטה בלעדית של הרשות. מי שהוביל את העגלה כנגרר אל עבר המטוס היה נהג של הרשות. שנית,הרשות כמי שעיסוקה,בין היתר, בהובלת מטענים ממסוף ממ"ן אל המטוסים יכולה היתה לדעת את הנסיבות שגרמו למקרה. ברם,הרשות לא פעלה בשקידה ראויה בענין זה שכן לא טרחה לאתר את הנהג בזמן אמת ולקבל את גרסתו. אמנם כפי שעלה מן העדויות האירוע לא דווח כלל לרשות ברם משעה שברשות ידעו על כך בשלב מאוחר יותר היה עליה לפעול בענין. הכלל לא נועד לחסוך מהתובעת/הרשות חקירה ודרישה מקום שאלה בהישג ידה עם קצת מאמץ. הנהג אף לא הובא להעיד ועל כך תהא התייחסות בהמשך. הבעלות על העגלה השאלה השניה הדורשת הכרעה אשר מתבקשת מן העדויות שנשמעו היא שאלת הבעלות העגלה. ב"כ התובעת בסעיף 5 לסיכומיו מציין באופן קטיגורי כי עגלת הגרירה היא בבעלותה ,ברשותה ובחזקתה של ממ"ן. ב"כ התובעת לא מפנה לאסמכתא בענין זה ולא בכדי. מר אייל ברוך,סמנכ"ל תפעול בממ"ן ,(להלן: "ברוך") מציין בסעיף 14 לתצהירו כי "חלק מהעגלות הוא בבעלות רש"ת וחלק בבעלות ממן. העגלות מצויות פיזית ופונקציונלית ב- POOL בין ממן לרש"ת והן חונות מחוץ למסוף ממן". מר מיכאלשוילי רפאל,עוזר ראש אגף שינוע ברשות (להלן: "מיכאלשוילי"), אשר העיד מטעם התובעת אישר בעדותו דברים אלה (ע' 24 ש' 15). השמאי בעדותו מציין כי "החבר'ה האלה שהפילו את זה ,שזה נפל להם לא טרחו לדווח ולא לרשום את זה" (ע' 9 ש' 9-8) למותר לציין כי החבר'ה עליהם מדבר השמאי הם עובדי הרשות. בהמשך עדותו מציין שהוא לא בדק את העגלה ולא שוחח עם הנהג (ע' 12 ש' 16) וכי אף אחד לא אמר לו את מספרה (ע' 12 ש' 22). וכשנטען בפניו ע"י ב"כ ממ"ן כי מדובר בעגלה של הרשות שמוחזקת על ידי הרשות השיב "הכל יכול להיות" (ע' 13 ש' 6). על כן,סבור אני שהתובעת לא הוכיחה כי העגלה ממנה נפל המנוע שייכת דווקא לממ"ן. האחריות לתחזוק העגלה השאלה הבאה הדורשת הכרעה היא מי היה אחראי לתחזק את העגלה הנדונה. בענין זה הצהיר מר ברוך בסעיף 14 לתצהירו "ממן ורש"ת מבצעות ,כל אחת בנפרד,את פעולות האחזקה של העגלות שלה". גם אמירה זו אושרה ע"י מר מיכאלשוילי (ע' 24 ש' 15). מר ברוך ציין בעדותו כי יש נוהל של תחזוקת נגררים בממ"ן שבו מאותרים כל אותם נגררים שיש חשד שהם לא תקינים והם מוצאים מתוך הפול לטובת תיקון (ע' 44 ש' 4-3). פירוש הדבר שהתובעת לא הוכיחה כי היה על ממ"ן לתחזק באופן שוטף את העגלה הנדונה. נסיבות ההעמסה ההובלה וקרות הנזק אין בפני עדות ישירה על אריזת המנוע והעמסתו על העגלה לפני שנגררה מנקודת הריכוז במסוף ממ"ן אל עבר המטוס. לא הובא אף לא עד אחד מטעם ממ"ן לענין זה. אין בפני עדות ישירה על נסיבות גרירת העגלה החל מההכנה לגרירה ועד לרגע הנפילה של המנוע. נהג הרשות בשם מנשה אשר על פי המידע שבידי הרשות הוא שגרר את העגלה לא העיד בפני. התובעת מסתמכת על נוהלים המצביעים לטענתה על אחריות ממ"ן ועל עצם הנפילה של המנוע אשר מעידות לטענתה שהפינים לא היו תקינים ואפשרו למנוע ליפול כשהיה על ממ"ן כחלק מפעולותיה לוודא את תקינותם. עפ"י נוהל העברת מטענים אשר צורף לחוות הדעת של השמאי , מגיעים המטענים לרשות ממ"ן ושם נארזים, מונחים על משטח תעופתי ונקשרים לעגלת הובלה. לעגלה זו מותקנים משני צידי המשטח כאמור פינים במטרה למנוע נפילת המטען. סגירת פינים אלה נתונה לאחריותה הבלעדית של ממ"ן ורק לאחר שדאגה להעמסת המטען בבטחה על העגלה, עובר המטען לרשותה של הרשות לשם העברתו ע"י הגורר ליעד המבוקש. מר ברוך בעדותו בחקירה חוזרת ציין כי כאשר איש של ממ"ן יוצא לנקודת הריכוז של העגלות להביא עגלה לצורך הטענתה לא מענין אותו של מי העגלה "מענין אותו לקחת עגלה פנויה ולהשתמש בה" (ע' 56 ש' 7). בסעיף 15 לתצהירו מציין מר ברוך : "כאשר לוקח עובד ממ"ן עגלה מבחוץ כנ"ל הוא בודק בה, בעיקרו של דבר, שני חלקים, כדי לוודא את שמישותה: היצול והנועלים. בדר"כ מצויים שלושה נועלים בכל דופן של העגלה, וזאת, כדי למנוע החלקת המטען ונפילתו מן העגלה בזמן גרירת העגלה". יצויין כי הנועלים עליהם מדבר העד הם אותם פינים שצויינו לעיל. מר מיכאלשוילי, אשר לא נכח באירוע העיד על הנסיבות על פי ידיעתו הכללית : "ש. מה שאתה אומר לי בעצם שהפינים לא היו תקינים, נכון? ת. יכול להיות שהפינים לא היו תקינים ויכול להיות גם שהסטנד שעליו מונח או עליו בנוי המנוע בכדי להוביל אותו שבונה אותה למעשה התעשייה האוירית. אבל בכל מקרה אנשי ממ"ן אלה הם שמסדרים ועובדי ממ"ן הם אחראים לתקינות הציוד לפני שהם גוררים אותו"(עמ' 25 ש' 1-14). על בדיקת הפינים בטרם הגרירה ע"י נהג הרשות העיד: "... ייתכן מאוד שהיו תקינים על פניו. מה הנהג רואה מבחינה ויזואלית, הוא לא יכול לבדוק טכנית אם אכן תקין. הנהג מגיע ליד הדולי והוא בודק אם אכן יש פינים, יש סגירה וחיבורים בצורה נכונה, רק ברגע שהוא רואה אותם אז אחרי זה הוא מתחיל לנסוע" (עמ' 26 ש' 19-23). עיננו הרואות שמאחר ולא נכח באירוע נשוא התביעה, ולא בדק בעצמו את תקינות הפינים, נוקט מר מיכאלשוילי בלשון מהוססת של 'יכול להיות' ואינו מציג גרסה וודאית ואמינה. ממ"ן, כאמור, מתנגדת לגרסת התובעת אשר תולה את הגורם לקרות הנזק באי תקינותם של הפינים, ומכוונת אצבע מאשימה כלפי הנהג של הרשות שנסע במהירות לא מתאימה. להלן דבריו של מר אייל ברוך אודות תיאוריה זו: " היות שאתה משער השערות אז בוא אני אספר לך איך זה הולך באמת. כשאנחנו מוציאים מטען לטיסה אנחנו אכן בודקים שכל ארבעת הנועלים סגורים שמאבטחים את המנוע או מאבטחים כל מטען אחר אבל אם נוסעים במהירויות מופרזות בתוך שטח שיש בו במפרים, אגב שעגלות שהצגת לבימ"ש הגלגלים הם קשיחים ואין שום קפיצות לא פנאומטית ולא קפיצית... (עמ' 41 ש' 10-16) "ת. תעשה את זה בסיבוב בנסיעה מהירה ותראה איך שמטען שלם כזה קופץ באויר בפירוש כן" (שם ש' 22-23). מר מוטי כובש (להלן: "כובש"), עובד אל על בתפקיד מנהל משמרת מטענים-יצוא שעבד במשמרת בה ניזוק המנוע, מעיד כי לא ברור מה היה מצב העגלה והפינים שלה בעת נפילת המנוע: "ש. אתה ראית את העגלה שמדובר בה? ת. אני ראיתי את המנוע ליד המטוס לפני שהעמיסו אותו. לא התמקדנו בעגלה, פשוט להעריך את מצב המנוע וראיתי שהמנוע יש לו נזק, זאת אומרת הוא נפל, והחלטתי להוריד אותו מהטיסה. ש. ולא טרחת לבדוק את הפינים שהיו באותה עגלה כדי לראות מדוע המנוע נפל? ת. לא..." (עמ' 30 לפרוטוקול, ש' 19-13) ממשיך הוא ומגלה הססנות בנוגע לגרסת התובעת כי המטען נפל עקב אי תקינות הפינים: "עו"ד אור חן: לא יכול להיות שהמנוע הזה מתרומם באויר מעל ה-5 ס"מ של המוט בלימה ועף החוצה. האפשרות היחידה לנפילה של מטען כזה שהמוט הזה כמו שקרה לכם בעבר היה מורם אך לא תקין, כלומר שהמטען ירד הצידה הוא נפל הצידה ולא יכול להיות מצב שהמטען הזה מתרומם באויר ומכל הפינים מסביבו, ארבעה פינים או שישה פינים, ונופל הצידה - תגיד לי אם זה נכון או לא נכון. ת. אני אומר ש, ש. נכון מה שאמרתי או לא נכון? ת. ייתכן מאוד ויש שני פינים גם לעגלה. יש שני פינים, זאת אומרת אם אחד לא היה תקין אז יכול להיות שהשני יהיה צריך להחזיק. לא יודע אני לא נכנס בכלל..." (עמ' 32 ש' 27-16) וכן ממשיך ומספר על הבדיקה שנעשית וסגירת המוטות: "ת. כשמנוע מגיע להעמסה, עושים פיזור לחץ, קושרים לפחות עם 14 רצועות עגינה קדימה, אחורה, כלפי מעלה שלא יפגע בתקרה. הבניה נבדקת על ידנו שהיא תקנית, שהיא לבטיחות טיסה ומושיבים אותו על הדולי. ש. מי סוגר את המוטות האלה, ממ"ן או הנהג שהוא בא לקחת את ההובלה? ת. אני משער ברגע שבנו נסגר על ידי ממ"ן..." (עמ' 37 ש' 14-8) אף עדותו של השמאי מטעם התובע, אינה מגלמת ביטחון וודאות כפי שמצופה ממומחה במעמדו שמגיש חוות דעת לבית המשפט: "ש. אתה במסגרת הבדיקות שערכת אתה כמובן נפגשת עם הנהג שנהג בזמן שהמנוע נפל, נכון? ת. גם לא..." (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 23-21). ש. ...כשמאי אובייקטיבי שהצהרת לנו אני מוכרח לציין שאני לא יכול לקבל שאתה שבא לבדוק את האירוע בשביל לתת תמונה אובייקטיבית ונאמנה .. אומרים לך שהנהג שממנו נפל לא מוצאים אז אתה אומר לא מוצאים ובזה אתה מסיים. ככה אתה רואה עבודתו של שמאי העושה מהימנה עבודתו כמו שצריך? לא מוצאים אחרי שלושה חודשים, נקודה אני הולך. ת. ..אני רוצה רק להבהיר, אני במקצוע מהנדס ואני במקצוע שמאי, אני לא במקצוע חוקר, לא שלחו אותי לעשות חקירה ולמצוא מי אשם ומה הוא עשה... ובמקרה הספציפי הזה גם לא חשבתי שצריכים למנות חוקר כדי לדעת מה עשה הנהג כל הזמן בדברים האלה כי אני לא חושב שזה קשור לנהג ספציפי, לפי מה שאני מכיר את הנהלים, לכל נהג שהיה עושה את הסיבוב באותו מקום זה היה קורה." ברם,ידיעותיו הנחרצות הנטענות נאמרו ללא כל בסיס כעולה מהדברים הבאים: ש. אתה בדקת את המסלול שעבר המנוע, אתה אומר? ת. המסלול שנוסעים לכיוון טיסה 001, אני לא יודע בדיוק את הנקודה שהוא נסע.... ש. נבהיר עוד הפעם, אתה מעיר עכשיו על הנוהל כי אתה לא ראית בדיוק לא את העגלה שממנה זה נפל ולא שוחחת עם הנהג, נכון? ת. נכון... ש. אתה לא בדקת את העגלה שממנה נפל המנוע, נכון? ת. לא. אף אחד לא אמר לי את המספר שלה. ש. נכון, ואתה לא ראית אותה. ת. כי ממ"ן לא דיווחו, לא הסכימו לתת נתונים... "(עמ' 11-12 לפרוטוקול, ציטוטים לסירוגין) המכנה המשותף לעדים אלה, שדבריהם צוטטו לעיל וכפי שכבר צויין לעיל הוא שאף לא אחד מהם היה נוכח באירוע נפילת המנוע. עדותם נסמכת על ידיעתם הכללית, על הנוהג המקובל בהעברת מטענים, על דברי אחרים... משום כך, גרסאות הצדדים מהוות השערות בלבד שעל פיהן אי אפשר ואף אסור לבנות אחריות בנזיקין. זאת ועוד , על פי נוהל פריקה וטעינה של הרשות אשר צורף כנספח 5 לחוות דעת של השמאי וכנספח 10 לתצהירו של מר ברוך,על מפעיל הטרקטור,שהוא עובד הרשות, לנהוג כך: "הנהג יגרור עם הטרקטור את העגלות או הדוליס בהתאם למותר בהוראות בטיחות לגרירת ציוד. בזמן הגרירה יאט הנהג את מהירותו נסיעתו כדי למנוע נפילת ציוד,ניתוק ציוד או התהפכות ציוד. בזמן חיבור הציוד לגרירה יוודא הנהג תקינות ווי הגרירה וסגירתם הבטוחה,יוודא שהציוד מונח כראוי על העגלות ואין סכנה שיפול... הנהג ייסע בנתיבי הנסיעה בזהירות ויביט מידי פעם לאחור , ויבדוק אם הכל כשורה". הנה כי כן, גם על פי נוהל הרשות על הגורר את העגלה לבדוק בעת החיבור לגרירה שאין סכנה שהציוד יפול. לטעמי בדיקה זו אמורה לכלול בדיקה ולו שטחית ולא רק ויזואלית של הפינים שהרי אלה הם חלק מהאמצעים שנועדו למנוע נפילה של ציוד. זאת ועוד גם בזמן הנסיעה עצמה הדגש הוא על מניעת נפילה ועל כן נדרש הנהג לנסוע בזהירות ואף מדי פעם להסתכל לאחור לבדוק שהכל כשורה. מן העדויות עלה כי מהמסוף עד למטוס יש מרחק של כ-2 ק"מ ולעיתים עם פיתולים של 90 מעלות. עוד עולה מן העדויות כי משטח הטיסה שבשול שלו נוסע הטרקטור בנוי למעשה ממשטחים גדולים הצמודים זה לזה אשר יוצרים בחיבור ביניהם שקע קל אשר בנסיעה עליו במהירות לא מתאימה גורם לטרקטור ולמטען על העגלה לקפוץ יחסית גבוה שכן העגלה בנויה ממשטח קשיח ללא בולמי זעזועים. ב"כ התובעת טוען כי לא הגיוני שבנסיעה כזו יקפוץ המנוע גבוה כל כך אולם הנני סבור שחוקי הפיזיקה ונסיון החיים בנסיבות שתוארו לעיל מלמדים שזה יתכן. היה על התובעת להצטייד בחוות דעת נוספת לענין זה לו רצתה להראות כפי שטוען בא כוחה. מבלי לשמוע את נהג הטרקטור מי לידי יתקע כף שהוא נהג כשורה ולא פיתח מהירות גבוהה שלא מתאימה לנסיעה שכזו. ובמילים אחרות , התובעת לא הוכיחה מבחינתה את התקיימותה של החוליה הרלבנטית בשרשרת האירועים שהביאה לנפילתו של המנוע. על התובעת היה להוכיח כי אכן הפינים של העגלה היו לא תקינים בעת שהרשות גררה את העגלה ועליה המנוע , ואז התקיימותה של התרשלות מצד ממ"ן כלל לא הייתה מוטלת בספק. או אז היה מתרכז הדיון בשאלת הקשר הסיבתי בלבד: בין אי תקינות זו לאירוע הנזק. קשר סיבתי הסתברותי התובעת מתעלמת מהעובדה שהתרשלות הנתבעת לא הוכחה בפני בית משפט זה, ודורשת לכל הפחות לפסוק לה פיצוי חלקי תוך אימוץ גישת ההערכה ההסתברותית של קשר סיבתי, כשנסיבות העניין מצביעות על סיבתיות עמומה בלבד, כפי שנפסק בע"א 7375/02 בי"ח כרמל-חיפה ואח' נ' עדן מלול ואח', תק-על 2005(1) 4239. איני מקבל טענה זו ויש לאבחן נסיבותיו של פסק הדין הנ"ל מנסיבותיו של המקרה דנן: גישת ההערכה ההסתברותית מעודדת מתן פיצוי לתובע במקרה בו הוכחה התרשלות, אך לא ניתן לבסס קשר סיבתי עובדתי לנוכח חוסר הידע ואי הבהירות באשר לגורמי הנזק ותהליך התהוותו. לפיכך, גם אם אקבל את הגישה כי יש להכיר בראש נזק של הגברת הסיכון להתגבשותו של הנזק, אי אפשר לקבלה ללא תשתית ראייתית להגברה רשלנית של הסיכון אשר השפיעה בשיעור המצדיק הכרה בו לעניין חובת הפיצוי. בע"א 7375/02 (ראה לעיל מראה מקום מדויק), דובר על רשלנות רפואית מצד התובעת כשמספר מומחים העידו כי הן הפגות ומחלותיה והן הדימום ברחמה של תובעת 2 הם גורמים הידועים כמסוגלים תיאורטית, לגרום לנזק שהתרחש, אך לא ניתן להוכיח מה היה תהליך הגרימה בפועל. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי וקביעה זו אושרה ע"י בית המשפט העליון כי עפ"י הממצאים העובדתיים שלפניו הייתה השתהות בביצוע הניתוח הקיסרי לתובעת 2 ובכך התרשלו הנתבעים כלפי המשיבים. לא כך בענייננו: לא הוכח כלל ועיקר שהפינים של העגלה אכן היו פגומים בעת שנשאה את המנוע ולכן לא ברור מה הביא לנפילתו של האחרון. משום כך, לא אוכל לדלג על שלב זה ולהסתפק בקיומו של קשר הסתברותי לנזק ולקובעו בדרך של אומדנא. כמו כן נפסק באותו פסק דין כי "ראוי...לרכך את הכלל הדורש הוכחת קשר סיבתי בין התרשלות ונזק על פי מאזן ההסתברות רק באותם מקרים בהם גישת "הכל או לא כלום" גורמת אי צדק"(סעיף 26 לפסק הדין). איני סבור כי שיקולי צדק ישימים במקרה דנן כאשר התובעת מבחינתה לא עשתה ממש לברור הנסיבות באמצעות עובדי הרשות. התנהגות הרשות באשר לאחריותה מעבר לכל אלה ראוי להצביע על התנהגותה של הרשות בטיפולה בענין זה אשר מעידה לטעמי על הכרה שלה בזמן אמת באחריותה לקרות הארוע. מתברר מעדותו של מר מיכאלשוילי ומהמסמכים שהוגשו באמצעותו הקשורים לרשות (נ/3 עד נ/6) כי התנהל מו"מ בין התעשיה האוירית לבין הרשות בדבר פיצוי התעשיה האוירית על הנזק שנגרם למנוע שבבעלותה. ענין זה לא אוזכר כלל בכתב התביעה. בחוות דעתו מתייחס השמאי לנושא זה בציינו כי מאחר והארוע לא נרשם ביומני המשמרת של נתב"ג הניחו ברשות שזה באחריות ממ"ן ועל כן הפנו את התעשיה האוירית לממ"ן. התעשיה האוירית כנראה פנו לממ"ן שכן מר גדי טיקוצינסקי מן התעשיה האוירית שלח לרשות מכתב מיום 22.2.99 ובו מציין כי ממ"ן טוענים שעובדי הרשות הם שמובילים את המטענים למטוסים. מר איתמר פנחס ומר בני מלינצקי מהרשות נתנו לשמאי אישור על טענה זו. האם יתכן שבכירים ברשות לא יודעים שמי שמוביל את המטענים למטוסים הם עובדי הרשות? מסופקני. הגיוני יותר לחשוב שהיה כאן נסיון להטיל את האשמה על ממ"ן שזו תפצה את התעשיה האוירית ברם משנוכחו ברשות שהתעשיה האוירית ביררה הנושא ויודעת את הנוהל לאשורו פיצתה אותה הרשות עקב הכרה באחריותה שאחרת לא ברור מדוע לא עמדה על דעתה שממ"ן אחראית ואגב כך לאלץ את התעשיה האוירית לתבוע אותה. יודגש כי הרשות ו/או התובעת מעולם לא פנו בדרישה או תביעה כנגד ממ"ן (סעיף 4 לתצהיר ברוך) אלא רק כעבור 4 שנים מקרות האירוע. לא התגלו כל עובדות חדשות במשך תקופה זו שיכולות היו לשנות את דעתה של הרשות בענין זה. חלות הפוליסה לטענת ממ"ן פוליסת הביטוח עליה מבססת התובעת את תביעתה לא חלה על המקרה דנן והיא שילמה לרשות על תקן של מתנדבת. לטענתו על פי הגדרת המונח "העברה" בפוליסה דהיינו "העברת הרכוש מהמקום בו הוא נמצא עד ליעדו הסופי" הכוונה היא לההעברה הכוללת עד ליעד הסופי של המטען. דהיינו מנמל התעופה בן גוריון ועד למיאמי כעולה משטר המטען ותצהירו של מר כובש ולא העברה מתעשיה אוירית לממ"ן או מממ"ן למטוס או מהמטוס למיאמי. הטרקטור לא היה אמור לגרור את המנוע למיאמי אלא עד למטוס ועל כן הפוליסה אינה מכסה את הגרירה. ב"כ התובעת לא התייחס לטענה זו בסיכומיו אולם למרות זאת אין בידי לקבל טענה זו. ראשית,הפוליסה עצמה תוחמת את חלותה לתחום מדינת ישראל והשטחים המוחזקים (פיסקה ראשונה בפרק "סיכונים מבוטחים"). אין הפוליסה עוסקת בהובלה אל מחוץ לתחומי מדינת ישראל בין אם יבשתית בין אם אוירית ובין אם ימית. שטר המטען (נספח א' לתצהירו של כובש) נוגע רק להובלה האוירית מנמל בן גוריון למיאמי. לשטר המטען ישנו גם היבט הסכמי ועיון בו מגלה שהרשות אינה צד לו. היה מקום להביא ראיות לענין מה שהוסכם בין התעשיה האוירית לבין הרשות. מכל מקום הפוליסה היא כללית והיא חלה על העברת מטען ממקום למקום בתוך שטח ישראל וברור שהיעד הסופי מבחינת הרשות הוא המטוס ולא מעבר לכך שאז חלה אחריות של המוביל האוירי. אשר על כן טענה זו של ממ"ן נדחית בזאת. הנזק טוען ב"כ ממ"ן כי האמור בחוות דעתו של השמאי לענין גובה הנזק הוא חסר כל ערך הוכחתי כי הוא פשוט קיבל נתונים מהתעשיה האוירית ,לא בדק אותם ואישר אותם. בחקירתו ציין השמאי כי גם הוא בדק (ע' 3 ש' 19) והוא אף ציין שהוא באותה תקופה היה שמאי גם של התעשיה האוירית וטיפל בהרבה מאד נזקים ובכל מגוון הנזקים שהיו בתעשיה האוירית (ע' 5 ש' 6-3). על כן הנני סבור שאין ממש בטענה זו והיא נדחית בזאת. כך שענין הנזק הוכח ע"י התובעת. סיכום לאור האמור לעיל הנני קובע כי לא הוכחה התרשלות מצד ממ"ן בגינה היא צריכה לפצות את התובעת כאשר אף עולה כי הרשות הכירה למעשה באחריותה לקרות הנזק . לפיכך הנני דוחה את התביעה. הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. תעופהביטוח הובלה אוויריתהובלותתובלה אווירית