קודם לתחילת העבודה רכשה המערערת מהמשיבה פוליסת ביטוח עבודות בניה. להלן פסק דין בערעור בנושא ביטוח עבודות בניה: פסק דין בפנינו ערעור על החלטת בימ"ש השלום בת"א-יפו (כב' השופטת ד' מארק-הורנצ'יק) בת.א. 53073/04 מיום 14.4.05, שקבעה שיש לדחות על הסף את התביעה שהגישה המערערת נגד המשיבה. העובדות 1. המערערת, תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, החלה בחודש אוגוסט 1998 בבניית בניין מגורים ברח' עזרא הסופר 15, ת"א (להלן: "הבניין"). קודם לתחילת העבודה רכשה המערערת מהמשיבה פוליסה מס' 01/918/2737598/9 לביטוח עבודות בניה ועבודות הנדסה אזרחית של הבניין, לתקופה שמיום 24.8.98 ועד ליום 31.12.99 (להלן: "פוליסת הביטוח"). במהלך עבודות הבניה נגרמו ע"י המערערת נזקים למספר דירות המצויות בבניין הסמוך לבנין בו התבצעו עבודות בניה. סמוך לאחר קרות הנזקים הודיעה המערערת למשיבה על הנזקים, ונציגי המשיבה הגיעו לביקור בבניין, ובחנו את הנזקים. המערערת תיקנה את מרבית הנזקים, ופיצתה את רוב הדיירים בגין הנזקים שנגרמו להם. הדיירים, שסברו שלא באו על סיפוקם, הגישו תביעות נגד המערערת בגין הנזקים שנגרמו להם. 2. להלן התביעות הקודמות שהוגשו על ידי דיירים בגין הנזקים שנגרמו לדירותיהם: א. ביום 21.3.01 הגיש פאול בן חיון תביעה כספית כנגד המערערת ומנהלה בת.א. 36547/01 (בימ"ש השלום בת"א-יפו). המערערת התגוננה כנגד התביעה ושלחה למשיבה הודעה לצד ג', בטענה כי על פי פוליסת הביטוח היא זכאית לשיפוי מלא מהמשיבה בגין כל סעד שייפסק לחובתה. ביום 15.12.02 הגיעו בן חיון והמערערת להסדר פשרה שקיבל תוקף של פס"ד, לפיו המערערת תשלם לבן חיון סכום של 16,500 ₪ לסילוק התביעה. ביום 18.12.02 הוגשה ע"י המערערת הודעה בדבר הסדר פשרה אליו הגיעה עם המשיבה, לפיו המשיבה תשלם למערערת סכום של 8,250 ₪ לסילוק הודעת צד ג'. ב. ביום 29.4.01 הגישו דיירים נוספים בבניין, משפחת זביב, תביעה כספית כנגד המערערת ומנהלה בת.א. 47832/01 (בימ"ש השלום בת"א-יפו). גם בתביעה זו שלחה המערערת למשיבה הודעה לצד ג' בטענה כי בהסתמך על הוראות הפוליסה היא זכאית לשיפוי מלא ממנה בגין כל סעד שייפסק לחובתה. ביום 15.7.04 הגיעה משפ' זביב להסדר פשרה עם המערערת, שקיבל תוקף של פס"ד, בעקבות גישור שנערך ביניהם, לפיו המערערת ומנהלה רכשו את דירת משפחת זביב, והמשיבה שילמה להם סכום של כ-10,000 $, בכפוף לתשלום השתתפות עצמית ע"י המערערת. 3. בתובענה נשוא הערעור שבפנינו הגישה המערערת, ביום 3.8.04, תביעה כספית בסכום של 380,000 ₪ כנגד המשיבה, בטענה שהיא תיקנה נזקים שנגרמו לבנין ולדירות רבות בו (לרבות דירותיהם של משפחת בן חיון ומשפחת זביב), שילמה כספים לבעלי הדירות שנזוקו, והוציאה הוצאות נוספות בסכום כולל של 380,688 ₪ שעל המשיבה לפצותה בגינן, שכן הם נובעים במישרין ובעקיפין מהנזקים שנגרמו על ידי עבודות הבניה שביצעה המערערת, ואשר מכוסים בפוליסת הביטוח. 4. בכתב הגנתה העלתה המשיבה טענה מקדמית לפיה דין התביעה להדחות על הסף מהטעם שהמחלוקת הנוגעת לכיסוי הביטוחי באה לסיומה עם חתימת הסדרי הפשרה במסגרת שתי התביעות הקודמות שהגישו דיירי הבניין, בן חיון וזביב, במסגרתן שלחה המערערת למשיבה הודעות צד ג', ולא העלתה את תביעותיה הנוספות הנובעות לטענתה מאותם אירועים. לטענת המשיבה, הסדרי הפשרה כללו את הקביעה כי המחלוקת בין הצדדים מוסדרת באופן סופי ומוחלט, ומשהוסכם כך מנועה המערערת מלטעון מחדש לקיומו של כיסוי ביטוחי בפוליסה בגין אותו אירוע באמתלה כי מדובר בנזקים אחרים שלא נידונו במסגרת אותן תביעות. לטענתה יש לראות בהתנהגות המערערת חוסר תום לב, בהציגה מצג שווא בנוגע לסילוק תביעותיהן של משפחות בן חיון וזביב, אשר הסתיימו בפשרה וקיבלו תוקף של פס"ד. המערערת ידעה כי המשיבה לא תסכים להתפשר במידה וקיימת תביעה נוספת בגין אותו אירוע ביטוחי, ורק לאחר החתימה על הסדר הפשרה, עם הגשת התביעה נשוא הערעור, נודע לה על כוונתה של המערערת להמשיך בהליכים המשפטיים. 5. עוד טענה המשיבה כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, שכן מדובר בתביעת מבוטחת כנגד מבטחיה לקבלת תגמולי ביטוח על בסיס פוליסת הביטוח, אשר התיישנה הואיל והוגשה למעלה משלוש שנים לאחר קרות ארוע הנזק הנטען. המשיבה העלתה בכתב ההגנה גם טענות לגוף התביעה שאיננו רואים צורך לפרטן ולהתייחס אליהן, מאחר והתביעה נדחתה על הסף והערעור מכוון כנגד החלטה זו. החלטת בימ"ש קמא בימ"ש קמא דחה את התביעה על הסף בהתאם לתקנה 101(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן:"התקנות") בשל קיומו של השתק עילה היוצר מעשה בי"ד, וקבע כדלקמן: 1. הודעות צד ג' שהוגשו במסגרת התביעות הקודמות מבוססות על אירוע שבגינו נוצרו נזקים למבנה סמוך, לגביו קיימת מחלוקת אם קיים כיסוי ביטוחי, ואירוע זה הוא "עילת התביעה". מאחר ועילת תביעה היא סדרת עובדות שמקימה את הזכות לעתור לסעד, אין להתבסס על הנזקים כעילת תביעה. 2. שאלת הכיסוי הביטוחי עלתה במסגרת הודעות צד ג' ששלחה המערערת למשיבה, בהן היא טענה שהמשיבה צריכה לשפות אותה בגין נזקים שנגרמו לתובעים בן חיון וזביב בשל עבודות הבנייה, ואילו המשיבה טענה בכתבי הגנתה להודעות צד ג' כי האירוע אינו מכוסה בפוליסה. משמעות הדבר היא שהודעות צד ג', שנסתיימו בהסדרים שקיבלו תוקף של פס"ד, והתביעה נשוא הערעור - מבוססות כולן על מערכת עובדתית אחת, ואין לקבל את טענת המערערת כי רק בפסק הדין שיינתן בתביעה יהא על בימ"ש להכריע לראשונה האם האירוע מכוסה ע"י הפוליסה, שכן מעשה בי"ד חל גם כאשר העניין הסתיים בפשרה. 3. מנוסח ההסדרים עולה רצון המשיבה לסלק את כל התביעות של המערערת שמבוססות על הפוליסה. המתנת המערערת עד לאחר השלמת ההסדרים על מנת להגיש תביעתה, מהווה חוסר תום לב. 4. מדובר בצדדים זהים שכן המערערת והמשיבה היו צדדים גם לתביעות שהגישו בן חיון וזביב שהסתיימו בפשרה, כמפורט לעיל. 5. הודעה לצד ג' אינה מוגבלת לתביעת הסעד המבוקש ע"י התובע ועל כן היה על המערערת לכלול בהודעות לצד ג' את מלוא הסעד הכספי המבוקש, גם אם הוא בסכום שונה, או לבקש היתר לפיצול סעדים. היות והיתר זה לא נתבקש מנועה המערערת מלתבוע כעת את יתרת הסעדים הנובעים מאותה עילה. 6. המשיבה לא היתה צריכה להעלות טענת מעשה בי"ד בהזדמנות קודמת שכן בעת הגשת כתב ההגנה להודעת צד ג' בתביעה שהגישה משפחת זביב עדיין היה תלוי ועומד ההליך של משפחת בן חיון ולא היה בבחינת דבר שהוכרע. ביהמ"ש קבע שאין לדחות את התביעה על הסף מחמת התישנות אלא מחמת קיומו של מעשה בי"ד. ההחלטה לדחות את תביעת המערערת על הסף מחמת מעשה בי"ד היא נשוא הערעור שבפנינו. נימוקי הערעור המערערת בכתב הערעור העלתה נימוקים רבים, שמצדיקים, לטענתה את ביטול ההחלטה נשוא הערעור כדלקמן: 1. אין די בעילת תביעה זהה על מנת ליישם את כלל "השתק עילה" אלא יש לבחון תנאים נוספים כמו: זהות הצדדים בכל אחד מההליכים, אפשרות לכלול טענות או סעדים בהליכים הקודמים, אפשרות לבקש פיצול סעדים וכן האם נפרעה המערערת מהמשיבה בגין אותה עילה. לטענת המערערת על כל אלה יש להשיב בשלילה שכן קיים שוני בזהות הצדדים, לא ניתן היה לכלול טענות או סעדים אלה במסגרת הליכים קודמים, ולא ניתן היה לבקש פיצול סעדים. הנזקים והסעדים בכל אחד מההליכים שונים לחלוטין, כמו גם הנסיבות והשאלות העובדתיות המשפטיות, והמערערת לא נפרעה ולא זכתה בפיצוי כלשהו מאותה פוליסת ביטוח שכן הסכסוך הנדון לא נבחן בשום צורה ואופן במסגרת ההליכים הקודמים. 2. בסיכומיה טוענת המערערת כי בינה למשיבה שוררים יחסים מיוחדים ואין מקום להחלת הדין הכללי בדבר "השתק עילה" כאשר קיים דין ספציפי, דיני הביטוח, מכוחו נוצר החוזה בין הצדדים. חוזה הביטוח מאפשר הגשת מספר תביעות בשל אותו מקרה, ובלבד שסכומן הכולל לא יחרוג מתקרת הסכום שקבוע בחוזה. אין בחוזה הביטוח הגבלה אשר מחייבת את המערערת לאגד את תביעותיה המבוססות על הפוליסה בתביעה אחת. 3. המערערת יכולה לכל היותר לטעון לקיום "השתק פלוגתא" ולא "השתק עילה" אך גם הכלל בדבר "השתק פלוגתא" יחול רק על עניינים שנדונו בפועל ותוקפו מוגבל. פרשנות דווקנית של כללי ההשתק תוביל לתוצאה בלתי צודקת, כאשר השאלות העובדתיות בדבר סיבת הנזק לא הוכרעו. גם אם בימ"ש סבור כי התקיימו התנאים לקיומם של "השתק עילה" או "השתק פלוגתא" יש לקחת בחשבון, מעבר לאינטרס של מניעת ריבוי התדיינות, גם את אינטרס עשיית הצדק. 4. בימ"ש קמא שגה בקבעו כי תקנה 216(2) לתקנות אינה מוגבלת לתביעת הסעד המבוקש ע"י התובע, וכי המערערת יכלה לכלול את הסעדים שתבעה בתביעה בכל אחת מההודעות לצד ג' ששלחה למשיבה. הסעדים שנכללו בתביעה אינם כרוכים בנושאי התובענות שהגישו בן חיון וזביב ולפיכך לא ניתן היה לכלול אותם במסגרת הודעות צד ג'. 5. הסתמכות בימ"ש קמא על תק' 216(3) לתקנות שגויה שכן אירוע החלשת הקרקע אינו השאלה העיקרית השנויה במחלוקת אלא שאלות רבות כגון: עבודות שביצעו בן חיון וזביב בדירותיהם, נתוניו המיוחדים של הבניין ושאלת קיומם של נזקים עקיפים, תוך בחינת אחריותה של המערערת, הן השאלות במחלוקת. 6. עילת התביעה בתביעה נשוא הערעור אינה זהה לעילת התביעה בתביעות שהוגשו בגין האירוע ע"י בן חיון וזביב. האירוע של החלשת הקרקע במגרש (להלן: האירוע) אינו עילת התביעה ואינו עומד בפני עצמו אלא הוא רק עובדה אחת מתוך מסכת עובדות שלמה. בימ"ש קמא סבר כי "עילה" היא סדרה של עובדות, אך הוא ביסס את החלטתו רק על עובדה אחת - אירוע החלשת הקרקע, כאשר עובדה זו לא נבחנה והוכרעה מעולם. אירוע החלשת הקרקע אינו העילה בגינה הגישו בן חיון וזביב תביעות כנגד המערערת אלא העילה היא הנזקים המסויימים שנגרמו להם, בנסיבות שפרטו בכל אחת מתביעותיהם. 7. החלטת בימ"ש קמא להטיל הוצאות בסכום של 15,000 ₪ שגויה ובלתי מידתית שכן סכום זה הוא סכום עונשי ואינו תואם הוצאות הנפסקות במסגרת בקשה. 8. בימ"ש קמא שגה כשיזם את הגשת הבקשה לסילוק על הסף, כאשר המשיבה לא עשתה זאת מיוזמתה מלכתחילה, ובכך פגע בשיטת המשפט הישראלית ובזכויותיה של המערערת לדיון הוגן. טענות המשיבה ב"כ המשיבה טוענת שאין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא, שהיא צודקת ומנומקת כראוי, מהטעמים כדלקמן: 1. הבקשה לסילוק התביעה על הסף הוגשה ע"י המשיבה מיוזמתה, לאחר דיון קצר שהתקיים בבימ"ש קמא. הפרוטוקול עליו נסמכת המערערת אינו משקף כהלכה את התנהלות הדברים, שכן ברור היה למערערת כי המשיבה עומדת על טענותיה המקדמיות ומבקשת לקיים בהן דיון. מעבר לכך, גם אם בקשת הסילוק היתה מוגשת ביוזמת בימ"ש אין בכך כדי לפסול אותה שכן לביהמ"ש יש סמכות לסלק תביעה על הסף מיוזמתו. 2. במקרה זה, בהסתמך על העילה שנטענה בהודעות לצד ג' ועל יסוד המוסכם בהסדרים, נוצר מעשה בי"ד בין הצדדים לפחות לגבי עילת התביעה בהתייחס לדירות של בן חיון וזביב. ההסדרים מיצו את עילת התביעה של המערערת כלפי המשיבה בכל הנוגע לפוליסה הנוכחית. מנוסח הדברים, כפי שהם משתקפים בהסדרים, ברור כי מטרת ההסדרים היא סילוק מלא סופי ומוחלט של המחלוקת הנוגעת לקיום כיסוי ביטוחי בגין אירוע המורכב ממערכת עובדתית אחת. 3. לאור ההלכה הנוגעת להגדרת המונח "עילת תביעה" מוצתה העילה כלפי המשיבה ונבלעה בפסה"ד שאישרו את ההסדרים. לפיכך, קיים "השתק עילה" מכוח זהות העילות ואין חשיבות לעובדה שנוספו סעדי משנה, שכן מדובר בדרישה לשיפוי מכוח פוליסה אחת ובגין נזקים שמקורם באירוע עובדתי אחד. 4. העובדה שהמערערת כפרה בכתבי הגנתה בחבותה לגרימת הנזקים לדירות בן חיון וזביב לא מנעה ממנה לשגר למשיבה הודעות לצד ג' בטענה כי אם יקבע שהנזק נגרם כתוצאה מעבודתה האחריות מכוסה במסגרת הפוליסה. אם סברה המערערת שעבודות החפירה והבניה שביצעה אינן רלוונטיות לנזק שנטען לא היתה שולחת למשיבה הודעות צד ג' בעילה ביטוחית. 5. טענת המערערת כי הטענה בדבר מקור הנזק הנטען לא נדונה בבימ"ש אינה נכונה שכן המומחה שמונה מטעם בימ"ש בתביעת זביב קבע כי מחדלה של המערערת הוא הגורם לנזק. 6. מעשה בי"ד חל גם מקום בו המחלוקת בין הצדדים מסתיימת בפשרה. 7. העילות שנטענו ע"י המערערת במסגרת הודעות צד ג' מיצו את העילה הביטוחית והסעד הכספי. בזמן שליחת ההודעות לצד ג' כבר התגבשו מלוא נזקיה של המערערת, והכללתם בהודעות לצד ג' מהווה ויתור מצד המערערת על זכות התביעה בגינם. במסגרת הודעות צד ג' היה על המערערת לכלול את כל הנזקים הנטענים על ידה והנובעים מאותו אירוע, גם אם הם אינם במסגרת הנזקים אשר נגרמו לדירות בן חיון וזביב. 8. הימנעות המערערת מלבקש היתר לפיצול סעדים מחייב דחיית התביעה על הסף שכן המערערת מנועה מלתבוע סעדי משנה של אותו סעד. יתרה מזאת, במסגרת ההליכים הקודמים העדיפה המערערת להסתיר את כוונתה להגיש תביעה נוספת ולא תיקנה את ההודעות כך שתכלולנה את מלוא הסעדים הנטענים על ידה. 9. יש לתת משקל להתנהגותה חסרת תום הלב של המערערת. עצם העובדה שהמערערת המתינה שש שנים ממועד קרות האירוע והגישה תביעתה רק לאחר סיום ההסדרים, שאין להם זכר בתביעה, מצביעה על כוונתה להסתיר את קיומם. למערערת היה ברור כי המשיבה לא תסכים להסדרים שלא יביאו למיצוי הטענות בקשר לאירוע הביטוחי ולמשיבה לא היה אינטרס להשתתף בסילוק שתי התביעות באם היתה מודעת לכך שבפתח ממתינה לה תביעה נוספת. 10. טענת המערערת כי יש לשלול טענת המניעות ולאפשר דיון לגופה של התובענה לא עלתה כלל במסגרת הודעת הערעור ודינה להדחות. יש לדחות טענה זו גם לגופה שכן ניתנו למערערת שתי הזדמנויות להעלות טענותיה בקשר לכיסוי הביטוחי והיא לא ניצלה אותן. 11. הטענה בדבר קיום יחסים מיוחדים בין הצדדים לא עלתה במסגרת הודעת הערעור ודינה להידחות. הטענה כי הדין הספציפי החל בין הצדדים מאפשר הגשת תביעות חוזרות ונשנות, בניגוד לכלל מיצוי העילה, שגויה. אין קשר בין המקרה דנן לאפשרות להגדרת גבולות אחריות שונים למקרה ולתקופה בפוליסה, שנועדה לאפשר למבוטח לזכות בשיפוי בתקופת הביטוח בגין מספר אירועים שונים, מבלי שגבול האחריות ימוצה לאחר טיפול במקרה אחד. הגדרת "ארוע" בפוליסה נשוא התביעה כוללת סדרת מקרים ואינה רלוונטית למקרה דנן, אשר הנזקים הנתבעים בו נגרמו כתוצאה מאירוע אחד בלבד. 12. ביחס לסכום ההוצאות שנפסקו - מדובר ב-4% מסכום התביעה, שהוא סכום לא חריג. נוכח הטעיית המערערת את בימ"ש קמא סכום זה נמוך ואין מקום להפחיתו. דיון לאחר שעיינו בפסק הדין ובטיעוני הצדדים, אנו סבורים שדין הערעור להידחות מהטעמים כדלקמן: 1. מכתבי הטענות של הצדדים בפנינו ובבימ"ש קמא עולה שהם חלוקים בשאלה האם פסקי הדין שנתנו תוקף להסדר הפשרה שהושג בת.א. 36547/01 בן חיים נ' לב ותינהב בע"מ, שבו הגישה המערערת הודעת צד ג' נגד המשיבה (ראה מסמכים 9, 10 ו-15 למוצגי המערערת) ולהסדר הגשור שהושג בת.א. 47823/01 זביב ואח' נ' תינהב בע"מ ולב, שגם בו הגישה המערערת הודעת צד ג' נגד המשיבה (ראה מסמכים 11 - 14 ו- 16 למוצגי המערערת), יוצרים "מעשה בית דין" בין הצדדים לתביעה נשוא הערעור בשל "השתק עילה" המצדיק דחייתה על הסף מכוח תקנה 101 (1) לתקנות. 2. לכלל בעניין "מעשה בית דין" שני רכיבים והם "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא", המבטאים תפישה לפיה יש בכוחה של הכרעה שיפוטית קודמת להביא, במקרים המתאימים לכך, לסיום ההתדיינות המשפטית בין הצדדים באותו עניין (ראה פסק דינו של השופט גרוניס בע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י בע"מ ואח' פ"ד נח (6) 447, 452 למטה). 3. הכלל של "השתק עילה" (להלן: "הכלל") מעוגן בשני שיקולים עיקריים: האחד, הפעלה יעילה של מערכת המשפט ומניעת הכרעות סותרות, והשני - שיקול של צדק, לפיו אין להטריד בעל דין בהתדיינות חוזרת (ראה פסק הדין בע"א 2035/03 הנ"ל בעמ' 453 למעלה ופסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים תקדין עליון 2003 (2) 2943). התנאים להחלת הכלל הם זהות העילה, הכרעה לגופו של עניין וזהות בין בעלי הדין או חליפיהם. 4. בעניין זהות העילה נקבע כי "עילת תביעה" לצורך קביעת קיומו של הכלל היא כל מסכת העובדות שעומדת מאחורי הדיון המשפטי, והמבחן הוא האם יכול היה התובע לרכז את העובדות בתביעה אחת (ראה ע"א 167/63 ג'ארח נ' ג'ארח, פ"ד יז (4) 2617). מבחן זה זכה לפרשנות רחבה בפסיקה שקבעה כי הכלל יחול גם אם התביעות מבוססות על עילה שהיא זהה רק ביסודה (ראה ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש פ"ד לח (4) 797 וע"א 219/87 רחמני נ' שמש והדר, חברה קבלנית לבניין בע"מ פ"ד מז (3) 489). בע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבנוי והשיכון פ"ד נז (5) 166, 184 - 183 קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כי: "אמת המבחן לשאלה אם קיימת זהות עילות בין שתי תובענות איננה בבחינה פרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה, אלא בבחינה רחבה יותר של השאלה האם מדובר בשתי התדיינויות באותו ענין עצמו, ומקום שהתובע יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות - ואלה שבתובענה החדשה בכלל זה - במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כבעלות עילות זהות". (ע"א 601/88 עזבון המנוח מיאל רודה נ' שרייבר פ"ד מז (2) 441, 450, זלצמן, שם, עמ' 50; ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש פ"ד לח (4) 797, 801). 5. לצורך החלת הכלל יש לבחון אם הזכות שנפגעה או האינטרס המוגן בשתי התביעות זהים, וכן את מידת הדמיון בין התשתית העובדתית העומדת בבסיסם של שני ההליכים. בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב (2) 561, בעמ' 593, הבהיר הנשיא אגרנט: "אם כל אחת משתי התביעות מבוססת על עילה שהיא ביסודה זהה, אך התביעה השניה מכילה פרט או פרטים שלא נכללו בתביעה הקודמת, הגם שהיו קיימים בעת שזו הוגשה, אזי במשפט השני תעמוד לנתבע הטענה של מעשה בית דין". 6. לאור הפרשנות הרחבה למושג "עילת תביעה" והמבחנים שנקבעו להחלת הכלל יש לבחון האם העילה העומדת בבסיס הודעות צד ג' ששלחה המערערת למשיבה בתביעות שהסתיימו במתן תוקף של פס"ד להסדרים זהה לעילה בתביעה נשוא הערעור. 7. השוואת עילות התביעה בהודעות לצד ג' ובתביעה מביאה למסקנה כי מדובר בעילות זהות בשני ההליכים כמובנו של מושג זה בדיני "מעשה בית דין" שכן שני ההליכים מושתתים על אותה מערכת עובדות הקשורה לעבודות הבניה שהתבצעו ע"י המערערת, והנזקים שנגרמו במהלך עבודות בנייה אלה. המערערת היתה מודעת לכל הנזקים נשוא תובענה זו עוד בעת שניהלה את שתי התביעות שהסתיימו בפשרה, ואין מקום לראות את הנזקים השונים לאנשים שונים כעילות שונות, שהרי בצורה זו תסוכל מטרתו של מעשה בי"ד והכלל שאין להטריד בעל דין בהתדינויות חוזרות באותו ענין. 8. גם אם המדובר בסעדים שונים, אין בכך כדי ליצור עילות תביעה שונות שכן מספר תביעות באותה פרשה עובדתית ועניינית אינן מוחזקות כתביעות בעלות עילות שונות רק על שום השוני בסעדים הנדרשים בכל אחת מהן (ראה ספרה של פרופ' זלצמן "מעשה בית דין בהליך אזרחי", בעמ' 89). כך גם אין בעובדה שההודעות לצד ג' הוגשו כנגד המשיבה בתביעות שהוגשו ע"י הדיירים ואילו התביעה נשוא הערעור הוגשה ע"י המערערת בעצמה כדי ליצור עילות תביעה שונות שכן בנוסח ההסדרים שקיבלו תוקף של פסקי דין אין כדי להוכיח שמדובר בעילות תביעה שונות שמונעות את החלתו של הכלל. 9. השוואת עילות התביעה בהודעות צד ג' ובתביעה מצדיקה את קביעת ביהמ"ש קמא בסעיף 5 להחלטתו לפיה הן מבוססות על עבודות הבניה שגרמו לנזקים לבניין הסמוך לבניין שבנתה המערערת, אשר לגביהן חלוקים הצדדים בשאלת הכיסוי הביטוחי עפ"י הפוליסה. 10. אין בעובדה שהתביעות שבמסגרתן נשלחו הודעות צד ג' ע"י המערערת נגד המשיבה הוגשו ע"י בעלי דירות בגין נזקים שנגרמו לדירותיהם ואילו התביעה נשוא הערעור הוגשה ע"י המערערת בגין נזקים אחרים שנגרמו לה כדי למנוע את החלת הכלל שכן בהודעה לצד ג', כמו בכתב התביעה, יש לכלול את כל הסעדים בגין אותה עילה. 11. המערערת מנועה מלתבוע סעדים נוספים שכן היא לא ביקשה ולא קיבלה היתר לפיצול סעדים עפ"י תקנה 45 לתקנות, שהרציונל שעומד בבסיסה דומה לזה שעומד בבסיס הכלל של מעשה בי"ד לפיו אין זה מן הדין להטריד את הנתבע ואת ביהמ"ש בתביעות שונות בגין עילה אחת (ראה ספרו של השופט גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי מהדורה שמינית בעמ' 116 ו- 122 והפסיקה המובאת שם). 12. גם בעובדה שההליכים הקודמים בין הצדדים לתביעה היו הודעות צד ג' אין כדי למנוע החלת הכלל שכן לפי תקנה 216 (3) לתקנות שולח ההודעה לצד ג' (המערערת במקרה שבפנינו) לא מוגבל בסעד שתובע ממנו התובע בתביעה העיקרית אלא הוא רשאי לתבוע גם סעדים נוספים. כל זמן שהפלוגתא (קיומו של כסוי ביטוחי לאירוע) בין הנתבע לצד ג' (הצדדים בתביעה נשוא הערעור) שנויה במחלוקת בין התובע בתביעה (דיירי הבנין) לנתבע (המערערת) מן הראוי שהיא תיפתר גם בין הנתבע לצד ג' (ראה ספרו של השופט גורן הנ"ל בעמ' 415 - 414 והפסיקה המצוטטת שם; פסק דינה של כב' השופטת חיות בע"א 10987/04 כלפה נ' זהבי ואח' תק-על 2005 (2) 4033 וסעיף 7 לפסק דינו של כב' השופט מצא בע"א 381/00 עו"ד קפון נ' חב' מעונות מרכז התרבות ואח' פ"ד נו (1) 425). 13. לאור כל האמור לעיל מוצדקת החלטת ביהמ"ש קמא נשוא הערעור לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בי"ד בשל "השתק עילה", שכן מדובר בעילת תביעה זהה שהוכרעה לגוף הענין בהליכים במסגרתם הגישה המערערת הודעות צד ג' נגד המשיבה ומאחר וקיימת זהות בין הצדדים בשני ההליכים. 14. למעלה מן הצורך יצוין כי דין טענת המערערת לפיה שגה ביהמ"ש קמא בכך שיזם את הגשת הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בי"ד - להידחות. עיון בסעיפים 2.6 ו- 2.7 לכתב הגנתה של המשיבה, שצורף כנספח 3 להודעת הערעור, מעלה שהמשיבה הסתמכה על הסדרי הפשרה שנחתמו בין הצדדים במסגרת התביעות שהגישו משפחות בין חיון וזביב. אמנם המשיבה לא טענה במפורש שההסדרים יוצרים מעשה בי"ד שמצדיק דחיית התביעה על הסף אלא טענה לקיומה של מניעות כלפי המערערת לשוב ולתבוע את המשיבה על פי הפוליסה לאחר שסוגית הכסוי הביטוחי הוכרעה במסגרת ההסדרים, אך ההסדרים הוזכרו כאמור בכתב ההגנה. זאת עוד, עיון בפרוטוקול הדיון המוקדם ביום 25/1/05, שצורף כנספח 4 להודעת הערעור, מעלה שבסיפא תשובתה בע"פ לדברי ב"כ המערערת אמרה ב"כ המשיבה "יש לנו טענה של מניעות ולמעשה - מעשה בית דין" (ההדגשה לא במקור) ורק לאחר מכן אמרה "אם ביהמ"ש יורה לי אגיש בקשת מחיקה או דחיה על הסף". מכאן שהטענה של דחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בי"ד עלתה לראשונה, אמנם בע"פ, בדברי ב"כ המשיבה ולא באה ביוזמת ביהמ"ש. אנו סבורים כי גם אם ביהמ"ש קמא היה יוזם את בקשת הדחייה על הסף מחמת מעשה בי"ד לא היינו רואים בכך פסול המצדיק את דחיית הבקשה שכן הסמכות לסילוק על הסף יכול שתהיה מופעלת גם ביוזמת ביהמ"ש (ראה ספרו של השופט א. גורן הנ"ל בעמ' 164). בהליך של קדם משפט מוסמך ביהמ"ש להורות על דחיית תביעה על הסף, בין השאר, מחמת מעשה בי"ד, גם אם לא הוגשה בקשה לעשות כן מטעם הנתבע (ראה תקנה 143 (8) לתקנות). 15. אנו דוחים טענות המערערת גם בכל הקשור לסכום ההוצאות שהוטלו עליה ע"י ביהמ"ש קמא שכן פסיקת ההוצאות, לרבות קביעת סכומן, מסור לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית שדנה בענין. סכום ההוצאות שהוטל על המערערת לשלם למשיבה אינו חורג מהסביר בהתחשב בכך שמדובר בהחלטה שסיימה את הדיון בתביעה ולא נפלה בה שגגה שמצדיקה התערבותה של ערכאת ערעור (ראה פסק דינו של השופט עדיאל בע"א 10213/03 מרחבי השרון בע"מ ואח' נ' מייזליק ואח' תק-על 2006 (1) 1569, 1578 ופסק דינה של כב' השופטת ארבל בע"א 1064/03 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה פיאמנטה תק-על 2006 (1), 1806, 1825 סעיף 39 לפסה"ד). סוף דבר לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערעור. המערערת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. בניהביטוח עבודות קבלניותעבודות בניה