להלן פסק דין בנושא ירידת ערך ביטוח מקיף: 1. רכבה של התובעת (להלן: "הרכב") בוטח אצל הנתבעת 1 (להלן: "חברת הביטוח") באמצעות הנתבעת 2 (להלן: "סוכנות הביטוח") בביטוח מקיף החל מיום 4.1.06. ביום 7.8.06 נגנב הרכב. 2. חברת הביטוח הכירה בחבותה הביטוחית, אך ממחיר הרכב הנקוב במחירון (54,912 ₪) הפחיתה את ההפחתות הבאות: הפחתה בגין ירידת ערך עקב תאונות בעבר - 12.5% קילומטראז' גבוה - 12% בעלות חברה לשעבר - 7% 3. סך הכל העבירה חברת הביטוח לתובעת סך של 39,322 ₪ וזאת לאחר ההפחתות האמורות. 4. התובעת טוענת כי הביטוח נעשה על בסיס שיחה טלפונית עם סוכנות הביטוח, כי לא היתה הצעת ביטוח בכתב וכי בניגוד להוראות המפקח על הביטוח לא ניתן פירוט ממנו ניתן היה ללמוד על אופן חישוב תגמולי הביטוח במקרה של אבדן גמור או גניבה. גם פוליסת הביטוח לא הועברה לתובעת קודם למקרה הביטוח, אלא רק לאחר מכן. לפיכך דורשת התובעת כי הנתבעות ישלמו לה את ההפרש בין מחיר מלא של הרכב לפי המחירון ללא הפחתות בניכוי הסכום שהתקבל מחברת הביטוח (ובסה"כ 15,590 ₪) ובתוספת ריבית מיוחדת. 5. בדיון טענה התובעת כי לא הסכימה לחתום על גב השיק שנשלח אליה על ידי חברת הביטוח שכן נכללה שם פיסקה בדבר העדר תביעות, ולכן למעשה לא קיבלה עד היום כל פיצוי מחברת הביטוח (זאת בניגוד לטענתה בסעיף 24 לכתב התביעה כי קיבלה את הסך של 39,322 ש"ח). הובהר לתובעת כי תביעה זו מתייחסת אך ורק להפרש האמור בסך 15,590 ש"ח, וממילא הסכום שטרם שולם נמצא הרחק מעבר לגבול סמכות בית המשפט לתביעות קטנות. 6. הנתבעות טוענות כי נושא חישוב שווי הרכב במקרה של אבדן מוחלט היה ברור וידוע לתובעת, שכן לה ולמשפחתה היו פוליסות קודמות בחברת הביטוח שכללו הוראות אלה. הפוליסה עצמה הועברה לתובעת שבוע לאחר עשיית הביטוח. עוד לפני עשיית הביטוח חתמה התובעת על מסמך המפרט מספר ההצעה. התובעת הפרה את חובת הגילוי. התובעת מבקשת להתעשר שלא כדין, שכן עקב כל ההפחתות ברור ששילמה עליו מחיר נמוך בהרבה מהמחירון. 7. חוזר ה מפקחת על הביטוח מס' 2000/12 מיום 13.11.00 (להלן: "החוזר") נשלח אל מנהלי חברות הביטוח ומתייחס לתגמולי ביטוח במקרה של אבדן גמור לרכב. כפי שנכתב בחוזר, מטרתו היא השגת הבנה ברורה בין חברת הביטוח לבין המבוטח בדבר היקף ומהות הכיסוי למקרה ביטוח של אובדן גמור לרכב באופן שכבר בשלב ההצעה יפרט המבטח את הכללים שיחולו לקביעת תגמולי הביטוח במקרה דנן. למותר לציין כי מטרת החוזר הינה גם למנוע מצב בו תיגבה פרמיה לפי שווייו המלא של כלי רכב ללא הפחתות, אם בעת עשיית הביטוח היה שוויו נמוך יותר, ואף נושא זה בא לידי ביטוי בכללים שנקבעו. בין היתר, קובע החוזר את הכללים הבאים להסדרת הנושא: על המבטח להודיע למבוטח בשלב הצעת הביטוח מהו המחירון המשמש לקביעת ערך הרכב לחישוב תגמולי הביטוח בקרות מקרה הביטוח. על המבטח לפרט בכתב בפני המבוטח בשלב הצעת הביטוח פירוט מלא של המשתנים המיוחדים במחירון העשויים להשפיע על ערך הרכב המבוטח לצורך חישוב תגמולי הביטוח במקרים של אבדן גמור או לחלופין להפנותו למשתנים שבמחירון. כן עליו לכלול בהבלטה מיוחדת בשלב הצעת הביטוח הסבר מפורט בכתב למשמעות המשתנים המיוחדים והשפעתם על תגמולי הביטוח תוך פירוט 2 דוגמאות שכיחות. אם לא פעל המבטח כאמור לעיל, יחול במקרה של אבדן גמור, ערך הרכב הבסיסי המקובל אצל אותו מבטח או לפי מחירון אחר מקובל בשוק, ללא התחשבות במשתנים מפחיתים שלא צוינו, ואילו המבוטח יהא רשאי להוכיח ערך שוק גבוה מערך הרכב הבסיסי בשל משתנים "חיוביים". עוד מציין החוזר כי לעניין דמי הביטוח, על המבטח לציין בכתב בשלב הצעת הביטוח ובדף פרטי הביטוח את השפעתם של המשתנים המיוחדים לעניין קביעת דמי הביטוח, או יצהיר לחילופין כי דמי הביטוח לא הושפעו בשל משתנים מיוחדים שיש בהם כדי להשפיע על ערכו במקרה של אובדן גמור. 8. בענייננו, אין ספק כי לא היתה הצעת ביטוח בכתב. אמנם, הוצג המסמך נ/2 עליו חתמה התובעת ביום הוצאת הפוליסה ובו צויין מס' הצעה, אולם ההצעה לא הוצגה על ידי הנתבעות, כאשר לדברי מנהלת סוכנות הביטוח (להלן: "סוכנת הביטוח") התובעת ראתה את ההצעה במשרד, אך לא חתמה על ההצעה כי אין מקום לחתום על ההצעה שכן הכל נמצא במחשב. משלא הוצגה ההצעה עצמה, הרי אפילו היתה קיימת הצעה כלשהי, אין לדעת מה כללה הצעה זו, והאם עמדו הנתבעות בדרישות החוזר. הימנעות הנתבעות מהצגת ההצעה לה הן טוענות, יש בה כדי להביא למסקנה כי דרישות החוזר לא התקיימו בהצעה, וזאת לפי הכלל כי הימנעות צד מהבאת ראיה מלמדת על כך כי היתה פועלת נגדו (ר', למשל, ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760) יתרה מזו, אין פשוט מאשר להדפיס את ההצעה ולהחתים את התובעת, אך הדבר לא נעשה ותחת זאת הוחתמה התובעת על מסמך המפנה להצעה, זאת ותו לא. 9. לפי עדות סוכנת הביטוח מזכירת הסוכנות היא זו שטיפלה בביטוח הרכב, אך היא איננה זוכרת את פרטי השיחה ולכן לא הגיעה להעיד. 10. המסקנה מהאמור לעיל הוא שיש לקבל את דברי התובעת כי בשלב ההצעה לא נמסר לה דבר וחצי דבר לגבי פירוט המשתנים העשויים להשפיע על ערך הרכב המבוטח במקרה של אבדן גמור. לא קויימו גם הוראות ה מפקחת על הביטוח בדבר מתן פירוט מלא בכתב בנושא דנן, מתן הסבר מפורט ומתן התייחסות לנושא ההשפעה של המשתנים על דמי הביטוח. 11. אני דוחה את טענת התובעת כי לא קיבלה את פוליסת הביטוח של הרכב עובר לגניבת הרכב ומקבל את דברי סוכנת הביטוח כי הפוליסה נמסרה לתובעת. על גבי עותק רשימת הפוליסה שצורף כנספח "ב" לכתב התביעה צויין כי "נשלחה פוליסה מקורית למבוטחים", והוצג לבית המשפט גם ספר הדואר של סוכנות הביטוח אשר לפיו ב-16.1.06 נשלחה למשפחת התובעים פוליסת הרכב. התובעת ובעלה נראו גם כאנשים מסודרים שלא היו עוברים לסדר היום על אי קבלת הפוליסה משך חודשים ארוכים עד מקרה הגניבה. ברשימת הפוליסה מופיע קטע הנושא כותרת של "קביעת שווי הרכב במקרה של אבדן גמור" ואשר יש בו כדי לקיים את דרישות החוזר בעניין זה. אין התייחסות עם זאת בפוליסה לעניין השפעת או אי השפעת המשתנים על דמי הביטוח. 11. במחלוקת עובדתית נוספת שהתעוררה בין הצדדים, השתכנעתי כי התובעת ידעה על קיומם של משתנים שעשויים להשפיע על ערך הרכב המבוטח במקרה של אבדן גמור. אני מסיק זאת מכך כי התובעת ומשפחתה היו מבוטחים באמצעות הסוכנות מספר שנים, וקיבלו פוליסות בהן נרשמו הפרטים הנדרשים בעניין השפעת המשתנים על שווי הרכב במקרה של אבדן גמור (דברי בעלה של התובעת כי לא זכור לו שקיבלו פוליסות משך אותן השנים אינם מקובלים עלי, שכן הזנחה מעין זו אינה הולמת אותו). הן התובעת והן בעלה שניהל את המו"מ בעניין ביטוח הרכב הצטיירו כאנשים אינטיליגנטים ומבינים, שאין לי ספק כי ידעו היטב שבמקרה של אבדן גמור שווי הרכב לעניין הפיצוי ייקבע לפי משתנים שונים שיפחיתו את שוויו של הרכב. התובעת ובעלה ידעו גם היטב על קיומם של המשתנים השונים המפחיתים משוויו של הרכב, שכן מדובר ברכב החברה בה עבד בעלה של התובעת ואשר נרכש על ידו מאותה חברה סמוך לפני עשיית הביטוח. הוא היה מודע לתאונות שעבר הרכב, לקילומטראז' הגבוה ולהיותו בבעלות קודמת של חברה. תשובתו של הבעל לשאלה "בכמה קנית את הרכב" היתה "מה זה מעניין". גם בהימנעותו ממתן תשובה עניינית יש כדי ללמד כי רכש את הרכב במחיר שהוא נמוך בהרבה מהמחיר הבסיסי של המחירון. 12. המצב העובדתי הוא, אפוא, כי מחד שולמו תגמולי הביטוח לתובעת בהתאם לתנאי הפוליסה הקובעים כי במקרה של אבדן גמור ישולמו תגמולי הביטוח לפי שווי הרכב ביום מקרה הביטוח ולפי המשתנים השונים הקבועים במחירון יצחק לוי, אך מאידך הפרה חברת הביטוח את הוראות המפקח על הביטוח משלא ציינה אותם פרמטרים בכתב (וגם לא בעל-פה) בשלב הצעת הביטוח. 13. אתייחס תחילה לטענה בדבר הפרת חובת הגילוי. נכון כי התובעת ובעלה ידעו באופן מלא על דבר מצבו של הרכב ועל המשתנים המפחיתים משוויו, אך בהעדר הצעת ביטוח ובהעדר שאלות כלשהן שנשאלו על ידי חברת הביטוח בנושאים אלה, לא הפרו הם את חובת הגילוי. 14. אחד מתפקידיו המרכזיים של המפקח על הביטוח הוא להגן על המבוטחים. בכלל זה מוסמך הוא לברר תלונות הציבור בדבר פעולה של מבטח או של סוכן ביטוח בענייני ביטוח (סעיף 60(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981). סמכות בירור התלונות פורשה על ידי בתי המשפט ככוללת, נוכח תכליתו הראויה של החוק, גם סמכות להורות על תיקון ליקוי באופן כללי (בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' ה מפקחת על הביטוח, פ"ד נה(3) 625). ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חביב אסולין, נקבע כי יש לפרש בהרחבה את סמכות המפקח וליתן להנחיותיו את תוקפן הראוי. נקודת המוצא תהא, אפוא, כי ההנחיות שבחוזר, שבאו בעקבות תלונות רבות שהגיעו אל המפקח, מחייבות את חברות הביטוח. 15. יש גם טעם רב בהנחיות ה מפקחת על הביטוח שבחוזר, שכן אם קיימים משתנים שונים המשפיעים על שוויו של הרכב, על המבוטח לדעת אודותיהם, ולהבין כי במקרה של אבדן מוחלט יכול וישולם לו סכום נמוך משוויו הבסיסי של הרכב. לא רק זאת אלא שבאופן רגיל, נקבעת הפרמיה שנגבית על ידי חברת הביטוח בגין ביטוח הרכב, לפי שוויו הבסיסי הרגיל של הרכב בעת עשיית הביטוח. אם קיימים בעת עשיית הביטוח משתנים המפחיתים את שווי הרכב (והכיוון הוא בדרך כלל כיוון של הפחתה יותר מאשר העלאה בשווי), סביר להניח כי יש להפחית גם את שיעור הפרמיה הנגבית בגין ביטוח הרכב. ברור עם זאת כי ההפחתה בפרמיה לא תהיה בהתאם לשיעור ההפחתה של שווי הרכב, שכן הפחתת שווי הרכב משפיעה על סכומי הביטוח המשולמים במקרה של אבדן גמור (ובאופן שולי יותר גם במקרה של ירידת ערך), אך איננה משפיעה על סכומי הביטוח במקרה של נזק הניתן לתיקון. על המבוטח להבין, אפוא, לא רק כי במקרה של אבדן גמור יכול וישולם לו סכום נמוך משוויו הבסיסי של הרכב במחירון, בהתאם למשתנים השונים, אלא גם כי אם משתנים אלה קיימים בעת עשיית הביטוח, יש הגיון וצורך בהפחתת הפרמיה הנגבית. לפיכך הוספה גם ההוראה שבסעיף 5 לחוזר המתייחסת להשפעת המשתנים השונים על דמי הביטוח. 16. יש חשיבות רבה בהבאת כל הפרטים לידיעת המבוטח בשלב הצעת הביטוח, כפי שנקבע בחוזר, שכן על המבוטח לבחון ולשקול את הדברים עוד לפני עשיית הביטוח. הבאת הדברים לידיעתו בפוליסה עצמה איננה מספקת, שכן משנעשה הביטוח, אזי הדרך לביטולו קשה יותר, ומעטים הם אלה שיפעלו בעניין זה, אם יתבררו להם בפוליסה עובדות שלא היו ידועות להם קודם לכן. על חברת הביטוח לנהוג, אפוא, בדווקנות בהתאם להוראות החוזר כבר בשלב ההצעה, לדאוג לכך כי ההצעה תהא בכתב, וראוי היה אף כי בנוסף לאמור בחוזר, תכלול ההצעה שאלות ספציפיות המתייחסות למשתנים העיקריים שעלולים או עשויים להשפיע על שוויו של הרכב. 17. בענייננו הפרה כאמור חברת הביטוח את חובתה לפרוש בפני התובעת את הפרטים הדרושים לפי החוזר בעניין זה בשלב הצעת הביטוח. באופו רגיל, יש, אפוא, לנהוג לפי הוראות החוזר ולקבוע כי התובעת זכאית לשוויו הבסיסי של הרכב, בתוספת העלאות, אם קיימות. אולם בענייננו, ידעו כאמור התובעת ובעלה, הן על ההפחתות הקיימות המשפיעות על שוויו של הרכב, והן על כך שבמקרה של אבדן גמור ישולם שווי הרכב לאחר ניכוי ההפחתות. אין ספק גם כי אם ישולם לתובעת שוויו המלא של הרכב, תתעשר היא, שכן תקבל היא סכום העולה בהרבה על שוויו של הרכב שנרכש על ידה סמוך לפני עשיית הביטוח בסכום נמוך בהרבה מסכום המחירון. מנגד, לא הוכח כי התובעת ובעלה ידעו על האפשרות כי תשולם על ידם פרמיה נמוכה יותר עקב ההפחתות בשוויו של הרכב (ואין ספק כי בגין הפחתת שווי של כ-30% היתה אמורה התובעת לשלם פרמיה מופחתת). חברת הביטוח נמנעה גם מלהציג לתובעת את השאלות המתאימות בעניין זה ולהפנות את תשומת ליבה לאפשרויות הקיימות בנושא דמי הביטוח. במצב דברים זה נראה לי ראוי לחלוק את ה"אשמה" בין שני הצדדים באופן שחברת הביטוח תשלם לתובעת מחצית משווי ההפרש בין שווי הרכב לפי המחירון לבין שוויו בפועל בעת קרות מקרה הביטוח. 18. ההפרש האמור לעיל מסתכם בסך 15,590 ₪ ומחציתו היא 7,795 ₪. לא מצאתי מקום לחיוב בריבית מיוחדת לנוכח הדברים שנאמרו לעיל לגבי התובעת ובעלה וה"תרומה" המשותפת של שני הצדדים לתוצאה, וגם כי מצאתי שהיתה מחלוקת בתום לב לגבי התשלום. 19. לא מצאתי מקום לחייב את סוכנות הביטוח בתשלום זה אלא את חברת הביטוח בלבד, שכן היא החבה בתגמולי הביטוח וסוכנות הביטוח פעלה בעניין עשיית הביטוח כשלוחתה. 20. אני מחייב, אפוא, את הנתבעת 1 לשלם לתובעת את הסך של 7,795 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.9.06 ועד התשלום בפועל. כן תשלם היא לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪. התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות. רכבירידת ערךביטוח מקיף