חברת הביטוח טענה שסירובה לשלם על נזקי אירוע הפריצה והגניבה, הנטענים והמוכחשים כשלעצמם, נובע מכך שלדידה אין כיסוי ביטוחי, משני טעמים מרכזיים. האחד, אי-קיום תנאי המיגון המוקדמים אשר נקבעו בפוליסה שהוציאה לתובעת. הטעם השני, עניינו הסתרת עניינים מהותיים על-ידי התובעת, בין היתר באשר לעברה הביטוחי וסירוב בעבר לבטח את המחסן, כל זאת - בכוונת מרמה. להלן פסק דין בנושא סירוב הביטוח לשלם: פסק דין 1. בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין פריצה נטענת למחסן רהיטים שבבעלות התובעת, אשר בוטח אצל הנתבעת בפוליסה תקפה. 2. העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן: התובעת היא חברה בע"מ, בית הרהיט קורן, אשר ביטחה תכולת שתי חנויות ומחסן שבבעלותה אצל הנתבעת, הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ, בפוליסת ביטוח שמספרה 27070739/95, לתקופה שבין 25.01.95 ועד ל- 31.12.95. לטענת התובעת, בלילה שבין 1.06.95 ל- 2.06.95, נפרץ המחסן ונגנבה ממנו תכולה מרובה, אשר שוויה הנטען הוא 65,073 ₪. התובעת פנתה לנתבעת לקבלת תגמולי ביטוח ונענתה בשלילה, בטענה שהתובעת לא עמדה בתנאי הפוליסה המוקדמים לעניין המיגון וכן הפרה את קביעת החוק לעניין הגילוי המוקדם. מערכות המיגון שהותקנו במחסן, ואשר פורטו על ידי התובעת, כללו שער ברזל, סורגים ומערכת אזעקה המפעילה גלאי נפח, המחוברת למוקד של חברת "אמינות". מערכת זו מופעלת ומנוטרלת באמצעות מפתח המוכנס לקופסת האזעקה, הממוקמת בכניסה למבנה. האזעקה מחוברת להזנת חשמל המגיעה מעסק סמוך, המצוי בבעלות אחיו של התובע. מהעדויות שהובאו, נראה שביום 1.06.95 בשעה 15:21 נדרכה האזעקה, על-ידי גורם מוסמך מטעם בית העסק, מר אברהם גבאי, אך לאחר הפריצה חובלה המערכת ולא עבדה עוד. בשל הסירוב המוזכר לעיל, עתרה התובעת לבית המשפט, על מנת שיורה על חיוב הנתבעת בתשלום תגמולי הביטוח כתוצאה מהפריצה, ובתוספת הוצאות שונות. סך התביעה במכלול - 90,180 ₪. 3. טענות הצדדים: הנתבעת טוענת שסירובה לשלם על נזקי אירוע הפריצה והגניבה, הנטענים והמוכחשים כשלעצמם, נובע מכך שלדידה אין כיסוי ביטוחי, משני טעמים מרכזיים. האחד, אי-קיום תנאי המיגון המוקדמים אשר נקבעו בפוליסה שהוציאה לתובעת. הטעם השני, עניינו הסתרת עניינים מהותיים על-ידי התובעת, בין היתר באשר לעברה הביטוחי וסירוב בעבר לבטח את המחסן, כל זאת - בכוונת מרמה. עוד טוענת הנתבעת, בסעיף 7 לסיכומיה, כי חיבור המחסן לחשמל ע"י התובעת היה פירטי ורשלני, ומנע הפעלה ראויה של מערכת האזעקה כנדרש בפוליסה, וזאת לא רק מאחר ולא היה מקור חשמל עצמאי למחסן - אלא כזה שנמתח מהבניין השכן במקום שיותקן לוח חשמל תקני, אלא שגם סוללת הגיבוי לא תאמה את התנאים שנוצרו, ולא היה בה די להפעלת האזעקה באופן ראוי. משכך, לגישתה, אמנם המערכת נדרכה, אך בשלב מסוים הופסקה פעולתה, נוכח ריקון סוללת הגיבוי. סעיפים 10-7 לחוות דעתו של מר גיורא דאובר, מטעם הנתבעת, חשובים ביותר להבנת ההשתלשלות העובדתית של שאלת המיגון הנדונה, וטענות הצדדים, ועל כן הבאתים כלשונם בשלב זה: "7. בדיקת חיבור מערכת האזעקה לחשמל העלתה כי המתקין שגה וחיבר את האזעקה על קו חשמל אשר סיפק כוח גם למפסק תאורה ונשלט ע"י מפסק אשר אותו נהג עובד בית העסק לנתק בתום כל יום עבודה. 8. משמעות הדבר היא כי בסיום העבודה במחסן ועם ניתוק המפסק ע"י העובד, הופסקה אספקת החשמל למערכת האזעקה, ולמעשה זו נוטרלה בכל פעם ועברה לתפקד כביכול כשהיא ניזונה ממקור כוח חלופי שהוא מצבר גיבוי. 9. בדיקת מצבר גיבוי זה העלתה כי היות ומתקין המערכת בחר להתקין מצבר גיבוי בעל קיבולת נמוכה של A.H2.6 מערכת האזעקה פעלה כל עוד סוללת הגיבוי תפקדה ולא התרוקנה. 10. הסוללה אשר היתה אמורה לתפקד רק לשימוש חד פעמי במקרה חירום שבו למרות הפסקת זרם החשמל עדיין היה למערכת האזעקה מקור כוח. היות שפעולת הניתוק חזרה על עצמה מדי ערב למעשה, מערכת האזעקה עברה לפעול מכוחה של סוללת הגיבוי, בשלב כלשהו - שאיני יכול לקבוע מתי וכמה זמן עובר לאירוע התרחש - התרוקנה וכך בערב האירוע מערכת האזעקה לא תפקדה". ובעמ' 5 ו-7 לעדותו, מיום 30.11.04, הוא ממשיך לפזר את הערפל העובדתי: "שם היתה בטריה קטנה ולא חדשה. כשהבטריה חדשה היא נותנת 8-7 שעות כשהיא ישנה אולי אפילו שעה...אם הבטריה תקינה והפריצה היתה 5 דקות אחרי דריכת המערכת אני חושב שהיינו מקבלים קריאה. תלוי בתקינות הסוללה. למחרת בדקנו את הסוללה והיא היתה מתה" התובעת טוענת שלא ידעה על קיומם של ליקויים ולא יכלה לדעת על תקלה, ככל שהיתה, במערכת החשמל ו/או בפעולת האזעקה, וזאת לאור הסתמכותה על הבאות: א. אישור בדיקה תקופתית, מיום 27.03.95, של מערכת האזעקה על-ידי "אמינות אלקטרוניקה בע"מ". ב. עדות מר אברהם גבאי, שעבד אצל התובעת בתקופה הרלוונטית, על שיטת עבודתו, בעמ' 19-18 לפרוטוקול מיום 29.11.99, כך: "כאשר הייתי נכנס למחסן הייתי מכבה את האזעקה ובגמר העמסה הייתי מפעיל את האזעקה. זאת עושים עם מפתח שמסובבים. היה לי קבוע המפתח... אני לא הייתי נוגע במפסק ליד האזעקה אלא רק אם הייתי צריך להדליק אור בלילה פעם בחודשיים שלוש, אני הייתי מדליק בפנים ליד שולחן העבודה את המנורה... ביום אין צורך במנורה, הדלת גדולה נפתחת ויש מספיק אור... ביום הקודם אני הפעלתי את האזעקה עזבתי את המקום בשעה שאינני זוכר... כאשר מכבים את האזעקה יש צפצוף קצר. במצב מופעל האור האדום דולק... יש נקודה אדומה שנכבת ודולקת לפי האזעקה... היה פעם אחת שהאור לא דלק כשהפעלתי והאור האדום לא פעל קראתי לעמר והוא סידר...". מדברים אלה, ניכר שעד זה, אשר, ככל הנראה היה האחרון שעזב את המקום ערב הפריצה, יודע כיצד עובדת האזעקה, והיה אמון על הפעלתה דרך קבע. ג. רישום דריכת האזעקה במוקד ערב הפריצה, ביום 1.06.05, בשעה 15:21. ד. השחתת מערכת האזעקה על-ידי הפורצים, המלמדת על כך שהיא פעלה והיה צורך בנטרולה על מנת להמשיך בפריצה. ה. והחשוב מכל - הנתבעת אישרה את מערכת החשמל על-ידי איש מקצוע מטעמה, הסוקר-מר אריה טל, שלא מצא כל תקלה בסקר הבטיחות שערך, וזאת חודשים ספורים לפני הפריצה, וכפי שיפורט להלן. לפיכך, לטענת התובעת, מושתקת הנתבעת מלהעלות בדיעבד טענות בדבר המיגון, ולדבריה, סע' 30 לסיכומים: "אם התרשל הבוחן בבדיקתו, הרי שאין לה למבטחת להלין אלא על עצמה". טענה זו נבחן כעת. 4. תנאי הפוליסה: על פי הרשימה המצורפת לפוליסת הביטוח, המהווה חלק בלתי נפרד הימנה, התובעת התחייבה שבמחסן תהיה מערכת אזעקה נפחית המחוברת במשדר אלחוטי למוקד, כפי שנכתב במפורש בתחתית עמ' 7 לרשימה זו, סעיף א)2: "1. מוצהר ומוסכם בזה, כי תנאי מוקדם לכיסוי פריצה לפי פוליסה זו, הוא שמערכת האזעקה המותקנת המקום המבוטח מכסה את כל המעברים ושטחי המקום ושמערכת זו הינה תקינה, פעילה וכשירה לפעולה בכל עת. 2. יש להפעיל את מערכת האזעקה עם סגירת העסק, בהפסקות ולאחר שעות העבודה. 3. בכל מקרה של תקלה במערכת האזעקה, יש להציב שומר במקום עד גמר תיקון המערכת". סעיף 4 מונה חריגים ל"תקלות ידועות" במערכת האזעקה לאחר הפעלתה, והם: "א. המבוטח לא יכול היה לדעת, בעת סגירת העסק, על סיבה כלשהיא העלולה להשפיע על פעולתה התקינה של המערכת לאחר הפעלתה. ב. המבוטח או בא כוחו ערך ניסוי הפעלה של מערכת האזעקה בעת סגירת העסק ובעת הניסוי הנ"ל היתה המערכת תקינה ופועלת כסדרה". באשר לחריג הראשון, טוענת התובעת, כאמור, שלא יכלה לדעת על התקלה במערכת האזעקה, בהסתמך על הטעמים שהוזכרו בפסקה 3 לעיל, ובעיקר בשל הסתמכותה על דו"ח הסוקר מטעם הנתבעת, שיפורט להלן. באשר לחריג השני, התובעת טוענת כי עמדה בניסוי, מאחר והפעלת המערכת התבצעה בצורה תקינה, ויותר מכך, היא טוענת כי אפילו היה מי מטעמה מבצע ניסוי בפעולת המערכת מיד עם יציאתו מהמחסן, הרי שלא ניתן היה להבחין בתקלה, המוכחשת כשלעצמה, שכן האזעקה היתה פועלת באותו מועד על בסיס סוללת הגיבוי ונותנת חיווי והתראת פריצה לרבות פעולת סירנה, ללא סימן חשוד כלשהוא. מקובלת עלי עמדת התובעת באשר למילוי תנאי הפוליסה על ידה, ועמידתה בתנאי ההחרגה הקבועים בסעיף 4 הנ"ל. המסקנה המתבקשת היא, אפוא, שככל שנתייחס לתקלה, אשר הביאה לתוצאה נשוא תביעה זו, לא ניתן לייחס לתובעת ידיעה ו/או יכולת ידיעה מכל סוג שהוא, באשר היא עשתה מצידה כל שיכלה למנעה, כמוסכם בתנאים האמורים לעיל. 5. דו"ח הסוקר: מהראיות שהביאו הצדדים עולה, כי ביום 6.01.94 הוציא משרד שמאים וסוקרים -ברוך בראון, לבקשת חב' הביטוח "סהר", המבטח הקודם (ושלוחה-הסוכן וולמן יואב), "סקר לביטוח ומידע חיתומי", אשר התריע על כך שבמחסן נשוא דיוננו אין חיבור לחשמל ו/או למוקד ועל כן הומלץ שלא לתת כיסוי ביטוחי כנגד אש ופריצה. ביום 5.07.94, הוציא בראון סקר נוסף, לפיו מערכת האזעקה הקיימת ומנורת החשמל הבודדת, מוזנים על ידי כבל מאריך, שנמשך מלוח חשמל של שכן. בהערותיו, הוסיף כי קיים סיכון גבוה לאש ולפריצה, וכי מערכת החשמל אינה תקנית. בהתאם לאלו ההערות, חוברה התובעת, באמצעות חשמלאי מוסמך, לחשמל שנמשך מחנות סמוכה ובנוסף, והיא הנותנת, חוברה למוקד אזעקה של חברת "אמינות". כעבור זמן, קיבלה התובעת הצעת ביטוח מהנתבעת, זנחה את חברת "סהר", מסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ועברה לבטח רכושה אצל "הכשרת הישוב", הנתבעת דנן. דו"ח בטיחות ומיגון שהוזכר לעיל, מיום 26.01.95, נערך ע"י אריה טל - שמאי ויועץ בטיחות, והוכן לבקשת הנתבעת עצמה לצורך סקירת המבנה והמיגון הקיים בו, ומעלה: "14. פרטים כלליים: התרשמות כללית חיובית מהמבוטח מר עמר הנרי... עבר ביטוח/ ניסיון תביעות ללא נזקים. תחזוקה כללית רגילה. סינון חבויות רגיל. 15. המלצות לשיפור המיגון: המיגון בבית העסק הנדון ברמה סבירה!" (כך במקור). במכתב שנשלח ממוקד "אמינות", על-ידי מנהלה, מר גיורא דאובר, לנתבעת, ביום 5.06.95 (נ/2), אושרר אירוע הפריצה, והוסף כי: "בבדיקת החתום מטה למחרת עולה כי מערכת האזעקה שהותקנה במקום ע"י גורם אחר ולא ע"י טכנאי חברתינו, חיבר את מערכת האזעקה על קו חשמל מאחורי מפסק אשר הורד יום ביומו ע"י עובד המקום בשם גבאי, וגרם עקב כך לניתוק וניטרול מערכת האזעקה, דבר שגרם כמובן לאי הפעלתה בשעת הצורך. מצבר מערכת האזעקה (A.H. 2.6) קטן במיוחד ולא הספיק להחזיק מעמד בשעת הצורך. דבר זה לא יכול היית לדעת מעולם, אך לדעתי חובת המתקין היתה לדווח לך על כך". ניתן לסכם ולומר, כי אמנם היתה רשלנות בהתקנת המערכת, אולם אין לייחסה לתובעת אלא למתקין, ובנוסף - אני סבור כי אין ליחס לה ידיעה או יכולת ידיעה באשר לפגם האמור לעיל. מעבר לכך, אל לה לנתבעת לחפש אמתלות וסיבות לייחוס הנזק לתובעת ולהיעדר חבות מבחינתה היא, שעה שסוקר מטעמה, שהוא שלוחה לכל דבר ועניין, ביקר במקום והכשיר את המיגון שבו. מניעות זו, שאלמלא היתה קיימת - יכלה הנתבעת להבנות ולהתגונן באמצעותה - נובעת גם מדיני תום הלב, הקבועים בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, וזו אחת ממגוון נפקויות אפשריות של הפרת החובה, כאשר מגוון זה, כידוע, אינו בבחינת רשימה סגורה (ראה: בג"צ 59/80 שרותי תחבורה ציבוריים באר-שבע נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד לה(1) 828). מכאן - שלגבי דידה של התובעת זכתה מערכת המיגון שלה, ולרבות החיבורים למתח החשמל, ל"הכשר" מצד הנתבעת, וזו האחרונה מנועה לטעון אחרת ביום פקודה. 6. סוגיית הגילוי המוקדם: הנתבעת טוענת כי התובעת פנתה אליה לאחר שסורבה ע"י חברת הביטוח "סהר", אך לא גילתה פרט מהותי זה במעמד חתימת הפוליסה, אלא סימנה תשובה שלילית בהצעת הביטוח לשאלה אם סורבה ע"י חברת ביטוח אחרת. לפיכך, לטענתה, נשלל תוקפה של הפוליסה, והיא אינה מחויבת כלפיה. היא מסתמכת על סעיפים 6 ו-7 של חוק חוזה הביטוח - התשמ"א-1981. שם נאמר כך: "6. חובת גילוי (א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן-ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. ... (ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה. 7. תוצאות של אי-גילוי. ... (ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח מוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: (1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה. (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו;...". הנתבעת טוענת לקיום שתי החלופות של ס"ק ג' בסעיף 7 שלעיל, ובכך, לשיטתה, לפוטרה מחבות. בנסיבות המקרה דנן, אשר נסקרו לעיל, אין לקבל טענה זו, על שני ראשיה. הראשונה, משום שכאמור, איני סבור כי ניתן לייחס כוונת מרמה למר אמר בחתימתו על הצעת הביטוח מול הנתבעת, והשניה, העוסקת בסוגיה החיתומית שלפיה מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה ביטוח לו ידע את המצב לאמיתו, אינה מתקיימת כיוון שטענה זו נסתרה והוזמה על-ידי התובעת, כפי שיוסבר. הנתבעת הביאה לתימוכין, בין היתר, את ע"א 1530/02 מנורה נ' יובלים אגודה שיתופית ואח', שניתן ביום 25.06.03, לביסוס טענותיה, ואף ראתה לצטט את סעיף 13 לפסק דינו של הנשיא ברק, לפיו: "... ממצאי בית המשפט קמא בדבר העדר כוונה להסתיר מידע או לרמות, אינם מעלים ואינם מורידים. התשובות הבלתי מלאות ניתנו בעניין מהותי. חברת הביטוח טענה כי מבטח סביר לא היה מתקשר באותו ביטוח, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו... מכאן שעומד למנורה הפטור הקבוע בסעיף 7(ג)(2) לחוק, המבוסס על הפרת חובת הגילוי שבסעיף 6(א) לחוק..." . לטעמי, עם זאת, אין להקיש מפסק דין זה, העוסק בליקויי בניה, ולהחילו על עניינינו, שכן במקרה הנוכחי, נראה שריפוי הפגם והתקנת מערכת החשמל והאזעקה ע"י התובעת, שוללים את האפשרות "שמבטח סביר לא היה מתקשר וגו'...". באשר למהות הפגם או הליקוי המדובר, הרי שבהתאם לדבריה של הגב' שושי יוגב, אשר שימשה חתמת בחברת "סהר" בתקופה הרלוונטית ומהתרשומת שערכה ביום 27.12.94, עולה כי התובעת לא עמדה בדרישת המיגון שהציבה בפניה חברת "סהר" כתנאי לביטוחה. במזכר מיום 29.11.94, שסומן נ/5, עלתה על הכתב דרישת החיבור לחשמל, כפי שצוין על ידה: "חיבור למוקד אינו עונה על הדרישות מאחר ואין חשמל במקום". מכאן, טוענת התובעת, וטענתה נראית לי, כי מאחר שחוברה לחשמל, נרפאה התקלה, ולא היה כל צורך לחזור עליה בפני הנתבעת. יוצא, שמילוי התנאי משמעותו היתה ריפויו, ולראיה דבריה של הגב' לאה ליפנר, ששימשה אף היא חתמת: "אם הבעיה בחברה הקודמת היתה חוסר מיגון מספיק וכעת המבוטח מתקין מיגון שמספק אותנו אין בכך מניעה לבטחו". ולפי עדותה של הגב' יוגב, מיום 26.02.04, עמ' 1 ש' 22: "אם המבוטח היה מרפא את התקלות במיגון היינו ממשיכים לבטח". מהמקובץ עולה שניתן לתאר את המצב לאמיתו, ככזה שהפגם לא היה רלוונטי בשעתו, בשל ריפויו כאמור, באשר התמלאו תנאי סעיף 8(2) לחוק חוזה הביטוח הנ"ל, השוללות מהמבטח את טענת ההגנה העומדת לו מכח סעיף 7, בנסיבות לפיהן: "העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה". 7. החתמת הצעת הביטוח: לפי עדותו של מנהל התובעת, מר הנרי אמר, לא הוא שחתם על הצעת הביטוח, כי אם הסוכנת דליה בסא. לדידו, הוא לא נשאל על סירוב, קודם לקבלו לביטוח, הגם שלפי דבריו סביר שעלה נושא ביטוחו הקודם וגובה הפרמיה ששילם בעבר. הסוכנת בסא לא הובאה לבית המשפט לאשר את הצעת הביטוח, ולפיכך, טוענת התובעת, הצעה זו נותרת כמסמך שהוגש שלא על ידי עורכו, ומשכך אינו קביל. התובע, מר הנרי אמר, העיד בעמ' 22-21 לפרוטוקול מיום 29.11.99 בנוגע לסוכנת הביטוח: היא לא כתבה לידי את הצעת הביטוח. אני לא חתום על הצעת הביטוח... לא אמרתי שסהר ביטלו את הפוליסה כי לא ביטלו לי..." לאחר ההכרעה בסוגיית הגילוי הנאות, נראה שעניין החתימה הפך שולי באופן יחסי, אך בכל זאת אוסיף כי מדברים אלו לא קשה להבין שככל הנראה התשובות אכן סומנו על ידי סוכנת הביטוח, כחלק מהליך מילוי טפסים פורמאלי, ואין ליחס מכך יסוד נפשי כזה או אחר לתובעת. 8. סוגיית הנזק: לטענת התובעת, סמוך לגילוי הפריצה, הוצאה ע"י מר הנרי אמר, מנהלה, ומר אלכסנדר קרפל, עובד מטעמה, רשימת מלאי עדכנית לפרטי הריהוט שנגנבו, וזאת על-ידי ריכוז הפריטים המצויים בשתי חנויות התובעת ואלו שנותרו במחסן לאחר הפריצה, כפי שמעיד מר קרפל בסעיף 4ב(3) לתצהירו מיום 27.08.02 : "אני אישית ביחד עם מנהל התובעת עברנו בין 3 מקומות בהם היו פריטי ריהוט וסימנתי על גבי הרשימה את פרטי הריהוט שלא נמצאו בפועל במחסן". ובסעיף 6א- "בנוכחותי ותוך עזרה ממני הכין מנהל התובעת מר הנרי אמר רשימה מרוכזת של הפריטים החסרים אלו שנגנבו, כדי להגישה למשטרה ולביטוח". סכום התביעה עומד על סך של 90,180 ₪, עפ"י החישוב שלהלן: א. עבור הרהיטים שנגנבו: 65,073 ₪, נכון ליום הפריצה, ללא מע"מ וללא מרכיב רווח. ב. עבור הובלת הרהיטים מהספקים: 1,600 ₪. ג. עבור תיקון מערכת האזעקה: 670 ₪. ד. ניקיון ובנית הקיר שנשבר: 1,657 ₪. ה. הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 2.06.95 ועד למועד הגשת התביעה, בסך 21,180 ₪. לאימות רשימת הפריטים הגנובים שהובאה ע"י התובעת, צורפו תצהירים, חשבוניות ותעודות משלוח, המלמדים על רכישת הפריטים על ידה. הנתבעת, לעומתה, טוענת כי הנזק הנטען לא הוכח, שכן החשבוניות שצורפו לתביעה לא מעידות על הפרדה כלשהי בין הריהוט שבחנויות לזה שבמחסן, וכן, לדידה, אין כל אינדיקציה לגבי הריהוט שנקנה ו/או נמכר לבין זה שנותר ברשות התובעת, בעת האירוע. נחה דעתי, שיש לקבל עדויות התובעת, על ראיותיה המצורפות לביסוסן המלא, ואלה לא נסתרו. אשר על כן, החלטתי כי על הנתבעת לפצות את התובעת בנזקים שנגרמו לה ממעשה הפריצה למחסן, במלוא השיעורים הנטענים. 9. סיכום ותוצאה: סיכומו של דבר, החלטתי כי דין התביעה להתקבל הן במישור האחריות והן במישור הנזק, מהנימוקים שפורשו. לנוכח האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 90,180 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כן אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד שלה, בסכום של 15,000 ש"ח, בצירוף מע"מ נכון ליום פסק הדין. ב"כ התובע יגיש פסיקתא, כולל שומת הוצאות, תוך 14 יום מהמצאת פסק הדין. ביטוח פריצה / גניבהפריצה