להלן פסק דין בסוגיית גניבת רכב מדברי - והפחתת תגמולי ביטוח בגין היות הרכב רכב מדברי: התובע, מר נאור אמנון, ביטח את רכבו אצל הנתבעת 1, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, באמצעות סוכן הביטוח, הנתבע 2, מר רפי יפתח. בתביעה זו, עותר התובע לחייב את הנתבעים להשיב לו סכום של 35,225 ₪, שנוכה על ידי הנתבעת 1 מתגמולי הביטוח ששילמה לו בגין גניבת רכבו. העובדות ביום 1.9.06 או בסמוך לכך, פנה התובע אל הנתבע 2 ("הסוכן"), וביקש לרכוש באמצעותו פוליסת ביטוח עבור רכב מסוג טויטה לאנד קרוזר ("הרכב"). הנתבעת 1 ("חברת הביטוח"), הנפיקה לתובע פוליסה לתקופה 1.9.06 ועד ליום 31.8.07. הפוליסה כללה, בין היתר, כיסוי ביטוחי בפני מקרה של גניבת הרכב. בפוליסה נקבע כי חישוב ערך הרכב המבוטח במקרה של אובדן או גניבה, יתבסס ויכלול, ביום קרות מקרה הביטוח, על - "המשתנים המשפיעים בשיעורים המפורטים במחירון לוי יצחק, תוספות או הפחתות המשפיעות באופן מצטבר על ערך רכב משומש". ברשימה שנשלחה לתובע צוינו מספר דוגמאות להוספה או הפחתה לערך הרכב, במקרה של אובדן גמור לרכב, אולם לא צוינה דוגמא המתייחסת ספציפית לסוג רכבו של התובע, קרי, "רכב מדברי". לרשימה לא צורף דף המחירון של יצחק לוי ("המחירון"). ביום 17.11.06 אירע מקרה הביטוח, כאשר רכבו של התובע נגנב. התובע פנה אל הסוכן, על מנת שזה יפעל מול חברת הביטוח, לקבלת תגמולי הביטוח המגיעים לתובע מכוח הפוליסה. בפועל, חברת הביטוח קבעה את סכום תגמולי הביטוח על סך של 133,137 ₪. ערך הרכב לפי מחירון יצחק לוי עמד על 167,000 ש"ח לפני הפחתות ותוספות. מערך זה נוכה, בין היתר, 20% בגין "רכב מדברי", שהם שווי ערך ל- 34,000 ₪. התובע התנגד להפחתה בגין "רכב מדברי". בסופו של דבר, ולאחר התכתבויות עם חברת הביטוח, קיבל התובע בפועל רק 133,268 ₪. חברת הביטוח לא הסכימה לבטל את ההפחתה בגין "רכב מדברי". התביעה התובע טוען כי לא היה מקום להפחית מתגמולי הביטוח כל סכום בגין היות הרכב "רכב מדברי". התובע מסכים כי הרכב הנו רכב מדברי, אולם טוען כי הנתבעים הפרו את חובתם לגלות כבר בשלב הצעת הביטוח, כי יופחתו בגין כך 20% מתגמולי הביטוח. משלא גילו את אפשרות ההפחתה כבר באותו השלב, נהגו בחוסר תם לב, הפרו את חוזר הנחיות הפיקוח על הביטוח, נהגו באופן רשלני ופעלו כלפי התובע תוך עשיית עושר ולא במשפט. שומה היה על הנתבעים לצרף לרשימה את המחירון. נושא ההפחתות ברשימה, לא הובלט כנדרש לפי חוק חוזה הביטוח. כמו כן, טוען התובע כי חברת הביטוח הסכימה לשלם ריבית על פי סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 (12% ריבית), בגין הימים בהם עוכב השיק הראשון שנשלח אל התובע ועד לקבלת השיק החלופי, שנשלח ואשר לא כלל הצהרה על סילוק טענות. סכום הריבית עומד על סך של 1,225 ₪. לפיכך, התובע עותר לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום סך של 35,225 ₪ בגין הניכוי על "רכב מדברי" ובגין הפרשי ריבית. ההגנה הנתבעים טוענים כי בפוליסה נכתב מפורשות כי חישוב ערך הרכב המבוטח, כפוף לשוויו על פי מחירון יצחק לוי. הסבר על תגמולי ביטוח כאמור, מופיע על גבי עמוד שלם ומודגש בפוליסה. הפוליסה מדגישה את עניין המשתנים המשפיעים על ערך הרכב במקרה של אובדן גמור. ישנה פיסקה נפרדת לכך ואחריה מופיעות דוגמאות למשתנים המשפיעים על ערך הרכב. הן הפסקה והן הדוגמאות, נמצאים תחת הכותרת של "תגמולי ביטוח במקרה של אובדן גמור", ומודגשות במסגרת כוכבים. התובע יכול היה לגשת למשרדי חברת הביטוח או לחילופין לשווקים, ולעיין במחירון יצחק לוי. הפוליסה מציינת במפורש כי מחירון לוי יצחק הוא המחירון הקובע לעניין שווי הרכב. עוד נטען כי לא מחובתו של הסוכן לבדוק את הקריטריונים הספציפיים של הרכב וליתן את דעתו על כך לתובע, כמו שלא נתן דעתו על מספר בעליות הרכב, מספר הקילומטרים וכו'. הנתבעים לא הסתירו כל מידע מהתובע. כמו כן, אף שלא צוינה בפוליסה דוגמא ספציפית לניכוי בגין "רכב מדברי", הרי שממילא לא היה בידי התובע לעשות דבר בכדי להימנע מהפחתה כאמור. מחירון יצחק לוי מקובל על כל חברות הביטוח. התובע שב וביטח את רכבו החדש שנרכש לאחר הגניבה אצל חברת הביטוח כ"רכב מדברי". משכך עשה, הודה למעשה כי ממילא לא היה בידו לפני אירוע הגניבה לשנות את מצב הדברים. בנוסף, לתובע לא נגרם נזק, שכן, גם לו ביקש למכור את רכבו טרם הגניבה, היה עליו להפחית את אותה הפחתה בגובה 20%, שכן אף קונה סביר לא היה מוכן לרכוש את הרכב ללא שיופחת קריטריון זה. בשנת 2006 אירעה לתובע תאונת דרכים. באותו מקרה ציין הסוכן בפני התובע כי רכבו מוגדר כ"רכב מדברי" וכי ישנה הפחתה במחירון לוי יצחק בגין כך. לבסוף, טוענת חברת הביטוח כי מעולם לא הוסכם על ריבית בגובה 12% בגין התקופה שבה לא שולם הסכום שאינו שנוי במחלוקת. דיון בדיון שנערך בפני ביום 18.9.07, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה, התיק יוכרע בפסק דין שיינתן על סמך החומר הקיים בתיק ועל סמך סיכומים בכתב שיוגשו. כמו כן, הוסכם כי מחירון יצחק לוי לא צורף לפוליסה ו/או להצעת הביטוח. האם הנתבעים הפרו את הנחיות הפיקוח על הביטוח הנחיות חוזר ביטוח 2000/12 קובעות כי: "1. המבטח יודיע למבוטח, בשלב הצעת הביטוח, מהו המחירון ביום כריתת החוזה המשמש לקביעת ערך הרכב לחישוב תגמולי הביטוח בקרות מקרה הביטוח (להלן - המחירון). המחירון יצוין גם בדף פרטי הביטוח. 2. מבטח יפרט בכתב בפני המבוטח בשלב הצעת הביטוח, פירוט מלא של המשתנים המיוחדים שבמחירון העשויים להשפיע על ערך הרכב המבוטח לצורך חישוב תגמולי הביטוח במקרים של אובדן גמור, או לחילופין יפנה את המבוטח למשתנים כאמור במחירון. מבלי לגרוע מהאמור, יכלול המבטח בשלב הצעת הביטוח ובהבלטה מיוחדת הסבר מפורט בכתב למשמעות המשתנים המיוחדים והשפעתם על חישוב תגמולי הביטוח במקרה ביטוח, תוך פירוט 2 דוגמאות שכיחות לפחות. הסבר כאמור יכלל גם בדף פרטי הביטוח. 3. לא פעל המבטח כאמור לעיל יחול במקרה ביטוח של אובדן גמור ערך הרכב הבסיסי המקובל אצל אותו מבטח או לפי מחירון אחר מקובל בשוק, ללא התחשבות במשתנים מפחיתים בלבד שלא צוינו. " יש לדחות את טענת הנתבעים כי אין תוקף להנחיות אלה, אשר לטענתם הוצאו על ידי "עו"ד ביחידה לפניות הציבור אצל המפקח על הביטוח". מדובר בהנחיות שהוצאה תחת ידה של ה מפקחת על הביטוח דאז הגב' ציפי סמט, ביום 13.11.00. ההנחיות מחייבות את חברות הביטוח, ובהן הנתבעת. ההנחיות חלות על כל פוליסה שתוקפה מיום 1.1.01 והלאה. במקרה דומה שנדון בת.א. (ת"א) 36572/03 אנגלר פאול אמיר נ' ביטוח ישיר - איי.די.איי. חברה לביטוח, שהובא בסיכומי התובע, התייחס כב' השופט יונה אטדגי, לתוקפן המחייב של הנחיות אלה, באומרו: "אלא, שלאחר מתן פסק הדין בעניין בן ציון הנ"ל, וככל הנראה בעקבותיו, פורסמו הנחיות של ה מפקחת על הביטוח, שעניינן: "ביטוח רכב (רכוש) - תגמולי ביטוח במקרה של אובדן גמור", שיש בהן כדי לשנות את המסקנה החד משמעית הנובעת מפסק דין זה. ההנחיות פורסמו ביום 13/11/00 והן חלות על כל פוליסה שתוקפה מיום 01/01/01. הפוליסה שלנו, להזכיר, נעשתה בחודש פברואר 2003. אין חולק על תוקפן וחלותן של הנחיות אלה על ענייננו, והצדדים אף התייחסו אליהן במפורש ובמפורט בסיכומיהם. סמכותו של המפקח על עסקי הביטוח להורות לחברות הביטוח לנהוג בנושא מסוים על פי הסדר שקבע, קבועה בסעיף 62(א) לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981. סעיף זה יש לפרש בפירוש רחב, הנובע מתכלית החוק, שהיא בראש ובראשונה, להגן על המבוטחים (בג"ץ 7721/96, איגוד שמאי ביטוח בישראל ואח' נ' המפקח על הביטוח ואח', פ"ד נה(3) 625). לפיכך, ההנחיות חלות על הפוליסה נשוא התביעה שהוצאה בשנת 2006. טענת התובע כי ההנחיות מחייבות צירוף פיזי של המחירון לפוליסה ולהצעת המחיר, אינן מקובלת עלי. ההנחיות נוקבות גם באפשרות שהמבטח "לחילופין, יפנה את המבוטח למשתנים כאמור במחירון" (סעיף 2 לעיל). חברת הביטוח עמדה בהוראה זו, כעולה מהרשימה. היא גם עמדה בהנחיה המתייחסת ל"פירוט 2 דוגמאות שכיחות לפחות" (סעיף 2 לחוזר). לעומת זאת, אינני סבור כי חברת הביטוח עמדה בחובת "ההבלטה המיוחדת" הנדרשת. מעיון ברשימה, עולה כי פירוט המשתנים והדוגמאות להפחתה אמנם סומנו בכוכביות, אולם גם עניינים אחרים ברשימה סומנו בכוכביות זהות. כמו כן, לא מצאתי כל הבדל בין הפונטים וגודלם המתארים את פירוט המשתנים והדוגמאות להם, לעומת שאר הפונטים, שבהם נעשה שימוש לפירוט שאר פרטי הפוליסה. כאשר מעיינים ברשימה, לא ניתן למעשה להבחין בנושא מסוים שהובלט באופן מיוחד. הרשימה כולה בנויה מפונטים זהים ונעשה שימוש בכוכביות להדגשת נושאים שונים נוספים. הדרישה בהנחיות המפקחת היא לא רק להבלטה, אלא ל"הבלטה מיוחדת". אולם יתרה מכך: ההנחיות דורשות כי ההודעה על המחירון שחל וכן הפירוט המלא של המשתנים המיוחדים שבמחירון העשויים להשפיע על ערך הרכב המבוטח לצורך חישוב תגמולי הביטוח במקרים של אובדן גמור, או לחילופין הפניית המבוטח למשתנים כאמור במחירון, יעשו עוד בשלב הצעת הביטוח. הדרישה למתן הודעה ופירוט כאמור גם ברשימה, היא דרישה מצטברת נוספת ולא חלופית. מעיון בכתבי הטענות ובמסמכים שגולו וצורפו לתיק, לא מצאתי הוכחה כלשהי לכך שבשלב הצעת הביטוח עמדה חברת הביטוח בדרישות הנזכרות לעיל והמפורטות בהנחיות ה מפקחת על הביטוח. הצעת הביטוח שצורפה לרשימת המסמכים מטעם הנתבעים, מתייחסת לביטוח שנעשה לרכב החדש שרכש התובע לאחר קרות מקרה הביטוח נשוא התביעה. הצעה זו אינה רלוונטית. המסמך היחיד שצורף הנו מכתב הסוכן אל התובע מיום 16.8.06 שבו נרשם כי הרשימה מצורפת. במסמך זה אין זכר למתן הודעה ופרטים כנדרש בהנחיות. לא מצאתי בחומר שלפני התייחסות מפורטת של מי מהצדדים כיצד נקשרה עסקת הביטוח במקרה דנן ומה היו הנסיבות של שלב הצעת הביטוח, אולם גם לא מצאתי כל טענה ממשית של הנתבעים שלפיה בשלב הצעת הביטוח עמדה חברת הביטוח בדרישות הנזכרות לעיל והמפורטות בהנחיות ה מפקחת על הביטוח. ממילא הדרישה היא לפירוט "בכתב". משלא צורפה כל ראיה בכתב לפירוט כאמור, משמע כי חברת הביטוח לא עמדה בהנחיות המפקחת. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי בשלהי 2006 אירעה לתובע תאונת דרכים ובשיחת טלפון ציין הסוכן בפני הנתבע כי רכבו מוגדר כרכב מדברי ויש הפחתה במחירון לוי יצחק לרכבו. הנתבעים לא פירטו מתי בדיוק נערכה השיחה ולפחות באיזה חודש. גם לא הובאו ראיות כלשהן לתאונה הנטענת. בישיבה המקדמית, טען ב"כ הנתבעים כי ההודעה הנ"ל ניתנה בעל-פה "אחרי ההתקשרות ולפני הגניבה". לפיכך, ברור הדבר כי ההודעה לא נמסרה בשלב הצעת הביטוח, כנדרש. כמו כן, מאחר ודרישת ההנחיות היא דרישה בכתב, גם אם התקיימה שיחה כזו, וגם אם התקיימה בשלב הצעת הביטוח, לא היה בכוחה לבוא כתחליף הולם לפירוט מסודר ומלא בכתב כנדרש. התוצאה של אי עמידה בהנחיות היא חד משמעית: "לא פעל המבטח כאמור לעיל יחול במקרה ביטוח של אובדן גמור ערך הרכב הבסיסי המקובל אצל אותו מבטח או לפי מחירון אחר מקובל בשוק, ללא התחשבות במשתנים מפחיתים בלבד שלא צוינו". התוצאה היא שחברת הביטוח לא עמדה בהנחיות ובהתאם לכך, לא היה מקום להפחתה בגין המשתנה של "רכב מדברי". במקרה דומה, שהובא בסיכומי התובע והוזכר לעיל (ת.א. (ת"א) 36572/03 אנגלר פאול אמיר נ' ביטוח ישיר - איי.די.איי. חברה לביטוח), הגיע כב' השופט אטדגי לתוצאה זהה. הפרשנות שניתנה שם הייתה אף מחמירה יותר: "יתר על כן, אני סבור, כי הניסוח בדף הנזכר לעיל אינו ממלא כנדרש אחר ההנחיות. אמנם, מצוין בו כי ערך הרכב יקבע לפי שוויו ביום קרות מקרה הביטוח, וכי ערך הרכב מתבסס על מחירון המכוניות המשומשות של לוי יצחק, וכך אכן הוערך הרכב במקרה שלנו, אולם ההנחיות דורשות באופן דווקני "פירוט מלא של המשתנים המיוחדים" ו"הסבר מפורט בכתב למשמעות המשתנים המיוחדים והשפעתם על חישוב תגמולי הביטוח" (סעיף 2 להנחיות). אמנם, ההנחיות נוקבות גם באפשרות שהמבטח "לחילופין, יפנה את המבוטח למשתנים כאמור במחירון", אולם אפשרות זו איננה פוטרת, כך דעתי, את המבטח מפירוט עצם המשתנים, אלא מפירוט "מלא" שלהם. באפשרות זו, אם כן, די לנקוב בראשי הפרקים של המשתנים והפנית המבוטח לעיון במחירון להשלמת הפרטים הנדרשים בקשר לאותם משתנים. לפיכך, לא די היה בניסוח בדף הנדון, לפיו המחירון "כולל תוספות ו/או הפחתות, אשר משפיעות באופן מצטבר על ערך הרכב". גם שתי הדוגמאות של ההפחתות שהובאו באותו דף אינן פוטרות מהפירוט הנדרש של כל המשתנים. דוגמאות אלה באות על פי ההנחיות, בנוסף לפירוט האמור, ולא במקומו". ולסיכום, נקבע כי: "על פי ההנחיות, במידה והמבטח לא פעל על פיהן, אין להתחשב באותם "משתנים מפחיתים" שלא צוינו בקביעת תגמולי הביטוח בעת אובדן גמור של הרכב. המסקנה הנובעת מכאן היא, שהנתבעת לא היתה זכאית להפחית משווי הרכב בשל התאונות הקודמות, משום שמשתנה זה לא פורט בפני התובע ( או אשתו) בשלב הצעת הביטוח, ולדעתי גם לא בדף פרטי הביטוח, כאמור לעיל". הנני דוחה את כל יתר הטענות של הנתבעים שהועלו כדי לתקוף את התביעה וכדי להראות כי קבלת התביעה תגרום לעשיית עושר מצד התובע. לא בכדי נוסחו ההנחיות כפי שנוסחו ולא בכדי נקבעה סנקציה חד משמעית שתלויה בתוצאה בלבד, היינו האם עמדה או לא עמדה חברת הביטוח בהנחיות ככתבן וכלשונן. קביעת הסנקציה כתלוית תוצאה, היא הכרחית, אחרת ניתן היה בכל מקרה ומקרה להעלות טענות שונות ומשונות כדי להתחמק מהתוצאה בכל אותם מקרים שבהם לא עמדה חברת הביטוח בהנחיות. לפיכך, אין כל רלוונטיות לתרחישים שתוארו על ידי הנתבעים ולטענה שלא עמדה בפני התובע ממילא אלטרנטיבה אחרת. גם אין רלוונטיות לכך שבעת חידוש הביטוח לרכב שנרכש לאחר הגניבה, בוטח הרכב כ"רכב מדברי". מיותר לציין כי גם אם התובע ידע כי הרכב הוא רכב מדברי לפני ההתקשרות, עובדה זו אינה רלוונטית אף היא, שכן הידיעה צריכה להתייחס להשפעת המשתנה על ערך הרכב. כמו כן, הטענה כי אף קונה סביר לא היה מוותר על ההפחתה אינה נכונה בהכרח ומכל מקום, לא הוכחה, מה גם שלא הובאה חוות דעת שמאית ע"י הנתבעים להוכחת טענה זו. לסיכום, התובע זכאי להשבת הסכום שהופחת מתגמולי הביטוח בגין המשתנה של רכב מדברי. תביעת הריבית התובע טוען כי סוכם עימו כי תינתן לו ריבית בשיעור של 12% לשנה בשל הפיגור בתשלום תגמולי הביטוח. התובע מבסס את טענתו על מכתב ששלח באמצעות בא כוחו אל חברת הביטוח ביום 22.1.07 ובו ציין מפורשות כי: "עוד סוכם כי לתשלום זה (השיק השני - י.ד) יתווסף ריבית עפ"י סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 (12% שנתי) בגין הימים בהם עוכב התשלום למרשי". חברת הביטוח מכחישה את אחריותה לפיגור זה וטוענת כי בכל מקרה, לא הוסכם מעולם על תשלום ריבית בשיעור זה. לפנים משורת הדין, הוסיפה חברת הביטוח לשיק, ריבית בסך 131 ₪. סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, קובע: "תגמולי הביטוח ישולמו תוך 30 ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו, אולם תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב ישולמו תוך 30 ימים מהיום שנמסרה למבטח תביעה לפי סעיף 23(א), והם ניתנים לתביעה בנפרד מיתר התגמולים". סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, קובע: "28א. מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. לעניין זה, "ביטוחים אישיים" - ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות". לא הובאו ראיות ממשיות לגבי מועד משלוח התביעה לחברת הביטוח והמועד שבו התקבלו כל המסמכים הדרושים אצל חברת הביטוח. שוכנעתי, כי חברת הביטוח לא השתהתה ושלחה את השיק הראשון עבור תגמולי הביטוח שאינם שנויים במחלוקת תוך המועד הקבוע בחוק. השיק הנו ממועד 27.12.06 והאירוע מיום 17.11.06. התובע ממילא אינו מלין על כך, אלא מבסס את דרישתו על הסכמה שהושגה בין בא כוחו ולבין נציג חברת הביטוח, לאחר משלוח השיק הראשון אשר כלל דרישה שלא למחוק את נוסח הקבלה ולא לחתום על הסתייגות. לא מצאתי מכתב תשובה של מר לייטנר מטעם חברת הביטוח, המכחיש את הסיכום הנטען שהועלה בכתב על ידי בא כוח התובעת. בנסיבות אלה, יש לאמץ את גירסת התובע בדבר ההסכמה שהושגה. שעה שלא היה מקום מלכתחילה להתנות את פירעון השיק הראשון בויתור על הסכום שבמחלוקת, יש מקום, במקרה דנן, ולו מכח סעיף 28א' הנ"ל, לחייב את חברת הביטוח בריבית המוסכמת הנטענת. הנתבע 2 מרבית טענות התובע הופנו כלפי חברת הביטוח. עילת התביעה נגד הסוכן, פורטה בסעיף 45 לכתב התביעה ועניינה אי גילוי עובדות מהותיות שאם היו ידועות לתובע היה פועל בדרך אחרת או לא מבטח הרכב אצל חברת הביטוח. לא מצאתי בסיס לתביעה נגד הסוכן. הנחיות המפקחת מחייבות את חברות הביטוח. הסוכן פעל במקרה דנן כשלוחה של חברת הביטוח. לפיכך, גם אם המחדל של אי עמידה בהנחיות בשלב הצעת הביטוח היה שלו, מחדל זה נעשה על ידו כשלוחה של חברת הביטוח והמחדל מחייב את חברת הביטוח ומזכה את התובע מולה. ממילא עילת התביעה כלפי הסוכן כפי שנוסחה בסעיף 45 לתביעה נוגעת לאפשרות בחירה שהייתה עומדת לתובע אלמלא המחדל ולא לטענה בדבר תחולת הנחיות המפקחת עליו. כמו כן, עילת התביעה נגד הסוכן נוסחה בצורה כללית ולקונית ולא מצאתי, בכל מקרה, כי הוכחה. סוף דבר אשר על כן, התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת במלואה. הנתבעת 1 תשלם לתובע את סכום התביעה, בסך של 35,225 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 3,500 ₪ + מע"מ. הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעת 1 או לבא כוחה. התביעה נגד הנתבע 2 נדחית. אין צו להוצאות, זאת שעה שהנתבעת 1 והנתבע 2 יוצגו במשותף במסגרת התביעה. רכבגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב