האפשרות לביטול פסק משקם מוסדרת בסעיף 28(א) לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב-1992. להלן פסק דין בנושא ביטול פסק משקם: פסק דין רקע עובדתי 1. המשיבה, עזריאל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "המשיבה") היא "אגודה חקלאית", כהגדרתה בחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב-1992 (להלן: "חוק ההסדרים"). המבקשים הם בעלי משק חקלאי וחברים במשיבה. ראשיתו של הסכסוך שבין הצדדים ב"הודעה לחייב על חוב להסדר על פי חוק ההסדרים" שנשלחה למבקשים ביום 1/12/94 על ידי המינהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ שהוקמה על פי חוק ההסדרים, באמצעות עו"ד יורם וסרצוג אשר נתמנה כ"משקם" על פי חוק זה (להלן: "המשקם" ו"ההודעה", לפי העניין). הודעה מתוקנת בדבר החוב נשלחה למבקשים ביום 17/1/96 בצירוף החלטת המשקם מיום 16/1/96 שבה הורה על תיקון טעות שנפלה בהודעה המקורית (להלן: "ההודעה המתוקנת"). בפניי עתירתם של המבקשים לבית המשפט, שיורה על ביטול פסק משקם שניתן נגדם על ידי המשקם ביום 23/10/06 שבו נקבע חובם של המבקשים למשיבה בסכום של 98,706 ₪ ליום 31/12/91 (להלן: "פסק המשקם"). משהגישו המבקשים את התובענה דנן, פנו למשקם בבקשה לעיכוב ביצוע פסק המשקם. בהחלטה מיום 28/11/06 נאות המשקם לעכב את ביצוע פסק המשקם בכפוף לתנאים שקבע באותה החלטה (ההחלטה מיום 28/11/06 צורפה כנספח ב' לתשובת המשיבה לתובענה, להלן: "החלטת המשקם"). תמצית המחלוקת שבין הצדדים 2. האפשרות לביטול פסק משקם מוסדרת בסעיף 28(א) לחוק ההסדרים, שזו לשונו: "בית המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל על פסק המשקם, לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה: (1) המשקם חרג מסמכותו; (2) עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות; (3) טעות גלויה על פני הפסק". המבקשים טוענים כי יש לבטל את פסק המשקם מכוח כל אחד מסעיפי המשנה של סעיף 28(א) לחוק ההסדרים, כאשר בהתייחס לסעיף 28(א)(2) לחוק המפנה לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), נסמכים המבקשים על עילות הביטול המנויות בסעיף 24(4) ו-25(5) לחוק הבוררות: "(4) לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; (5) הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו;" לטענת המבקשים, המשקם לא איפשר להם להביא ראיות להוכחת הגנתם (עילת ביטול מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות); הוא לא איפשר להם להוכיח כי רואה החשבון שמונה לבדיקת ההתחשבנות שבין הצדדים לא התייחס למרבית סעיפי הזיכוי שהמבקשים טענו להם ושיערך באופן שגוי את הסעיפים שכן התייחס אליהם - ובכך נמנע המשקם מלהכריע בשאלת חוקיות החיובים (עילת ביטול מכוח סעיף 24(5) לחוק הבוררות); בחייבו את המבקשים בחוב הכולל מיסים מוניציפאליים חרג המשקם מסמכותו לדון בחוב שנוצר רק מפעילות חקלאית (עילת ביטול מכוח סעיף 28(א)(1) לחוק ההסדרים); ובחייבו את המבקשים בתשלום גרעונות של המשיבה והתאגידים שהיא חברה בהם בניגוד להלכה הפסוקה, יש משום טעות גלויה על פני הפסק (עילת ביטול מכוח סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים).בהמשך לכך, טוענים המבקשים גם "לטעות חשבונאית" בפסק המשקם. לבסוף טוענים המבקשים, כי המשקם לא מילא אחר חובתו לנמק את פסק המשקם כמצוות הוראת סעיף 27 לחוק ההסדרים. המשיבה מצידה טוענת כי המבקשים ויתרו על זכותם להביא ראיות וכי טענתם כי לא ניתנה להם אפשרות להוכיח את הגנתם אינה אלא חוכמה שבדיעבד. אמנם למבקשים היו השגות על חוות דעת רואה החשבון שמינה המשקם לבדיקת המחלוקות החשבונאיות שבין הצדדים, ואולם בדין ובמסגרת סמכותו החליט המשקם שלא לקבל את עתירת המבקשים לשוב ולפנות לרואה החשבון כדי שיבצע בחוות הדעת "את התיקונים הנדרשים", כלשונם. אשר לטענה בדבר חריגה מסמכות משום שחויבו, בין היתר, במיסים מוניציפאליים - טוענת המשיבה כי מדובר בטענה שלא נטענה כלל בפני המשקם וכי זו "נולדה" לראשונה בתגובת המבקשים לחוות דעת רואה החשבון וכבר משום כך אין להידרש לה, וכי מעבר לכך לא הונחה לטענה זו כל תשתית ראייתית, מה גם שאף אם החוב כולל חיובים מוניציפאליים, הרי שאלה נובעים מחברותם של החברים במשיבה ומעיסוקם החקלאי - ומשכך בכל מקרה מדובר בחוב שבסמכותו של המשקם לדון בו. בנוגע לטענה בדבר "טעות על פני הפסק" טוענת המשיבה כי זו נטענה באופן סתמי וכללי ואינה טומנת בחובה אלא טרוניה של המבקשים על כך שלא זוכו בזיכויים שטענו שעומדים לזכותם, וגם אם כך - טענה המוכחשת על ידי המשיבה - אין זה נימוק המקים למבקשים עילה לביטול הפסק. גם הטענה שפסק המשקם לא נומק אין בה ממש לטענת המשיבה, כעולה למקרא הפסק. אשר לטענת המבקשים בדבר "טעות חשבונאית" שנפלה בפסק המשקם, טוענת המשיבה כי החישוב שערכו המבקשים נסמך על ההודעה שהיא שגויה ולא על ההודעה המתוקנת שהיא הרלוונטית ומשכך נשמט היסוד לטענתם והיא גם ראויה לביקורת. הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה בית המשפט יכריע בתובענה על סמך החומר שבתיק וסיכומים שיגישו בכתב, ואמנם כך נעשה. פסק המשקם 3. הסכסוך שבין הצדדים נמשך כבר שנים רבות, כאשר המבקשים דורשים מן המשיבה לבצע תיקונים בחשבונם המתנהל אצלה. כך דרשו גם חברים אחרים במשיבה, אשר גם היא מצידה חפצה בתיקון בספרי החשבונות שלה, ואולם מנגד עמדו נושי המשיבה אשר סברו כי המשיבה מנועה מלטעון כי נפלו טעויות בספריה. על רקע זה, פנו בזמנו המבקשים וחברים אחרים במשיבה לבית המשפט, ובהחלטה שניתנה ביום 26/12/96 על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז בתיק ה"פ 604/96, קבעה כי טענות המשיבה וטענות החברים בדבר טעויות שנפלו ברישומים בספרי המשיבה ייבדקו על ידי "ברית פיקוח" הממונה על ביקורת החשבונות של האגודות הרשומות שהן חבריה ובכללן המשיבה (ראו: סעיף 2 לפקודת האגודות השיתופיות); ועוד קבעה כי רשם האגודות השיתופיות וברית פיקוח יחליטו אם יש מקום לתיקון הספרים, ובדרך זו יונחו בפני המשקם ספרי המשיבה המהווים ראיה לכאורה לאמור בהם (ההחלטה צורפה כנספח 5 לתובענה). משוויתרו הצדדים על חקירת המצהירים, לא הוברר ואין בידי לקבוע ממצאים באשר לקיום הצדדים אחר אותה החלטה. עם זאת ברור, כי משחזר הדיון למשקם, ראה לנכון למנות רואה חשבון חיצוני שיבדוק את טענות הצדדים, בהיות הסכסוך כספי ונובע ממערך החשבונות שביניהם, ולצורך זה מונה רו"ח חגי ניברון (לעיל ולהלן: "רואה החשבון"). כך נהג המשקם לדבריו בהסכמת הצדדים, כאשר יצוין כי באותה עת היו המבקשים מיוצגים בידי עורך דין (ראו: החלטת המשקם). 4. רואה החשבון אמנם הגיש למשקם חוות דעת שערך לאחר עיון במסמכים, בדיקות, בירורים ופגישה שקיים עם המבקשים, שבה הציע שתי דרכים חלופיות לסיום הסכסוך הכספי, בלא שהיתה לו העדפה לאיזו משתי הדרכים (חוות הדעת צורפה כנספח 6 לתובענה, לעיל ולהלן: "חוות הדעת"). משנתקבלה חוות הדעת אצל המשקם, קבע בהחלטתו מיום 30/8/06 כי כל אחד מהצדדים רשאי להגיש את התייחסותו לחוות הדעת, כפי שאמנם עשו. המשיבה בתגובתה לחוות הדעת הביעה התנגדותה לחלופה השניה שהציע רואה החשבון, ואולם על אף השגותיה גם על דרך החישוב הראשונה שהציע רואה החשבון, נתנה המשיבה - לצרכי פשרה לטענתה - את הסכמתה לדרך חישוב זו בתנאי שגם המבקשים יסכימו לה (תגובת המשיבה לחוות הדעת צורפה כנספח 8 לתובענה). המבקשים בתגובתם לחוות הדעת, השיגו על כל אחת משתי הדרכים החלופיות לחישוב שהציע רואה החשבון מנימוקים שפירטו בתגובה, ולפיכך נתבקש המשקם "להחזיר את חוות הדעת לרו"ח ניברון, על מנת שיבצע את התיקונים הנדרשים" (תגובת המבקשים לחוות הדעת צורפה כנספח 7 לתובענה). 5. לאחר שנתקבלו תגובות הצדדים לחוות הדעת ניתן פסק המשקם, שבו ציין המשקם כי חוות הדעת היתה לו לעזר רב להכרעתו, והחליט להעדיף דרך החישוב הראשונה שהציע רואה החשבון. בהתאם לכך ולאחר זיכוי הסכומים שיש להפחית מהחוב לפי החישובים שבחוות הדעת, העמיד המשקם את חובם של המבקשים למשיבה בסכום של 98,706 ₪ ליום 31/12/01. בהחלטת המשקם, שניתנה כאמור בבקשה לעיכוב ביצוע פסק המשקם, התייחס המשקם לפסק שניתן על ידו ולתובענה לביטולו שהגישו המבקשים שבגינה נתבקש עיכוב הביצוע של פסק המשקם: "החלטתי (פסק המשקם - ע.ב.) מבטאת את בדיקת כל הטענות בכתב שהיו בפניי כולל חוות הדעת של רו"ח ניברון וכולל כל המסמכים שהוגשו והוצגו במצורף לטיעונים בכתב שהגישו. אם ב"כ החברים (המבקשים - ע.ב.) היה סבור שהחברים לא קיבלו הזדמנות להביא את ראיותיהם היה אומר את הדברים בפה מלא אך לא נשמעה מצידם מילה וחצי מילה על דרך הטיפול בעניין בעקבות מינוי רו"ח ניברון שאמור לפתור בעיות חשבונאיות שהיו כאן". אפנה עתה לבחון את טענות הצדדים בהתייחס לעילות הביטול שעליהן נסמכת התובענה. אי מתן הזדמנות להביא ראיות 6. המבקשים טוענים כי לא ניתנה להם הזדמנות להביא ראיות. כפי שציין המשקם בהחלטת המשקם, רואה החשבון מונה על ידו בהיות הסכסוך בעיקרו כספי ונובע ממערך החשבונות שבין הצדדים, וזאת בהסכמת המבקשים ובעת שהיו מיוצגים. מהמסמכים שהונחו בפניי, נראה שאמנם כך ומכל מקום אין אינדיקציה שלא אלה היו פני הדברים. לאחר שניתנה חוות הדעת, בתגובתם שבכתב ביקשו המבקשים להחזיר את חוות הדעת לרואה החשבון לביצוע תיקונים הנראים להם כפי שפירטו בתגובה, כאשר לטענתם רואה החשבון לא התייחס לחלק מהסכומים שתבעו ולגבי סכומים שניתנה להם התייחסות נעשה הדבר באופן שגוי; וכן טענו לפגם באופן שבו שיערך רואה החשבון את הסכומים. ואולם, לא נטען על ידי המבקשים כי בפיהם טענות נוספות מעבר לאלה שהועלו על ידם בכתב או ראיות נוספות שהם מבקשים להציג מעבר למסמכים שהציגו זה מכבר וכי לא ניתנה להם ההזדמנות לעשות כן. הם גם לא ביקשו לקיים דיון בפני המשקם ואף לא לחקור את רואה החשבון. אמנם המשקם לא שעה לבקשתם של המבקשים להחזיר לבורר את חוות הדעת לצורך ביצוע "תיקונים" כפי שביקשו, אך ברי כי החלטה כזו נתונה לשיקול דעתו והיא במסגרת סמכותו. במצב דברים זה, כאשר המבקשים הסכימו למינוי רואה החשבון, ומכל מקום בשום שלב לא השיגו על מינויו וכפי שעולה מחוות הדעת אף שיתפו עימו פעולה, ועד למתן חוות הדעת וגם לאחריה לא העלו כל טענה שלפיה נמנעה מהם זכותם להציג ראיות להגנתם - כאשר יוזכר כי בתגובתם שבכתב לחוות הדעת טענו רק כנגד האופן שבו ערך רואה החשבון את החשבון ולטעויות שנפלו בחוות הדעת - אין הם יכולים להישמע בטענה זו עתה, רק משאינם שבעי רצון מהתוצאה של פסק המשקם. וכך נאמר בהקשר זה על ידי מ"מ הנשיא מ' שמגר (כתוארו אז) בע"א 785/82 איתמר גרסטל נ' מבני כפה חפץ בע"מ, בצטטו מדברי כבוד השופט י' חריש בת"א (ת"א) 1730/01: "אין עילת ביטול קמה לבעל דין אלא מקום שהיה מצד הבורר מיאון שלא כדין ליתן את ההזדמנות, ולא כבעניננו, שההזדמנות היתה נתונה ורק צריך היה ליטול אותה, והטוען לא נטלה מתוך שיקוליו שלו, בין שקולים שאין שקולים. כאשר הטוען מעצמו נמנע מהבאת ראיה ומהשמעת טענה, והוא מניח לדברים להתגבש כדרך שהוצגו על ידי הצד שכנגד, אין לדבר כלל על הזדמנות שלא ניתנה, כלשון החוק, ואפילו לא על הזדמנות שלא היתה, אלא על הזדמנות שהוחמצה (פ"ד לז(3) 292, 299). מכוח הוראות סעיף 13(א) וסעיף 27 לחוק ההסדרים, על הדיון בפני המשקם ועל פסק המשקם יחולו הוראות חוק הבוררות, בשינויים המחויבים; וההלכה שצוטטה לעיל יפה אפוא גם לענייננו. הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו 7. המבקשים טוענים כי היה על המשקם להכריע בחוקיות החיובים שהופיעו בחשבון המבקשים המתנהל אצל המשיבה, וכי הוא לא עשה כן משלא איפשר המשקם למבקשים להוכיח כי אופן עריכת החשבון על ידי רואה החשבון והתייחסותו לטענות הזיכוי והשיערוך שבפי המבקשים היה שגוי. על אף הכסות שבה "מלבישים" המבקשים את טענתם כאמור, בניסיון לחסות תחת עילת הביטול שבסעיף 24(5) לחוק הבוררות - "הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו" - הרי שלמעשה קובלים המבקשים על ממצאיו וחישוביו של רואה החשבון, אשר המשקם ראה לנכון לאמצם, כפי שרשאי היה לעשות במסגרת הסמכות ושיקול הדעת הנתונים בידיו. זוהי טענה הנושאת אופי על של ערעור, ואין ולא כלום בין תוכנה לבין עילת הביטול שהמבקשים טוענים לה וחפצים לחסות בצילה; וכידוע אין בית המשפט יושב כערכאת ערעור על פסק משקם, כפי שאין הוא יושב כערכאת ערעור על פסק דינו של בורר. על כך נאמר חדשות לבקרים על ידי בתי המשפט ובית המשפט העליון בראשו: "אין בית המשפט שם עצמו כערכאת ערעור על פסקי בוררות והעילות להתערבותו בהם מתאפיינות בבדיקת תקינות הליך הבוררות ולא בבחינה מהותית של תוצאותיו [רע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529, 541 (2005)]. המשקם חרג מסמכותו 8. המבקשים טוענים כי המשקם חרג מסמכותו, באשר החוב שבו חוייבו כלל מיסים מוניציפאליים ואין זה בגדר סמכותו של המשקם לדון בחיוב זה שאינו נובע מעיסוק חקלאי. המבקשים מפנים בעניין זה גם לסעיף 1 לחוק ההסדרים, שבו הגדרת "חוב" המוציאה מגדרה "חוב מס"; וכראיה לכך שחויבו ב"מיסים מוניציפאליים" הם מפנים לחיובים בחשבון המשיבה בסכום כולל של כ-5,700 ₪ בגין "הוצאות לא משקיות" שלטענתם משקפים גרעונות בגביית מיסים כאמור. אלא שגם טענה זו נמצא שאינה מבוססת וממילא אינה מקימה למבקשים עילת ביטול. ובמה דברים אמורים? ראשית דבר הצדק עם המשיבה בטענה, כי הטיעון של המבקשים ביחס למיסים המוניציפאליים בא לעולם לראשונה בתגובתם לחוות הדעת של רואה החשבון ולא הובא כלל בפני המשקם ככזה. אך לא בשל כך בלבד אין להידרש לטיעון זה. אמנם חשבון המבקשים אצל המשיבה חויב, בין היתר, ב"הוצאות שאינן משקיות", כטענת המבקשים, אך לא הונחה כל תשתית עובדתית או ראייתית לכך שניתן להקיש מכך שהכוונה ל"מיסים מוניציפאליים". מעבר לכך, לפי הגדרת "חוב כולל" שבסעיף 1 לחוק ההסדרים, כל חוב של חבר באגודה חקלאית לאגודה - והמשיבה בכלל זה - הוא חוב הנובע מעיסוקו של החבר כחקלאי, אלא אם כן תוכיח האגודה החקלאית אחרת. לפיכך ומשכללה המשיבה בגדר דרישת החוב שהפנתה כלפי המבקשים "הוצאות שאינן משקיות", ברי כי אין המשיבה טוענת שהן אינן נובעות מעיסוק המבקשים כחקלאים; ומכאן שאין כל מניעה שהמשקם ידון בהם [ראו: ע"א 3003/02 בית אלעזרי, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' לחמי שמעון, פ"ד נז(6) 551, 562 (2003)]. טעות גלויה על פני הפסק וטעות חשבונאית 9. המבקשים טוענים כי המשקם חייבם שלא כדין בתשלום גרעונות של המשיבה והתאגידים שהיא חברה בהם בניגוד להלכה הפסוקה, ומשכך עסקינן בטעות הגלויה על פני הפסק וקמה להם עילת ביטול מכוח הוראת סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים. אלא שהמבקשים לא הניחו כל תשתית עובדתית וראייתית לכך שעולה מחוות דעת ומפסק המשקם שאימץ אותה, כי חוייבו שלא כדין בגרעונות המשיבה; וכל כולה של טענתם בעניין זה נסמכת על זיכויים שלטענתם שומה היה על רואה החשבון לזכותם בהם והוא לא עשה כן. ביטול פסק משקם בעילה זו של טעות גלויה נדון ברע"א 6726/96 אבו אברהם נ' בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נה(5) 166 189 (2001), שם קבע בית המשפט (מפי כב' השופט י' זמיר): "מה ההבדל, אם כן, בין ביקורת על פסק המשקם בעילת הטעות הגלויה, כפי שנקבע בסעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים, לבין ביקורת בערעור רגיל? התשובה כפולה. ראשית, בביקורת על פסק משקם, בית המשפט המחוזי אינו רשאי לחרוג מן החומר שבתיק המשקם ('הרקורד') ולהסתייע בראיות חיצוניות. שנית, בית המשפט לא יתערב בפסק המשקם אלא אם הטעות 'גלויה'. מה פירוש? בית המשפט יהיה נוטה שלא לחטט בפסק המשקם כדי לגלות בו טעות, ולא להיתפס לספק-טעות, אלא לבדוק אם נפלה בפסק, לאור החומר שבתיק, טעות ברורה ומהותית. זהו הבדל בגישה של בית משפט כשהוא מפעיל סמכות ביקורתית (jurisdiction supervisory) להבדיל מסמכות ערעורית (appellate jurisdiction) הבדל זה, אף שאינו ניתן להגדרה ברורה, הוא בפועל הבדל ממשי". ובמילים אחרות: פסק משקם נתפס על פניו כפסק נכון, אשר אין בו טעות. ולא זו בלבד שאין בית המשפט נדרש להיכנס בנעלי המשקם ולבחון אם הלה הגיע להחלטה נכונה - להבדיל, כאמור מ"טעות גלויה על פני הפסק" - אלא שהוא אף איננו נדרש לבחון את החלטת המשקם במשקפי ערכאת הערעור. משכך, גם טענה זו של המבקשים, דינה להידחות. 10. אשר לטענה בדבר טעות חשבונאית - נתברר כי זו נשענת על ההודעה שהיא שגויה ועל כן הורה המשקם עוד בשנת 1996 על תיקון הטעות והוצאה למבקשים הודעה מתוקנת. משכך, נשמט הבסיס לטענה, ודעתי כדעת המשיבה כי המבקשים ראויים לביקורת על כי לא צירפו לתובענה את ההודעה המתוקנת וטענו לטעות בפסק המשקם בהסתמך על ההודעה השגויה. אומר בנקודה זו, כי גם הטענה שפסק המשקם אינו מנומק אין בה ממש. גם בהקשר זה משיגים המבקשים למעשה על "החשבון" שערך רואה החשבון בחוות הדעת, ועניין זה כבר נדון בהרחבה לעיל. העובדה שהמשקם מצא לנכון לאמץ את קביעותיו של רואה החשבון, כאשר מדובר באיש מקצוע האמון על עריכת חשבונות ובדיקתם, אין בה כל פסול וגם לא העובדה שהעדיף אחת משתי החלופות שהציג רואה החשבון מהטעמים שפירט בפסק המשקם - כאשר יצוין כי לרואה החשבון לא היתה העדפה כלשהי, וממילא ההכרעה בסופו של יום נתונה בידי המשקם כפי שהיא נתונה בידי בורר המסתייע באיש מקצוע לצורך הכרעתו. סוף דבר 11. התוצאה היא כי הבקשה להורות על ביטול פסק המשקם נדחית. בהסתמך על סעיף 28 לחוק הבוררות, החל על ההליך שבפניי מכוח הוראת סעיף 27 לחוק ההסדרים - משנדחתה הבקשה לביטול, אני מאשרת את פסק המשקם. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. משקם