כאשר דן בית משפט בבקשה להטלת עיקול, הוא בוחן את צדקת התביעה ומשהוטל ספק בצדקתה, אין מקום לאשר צווי עיקול. על אחת כמה וכמה, הלכה זו מקבלת משנה תוקף, לאחר חקיקת חוקי היסוד בשנת 1992. ראה חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המקנה לזכות הקניין (גם של הזוכה וגם של החייב), מעמד חוקתי על חוקי. ראה סעיף 3 לחוק הנ"ל. בתי המשפט ולאחר מכן גם החקיקה, בתיקון 6 לתקנות סדר הדין האזרחי, העדיפו את זכותו הקניינית של הנתבע, על פני זו של התובע, בטרם נתבררה התביעה. מכאן, יש לבחון את הבקשה להטלת צווי העיקול בדקדקנות ובקפידה רבה ולא לאשר אותם בדרך של שגרה. להלן החלטה בבקשת ביטול צו עיקול: החלטה מונחות בפני שתי בקשות. האחת התנגדות לביצוע שטר והשניה בקשה לביטול צווי עיקול שהוטלו בלשכת ההוצאה לפועל לפני מתן אזהרה בתיק מס' 01-59453952. הדיון בשתי הבקשות התקיים במאוחד. העובדות הנדרשות: המבקש חתום כערב על שטר חוב לפקודת המשיבה. שטר החוב הינו בסך 173,999.4 ₪, נחתם ב-15.5.05 על ידי צ.ש.שיווק מוצרי מזון ת.ז. X- כעושה השטר והמבקש הינו ערב בשטר. מתברר כי עושה השטר הינו צבי שיץ - החייב מספר 1 להלן "שיץ". 3. טענות המבקש בהתנגדות: לטענתו , הוא הוחתם בחוסר תום לב , תוך הסתרת עובדות מהותיות. לטענתו היה על המשיבה להפנות אותו ליעוץ משפטי, בטרם החתימה אותו על השטר , על החלק, מבלי לציין את סכום השטר מבלי שהוברר לו מה הם הויתורים עליו הוא מוחתם ובעיקר כשמדובר בתנאים מקפחים בחוזה אחיד. לאור זאת, טוען המבקש, כי יש לפרש את המסמך לרעת מנסחו. 4. שיץ היה בקשרים עסקיים עם המשיבה ורכש ממנה דלקים. הלה הסתבך בחובות, ולא עמד בתנאי קו האשראי שהציבה לו המשיבה, באותה עת הוחתם המבקש על שטר החוב, מבלי שהובא לידיעתו מצבו של שיץ. נציג המשיבה מר יואב אסולין,התחייב כלפיו לעדכן אותו לגבי מצבו הכספי של שיץ, אולם בכל הפעמים שהתקשר אליו המבקש, הוא דחה אותו ב"לך ושוב". לטענת המבקש התחייבותו הינה עתידית מיום חתימתו על השטר ואילך. עוד טוען המבקש כי הינו ערב יחיד וזכאי להגנות על פי חוק הערבות, המשיבה לא ביצעה גילוי נאות. לענין הבקשה לביטול עיקול 5. המשיבה פעלה נגדו בטרם אזהרה בהליכים כדלקמן: א. היא קיבלה צווי עיקול גורפים על כל חשבונות הבנקים שלו ב. היא פירקה את משרדו ומחסניו במושב תלמי מנשה (להלן "המחסן") והוציאה ולקחה את הציוד ואת מסמכי העסק שלו. ג. היא החליפה מנעול בעסק שלו ולא איפשרה לו לבקר במקום ולראות מה ארע בעסק. ד. היא לא השאירה רשימה מפורטת מה נלקח על ידה ומי ביצע את הפעולה. ה. היא הטילה עיקול על רכב בבעלותו. לטענתו, פעלה המשיבה נגדו באופן דרקוני הוא ערב בלבד. המשיבה הגישה בקשה לצווי עיקול לפני מתן אזהרה הנתמכת בתצהירים כוזבים של מר יואב אסולין. הצווים גרמו לו נזק רב וחיסלו את יכולתו הכלכלית ואת מקור פרנסתו. המשיבה ביצעה פעולות במחסן שהיה כבר ברשותו חודשיים לפני ביצוע הנ"ל. הוצעה למשיבה סכום של 20,000 ₪ במזומן עד לברור טענותיו. כמו כן הציע שיץ תשלום חודשי של 7500 ₪ לפרעון החוב. כל ההצעות סורבו. המבקש שכר את המחסן לאחר עזיבתו של שיץ. במחסן לא היו סחורות של שיץ והציוד שהיה בו שייך למבקש בלבד. למרות פניות המבקש ושיץ, פעל ב"כ המשיבה בדרך של בקשה למינוי כונס נכסים מבלי ליידע את ר' ההוצל"פ כי המחסן הוא ברשות המבקש. במוצאי שבת ב-16.7.05 פרצו למחסן והוציאו את הציוד שלו ואף פרקו מזגנים שהיו מותקנים בקיר. מצב זה גרם לו לאבד את זכותו במחסן לנוכח התנגדותו של בעל המחסן למרות שלא נתפסו כספים בחשבונות הבנק, סרבה המשיבה לבטל את העיקולים תוך גרימת נזק למבקש. 6. דיון המשיבה הינה חברה משווקה ומספקת דלקים . שיץ התקשר עמה ורכש ממנה סולר. המשיבה החתימה את שיץ על שטר חוב ואת המבקש כערב המבקש חתם על שטר החוב משום ששיץ הסכים לחתום לו כערב על שטר בטחון לבעלים של המחסן. לדעתי שטר החוב אינו תקין על פניו- לנוכח העדר שמו המלא של עושה השטר, מופיע בו רק השם המסחרי שלו. טענה זו לא נטענה על ידי המבקש, לפיכך לא אקח עובדה זו בחשבון במסגרת מסקנותי. 7. אין מחלוקת כי המבקש הוחתם על השטר, על החלק, מבלי שנקבע סכום השטר. עוד התברר במהלך החקירה כי המבקש הוחתם על השטר, מבלי שהופיעה תחילה חתימת עושה השטר. ראה נ/1, נ/2. 8. השאלה העומדת לדיון הינה, האם יש למבקש סיכויים להדוף את התביעה בשטר נגדו, מה הם סיכויי הגנתו. ידועה ההלכה, כי די להצביע על סיכוי בדוחק , על מנת שתתקבל ההתנגדות ראה ע.א. 105/89 קו אופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים . ע"א (ת"א) אור דליה נ' X שם טוב . אין בית המשפט בוחן את מהימנות הגירסה הנטענת אלא , בוחן האם הגירסה מתקבלת על הדעת ואם תוכח, יש למבקש סיכויים טובים להגנה. ראה ע.א. 544/81 , 604 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ. 9. במקרה דנן הוחתם המבקש על השטר על החלק, כאשר לטענת המבקש הוצגו בפניו נתונים לא נכונים על שיץ ועל דרך פעולתו. מר אסולין הציג בפני המבקש מצג, כאילו שיץ אינו חייב דבר למשיבה וכי הוא לקוח טוב ואמין. זאת כאשר באותה עת, שיץ עבר את מסגרת האשראי שהוקצבה לו וביקש לקבל סחורה נוספת , בקשה שנענתה לאחר שמר אסולין נדרש להתקשר עם הממונה עליו ולהורות לשיץ לשלם עבור הסחורה במזומן. המבקש טוען כי נלכד ברשתה של המשיבה כאשר לא הובא לידיעתו, כי כבר אז חשדה המשיבה כי שיץ עושה לה תרגיל "עוקץ". המבקש טוען , כי הוא ביקש לקבל פרטים על שיץ ולהתעדכן בפעילותו, אולם נענה ב"לך ושוב". המשיבה לא פנתה מעולם למבקש והתריעה בפניו על מצב החשבון של שיץ. המשיבה ידעה פרטים רבים אודות שיץ, אולם הסתירה אותם מהמבקש והציגה בפניו מצג שווא. 10. גם הטענה של המבקש בדבר תנאים מקפחים בשטר, באופן שהוא מוותר על הוראות פקודת השטרות,הרשאה בלתי חוזרת למילוי בשטר, כי התחייבותו הינה סופית ומוחלטת ובלתי ניתנת לביטול וכי הוא לא זכאי להגנות הקיימות בחוק הערבות. מן הראוי שכל הוויתורים הללו , יעמדו למבחן של בית משפט. 11. המבקשת לא שלחה למבקש הודעת חילול, כנדרש. לראשונה נודע לו על תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו , כאשר נלקחו ממחסנו כל הציוד שהיה בו, המנעול הוחלף והוא הושלך לרחוב. אני סבורה כי טענות המבקש להתנהגות בחוסר תום לב של המשיבה כלפיו, מצדיקה את קבלת ההתנגדות. רע.א. 2443/98 מאיר ליברמן ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ. תק על 99 (3) 425 נקבע על ידי כב' הנשיא ברק כי עקרון תום הלב הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) חל גם בדיני השטרות. לדעתו הזכות השטרית היא במהותה זכות חוזית. ראה האמור בסעיף 10 לפסק הדין: "עקרון תום הלב הוא עקרון כללי, החל על כל זכות , על כל חיוב ועל כל פעולה משפטית (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) יחד עם סעיף 61 (ב) לאותו חוק...אין כל מניעה להחלתו גם על זכות שטרית. אין כל ייחוד לזכות השטרית שיש בה כדי למנוע תחולת העקרון הכללי של תום לב אובייקטיבי בגדרו הזכות השטרית" . לדעת כב' הנשיא, חב הנושה חב חובת זהירות לערבים. 12. לנוכח האמור לעייל, ההתנגדות מתקבלת תצהיר המבקש ישמש ככתב הגנה והתיק יקבע לקדם משפט בהתאם ליומן המזכירות. 13. לענין הבקשה לביטול צווי עיקול ( שניתנו לפני מתן אזהרה) משהתקבלה ההתנגדות, נשמט הבסיס להטלת עיקול . כאשר דן בית משפט בבקשה להטלת עיקול, הוא בוחן את צדקת התביעה ומשהוטל ספק בצדקתה, אין מקום לאשר צווי עיקול. ראה פס"ד ע.א. 275/74 אברהם קלש ואח' נ' ר' ווקסלמן ושות' חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח'. על אחת כמה וכמה, הלכה זו מקבלת משנה תוקף, לאחר חקיקת חוקי היסוד בשנת 1992. ראה חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המקנה לזכות הקניין (גם של הזוכה וגם של החייב), מעמד חוקתי על חוקי. ראה סעיף 3 לחוק הנ"ל. בתי המשפט ולאחר מכן גם החקיקה, בתיקון 6 לתקנות סדר הדין האזרחי, העדיפו את זכותו הקניינית של הנתבע, על פני זו של התובע, בטרם נתבררה התביעה. ראה בש"א 4459/94 סלומונוב ואח' נ' שרבני ואח' מכאן, יש לבחון את הבקשה להטלת צווי העיקול בדקדקנות ובקפידה רבה ולא לאשר אותם בדרך של שגרה. רע.א. 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה (1975) בע"מ נ' דנבאר בע"מ 15. במקרה דנן, ניתנו צווי העיקול לפני מתן אזהרה, דהיינו, בטרם הוגשה התנגדות. מכאן, מצבה של הבקשה לביצוע השטר הינו כתביעה בסדר דין מקוצר, יש למבקש שהות של 21 ימים להגיש התנגדות. בתקופת זמן זו, אין הזוכה רשאי לפעול כנגד החייב, אלא באישור מיוחד של ר' ההוצאה לפועל, יש להגיש בקשה בצרוף תצהיר, שינמק את הסיבות למתן הצו, מאחר וטרם נתבררה זכותו של הזוכה לדרוש את ביצוע השטר. אם לא מוגשת התנגדות, הרי שמחזיק השטר מחזיק בפסק דין. אולם, כשמוגשת התנגדות זו היא בקשה לרשות להתגונן. ראה סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז 1967: " הוצאה לפועל של שטרות (א) שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות ( בחוק זה - שטר) ניתנים לביצוע כמו פסקי דין של בית משפט...". ...... (ג) החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה...ומשהוגשה ההתנגדות...יעכב ראש ההוצל"פ את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט... רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי...". מכאן, שבקשה להטלת עיקול לפני מתן אזהרה כמוה כבקש למתן עיקולים בתביעה בסדר דין מקוצר, בטרם הוגשה בקשה לרשות להתגונן. אם כך, אם מוגשת בקשה להטלת עיקול לאחר שהתקבלה הבקשה לרשות להתגונן, מצבו של התובע קשה יותר, משום שכאמור החייב הצליח להראות שיש לו סיכויים להדוף את התביעה נגדו. 16. אם כך, כבר עתה ניתן לקבוע, כי לא היה מקום לפעול כנגד המבקש, בעיקר לא בהליכים של הוצאת מעוקלים, סגירת העסק שלו והפיכתו לחסר כל. למעלה מהנדרש, נעיין בתצהירו של מר יואב אסולין, שתצהירו צורף בתמיכה לבקשה להטלת עיקול ונגלה, כי העובדות הנטענות בו אינן עולות בקנה אחד עם הנתונים שהיו בידי המשיבה כאשר הגישה את הבקשה להטלת עיקול לפני מתן אזהרה. בסעיף2 נאמר: " ....הגשנו לביצוע בהוצל"פ שטר לביצוע כנגד צבי שיץ שיווק מוצרי מזון ת.ז.....וX אהרון ת.ז......לאחר שביצעו לנו פעולת תרמית חמורה ביותר, ובפעולה של מעין "עוקץ" רכש מאיתנו דלקים בשווי של 173,999.4 ₪ לא שילמו עבורה והיום מתחמקים מלשלם על אף פניותינו הרבות אליהם" האם המבקש רכש דלקים מאת המשיבה? התשובה היא שלילית. האם המשיבה פנתה אל המבקש "פעמים רבות" ולא נענתה? התשובה שלילית. אמנם בהמשך מודה התצהיר, בסעיף 3, כי העיסקאות כולן היו עם שיץ ראה האמור : "העיסקה נעשתה עם מר צבי שיץ אשר היה הרוח החייה מאחורי ההתקשרות עם דור אנרגיה כאשר הוא המנהל בפועל של העסק, מר צבי שיץ פעל מולנו ואף חתם על שטר חוב לצורך מילוי חובותיו של החייב 1 ( צבי שיץ הוא החייב 1, ) על שטר חוב זה חתם גם מר אהרון X כערב של החייב". אם כן, מדוע הצהיר מר אסולין כי גם המבקש רכש דלקים מהמשיבה ועשה תרגיל "עוקץ" ? כאשר עובדות אלה אינן נכונות? ועל סמך עובדות אלה, הצליחה המשיבה לקבל צווי עיקול ולא זו בלבד, אלא ב"כ המשיבה מונה ככונס נכסים ובתוקף תפקידו הוציא מטלטלין של המבקש במוצאי שבת, באישון לילה, תלש מהקיר מזגנים שהיו במחסן, החליף את המנעול והשליך את המבקש לרחוב מבלי יכולת להכנס למחסן ולבדוק את מה שארע, תוך פגיעה חמורה בכושר השתכרותו. בהמשך תצהירו של מר אסולין מצויין כי שיץ הוא זה שרכש את הסחורות, הוא זה שעבר את מסגרת האשראי שניתנה לו , ונתן בידי המשיבה שיק שחולל בשל "אין כיסוי מספיק". 17. כמו כן, מצהיר מר אסולין, כי לשיץ יש שני מחסנים , האחד מהם נמצא באיזור התעשיה תלמי מנשה. (ראה: "המחסן") המידע הזה הינו שגוי לחלוטין. כאשר ביקר המצהיר במחסן מועד זה היה לאחר שהמבקש חתם על שטר החוב, מכאן שהוא זה, שהחזיק במחסן, ולא שיץ. 18. בהמשך מצהיר מר אסולין, בסעיף 8 לתצהיר כי במחסנים אלו מחזיק החייב (איזה משני החייבים? אין על כך פירוט), סחורה רבה קיימים משטחים שלמים של מוצרי מזון יבשים אותם משווק החייב. האמור בתצהיר התברר כלא נכון בעליל. הוצאו מהמחסן של המבקש ציוד משרדי בלבד. מר אסולין הצהיר כי היא ביקר במחסנים באופן אישי - ראה סעיף 7 לתצהיר - והאמור בתצהיר הוא למעשה עובדות הידועות לו באופן אישי, בחקירה התברר כי הוא ביקר במחסן כשבועיים לפני חתימתו על התצהיר ונשאל ראה עמ' 5 לפרוטוקול: "ש. נכון כמו שסיפרת לפני כן, שאתה ידעת כבר שהגשת את התצהיר שהמחסן בתלמי מנשה כבר לא של חייב 1. ת. נכון. ש. למה לא כתבת בתצהירך . ת. לא ידעתי של חייב 1 רק אחרי שהוגשו העיקולים. ביקשו ממני לראות מה יש לעקל. נסעתי לתלמי מנשה . רשום עליו של גינות שומרון. אמרתי לעו"ד בתלמי מנשה אין ציוד של של שיץ אלא של אדם בשם גינות שומרון שייכת לX אותו ערב. אהרון X סיפר לי. ש. אתה אומר, בדוכן העדים אני ידעתי שהציוד לא שייך לחייב 1 אני ידעתי שאין שם ציוד בתלמי מנשה והודעתי לעו"ד. ת. כן." כלומר המשיבה היתה מודעת, בטרם הוצאו המטלטלין מהמחסן, כי הוא אינו שייך לשיץ ואין בו מטלטלין וסחורה של שיץ ולמרות זאת פעלה תוך עצימת עיניים מהעובדות שהיו ידועות לה. כל זאת , כאשר מצהיר מר אסולין בסעיף 21 לתצהיר, כי ידוע לו כי חלה "עליהם" החובה לפעול בתום לב. 19. המשיבה פעלה בחוסר תום לב בולט, הפעילה הליכים דרקוניים כנגד המבקש, כאשר טרם נשמעה גירסתו וטרם עבר המועד שהוקצב לו על פי החוק להגיש התנגדות. המבקשת הטעתה את ראש ההוצאה לפועל והציגה בפניו מצג שווא. כאשר אין כל קשר בין האמור בתצהיר של מר אסולין , ובין העובדות לאשורן. כשנשאל מר אסולין בחקירה על תצהירו , האם כועסים עליו אצל המשיבה בגין הפרשה הנדונה השיב בעמ' 1 לפרוטוקול: "אני כועס על עצמי" ודי לחכימא ברמיזא. 20. לשאלה האם המבקש רכש דלקים מאת המשיבה, השיב באופן מתחמק, אולם לבסוף הודה כי שיץ רכש דלקים ולא שילם עבורם. הוא לא השיב בשום צורה כי המבקש רכש מאת המשיבה דלקים למעט האימרה "אני מתייחס למר X ושיץ כיחידה אחת" (עמ' 1 לפרוטוקול.) המבקש הוחתם על שטר חוב ריק. ראה נ/1 ו-נ/2 בחודש מאי היה שיץ בחריגה של קו אשראי והמשיבה הסכימה לתת לו דלקים. בתנאי שיביא מזומן.באותה עת הוחתם המבקש על שטר החוב, תוך הצגת מצג שונה. 21. סוף דבר לא ראיתי כל הצדקה להשאיר את צווי העיקול על כנם. המשיבה הציגה מצג שונה מהמציאות. הטענה כי היה ציוד של שיץ במחסן התגלתה כלא נכונה, עוד לפני הוצאת המעוקלים, כאשר המשיבה לא מאירה את עיני ר' ההוצאה לפועל לעובדה זו. לפיכך,כל העיקולים שהוטלו בתיק הוצל"פ 01-59453052 בטלים ומבוטלים. המבקש רשאי לפנות לראש ההוצאה לפועל בבקשה להחזיר לו את המעוקלים שהוצאו מהמחסן ולצרף לבקשתו החלטה זו. המשיבה תשא בהוצאות שכ"ט ב"כ המבקש בסך של 10,000 ₪ בצרוף מע"מ ריבית והצמדה עד התשלום בפועל. צוויםעיקול