הנתבעים 1, 3 ו-5 טענו כי אין חתימה על תעודות משלוח של הסחורה, דבר המעיד, לטענתם, על אי אספקת סחורה, ולכן יש טענת כשלון תמורה מלא כנגד השיקים שנמסרו. להלן פסק דין בנושא פסק דין כנגד נתבעים 1, 3 ו- 5 מבוא והליכים ביום 20.5.96 נפתח לנתבעת 1 (להלן: "חברת X") ולנתבעת 2 (להלן: "חברת ליאר") (להלן ביחד: "החברות הנתבעות") כרטיס לקוח אצל התובעת לאספקת מוצרים (נספח "ב" לתצהיר רו"ח גרוהר). התובעת עוסקת באספקת מוצרי בנייה מסוגים שונים. התובעת מחזיקה בחמישה שיקים, אשר חוללו ע"י הבנק הנמשך. סכום קרן השיקים הסתכם בסך כולל של 90,017 ₪. התובעת טוענת, כי החברות הנתבעות הן שמשכו את השיקים בתמורה לסחורה, שסופקה להן בחודשים ינואר ופברואר 2002. בנוסף, טוענת התובעת, כי החברות הנתבעות חייבות לה סך של 6,710 ₪ בגין סחורה שלא שולמה. כנגד הנתבע 3 (להלן: "יהודה X"), כמו כנגד הנתבע 4 והנתבעת 5, אשתו של יהודה X (להלן: "ויוי X") טוענת התובעת, כי הם ערבו כלפיה לתשלום חובות החברות הנתבעות על פי כתבי שיפוי, שצורפו לכתב התביעה. הנתבעים 1, 3 ו-5 (להלן ביחד: "הנתבעים") טוענים טענות רבות כנגד החיוב. הנתבעים טוענים כי אין חתימה על תעודות משלוח של הסחורה, דבר המעיד, לטענתם, על אי אספקת סחורה, ולכן יש טענת כשלון תמורה מלא כנגד השיקים שנמסרו, למרות שחזרו "מהסיבה שהחשבון הוגבל" (ר' סעיף 20 לתצהיר) . כמו כן לטענתם, מסמכי הנהלת חשבונות של התובעת עצמה תומכים בטענתם, משום שהחוב בסיכום כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת עומד על 4,054 ₪ בלבד, כאשר סכום השיקים בסך 75,017 ₪ כלל לא מופיע באותה כרטסת, מכאן, לטענתם, שסחורה בשווי זה כלל לא סופקה. עוד טוענים הנתבעים, כי השיקים לא נמשכו ע"י חברת X, אלא ע"י שלוש חברות (שתיים מהן החברות הנתבעות), אשר ניהלו מיזם משותף במסגרתו פתחו חשבון בנק משותף. עוד טוענים הנתבעים, כי אין כל מחויבות אישית של יהודה X, וויוי X. התובעת הגישה את התביעה בסדר דין מקוצר, שלושה מהנתבעים (חברת X, יהודה X וויוי X) הגישו בקשת רשות להתגונן. שניים מהנתבעים (חברת ליאר והנתבע 4) לא אותרו ולא ניתן היה לבצע מסירה. בהחלטת כב' השופט מאיר יפרח מיום 4.1.04 נמחקה הכותרת והתביעה עברה לפסים רגילים כלפי שלושת הנתבעים לעיל. אציין כי ב"כ התובעים בסוף סיכומיו מציין כי התובעת לא הצליחה לאתר את הנתבעים 2 ו-4 ולבצע מסירה, ולכן מבקש לאשר תחליף המצאה. איני נוהגת לאשר תחליף המצאה ללא בקשה מאומתת בתצהיר כדין ובה פירוט הפעולות שנעשו לאיתור וכיוב'. לכן בקשה זו נדחית. התובעת הגישה נספח מצורף לסיכומיה- ללא בקשת רשות ודי בכך כדי שלא אתייחס לנספח ב'. לא זו אף זו, שמדובר במסמך שודאי היה ברשותה כל העת ואין כל הצדקה לשולפו בזמן הסיכומים וללא תצהיר תומך. מכאן שאיני מקבלת את נספח ב' לסיכומים כראיה. טענת הודאה והדחה 6. התובעת טוענת כי מרבית טענות הנתבעים הם בגדר "הודאה והדחה", ולכן נטל ההוכחה עליהם. טענה זו נטענה עוד במהלך קדם המשפט ביום 9.2.05 בו טען ב"כ התובעת: "הנתבעים מודעים לכך שהם חתומים על השיקים ועל ההסכמים. הם טוענים כי הם לא קיבלו סחורה, חלק ניכר מהתביעה היא הודאה והדחה, לכן אבקש כי הם יפתחו בהבאת הראיות". כב' השופטת גרוסמן קבעה בהחלטתה, כי לא תשנה את סדר הבאת הראיות וכי שאלת נטל ההוכחה תוכרע במסגרת ההוכחות. גם בדיון ההוכחות ביום 23.11.05 חזר ב"כ התובעת על טענתו כי מדובר בטענת "הודאה והדחה" (עמ' 10 שורה 9 לפרוטוקול). לפיכך, לא ברורה טענת ב"כ הנתבעים בסיכומים, כי הטענה הועלתה לראשונה בסיכומי התובעת, ולכן מדובר ב"הרחבת חזית" אסורה. הטענה הועלתה כראוי במסגרת קדם המשפט ושוב במסגרת ההוכחות ולכן בודאי שאין כאן טענה, שהועלתה לראשונה בסיכומים. יתר על כן, טענת "הודאה והדחה" היא טענה דיונית, בהקשר לנטלי הוכחה, וניתן להעלותה בכל שלב, ר' למשל, בפסק הדין של כב' השופט מלץ, ע"א 166/90 מרדכי אזולאי נ' א"ב מפעלי תיירות אילת בע"מ, פ"ד מו (5) 344, 351. 7. עוד טענה בפי הנתבעים והיא, כי משבחרה התובעת בתביעה הכספית אינה יכולה להסתמך על השיקים ולטעון טענות מדיני שטרות של היפוך נטל ההוכחה. ולא היא. המחזיק בשטרות, יכול לטעון גם בעילה השטרית וגם על פי עסקת היסוד והטענות בכל עילה יכולות להיות שונות, ולכן יש להבדיל הבדל היטב בין העילות השונות. להבחנה בין עילת תביעה על-פי השטר לבין עילת תביעה על-פי עיסקת היסוד נודעת חשיבות, לעתים מכרעת, בשל תוצאות משפטיות שונות, החלות על האחת ואינן חלות על האחרת (ראה י' זוסמן, דיני שטרות (דף-חן, מהדורה 6, תשמ"ג) 390-391). 8. אשר לטענה "הודאה והדחה" במקרה זה לגופה, הרי שבכל הנוגע לתביעה המבוססת על שיקים, הנטל להוכחת טענת כשלון תמורה, או אפילו העדר תמורה, מוטל על הטוען זאת (סעיף 29(א) לפקודת השטרות; שלום לרנר, דיני שטרות, הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשנ"ט, עמ' 332 ועמ' 338; ע"א 89/83 גולן חברה לשירותי נקיון בע"מ נ' גילרם ושות' רכב וציוד (1978) בע"מ, פ"ד לט (3) 330). אולם טענה זו במסגרת התביעה השטרית, עומדת לתובעים, כאשר אין מחלוקת כי הנתבעים חתמו על השיקים. במקרה זה, יהודה X וויוי X לא חתמו על השיקים ולכן עומדת הטענה כלפי חברת X בלבד ובכל הנוגע לשיקים בלבד. 9. השיקים בהם מדובר הם חמישה: שיק מס' 8658 ע"ס 10,518 ₪ לתאריך 28.2.03 ₪ ושיק מס' 8659 ע"ס 15,000 ₪ לתאריך 31.3.03, אשר נמשכו שניהם על חשבון, שעל פי הכיתוב הינו משותף לחברות הנתבעות וחתומים על ידן (להלן: "השיקים של החברות הנתבעות"); שיק מס' 10101 על סך 4,499 ₪ לתאריך 28.2.03, שיק מס' 9747 על סך 30,000 ₪ לתאריך 31.12.02 ושיק מס' 9748 על סך 30,000 ₪ לתאריך 31.1.03, אשר נמשכו שלושתם על חשבון שעל פי הכיתוב הינו משותף לחברת X, לליאר ולחברה נוספת וחתומים ע"י החברות הנתבעות. 10. חברת X טוענת, כי השיקים נמשכו מחשבון, שעל פי הכיתוב בו משותף לשלוש חברות, ולכן לא נמשכו מחשבון הבנק של חברת X בלבד ומכאן שהיא אינה חייבת על פי השיקים. טענה זו דינה להדחות. 11. אשר לשיקים של החברות הנתבעות, הרי שכנגדם אין כל טענה, משום שהטענה מתייחסת רק לשיקים, שהוצאו מחשבון של שלוש חברות. אשר לשלושת השיקים הנותרים, גם כן לא יכולה להיות טענה, משום שמדובר בחשבון משותף, אשר כל מי שמשך שיק חייב כלפי מחזיק השיק במלוא הסכום ואין מחלוקת שחברת X חתמה על השיקים. חתימתה מתנוססת בבירור על השיקים. מכאן שניתן לתבוע אותה על פי השיקים בעילה השטרית ונטל ההוכחה מוטל עליה להוכיח את כשלון התמורה, כטענתה. טענת כשלון התמורה 12. טענת חברת X היא, כי היא לא קיבלה את הסחורה. כאמור לעיל, נטל ההוכחה בעניין זה עליה. 13. חברת X לא נתנה הוראת ביטול לשיקים, אלא הם הוחזרו ע"י הבנק הנמשך מהטעם אכ"מ (אין כיסוי מספיק) ו"מוגבל". לכך יש להוסיף כי יהודה X בעדותו העיד, כי למעשה כלל לא היה מעורב בהזמנת הסחורה, בבדיקת הסחורה, בבדיקת החשבונות או בתשלום, למעט חתימה, ומכאן שכל עדותו בעניין זה היא עדות שמועה או סברה. ר' לעניין זה: "ש. מי היה אחראי על הוצאת השיקים? ת. יוסף ארסלן הוא הוציא את השיקים ונתן לנו פשוט לחתום. ש. מי שקיבל את החשבוניות זה הנהלת החשבונות שלכם? ת. ג'ו מקבל את ההחלטה עפ"י דברים שהוא רואה מה שנכון כדי שיוכל לתת הוראה להנהלת חשבונות להכין את השיקים.... אם הייתי מנהל החשבונות הנ"ל יכולתי לענות לך אבל אני ניהלתי חלק." (עמ' 11 שורות 17-24) 14. לאחר מכן בחקירתו על הטענה, כי כל השיקים ניתנו כשיקים מעותדים ולא לאחר קבלת הסחורה ענה: "לא זוכר, אני לא ניהלתי את הפרויקט." (עמ' 13 שורה 24). לגבי הטענה שהשיקים ניתנו במסגרת אשראי לפני קבלת סחורה, נשאל: "אבל אתה לא יודע, זה הכל ג'ו?", ענה: "יש ניהול של המסגרת של האתר, יש החלטות במסגרת של שותפות, הרוב במקרה הספציפי הזה היה ג'ו שרשם את השיקים ויצר מסגרת יכול להיות עם איש המכירות שלכם שתהיה אפשרות להמשיך לעבוד." (עמ' 15 שורות 22-25). אך יהודה X לא יכול היה להציג מסמך על מסגרת אשראי או אובליגו ואף לא את ספח השיקים ממנו ניתן ללמוד את תאריך הוצאת השיקים. 15. מחקירתו הנגדית של יהודה X עלה, שעדותו, בענין זה, כאמור, היא עדות שמועה וסברה, ויתר על כן, אין בידו כל ראיה להוכיח את טענתו, כי השיקים היו מעותדים וקודם לקבלת הסחורה. לפיכך, בהיות נטל הראיה על חברת X, די בכך כדי לדחות את הגנתה. 16. אולם, ניתן להמשיך ולבדוק האם הוכיחה התובעת גם באופן פוזיטיבי, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, את קבלת הסחורה ע"י חברת X. לצורך כך הציגה התובעת באמצעות תצהיר העד, רו"ח יעקב גרוהר, את כל תעודות המשלוח ואת החשבוניות שלא שולמו. אשר לתעודות המשלוח, הרי שהן חתומות ע"י אנשים, ששמותיהם זוהו ע"י X יהודה כעובדי החברה (אדם, קמאל, אנתון, ידין וג'נר), ר' עמ' 12 שורות 12-27 לפרוטוקול. תעודות המשלוח הוצאו בין החדשים ינואר עד פברואר 2002 והן חתומות ע"י עובדי חברת X. רק תעודות משלוח בודדות, שסופקו ע"י גוף אחר כמו נשר או תרמוקייר אינן חתומות ע"י המקבל, אך רו"ח גרוהר הסביר, כי ההסדר הוא, שכאשר חברה חיצונית מספקת סחורה ישירות לחברת X ושולחת לתובעת אישור על אספקת הסחורה, הרי שהתובעת משלמת לה ולאחר מכן תובעת החזר מחברת X. במקרה כזה מסתפקים באישור הספק. ר' עמ' 3 שורות 9-17 לפרוטוקול. לסיכום אני מקבלת כי התובעת הוכיחה באמצעות תעודות המשלוח החתומות ע"י עובדי חברת X ובאמצעות מספר תעודות בודדות החתומות ע"י ספקים אחרים את אספקת הסחורה ולפיכך את חובה של חברת X. 17. למען הסר ספק, בהקשר לסחורה שסופקה ע"י ספקים אחרים, יש לציין כי בעבור אספקת חלק מן הסחורה, שילמה חברת X באמצעות שני שיקים על סך 60,000 ₪, אשר נפרעו ללא כל טענה (שיק מס' 9745 ושיק מס' 9746), ר' נספח מח' לתצהיר מר גרוהר - תדפיס ייחוס של חשבוניות מול שיקים. חלק מאותן חשבוניות כוללות סחורה, שסופקה ע"י אחרים (ר' למשל חשבונית מס 525518 מיום 2.1.02 הכוללת חומרים שסופקו ע"י תרמוקיר, ר' נספח י"ב לתצהיר גרוהר). ככלל, הנתבעים לא הציגו ולא טענו כי קודם לחילול השיקים העלו טענות כלשהן כנגד החיובים, לרבות אי אספקת הסחורה. 18. מכאן שהתובעת הוכיחה את אספקת הסחורה ברמה הנדרשת במשפט האזרחי ולכן לא עומדת לנתבעים טענת כשלון תמורה. הנהלת החשבונות של התובעת 19. טענה נוספת לנתבעים היא, שהתובעת לא הוכיחה באמצעות מסמכי הנהלת החשבונות שהציגה, כי קיים חוב העולה על סך של 6,511 ₪. אסמכתא לטענה מוצאים הנתבעים בנספח צד' לתצהיר רו"ח גרוהר. לטענת הנתבעים חישוב כל השיקים של חברת X, שאין מחלוקת שנפרעו, מביא לסכום של 184,362 ₪ ולכן ההפרש בין סכום זה, שאין מחלוקת ששולם לסכום החשבוניות, שסופקו (190,873 ₪) הוא 6,511 ₪ בלבד. אולם טענה זו בטעות יסודה והיא אינה מביאה בחשבון את מסמך מח' לתצהיר מר גרוהר ואת הסבריו (ר' עמ' 7-9 לפרוטוקול, בעיקר עמ' 8 שורות 12-25). מכל האמור עולה, כי לסכומי החובה במסמך צד' יש להוסיף את החשבוניות, שלא שולמו בנספח מח' וכך ביחד יתקבל סכום החוב המלא ממנו יש להפחית את הסכום, שאין מחלוקת שהתקבל, והיתרה היא סכום החוב, כולל השיקים שחזרו. בדיקה של החשבוניות המצויינות בכל אחד מתדפיסי הייחוס (נספח מח' לעומת נספח צד') מראה, שמדובר בחשבוניות אחרות, לכן יש לחבר את סכום כל החשבוניות, שלא שולמו ולהפחית מן התוצאה את הסכום ששולם בפועל. 20. נספח צד', והנספחים צא-צג לתצהיר רו"ח גרוהר, מוכיחים כי החברות לא שילמו גם בגין אספקת סחורות נוספת, שערכה במועד הגשת התביעה עומד על 8,185 ₪. התחייבות אישית של יהודה X ושל ויוי X 21. משקבעתי כי חברת X חייבת את הסכום הנתבע ודחיתי את טענות ההגנה שלה, יש לבחון את טענת התובעת כי יהודה X ואשתו, ויוי X, ערבים אישית לחובות חברת X. בנושא זה נטל ההוכחה מוטל במלואו על התובעת. 22. לשם הוכחת טענתה זו של התובעת היא צרפה לתצהיר רו"ח גרוהר את הנספחים צז' ו- צט'. נספח צז', מיום 20.5.96 נושא את הכותרת "התחייבות לשיפוי" ומופנה כלפי חברות שונות, ביניהן התובעת (בשמה הקודם, אשר הוחלף כדין, ר' נספח א' לתצהיר רו"ח גרוהר). וכך נכתב שם: "לבקשת הלקוח, X יהודה + ליאר בע"מ, (מספרי ח.פ.) (כתובת) , אני הח"מ X יהודה, ת.ז. (...) אני הח"מ משמש כמנהל/ בעל מניות/ שותף אצל הלקוח ומתחייב לשלם למי מכם כל סכום המגיע ו/או שיגיע למי מכם מן הלקוח וזאת בגין סחורות שסופקו, שנמסרו ו/או ימסרו למי מכם על ידו, בכלל זה הוצאות משפטיות, הפרשי הצמדה ו/או ריבית על קרן החוב על התשלום בפועל." 23. על מסמך אחד מופיעה חתימת יהודה X והוא אינו מכחיש את חתימתו על המסמך. לעומת זאת, הוא מכחיש כי אשתו, ויוי X, חתמה על מסמך דומה (נספח צט') וטוען בתצהירו, כי חתימתה זוייפה. גב' X עצמה לא נתנה תצהיר ולא העידה. אין מחלוקת כי רו"ח גרוהר לא החתים את גב' X על המסמכים, משום שלא היה עובד בתובעת במועד החתימה. 24. מנוסח ההתחייבות עולה, שיהודה X התחייב אישית לחובות החברות הנתבעות. טענתו העיקרית לעניין זה היא, כי ההתחייבות ניתנה בעבור סחורות שאמורות היו להיות מסופקות לחברות הנתבעות, בעוד שהסחורות הללו, שתמורתן לא שולמה, סופקו למיזם אחר של החברות הנתבעות בצירוף חברה אחרת (סיממאן) ולכן יהודה X אינו חייב בגין סחורות אלו. להוכחת טענה זו נטען בסיכומים כי השיקים נמשכו מחשבון של מיזם של שלוש החברות ולא שתי החברות הנתבעות בלבד. דא עקא, שטענה זו אינה נכונה עובדתית. שניים מהשיקים, שהוגדרו לעיל, "השיקים של החברות הנתבעות", נמשכו על חשבון משותף לשתי החברות ולא לשלוש. מכאן, שנראה כי מדובר בטענה בעלמא, שנועדה למנוע את אכיפת הערבות. חיזוק לכך, שמדובר בטענה בעלמא, ניתן למצוא בכך, שהטענה לא הועלתה בתצהיר של יהודה X, שהוגש בבקשת רשות להתגונן, למרות שכתבי השיפוי צורפו כבר לכתב התביעה בסדר דין מקוצר. 25. גם לגופו, הטענה לא הוכחה כלל. כל תעודות המשלוח הוצאו על שם יהודה X (או במשתלה או בתל ברוך צפון או ביוטבתה חולון או במרגולין רמת אביב, או בשוהם או באלנבי) וכל חשבוניות המס ללא יוצא מן הכלל הוצאו על שם החברות הנתבעות. X בעדותו מאשר, כי מעולם לא נפתח כרטיס לקוח על שם שלוש החברות, אלא רק על שם שתי החברות הנתבעות והוא מעולם לא העלה טענה בעניין זה, למרות שהשותפות הזו עבדה, לטענתו, במקביל לשותפות של שתי החברות הנתבעות ובמשך 6-7 שנים (ר' עמ' 18 שורות 14-23). מכאן שהחברות הציגו עצמן כלפי התובעת כלקוח היחיד וכלקוח הן קיבלו את הסחורה, ואת החשבוניות ושילמו בשיקים שלהן וכפי שראינו שלושה שיקים של השותפות השנייה. ממילא גם על השיקים של השותפות השניה (של שלוש החברות) חתמו החברות הנתבעות בלבד ולא החברה השלישית. לתובעת לא יכול היה להיות מידע על השותפות הנוספת וX לא יידע אותה על כך. מאידך המשיך לקבל סחורה ולתת שיקים בגינה, עליהם חתומים החברות הנתבעות. ברי, כי לו היה X פונה לתובעת ומציין כי קיימת שותפות נוספת, כי אז היה מוצא כרטיס לקוח דומה ונחתם כתב שיפוי נוסף, אולם משלא נעשה הדבר, הרי שהתובעת המשיכה לספק את הסחורה תוך שהיא מסתמכת על המצג שהיה ידוע לה מX ועל כתבי השיפוי שהיו לה. 26. יתר על כן, לא הוכח כלל כי הסחורה שסופקה סופקה דווקא למיזם של שלוש החברות ולא לזה של החברות הנתבעות. לא הוצגו ע"י יהודה X הפרוייקטים השונים תוך ייחוס כל פרוייקט למיזם, שלטענתו הוא שייך. גם אם נקבל שהשיקים הוצאו על פי פרוייקטים, הרי שני שיקים הוצאו מחשבון החברות הנתבעות, מכאן שגם הן קיבלו סחורה לפרוייקטים שלהן ולכן אין לדעת אם הסחורה שבגינה לא שולם היתה שייכת למיזם של החברות הנתבעות או למיזם של שלוש החברות. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על הנתבעים. 27. אשר לגב' ויוי X, לא השתכנעתי כי חתימתה זוייפה. אמנם מר X העיד כך, אולם לא נתתי אמון בעדותו ואף לא הוגש תצהיר של הגב' X להוכחת טענה זו. יש לציין, כי מספר תעודת הזהות של הגב' X מצוין על כתב השיפוי ומן הסתם רושם המספר ראה את התעודה, או שהמספר נמסר לו, שאם לא כן מהיכן שאב מידע זה. 28. לסיכום אני מחייבת את יהודה X וויוי X בסכום התביעה, כמי שערבו לחובות חברת X כלפי התובעת. סיכום 29. מכל האמור לעיל עולה כי אני מחייבת את הנתבעים 1, 3 ו- 5 בסכום התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 30. הצדדים לא טענו באופן מפורט לעניין הוצאות ושכר טרחת עו"ד (ר' בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר (טרם פורסם). לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים 1, 3 ו-5 בהוצאות התובעת כדלקמן: 500 ₪ בגין עדותו של רו"ח גרוהר ו- 2,444 ₪ בגין אגרת משפט. כמו כן אני מחייבת אותם בשכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. לסכומים המנויים בסעיף זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. 31. כל הסכומים המפורטים לעיל ישולמו בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. מסמכיםמשלוחתעודת משלוח