תקנה 205(א) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף אליה אלא ברשות בית המשפט או הרשם. במקרה שבו מוגשת בקשה לצירוף תצהיר משלים תהיה גישתו של בית המשפט ליברלית, ובלבד שהעתירה הוגשה לפני הדיון בבקשה לרשות להתגונן ושהאמור בתצהיר הנוסף יקים למבקש עילת הגנה לכאורה. במקרה גבולי, כאשר בית המשפט נוכח לדעת שעומדת לנתבע הגנה, אלא שפרטיה לא נתבארו די הצורך, ניתן לאפשר לנתבע להגיש תצהיר נוסף כדי למנוע קיפוח הגנתו, אך אין חובה לנהוג כך. בית המשפט ישקול, בין היתר, את הסיבה להגשת התצהירים באיחור ואת השאלה, אם יש בהם כדי לבסס, לכאורה, את טענת ההגנה של הנתבע. ככל שהשיקול השני יגבר, כך תמעט חשיבותו של השיקול הראשון. אין להרשות הגשת תצהיר נוסף 'אשר מטרתו הייתה לפתוח את הדיון מראשיתו. להלן פסק דין בנושא הגשת תצהיר משלים: פסק דין ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בנתניה (כבוד הרשמת מגי כהן) מיום 15.11.05 (ת"א 5997/03) אשר דחה את בקשת המערער לרשות להתגונן. הערעור מופנה גם להחלטת בית משפט קמא מיום 13.1.05 שדחתה את בקשת המערער להגיש תצהיר משלים. 1. רקע (א) ביום 10.8.03 הגיש הבנק המשיב תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד המערער לתשלום 1,688,189.45 ₪ בגין חוב בחשבון המערער. ביום 7.1.04 הגיש המערער בקשת רשות להתגונן נתמכת כנדרש בתצהיר, וביום 15.12.04 הגיש המערער בקשה להוספת תצהיר משלים לקראת הדיון שהיה קבוע ליום 13.1.05. (ב) בדיון דחה בית משפט קמא את הבקשה להוספת תצהיר משלים והמערער נחקר על תצהירו המקורי. 2. פסק דינו של בית משפט קמא (א) בית משפט קמא דחה הבקשה להוספת תצהיר, שכן נכללו בו טענות הגנה חדשות (סיכול עסקה ע"י הבנק, וביטול הלוואה) שיש בהן כדי לשנות באופן משמעותי את גרסת המערער. הבקשה להוספת תצהיר משלים הוגשה כ-11 חודשים לאחר הגשת התצהיר הראשון, מבלי שהמערער נתן הסבר לאיחור הרב, פרט להחלפת ייצוג וניהול מו"מ עם הבנק. היה למערער זמן רב לפנות למשיב לקבלת מסמכים מיד לאחר הגשת התביעה, אך הוא לא עשה כן, ולכן אין בעצם הדרישה לגילוי מסמכים כדי להתיר הגשת תצהיר משלים. (ב) העובדות העולות מן התצהיר המקורי: הוסכם בין המערער לבין מר אלי אפרים כי המערער ירכוש 20% ממניותיה של חברת הדרי צריפין בע"מ (להלן: "הדרי צריפין") שבבעלות חברת אפרים אליהו בע"מ (להלן: "חברת אפרים אליהו"). כן הוסכם כי המערער יממן 50% מהעסקה בעצמו וכי מר אלי אפרים ידאג למימון של 50% הנותרים. מר אלי אפרים סיכם עם הבנק כי הבנק יממן 50% מן העסקה כנגד העמדת שני מגרשים של המערער כבטחון, שכן לא ניתן היה לשעבד את המניות של חברת הדרי צריפין. אף על פי כן החליט המערער שלא לקחת הלוואה מן הבנק, וביום 29.6.97 חתם על הסכם לרכישת 10% ממניות הדרי צריפין בתמורה ל-250,000 $. מיד לאחר מכן, בעקבות פניה של מר אלי אפרים, הסכים המערער לרכוש 10% נוספים ממניות חברת הדרי צריפין. למימון העסקה, פנה המערער אל מנהל סניף הבנק שקיבל אישור למתן הלוואה בסך 200,000 $ מן המחלקה לליווי פרוייקטים, ובלבד שהכספים יועברו לחשבונו של מר אלי אפרים. רק ביום 10.5.98, חתמו המערער ומר אלי אפרים על הסכם נוסף למכירת המניות, הסכם זהה להסכם הראשון מיום 29.7.97. משביקש המערער לבצע את העברת המניות התברר לו, כי למרות שהבנק טען שלא ניתן לשעבד את המניות של חברת הדרי צריפין, שיעבד הבנק את כל הזכויות של חברת אפרים אליהו לטובתו הוא, ולא ניתן היה להעביר את 10% הנוספים על שם המערער (הדברים יובהרו בהמשך). (ג) הכרעה בית המשפט קמא על פי הטענות בתצהיר המקורי: (1) המערער חייב את הסכום הנתבע לבנק וטענתו העיקרית היא טענת קיזוז, לפיה הבנק גרם לו נזק בסכום של 200,000 $ כיוון ששיעבד את כל הזכויות השייכות לחברת אפרים אליהו לטובתו, ומנע בכך את האפשרות להעביר למערער את המניות הנוספות שרכש. לטענת המערער, הבנק ידע על רכישת המניות על ידו כיוון שהבנק מימן את העסקה. (2) בית משפט קמא ציין כי טענות המערער בסיכומיו (סעיף 12) ובעדותו סותרות את האמור בתצהירו (סעיף 21), וקבע כי הבנק שיעבד רק 80% ממניות חברת הדרי צריפין. משקרסה טענת המערער, שהמשיב שיעבד את מלוא המניות, קורסות גם טענות המערער בעניין העדר היכולת לרשום על שמו את המניות שרכש עקב השיעבוד, ובעניין נזקים שנגרמו לו עקב אי העברת המניות על שמו. (3) טענת המערער ששילם במהלך השנים סכומים המגיעים לכ-70,000 $ נדחתה. כמו כן נדחתה טענת המערער, כי הבנק הפך את ההלוואה הדולרית לשקלית, בצירוף ריביות חריגות, והגיע לסכום תביעה מופרז ומנופח. המערער לא מסר גרסה מפורטת בנוגע לחישובי הריבית המופרזת. המערער לא פירט תאריכי תשלום הסכום הנ"ל, שער דולר בעת התשלום, או כיצד חישב את הסכום. התביעה שבענייננו היא בדבר יתרת חוב בחשבון עו"ש שקלי בלבד (התדפיס המצורף לתביעה) ולא להלוואה, והיה על המערער לציין בתצהיר כי יתרת החוב נובעת אך מהלוואה. המערער לא צירף חוות דעת מומחה או תחשיב חשבונאי לתמוך בגרסתו ולא פנה למשיב בטרם הגשת התצהיר בבקשה להמצאת המסמכים הרלוונטיים. (4) נדחתה טענת המערער שהמשיב הפר את הוראות סעיפים 3 ו-4 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. המערער לא פירט כנדרש את טענתו בדבר חוסר תום לב. המערער לא הצביע על כל מניע פסול של המשיב. 3. נפרט להלן את טענות הצדדים בדבר הבקשה להגשת תצהיר משלים ועניין גילוי המסמכים, ובאשר ליתר הטענות - על יסוד הכרעתנו להלן נציינן בקצרה. 4. טענות המערער (א) התצהיר המשלים נועד להבהרת התצהיר המקורי ולהשלמת התמונה המלאה. הטענות שנטען כי הן חדשות כגון סיכול עסקה על ידי הבנק וביטול הלוואה הופיעו בתצהיר המקורי (בסעיפים 23-21 ו- 26(ח)). (ב) המערער שלח לבנק דרישה לגילוי מסמכים ביום 8.1.04 (נספח ה' לתצהיר המשלים) וזו לא נענתה. ניתן להגיש בקשת רשות להתגונן חלקית ולהשלימה לאחר קבלת מסמכים מהבנק. (ג) היה מקום לקבל את הטענות בדבר הטעיה, הצגת מצגי שווא וחוסר תום לב מצד הבנק בקשר להלוואה ולשיעבוד המניות, סיכול העסקה על ידי הבנק ולחילופין נזק בסכום ההלוואה. הבנק הוא שמסר למערער כי לא ניתן לשעבד את מניות חברת הדרי צריפין (סעיפים 22-19 לתצהיר המקורי) ומסיבה זו לא מיהר המערער לבצע את העברת המניות על שמו. טענת הקיזוז אינה הטענה היחידה. (ד) בשל נוסח השיעבוד שנרשם לא ניתן לרשום את מניות הדרי צריפין על שם המערער, למרות שלפי טענת המשיב השיעבוד הוא על מניות חברת אפרים אליהו ולא על מניות חברת צריפין. 10% מהמניות נרכשו על ידי המערער ו10% נרכשו על ידי רוכשת נוספת, לאחר מכן רכש המערער 10% נוספים. לאחר כל אלה שיעבד הבנק 80% מהמניות. המערער אינו יכול לפגוע בזכויותיה של הרוכשת הקודמת לו בזמן. גם לו היה המערער רושם את מניותיו אצל רשם החברות זכויותיו לא היו מובטחות, כיוון שהרישום אצל רשם החברות אינו מהותי. המצב כיום הוא שלמערער 10% מהמניות, לרוכשת הנוספת 10% ובמסגרת השיעבוד גזל הבנק את האפשרות לרשום על ידי המערער 10% נוספים שרכש. (ה) המערער לא יכול היה לפרט את טענתו בדבר ריבית מופרזת כיוון שלא היו בידיו מסמכים. (ו) תביעת החוב נובעת מהלוואה והמערער צירף כנספח ב' לתצהירו המקורי העתק מההעברה הבנקאית. סכול העסקה משמיט את הקרקע מתחת לעסקת ההלוואה. (ז) למערער הייתה הגנה לכאורה ולא היה מקום לדחותה. בשלב בקשת רשות להתגונן אין לקבוע ממצאי מהימנות, והמערער לא צריך היה להביא ראיות ולהוכיח את הגנתו. 4. טענות המשיב (א) המערער לא פנה לבנק בדרישה להמצאת מסמכים. המכתב מיום 8.1.04 שצירף לא הומצא לבנק וגם לא צורף אישור על משלוח בפקס או בדואר רשום. המכתב נשלח לכאורה ישירות אל הבנק ולא אל בא כוחו, למרות ששני הצדדים היו מיוצגים אותה עת. בכל מקרה, המדובר בדרישה רחבת היקף שאין להתיר אותה בשלב של בקשת רשות להתגונן. המערער לא הגיש בקשה מתאימה לבית משפט קמא. הבנק לא סירב להמצאת המסמכים ולכן אין הדבר יכול להוות עילה למתן רשות להתגונן. (ב) התצהיר המשלים כולל טענות הגנה חדשות המשנות משמעותית את גרסת המערער. הבקשה הוגשה 11 חודשים לאחר שהוגש התצהיר המקורי, מבלי שניתן לשיהוי זה הסבר, פרט להחלפת ייצוג. הפרטים שבתצהיר המשלים היו בידיעתו של המערער גם עת הגיש את תצהירו המקורי. הגשת תצהיר נוסף נתונה לשיקול דעת בית המשפט וערכאת הערעור לא תתערב בשיקול זה. (ג) המערער מאשר כי ידע על השיעבוד כבר בשנת 2001 ולא עשה דבר בעניין זה. (ד) טענות המערער בנוגע לסעיפים 3 ו- 4 לחוק הבנקאות נטענו באופן כוללני וגורף. (ה) המערער לא מפרט מדוע אינו יכול לרשום את 10% הנוספים של המניות אצל רשם החברות, ואף לא צירף אישור מרשם החברות ממנו עולה סירוב לרשום את המניות. המשכון על מניותיה של חברת אפרים אליהו אינו מונע מהמערער לרשום את מניותיו בחברת הדרי צריפין. לא ברור מדוע בשנת 2001 רשם המערער רק 10% מהמניות על שמו, ולא את כל 20 האחוזים שרכש, מה גם שאותה רוכשת שלישית שמוזכרת בתצהיר המשלים לא רשמה את מניותיה אצל רשם החברות, ולכן גם אם לשיטת המערער הבנק שיעבד 80% ממניות חברת אפרים אליהו, עדיין נותרו 20% שניתן לרשום על שם המערער (אותם 20% שרכש המערער לטענתו). (ו) המערער העיד כי מר אלי אפרים היה אמור לדאוג לרישום המניות על שמו והוא שהיה איש הקשר עם הבנק. לכן טענת המערער שהבנק הוא זה שאמר שהמניות אינן ניתנות לשעבוד, אינה ברורה. (ז) ההסכם השני לרכישת המניות לא הוצג לבנק כלל ולכן לא ברור כיצד טוען המערער כי הבנק ידע על מגבלת משכון המניות המופיעה בהסכם השני. (ח) תמוהה טענת המערער ששילם 70,000$ לבנק, אם לדידו כבר בשנת 98' שיעבד הבנק את מניות חברת אפרים אליהו והדבר מנע את רישום המניות על שם המערער. 5. דיון והכרעה (א) תקנה 205(א) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף אליה אלא ברשות בית המשפט או הרשם. "במקרה שבו מוגשת בקשה לצירוף תצהיר נוסף (או תצהירים נוספים), תהיה גישתו של בית המשפט ליברלית, ובלבד שהעתירה הוגשה לפני הדיון בבקשה לרשות להתגונן ושהאמור בתצהיר הנוסף יקים למבקש עילת הגנה לכאורה. במקרה גבולי, כאשר בית המשפט נוכח לדעת שעומדת לנתבע הגנה, אלא שפרטיה לא נתבארו די הצורך, ניתן לאפשר לנתבע להגיש תצהיר נוסף כדי למנוע קיפוח הגנתו, אך אין חובה לנהוג כך. בית המשפט ישקול, בין היתר, את הסיבה להגשת התצהירים באיחור ואת השאלה, אם יש בהם כדי לבסס, לכאורה, את טענת ההגנה של הנתבע. ככל שהשיקול השני יגבר, כך תמעט חשיבותו של השיקול הראשון. אין להרשות הגשת תצהיר נוסף 'אשר מטרתו הייתה לפתוח את הדיון מראשיתו'". (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007 בעמ' 393). בנסיבות ע"א 424/86 נאות מרינה בת ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מג(2) 355, 363-364 (1989) הוגשה בקשה לצירוף שני תצהירים נוספים עוד לפני שהדיון בבקשה לרשות להתגונן התחיל. בית המשפט קמא דחה הבקשה לצירוף התצהירים. בית המשפט העליון קבע כי החלטה זו שגוייה בקובעו, בהסתמך על ב"ש 839/86 נאות מרינה בת ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מ(4) 126, 130 (1986): "בקשה להגשת תצהירים נוספים, ככל בקשה אחרת הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, צריכה להשקל לגופה לאור כל הנסיבות. בין היתר, תישקלנה גם השאלות, מה הסיבה שניתנה להגשת התצהירים באיחור, והאם יש באמור בהם כדי לבסס לכאורה את טענת ההגנה של המבקש... כמו כן, יש לשקול, אם ראוי להיענות לבקשה לצורך עשיית צדק בין הצדדים, ואם לא ייגרם בכך עיוות דין למשיב, ושיקולים אחרים כיוצא באלה. אם אין בתצהירים כדי להקים לבקשת עילת ההגנה לכאורה, או אם הסיבה לאיחור בהגשתם נובעת משיקול טאקטי מכוון (ראה ע"א 81/83), ומתן הרשות יביא לדחייה בבירור התביעה..." (ההדגשה אינה במקור). (ב) במקרה שלפנינו, הבקשה להוספת תצהיר הוגשה לפני הדיון בבקשת הרשות להגן, עברו כ-11 חודשים מאז הוגש התצהיר המקורי, אולם עדיין לא התקיים דיון בבקשת רשות להגן והמערער טרם נחקר על תצהירו. הבנק ציין, בתגובתו לבקשה להוספת תצהיר משלים, כי בית משפט ידחה בקשה להגשת תצהיר נוסף כאשר הסיבה לאיחור נובעת "משיקול טקטי מכוון שתכליתו לגרום לדחייה בבירור התביעה" (המשיב מפנה לספרו של ד' בר-אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שמינית 2006) בעמ' 167). אך הבנק לא טען בריש גלי כי במקרה שלפנינו הגשת התצהיר המשלים לאחר הגשת התצהיר המקורי נובעת, כולה או בעיקרה, משיקול טקטי מכוון. עיון בתצהיר המשלים של המערער מול תצהירו המקורי מעלה, כי התצהיר המשלים כולל טענות המפרטות את עילות ההגנה, כגון: הטענה כי הבנק קיבל לידיו את ההסכמים בין המערער לבין מר אפרים אליהו (סעיפים 19-17 לתצהיר המשלים), הטענה כי הבנק שיעבד 80% מהזכויות החוזיות במינהל המתייחסות למקרקעין (סעיף 22 לתצהיר המשלים) ולא את מלוא הזכויות בחברת אפרים אליהו (סעיף 21 לתצהיר המקורי) ועוד. עצם העובדה שהפירוט המופיע בתצהיר המשלים נפקד מן התצהיר המקורי אומרת דרשני. ואולם, בשלב זה של הדיון אין בית המשפט בוחן מהימנות המבקש במטרה לקבוע קביעות עובדתיות, אלא אם מתברר כי בהגנת בדים מדובר. אין קביעה כזו בהחלטה של בית משפט קמא, ואין מקום לקבוע כך בשלב מוקדם זה. הסיבה להגשת התצהיר המשלים היא החלפת ייצוג של המערער, ומשא ומתן שהחל סמוך לאחר מכן ושלא צלח. נראה שיש ליתן לסיבה להגשת התצהיר המשלים חשיבות מועטה לאור זאת שכמפורט לעיל, יש בתצהיר המשלים טענות המבססות לכאורה את טענות ההגנה של המערער. נזכיר את שנאמר בע"א (י-ם) 18/83 גולדמן נ' חיימוביץ, פ"מ תשמ"ה (ו) 27, 30 (1984): "אם עולה בידי הנתבע לפתוח לו להגנתו פתח כחודה של מחט, כי אז יפתח לו בית-משפט פתח כפתחו של אולם". בע"א 5520/90 חברת שבת שרון בע"מ נ' בנק איגוד לישראל, פ"ד מו(5), 462, 465-466 (1992) נקבע בהקשר זה, כי: "ניתן להתגבר על אי הנוחות שעלולה להיגרם למשיב בשל קבלת התצהיר הנוסף בשלב זה בפסיקת הוצאות לטובתו. אי נוחות זו אינה שקולה כנגד התוצאות הקשות שעלולות להיגרם מבחינת המערערים עם קבלת התביעה נגדם ללא כל דיון ובדיקה לגופו של עניין". (וראו גם בר-אופיר בספרו הנ"ל בעמ' 167). באותו עניין התצהיר הנוסף הוגש לאחר שהוגשו הסיכומים בתיק. (ד) לא נעלם מעינינו כי המערער לא שלח למשיב דרישה לגילוי מסמכים כנדרש בדין. לדעתנו אין במחדלו זה כדי לדחות את בקשתו להגשת תצהיר משלים, במיוחד משום שהטעם העיקרי להגשת התצהיר המשלים לא היה טענות שעלו ממסמכים נוספים שהעביר המשיב (שכן לא הועברו מסמכים למערער), אלא החלפת הייצוג ומשא ומתן שניהל בא כוחו החדש עם המשיב. 6. סוף דבר לפיכך אנו מחליטים לקבל את הערעור, מבטלים את פסק הדין של בית משפט קמא, ומורים לו לקבל את התצהיר המשלים, ולקיים דיון מחודש. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. הערבון יוחזר למערער. מסמכיםתצהיר משלים / נוסף