להלן החלטה בנושא מחיקה ממאגר מידע סלולרי: החלטה 1. מונחת לפני בקשה לסילוק התביעה שהגיש המשיב (להלן: "המשיב") נגד המבקשת והמשיבה הפורמלית (שתי אלה: להלן "החברות"), על הסף מחמת העדר עילה. 2. המשיב, עורך דין בהכשרתו ועיסוקו, הגיש תביעה נגד החברות, העוסקות במתן שירותי תקשורת סלולרית, למחוק ממאגרי המידע ברשותן כל מידע הנוגע אליו שעיקרו פרטי שיחות שניהל המשיב במשך כל השנים. 3. המשיב היה מנוי של המשיבה הפורמלית (להלן: "פרטנר"), בשנים 2000-2004, ומנוי של המבקשת (להלן: "פלאפון"), בשנים 2005 ואילך. 4. לעמדת המשיב, מחזיקות החברות מאגר מידע ובו נתונים ובכללם כאלה שיש בהם כדי לפגוע בפרטיותו בניגוד לקבוע בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א -1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), ושאינם דרושים להן. מוסיף וטוען המשיב כי הוא אינו מסכים ואינו מוכן כי ייוותר בידי המשיבות כל מידע הנוגע לצנעתו, דהיינו פרטי שיחותיו ויש להסיר פרטים אלה לאלתר ממאגרי המידע של החברות. המשיב מוסיף וטוען כי לא נתן את הסכמתו כנדרש לפי סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות. 5. החברות בכתבי הגנתן טענו כי כתב התביעה אינו מגלה עילה ולפיכך יש למוחקו על הסף. בהקשר זה נטען בין היתר כי התביעה מבוססת על חשש המשיב בדבר פגיעה אפשרית בפרטיותו שאינו אלא בגדר חשש בעלמא, בלתי מבוסס ומכל מקום אין די בחשש גרידא כדי להעניק לו את הסעד המבוקש אלא עליו להוכיח שנפגעה פרטיותו, כקבוע בחוק הגנת הפרטיות. עוד נטען כי סעיף 14 לחוק הגנת הפרטיות הסדיר במפורש כי אדם זכאי לדרוש הסרת פרטים ממאגר שעה שהמידע המופיע במאגר שגוי או חסר, ובנוסף קובעת הוראת סעיף 17(ב) לחוק הסרת מידע כאשר עוסקים ב"דיוור ישיר", שאינו רלוונטי לענייננו. מכאן, לטעמן של החברות אין אדם רשאי להסרת מידע בנסיבות אחרות. בנסיבות אלה הגישה פלאפון את הבקשה נשוא החלטתי לסילוק התביעה על הסף. פרטנר הצטרפה לעמדת פלאפון. לגופו נטען כי המאגר דרוש לחברות לשם ניהול עסקיהן ובכלל זה הוא מהווה תנאי לרישיון מפעיל שניתן על ידי משרד התקשורת, לשם שמירת חיובים למקרה של טענות מצד הלקוח, לשם התחשבנות בין מפעילים סלולרים ואחרים, לשם ניהול ספרים מבחינת דיני מס הכנסה ועוד. החברות מוסיפות וטוענות כי לא נדרשת הסכמת המשיב כאמור בסעיף 1 לחוק לשם ניהול המאגר שכן המידע המצוי בו אינו מידע שהמשיב נדרש למסור למאגר אלא מידע שהתקבל מעצם שימוש המשיב בשירותיהן. בצד טענות אלה, מעלות החברות נימוקים נוספים לדחיית התביעה ובכלל אלה, התיישנות מצד פרטנר, שיהוי, הסכמה של המשיב להשתמש בשירותיהן מתוך ידיעה שקיים מאגר מידע, אפשרות בידי המשיב להשתמש במכשירים שאינם מאפשרים העברת מידע מסוג "Big talk" ועוד. 6. עם הבאת הבקשה לעיוני, ביקשתי את עמדת המשיב לטענת החברות שהמידע דרוש להן גם לשם בירור חיובים בעתיד ככל שהדבר יידרש לרבות טענות בדבר חיובים כספיים בגין פעולות שלא בוצעו. במענה המשיב נמסר כי הוא מוותר על זכותו להגשת תביעות נגד החברות, לאחר שיקבל את פרטי השיחות ויעיין בחשבונות. תשובה זו לא היה בה להניח את דעת החברות באשר לעמדתן הצורך בשמירת המידע נועד גם להתחשבנות עם גורמים אחרים, ולא רק עם המשיב. 7. ביקשתי את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, כקבוע בפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה), וזאת לאור טענות החברות בדבר הצורך בהחזקת המאגר, תנאי הרשיון המחייבים זאת, כמו גם לעניין ההתחשבנות אל מול רשויות המס. נציג היועץ המשפטי לממשלה הודיע לבית המשפט כי לאחר שנשקלה הסוגיה לא מצא היועץ המשפטי להתייצב להליך. 8. ראיתי לנכון לקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים וכן נציג הפרקליטות בשם היועץ המשפטי לממשלה. בדיון התברר כי כל צד נותר בעמדתו. 9. הדין מורה כי השימוש בסנקציה של סילוק תביעה על הסף יעשה במשורה ורק אם אין אפשרות שתובע יזכה בסעד המבוקש. יפים לעניין זה הם דברי השופט גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שמינית עמוד 159: "הנחיה כללית שיש לראות בה את המדיניות השיפוטית הרצויה, היא, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה". די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהווות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה". 10. המקרה שלפני נמנה עם אותם מקרים לפיהם גם אם קיימת אפשרות קלושה לפיה יכול תובע לזכות בתביעתו, אין מקום להורות על סילוק התביעה על הסף. מחד גיסא, החברות מעלות טעמים כבדי משקל לפיהם דין התביעה להידחות. אצביע בין היתר על הסכמתו של המשיב להחזקת הנתונים במאגר במשך שנים רבות ללא כל מחאה מצידו, לא כל שכן מעבר מחברה לרעותה תוך ידיעה על קיום המאגר, במיוחד בהתחשב בעיסוקו. כך גם טענות השיהוי, ההתיישנות וכן המניעות. עוד ראויה להתייחסות הטענה של יכולת שימוש באמצעי תקשורת סלולורית אחר שפרטי השימוש בו אינם נשמרים במאגר. מאידך גיסא, ולא בלי לבטים החלטתי כי יש הכרח לברר את הטענות ולפסוק את הדין רק לאחר ליבון ושמיעת ראיות גם באותן טענות סף, השמורות לחברות. בהקשר זה יש לבחון את החיוניות של החברות להקים ולהפעיל את מאגר המידע, נושא השנוי במחלוקת בין הצדדים, תוך שיתכן שלעניין זה ידרשו ראיות חיצוניות ובכללן של גופי השלטון. עוד יש לברר האם נדרשת הסכמה מצד המשיב לשמירת המידע כקבוע בסעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות או שמא אחרת כנטען על ידי החברות תוך הבאה בחשבון של שיקולים כגון הסכמת המשיב עת התקשר עם החברות בהסכמים, ידיעתו על כך ועוד. בדומה הוא הצורך בבירור הטענה שמעלות החברות לפיה ניתן למחוק מידע אך ורק בדרכים הקבועות בחוק הגנת הפרטיות מבחינת הסדר שלילי, כפי שציינתי לעיל. לא ניתן לשלול אפשרות שהמשיב יוכיח שיש למחוק מידע כליל ולא רק לתקנו לבקשת לקוח שהינה אחת האפשרויות המוסדרות בחוק. בנוסף יש לברר האם החזקת הנתונים מגעת כדי "פגיעה בפרטיות", לפי אחת החלופות בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, עניין שאף הוא במחלוקת בין הצדדים. גם לא ראיתי מקום בשלב זה להורות על סילוק התביעה מחמת התיישנות אותה העלתה פרטנר. מעבר לכך שלא הוגשה בקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות על ידי פרטנר ולא התאפשרה תגובה כדבעי בעניין, אלא שלכאורה אמורים להמצא במאגר המידע שברשותה גם נתונים משיחות של המשיב למנוייה, לרבות מהעת האחרונה אשר לגביהם לא חלפה תקופת ההתיישנות. בדיון הבהרתי למשיב כי יתקשה לכאורה להתמודד עם טענות החברות שחלקן צויינו לעיל, אך המשיב עמד על תביעתו ולפיכך זכותו שתתברר לגופה תוך שהיא מוגבלת לנטען בכתבי הטענות. לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. בהתחשב בטעמים דנן, יהיו הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ בצירוף מעמ, לפי התוצאות בתובענה. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית באופן שהמשיב יגיש תצהיריו עד ליום 1.12.07 ואילו החברות עד ליום 18.3.08. הצדדים ימסרו במסגרת תצהירי העדות הראשית אם ברצונם לזמן עדים שאינם בשליטתם ובאם כן, את פרטיהם. סלולר (תביעות)מאגרי מידע