החלטה 1. המבקשת הגישה תביעה כספית כנגד המשיבה בסך של 183,048 ₪ וכן בקשה למתן צו עיקול זמני על נכסיה. בקשתה נתקבלה במעמד צד אחד. המבקשת חוזרת על בקשתה להשאיר צו זה על כנו. המשיבה מבקשת לבטל את הצו. 2. בבקשה להטלת עיקול נטען כדלקמן: המבקשת הינה חברה העוסקת בתפעול מכוני טיהור שפכים . היא הוקמה בתאריך 30.12.97. המשיבה הינה יזמית שהוקמה בתאריך 20.7.98 לצורך תכנון , הקמה , תפעול ותחזוקה של מתקן לטיפול בשפכים-איילון" (להלן "המתקן") עבור המחזיק מס' 1 - הוא איגוד ערים איילון. (להלן "המזמין"). לאחר שזכתה במכרז שפרסם בחודש פברואר 1997 3. לשם ביצוע הרצת המתקן, נכרת ביום 20.2.02 הסכם בין המבקשת והמשיבה להרצת המתקן.אולם בין הצדדים התגלעו חיכוכים וביום 22.9.03 נחתם בין הצדדים הסכם, על פיו יועברו המחלוקות ביניהם להליך בוררות,להסדרת חילוקי הדעות הכספיים .(להלן "הסכם בוררות"). בהסכם זה נקבע, כי המשיבה תשלם לרמי בלנק מ-D.H.V עבור שני ימי עבודה מלאים בשבוע סל של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ. כן תשלם המשיבה למבקשת עבור 8 עובדים מיומנים סך של 80.000 ₪ לחודש ו- 9,000 ₪ עבור 3 כלי רכב בתוספת מע"מ התשלום יבוצע עד 9 לכל חודש שלאחריו.אם לא יבוצע התשלום במועד, תהיה רשאית המבקשת להפסיק את העבודה. 4. במקביל להליכים אלה מתנהל בין הצדדים הליך בוררות בפני עו"ד ח. סמט לענין מכלול המחלוקות שביניהם. 5. התביעה מבוססת על דרישת המבקשת לשלם לה עבור עבודתה כמוסכם בצירוף שעות נוספות שחושבו בנפרד על ידי מר בלנק כמפורט להלן: עבור חודש יולי 04 סך של 104,130 ₪ ( 89,000 ₪ בתוספת מע"מ), עבור חודש אוגוסט 2004 - עד 8.8.04 סך 39,000 ₪ כולל מע"מ המהווה 1/3 מהסכום המלא. הפרשי תשלומים עבור שעות נוספות לחודשים אוקטובר 2003 ועד יולי 2004 סך של 36,411 ₪ כולל מע"מ. הפרשי הצמדה וריבית עד 31.1.05 עבור הסכומים הנ"ל, סך של 3,507.2 ₪ לטענת המבקשת חוב המשיבה בגין ביצוע עבודות התפעול לחודשים נובמבר 2003 עד אוגוסט 2004 הוא סכום התביעה. המבקשת הפסיקה לתפעל את המתקן בתאריך 8.8.04 בשל אי ביצוע תשלום יולי 04. 6. לענין החשש הסביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, טוענת המבקשת כי עד שיינתן פסק הדין , תהיה המשיבה חסרת יכולת לפרוע את סכום התביעה וזאת בהסתמך על הודאת בעל דין של המשיבה בדבר מצבה הכלכלי הקשה. המבקשת מסתמכת על מכתבו של מר בלנק , נספח ח' מ- 29.2.04, בדבר קיום ספק לתשלום חובותיה וכן מתוך מכתבים נוספים שצורפו כנספחים המצביעים על מצוקה כספית . כמו כן, עדותו של מר בלנק בהליך הבוררות. 7. המבקשת מודעת לכך שהמשיבה אמורה לקבל מאת המזמין עבור הוצאות תפעול המתקן סך של 4 מליון ₪, אולם היא חוששת כי הסכום כולו יועבר על ידי המשיבה לתשלום חובות , כך שלא ישאר בידה הסכום לשלם למבקשת. טענות המשיבה: 8. לבד מטענות הנוגעות להרכב בעלי המניות הזהים של הצדדים ובעיקר , היותו של מצהיר המבקשת מר בנצי וינר דירקטור גם אצל המבקשת וגם אצל המשיבה, אשר מעמיד אותו בניגוד אינטרסים, עובדה שלא הובאה בפני בית המשפט בבקשה להטלת עיקול, טוענת המשיבה, כי לא סוכם מאומה לענין שעות נוספות, כמו כן הסכם ההרצה היה לתקופת ביניים בלבד , לתקופה קצרה .לטענת המשיבה סיימה המבקשת את כל פעולות ההרצה במתקן , אך סרבה לעזוב אותו, בטענה כי המתקן טרם נמסר למזמין, לכן זכותה להשאר בו.המשיבה טוענת כי הטעם לכך הוא, להחזיק את המתקן כ"בן ערובה" על מנת להפעיל לחץ על המשיבה והמשך קבלת כספים מדי חודש בניגוד לכוונת הצדדים.לכן, סרבה גם המבקשת לחתום על הסכם התפעול , לאחר סיום ההרצה ,על מנת להמשיך ולקבל מאת המבקשת כספים שלא כדין.מנגד בכל פעם שהתעכבו תשלומים, נטשה המבקשת את המתקן ויצרה בכך בעיות אקולוגיות חמורות. מנגד, חברת מאמץ שהינה אחת ממיסדות המבקשת, אינה מזרימה לה כספים. לכן אם יש למשיבה קושי כספי , הוא נובע בעיקר ממחדליה של המבקשת. כמו כן מעכב המזמין את תשלום הכספים המגיעים למשיבה. עוד נטען כי הוגשה תביעה על ידי אחת מחברות מייסדי המשיבה, בסכום של 10 מליון ₪ נגד המבקשת, המשיבה, נגד מר וינר ומר גלזר. (המצהיר מטעם המשיבה). 9. המשיבה טוענת ,כי המבקשת המשיכה להחזיק במתקן , ללא כל זכות ולפיכך פעלה המשיבה להתקשרות עם חברת ריסר מים בע"מ לשם החלפתה, בעיקר כאשר המזמין אישר , כי בוצעה מסירת המתקן ולכן אין כל הצדקה בהשארות המבקשת במכון. גם מר וינר הודה בחקירתו בפני הבורר , כי המבקשת המשיכה להחזיק במכון כאמצעי לחץ, ראה נספח ה' לבקשה. 10. לטענת המבקשת, עם כניסת חברת ריסט לתפעל את המתקן נתגלו ליקויים שנובעים מהזנחת המתקן על ידי המבקשת במשך תקופת ההרצה בסכום של 67,000 ₪. ראה נספח ז'. כמו כן, בשל נטישת המבקשת את המתקן במועדים שונים , מתכוון המזמין לקזז מהסכומים המגיעים למשיבה סך של 373,273 ₪. ראה נספח ח', בשל נזקים סביבתיים שנגרמו. 11. המשיבה טוענת , כי המבקשת לא הצליחה להוכיח כי היא מתכוונת להבריח את נכסיה , או לחוסר יכולת פרעון מלאה למזמין יש חוב של 6 מליון ₪ למשיבה , כאשר נתקבלה הסכמתו לשלם לה 4 מליון ₪, מתוך סכום זה ישולם למבקשת הסכום המגיע לה. כיום המתקן מופעל לשביעות רצון המזמין , כך שלא תהיה כל מניעה לקבלת הכספים המגיעים לה. 12. לטענת המשיבה , אין להתייחס למכתביו של מר בלנק כ"הודאת בעל דין" מאחר והוא היה גורם מקצועי בלבד ולא מצוי בעסקיה של המשיבה, ואיננו אורגן שלה. מסקנות: 13. כאשר דן בית משפט בבקשה להטלת עיקול, על המבקש לשכנע את בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התביעה ראה תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן "התקנות") במקרה דנן מסקנתי הינה כי קיימים ספקות לעצם הגשת הבקשה, מועד הגשתה, מי הכח המניע אותה, מה הם האינטרסים להגשתה. כפי העולה, המבקשת , באמצעות חברת האם שלה, אומץ בע"מ, הינה בעלת מניות במבקשת והמצהיר מטעמה , מר בנצי וינר הינו דירקטור גם במאמץ וגם במשיבה. לא ברור כלל האם התביעה הוגשה על דעת כלל בעלי מניותיה. מצב דברים זה היה צריך לבוא לידי בטוי בבקשה ועל המבקשת היה לפרוס בפני בית המשפט את התשתית המלאה הזאת. 14. קיים ספק לגבי כנות הגשת הבקשה והמועד בו היא הוגשה. כפי העולה מתנהלים בין הצדדים מחלוקות כספיות בסכומים גבוהים פי כמה מהסכום בו הוגשה בקשה זו. המבקשת מתייחסת בבקשתה לאי תשלום עבור ניהול המתקן לחודש יולי 2004 וכן עבור שמונה ימים בחודש אוגוסט 04. עוד מבקשת היא עבור שעות נוספות אשר לגבי תשלומן לא הוסכם בין הצדדים מאומה בהסכם הבוררות. עוד הוסיפה המבקשת סכום עבור שעות נוספות לחודשים אוקטובר 03 עד יולי 04, כל זה הביא את המבקשת להגיש את תביעתה רק ב- 10.3.05 ובו ביום הגישה את בקשתה להטלת עיקול, במעמד צד אחד . מה לה למבקשת, להמתין פרק זמן כה רב, אם היא סבורה שהמשיבה עומדת להבריח את נכסיה והיא תשאר מול שוקת ריקה לכשיינתן פסק הדין, מדוע זה המתינה כשבעה חדשים עד שהגישה את תביעתה רק בתאריך 10.3.05 . לשיהוי זה יש משמעות כאשר מדובר בסעד זמני במעמד צד אחד. ראה רע"א 4240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית נגד אשרז עיבוד נתונים בע"מ , פדי מז ((1) 45. וכן ראה תקנה 362 (ב) (2) לענין תום הלב. 15. הבה נבחן את מערכת העובדות הסובבת את הצדדים .כפי העולה, זכאית המשיבה לקבלת כספים מאת המזמין, זהו מחזיק מס' 1 אשר אצלו הוטל עיקול. הסכום שהמשיבה זכאית לקבל הינו כ- 4 מיליון ₪, אשר אושרו במסגרת תקציב המדינה. דבר המביא אותנו לחודש מרס 05, זהו המועד, בו אמורה המשיבה לקבל כספים, אולי משום כך מיהרה המבקשת לפעול במסגרת התביעה והבקשה דוקא בחודש זה. העיקול אולי משרת אינטרסים אחרים של המבקשת, הנוגעים למכלול היחסים בין הצדדים, כאשר לא ניתן להתעלם מהליך הבוררות הנמצא בעיצומו. זאת ועוד, אמנם המשיבה לא העלתה טענה זו, אולם נראה לי כי כל התביעה אמורה להתברר בפני הבורר ולא היתה הצדקה להגישה לבית המשפט. 16. כאשר בוחנים את מהות התביעה, אינני סבורה כי מדובר בתביעה המצדיקה הענקת צו עיקול זמני במעמד צד אחד. המבקשת מסתמכת בתביעתה על שעות נוספות המגיעות לה לטענתה, למרות שאין על כך ביסוס בהסכם שנכרת בין הצדדים. גם התביעה בגין השעות הנוספות לחודשים מנובמבר 03 עד אוגוסט 04 אינן מצדיקות הטלת עיקול זמני במעמד צד אחד, מספר חודשים לאחר הארוע. יותר נכון להגיע למסקנה כי למבקשת היה אינטרס מיוחד להגיש את הבקשה דווקא בחודש מרס 05. 17. המסקנה הברורה הינה, כי יש לבטל את צו העיקול שניתן במעמד צד אחד. גם משום שלא מצאתי בסיס לתביעה המצדיק מתן סעד זמני , יש בתביעה סמני שאלה רבים, השיהוי שבהגשת התביעה והבקשה, העדר נתונים בדבר הברחת נכסים והעדר נתונים בדבר חוסר אפשרות של המשיבה לשלם את החוב, אם יתברר כי אכן היא חייבת אותו. 18. סוף דבר: צו העיקול שניתן בבש"א 154101/05 במעמד צד אחד מתבטל בזאת. הבקשה לביטול העיקול בש"א 158732/05 מתקבלת. המבקשת תשא בהוצאות שכ"ט ב"כ המשיבה בסך של 7,500 ₪ בצרוף מע"מ ריבית והצמדה עד התשלום בפועל. עיקול זמניצוויםעיקול