מצג עכוז היפוך - תביעת רשלנות רפואית בלידה

להלן פסק דין בנושא מצג עכוז היפוך:פסק דין א. מבוא 1. זו תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנטען כי ארעו לתובע מס' 1 בלידתו כתוצאה מרשלנות רפואית. 2. התובע מס' 1, (להלן: "התובע"), נולד ביום 21.2.1985. התובעים מס' 2 הינם הורי התובע ("להלן אם התובע ואב התובע בהתאמה"). אין מחלוקת בין הצדדים כי החל מיום 4.11.1984, בהיות אם התובע בשבוע ה-21 להריונה, היא נבדקה וקיבלה שירותים בתחנה לטיפול באם ובילד בכפר מג'אר (להלן: "התחנה") הנתבעת מס' 1 נתבעת בתביעה דנן כמפעילה האחראית על התחנה. עוד אין מחלוקת כי התובע נולד בבית החולים הצרפתי בנצרת (להלן: "בית החולים") והרופא המיילד בלידתו היה הנתבע מס' 4. נתבעים 2-4 נתבעים בתביעה בגין המהלכים סביב לידת התובע בבית חולים. 3. הוברר כי עובר ללידתו היה התובע במצג עכוז - מצב פרנק FRANK (להלן: "מצב פרנק"). עוד הוברר כי אם התובע הגיעה לבית החולים כשהיא במצב לידה פעילה. בבדיקתה אובחנה פתיחה גמורה והחלק המתקדם של ראש העובר היה במצב s+2. לידת התובע היתה לידה חטופה והסתיימה בתוך כ-15 דקות. קיים ויכוח בין הצדדים האם הסתיימה הלידה בשעה 08:15 או 08:30. אין מחלוקת כי הלידה החלה בשעה 08:00, שעה שהיולדת, אם התובע, התקבלה בבית החולים. 4. לידת התובע נתקבלה ע"י ד"ר נסייר, שהינו רופא בעל ניסיון אך לא היה במועדים הרלוונטיים רופא מומחה. הלידה נעשתה תוך ביצוע אפיזיוטומה. התובע נולד עם ציוני אפגר נמוכים שהתאוששו, ואולם בערב יום הלידה אובחן אצל התובע שיתוק ע"ש ERB1 בידו הימנית (להלן: "שיתוק ע"ש הארב"). 5. בתביעתם עותרים התובע והוריו, לחייב כל הנתבעים לשלם להם פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב רשלנות רפואית של המטפלים באם התובע במהלך תקופת הריונה ובמהלך לידת התובע. לטענת התובעים הרשלנות הרפואית במהלך הטיפול שניתן לאם התובע בתחנה התבטאה במעקב הריון לקוי, אי מתן הסברים, נדרשים על מצב העובר והעובדה כי הוא נמצא במצג עכוז, אי מתן הסברים על הנדרש לבצע במצב עוברי זה (היפוך עובר חיצוני, ניתוח קיסרי), אי מתן הפניה נדרשת לבית החולים המיועד ללידה והפנית אם התובעת לבדיקה מוקדמת בבית החולים. נטען כי הרשלנות הרפואית במהלך הטיפול בבית החולים התבטאה באבחון שגוי של מצג העובר, אי מתן הסברים, החלטה שגויה להמשיך בלידה ולא לבצע ניתוח קיסרי, והתנהלות רשלנית של מהלך הלידה, תוך הפעלת לחץ ושימוש בכוח. נטען כי כל אלו גרמו למצבו הרפואי של התובע ולנכותו. 6. לביסוס טענות התביעה צרפו התובעים חוות דעת שניתנו ע"י שני מומחים. שתי חוות דעת (ראשונה ומשלימה, ת/2, ת/3) ניתנו ע"י פרופ' שרף. בחוות דעת אלו התייחס פרופ' שרף לטענות בנוגע לליקויים בהתנהלות המטפלים בתחנה ובבית החולים, אשר הביאו ללידה ולדנית של עובר במצג עכוז FRANK ולנזקי התובע. חוות דעת נוספת הוגשה מטעם התובעים ע"י ד"ר לב אל, התייחסה למצבו הרפואי של התובע. ד"ר לב אל העריך נכותו הצמיתה של התובע בגין המום שנגרם לידו הימנית בלידתו בשיעור 35%. 7. נתבע מס' 1 ונתבעים 2-4 דחו כל אחד כל טענות התובעים וטענו כי דין תביעתם להידחות. נטען כי הטיפול הרפואי שניתן לאם התובע היה תקין, סביר ומותאם לידע הרפואי הרלוונטי הידוע במועדים שניתן. נטען כי לא הוכח קשר סיבתי בין טענות התובעים באשר לטיב הטיפול הרפואי הנטען והנזק. נטען עוד כי לא היתה כל חובה לבצע בנסיבות המקרה הספציפיות (מצג עכוז) ניתוח קיסרי, בהתחשב במועד הגעת אם התובע לבית החולים ובמצבה במועד הגעתה, ובעובדה כי במועד זה לא היה זמן או סיבה שלא לבצע לידה ולדנית. נטען כי התובע נולד בלידה חטופה ומהירה וכל עיכוב בלידה זו או הפנית היולדת לביצוע ניתוח קיסרי היה לא נכון, לא נחוץ ומסוכן בנסיבות העניין. עוד נטען כי לא הוכח קשר סיבתי בין הפעולות המיוחסות לנתבעים ונכות התובע ולא הוכח כי השיתוק ע"ש הארב נגרם כתוצאה ממהלך הלידה ואופן הלידה. ב"כ הנתבעת מס' 1 טען לניתוקו של הקשר הסיבתי בין המעשים המיוחסים למרשתו והנזק, בהתחשב בנטען לגבי התנהלות הנתבעים 2-4 במהלך הלידה ובחובות המוטלות עליהם, כגופים האחראים על ביצוע מהלך הלידה, על קביעת אופן ביצוע הלידה. 8. עוד נטען כי בנסיבות העניין, באם מוטלת על גורם כלשהו אחריות לאירוע נזקי התובע, זו מוטלת על אמו כיוון שכתוצאה מהתנהלותה ובמיוחד המועד המאוחר בו הגיעה לבית החולים עובר ללידת התובע, העובדה כי בחרה ללדת בבית החולים המרוחק ממקום מגוריה והעובדה שבחרה להתייצב בבית החולים ללא כרטיס מעקב ההיריון שמולא לה בתחנה. 9. כן נטען כי טענות עובדתיות באשר להסברים שניתנו לאם התובע במהלך ההיריון ובמהלך הלידה נסתרו ו/או לא הוכחו. 10. הנתבעים הסתמכו בכתבי הגנתם על חוות דעת מומחים באשר לטענות שהושמעו נגדם בנוגע לרשלנות הרפואית. הנתבעת מס' 1 הגישה חוות דעת מטעם פרופ' גונן אוהל, נ/3, נ/4, ואילו הנתבעים 2-4 הגישו חוות דעת מטעם פרופ' שלו, נ/7, נ/8. 11. באשר לטענות התובעים בנוגע למצבו הרפואי של התובע, הסתמכו הנתבעים על חוות דעת ד"ר רינות, אשר העריך נכותו הצמיתה של התובע בגין הפגם בכתפו בשיעור 15%. 12. בשל המחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע למצבו הרפואי של התובע עקב נכותו, מונה מטעם בית המשפט מומחה רפואי, פרופ' שטהל. זה העריך כי נכותו הצמיתה של התובע בגין הפגם בכתפו, הינו בשיעור 25% בגין פגיעה בעצבים אצל התובע, שנגרמה עקב שיתוק מסוג הארב. לטענת פרופ' שטהל, פגיעה בעצבים גורמת להפרעה בתפקוד השרירים המעוצבים ע"י אותם עצבים. לדעת פרופ' שטהל, הפגיעה וההגבלה בתנועות הינה פגיעה משנית בלבד. 13. הצדדים הסכימו במהלך שמיעת הראיות בפני כי חוות דעת פרופ' שטהל, ד"ר רינות וד"ר לב אל, יוגשו ללא צורך בחקירת עדים. 14. יצוין כי בשל מחלוקת ביטוחית, הוגשה ע"י נתבעים 2-4 הודעה לצד שלישי כנגד מגדל חברה לביטוח בע"מ. זו מצידה הגישה הודעה לצדדים רביעים. במהלך ניהול ההליכים הושגה הסכמה אשר ייתרה הצורך במתן הכרעה בהודעות אלו. ב. ההליכים 1. לאחר שנכשלו המאמצים לסיים ההליכים בתיק זה מחוץ לכותלי בית המשפט, עפ"י הצעה שניתנה, לאחר שהוגשו מטעם הצדדים תחשיבי נזק מפורטים, נשמעו בתיק זה ראיות. 2. מטעם התובעים העידו התובעים עצמם וכן פרופ' שרף. 3. מטעם נתבעת מס' 1 העיד פרופ' גונן אוהל וכן גב' אבו סאלח עותרה, האחות אשר טיפלה באם התובע בתחנה, וכן ד"ר דר חיים, מומחה בבריאות הציבור, אשר שימש כרופא נפת כנרת בלשכת הבריאות מחוז צפון החל משנת 1989. 4. מטעם הנתבעים 2-4 שמעתי עדות פרופ' שלו וכן הוגש רישום מספר הלידה הרלוונטי ללידת התובע נ/9. כן העיד ד"ר תופיק נסייר, אשר שימש הרופא המיילד במועדים הרלוונטיים לתביעה ויילד את התובע. 5. לאחר סיום שמיעת הראיות, הוגשו מסמכים נוספים, לרבות תעודת הלידה של התובע ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכום טענות בכתב. ג. המסקנה 1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי וכן האזנתי לעדויות שנשמעו בפני והתרשמתי מהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. שוכנעתי כי אכן ניזוק התובע בלידתו ואולם לטעמי לא הוכח כי בנסיבות העניין התרשלו רופאי בית החולים משבחרו לילד התובע בלידה נרתיקית. 2. עוד לא הוכח במידה הנדרשת כי הנזק שנגרם לתובע נגרם במהלך לידתו בשל חילוצו. לעניין זה אציין כי קיימים רישומים מספקים ומתאימים אשר אינם תומכים בגירסת התובעים, וקיימת עדות הרופא המיילד שלא נסתרה. מאידך, תביעת התובעים מתבססת על חוות דעת פרופ' שרף שבעניין זה מבוססת על השערות בלבד ועל ההנחה כי קיומו של נזק של שיתוק ע"ש הארב מחייבת ההנחה שנזק זה נגרם מאופן חילוץ היילוד בלידתו. השערה זו נסתרה בעדויות שבפני ולא נתמכה בעדות פרופ' שרף עצמו. גם מהירות הלידה ואופן התנהלותה, כמו גם מועד זיהוי המום, סותרים טענות פרופ' שרף. עוד לא נסתרו האפשרויות האחרות אשר אפשר וגרמו אצל התובע למום, אשר הועלו ע"י עדי הנתבעים בעדותם בפניי. 3. כן לא הוכח במידה הנדרשת שהטיפול בתחנה במסגרת מעקב ההיריון היה לקוי, בהתחשב במידע הרפואי הידוע במועד הרלוונטי ובנהלים הקיימים. כן לא הוכח שקיים קשר סיבתי בין מחדלים נטענים בגיליון מעקב ההיריון והעובדה כי נגרם נזק לתובע בלידתו. 4. עוד אציין כי טענותיהם העובדתיות של התובעים באשר להסברים לקויים או חסרים שנמסרו לאם התובע במהלך מעקב ההיריון או במהלך שהותה בבית החולים לא הוכחו. לעניין זה קיימת רק עדות יחידה של התובעת, אשר נסתרה בעדות האחות המטפלת והרופא המיילד. התרשמותי מעדות אם התובע, כמו גם סתירות הקיימות בין עדותה (למשל בנוגע למצב התובע, קשייו עקב נכותו וכד') ובין עדות התובע עצמו או מסמכים אחרים בנושא, אינם מאפשרים קביעת ממצאים עובדתיים רק על סמך עדותה היחידה של אם התובע. ד. דיון I התביעה נגד נתבעת מס' 1 1. טוענים התובעים, בהסתמך על חוות הדעת של פרופ' שרף, כי הטיפול באם התובע בתחנה היה בלתי סביר ובלתי מספק משנודע למטפלים בתחנה כי עוברה של אם התובעת מונח במצג עכוז. טיפול סביר לדידם היה עריכת בדיקות בצורה תכופה יותר ומשלוח היולדת לבית החולים לבירור הקריטריונים השונים לשם החלטה על צורת הלידה ושקילת האפשרות לבצע היפוך חיצוני לעובר. 2. עיון בעדותו של פרופ' שרף בפני מלמדת כי זה סותר האמור בחוות דעתו ואינו תומך בעדותו בעל פה בפני כאמור בחוות דעתו באשר לאי סבירות הטיפול שניתן בתחנה. שהרי פרופ' שרף לא השכיל להראות בעדותו מהם הנהלים שהיו קיימים במועד הרלוונטי אשר לדעתו (בחוות דעתו ת/2) חייבו ביצוע בדיקות כל 2-3 שבועות במיוחד בעובר במצג עכוז. בעדותו בעמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 31.3.09 הודה פרופ' שרף כי אין בידיו נהלים אלו ובהמשך בשורה 26 לאותו עמוד, מודה פרופ' שרף כי התכוון לנהלים משנת 2001 הרלוונטיים, לדעתו, ללידה שבוצעה בשנת 1985. לא עלה בידי פרופ' שרף להוכיח קיומן של הוראות רלוונטיות אחרות אשר הופרו ע"י התחנה ועובדיה. 3. עוד מודה פרופ' שרף בחקירתו (עמ' 6 ואילך) כי כוונתו היתה כי היה על הגורמים בתחנה לשלוח היולדת לביקור בבית החולים לצורך קביעת תור לניתוח קיסרי (אם בכלל!) בשבוע ה-38 או 39 להריונה. ואולם במקרה דנן אין מחלוקת כי היולדת הגיעה לבית החולים בלידה פעילה בשבוע 37. ללמדך כי גם לו היו מבוצעות המלצות פרופ' שרף בכל הנוגע למעקב ההיריון לא היה לכך שום חשיבות בענייננו. בשל כך אומר פרופ' שרף בעדותו בהגינותו הרבה: " ש. זה נכון לכל המקרים, אך במקרה שלנו בשבוע 37 מגיע התובעת בלידה פעילה, גם אם טיפת חלב היו מפנים אותה לבית החולים, זה היה מאוחר מדי, כי הגיעה בשבוע 37 בלידה פעילה. ת. נכון". ובהמשך אומר פרופ' שרף: "ש. כשיולדת מגיעה בשבוע 37 לבית חולים עם לידה פעילה ופתיחה גמורה, העובדה אם היא ביקרה בטיפת חלב 4 או 6 פעמים, אינה מעלה או מורידה לענין הלידה. ת. נכון." 4. אין גם ממש בטיעוני פרופ' שרף לפיהם היה על התחנה לשלוח היולדת עם כרטיס מעקב לידה מבעוד מועד לבית החולים. שהרי כלל לא ברור מהו בית החולים המיוחד ללידה. במקרה דנן הוכח כי היולדת לא הגיעה לבית החולים הקרוב למקום מגוריה (פוריה) אלא בחרה להגיע לבית חולים אחר. לפיכך, גם לו נשלחה היולדת ע"י התחנה לבית החולים הקרוב כלל לא ברור הגם כי היה זה בית החולים בו היתה מתבצעת הלידה. לעניין זה, יש לזכור כי מעבר המידע הנכון והבטוח במקרה של יולדת המגיעה לחדר לידה לאחר שבוצע מעקב הריון, הינו ציוד היולדת בכרטיס הנדרש כדי שזה יועבר על ידה לבית החולים. במקרה דנן היולדת, אם התובע, כלל לא טרחה להביא כרטיס המעקב לבית החולים בבואה ללדת. לפיכך גם לו היתה נשלחת היולדת הספציפית לבית החולים מצוידת בכרטיס מעקב בו בוצעה בדיקות הנדרשות, כלל לא ברור כי כרטיס זה היה מגיע לתעודתו. 5. עוד לא מכחיש פרופ' שרף כי בכל מקרה שמור שיקול הדעת לרופאי בתי החולים המבצעים הלידה בנוגע לאופן הלידה. לפיכך כל הפניה ותיאום מראש לו נעשו במקרה דנן לא היו מחליפים שיקול הדעת של רופאי בית החולים. גם עניין זה סותר טענת התובעים באשר לקיומו של קשר סיבתי בין מחדלים נטענים בנוגע לאופן ניהול מעקב ההיריון של אם התובע והנזק אשר ארע בלידת התובע. עניין זה מצטרף כאמור לעובדה כי ממילא הגיעה אם התובע לבית החולים כבר בשבוע 37 בלידתה פעילה וללא כרטיס המעקב. 6. עוד אציין, כי טענותיה העובדתיות של התובעת לפיה לא נמסר לה מידע לפיו העובר בבטנה מונח במצג עכוז נסתרו מעדות אחות התחנה אשר טיפלה באם התובע באופן אישי והעידה מידיעתה האישית וניסיונה בנוגע לנהוג בתחנה. הטענה כי אין זה סביר לצפות מאחות זו לזכור בחלוף שנים כה רבות מה בדיוק נאמר לאם התובע אינה טענה, זאת בהתחשב במיוחד בבחירת התובעים את המועד בו הוגשה תביעתם ובהתחשב גם בעובדה שאם התובע בעצמה ילדה ששה ילדים ועברה ארבע הפלות. האם סביר להניח באותה מידה כי אם התובע זוכרת בדיוק לאחר חלוף זמן כה רב את שנאמר לה במהלך מעקב ההיריון של התובע דנן דווקא? ראה לעניין זה: ת.א. (י-ם) 1156/95 איל לביאן נ' בית החולים הכללי משגב לדך י-ם, פסק דין כב' השופטת הכט מיום 23.1.2001, עמ' 4 לפסק הדין. 7. בנוסף עדות אם התובע בפני לא היתה מדויקת ככל שזו נדרשה לתאר מצבו של בנה. בתצהיר תארה אם התובע את בנה כסובל מבעיות חברתיות וזקוק לעזרה בלבוש ובמקלחת. טענות אלו נסתרו בעדות אם התובע בפני אשר הודתה כי אף אחד לא מסייע לבנה להתקלח, כי הוא אדם מקובל ומוקף בחברים וכי הוא מתגורר לבדו בת"א, משתכר למחייתו, עובד ולומד במקצועות הדורשים שימוש זהה בשתי ידיו ללא כל הגבלה, (טיפול ברפואה משלימה). עדות אם התובע בתצהירה נסתרת לעניין זה גם בעדות התובע עצמו ואביו בפניי. עניין זה לכשלעצמו מקשה עלי לקבוע ממצאים עובדתיים על פי עדותה היחידה של אם התובע גם בנוגע לטענה כי לא קיבלה כלל מידע בתחנה שהעובר ברחמה נמצא במצג עכוז. אציין עוד כי עדות זו של אם התובע הינה עדות יחידה משום שאבי התובע לא ליווה אותם לבדיקות בתחנה. 8. כן אפנה תשומת הלב כי בתצהירה לא טוענת אם התובע כי היא זוכרת שלא שאמרו לה כי העובר במצג עכוז אלא היא זוכרת כי אמרו לה שההיריון תקין. וכך מבהירה אם התובע עדותה לכשהיא נשאלת כיצד היא זוכרת מה שארע לפני שנים: "ש. אחרי כל כך הרבה שנים את יכולה לזכור מה נאמר לך מילה במילה בטיפת חלב. ת. מה זאת אומרת. אחרי שמסבירים לי שוב השאלה, תמיד הייתי שואלת אם הכל בסדר וענו לי שכן." 9. עוד יש לזכור כי פרופ' שרף עצמו מודה שפרט להיות ההיריון במצג עכוז כל בדיקות ההיריון במהלך המעקב היו תקינות (עדותו עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת 31.3.09). גם עניין זה סותר הטענות לעניין אי תקינות מעקב ההיריון שנוהל בתחנה. 10. עוד התקשיתי לקבל קביעותיו של פרופ' שרף באשר לבעיתיות בלידת עכוז במקרה דנן והעובדה כי מצג זה חייב הערכות מיוחדת. פרופ' שרף הודה בעדותו בפני כי בעצמו יילד מאות לידות עכוז דרך הנרתיק (עמ' 7 לעדותו בישיבת יום 31.3.09) והודה באותו מקום כי מצג עכוז פרנק, שהיה במקרה דנן, הינו המצב הנוח ביותר לבצע לידת מצג עכוז דרך הנרתיק. עוד הודה פרופ' שרף כי במועדים הרלוונטיים לענייננו לו נודע כי מדובר בלידת ילד לא גדול (בדיוק כמו המקרה דנן!) כאשר העובר אינו בכיוון אחורי - אקסטנציה (בדיוק כמו במקרה דנן!), וכשידיו לא מעל הראש (בדיוק כמו המקרה דנן!), היה הוא עצמו מחליט על לידה נרתיקית. לפיכך גם פרופ' שרף עצמו מודה כי בנסיבות העניין, ע"פ המידע שהיה קיים, לו היתה מגיעה היולדת להתייעצות בבית החולים, כנדרש על ידו, היו ממילא מחליטים בבית החולים, בצורה סבירה על לידה נרתיקית. לפיכך, גם פרופ' שרף עצמו אינו מוצא קשר סיבתי בין הרשלנות המיוחסת על ידו לאופן ביצוע מעקב ההיריון והליקוי שהתגלה אצל התובע לאחר לידתו. 11. עוד מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבע מס' 1 כי במקרה דנן יש להעדיף חוות דעת פרופ' גונן אוהל על פני חוות דעת פרופ' שרף. שהרי פרופ' שרף סותר ממצאיו בחוו"ד בעדותו משקבע בעצמו בעדותו כי החלטה על אופן הלידה היתה נעשית בעניינה של אם התובע רק בשבוע 38-39 סמוך בלידה ולפיכך במקרה דנן דרישה להפנות היולדת לבית החולים בשלב מוקדם של מעקב ההיריון בנסיבות בהם ממילא בוצעה לידה כבר בשבוע 37 להריון, מיותרת. כן סותר פרופ' שרף ממצאיו משהוא מודה בעצמו כי קיימים מקרים כמו בנסיבות המקרה דנן שלידה נרתיקית של עובר במצג עכוז סבירה ונכונה והיתה מתבצעת על ידו כאשר הנסיבות המתוארות על ידו תואמת הנסיבות דנן: מצג FRANK, עובר לא גדול, עובר שידיו אינם מעל ראשו ושאינו בתנוחה אחורית. 12. עוד צודקים ב"כ הנתבעים משהפנו תשומת הלב לכך כי פרופ' שרף בעדותו מעיד דבר והיפוכו. במקום אחד טוען פרופ' שרף כי המשקל של העובר רלוונטי, (ראו ישיבת יום 31.3.09, עמ' 7 לפרוטוקול), ובעמ' 10 לאותו פרוטוקול שהמשקל אינו רלוונטי. עוד יש לזכור כי בעדותו מסכים פרופ' שרף שבמקרה דנן לא נתקיים ולו תנאי אחד מתשעת התנאים המפורטים בחוות דעת פרופ' שלו (והמוסכמים על פרופ' שרף) שרק בהתקיימם חייבים לבצע ניתוח קיסרי בעובר במצג עכוז. 13. כל אלו מלמדים כי במקרה דנן יש להעדיף חוות דעת פרופ' שלו ופרופ' גונן אוהל על פני חוות דעת פרופ' שרף ולקבוע כי לא הוכח שמעקב ההיריון שבוצע לאם התובע היה לא תקין וכי בשל אי תקינות זו הוחלט באופן לא סביר לבצע לידה נרתיקית במקום ניתוח קיסרי אצל אם התובע ורק בגין כך נגרם הנזק לידו הימנית של התובע. יש גם לקבוע כי לא הוכח קיומו של נוהל או הוראות מחייבות במועד הרלוונטי לשלוח במהלך מעקב הריון יולדת שהריונה תקין לבדיקה בביה"ח רק משום שהעובר בבטנה מצוי במצג עכוז. משכך דין התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 להדחות. יש לזכור כי החוק אינו מטיל על צוות רפואי אחריות מוחלטת אלא אחריות לבצע עבודה ברמה נאותה וסבירה בהתאם לידע המקצועי הקיים באותו עת במקצוע. בחינת הסבירות נעשית תוך איזון נדרש בין הצורך ליתן טיפול רפואי סביר וברמה מקצועית נדרשת ובין הרצון למנוע מצב בו יפעל צוות רפואי כאשר חרב המשפט מונחת מעל צווארו. יש לזכור גם כי לא כל פגיעה ביולדת או בתינוק הינם תוצאה של תקלה או רשלנות רפואית. ראה לעניין זה: ת.א (חי) 14748/03 ע.ב קטינה נגד מדינת ישראל, משרד הבריאות, פס"ד השופט וגנר מיום 16.1.09 והאסמכתאות שם. II התביעה נגד נתבעים 2-4 1. שתים הן התלונות המופנות כנגד נתבעים אלו. האחת היא הטענה כי בנסיבות המקרה דנן בהתחשב במצג העכוז של העובר אסור היה לילד את אם התובע בלידה נרתיקית והיה על הגורמים המטפלים להחישה לביצוע ניתוח קיסרי. נטען בהקשר זה כי אבחון מוטעה של האחות המיילדת כי מדובר בעובר במצג ראש עיכב בדיקת האפשרות לביצוע ניתוח קיסרי במקרה דנן. עוד נטען כי התרשלות במהלך ביצוע הלידה הביאה לשימוש בכח יתר לא נדרש לצורך חילוץ העובר מהרחם ודבר זה גרם לשיתוק ע"ש הארב. לענין זה נטען כי ברשומות שמולאו ע"י הגורמים הטיפוליים במהלך הלידה ואחריה לא נרשם כל המהלך הנכון של הלידה וחוסר המידע די בו כדי להתיר העברת נטל הראיה על כתפי הנתבעים להוכיח כי לא היתה התרשלות במהלך הלידה שהביאה להפעלת כח יתר על הילוד ולשתוק ע"י הארב. לטעמי טענות אלו לא הוכחו בנסיבות המקרה דנן. 2. אשר לרשלנות הנטענת בשל העובדה כי הצוות הרפואי בחר לילד אם התובע בלידה נרתיקית רגילה למרות מצג העכוז בו היה מצוי העובר, הוכח לטעמי כי החלטה זו בנסיבות המקרה דנן היתה החלטה ראויה. כבר נפסק במקרים של שיתוק ע"י הארב (פרט כתפיים) כי השאלה הינה האם לנוכח קיומם של גורמי סיכון אלה או אחרים קמה חובה לבצע או לשקול לבצע ניתוח קיסרי. כן נפסק כי אין חובה בכל מקרה לבצע ניתוח קיסרי ויש לבדוק כל מקרה לגופו. ראה לעניין זה: ע.א 9313/03 ח. קטין נ' בית החולים נצרת E.M.M.S, פ"ד נט(4) 18 (2005). ת.א (חי) 10405/97 גבילי אחמד נ' מדינת ישראל, פס"ד השופט גריל מיום 18.8.04 בעמ' 19 סעיף כג' לפסק הדין. 3. במקרה דנן כבר הראיתי לעיל כי קיימות נסיבות ספציפיות המלמדות כי לא היה מקום לבצע ניתוח קיסרי רק בגין מצג העכוז של העובר. כך פרופ' שלו המומחה הרפואי מטעם הנתבעים קבע בחוות דעתו, ע"פ עיון בספרות רלוונטית, כי קיימים תשעה קריטריונים שרק בהתקיימם יש לבצע לידת עכוז בניתוח קיסרי. לקביעה זו מסכים פרופ' שרף מטעם התובעים. פרופ' שלו קבע כי אף לא אחד מקריטריונים אלו התקיים במקרה דנן. אציין כי פרופ' שרף, מומחה התובעים, לא חלק על קריטריונים אלו שנקבעו עפ"י הספרות הרלוונטית ע"י פרופ' שלו ואולם טוען בעדותו כי היה מוסיף קריטריונים נוספים. פרופ' שרף מודה כי בענייננו לא התקיימו תשעת הקריטריונים שמנה פרופ' שלו ולא הקריטריונים שביקש להוסיף בעצמו (ראה עדותו עמ' 12 לפרוטוקול ישיבת יום 31.3.09). 4. יתר על כן פרופ' שרף, מומחה התובעים, מודה בעדותו שכבר צוטטה לעיל כי במקרה שבו משקל העובר אינו גדול, הוא אינו מצוי בתנוחה אחורית וידיו אינם מעל לראשו (וכל זה התקיים במקרה דנן), אין מניעה לבצע לידה נרתיקית לעובר במצג עכוז מסוג פרנק שזהו מצג העכוז הנוח ביותר לבצע לידה נרתיקית. במקרה דנן מוסכם כי מצג העכוז של התובע היה מצג מסוג פרנק. 5. לאמור לעיל, יש להוסיף הנסיבות הספציפיות של המקרה דנן בו הגיעה היולדת, אם התובע, לבית החולים בשבוע 37, בלידה פעילה, כאשר היתה מחיקה מלאה של צוואר הרחם וראש העובר היה במצב s+2. כמו כן מדובר היה בלידה חטופה אשר נמשכה לא יותר מ-15-30 דקות. במקרה כזה ההחלטה שלא להחיש היולדת שעוברה כמעט והגיח החוצה לניתוח קיסרי נראית סבירה ותקינה וטענות פרופ' שרף בחוות דעתו ובעדותו בפני אינן סבירות. לא סביר בעיני כי במצב עניינים זה היה עדיף לבצע ניתוח קיסרי אצל היולדת מבלי שתהיה אפשרות מעשית להחישה לחדר ניתוח. לא סבירה בעיני המלצת פרופ' שרף בעדותו כי עדיף במקרה כזה לבצע הניתוח על מיטת היולדת בחדר הלידה כאשר לא הוכח כי היה זמן סביר לבצע הבדיקה הנדרשת לצורך כך או לאתר מרדים נדרש וכד'. 6. יש לזכור כי היולדת הגיעה במצב של לידה פעילה ולידתה הסתיימה תוך 15-30 דקות. החלטה לעצור הלידה הנרתיקית ולבצע לידה בניתוח קיסרי היתה טומנת בחובה סיכונים לא מעטים לרבות צורך לשלוף עובר המצוי כבר בתעלת הלידה, ביצוע ניתוח בתנאים שאינם אידיאליים, לא בחדר ניתוח, וללא בדיקה ועזרים נדרשים. שהרי גם פרופ' שרף מטעם התובעים בעדותו בעמ' 9 לפרוטוקול ישיבת יום 31.3.09 מודה כי לא בכל מקרה היה מנתח והכל תלוי בנסיבות. התעלמות פרופ' שרף מסיכונים אלו בעדותו בפני אינה סבירה בעיני ודי בה כדי להביא אותי לדחות חוות דעתו מול חוות דעת שני המומחים האחרים, אשר טענו כי לא היה כל צורך בביצוע ניתוח קיסרי בנסיבות העניין וכן כי ביצועו היה כרוך אף הוא בסיכונים רגילים אופייניים לניתוח כזה וסיכונים הנובעים מנסיבות המקרה דנן, בהתחשב במצב התקדמות הלידה ותנאי הלידה שהחלה כבר בחדר הלידה. יש לזכור כי פרופ' שרף בעדותו (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 31.3.09) מודה כי ביצוע ניתוח קיסרי בנסיבות העניין היה כרוך בסיכונים. 7. אשר לטענה כי בתחילת הלידה נעשה אבחון שגוי ע"י האחות המיילדת דבר שעיכב הטיפול והאפשרות העברת היולדת, אם התובע, לחדר ניתוח טענה זו גם אם היה בה ממש אין די בה כדי לשלול הקביעה כי בנסיבות המקרה דנן לא היה מקום לבצע ניתוח קיסרי וגם לא אפשרות לעשות כן. יש לזכור כי המדובר היה בלידה חטופה ומהירה שהתרחשה עד כשלושים דקות ממועד הגעת היולדת לבית החולים ועד לסיומה כאשר העובר נמצא במצב s+2. הוכח לטעמי כי גם לו אובחן מלכתחילה ע"י האחות המיילדת מצג העכוז של אם התובע לא היה מקום לאור הנסיבות לבצע ניתוח קיסרי לאור העובדה כי המדובר היה במצג עכוז מסוג פרנק לתינוק במשקל לא גדול שידיו אינם אחרי ראשו ואינו בתנוחה אחורית. עוד הוכח כי מלכתחילה ממועד הגעת האם לחדר הלידה היא היתה בלידה פעילה ומהירה ולא היתה שהות לבצע הניתוח הקיסרי בבטחה וע"פ הדרישות הסבירות בנסיבות העניין. לפיכך האבחון השגוי של האחות, לו היה כזה, לא היה בו כדי לשנות ההחלטה הסבירה בנסיבות הענין לבצע הלידה הספציפית בלידה נרתיקית רגילה. 8. עוד נטען כי השיתוק ע"ש הארב נגרם בנסיבות הענין בשל ניהול לא תקין של מהלך הלידה תוך הפעלת כח בלתי סביר כאשר הרופא המיילד אינו רופא בתחום. לא מצאתי ממש בטענה זו. 9. אשר לטענה כי לידת עובר במצג עכוז בלידה נרתיקית מחייבת ביצועה ע"י רופא מומחה בשל הסיכונים הכרוכים בכך, טענה זו נידונה ונדחתה במספר פסקי דין. נקבע ביותר מפסק דין אחר כי אם הוכח שלידה מבוצעת ע"י רופא/רופאה שאינם מומחים ואולם אלו רופאים מורשים עתירי ניסיון אשר ביצעו מספר מספיק של לידות כאלה, די בכך כדי לקבוע כי אין מדובר בלידה המבוצעת באורח רשלני. ראה לעניין זה: ע.א 9313/03 ח.ח. ואח' נ' בית החולים נצרת E.M.M.S, פ"ד נט(4) 18 (2005). 10. במקרה דנן מדובר ברופא אשר הועסק בביה"ח כרופא מיילד מאז שנת 1981 ובעל רישיון רפואה מאז שנת 1976, המשמש כיום כמנהל מח' נשים ומיילדות. לא נסתרה העובדה כי במועד הרלוונטי לתביעה היה ד"ר נסייר בעל ניסיון של 9 שנים אשר קיבל מאות לידות עד המועדים הרלוונטיים לתביעה ועשה גם ניתוחים קיסרים. הטענות לעניין ניסיונו ומומחיותו של הרופא המיילד לא נסתרו וגם התרשמותי מעדותו אינה כזו שניתן לקבוע כי אין לקבל עדותו לעניין זה כמהימנה. מכאן שלא הוכחה טענת התובעים באשר להעדר מיומנות ומומחיות מספקת של הרופא המיילד לביצוע הלידה. 11. אשר למהלך ביצוע הלידה טענת התובעים לעניין זה מתבססת על השערות שמשער פרופ' שרף מטעמם המבוססות על ההנחה כי עצם קיומו נזק אצל התובע לאחר לידתו מחייב ההנחה כי נזק זה נגרם אגב בלידה כתוצאה מהפעלת כח לא סבירה במהלך הלידה. ראה עדות פרופ' שרף עמ' 11 לפרוטוקול, ישיבת יום 31.3.09. הנחה זו לא הוכחה בענייננו שהרי כל המומחים, לרבות פרופ' שרף, מודים כי קיימת אפשרות ששיתוק ע"ש הארב ייווצר גם בלידה נרתיקית אם כי פרופ' שרף טוען שעניין זה חריג ביותר בלידה במצג ראש. לעניין זה ראה עדותו עמ' 11 לעיל. עוד הועלתה אפשרות כי שיתוק כזה נוצר לעיתים גם במהלך הריון בגין כוחות שמופעלים ברחם עצמה. אפשרות זו לא נידונה ולא נסתרה ע"י פרופ' שרף. עוד לא נסתרה הטענה כי כליאת כתפיים דבר הגורם לשיתוק ע"ש הארב הינו מושג רלוונטי ללידת ראש ולא ללידת עכוז, שהתרחשה במקרה דנן. וכך אומר פרופ' אוהל גונן בעמ' 34 לפרוטוקול עדותו מיום 17.6.09: "ש. אם נצא מתוך הנחה שזה לא נגרם במהלך ההריון אלא בלידה, יש לך הסבר למה הילד נולד פגוע במהלך הלידה. ת. באיזה שהיא צורה היה לחץ על מקלעת העצבים. ש. במילים פשוטות, הוא נתקע במהלך הלידה. ת. בכלל לא. יודעים דוגמאות במצג ראש, ויודעים שלפעמים יש לידות שאין בהם שום תקיעות ונולד למרבית הפלא, עם שבר בעצם הבריח ולפעמים שיתוק, יש היום בכלל תיאוריה המדברת על כך שהכוחות המופעלים ע"י הרחם עצמה הם עצמם יכולים לגרום לשיתוק הזה. ש. התקעות או תקיעת כתפיים, יכולה להיות גם בגלל שהיה קושי בהוצאה. ת. כליאת הכתפיים זה מושג שבא מלידות ראש, כאשר הראש נולד ורואים אותו בחוץ והכתפים נתקעות, לא מדברים על מושג כזה בלידות עכוז בכלל. ERBS' PALSY, שיתוק ע"ש הרב. זה מצב שיתוק שרואים אצל הילוד. ש. האם כליאת כתפיים יכולה להביא לשיתוק ע"ש הרב. ת. כן, אבל לא במקרה של לידת עכוז. ש. מה לדעתך גרם לפגיעה במקרה שלנו. ת. אני לא יודע. יש מספר אופציות. ש. מבחינת הסבירות, הריון תקין, ללא בעיה, עובר קטן מהממוצע, בהנחה שזה לא נגרם במהלך ההריון, ממה יכולה להגרם פגיעה בכתף. ת. התוצאה הסופית כשיש שיתוק, זו תוצאה של מתח או לחץ על מקלעת העצבים, זה נוצר שלחץ לא אומר שהיה קושי מיוחד בהוצאה, צריך לראות את הלידה עצמה. אם זה נוצר במהלך הלידה, בשלב של מהלך הלידה, הכתף נמתחה או נלחצה, בדרך כלל זה מתח, זה יצר את השיתוק. זה לא חייב תקיעות, זה לא חייב להיות משהו שהמיילד עשה, לא חייבים לראות את זה." וראה גם עדותו בעמ' 37-38 ועמ' 41-42 לאותו פרוטוקול, שם מודה פרופ' אוהל גונן כי ישנה אי בהירות כיום בשאלת הגורם לשיתוק ע"ש הארב. 12. האמור לעיל בעדותו של פרופ' גונן לא נסתר בעדות פרופ' שרף. כמו כן פרופ' שרף כלל לא דן בטענה כי קיימות סיבות אחרות אפשריות להיווצרות השיתוק ע"ש הארב אצל התובע. כל אלו מביאים אותי למסקנה כי קביעת פרופ' שרף, שדי בעצם קיומו של השיתוק הנ"ל כדי להוות הוכחה לביצוע לא תקין של מהלך הלידה, אינה מעוגנת דיה ואין לקבלה. 13. זאת ועוד, פרופ' שלו בחקירתו עמ' 64 לפרוטוקול ישיבת יום 25.4.10 קובע בבירור כי במקרה דנן קיימים רשומים מספיקים המלמדים כי לא היתה כל בעיה בחילוץ הילוד בלידה המדוברת. פרופ' שלו מעדותו בעמ' 70 לפרוטוקול ישיבת יום 25.5.10 תומך ומסכים עוד עם קביעת פרופ' אוהל גונן כי קיימת אי בהירות באשר לסיבה להיווצרות שיתוק ע"ש הארב ובספרות מתוארים 25%-30% מקרי ילודים שנגרם להם שיתוק ע"ש הארב ללא כל פתולוגיה בלידה. עדות זו של פרופ' שלו, שלא נסתרה ע"י פרופ' שרף, מהווה תמיכה נוספת לקביעתי כי אין לקבל קביעת פרופ' שרף שדי בעצם קיומו של הנזק כדי להניח שהשתוק ע"ש הארב נוצר בלידה כתוצאה מחילוץ העובר בצורה בלתי מיומנת. 14. עוד יש לזכור כי קביעה זו של פרופ' שרף נדחתה לגופה גם בתיאור הרופא המיילד עצמו את מהלך הלידה ובמסמכי הלידה כפי שמולאו במהלך הלידה ולאחריה אשר לא תיארו כל קושי בחילוץ העובר ובהם כן תואר כי נעשה חתוך אצל היולדת כדי לסייע בהוצאת העובר. 15. עוד נותר לדון בטענות ב"כ התובעים לעניין נטל הוכחה. נטען ע"י ב"כ התובעים כי במקרה דנן מיעוט המידע האמור במסמכים הרלוונטיים לגבי מהלך הלידה די בו כדי להעביר נטל הראיה על כתפי הנתבעים 2-4 להוכיח כי לא התנהלות רשלנית של מהלך הלידה הביא לנזק שנגרם לידו הימנית של התובע. בנסיבות המקרה דנן לא מתקיים בענייננו התנאי השלישי הדרוש בסעיף 41 לפק' הנזיקין, {נוסח חדש}, שהרי כפי שהראיתי לעיל, לא הוכחו טענות התובעים לא באשר לרשלנות בבחירת אופן הלידה. כן לא הוכחו ההנחות בדבר הקשר בין הנזק לידו של התובע ואופן לידתו. לפיכך, אין בפני די ראיות שיחייבו במסקנה כי הנסיבות במקרה דנן מתיישבות יותר עם ההנחה בדבר קיומה של רשלנות בביצוע הלידה. אשר להעדר תרשומת מספקת, ע"פ ההלכה הפסוקה נטל ההוכחה יעבור לכתפי נתבעים 2-4 רק בנוגע לעובדות השנויות במחלוקת אשר יכלו להתבהר מתוך הרישום החסר, היה והוכח רישום חסר כזה. במקרה דנן לא מדובר במצב בו לא קיים גיליון לידה כלל, שהרי קיים תיק לידה וזה הוגש כמו כן קיים גיליון לידה. כמו כן צוינו במסמכים אלו שעת הכניסה לביה"ח, שעת הלידה, מהלך הלידה, הרופא מקבל הלידה ורופא זה אף העיד בפני. יש לזכור כי במקרה דנן מדובר בלידה חטופה שהתרחשה בין 15 ל-30 דקות, ולפיכך מידת הרישום הנדרשות ללידה מהירה כזו פחותה מהנדרש בלידות ארוכות. עוד יש לזכור כי במקרה דנן הובאו להעיד הרופא עצמו ואכן העיד בעצמו ושלל הטענה כי התקיימו בלידה אירועים חריגים וכי הילוד, התובע, חולץ שלא באמצעים המקובלים תוך הפעלת כח. 16. לפיכך בנסיבות המקרה דנן לא נמצא בחומר הראיות שהובא בפני בסיס לקבוע כי אירוע השיתוק ע"ש הארב נובע, ע"פ עדיפות הסתברויות מקיומה של רשלנות באופן ביצוע הלידה. ראה לעניין זה: ע.א 9313/03 חביבאללה, קטין נ' בית החולים נצרת E.M.M.S, פ"ד נט(4) 18 ת.א (י-ם) 1156/95 איל לויאן נ' בית החולים הכללי משגב לדך, פס"ד השופטת הכט מיום 23.1.01. ו-4152/03 ענדאליב נגיב חסונה נ' בית החולים ביקור חולים, פס"ד מיום 3.2.05. 17. לאור האמור לעיל נטל ההוכחה במקרה דנן להוכיח קיומה של התרשלות במהלך הלידה שגרמה לשיתוק ע"ש הארב אצל התובע נותר על כתפי התובעים ונטל זה לא הורם. מול השערות בלבד של פרופ' שרף אשר הניח כי קיומו של נזק מחייב התרשלות, קיימת קביעה נחרצת של ד"ר נסייר האומר: "ת. אני לא זוכר אבל עשיתי זאת כמקובל, אין אלף שיטות, אם היה לי קשה להוציא את ראש העובר אז הייתי נוקט בשיטות מוריסו שזה חילוץ ראש שנתקע. כאן עולה שלא נתקע הראש." ובהמשך מכחיש ד"ר נסייר גם הטענה כי ביצע שליפת היילוד בצורה מהירה. ראה עדותו עמ' 76 לפרוטוקול ישיבת יום 25.4.10. 18. בהתחשב בהעדר מידע מלבד השערות המתבססות על קיומו של נזק מצד מומחה התובעים, בהתחשב בקיומם של המסמכים הנדרשים המתעדים לידה חטופה שנמשכה כרבע עד חצי שעה ובהתחשב בעדות הרופא המיילד בפני ועדות המומחים האחרים (פרופ' שלו ופרופ' אוהל גונן) אשר לא נסתרה כי קיימים מצבים בהם נוצר שיתוק ע"ש הארב ללא כל קשר למהלך הלידה עצמה בלידת עכוז, אין בפני הוכחה מספיקה לטענת התובעים כי השתוק ע"ש הארב בידו הימנית של התובע נגרם כתוצאה מהתרשלות בניהול מהלך הלידה. אזכיר כי אכן פרופ' גונן העיד בעדותו בעמ' 34 לפרוטוקול כי לא היה בידו תיעוד מהלך הלידה ואולם לביהמ"ש כן הוגש תיק הלידה וכן נ/9 וגם הושמעה עדות הרופא המיילד, וכל אלו מילאו החסר שהיה לפרופ' גונן עובר לכתיבת חוות דעתו. 19. עוד אין די לטעמי במקרה דנן בהסתמכות מומחה התובעים וב"כ התובעים על קביעות שנעשו במהלך הלידה לעניין ציון האפגר שקיבל הילוד-התובע. שהרי שוב מדובר בהשערה בלבד הנשללת בעדות מומחי הנתבעים שטענו כי אין בציון הנ"ל כדי ללמד דווקא על קיומו של מהלך לא תקין במהלך הלידה. ראה לעניין זה עדות פרופ' שלו עמ' 66-67 לפרוטוקול ישיבת יום 25.4.10 ועדות פרופ' אוהל גונן בעמ' 42-43 לפרוטוקול ישיבת יום 17.6.09. סיכום לאור כל האמור לעיל דין התביעה להדחות כנגד כל הנתבעים. התובעים ישלמו הוצאות הנתבעים בסכום כולל של 15,000 ₪ וזאת בחלקים שווים, לנתבעת 1 ולנתבעים 2-4. לאור הסכמת הצדדים נדחית ההודעה לצד ג' ללא צו להוצאות ואני מורה על השבת אגרה בהליכי ההודעה לצד ג'. תביעות רשלנות רפואיתרשלנותרפואהרשלנות רפואית (בלידה)לידה