בעודה בשבוע ה-37 להריונה ועל רקע פערי משקל בין שני העוברים, ילדה האם בניתוח קיסרי בן בריא ובת שנולדה כשבידה השמאלית חסרות אצבעות 2,3 ו-4. באצבע 5 של אותה היד הייתה שארית של מה שנראה כפרק מאצבע אחרת, אשר הוסרה מאוחר יותר בניתוח. האם קיימת חובה לבצע סקירה של אצבעות העובר - הן במסגרת סקירת מערכות בסיסית והן בסקירת מערכות מורחבת ? ##להלן פסק דין בנושא סקירת מערכות אצבעות: ## 1.         מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 8256/06 (מפי כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ), אשר דחה את תביעת המערערים בגין רשלנות רפואית וחייבם בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. בקליפת אגוז ייאמר כי עסקינן בתביעה שעניינה טענה בדבר הולדתה בעוולה של מערערת 1 (להלן 'המערערת'), כשהיא סובלת ממום בידה השמאלית: חסר של שלוש אצבעות ואצבע נוספת שאיננה תקינה. המערערים מבקשים לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, לקבוע שהמשיבים אחראים לנזקיהם ולחייב את המשיבים בהוצאות הדיון בשתי הערכאות. מהעבר האחר, מאמצים המשיבים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומבקשים מבית משפט זה לחייב את המערערים בהוצאותיהם ובשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.      רקע עובדתי        2.         מערערת 2 (להלן 'האם' או 'הנבדקת') ילדה את בתה, המערערת, ואת אחיה התאום הבריא ביום 6.3.1997. במהלך ההיריון הייתה האם נתונה במעקב הריון סדיר בבית החולים "הדסה הר הצופים". במסגרת המעקב ביצעה האם מספר רב של בדיקות אולטרה-סאונד, הראשונה שבהן בתאריך 5.10.96. ביום 10.11.96, בהיותה בשבוע ה-21 להריונה, בחרה האם לעבור באופן פרטי אצל משיב 2 (להלן 'המשיב') בדיקת אולטרה סאונד מורחבת לסקירת מערכות העוברים. טרם הבדיקה חתמה האם על טופס הסכמה (להלן 'הצהרת הנבדקת'). הגם שדו"ח הסקירה (ת/2) ציין דבר קיומם של שני עוברים, פירט הדו"ח אך את המערכות שנצפו בעובר מס' 1, המזוהה כמערערת לפי קביעת בית המשפט המחוזי. ממצאי הבדיקה, שהועלו על הכתב, כללו התייחסות למספר מערכות. באשר למערכת השלד של המערערת נכתב: "גפיים: 12 עצמות ארוכות, כפות ידיים, כפות רגליים". בסיומו של דו"ח הסקירה צוין כי אין בבדיקה לשלול כל מום אפשרי וכן ש"בנוסף לכך יש איברים או מערכות שאינם נסרקים כלל בסקירת הריון שגרתית, כגון: פני העובר, אבחון תפקודי/מבני של לב העובר, וספירת כל האצבעות - אלא אם צוין במפורש אחרת" (ראו ת/2). הבדיקה האמורה, אשר מהלכה תועד בקלטת וידאו שנמסרה להורים, ניצבת בלב הערעור דנא. ראוי לציין כי לאחר סקירת המערכות המורחבת, מושא הדיון, נערכו לאם בדיקות אולטרה-סאונד נוספות, אך לא בוצעה סקירת מערכות נוספת. ביום 6.3.1997, בעודה בשבוע ה-37 להריונה ועל רקע פערי משקל בין שני העוברים, ילדה האם בניתוח קיסרי בן בריא ואת המערערת. המערערת נולדה כשבידה השמאלית חסרות אצבעות 2,3 ו-4. באצבע 5 של אותה היד הייתה שארית של מה שנראה כפרק מאצבע אחרת, אשר הוסרה מאוחר יותר בניתוח.               לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה תביעה על ידי המערערת והוריה נגד פרופסור שמחה יגל, המשיב כאמור אשר ביצע את סקירת המערכות המורחבת באופן פרטי, ונגד ההסתדרות המדיצינית הדסה - היא משיבה 1. בשל קיומו של פער בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים ובפרט נוכח המחלוקת ביחס לזיהוין של שרכות (מעין חוטים חלבוניים של קרומי שק השפיר, העלולים להיכרך סביב חלקי גוף שונים של העובר ולכלוא אותם) במי השפיר, הסכימו הצדדים למינויו של מומחה מטעם בית המשפט - פרופסור זאב וינר. בית המשפט המחוזי אימץ את חוות דעתו של פרופסור וינר, אשר תמכה בעמדת המשיבים. מחוות הדעת של פרופסור וינר עולה כי לא קיימת כל חובה לבצע סקירה של אצבעות העובר - הן במסגרת סקירת מערכות בסיסית והן בסקירת מערכות מורחבת. זאת, בהתבסס על חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 11/93, שעניינו אולטרה-סאונד בהיריון. רק מקום בו קיימים ממצאים חריגים - דוגמת, מצב בו ידוע על קיומו של סיכון גבוה למומים באצבעות או הופעת שרכות במי השפיר - תקום חובה לבדיקתן של אצבעות במסגרת סקירת המערכת או בדיקה מכוונת אחרת. ברם, אליבא דפרופסור וינר, חריגים אלה לא התקיימו במקרנו: לא היה ידוע על מחלות גנטיות או גורמי סיכון העלולים להתריע על הופעת מומים אפשרית באצבעות וגם קלטת הבדיקה מעידה שלא נתגלו שרכות במי השפיר. זאת ועוד, ההחלטה המערכתית שלא לכלול אצבעות בגדר רשימת האיברים המחייבים סקירה נבעה מן הקושי הרב הקיים, לעיתים, לראות בבירור אצבעות כף יד. ואכן, גם בסקירת המערכות מושא הדיון נעור קושי בראייתן של אצבעות כף ידו השמאלית של עובר מס' 1 - המזוהה כאמור כמערערת.                                  לאחר שסקר את חוות דעתו של פרופסור וינר וכן את יתר הראיות שהוצגו בפניו, קבע בית המשפט המחוזי כי במועד הרלוונטי לביצוע הבדיקה הנדונה - כמו גם כיום - לא היו קיימות הוראות מחייבות מטעם משרד הבריאות באשר לביצועה של בדיקת אצבעות במסגרת סקירת מערכות. למסקנתו האמורה הגיע בית המשפט המחוזי, בין היתר, לאחר שביכר את עמדתו של המומחה מטעמו, פרופסור וינר וקבע כממצא עובדתי כי לא נראו שרכות במי השפיר ועל כן הפרקטיקה הרפואית המקובלת במועד ההיריון אינה מחייבת בדיקתן של אצבעות העובר. בהקשר זה, נדחו גם טענות המערערים, לפיהן עריכתה של סקירת מערכות מורחבת "פרטית", בגינה שילמו תשלום נכבד לדבריהם, יצרה אצלם את הציפייה לבדיקה מרבית של כל איברי העובר הניתנים לסקירה באותה העת. ציפייה לגיטימית מצדו של מטופל, אשר תיחשב לבת הגנה, הינה לבדיקה התואמת סטנדרט רפואי מקובל - הוטעם בפסק הדין. קבלת עמדתם של המערערים טומנת בחובה סכנה ליצירת סטנדרטים כפולים לרפואה פרטית ולרפואה ציבורית, שאין להשלים עמה. בדומה, נדחתה טענתם החלופית של המערערים כי חלה על הרופא הבודק החובה להודיעם שהבדיקה אינה כוללת את כל האיברים שניתן היה לבדקם וכי קיימות בדיקות נרחבות יותר. בית המשפט המחוזי קבע כי להורי המערערת נמסרו הסברים בדבר היקפה המוגבל של הבדיקה ככלל וביחס לאי סקירת האצבעות בפרט. עוד נקבע כי "משלא עלה בסקירה ממצא חריג המקים סיכון מיוחד ביחס לאצבעות, לא היה מקום להפנות את התובעת לבדיקות נוספות בכל המתייחס לאצבעות". את ממצאיו אלה עיגן בית המשפט המחוזי גם בהצהרת הנבדקת ובעדות האם בפניו (ראו עמודים 14-15 לפסק הדין). בשולי הדברים, צוין כי המשיב לא היה הרופא המטפל של האם, אלא אך ביצע עבורה סקירת מערכות. ככזה, הודגש, "גם אם חלה על הנתבע החובה ליידע את התובעת כי הבדיקה שהוא עורך מתייחסת רק לחלק מנתוני העובר (אשר פורטו לאחר מכן בדו"ח הבדיקה) וכפופה למגבלות שונות, כפי שאכן עשה, אין זה מחובתו ליידעה על כלל הבדיקות הקיימות בשוק הבדיקות" (וראו עמודים 15-16 לפסק הדין). באשר לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין אי מסירת המידע לבין הנזק שנגרם למערערת צוין כי זה אינו מתקיים, הואיל וחרף מודעות המערערים למגבלות הבדיקה, לא פנו לייעוץ או לבדיקה נוספת של כלל איברי העובר ואצבעות המערערת בפרט. חשיבות בדיקת האצבעות הייתה אך "פרי חוכמה שלאחר מעשה, לאחר שנתגלה המום, ולא תובנה מזמן אמת". משכך, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערערים וחייבם לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.   טענות הצדדים   3.         המערערים סבורים כי יש להפוך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולקבוע קיומה של רשלנות מצד המשיבים. לגישתם, שגה בית משפט קמא משקבע שהמשיבים עמדו בהיקף ההסבר הנדרש מהם במסגרתה של בדיקה פרטית. המשיב לא מצא לנכון לציין באוזניהם כי אין הוא מתעתד לבדוק את אצבעות העובר. בהקשר האמור, הודגש על ידי בא כוחם כי חששו של בית המשפט המחוזי מפני ההבחנה בין בדיקה פרטית לבין בדיקה ציבורית מתבדה הן עובדתית והן נורמטיבית. במישור העובדתי, ההבחנה האמורה אינה יוצרת סטנדרטים כפולים של "בדיקה סבירה" ו"חולה סביר", אלא מבחינה בין "החולה הסביר" ברפואה הפרטית לבין "החולה הסביר" ברפואה הציבורית. להשקפתו, ציפיותיו של המטופל הפרטי מרופאו שונות מאלה של המטופל הציבורי מרופאו. יתרה מכך, הודגש בתגובה לסיכומי המשיבים, "ניסיונו של יגל לגבות סכומים ניכרים ביותר, ולאחר מכן להתכחש למשמעות התשלומים, ולטעון שהבדיקה היא היינו הך, הוא בגדר פעולה בחוסר תום לב. דומה שהגביה עבור הבדיקה, יוצרת השתק של יגל שלא מדובר בבדיקה טובה יותר". במישור הנורמטיבי, הופנה המבט לעבר הלכותיו הפסוקות של בית משפט זה. מכל מקום, הוטעם בפנינו, חובתו של המשיב להסביר למערערים את מגבלות הבדיקה הינה חובה מוחלטת ואינה תלויה בהיותה של הבדיקה פרטית או ציבורית. על פי קו זה, לא היה מקום אף לייחס משמעות כה כבדת משקל להצהרת הנבדקת ולדו"ח הבדיקה. באשר להצהרת הנבדקת, נטען כי עסקינן בחוזה אחיד בעל ניסוח "קלוקל", עליו הוחתמו ההורים מבלי שהוסבר להם דבר. רוחה הכללית של ההצהרה, כוונתה ומטרתה אינם מלמדים על הסכמה מצד הנבדקת ועל עמידה בהיקף ההסבר הנדרש מהמשיב. בדומה, טופס הבדיקה - מטבעו - אינו נקרא "בזמן אמת" והוא מתייחס לסקירת היריון שגרתית ולא לסקירה המורחבת, אותה ביצע המשיב. כמו כן, גורסים המערערים כי חובת ההסבר אינה מוטלת אך על הרופא המטפל, אלא גם על המשיב, אשר ביצע את הבדיקה ומחובתו להסביר "אילו בדיקות הוא מבצע ואילו בדיקות אינו מבצע". זאת, בפרט עת עסקינן בבדיקה פרטית, שהיקפה משתנה מנבדקת לנבדקת בהתאם להחלטת הרופא הבודק. בהקשר האחרון, הוטעם בפנינו כי תנאי המאפשר למבצע הבדיקה, כנותן שירות, לקבוע את היקפה על דעת עצמו מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. עוד נטען כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי - מתקיים קשר סיבתי בין אי היידוע לבין נכותה המשוקללת של המערערת הנאמדת בכ-55%. צוין שלו הייתה האם יודעת שהאצבעות לא נבדקו, הייתה היא מבקשת ביצועה של בדיקה נוספת, הליקוי באצבעות היה מאותר והיא הייתה מבצעת הפלה. המשיב אף העיד כי בהינתן בקשה כגון דא מצד האם, היה עורך ספירת אצבעות בחינם. לאור האמור, טוענים המערערים כי יש לפטור אותם מתשלום ההוצאות ושכר הטרחה שהשית עליהם בית המשפט המחוזי, לקבוע שהמשיבים אחראים לנזקיהם ולהשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שהאחרון יקבע את נזקיהם. בנוסף, מבקשים המערערים לחייב את המשיבים בהוצאות הדיון בשתי הערכאות.                 מהעבר האחר, מאמצים המשיבים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הודגש בפנינו כי המשיב ביצע לאם בדיקת סקירת מערכות מורחבת, אשר כללה "הדגשים באיברים רבים ובדיקת איברים, שאין חובה לבדקם במסגרת הבדיקה הבסיסית, לרבות ביצוע אקו-לב, בדיקה יסודית של המוח ובדיקה של העצמות הארוכות". לגישתם, ההבדל המהותי בין רפואה פרטית לבין רפואה ציבורית נעוץ בכך שהמטופל בוחר לעצמו את הרופא המטפל ובמקרנו - את מבצע הבדיקה. בכך, הם טוענים, אין משום יצירת אחריות מוגברת או רמת זהירות גבוהה יותר מהרמה המקובלת בענף הרפואי הרלוונטי. "כל ביצוע הרחבה של בדיקה מעבר לבדיקה המקובלת במסגרת הציבורית היא בונוס, תוספת, שאיננה הופכת אותה כחלק מהחובה של הרופא" - צוין בסיכומי המשיבים. בהיעדר הסכמה מקובלת באשר לשאלה "למה תיחשב בדיקה מורחבת", מקישים המשיבים כי לא ניתן להסיק את התרשלותו של המשיב בכך שלא בדק את אצבעות העוברים בבדיקה שערך. כך או כך, טוענים המשיבים כי צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי החובה למסירת המידע אינה מוטלת על המכון המבצע או מבצע הבדיקה אלא על הרופא המטפל. המשיבים דוחים את פרשנותם המתוארת לעיל של המערערים להצהרת הנבדקת ולדו"ח הבדיקה. הודגש כי דו"ח הבדיקה כלל התייחסות מפורשת לאי בדיקתן של אצבעות וכן שהוסבר לאם כי הטופס האמור היה רלוונטי עבורה כנבדקת אינדיבידואלית. זאת, בפרט בהתחשב בעובדה שטכנית לא ניתן היה לבצע באותה העת את בדיקת האצבעות - כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא. באשר לשאלת קיומו של קשר סיבתי, מסתמכים המשיבים על קביעת בית המשפט המחוזי וחולקים על טענת המערערים לפיה היו בוחרים לבצע בדיקות נוספות ואף להפיל את המערערת לו היו יודעים על הבעיה באצבעותיה. המשיבים מבקשים מבית משפט זה לחייב גם בהליך זה את המערערים בהוצאותיהם ובשכר טרחת עורך דין. דיון 4. התיק שבפנינו מעלה שאלות סבוכות רבות, בין היתר באשר לתחומי היקף חובת הזהירות של רופא המבצע בדיקה פרטית מורחבת כלפי מטופלו. הסוגיה הקונקרטית הניצבת בלב ההכרעה הינה האם חלה חובה על המשיבים לבצע ספירת אצבעות במסגרת הסקירה המורחבת שנערכה לאישה בהריון? שאלת הלוויין היא באיזו מידה מוטלת חובה על המשיבים ליידע את האם בדבר מגבלות הסקירה המורחבת? המערערים טוענים שהתשובה לשאלה הראשונה הינה בחיוב בעטיו של אופי הבדיקה האמורה ולחילופין שאף אם חובה כגון דא איננה קמה, הרי שכפועל יוצא מחובת הגילוי היה על המשיב ליידע אותם בעל פה בדבר אי ביצועה של בדיקת האצבעות. מנגד, חוזרים המשיבים על קביעות בית המשפט המחוזי, לפיהן הפרקטיקה הרפואית המקובלת היא שאין חובה לבצע בדיקת אצבעות הן במסגרת סקירת היריון שגרתית והן במסגרת סקירה מורחבת הנעשית באופן פרטי. המשיבים מדגישים כי האם הייתה מודעת למגבלות הסקירה המורחבת, חתמה על הצהרת הנבדקת ואף קיבלה לידיה את דו"ח הסקירה המציין במפורש שהסקירה איננה כוללת בדיקת אצבעות. קביעה בדבר קיומה של חובת זהירות והפרתה מהווה תנאי לעיסוק בשאלות המשפטיות והערכיות הנוספות הכרוכות במקרה דנא. בא כוחם המלומד של המערערים טען בפנינו כי המפתח לשאלת ההתרשלות הינו ה"ההקשר המשולש" בו יש לגישתו לבחון את ההצהרה והדו"ח: הראשון, קריאת הדו"ח הסטנדרטי כפופה להסבר בעל פה. השני עניינו ניסוח הדו"ח, לרבות תנאי הפטור המופיעים בו. הודגש כי הבדיקה שבוצעה לאם איננה "סקירתת היריון שגרתית" כמופיע בדו"ח הבדיקה, אלא סקירה מורחבת. השלישי, יש לבחון את הדו"ח לאור חוק החוזים האחידים, התשמ"ג- 1982 (להלן 'חוק החוזים האחידים'). נפנה, אפוא, לבחינת חובת הזהירות של המשיבים כלפי המערערים.   5. הדיון המתפתח בפסיקה על אודות גבולותיה של חובת הזהירות של רופא כלפי מטופלו רחב מיני ים ועמוק ממצולותיו. במקרנו, מתווספים קווים קונקרטיים לדמותה של חובת הזהירות של המשיב כלפי המערערים. עסקינן בבדיקה מורחבת שנעשתה באופן פרטי. האם חתמה על הצהרת נבדקת ובה התייחסות למגבלות הבדיקה ואף קיבלה לידיה דו"ח סקירה הכולל התייחסות ל"איברים או מערכות שאינם נסרקים כלל בסקירת הריון שגרתית, כגון: ... וספירת כל האצבעות - אלא אם צוין במפורש אחרת". כאמור, קבע בית המשפט המחוזי כי הן במועד ביצוע הבדיקה מושא הערעור והן כיום, לא חלה חובה לבצע בדיקת אצבעות במסגרת סקירת מערכות. זאת, בהתבסס על חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מספר 10/95 מיום 24.5.1995, נייר עמדה מס' 13 של האיגוד הישראלי למיילדות ולגניקולוגיה של ההסתדרות הרפואית בישראל מחודש מרץ 2007 וחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, פרופסור וינר. עוד קבע בית משפט קמא כממצא עובדתי כי הואיל ובמועד הבדיקה המורחבת לא נתגלו במי השפיר שרכות, שיכולות היו להוות חריג לכלל האמור ולהצדיק בדיקתן של האצבעות, לא נמצאה התרשלות. באשר ליידוע המערערים נקבע כדלהלן: "בענייננו ניתנו לתובעת הסברים באשר להיקפה המוגבלת של הבדיקה ככלל, וביחס לאי סקירת האצבעות בפרט. טרם הבדיקה הובא לידיעת התובעת כי נבדקים רק חלק מנתוני העובר. עוד הובא לידיעתה כי קיימת "אפשרות לבדוק נתונים נוספים, אשר אינם מהווים חלק מהבדיקה במכון", וכי היכולת לאיתור מומים בעובר היא מוגבלת ותלויה גם במיקום העובר ותנוחתו (ראה "הצהרת נבדקת" ת/6). התובעים העידו כי קראו את נוסח ההצהרה והבינו אותו, והתובעת נתנה הסכמתה לביצוע הבדיקה במגבלות האמורות. במהלך ביצוע הסריקה תיאר הנתבע מילולית את מה שהוא רואה באולטראסאונד (עדות התובעת, בע' 82). גם בדו"ח הבדיקה גופו, שנמסר לידי התובעים, הותרע שוב כי אין בבדיקה כדי לשלול כל מום אפשרי, וכי לתנוחת העובר בעת הבדיקה יש חשיבות מהותית לעניין אפשרות הצפייה והאבחון של פגמים באיברי העובר. עוד צוין כי יש איברים או מערכות שאינם נסרקים כלל, ביניהם צוין מפורשות "ספירת כל האצבעות" (ת/2)" (שם, עמודים 14-15). כאן המקום להבהיר כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי מקובלים עליי. כידוע, הלכה היא כי אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי העובדה והמהימנות של הערכאה המבררת, אלא במקרים חריגים ונדירים במיוחד. כך יקרה, למשל, מקום בו התשתית העובדתית שהונחה בפסק הדין של הערכאה דלמטה מופרכת או בלתי סבירה בעליל או שבולטת בפסק הדין מושא הערעור "טעות משפטית שורשית" (ראו ע"א 6768/0 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ט (4) 625, 631; ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית; ע"א 918/08 פולר נ' בית חולים "העמק" ואח'; ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר - בית החולים "מאיר"). עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מעלה כי ניתנה התייחסות למכלול הראיות והעדויות שהונחו בפניו - ובכלל זה חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים ומטעם בית המשפט. המערערים לא הצביעו על מקומות ספציפיים בהם נפרם משמעותית המארג העובדתי שטווה בית המשפט המחוזי ולא שוכנעתי כי קיימת סיבה שבדין המצדיקה את התערבותנו בקביעותיו העובדתיות.             6. מקבץ הטענות העובדתיות והמשפטיות המתעוררות בתיק זה, מחייב את התפרשותה הרחבה יותר של המסגרת הנורמטיבית. כידוע, סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מגדיר "רשלנות", תוך הצבת האדם הסביר במרכז הבימה. בתיקי רשלנות רפואית מוחלפת דמותו של "האדם הסביר" ב"רופא הסביר". סטנדרט ההתנהגות הנדרש מרופא סביר - פנים רבים לו. הווריאציה העובדתית המתעוררת בענייננו אינה עריכת טיפול באופן שאינו מיומן, אלא אי ביצוע בדיקה ולחילופין הפרת חובת הגילוי בדבר מגבלותיה. הבדיקה מושא הערעור הינה סקירת מערכות מורחבת של עובר, המבוצעת במסגרת הרפואה הפרטית. בדיקה זו הינה תולדה של הסכם בין הרופא לבין המטופלת. במילים אחרות, גם אם עסקינן בתביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית, מעוררות נסיבות המקרה שני היבטים הדורשים התייחסות: האחד, הינו ההיבט המעין חוזי - מה סוכם בין הצדדים בדבר הבדיקה, מהלכה ומגבלותיה. הסכם זה משליך ישירות על אופיו של הקשר בין הרופא לבין המטופלת. השני, עניינו ההיבט הנזיקי ה"מובהק". קרי, דיון עצמאי בהפרת חובת הזהירות. שני ההיבטים שלובים זה בזה, היות שעל המטופל - "חוזית" ונזיקית - להיות מודע לטיפול אותו הוא צפוי לעבור ועל המטפל - "חוזית" ונזיקית - להעניק לו את הטיפול הסביר, הנובע גם מהתחייבויותיו כלפיו.   נפתח בהיבט המעין חוזי. במקרה דנא, ניצבים לרשותנו דו"ח הבדיקה והצהרת הנבדקת. שני המסמכים - ביחד ולחוד - הינם טקסטים וככאלה יש לבחון אותם אובייקטיבית וסובייקטיבית. במישור האובייקטיבי, האם מאשרת כי חתמה על הצהרת הנבדקת טרם בדיקתה. במסגרת ההצהרה, צוין שהסקירה המבוצעת הינה "בדיקה מורחבת" אך שגם היא "מוגבלת" ושקיימת אפשרות לבדוק נתונים נוספים, שאינם מהווים חלק מהבדיקה (ראו סעיפים 1,3 ו-4 להצהרת הנבדקת). עוד צוין בהצהרה כי עלולים להיות מומים בעובר, שלא ניתן לגלותם בבדיקה המורחבת - בין אם בשל "מיקום העובר, בתנוחתו ובתנועותיו, וכן במידת העבירות של גלי הקול", או משום שמדובר ב"מומים העלולים להתפתח או להתגלות רק בשלבים מתקדמים יותר של ההיריון" ובין אם בשל מגבלות הבדיקה "אשר איננה יכולה ואיננה מתיימרת לאתר מומים או פגמים בעובר בכל מקרה ובכל הריון" (סעיפים 5 ו-6 להצהרה). לפי סעיף 2 להצהרה "נתוני העובר שייבדקו הם אלה שיודגמו ויסומנו בטופס הבדיקה". בסיום הבדיקה, קיבלו ההורים לידיהם את דו"ח הבדיקה. באשר למערכת השלד צוין בדו"ח "גפיים: 12 עצמות ארוכות, כפות ידיים, כפות רגליים". אכן, במסגרת עדותה בפני בית המשפט המחוזי, טענה האם כי חשבה שכפות הידיים המוזכרות בדו"ח כוללות גם אצבעות (ראו עמוד 80 לפרוטוקול). ייתכן שניתן היה להעניק משקל לטענה זו, אולם עיון בדו"ח מגלה כי בסיומו מופיעה מסגרת נפרדת, המתייחסת מפורשות לספירת אצבעות ומפרטת את מגבלות הבדיקה כדלהלן (ההדגשות אינן במקור): "בדיקה זו שוללת מומים אנטומיים בסבירות גבוהה אך אין בה כדי לשלול כל מום אפשרי. לתנוחת העובר בעת הבדיקה יש חשיבות מהותית לעניין אפשרות הצפייה והאבחון של פגמים באברים שונים, לפיכך אברים מסוימים עלולים להדמות כתקינים בעת הסריקה, אף אם בפועל אינם כאלה. בנוסף לכך יש איברים או מערכות שאינם נסרקים כלל בסריקת הריון שגרתית, כגון: פני העובר, אבחון תפקודי/מבני של לב העובר, וספירת כל האצבעות - אלא אם צוין במפורש אחרת".    יצוין כי בא כוח המערערים תקף בדיון את נוסח הדו"ח, המתייחס ל"איברים או מערכות שאינם נסרקים כלל בסריקת הריון שגרתית". לדבריו, עסקינן בבדיקת הריון מורחבת שאינה שגרתית ואשר בוצעה במסגרת פרטית. לפיכך, הסייגים והמגבלות המפורטים בטופס הסטנדרטי רלוונטיים רק לבדיקה הבסיסית שמציעה הרפואה הציבורית, האנלוגית לשיטתו ל"שגרתית", וככאלה אינם חלים על הבדיקה המורחבת מושא הערעור. סימוכין להקבלה זו בין הבדיקה הצרה והבסיסית שמציעה הרפואה הציבורית לבין הבדיקה ה"שגרתית" המופיעה בדו"ח הבדיקה, מוצא בא כוח המערערים בחקירתו הנגדית של המשיב: "הסריקה השגרתית מה שמכוון פה זה הסקירה הבסיסית שמשרד הבריאות הכתיב" (עמוד 126 לפרוטוקול). עם זאת, עיון בפרוטוקול החקירה הראשית והנגדית של המשיב מעלה כי קיימת עמימות מושגית. אבהיר את דבריי. אל מול סקירת המערכות הבסיסית, המוצעת במסגרת הרפואה הציבורית והמותווית בהנחיות מנכ"ל משרד הבריאות - ניצבת דמותה האניגמאטית של "סקירת מערכות מורחבת". שתי תכונות עיקריות יש לה לסקירת המערכות המורחבת: ראשית, היא מבוצעת במסגרת פרטית ומכך גם נגזר מחירה הגבוה יותר. שנית, היא מתמקדת באיברים מסוימים ועשויה לכלול איברים נוספים שאינם נבחנים במתכונת הבסיסית. ברם, כל רופא עשוי להעניק פרשנות אחרת לתכונות המתוארות לעיל. יש שיבחרו, כמשיב דנא, להתמקד במערכת הלב ואילו אחרים יפנו מבטם לעברם של איברים אחרים. במילים אחרות, אין "סקירת מערכות מורחבת שגרתית". ביטוי לכך ניתן למצוא בשאלות בית המשפט המחוזי למשיב: "סקירת מערכות מורחבת אתה אומר זה לא מונח שגור שמציין רשימה של איברים. תשובה: לא. כ.ה.שטייניץ: אלא אתה אומר שזה בעצם מעבר לסקירה הבסיסית זה היה עניין של בחירה אישית של כל רופא. תשובה: כן" (עמוד 132 לפרוטוקול). המשיב העיד כי הבדיקה המורחבת הנערכת על ידו - והיא ה"שגרתית" עבורו - איננה כוללת ספירת אצבעות, כפי שצוין בדו"ח הבדיקה. יתרה מכך, הוא העיד בפני בית המשפט המחוזי, גם אם יראה אצבעות במסגרת בדיקת האולטרה-סאונד המורחבת שהוא עורך - הוא לא יאמר על כך דבר לנבדקת. זאת, יש להניח, על רקע מורכבותה של בדיקת ספירת אצבעות: "אצבע זה משהו מורכב מאוד, הוא מכיל הרבה מאוד גלילים, יש בו הרבה מאוד דברים" (ראו עמוד 143 לפרוטוקול). לכך יש להוסיף שכזכור, קבע בית המשפט המחוזי כי בסקירה מושא הערעור לא ניתן היה לראות את אצבעות המערערת באותה נקודת זמן. אומנם, המשיב לא שלל שבמקרים מסוימים - דוגמת בקשה ספציפית של נבדקת או קיומם של גורמי סיכון - יבדוק הוא בכל זאת ובמידת האפשר את האצבעות. אולם, ההורים במקרנו לא ביקשו ספירת אצבעות ואף לא היו בנמצא גורמי סיכון שהיה בהם להתריע על מומה של המערערת - כפי שנקבע כממצא עובדתי על ידי בית המשפט המחוזי. משכך, לא מצאתי סיבה המצדיקה עריכת קלאסיפיקציות חדשות של סקות מערכות וסבורני כי סיומת הדו"ח אכן מיועדת ומתייחסת לבדיקה מושא הערעור. אחדד את הנקודה האחרונה. קריאה ללא "דעה קדומה" של הצהרת הנבדקת ודו"ח הבדיקה מובילה למסקנה שהסקירה המורחבת הספציפית איננה כוללת ספירת אצבעות. דו"ח הבדיקה מציין מפורשות מה הבדיקה אינה כוללת. נוסחו אינו נועד להצביע על ה"פערים" וההבדלים בין הבדיקה המורחבת המבוצעת על ידי המשיב במסגרת הרפואה הפרטית לבין בדיקות אחרות במסגרות הרפואה הפרטית והציבורית. אין הוא בגדר "פרסומת", המשכנעת את ציבור המטופלים לעבור דווקא את הבדיקה המורחבת אצל המשיב ולא לעבור סקירה "שגרתית" במסגרת רפואית אחרת. לא זו אף זו, המסגרת הנפרדת המופיעה בסיפא של הדו"ח פותחת במילים "בדיקה זו" ובכך ממקדת את המבט לבדיקה הקונקרטית המבוצעת ואינה "פוזלת" לעבר בדיקות אחרות. כפי שצוין לעיל, הצהרת הנבדקת נועדה לאותת למטופלת כי גם לבדיקה ה"מורחבת" יש גבולות. יובהר כי דו"ח הסקירה משתרע על פני ארבעה עמודים בלבד, המסתיימים בהסבר קצר בן 8 שורות, שמופרד ויזואלית באמצעות מסגרת. הסיפא של ההסבר מונה את מגבלות הסקירה ובכללן 4 סייגים ספציפיים, ובהם "ספירת כל האצבעות". תיאור זה מחזק את המסקנה במישור האובייקטיבי, ולפיה אין להשית אחריות על המשיב. ועדיין, יש לבחון את הטקסטים האמורים גם מבעד למשקפיים סובייקטיביים. 7. הבחינה הסובייקטיבית עניינה השאלה האם הבינה הנבדקת את הדו"ח ככזה המעיד על עריכתה של ספירת אצבעות. התשובה לשאלה זו תיגזר מדברי הנבדקת עצמה. האם אישרה כי קראה את האמור במסגרת בסיום הדו"ח ולא חלקה על כך שהבחינה במיקוד שבסיפא בדבר ספירת כל אצבעות העובר. כפי שהעידה בבית המשפט המחוזי: "עברתי על הטופס, אבל לא בצורה כל כך מעמיקה, שאפילו לא שמתי לב שאפילו הבדיקה של העובר השני לא דווחה כאן. שאלה: הבנתי. לא שמת לב שבסוף כתוב שלא בודקים את האצבעות? תשובה: יכול להיות שקראתי את זה, אבל אז מי חשב בכלל על אצבעות? שאלה: זאת אומרת בדיוק. תשובה: ההתייחסות שלי לטופס, אני האמנתי בלב שלם שאני בידיים הכי טובות שיש, ולא התייחסתי לנייר, כי אמרתי שהוא בדק והוא אומר לי שהכול בסדר, האמנתי בו. שאלה: אבל. תשובה: זאת טעות שלי. שאלה: אבל היה לך ברור. תשובה: אבל יכול להיות שהייתי צריכה לבדוק באמת בצורה יותר מדוקדקת ולעבור על כל מילה, אם הייתי יודעת דברים כאלה" (עמוד 79 לפרוטוקול).   עינינו הרואות, הנבדקת לא הציגה תשתית עובדתית מספקת לפיה הסתמכה על חוסר הבהירות לכאורה בדו"ח והשתכנעה שמספר האצבעות ייבדק. כפי שהעידה, היא הסתמכה על הרופא ולא הונח בפניה כל בסיס לכך שתיערך כל בדיקה אפשרית. הדו"ח מבהיר זאת היטב. לו הייתה האם מניחה תשתית המלמדת על קיומה של ציפייה שמספר האצבעות ייבדק, כי אז היה מקום לשקול ביתר אהדה טענות נגד המשיב בדבר התרשלותו בביצוע הבדיקה ובהסברה. ברם, טענה כגון דא כלל לא הועלתה ומכאן שנשמט אף הבסיס המשפטי להיבט הסובייקטיבי של הפן המעין חוזי.   בשולי העיסוק בהיבט המעין חוזי, תצוין טענת בא כוח המערערים, לפיה יש להוסיף לחומר הכתוב - הצהרת הנבדקת ודו"ח הבדיקה - גם הסבר בעל פה. אינני שולל את גישת בא כוח המערערים, ולפיה עשויה להיוודע משמעות להסבר בעל פה הנלווה לקריאת הדו"ח הסטנדרטי. ברם, הסבר בעל פה כגון דא - השונה מהכתוב - לא הוכח בנסיבות מקרנו. כך, למשל, המערערים אינם טוענים כי המשיב התחייב בפניהם שתיבדקנה האצבעות והללו לא נבדקו בסופה של סקירה. האם אף העידה בפני בית המשפט המחוזי כי לא שאלה על הבדיקה לא את רופאה המטפל ולא את אנשי המכון, לרבות המשיב עצמו: "שאלה: עכשיו, האם אחרי שקראת את כל זה, האם שאלת מישהו איזה בדיקות לפחות שניתן לעשות לא עושים במקרה הזה? תשובה: לא. שאלה: לא שאלת. תשובה: לא ראיתי אפשרות לשאול שם. שאלה: לא ראית אפשרות. תשובה: מהאווירה שהייתה שם והלחץ. שאלה: לא חשבת שאת יכולה לשאול. תשובה: לא חשבתי שיש מקום אפילו, שיהיה זמן בשביל לענות על שאלות. שאלה: שאלת אבל? תשובה: לא שאלתי. שאלה: לא שאלת כי בעצם הסכמת לקבל את מה שיבדקו לפי מה שהם יחליטו, יצאת מתוך הנחה שזה יהיה מקובל עלייך. תשובה: כן, אבל ציפיתי שבכל זאת מכיוון שהגעתי לפרופ' יגל באופן פרטי, שהוא יעשה את המקסימום כדי להגיד לי שהכול בסדר" (עמודים 78-79 לפרוטוקול).  יתרה מכך, האם העידה כי במהלך הסקירה המשיב תיאר בעל פה את שעיניו רואות באולטרה-סאונד: "שאלה: אבל כל הזמן בעצם הוא דיבר מה הוא רואה, נכון? תשובה: כן. שאלה: כן? תשובה: כן. שאלה: זאת אומרת שהוא גם לא אמר בשום שלב שהוא רואה את האצבעות, נכון? תשובה: אני לא זוכרת את העניין הזה" (עמודים 82-83 לפרוטוקול). עולה כי יש להתמקד בדו"ח ובהצהרת הנבדקת ושהללו אינם נסוגים מפני כל הסדר ואף לא הסבר בעל פה נוגד - משהאחרונים לא הוכחו. הואיל והן בחינה אובייקטיבית והן בחינה סובייקטיבית של הכתוב העלו כי אין הצדקה "מעין חוזית" לקביעת חבות מצד המשיב כלפי המערערים - נפנה להיבט הנזיקי ה"מובהק". בחינה זו, תתייחס לא רק להיעדר ספירת האצבעות אלא גם לטענה החלופית בדבר הפרת חובת הגילוי. 8. הבחינה ה"נזיקית" ראשיתה בשאלה האם ההימנעות מספירת האצבעות במסגרת סקירת מערכות מורחבת מהווה כשלעצמה התרשלות? בית המשפט המחוזי נדרש לשאלה זו באריכות ובגדרה התמודד אף עם ספרות מקצועית - מעת האירוע מושא הערעור וגם לאחריו - ועם חוות הדעת השונות של המומחים מטעם הצדדים ומטעמו. כזכור, אימץ בית המשפט המחוזי את חוות דעתו של המומחה מטעמו, פרופסור וינר, לפיה "לא קיימת כל חובה לבצע סקירה של האצבעות במסגרת סקירת מערכות בסיסית או מורחבת" (שם, עמוד 7). יצוין כי אישוש לעמדה זו ניתן למצוא גם כעשור לאחר ביצוע הסקירה דנא - בנייר עמדה מס' 13 של האיגוד הישראלי למיילדות ולגניקולוגיה של ההסתדרות הרפואית בישראל. נייר עמדה זה ביטל את ההבחנה בין סקירת מערכות בסיסית לבין סקירת מערכות מורחבת. בפרק המפרט את רשימת האיברים והמערכות שיש לבדוק במסגרת סקירת מערכות העובר, צוין באשר לגפיים: "קיום עצמות ארוכות בגפיים העליונות והתחתונות וקיום כפות ידיים ורגליים (לא כולל אצבעות)". ביכור חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט נומק כדלהלן: "אף שפרופ' וינר, המומחה מטעם בית המשפט, נחקר ארוכות על חוות דעתו, לא היה בחקירתו כדי לסתור את האמור בחוות דעתו ... עדותו הותירה רושם מהימן, ענייני וחסר פניות" (שם, עמוד 9). כאמור, קביעות עובדה ומהימנות אלה מקובלות עליי. ואולם, יושם אל לב כי פרופסור וינר לא ניצב בדד בעמדתו האמורה לעיל. כפי שציין בית המשפט המחוזי: "למעשה, איש מן המומחים, אף לא פרופ' שנפלד, מומחה התובעים, איננו טוען כי חלה על הרופא הבודק החובה לבדוק את אצבעות כף היד. שלושת המומחים מסכימים כי קיימת חובה לבדיקת האצבעות רק מקום בו נמצא ממצא חריג בסקירת המערכות, ממצא המקים סיכון למומים באצבעות" (שם, עמוד 11). רוצה לומר, המחלוקת בין המומחים נתגלעה אך בשאלה האם נתגלה ממצא המקים סיכון כגון דא - וביתר דיוק, האם אותר ממצא חריג בדמות שרכות במי השפיר. פרופסור וינר קבע כי לא נצפו שרכות במי השפיר ובית המשפט המחוזי אימץ קביעתו זו. המדובר בקביעה רפואית בעלת נפקות משפטית, אשר נבחנה לאור מכלול הראיות והעדויות שהונחו בפני הערכאה המבררת. הואיל ולא מצאתי מקום להתערב בקביעה לפיה לא אותר ממצא חריג שעשוי היה להדליק נורת אזהרה אצל המשיב ביחס למערערת, סבורני שיש לקבוע כי באי ספירת האצבעות אין משום התרשלות.    נותרה, אפוא, טענתם של המערערים בדבר הפרת חובת הגילוי על ידי המשיב. כאמור, הצהרת הנבדקת ובפרט דו"ח הבדיקה - ולפיו ספירת כל אצבעות העובר אינה נכללת בגדר הסקירה, אלא בציון מפורש אחרת שלא התקיים במקרנו - מלבנים את מגבלות הבדיקה הספציפית. בראייה זו, מצומצמת יריעת המחלוקת בין הצדדים לשאלה נקודתית במישורי חובת הגילוי: הדי ביידוע בכתב? טענת המערערים היא כי אין להסתפק בגילוי בכתב, אלא שצריך היה להוסיף עליו הסבר בעל פה. במילים אחרות, גישתם היא שה"גילוי" במקרה דנא צריך היה להיעשות בשני אופנים משלימים ומצטברים - חרף הכפילות בתוכנם. דעתי היא שדין טענה זו להידחות. אין עסקינן במצב בו מנע הרופא מהמטופל אינפורמציה חשובה, הנדרשת לאחרון לשם קבלת החלטה מושכלת הנוגעת לגופו ולחייו או הרלוונטית לאיתור מומים בעובר (והשוו ע"א 4960/04 סידי נ' קופת החולים של ההסתדרות הכללית; ע"א 3108/91 רייבי נועם נ' ד"ר וייגל, פ"ד מז(2) 497; ע"א 434/94 ברמן נ' מור - המכון למידע רפואי בע"מ, פ"ד נא(4) 205; ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופסור שדה, פ"ד נו(4) 746; ע"א 8126/07 עיזבון המנוחה ברוריה צבי נ' בית החולים ביקור חולים; ע"א 4960/04 ע.ס. נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית; דנ"א 461/06 קופת חולים כללית נ' ע.ס.). בהינתן הסיפא של דו"ח הבדיקה, הכוללת התייחסות ב"רחל בתך הקטנה" לסוגיית ספירת האצבעות, לא ניתן לומר כי המערערים לא קיבלו מידע רפואי מדויק ומלא על הבדיקה ומגבלותיה בכל הקשור לשאלת ספירת האצבעות. בנסיבות המקרה, דעתי היא שאין לחייב את המשיבים לחזור כהד על מידע שנמסר לאם בכתב. מכלול הנתונים - לרבות, עדות האם שקראה את הדו"ח ואת הצהרת הנבדקת, עליה אף חתמה, וכן תיאורו המילולי של המשיב את מהלך הסקירה - מלמדנו כי לא הכתב, כשלעצמו, הכריע כאן את הכף כטענת המערערים (והשוו ע"א 560/84 נחמן נ' קופת חולים של הסתדרות העובדים בארץ ישראל, פ"ד מ(2) 384).   זאת ועוד, כפי שציין בית המשפט המחוזי, "קיימים מאות נתונים הניתנים לסקירה בעובר" (שם, עמוד 15). יתרה מכך, לא הוכח כי יש בנמצא רופא המבצע סקירה של כל איברי העובר הניתנים לסקירה על פי הספרות הרפואית. אשר על כן, מקובלת עליי קביעת בית משפט קמא כי אין לחייב את המשיב להודיע לנבדקת על מלוא הסיכונים הקיימים עבור העובר ואף לא ניתן לעשות כן. קביעה זו מקבלת משנה תוקף עת הן הצהרת הנבדקת והן דו"ח הבדיקה מדגישים את מוגבלות הסקירה והעובדה שגם הסקירה המורחבת אינה כוללת התייחסות למלוא המומים האפשריים. ייתכן שלו היה מדובר בבדיקה בודדת של איבר ספציפי, שלא בוצעה, היה אולי מקום לשקול הטלתה של חובת גילוי בדבר מגבלות הסקירה המורחבת. למרבה הצער, אין זה המצב. קיים מגוון רחב של מומים פוטנציאליים, אשר לא ניתן למנותם אחד לאחד. הטלת חבות על הגורם המטפל אך משום שלא מנה באוזני הנבדקת את כל רשימת המומים - ובהיעדר קיומו של סיכון העלול להתריע על קיומו של מום מסוג מסוים - תהא משום "חוכמה שלאחר מעשה" על פי מבחן התוצאה. בהיבט זה, נכון להדגיש כי נקבע כממצא שלא ניתן היה לבצע באותה נקודת זמן ספירת אצבעות, על המשתמע מכך. 9. עוד נטען על ידי בא כוח המערערים בפנינו כי יכולת המשיב לצקת תוכן ייחודי לסקירת המערכות המורחבת המבוצעת על ידו מהווה תנאי מקפח לפי חוק החוזים האחידים, באשר המשיב כ"ספק" קובע החיובים על דעת עצמו. אף דינה של טענה זו להידחות. גם אם נניח שדו"ח הבדיקה מהווה חוזה אחיד - ומסופקני כי זהו המצב - הרי שמכלול נסיבותיו ותנאיו אינו מעיד על קיפוח ה"לקוחות" או על מתן יתרון בלתי הוגן ל"ספק" העלול להביא לידי קיפוחם (סעיף 3 לחוק החוזים האחידים). אכן, התיבה "קיפוח" עמומה היא. ברם, בהתחשב בכך שסקירת המערכות המורחבת מושא הערעור בוצעה במסגרת הרפואה הפרטית ושהמערערים יכולים היו לבחור לגשת ל"ספק" אחר ולבצע סקירה הכוללת ספירת אצבעות או אפילו לבקש מהמשיב לספור את אצבעות העובר והלה היה נעתר לכך מבלי לגבות תשלום נוסף, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי - אין עסקינן בחוסר הגינות ביחס החוזי המגולם בהכתבת תנאים על ידי הצד החזק בעסקה (להרחבה ראו ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464). גם החזקות המנויות בסעיף 4 לחוק אינן מתקיימות בענייננו. יצוין כי הופנינו רק לתנאי המאפשר לספק לקבוע את החיובים על דעת עצמו. ברם, אין המדובר בתנאי מקפח, אלא בשיקול דעת מקצועי המסור לכל רופא המבצע סקירה מורחבת ובוחר ליתן את הדגשים השמורים לו. כך, למשל, המשיב בחר לטענתו להתמקד במערכת הלב הואיל ו-40% מכלל המומים הינם מומי לב. לכאורה, קבלת פירוש כגון זה שהוצע על ידי המערערים אף עלול להוליך לתוצאה לפיה עורך דין אינו רשאי להשאיר לעצמו מתחם של שיקול דעת עצמאי במסגרת חוזה עם לקוחו. 10. כזכור, בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות שיוחסה למשיבים לבין נזקה של המערערת. נקבע כממצא בפסק הדין כי לא הוכח שלו היה נמסר להורי המערערת המידע הנדרש על ידם - היו הם פונים לביצועה של בדיקה אחרת. לנוכח הקביעה בדבר היעדר התרשלות, כמתואר לעיל, מתייתר הצורך להידרש לשאלת הקשר הסיבתי. סוגיה זו נוגעת לשני מעגלים נפרדים: האחד, האם הוכח כי ידיעת המערערים בדבר נזקה של המערערת הייתה מוליכה להפסקת ההיריון עמה. שנית, האם הנזק המתואר מקים עילת הולדה בעוולה. לשאלות אלה אין צורך להידרש, כפי שאין צורך לדון גם בנפקות ההבדלים בין חובת הזהירות במסגרת הרפואה הפרטית לבין זו שבמסגרת הרפואה הציבורית. עוד מתייתר הצורך להתייחס להבחנה בין הרופא המטפל לבין רופא המבצע בדיקה ספציפית במהלך היריון. 11. סוף דבר. הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בשכר טרחה ובהוצאות המשיבים בסך 15,000 ₪.                                                                                                           ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה.                                                                                                 ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר:                 אני מסכים.                                                                                                 ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. אצבעותרפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות