תסביב האשך - תביעת רשלנות רפואית בניתוח

התובעים טענו כי הרופאים שטיפלו בתובע התרשלו בבצעם ניתוח דרך המפשעה ולא דרך שק האשכים. להלן פסק דין בנושא תסביב האשך: פסק דין התביעה: לפניי תביעת תובע מס' 1 (קטין), באמצעות הוריו ואפוטרופוסיו הטבעיים - תובעים מס' 2-3, לפיצויו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב טיפול רפואי רשלני שניתן לו ע"י צוות רפואי בשירותה של הנתבעת במהלך חודש מאי 1998. בנוסף, טען לפגיעה באוטונומיה ואי מתן הסכמה מדעת לטיפול הרפואי שניתן לו. התובע ביסס תביעתו על חוות דעתם של ד"ר א. פרט - אורולוג, שהעריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 20% בגין איבוד האשך בקובעו כי הרופאים שטיפלו בתובע התרשלו בבצעם ניתוח דרך המפשעה ולא דרך שק האשכים וכן על חוות דעתו של ד"ר א. פלשמן - פסיכיאטר, שהעריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10%. ההגנה: הנתבעת כפרה בטענות התובע בטענה כי התובע נבדק וקיבל טיפול מקצועי הולם, כי רופאיה לא התרשלו ופעלו כדבעי. הנתבעת התבססה על חוות דעתו של ד"ר ש. ציטרין - אורולוג, שהעריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 20% בגין איבוד האשך בקובעו כי הטיפול שניתן לתובע לא היה רשלני וכן על חוות דעתה של ד"ר א. מיטרני - פסיכיאטרית, שהעריכה כי נכותו הצמיתה של התובע בתחום זה מסתכמת בשיעור של 5%. מומחה מטעם בית המשפט: לנוכח הפער בין קביעות מומחי בעלי הדין, מונה מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' ח. מצקין - מומחה בתחום האורולוגיה, שהעריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 20% בגין איבוד האשך בקובעו כי להערכתו לא הייתה רשלנות או פגם בטיפול הרפואי שניתן לתובע. יצויין כי מומחה זה נחקר על חוות דעת ובעלי הדין הסכימו לוותר הדדית על חקירת יתר המומחים בהסכימם על נכות פסיכיאטרית בשיעור של 7.5%. דיון והכרעה: לאחר עיון בתיעוד שלפניי שכלל: כתבי טענות, תצהירים, מוצגים וחוות דעת מומחים, שמיעת תשובות העדים והמומחה במהלך חקירתם, ועיון בסיכומי ב"כ בעלי הדין החלטתי כדלקמן: נטל הראיה: לא שוכנעתי לקבל טענת התובעים באשר להיפוך נטל הראיה בהסתמך על סעיף 41 לפקודת הנזיקין. בעניינו, לא התמלא תנאי מהותי בסעיף זה באשר להיעדר ידיעה או יכולת ידיעה באשר לסיבות שגרמו לנזק, נהפוך הוא, התובעים טענו לסיבות הנזק וההתרשלות שגרמה לו בהסתמכם על חוות דעת של מומחה רפואי מטעמם ודי בכך כדי לדחות טענתם לתחולת סעיף 41 הנ"ל. האחריות - התרשלות: מעיון בתיעוד הרפואי שלפניי, חוות הדעת מטעם מומחי בעלי הדין והמומחה מטעם בית המשפט, עולה כי הערכת הצוות הרפואי אשר טיפל בתובע הייתה כי עסקינן באירוע של תסביב האשך ולא בקע מפשעתי, וחלקם אף שלל קיומו של בקע מפשעתי (ראה למשל את ממצאי בדיקת ד"ר קורצברט מיום 8.5.98 בדבר שלילת קיומו של בקע מפשעתי ומכתב השחרור מיום 10.5.98). טענתו הנחרצת של פרופ' זהבי מטעם הנתבעת, בדבר חשדו של הצוות הרפואי בקיום בקע כלוא תמוהה ונעדרת ביסוס ואף סותרת תיעוד רפואי מקורי שנעשה בזמן אמת. אי העדת שני הרופאים שטיפולו בתובע לפני הניתוח (ד"ר עדנה וד"ר אלון אשר בדק את התובע לפני הניתוח) אומרת דרשני ופועלת לחובת הנתבעת שכן עדותם רלבנטית וחשובה בסוגיה זו. לא מצאתי ברישום הרפואי הוכחה ברורה לחשד של ממש של הצוות הרפואי שתועד, לקיומו של בקע כלוא, נהפוך הוא קיים רישום לשלילת חשד כזה. לנוכח האמור, עולה כי התובע הוכיח טענתו כי הנחת העבודה קודם לניתוח הייתה בקיום תסביב האשך יותר מבקע מפשעתי. לנוכח קביעתי דלעיל, נדרשת כעת הכרעתי במחלוקת העיקרית נשוא תביעה זו - האם התרשל הצוות הרפואי בבצעו ניתוח דרך המפשעה ולא דרך שק האשכים. גם מתוך הנחה שהצוות הרפואי אכן התלבט באבחנותיו בין בקע לתסביב, ממכלול הראיות והנתונים שלפניי מתבקשת קביעה כי במצב מעורפל זה, היה על הצוות להעדיף ניתוח דרך שק האשכים על פני ניתוח דרך המפשעה, קל וחומר כשנטיית הצוות והנחתו הבסיסית הייתה לכיוון של תסביב האשך. מסקנתי זו מתבססת על עדותו של פרופ' מצקין, מומחה רפואי בעל נסיון שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, ששינה את קביעתו בחוות דעתו במהלך חקירתו בבית המשפט, באומרו כי משיכת צינור הזרע בניתוח המפשעה יוצרת סיכון של פגיעה בכלי הדם וניוון האשך וכי לנוכח הנחת המוצא לקיום תסביב האשך, צריך היה לבצע את הניתוח דרך שק האשכים כדי למזער סיכון זה או לאיינו (לעניין זה ראה עדותו של ד"ר מצקין בעמ' 11 שורות 1-3 ובשורות 10-23, בעמ' 6 שורות 16-18, בעמ' 7 שורות 1-2 ובעמ' 18 שורות 19-21). עמדה זו קיבלה תימוכין גם מדבריו של פרופ' זהבי מטעם הנתבעת, שאישר כי בעת חשד לתסביב אשך, הגישה המקובלת והסבירה הינה העדפת חתך קטן בשק האשכים, כדי לאבחן את המצב (ראה עדותו של פרופ' זהבי בעמ' 45 שורות 1-15). פרופ' מצקין אף אישר בחקירתו כי הסבירות היא שכלי הדם באשך נפגע במהלך הניתוח, שכן לא נמצאה עדות מוקדמת לדלקת באשך או תסביב של האשך (ראה עדותו של ד"ר מצקין בעמ' 8 שורות 5-11 ו- 19-20). ממכלול התיעוד והראיות ולנוכח עמדתו של פרופ' מצקין, מומחה אוביקטיבי שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, ששינה קביעתו בחוות דעתו בעקבות חקירה נגדית, שוכנעתי לקבל את טענות התובע ולקבוע כי הצוות הרפואי אשר טיפל בתובע התרשל בבחירת סוג הניתוח ביוצרו סיכון, שהתממש, לפגיעה באשכו של התובע ולפיכך על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו תוצאת התרשלות זו הקשורה סיבתית לנזקיו. פגיעה באוטונומיה - והסכמה מדעת: לא שוכנעתי לקבל טענות התובעים אודות היעדר הסכמה מדעת או פגיעה באוטונומיה. הוכח כי התובעים הוחתמו על טופס ההסכמה בו צוין מפורשות שעסקינן בניתוח חקר, כולל הסכמתם לכריתת האשך אם יהיה בו צורך. התובעים לא הוכיחו טענותיהם באשר לנסיבות החתימה ואי קבלת הסברים נאותים והתרשמתי כי אביו של התובע (תובע מס' 3), הפריז בעדותו ועדותו באשר לכך מגמתית למדי. מהתיעוד הרפואי שלפניי וממכלול הראיות, עולה כי הליך הבירור והבדיקות היה ממושך וכי אביו של התובע נכח במקום והיה שותף להתלבטויות ולחשדות באשר למצב התובע. חתימת הורי התובע על טופס ההסכמה והנסיבות דלעיל מעידים כי הסכימו להליך הרפואי ואישרו את מהלכו ולפיכך שוכנעתי לדחות טענת התובעים באשר לפגיעה באוטונומיה או היעדר הסכמה מדעת. הנזק: לנוכח ההסכמה בדבר הנכות הרפואית על שני מרכיביה ובחינת מרכיבי הנכות ומכלול הראיות שלפניי, שוכנעתי לקבל עמדת הנתבעת, כפי שבוטאה ותומצתה בסיכומיה כי אין נכות תפקודית של ממש לנכות האורולוגית הצמיתה. עסקינן בילד כבן 12 שנים שעתידו לפניו, בהיעדר הוכחה של פגיעה בתפקודיו השגרתיים ובלימודיו בבית הספר עד כה, נראה כי הנכות האורולוגית תוותר כנכות רפואית ללא היבטים תפקודיים כשלהם וללא סיכון להתפתחות בעיה תפקודית בעתיד, כולל בתחום הפוריות. לנוכח האמור, נזקי התובע מתמקדים בפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני, בגין הסיוע שניתן לו ע"י הוריו (תובעים מס' 2-3) סמוך לאחר הטיפול הרפואי, טיפול נפשי בעתיד עקב אובדן האשך ופיצוי מוערך באשר לסיכון לפגיעה בכושר ההשתכרות העתידי בגין הנכות הפסיכיאטרית הצמיתה. אין חולק כי התובע זכאי לפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני. התובע הניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת סיוע מוגבר שקיבל מהוריו בתקופת האשפוז והחלמתו לאחריו ובנוסף הוכיח טענותיו באשר לצורך בקבלת טיפול פסיכולוגי עקב נכותו הפסיכיאטרית הצמיתה. לנוכח גילו הצעיר של התובע לא ניתן להתעלם מסיכון לפגיעה מסויימת בכושר השתכרותו העתידי עקב נכותו הפסיכיאטרית ולפיכך התובע זכאי לפיצוי כולל, על דרך ההערכה בגין נזק זה. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שלפניי, שוכנעתי להעריך את הפיצוי בגין סיוע ההורים בעבר בסכום כולל של 15,000 ₪ כשיעורם דהיום - סכום שיועבר לתובעים מס' 2-3. הנני מעריך את הפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני בסכום כולל של 200,000 ₪, כשיעורם דהיום ואת הפיצוי בגין סיכון להפסדי שכר בעתיד בגין נכותו הפסיכיאטרית (המוסכמת בשיעור 7.5%) בסכום כולל של 200,000 ₪, כשיעורם דהיום בתוספת הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. סכומים אלה (400,000 ₪) יופקדו בחשבון בנקאי נושא ריבית והצמדה על שם תובע מס' 1 עד הגיעו לגיל 18 וב"כ התובע יוודא ביצוע החלטה זו. הנני מעריך את הפיצוי בגין טיפול נפשי לו יזקק התובע בעתיד בסכום כולל של 50,000 ₪ כשיעורם דהיום. סכום זה יועבר להורי התובע, שיחזיקו בו בנאמנות עבורו ויעשו בו שימוש למימון טיפול נפשי, ככל שיזקק לו במהלך השנים עד להגיעו לגיל 18 ובתום תקופה זו יועבר הסכום או יתרתו לידי תובע מס 1 להמשך טיפול נפשי ככל שיזקק לו בעתיד. בנוסף, הנתבעת תשיב לתובעים את הוצאות המשפט שהוציאו - על פי קבלות בצירוף הצמדה וריבית מיום תשלומן וכן תשא בשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ מחושב על פי סכום פסק הדין (למעט החזר ההוצאות).