סיכון טבעי או רשלנות רפואית ?

סיכון טבעי - רשלנות רפואית: אחריות בגין רשלנות רפואית - כבכל מקרה של רשלנות - הינה אחריות תלוית אשם. באין חריגה מסטנדרט התנהגות סביר, לא ניתן לחייב רופא באחריות, אפילו הטיפול שבו נקט, הוא שהביא בסופו של יום לנזק שממנו סובל הניזוק. במבט ראשון, עלול הדבר לעורר אצל המטופל תחושה של חוסר צדק, שכן האחרון, שנתון לחסדיו של הרופא, סומך עליו ומשליך עליו את יהבו, נותר לשאת על גופו את הנזק, בעוד הרופא בעל הניסיון והמומחיות יוצא פטור. ואולם, עצם קיומו של נזק, אין בו כדי להעיד בהכרח על קיומו של אשם. ודוק: חרף ההתקדמות הרבה שידעה הרפואה, והתפתחות מכשור ובדיקות המסייעים בהצלת חיים, במניעת מחלות, ובהפחתת הסיכון לנזקי לוואי, גם כיום מוסיפות פרוצדורות רפואיות רבות להיות כרוכות בסיכונים שאינם מצויים בהכרח בשליטת הרופא. "לא כל ניתוח מצליח, גם אם הרופאים הינם בעלי ידע מעולה, נוהגים בזהירות, וידיהם מאומנות והצוות של הניתוח פועל כהלכה" (ע"א 552/66 לויטל נ' מרכז קופ"ח של ההסתדרות הכללית, פ"ד כב(2) 480, 482 (1968)). סיכונים אלה הינם טבעיים ואינהרנטיים לפעולה הרפואית, ובאחוז מסוים של המקרים, הם עלולים להתרחש. בעצם התממשותם - אין ללמד בהכרח כי הרופא התרשל, ובאין התרשלות - אין מנוס מכך שהניזוק נושא בנזק. הגישה השוללת אחריות בגין סיכונים טבעיים או סיכוני רקע אינה רק תוצאה של שיקולי מדיניות או של גישות תועלתניות. גם בגישות המתמקדות בצדק מתקן ובהחזרת מצבו של הניזוק לקדמותו כמטרה עיקרית, יישלל בדרך-כלל פיצוי מניזוק שנפגע בגין סיכונים שהינם אינהרנטיים לעצם הפעילות ועומדים ברקע לה. במצבים מעין אלה, חזקה על הניזוק שהוא מוכן לוותר על מידה מסוימת של ביטחון כדי לקיים את הפעילות וכדי לחיות בחברה. מכאן, שאם מתממש סיכון ונגרם נזק - יישאר זה על כתפיו של הניזוק. קיימים אמנם ענפים שבהם מוטלת על יוצר הסיכון אחריות גם בגין סיכונים טבעיים וסבירים שאינם כרוכים באשם. כך למשל, קבע המחוקק אחריות מוגברת בחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980. בגדר כך, יישא יצרן באחריות לנזקים שנגרמו על-ידי מוצרים שייצר, זולת אם "נהג הנפגע בהתרשלות חמורה" שאז "רשאי בית המשפט להפחית את סכום הפיצויים בהתחשב במידת התרשלותו" (סעיף 4(ב)). המחוקק הלך כברת דרך נוספת בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, עת נקבעה בה - בהתאם לתנאים שונים - מסגרת של אחריות מוחלטת, שאינה תלויה באשמו של הנהג. בנוגע לחוקים אלה, סבר המחוקק - בין היתר, מטעמים חלוקתיים, מטעמים שעניינם במניעת התדיינות, מטעמים שעניינם בפיזור הנזק, ומתוך שאיפה לתמרץ את הגורם שיכול לעשות כן - לנקוט באמצעי זהירות מוגברים, כי יש להטיל את האחריות על הגורם יוצר הסיכון, אפילו לא התרשל. המחוקק לא הילך במסלול זה בנוגע לדין החל על טיפול רפואי, וביכר להשאיר על כנו סטנדרט של רשלנות, תלוית אשם. רפואהשאלות משפטיותתביעות רשלנות רפואיתרשלנות