מדובר בעורך-דין שבמהלך ארבע שנים שעבד במקצועו במשרדו של המבקש, בין כשכיר ובין כנותן שירותים עצמאי, התמחה בתחום המיסוי המוניציפלי. התמחות כזאת במהלך העבודה אינה מעניקה לבעל המשרד בו עבד המשיב, כל זכות למנוע מאת המשיב להשתמש במיומנות שרכש באותה תקופה, לאחר עזיבת עבודתו עבור המבקשים. מטרת החתמת המשיב על התחייבות להימנע מכל עיסוק בו התמחה, הינה אחת ויחידה, לאמור, מניעה תחרות של המשיב בעסקי המבקשים. סעיף 4 לחוק-יסוד: חופש העיסוק, צופה, כידוע, אפשרות לפגוע בחופש העיסוק של אדם, אולם זאת רק: "בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש". מניעת תחרות רק כיוון שניתנה האפשרות למשיב להתמחות בתחום המיסוי המוניציפלי במשרדו של המבקש, אינה עונה על התניה של הגבלת העיסוק ל"תכלית ראויה". בכל אותם מקרים בהם נתן בית-משפט תוקף להתחייבות שקיבל על עצמו אדם שלא לעסוק תקופה מסוימת בתחום בו עבד לפני כן אצל מעסיק מסוים, ההגבלה לא באה כדי למנוע מאת אותו עובד להתחרות במעסיקו הקודם, אלא למנוע מצב שבתחרות כזו ישתמש העובד בסודות מקצועיים אותם רכש לעצמו בתקופת עבודתו אצל אותו מעסיק. להלן החלטה בנושא אי תחרות עובד - עורך דין: החלטה המבקש הינו עורך-דין במקצועו ומנהל משרד עריכת-דין המתמחה במיסוי מקרקעין ומיסוי מוניציפלי. המבקשת 2 הינה לקוחה של המבקש ועיסוקה בניהול נכסים, ייעוץ ומהן שירותים של טיפול במיסוי מוניציפלי. השירות המשפטי הנדרש למבקשת 2 לצורך מתן שירותיה, ניתן בדרך-כלל על-ידי משרד המבקש. המשיב אף הוא עורך-דין וגם רואה-חשבון החבר בלשכת רואי-החשבון. ביוני 1993 החל המשיב לעבוד כשכיר במשרד המבקש. במסגרת עבודתו, נטען בבקשה, עבד המשיב כמעט אך ורק בתחום המיסוי המוניציפלי. בשלב מאוחר יותר, הפסיק המשיב את עבודתו כשכיר במשרד המבקש והחל לעבוד כנותן שירותים באותו תחום. ב19.11.1995- , כשנתיים וחצי לאחר תחילה עבודתו במשרדו של המבקש, הוחתם המשיב על- ידי המבקש על מסמך הנושא את הכותרת "התחיבות להימנע מהתעסקות". במסמך זה התחייב המשיב כי מיום שיפסיק את עבודתו אצל המבקש לא יעסוק במשך תקופה של 48 חודשים במתן שירות ללקוחות של משרד המבקש, וכן לא לעסוק כלל בענייני מיסוי מוניציפלי, גם עם מי שאינו לקוח של המשרד, במשך תקופה של ארבעים חודשים מסיום עבודתו. במקביל ובאותו יום חתם המשיב על התחייבות זהה גם כלפי מבקשת 2. ב1.4.1996- 1 , משהפסיק המשיב לעבוד כשכיר ועבר לעבוד כנותן שירותים למשרדו של המבקש, נחתם הסכם בין המבקש לבין המשיב, ובו חזר המשיב וקיבל על עצמו את ההתחייבות של אי-תחרות כאמור לעיל. טוען המבקש בבקשה שהוגשה, כי באמצע חודש מרץ 1997 ניתק המשיב במפתיע את קשריו עם המבקש והפסיק את מתן שירותיו למשרד. לדברי המבקש, הפסקה פתאומית זו של מתן השירותים על-ידי המשיב גרמו למבקש נזק רב, עקב השארת תיקים רבים שהיו בטיפולו בלא כל הוראות להמשך הטיפול בהם, מה גם שהטיפול בתיקים אלו הוזנח גם קודם לכן. המבקש טוען גמ כי עם עזיבתו נטל המשיב עמו מספר תיקים של לקוחות אותם לא החזיר עד עצם היום הזה. טוענים המבקשים כי, ככל שידוע להם, מפר המשיב התחייבויותיו שלא ליתן שירותים מקצועיים ללקוחות המבקשים, ולמיטב ידיעתם פונה המשיב ללקוחות המבקשים ומנסה לשכנעם לעבוד עמו. המבקשים גם טוענים כי ידוע להם שהמשיב מפר התחייבותו שלא ליתן שירותים משפטיים בעניין מיסוי מוניציפלי לציבור הרחב. בפעולותיו אלו, טוענים המבקשים, גורם להם המשיב נזק רב. נזק זה גדול במיוחד עקב מהן שירותים בתחום מיסוי מוניציפלי ללקוחות המבקשים. אח סודות המקצוע של מיסוי מוניציפלי, ממשיכים וטוענים המבקשים, רכש המשיב במהלך ארבע שנות עבודתו עבור המבקשים, הן כשכיר והן כנותן שירותים עצמאי. עתה, טוענים המבקשים, המשיב משתמש בידע, בקשרים ובמוניטין שרכש בתקופת עבודתו אצלם, תוך התניה שלא יתחרה בהם, על-ידי הפרת התחייבותו זו כלפיהם. בתגובה לתביעה בכתב שהיפנו המבקשים אל המשיב לכבד התחייבויותיו, לא הכחיש המשיב את הטענות שהעלו כנגדו המבקשים, אך גם לא מסר כל גירסה לגבי נושא התחייבויותיו שלא להתחרות עם המבקשים. אי לכך, הגישו המבקשים הביעה כנגד המשיב למתן חשבונות וחיוב בסכומי כסף של עד 200,000 ש"ח, וכן עתרו לצו מניעה וצו עשה קבוע. במקביל, הגישו בקשה זו שלפנינו, ובה הם עותרים לצווים זמניים שיאסרו על המשיב לעסוק בכל עיסוק ובמתן כל שירות בתחום המיסוי המוניציפלי לכל לקוח שהוא, וכן להימנע מלעסוק במתן שירותים כלשהם לכן לקוח של המבקשים. תגובת המשיב לבקשה הוגשה בכרך עב כרס, אליו מתלווה כרך אסמכתאות עבה אף יותר. למרבה הצער, כלל המשיב בתגובתו גם טענוה ופרטים רבים שאינם רלוונטיים לנושא הספציפי שבבקשה שלפנינו. השאלה היחידה אשר עומדת להכרעה בבקשה זו היא, האם יש לתת תוקף לההחייבויות שקיבל על עצמו המשיב לאחר שהחל בעבודתו אצל המבקש, ובמידה ויש לתת תוקף להתחייבויות או לחלקן, מה היקף ההתחייבויות הללו. באשר להתחייבות שלא לעסוק כלל במתן שירותים בענייני מיסוי מוניציפלי במשך תקופה של 40 חודשים, גם אם אין מדובר בלקוחות של משרד המבקשים. הרי סבור אני כי אין לאכוף ההחייבות כזו בהיותה עומדת בניגוד לחוק-יסוד: חופש העיסוק ובניגוד לתקנת הציבור. כאמור, מדובר בעורך-דין שבמהלך ארבע שנים שעבד במקצועו במשרדו של המבקש, בין כשכיר ובין כנותן שירותים עצמאי, התמחה בתחום המיסוי המוניציפלי. התמחות כזאת במהלך העבודה אינה מעניקה לבעל המשרד בו עבד המשיב, כל זכות למנוע מאת המשיב להשתמש במיומנות שרכש באותה תקופה, לאחר עזיבת עבודתו עבור המבקשים. מטרת החתמת המשיב על התחייבות להימנע מכל עיסוק בו התמחה, הינה אחת ויחידה, לאמור, מניעה תחרות של המשיב בעסקי המבקשים. סעיף 4 לחוק-יסוד: חופש העיסוק, צופה, כידוע, אפשרות לפגוע בחופש העיסוק של אדם, אולם זאת רק: "בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש". מניעת תחרות רק כיוון שניתנה האפשרות למשיב להתמחות בתחום המיסוי המוניציפלי במשרדו של המבקש, אינה עונה על התניה של הגבלת העיסוק ל"תכלית ראויה". בכל אותם מקרים בהם נתן בית-משפט תוקף להתחייבות שקיבל על עצמו אדם שלא לעסוק תקופה מסוימת בתחום בו עבד לפני כן אצל מעסיק מסוים, ההגבלה לא באה כדי למנוע מאת אותו עובד להתחרות במעסיקו הקודם, אלא למנוע מצב שבתחרות כזו ישתמש העובד בסודות מקצועיים אותם רכש לעצמו בתקופת עבודתו אצל אותו מעסיק. אילו ניתן היה למנוע מעובד את השימוש בסודות המקצועיים שרכש לעצמו אצל המעסיק, מבוי למנוע ממנו את עבודתו אצל מעסיק מתחרה, לא היה מקום לאסור על עובד כזה את עבודתו אצל מעסיק אחר, אלא כפי שקבע כבר השופט ברנזון בע"א 312/74 החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע"מ נ' קריטטיאנפולר [1], בעם, -320 321 : "מצד אחד אסור לעובד לגלות סודות מקצועיים ומידע סודי המגיעים אליו לרגל עבודתו, הן בתקופת עבודתו והן לאחר פרישתו, בין אם התחייב על כך במפורש ובין אם לאו. מצד שני, בלי שהתחייב על כך במפורש בצורה ובמידה התופסה מבחינה חוקית, מותר לו לאחר פרישתו לעבוד במפעל מתחרה שבו הוא עלול לגלות ולהשתמש בדברים הנ"ל : ואתה, המעביד, לך ונסה להוכיח שהוא עושה זאת, אלא אם אתה מצוייד בהתחיבות המונעת את עצם קבלת העבודה". המבקשים אינם טוענים כי בתקופה עבודתו אצלם הגיע לידיעתו מידע סודי ומיוחד מעבר לידיעות והמיומנות שרוכש לעצמו כל מי שמתמחה תקופה מסוימת בתחום ספציפי. "סודות המקצוע" של מיסוי מוניציפלי, שרכש המשיב, לטענת המבקשים, בתקופה עבודתו במשרד המבקש, אינם סודות של המבקשים ואין למי מהם זכות קניינית או אחרת בהן, ואין הם יכולים, מכוח "גילוי הסודות" הללו למנוע מהמשיב לעבוד במקצועו. כל עורך-דין המועסק במשרד עורך-דין במשך תקופה ארוכה בתחום מסוים, חזקה עליו כי ירכוש לעצמו מומחיות ומיומנות באותו ההום, ואין להעלות על הדעה בי עם עזיבתו את עבודתו באותו משרד או כתנאי לקבלתו לעבודה, ייאלץ להתחייב כי לא יעסוק באותו תחום במשרד אחר. ככל שידיעתי מגעת, לא הובא עד כה בפני בית-משפט בישראל מקרה בו נתבקש בית-משפט לתת תוקף להתחייבות עורך-דין שהתמחה במשרד בתחום מסוים, שלא להתחרות באותו תחום במשרד אחר. לעומת זאת, מן הראוי להביא דברים מפסק-דין של בית-משפס לערעורים בניו-יורק במקרה של [4] (1989) Lord & Day .Lord .v Cohen, שם נקבע כי התנית תשלומים מסוימים לשותף הפורש, בהתחייבות מצד אותו שותף להימנע מתחרות עם משרדו הקודם, הינה בניגוד לתקנת הציבור ועל כן איעה ניתנת לאכיפה. אומר שם ביתהמשפט : and functionally would provision compecition-for-forfeirure the' from partner withdrawing a foreclose and discourage ealistically the by represented be 0t continue 0t wish might who clients serving of choice s 'client with interfere thus Uld0w and lawyer withdrawing -.counsel .Responsibility Professional of Code York New the of (a) 081 2- Dr' :provides .Lawyer a f0 Practice the Restricting Agreements' entitled or partnership a in participale 'or 0t party a be not shall lawver a of right the restricts that lawyer another with agreement employment created relationship a of termination the after law practice 0t lawyer a retirement of payment 0t aconditionב as except .agreement the by the has pub]ic the that ensure 0t is rule the of purpose The ..benefits .Ethics Professiond n0 opinions Formal ABA in .counsel of choice for unethical was it concluded Committee Ethics The ,(1961) 300 0.n of conccact a חcovenantin restricive a insert 0t attomey an express an of absence the despite attorney another with employment its began Committee The .Ethics of Canons the in prohibition 'Lawyers County Yord New the f0 Opinion citing by analysis not are Clients' :stated which 1943. in issued assosiation sell 0t aothing have They .tradesmen not are Lawvyers .merchandise would .clients in barter 0t .therefore .attempt an .service personal but proiessional our of conceprs best the with inconsistent be 0t appear Committee this 0t appears it' :that added then Committee The .'status . " 'clients in barter 0t attempt an be would covenant restrictive a that גם במאמר של Law of Business The .Babcock .v Howard" Caiaccio .K.T Law among Covenanis Competition non Are :Lawyers of Ethics the Versus 781816- .at .[6] "?Policy public Against Partners מצאנו כדברים הללו: noncompetition that holding in unanimous nearly were courts" public against and unethical were lawyers between agreements the whether matter not did it that held coufts the .Furthermore .policy merelv or competition n0 prohibition ouright an imposed agreement were covenantS resrictive lawyer .Thus .cost financial a for called ."unenforceable חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961- אינו דן ישירות בנושא שהוא הגבלת עיסוקו של עורך-דין בהסכם. אולם, לאחרונה הזדמן לבית-המשפט העליון בשבתו כביתמשפט גבוה לצדק, לדון בכלל 27 של כללי האתיקה שהותקנו על-פי חוק לשכת עורכי הדין (בג"ץ 4330/93, 196/94 גאנם ואח' נ' ועד מחוז חל-אביב של לשכת עורכי הדין ואח' [2]). כלל 27 של לשכת עורכי-הדין קובע כדלקמן : "(א) לא יקבל עו"ד, ביודעין, ענין שהוא בטיפולו של עו"ד אחר אלא אם כן עו"ד האחר הסכים לכך בכתב, ולא יסרב עו"ד האחר ליתן הסכמתו כאמור, אלא אם כן יש לו בקשר לאותו ענין תביעות או דרישות כספיות מאת הלקוח שעדיין לא נתמלאו, ואולם לא יסרב עו"ד האחר ליתן הסכמתו אם התמלאו תנאים אלה: 1) הלקוח נתן ערובה מתאימה, לדעת הועד המחוזי או מי שהועד המחוזי הסמיכו לכך, להבטהת הדרישות הכספיות של עו"ד, 2) הלקוח הסכים למסור את הנושא השנוי במחלוקת להכרעת הועד המחוזי או מי שהועד המחוזי הסמיכו לענין זה. (ב) התמלאו התנאים שבסעיף קטן (א)(1 ) ו2(-), יתן הועד המחוזי היתר לעו"ד האחר לטפל בענינו של הלקוח". בית-המשפט העליון, כידוע, ביטל את כלל 27 הנ"ל. בהנמקתו לביטול הכלל הנ"ל, קובע הנשיא ברק, בין היתר, (בעמ' 233) כדלקמן: "לחופש העיסוק שני פנים : האחד, החופש 'להכנס' לעיסוק, למקצוע או למשלח יד. אקט שלטוני המונע כניסה לעיסוק, למקצוע או למשלח יד או המטיל תנאים על כניסה לעיסוק למקצוע או למשלח יד, פוגע בהיבט זה של חופש העיסוק. הפן השני של חופש העיסוק הוא החופש לפעול בגדריהם של עיסוק, של מקצוע או של משלח יד, בלא איסורים או הגבלות. אקט שלטוני המטיל הגבלות על דרך הגשמתם של עיסוק, של מקצוע או של משלח יד, פוגע בהיבט זה של חופש העיסוק. כלל 27 לכללי הל;שה אינו מטיל מגבלות על הכניסה למקצוע עריכת הדין. הוא מטיל מגבלות על אופן הגשמת משלח היד. הוא פוגע בחופש העיסוק של עורך הדין (החדש, הנעבר). הוא מונע מעורך הדין שאליו פונה הלקוח, מלייצגו, אלא אם כן באה לכך הסכמתו של עורך הדין הקודם של הלקוח. מניעה זו מלייצג את הלקוח פוגעת בחופש של עורך הדין לפעול בגדר משלח ידו. הוא מגביל את חופש הפעולה של עורך הדין". בהמשך כותב הנשיא ברק כך : "כלל 27 לכללי הלשכה פוגע גם באוטונומיה של הרצון הפרטי של הלקוח. אוטונומיה זו של הרצון הפרטי מהווה ערך יסוד במשפטנו. היא מעוגנת כיום בהגנה החוקתיה על כבוד האדם. במיוחד מוגנת האוטונומיה של הרצון הפרטי כפי שהיא באה לידי ביטוי בחירותו של אדם לבחור לעצמו פרקליט אשר ייצגו בבית משפט (ראה בג"ץ 193/67 קהוג'י נ' נציב בתי הסוהר ואח'). עמדתי על כך באחת הפרשות בצייני: '...חירותו של כל אדם - פרי האוטונומיה של הרצון הפרטי - היא למנות לעצמו שלוח כרצונו. חירות זו היא בעלת חשיבות כאשר השלוח הוא עו"ד. חשיבות מיוחדת יש לה, לזכות זו, כאשר הפרקליט מייצג אה הפרט כנגד השלטון... זכות היצוג ע"י עו"ד מוגנת, בין השאר, בסעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין...' (בג"ץ 1843/93 פנחסי נ' כנסת ישראל ואח' בעמ' 717). חירות זו למנות עורך-דין לייצוג בבית-משפט חשובה היא בכל שיטת משפט. חשיבות מיוחדת נודעת לה בשיטה משפט אדוורסרית. הופעה ללא יצוג עשויה ליצור חוסר איזון בין הצדדים, ופגיעה בתפקודה של השיטה. 'במדינה המודרנית המפותחת כאשר החקיקה מתערבת בפעולותיו היומיומיות של האדם מיום לידתו ועד יום מותו, עולה חיוניותו וחשיבותו של תפקיד עריכת הדין, הן לטובת האזרח והן לטובת המדינה...' (השופט עציוני בבג"ץ 515/74 פלוני נ' מפקד משטרה צבאית חוקרת, צה"ל ואח' בעמ' 174)". אם בחלק הראשון של הציטוט שהובא לעיל מדברי הנשיא, הוא דן בכלל 27 מבחינת הפגיעה בחופש העיסוק, הרי הפיסקה השנייה עניינה במידה רבה בפגיעה ב"תקנת הציבור". "תקנת הציבור", כפי שהתבטא הנשיא ברק במקרה אחר (ע-א 294/91 חברה קדישא גחש-א "קהילת ירושלים" [' קססנבאום [3], בעמ' 532), הוא דיבור עמום. אומר שם השופס ברק (כתוארו אז): "כמו לענין מושגי שסתום אחרים, כך גם לענין תקנת הציבור, מוטל על בימ"ש לקבוע את תוכנו בכל חברה נתונה ובכל עת נתונה". ומוסיף השופט ברק : "עם זאת, שיקול דעת זה אינו שרירותי. בימ"ש אינו נותן ביטוי לתחושותיו האובייקטיביות. בימ"ש חייב ליתן ביטוי לתפיסות היסוד של החברה שבה הוא חי ופועל". לדעתי, פגיעה באוטונומיה של הרצון הפרטי של כל לקוח לבחור לעצמו פרקליט כרצונו על-ידי הטלת מגבלה חוזיה על הפרקליט לקבל לקוחוה שבחרו בו, היא אכן מגבלה העומדת בניגוד ל"תקנת הציבור". זו הייתה גם דעתו של בית-המשפט העליון של מדינת ניו ג'רסי במקרה של 148 .p at ,[5] (992 ] ) Marcus & mcLauighlin, ,Morris .v Jacob: allowing coyenant a enforce 0t refusing in ,example for. .others 0n and clients particular only take 0y parthers wilhdrawing the have must person each that believe We :that stated court one decision contary a .choice his of counsel the 0t right untrammelled of objects like treated unknowingly be 0t clients allow would like anorneys-merchant by traded and for bargained be to ,commerce ."potatoes and beans ובעמ' 149 נאמר שם : be 0t interest paramOnt the is choice of freedom ciient's the Because.. the to denrimental as is provision disincentive a ,RPC the by served 0t were we if .Moreover .prohibition outright an as interest public law ,restraints indirect permit but practice n0 restraints direct prohibit indirect through 5,6 ermineRPC und 0t move quickly would firms financial that holds unifornfly almost law case The .means as unenforceable are ,prohibicions direct like ,provisions disincencive ."policy public aeainst על- כן, נראה לי כי אין כל מקום לאכוף על המשיב את ההתחייבות שלא לעסוק, במשך 40 חודש, במסגרת השירותים שניתנים על-ידיו, במתן שירותים בתחום מיסוי מוניציפלי. באשר להתחייבות שחתם עליה המשיב שלא לתת במשך 48 חודשים מיום הפסקת עבודתו אצל המשיבים שירותים מקצועיים ללקוחות משרד המבקש, הרי בעיקרון, גם כאן נראה לי כי התחייבות כדו, כאשר אנו עוסקים במקצוע עריכת-דין, עומדת בסתירה ל"תקנת הציבור". אלא שנוכח טענת המבקש כי עם עזיבתו את העבודה במשרדו נטל עמו המשיב מספר תיקים של לקוחות המשרד, נראה לי כי זכאי המבקש שהמשיב לא ייתן את שירותיו ללקוחות אלו שמלכתחילה בחרו לפנות למשרד המבקש. בנסיבות כאלה, הייתי מחייב את המשיב, על-פי אותה התחייבות שקיבל על עצמו, לא להמשיך במתן השירותים ללקוחות שהחל בטיפול בהם בעת היותו נותן שירות למשרד המבקש. אלא שהגבלה כזו די שתהיה לתקופה של 12 חודש מיום עויבת העבודה. מכיוון שבמקרה דנן עברה כבר שנה מאז הפסיק המשיב את מתן השירותים למשרד המבקש, הרי שאין עוד כל טעם בהוצאת צו זה. התוצאה היא שהבקשה של המבקשים נדחית. מן הראוי היה לפסוק כאן למשיב הוצאות בגין דחיית הבקשה, אך כיוון שבתשובתו לבקשה הוגש מטעמו, כפי שציינתי לעיל, הומר רב, שבחלקו הגדול לא היה רלוונטי כלל לנושא הספציפי הנדון, והדבר גרם לסרבול בהכנת התיק לדיון, החלטתי שלא לפסוק הוצאות במקרה כזה. עורך דיןסעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות