מה הדין במקרה של גירושין כאשר דירה נרכשה מכספו של הבעל ונרשמה גם על שם האישה ? האם העובדה שהבעל שילם על הדירה והאשה "רק" נרשמה כבעלים מקנה לבעל את הזכות בדירה במקרה של גירושין ? בית המשפט ציין בפסיקתו כי כאשר בני זוג רושמים נכס בבעלות משותפת , הרי ההנחה היא , שבני הזוג התכוונו לאיזון ולשיוויון וכל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור או מתנה של צד זה לצד אחר. תרומה כזו קשורה עם הנישואים, והיא מוצאת את ביטויה בהסכמה על רישום הבעלות המשותפת. גישה אחרת תרוקן את הרישום המקובל של שיתוף ברכוש בדירה של בני זוג מתוכנו ותהפוך אותו לאות מתה. כשמישהו טוען שהוא תרם את חלק הארי של הכספים לרכישת דירה , גם אם נכונה טענה זו , אין די בכך כדי לשלול את זכויות הצד השני . כאשר הסכם לרכישת נכס נעשה ע"י שני בני הזוג, יש בכך ביטוי לרצונם לחלק את הזכויות ביניהם באופן שווה יהא חלקו בהשקעה של כל צד אשר יהא. אין פירוש הדבר כשבני זוג רוכשים נכס ורושמים ע"ש שניהם כשהכסף ניתן ע"י צד אחר בלבד שלאחר שנים יהא ניתן לגלגל את העניין אחורה ולבטל את השיתוף שביטויו ברישום מקובל מאוד במציאות הישראלית. להלן החלטה בנושא גירושין דירה: ה ח ל ט ה כללי: ן. לביהמ"ש הוגשה תביעה לפירוק שיתוף זכויות במקרקעין ע"י אשה (להלן: "התובעת") נגד בעלה (להלן: "הנתבע"). 2. עפ"י התביעה הצדדים הינם חוכרים, בלתי רשומים, במשותף של דירה בבאר שבע. הדירה לא נרשמה על שם הצדדים בגלל מחדלי הנתבע שלא הביא לעוה"ד שטיפל ברישום אישור על תשלום מיסים לעיריה ולא שילם שכרו. 3. לכתב התביעה צורף: שטר העברת זכות שכירות ותיקון תנאים חתום על ידי הצדדים והמנהל אולם אין אישור העיסקה על ידי רשם המקרקעין . 4. בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבע נטען , בין היתר : טרם נישואיו לתובעת, בשנת 1985, היתה כבעלות הנתבע דירה. הדירה נמכרה בסכום של $50,000. דירה אחרת "בה רשומה התובעת נרכשה בסכום $70,000. דהיינו, מכספי הדירה שהיתה בבעלות וברשותו של הנתבע בתוספת פיצויים שקיבל הנתבע מביה"ח סורוקה על סך 100,000 ש"ח". לאור האמור אין לתובעת כל זכות בדירה, והדירה היא רכושו הבלעדי של הנתבע. 5. לכתב ההגנה צורפו: תצהיר אימות, פסק דין של בית הדין הרבני, מיום 16.9.87, בעניינם של הנתבע ואישתו הראשונה לפיו הדירה של הצדדים לנתכע. הבהרה לפסק הדין מיום 8.12.94, הסכם מכירת דירתו של הנתבע מיום 6.12.94, בסך $50,000. 6. ביום 17.2.98 הבהירו באי כח הצדדים שגדר המחלוקת הוא: "האם במצב הרישומי של וכויות הצדדים בדירה כפי שמפורט בכתב התביעה, יש נפקות לטענה שבסעיף 6 לכתב ההגנה כתביעה לפירוק שיתוף "היינו לטענה שמפורטת בסעיף 3 לפסה"ד לעיל. הוסכם שלאחר החלטה במחלוקת שלעיל ימשך בירור התובענה לפירוק השיתוף (הנתבע יוותר על טענות לעניין זכות פירוק השיתוף ושלום בית) . 7. עפ"י החלטת ביהמ"ש הוגשו טיעונים בכתב לעניין השאלה שבמחלוקת. טיעוני התובעים : א. אין הנתבע רשאי להעלות טענות באשר לכוונה לרשום ולהעניק זכויות לתובעת בדירה שכן קיים רישום של זכויות הצדדים במינהל מקרקעי ישראל אשר נחתם על ידי הצדדים והיה אמור להירשם בספרי האחוזה על שם שניהם אלא שבשל מחדלי הנתבע לא נרשמו הזכויות. ב. כאשר בני זוג רושמים נכס בבעלות משותפת ההנחה היא שהם התכוונו לאיזון ושיוויון. כל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור או מתנה של צד אחד לאחר. גישה אחרת תרוקן מתוכן את הרישום המקובל של שיתוף בדירה של בני זוג . כמו כן נקבע שאין בעובדה שאחד מבני הזוג תרם יותר מחברו לרכישת נכס ממקורותיו העצמיים כדי להפריך את הנחת השיתוף והאיזון העולה מן ההתקשרות המשותפת עם המוכר. ג. התובעת מכחישה את הטענה היחידה של הנתבע לפיה הוא תרם סכום גבוה יותר לרכישת הדירה. לאור האמור בסעיף קטן ב, אין בטענת הנתבע כדי להפריך את הלכת השיתוף ולגבי טענת התרומה השונה הרי הנחת השיתוף אינה ניתנת לסתירה. גם אם יוכיח הנתבע שאכן הוא שילם את רוב התמורה, לא תהיה לכך נפקות משפטית. טיעוני הנתבע: א. הזכויות בדירה רשומות במינהל מקרקעי ישראל וטרם נרשמו בטאבו. לעובדה זו נפקות. יש הבדל בין דירה שרשומה בטאבו ובין דירה שלא רשומה. ב. דירת הצדדים אינה רשומה בטאבו ולכן פסה"ד שציטט ב"כ התובעת אינו רלוונטי שכן מדבר על רישום נכס בבעלות משותפת בטאבו. ג. יש נפקות לעובדה שבן זוג אחד תרם יותר מבן זוג אחר לרכישת נכס ממקורותיו ויש בעובדה זו להפרכת הנחת השיתוף והאיזון העולה מן ההתקשרות המשותפת. ד. לכן , לאור האמור מבוקש לקבוע שהנתבע תרם יותר מהתובעת לרכישת הדירה ולקבל טענות הנתבע בענין . 8. ב"כ התובעת הוסיף בדיון ב - 8.6.98 שפסק הדין שציטט בטיעוניו מדבר על דירה שאינה רשומה. לא זו בלבד, גם אם טענת ב"כ הנתבע נכונה, הטענה כבר נדחתה בבימ"ש העליון . ב"כ התובעת הוסיף וטען שהשטרות לטאבו לא הגיעו בשל מחדלי הנתבע ולכן לא בוצע רישום . הצדדים כבר חתמו על שטר המכר לטאבו. הכרעה 9. מצאתי בעניינם של הצדדים שבפני שיש ממש בטענת ב"כ התובעת כי אין נפקות למצב הרישומי של זכויות הצדדים ביחס לדירה שנרכשה ואף לא לכך שהנתבע שילם את התמורה בגין הדירה, בהנחה שאכן שילם. לאור זאת, גם אם יוכחו טענות הנתבע בעניין מימון , מקור הכספים לרכישת הדירה, כי אז לא תהיה לכך נפקות באשר לפירוק שיתוף, הזכויות בדירה. שונה היה מצב הדברים אילו ככתב ההגנה היה טוען הנתבע שהצדדים לא התכוונו שהזכויות בדירה שנרכשה יהיו לשניהם כחלקים שווים למרות ששניהם (קונים) מצד אחד ופלוני כהן (מוכר) מצד שני ערכו חוזה , למרות ששטר העברת זכות השכירות נערך בין אותו פלוני כהן כמעביר , לבין הצדדים שניהם כמקבלי העברה , ליד כל אחד מהם במפורש , נרשם "החלק בזכות חצי " , לבין מנהל מקרקעי ישראל . שונה היה מצב הדברים אילו למרות האמור היה טוען הנתבע שהצדדים התכוונו שהדירה כולה , כל הזכויות בה יהיו של הנתבע . דא עקא שהנתבע לא טען טענה זו כלל ועיקר. אילו טען הנתבע כאמור היה בכך כדי ללמד שהנתבע מבקש לסתור את הכתוב במפורש בשטר העברת זכות השכירות , את הנחת השיתוף העולה ממסמכי הרכישה , להרים את הנטל המוטל עליו , להוכיח טענה זו. בין אם נטל זה כבד ובין אם לאו , אילו נטענה טענה כזו היתה נפקות לעובדות שצויינו בכתב ההגנה , בסעיף 6 שבו . בעצם ציון העובדות לא די. אינני מקבלת את טענת התובעת שהנתבע לא רשאי להעלות טענות באשר לכוונה . הנתבע היה רשאי גם רשאי אלא שבעניננו הנתבע לא העלה כל טענה הנוגעת לכוונה. 10.נוכח האמור לעיל בסעיף 9 , משקבעתי שאין נפקות למצב הרישומי ולמקור המימון שנטענו בכתב ההגנה בסעיף 6 , ותו לא , משהודיע הנתבע שאינו עומד על טענות שבסעיפים 1 - 4 לכתב ההגנה ושהאמור בסעיף 9 לכתב ההגנה לא רלוונטי אין הגנה לתביעה ויש ליתן צו לפירוק שיתוף הזכויות בדירה , הסעד המבוקש בתביעה. 11.לפני שאתן צו כאמור מוזמנים הצדדים ובאי כוחם לדיון בענינים הבאים: א. הסדרת מדור , סעיף 4 לתביעה . ב. קביעת מפרק הזכויות (כונס נכסים) וחובות , סעיף 5 ב' לתביעה. ג. שיטת חלוקת כספי התמורה בין הצדדים , סעיף 5 ג' לתביעה . ד. הוצאות ושכ"ט סעיף 5 ד' לתביעה. 12.דיון בענינים שבסעיף 11 נקבע ליום 4.2.99 שעה 12.30 . עד 3.1.99 יוגש בענינים אלו שבסעיף 11 בלבד תצהיר משלים מטעם התובעת אליו יצורפו כל המסמכים שברצונה להגיש . עד 25.1.99 תצהיר משלים מטעם הנתבע אליו יצורפו כל המסמכים שברצונו להגיש . במקביל להגשה לביהמ"ש מסירה אישית לב"כ הצד שכנגד . 13.במועד שנקבע (4.2.99) יתקיימו הוכחות בתמ"ש 10670/97 (התובענה למזונות). בתצהירים המשלימים יתייחסו הצדדים גם לנושא המזונות , בפרק נפרד לעניין , יגישו מסמכים גם לעניין זה , הרצאת פרטים מעודכנת ואישורי הכנסות מעודכנים . 14.למרות שלעיל הסתיימה ההכרעה, בנושא המחלוקת כפי שהוגדרה ע"י הצדדים, לטובת הצדדים ובאי כוחם , מצאתי להביא בפניהם מקצת ההלכות הנוגעות לנושא הדירה , שהיתה להן תחולה אילו נטען בעניין ע"י הנתבע והיה צורך להדרש לגופו של עניין . ללמד על הקושי והסיכוי , מבלי להביע דעתי מה הייתי מכריעה אילו נדרשתי לעניין . א. ב - פס"ד דקר, ע"א 67/68, 66, מג (1) 122 , אותו צירף ב"כ התובעת לטיעונים חיווה כב' הנשיא שמגר את דעתו לפיה: "כאשר בני זוג רושמים נכס בבעלות משותפת , הרי ההנחה היא , שבני הזוג התכוונו לאיזון ולשיוויון וכל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור או מתנה של צד זה לצד אחר. תרומה כזו קשורה עם הנישואים, והיא מוצאת את ביטויה בהסכמה על רישום הבעלות המשותפת . גישה אחרת תרוקן את הרישום המקובל של שיתוף ברכוש בדירה של בני זוג מתוכנו ותהפוך אותו לאות מתה". כמו כן הוסיף : "העובדה , שהמערערת והמשיב חתמו בצוותא חדא על הסכם הרכישה מחב' שיכון ופיתיח , מעידה על כוונתם ליצור שיתוף בזכויות לגבי הנכס הנרכש, הנחה זו בדבר שיתוף לא נסתרה ע"י המשיב , אין במניע כל שהוא , שהיה לבני הזוג עובר לחתימה המשותפת , כדי להיות בהקשר זה ראיה לסתור וכן אין בעובדה שאחד מבני הזוג תרם יותר מחברו לרכישת הנכס ממקורותיו העצמיים , כדי להפריך את הנחת השיתוף והאיזון העולה מן ההתקשרות המשותפת עם המוכר". ב. ההלכה שנקבעה בפסק דין דקר הנ"ל שימשה את ביהמ"ש גם כפס"ד גולדשטיין (ע"א 525/89 , דינים עליון , טז (4)). כב' הנשיא שמגר חזר על עמדתו אותה הכיע בפסק דין דקר לפיה כשמישהו טוען שהוא תרם את חלק הארי של הכספים לרכישת דירה , גם אם נכונה טענה זו , אין די בכך כדי לשלול את זכויות הצד השני . כאשר הסכם לרכישת נכס נעשה ע"י שני בני הזוג, יש בכך ביטוי לרצונם לחלק את הזכויות ביניהם באופן שווה יהא חלקו בהשקעה של כל צד אשר יהא. אין פירוש הדבר כשבני זוג רוכשים נכס ורושמים ע"ש שניהם כשהכסף ניתן ע"י צד אחר בלבד שלאחר שנים יהא ניתן לגלגל את העניין אחורה ולבטל את השיתוף שביטויו ברישום מקובל מאוד במציאות הישראלית. 15.ההנחה היא איפוא, שבני הזוג התכוונו לשיתוף . אילו נטען שחוזה הרכישה ושטר העברת זכות השכירות אינו משקף נכוחה את זכויות הצדדים בנכס ,את כוונת הצדדים , ונטל ההוכחה על הטוען זאת, כי אז יתכן והיה נקבע, לאחר בירור, שהנכס אינו משותף . ראוי לציין שמידת ההוכחה לסתירת הנחה זו היא גדולה ממידת הוכחה לסתירת הנחת שיתוף בנכסים אחרים של הצדדים שאינם דירת הצדדים . לעניין זה יפים דברי כב' השופטת פרוקצי'ה בת.א. 200/93 , חיוקה דינים מחוזי כו (2) 621 . "מובן , כי אם רשומים שני בני הזוג ככעלי זכויות בחוזה נקודת המוצא תהא כי הם רכשו זכויות משותפות בחלקים שווים לגבי נכס זה, אלא אם יוכח כי כוונתם היתה שהזכויות החוזיות לא תשקפנה את הזכויות האמיתיות ". בהמשך הוסיפה:"נטל ההוכחה על הנתבע להוכיח כי הזכויות המוקנות לצדדים עפ"י החוזה אינן משקפות את מצב הדברים בפועל". פסקי דין רבים חזרו על ההלכה שמרגע רישום זכויות בחוזה ע"ש שני הצדדים ההנחה היא שצד אשר ממקורותיו מומנה רכישת הדירה התכוון לזכות את הצד השני כמחצית מזכויות הדירה , בבחינת מתנה שנתן לו , כפי שהדבר שכיח בין בני זוג המנהלים משק בית משותף. נראה ששטר העברת זכות השכירות מדבר בעד עצמו ואילו רצה הנתבע לעמוד על כך שהדירה, או לפחות עיקר הזכויות בה יהיו לקניינו הבלעדי , היה עומד על כך שינתן לכך ביטוי מתאים לכך כחוזה, או בשטר, בוודאי שלא היה מסכים שבשטר ירשם במפורש "חצי" לתובעת חצי" לנתבע. המועד הקובע הוא מועד עריכת החוזה ו/או השטר ולא משבר שהתגלע אח"כ אין להשיב הגלגל אחורנית . גירושיןמקרקעין