כדי שהסמכות תוקנה לבית הדין הרבני לדון במזונות אשה, לא די בכריכת נושא זה בתביעת הגירושין, אלא על המבקש לשלול את סמכותו של בית המשפט להראות כי: תביעת הגירושין הינה כנה. ענין המזונות נכרך בתביעת הגירושין כדין. כריכת ענין המזונות בתביעת הגירושין נעשתה בכנות. נטל ההוכחה בדבר כנות התביעה לגירושין וכנות הכריכה, נופל לפתחו של המבקש מבית המשפט, להמנע מלהשתמש בסמכות השיפוט שלו בענין מזונותיה של האשה, עקב כריכת המזונות בתביעת הגירושין. להלן החלטה בנושא העברת התיק לבית הדין הרבני: החלטה בפני בקשה להעברת הדיון בתביעות המשיבים לביה"ד הרבני האזורי באשדוד, התביעות הן שלהלן: א. תביעת האשה למזונותיה, תביעה שהוגשה בתיק תמ"ש 24902/99 . ב. תביעה בתיק תמ"ש 24903/99 - תביעה רכושית. ג. תביעה בתיק תמ"ש 24904/99 - תביעה לפירוק השיתוף. ד. תביעה בתיק תמ"ש 24905/99 - תביעה למשמורת. א. רקע עובדתי: המבקש (להלן: "הבעל" או "המבקש") והמשיבה מס' 1 (להלן: "האשה" או "המשיבה") (להלן: "בני הזוג" או הצדדים) נשאו זל"ז כדמו"י ביום 7/8/77. מנישואיהם נולדו להם 4 בנות לפי התאריכים שלהלן: א. קטינה 1ביום 18/1/81 ב. קטינה 2ביום 8/10/82 ג. קטין 1ביום 22/12/89 ד. קטין 2ביום 22/12/89 1. בני הזוג וילדיהם מתגוררים בבית פרטי, ולמבקש יש משק הרשום על שמו במינהל מקרקעי ישראל, משק שהיה במקורו של הוריו, הועבר בירושה למבקש ואחיו. המבקש רכש את חלקו של אחיו, ולטענת המשיבה רכישה זו מומנה מכספי הוריה. 2. חיי הנישואין הגיעו לכדי משבר עמוק, וכעולה מכתבי הטענות, המשבר הגיע לידי קרע. בתאריך 10/1/99 הגיש המבקש תביעת גירושין כנגד המשיבה לביה"ד הרבני האזורי באשדוד (ת14/). בתביעה זאת פירט המבקש את הסיבות לרצונו להתגרש והם: א. המשיבה אינה מתפקדת, עובדת כ- 11 שעות ביום ולומדת בערבים ובימי שבת. ב. אינה מקיימת יחסי אישות עם המבקש מזה כשנה וחצי. ג. המבקש חושד שאשתו בוגדת בו. בתביעה זו עתר המבקש לגירושין או לשלום בית, למשמורת הילדים, פרוק הרכוש, דמי מזונות. בתאריך 3/3/99 הגישו הצדדים בקשה משותפת לדחיית מועד הדיון בתביעת הגירושין, שהיה קבוע ליום 15/3/99. נימוקי הבקשה: "...וזאת לאור העובדה כי אנו מנסים להגיע להסכם גירושין מחוץ לכותלי ביה"ד באמצעות עוה"ד חנה טביב המייצגת את שנינו". (נ4/) 3. ביום 23/3/99 חזר המבקש והגיש תביעת גירושין מתוקנת, אשר כותרתה "השלמה לתביעת גירושין שהוגשה ביום 10/1/99 ובכרוך לה מזונות אשה וענייני רכוש". תביעה זו הוגשה באמצעות בא כוחו, עוה"ד שגיא. התביעה מנוסחת בצורה מקצועית באופן שעילות הגירושין מפורטות בבהירות, כריכת המזונות וכריכת הרכוש נעשו אף הם באופן שיד מקצועית ניסחה אותם. 4. בתאריך 30/3/99 הגישה המשיבה מס' תביעות לביהמ"ש שהן כאמור, תביעת מזונות, שתי תביעות רכושיות ותביעה למשמורת. המבקש עתר בהגשת מס' בקשות, כשכל אחת מתייחסת לתיק הרלוונטי, להעביר את הסמכות בתביעה הנדונה לביה"ד הרבני. 5. ב"כ המשיבה השיב בתשובתו לביהמ"ש, כי לביה"ד הרבני אין סמכות לדון בתובענות אלה, שכן: א. תביעת הגירושין אינה "כנה". ב. תביעת הגירושין לא הוגשה כדין. ג. כריכת המזונות והרכוש לא נעשו ב"כנות". 6. בביה"ד הרבני באשדוד לא נעצרו "גלגלי הדיונים", וביום ג' סיון תשנ"ט ה 18/5/99 התקיים דיון שבמסגרתה הועלתה שאלת הסמכות ונפסק: א. הסמכות נתונה לבית הדין לדון בענייני הרכוש. ב. על הצדדים להתגרש בהסכמתם. ג. על מנת להבטיח את סידור הגט בהקדם, הורה ביה"ד לבעל לשכור דירה בכפר הנגיד עבור האשה והבנות. במידה והבעל לא ישלם את דמי השכירות, תוכל האשה לבקש את פינויו מהדירה. 7. ביום יד' בתמוז תשנ"ט 28/6/99 וביום יא' באלול תשנ"ט 23/8/99 נימק ביה"ד בהרחבה את האמור בפסק דינו מיום 18/5/99, זאת לבקשות שונות שהגישו באי כח הצדדים (נ6/ ו- נ7/). ב. ההכרעה: 1. סעיף 3 לחוק לשיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג- 1953 (להלן: "החוק") דן בשיפוטו של בית הדין הרבני אגב גירושין וקובע: "הוגשה לבית הדין תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האישה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג". 2. כדי שהסמכות תוקנה לבית הדין הרבני לדון במזונות אשה, לא די בכריכת נושא זה בתביעת הגירושין, אלא על המבקש לשלול את סמכותו של בית המשפט להראות כי: א. תביעת הגירושין הינה כנה. ב. ענין המזונות נכרך בתביעת הגירושין כדין. ג. כריכת ענין המזונות בתביעת הגירושין נעשתה בכנות. 3. נטל ההוכחה בדבר כנות התביעה לגירושין וכנות הכריכה, נופל לפתחו של המבקש מבית המשפט, להמנע מלהשתמש בסמכות השיפוט שלו בענין מזונותיה של האשה, עקב כריכת המזונות בתביעת הגירושין. ע"א 118/00 גבעולי נ' גבעולי, פד"י ל"ד(4), 155. בע"א 384/95 בן יאיר נ' בן יאיר, פד"י ל"ט(4), 775 בעמוד 779 אומר כב' השופט בך: "... אולם מקובלת עלי ההלכה כפי שנקבעה ... אשר על פיה רובץ נטל ההוכחה בנקודה זו על הבעל. אחרי הכל הבעל הוא אשר מבקש מבית המשפט המחוזי להימנע מלהשתמש בסמכות השיפוט שלו בנושא בשל כריכת ענין המזונות על ידיו בתביעת הגירושין, שהוגשה על ידיו לבית הדין הרבני, ועל כן רק טבעי הוא, שעליו להראות ולהוכיח, כי כריכה זו נעשתה כדין ובכנות. חוץ מזה, המידע הרלוונטי בשאלת כנות בקשתו הינו בידיעתו המיוחדת של הבעל". 4. השאלה היא שאלה שבהערכה וניתן להסיקה: א. מתוך כתב התביעה. ב. יש לבחון את התשתית העובדתית המצביעה על עילות הגירושין, והאם אלו מצדיקות לכאורה, על המלצה או חיוב האשה לקבל גט מבעלה. ג. מחקירת הבעל על תצהירו שהגיש לביהמ"ש בתמיכה לבקשתו לדחות על הסף, או להעביר את הסמכות בענין מזונות האשה, לבית הדין הרבני. במיוחד, יש לבדוק - האם הבעל בחקירתו אינו מתכחש או אינו סותר את התשתית העובדתית אשר היוותה את עילת התביעה. לענין זה ראה את מאמרו של פרופ' מ. שאווה "על 'כרוך' ועל 'כנות' - הייפסק מרוץ הסמכויות בין בית המשפט המחוזי לבין בית הדין הרבני?" (עיוני משפט ב(1972) 719). ג. האם תביעת הגירושין הינה כנה : 1) בכתב התביעה המקורי שניסח המבקש נטען כי אשתו איננה מקיימת עימו יחסי אישות זה כשנה וחצי וכי יש לו חשש שהיא בוגדת בו. בתביעה המתוקנת בסעיף 9(ב) טוען המבקש כי: "... הנתבעת מנהלת מזה כשנתיים קשר אינטימי קרי: מקיימת יחסי אישות עם אדם בשם גיל אדלר...". כמו כן נטען בסעיף 9(ג) לכתב התביעה המתוקן כי: "... הנתבעת מסרבת לקיים עם התובע חיי אישות מזה כשנה וחצי וכיום ברורה לתובע בדיעבד סיבת סירובה". 2) הן בתביעה המקורית והן בתביעה המתוקנת מצביע המבקש על עילות גירושין המצביעות לכאורה על חיובה של האשה לקבל גט מבעלה ואף על איסור מגורים משותף בין בני הזוג, כך שאם יצליח הנתבע להוכיח בראיות את התשתית העובדתית, כפי שהדבר פורט בתביעת הגירושין, כי אז קמה לו עילת גירושין המצדיקה מתן פסק דין לחיוב וכל שכן להמלצה לחיוב בגט, ודי בטענה זו כדי לבסס תביעת גירושין "כנה". זאת ועוד - האשה הביעה את רצונה בגירושין ולבית הדין הוגשה ביום 3.3.99 בקשה משותפת בה עתרו הצדדים לדחות את המועד שנקבע ליום 15.3.99 לדיון בתביעת הגירושין, מהטעם: "... כי אנו מנסים להגיע להסכם גירושין, מחוץ לכותלי בית הדין באמצעות עוה"ד חנה טביב המייצגת את שנינו". הבקשה שהוגשה לא סויגה ע"י האשה ומשתמע מהכתוב כי גם האשה רוצה בגירושין. מהטעם שהמבקש הצביע בתביעות הגירושין הן זו המקורית והן זו המתוקנת על עילות גירושין שיש בהם לכאורה, לחייב את אשתו להתגרש מבעלה, ומהטעם שגם האשה רוצה בגירושין, ניתן לקבוע כי המבקש הוכיח את "כנות" תביעת הגירושין. 3) פועל יוצא מקביעה זו, שהסמכות בענין משמורת הקטינים נתונה לבית הדין הרבני. שכן המשמורת כרוכה "מעצם טיבה וטבעה" בתביעת הגירושין. ד. האם כריכת המזונות הינה כנה: 1. את כנות כריכת המזונות הסיקו בעבר בתי המשפט מהעובדה שהבעל צירף לתביעת הגירושין הכרוכה, הצעה לתשלום מזונות בסכום סביר. בע"א 181/87 לריאה נ' לריאה, פד"י כה'(2) 757 בעמוד 761 ניפסק: "אומנם כאשר נוקב הבעל בפרשת תביעתו בבית הדין הרבני סכום פלוני של מזונות שאינו עומד בכל יחס סביר לשעור המזונות שרגיל היה לשלמו, ושמבחינת הכנסותיו ומעמדו חייב היה לשלמם, סימן הוא שנקיבת אותו סכום פלוני אינה באה אלא לשם "כסות עיניים" כלומר לשם הסוואה לחוסר תום לב". בע"א 14/75 ברטל נ' ברטל, כ"ט(1) 810 בעמוד 811 ניפסק: "... בנסיבות כאלו, שאין הוא חייב במזונות אשתו והוא מבקש מביה"ד לפסוק כי פטור הוא ממזונותיה במסגרת הליכי תביעתו לגירושין, אין בה כשלעצמה לעשות את הכריכה לבלתי כנה, ובמיוחד כאשר הוא מגלה טענות בתביעתו לגירושין שעל פניהן קיימת עילה סבירה לפטרו ממזונות". כנ"ל נפסק בר"ע 442, 173 כהן נ' כהן, פד"י ל"ח(3) 181 בעמ' 184 ניפסק: "... טענת בעל בתביעת גירושין שאינו חייב במזונות ושכך מבקש הוא לפסוק, אינה עושה את הכריכה לבלתי כנה, אם היא מגלה על פניה עילה סבירה לפטרו ממזונות". 2. בסעיף 12 לתביעת הגירושין כרך המבקש את ענין: "מזונותיה של הנתבעת ושיעורן, במידה שיגיעו לה מעשה ידיה, מרידתה ובגידתה בתובע". בסעיף 15(ג) לתביעת הגירושין התבקש בית הדין: "לפסוק בשאלת מזונות הנתבעת ושיעורן לנוכח המפורטות לעיל מגיעים לה מזונות". בסיכומים מטעם המשיבה - לענין כריכת המזונות נטען: "31. המבקש העלים עובדות מהותיות הסתיר הכנסות הודה בחקירתו הנגדית כי לא רשם ולא דיווח על הכנסותיו ראה עדות המבקש מיום 6.7.99 עמ' 8 לפרוטוקול. 36. המבקש לא ציין בתביעתו סכום מזונות שהינו מוכן לשלם למשיבה". 38. לא יתכן כי המבקש יפעל בחוסר תום לב, יפגע במטה לחמה של המשיבה ואין זועק ועוד מהין המבקש לטעון טענות שווא, ביחס לכריכת מזונותיה של המשיבה. 3. טעה ב"כ המשיבה, בטענותיו אלה. המבקש כלל לא היה צריך לציין בתביעתו סכום מזונות שהוא מוכן לשלם בתקופת הביניים, עד להכרעת בית הדין בענין מזונות המשיבה. המבקש הניח בכתב תביעתו תשתית עובדתית שאם תוכח, הרי שיש בה כדי לשלול את מזונותיה של המשיבה. בנסיבות אלה, אי הצעת סכום מזונות לתקופת הביניים אינה פוגמת "בכנות הכריכה". לענין זה ראה ע"א 14/75 הנ"ל. זאת ועוד, בית הדין נתבקש לפסוק בענין מזונותיה של המשיבה, לנוכח מעשה ידיה, או התנהגותה עפ"י המפורט בכתב התביעה, ומשכך עשה, הרי שאין לומר כי "כריכת המזונות" אינה כנה. לענין זה ראה בר"ע 173.442 כהן נ' כהן פד"י לח(3) 181 בעמ' 184. 4. טוען ב"כ המשיבה בס' 35 לסיכומיו כי המבקש העלים מבית הדין הרבני עובדות בדבר גובה הכנסותיו ובעובדה זו יש משום חוסר תום לב היורד לשורש הכנות. ראשית לא שוכנעתי, כי למרות האמור בעמ' 8 לפרוטוקול, מפיו של המבקש, יש בכך כדי להשפיע בצורה משמעותית על הכנסותיו של המבקש. שנית, גם אם היה בכך כדי להשפיע על גובה הכנסתו, הרי שזו טענה לגופה שאין עמה דבר עם טענת הסמכות ועליה להתברר לאחר שיקבע למי הסמכות הענינית לדון בתביעת המזונות. המבקש בכתב תביעתו הניח תשתית עובדתית באשר למקצועו, להכנסותיו, לכושר השתכרותו, ועל יסוד מה שהונח בפני בית הדין הרבני, הכל בכפוף לחקירה ודרישה, יוכל בית הדין לפסוק את מזונותיה של המשיבה, ואם סבור ב"כ המשיבה כי חלק מהכנסת המבקשת הוסתר, הרי שניתן להעלות טענה זו בפני בית הדין הרבני, לאחר שתיקבע שאלת הסמכות העניינית. לאור כל האמור לעיל מסקנתי היא כי "כריכת" המזונות בתביעת הגירושין הינה "כנה". ה. כנות - האם כריכת הרכוש הינה כנה: 1. ניפסק ע"י המשנה לנשיא כב' השופטת מ. בן פורת: "לאור כנותה של תביעת הגירושין, יש לדעתי, להיזהר בהסקת מסקנה של חוסר כנות בכריכת נושאים הנוגעים והחשובים לתביעה זו, כדי שיתבררו יחדיו". (רע"א 275/87 פלד נ' פלד, פד"י מא(4) 518 בעמ' 520). פרופ' רוזן צבי בספרו בין קודש לחול (תש"ן) 55 כותב: "כנות תביעת הגירושין עשויה ברוב המקרים להוות ראיה כמעט מכרעת לכנות הכריכה". 2. האם העדר פרוט של כלל הנכסים בתביעת הגירושין פוגם בכנות הכריכה? לשאלה זו התייחס ביהמ"ש העליון בע"א 617/78 בן יחזקאל נ' בן יחזקאל, פד"י לג(1) 696 שם נפסק: "היעדר פרוט בתביעת הבעל אין בו כדי לפגוע בסמכות בית הדין הרבני וענין זה יכול לבוא על תיקונו במהלך הדיון שם". וכן בע"א 739/87 חדוה בבלי נ' שמואל בבלי (לא פורסם) ניפסק ע"י כב' הנשיא: "אינני מקבל את הטענה כי הכנות אשר בכריכה תיבחן לפי השאלה אם מי שתובע את הגירושין הביא בכתב התביעה פירוט מלא וממצה של כל רכושו. פירוט כאמור יכול ויידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דווקא". כמו כן נפסק ע"י כב' השופט טל, בע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג, פד"י מט(5) 171, 174 ליד האות ב': "... זאת ועוד אף כתב תביעה אשר אינו מפרט את מכלול הזכויות הרכושיות, אינו מעיד על חוסר כנות". לעומת זאת בע"א 423/79 צברי נ. צברי פד"י לה(4) 242 בעמודים 246-247 ניפסק: "...אין די בכך שייאמר על ידי אחד מבעלי הדין, כי הנושא שבמחלוקת כרוך בענין הגירושין, אלא ... נחוץ - כדי שהענין יחשב ככרוך - שהצדדים או אחד מהם בפועל ממש יכרוך אותו בתביעת הגירושין. כיצד עליו לעשות זאת? בדרך של בקשה מבית הדין שיכריע באותו ענין. זאת ועוד, אין די בהזכרת הענין גרידא בפני בית הדין אם אין מונחת ביסוד אמירת הדברים הכוונה הברורה שבית הדין יכריע בדבר אותו ענין (ע"א 316/65 בעמ' 11, וכן ע"א 139/75) אולם, גם בכך לא סגי. גם כאשר בעל דין מפרש בתביעתו בבית הדין הרבני, כי הוא כורך תביעת הגירושין בענייני מזונות, או ענייני רכוש מסויימים, עדיין הוא צריך להראות, שכריכה זו הינה אמיתית וכנה, ונעשית בתום לב ולא רק כדי לשלול מבעל הדין האחר את דרכו אל בית המשפט האזרחי...". ובהמשך בעמ' 249: "הניסוח בעניינינו הוא סתמי מאוד, ומשום כך אפשר שלא לראות בו כריכה נאותה...". וכן רע"א 572/91 לב נ' לב (לא פורסם) נקבע ע"י ביהמ"ש: "...בתביעתו לבית הדין הרבני לא פירט המבקש חלק גדול מפריטי הרכוש שבמחלוקת בין הצדדים, דבר אשר גם בו יש ללמד על פגיעה מהותית בתום הלב הדרוש לשם הוכחת כנות הכריכה". יוצא איפוא, כי ההלכה הפסוקה מגלה פנים לכאן ולכאן באשר לשאלה, האם העדר פירוט של כלל הרכוש פוגם בכנות הכריכה. 3. בכתב התביעה המתוקן פירט התובע / המבקש את כלל הרכוש שבית הדין נתבקש להכריע, הן אלה הרשומים על שמו של הבעל והן אלה הרשומים על שם בני הזוג במשותף. באשר לזכויות במשק נטען ע"י הבעל בתביעת הגירושין: "2. בני הזוג והבנות מתגוררים יחדיו בבית (להלן: "בית המגורים") המהווה חלק מנחלה הידועה כמשק מס' 42 (להלן: "המשק") ורשומה ע"ש התובע לבדו במינהל מקרקעי ישראל. 3. (א) הזכויות במשק (לרבות בית המגורים) היו במקורן של הורי התובע - ז"ל, והיו רשומות על שם שניהם בחלקים שווים במינהל מקרקעי ישראל. (ב) ביום 9.8.74 נפטרה אם התובע וזכויותיה במשק הועברו בירושה עפ"י דין, לאבי התובע ולשני בניהם המשותפים, קרי: התובע ואחיו. (ג) ביום י"ב כסלו תשל"ה (26.11.74), כשלושה חודשים לאחר פטירת אם התובע, נפטר אבי התובע וזכויותיו במשק (זכויותיו שלו וכן הזכויות שירש מאשתו - אם התובע) הועברו בירושה עפ"י דין לשני בניו - התובע ואחיו. (ד) ביום 10.7.75 חתם אחי התובע -, על תצהיר בו ויתר על כל זכויותיו במשק ללא כל תמורה, לטובת התובע וכן נתן את הסכמתו להקניית הזכויות המלאות במשק לתובע ולרישומן על שמו. התצהיר אושר בפני עו"ד רפאל ישעיה מאשדוד.... (ה) בהתאם לאמור לעיל, הועברו הזכויות במשק במלואן ע"ש התובע, עוד בטרם נישואיו לנתבעת.... יצויין, כי בשנת 1977 התנהלו הליכים משפטיים בין התובע לבין אחיו בבית משפט השלום ברחובות. עניינם של ההליכים הנ"ל הינו סכסוך כספי בין התובע לבין אחיו, שאינו נוגע לעצם הירושה ו/או העברת הזכויות במשק כאמור. הליכים אלה הסתיימו בפשרה באותה שנה. (ו) לנתבעת אין כל זכויות רכושיות במשק, היות ואלו הועברו לתובע בירושה , כפי שמעיד נספח ב' דלעיל, עוד בטרם נישואיו לנתבעת ביום 7.8.77". 4. המבקש - התובע פירט רכוש נוסף השייך לבני הזוג והם: א) דירה משותפת ביבנה (להלן: הדירה) (ס' 4). ב) ציוד חקלאי. ג) מכונית מסוג "אאודי" 80" שנת ייצור 83 מ.ר. 22-202-83 (ס' 7). ד) רכב מסוג "ג'.אם.סי ספארי" שנת ייצור 95 (ס' 7). ה) תוכנית משותפות (ס' 8). ו) תוכנית חסכון בסך 38,000 ובמקביל חובות למשק (ס' 8). 5. טוען ב"כ המשיבה כי המבקש הסתיר בכתב תביעתו כי הורי אשתו ממנו את רכישת הזכויות במשק מאת אחי המבקש, מר ובהתעלמות מעובדה זו יש משום חוסר תום לב היורד לשורש "הכנות". טענתו של ב"כ המשיבה אינה נראית לי. הפסיקה גילתה פנים לכאן ולכאן באשר לשאלה, האם העדר פירוט של כלל הרכוש פוגם ב"כנות" הכריכה. הדגש הוא על העדר פירוט של כלל הרכוש, אך לא נראה לי שאם נכס אחד מכלל הנכסים, ואלה לא מעטים, לא פורט, או זכות מזכויותיה של המשיבה - זכות השנויה במחלוקת, לא הובאה לידיעת בית הדין כבר בכתב התביעה, מצביע הדבר על חוסר תום לב היורד לשורש הכנות. 6. הטענה כי הורי המשיבה נתנו לבני הזוג 125,000 לירות לצורך רכישת חלקו של אחי המבקש בדירה, שנויה במחלוקת. אמנם המבקש מודה שהורי אשתו נתנו להם סך 50,000 לירות. לעומת המשיבה הדבקה בגזרתה כי הוריה נתנו להם 125,000 לירות. אך המחלוקת הנ"ל, בין אם התובע היה מעלה אותה בכתב התביעה ובין אם לאו, אין במחלוקת הנ"ל דבר עם שאלת הסמכות. זו טענה לגופה, שעל הערכאה המוסמכת ליתן את הדעת ולהכריע בה לגופה בעת חלוקת הרכוש, ומהי ההשפעה שיש לעובדה זו, גם אם היא נכונה, על זכות הקנין. 7. המבחן ל"כנות כריכת הרכוש" הקובע את סמכותו של בית הדין הרבני לדון בתביעת הרכוש, אינו יכול להיות מוכרע על יסוד מחלוקת שבין הצדדים. המבחן צריך להיות באיזו מידה הביא התובע בכתב תביעתו לידיעת בית הדין הרבני את כלל הרכוש והזכויות שיש לצדדים, הן אלו הרשומים על שמות הצדדים והן אלה הרשומים על שם מי מיחידי הצדדים, ובכך הניח תשתית עובדתית מספקת שתאפשר לבית הדין הרבני להכריע בנושאים אלה. לא מן הנמנע כי במהלך הדיונים בפני בית הדין, תישמע טענה כי נכס מסויים ניתן במתנה או נתקבל בירושה , או שאחד ההורים השקיע בו, ולכן הוא זכאי ליטול חלק בשותפות, אך בכל אלה יש להכריע לגופו של ענין במסגרת הסמכות, ואין בהם כדי להשפיע על קביעת הסמכות. 8. כך עשה התובע בכתב תביעתו, ומסקנתי היא, איפוא, כי עלה בידי המבקש לשכנע את בימ"ש כי כריכת הרכוש הינה כנה. ו. האם הנתבע הסכים לסמכות בית המשפט: 1. אין מחלוקת כי בתאריך 7.11.99 הגיש המבקש תביעה רכושית לבית משפט זה, בתיק תמ"ש 24906/99 אשר מהותה "רכושית לרבות סעדים לפי ס' 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג - 1973". במסגרת תביעה זו נתבקש בית המשפט ליתן מספר סעדים זמניים ובתיק בש"א 16852/99, ביקש וקיבל העותר צו לעיקולים. טוען ב"כ המשיבה כי בכך הסכים המבקש לסמכותו של בית המשפט לעניני משפחה, זאת מבלי שהדבר ניכפה עליו. 2. מנגד, טוען ב"כ המבקש שהדבר נעשה במסגרת הסכם לפיו, מסכים המבקש כי הסמכות לדון בתביעה הרכושית יוקנה לבית המשפט בהסכמה ואילו האשה מצידה תסכים להתגרש והדיון בתביעה הרכושית יידון לאחר סידור הגט. בנוסף, האישה והבנות יעזבו את בית המגורים, בכפוף להשכרת בית חילופי בכפר הנגיד, ודמי השכירות ישולמו, בשלב זה ע"י הבעל. טוען המבקש כי הוא מילא את חלקו בהסכם ולכן הגיש את התביעה הנדונה בתיק תמ"ש 24906/99 כחלק בלתי נפרד מההסכם, אולם האשה חזרה בה מהסכמתה, משכך, טוען המבקש, הוא זכאי להשיב את המצב לקדמותו. ואכן לאחר הפרת ההסכם ביקש התובע למחוק את תביעתו, ובית המשפט נעתר לו. 3. בטרם שאכריע בשאלה זו ברצוני להסביר את מהות המחלוקת שבין הצדדים בנקודה זו, שרק חלק ממנה הועלה על הפרוטוקול, מהטעם שהסכם נעשה בהליך בלתי פורמאלי. א) בטרם שהחל הדיון בשאלת הסמכות, נעשה ניסיון, כפי שהדבר מקובל ורצוי לעשותו בביהמ"ש לעניני משפחה, להביא את הצדדים להסכם כולל, או לפחות להסכם חלקי. ב) הוצע למבקש להסכים כי הסמכות בכל הנושאים השנויים במחלוקת, לרבות הרכושיים ומזונות האישה ידונו ע"י בימ"ש לעניני משפחה, ומנגד תסכים האישה להתגרש. ברור שהצעה גררה עימה שאלות נוספות מצד הצדדים, כגון מי יעזוב את הבית לאחר סידור הגט, ואם יהא על האישה והבנות לעזוב את הבית, מי יממן את שכר הדירה לתקופת הביניים עד להכרעת בית המשפט בענין הרכוש. ג) זאת ועוד, הצדדים ובאי כוחם הסכימו כי לאחר שמיעת הראיות בתביעה הרכושית יפסוק בית המשפט את פסקו על דרך הפשרה עפ"י סע' 79א(א) לחוק בתי המשפט התשמ"ד - 1984. 4. הדבר אף קיבל ביטוי חלקי בפרוטוקול והסדר הכרונולוגי היה כמפורט להלן: 1) ביום 17/10/99 - הצדדים הביעו את רצונם לשקול את הצעות בית המשפט ונקבע הדיון לתזכורת ליום 1.11.99. 2) ביום 1.11.99 קיבלו הצדדים את הצעות בית המשפט והדיון לאישור הסכם ביום 9.11.99 בשעה 13.00. 3) ביום 9.11.99 ביקשו הצדדים לקבוע בהסכם את הבטחונות לתשלום המדור עבור האישה והילדים, ובמו"מ קצר הוסכם כדלקמן: "א) בטרם שיחתם הסכם הממון תשכור האישה דירה כלבבה והבעל יעביר לידי האישה סך 3,600 $ שווה ערך בשקלים לפי שערו היציג של הדולר שיהא ידוע ביום התשלום. ב) עם קבלת הסכום תעזוב האישה את הדירה בתוך 30 יום. ג) התנאים המפורטים לעיל יהוו חלק מעקרונות ההסכם עליו סוכם בישיבה הקודמת". 5. ההסדר הנ"ל קיבל תוקף של החלטה וניקבע מועד נוסף לאישור ההסכם ביום 28.11.99. ביום זה הודיעו הצדדים לביהמ"ש כי לא הגיעו להסכמה משום שהאישה ביקשה להוסיף תנאי נוסף שלא הוסכם עליו במו"מ כולל. לנוכח התפתחות זו נקבע כי האישה תחזיר לבעלה סך של 15,163 ש"ח שניתנו לה ע"ח שכר הדירה ונקבע דיון בבקשה בשאלת הסמכות. 6. בהסתמך על ההסכמה לגירושין תוך הבנה בלתי כתובה על התנאים, נקט המבקש בשתי פעולות: א) הוא העביר למשיבה, ע"ח שכר דירה, את הסכום המוסכם בסך 15,163 ש"ח. ב) הוא הגיש ביום 7.11.99 תביעה רכושית לבית המשפט בתיק תמ"ש 24906/99 לעניני משפחה במחוזות ת"א והמרכז. 7. אני קובע שהמשיבה היא זו שהפרה את הסכמות הצדדים. בנסיבות אלה רשאי היה המבקש להשיב את המצב לקדמותו כפי שהיה ערב ההסכמה, ולעתור למחיקת התובענה. כך עשה המבקש וביהמ"ש נעתר לו. הטענה כי המבקש כופף עצמו לסמכות ביהמ"ש, יחד עם העובדה כי המשיבה היא זו שהפרה את ההסכמות, גובלת בחוסר תום לב. 8. ברור מעל לכל ספק, כי הבעל הגיש את תביעתו בהסתמך על הסכמתה של אשתו להתגרש בתנאים כפי שהוסכם עליהם. ללא הסכמה זו לא היה המבקש מעלה בדעתו להגיש את התביעה, ומשהפרה האישה את הסכמתה, רשאי המבקש לבטל את התביעה ולטעון לחוסר סמכותו של בית משפט זה, כפי שהדבר היה ערב ההסכמה. פסיקתא סוף דבר מוחלט כדלקמן: א) הסמכות לדון בתביעת מזונותיה של המשיבה מס' 1 וכן בתביעות הרכושיות אשר בתיקי תמ"ש 24903/99 ו- 24904/99 נתונה לבית הדין הרבני האזורי באשדוד. ב) התביעה אשר בתיק תמ"ש 24905/99 שענינה משמורת הילדים, נתונה לבית הדין הרבני באשדוד בהיותה "כרוכה מעצם טיבה וטבעה". ג) המשיבה מס' 1 תישא ותשלם את הוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין בהצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל. העברת דיוןבית דין רבני