מחיקת כתב הגנה

בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון לגלוי מיסמכים או לעיון במיסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו, ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו. לעניין הסנקציה של מחיקת כתב הגנה נפסק כי הסנקציה הקיצונית שניתן להפעיל נגד תובע הינה פחותה ורפה מן הסנקציה הקיצונית שניתן להפעילה נגד נתבע. הסנקציה הדרסטית נגד נתבע היא מחיקת כתב ההגנה, ופירושה של מחיקה זו הוא - הלכה למעשה - פסק דין נגד הנתבע (תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי), ואילו הסנקציה הדרסטית נגד תובע הינה מחיקת התובענה, אך מחיקה זו אינה מהווה מעשה בית דין (תקנה 527 לתקנות סדר הדין) ורשאי תובע לחזור ולהגיש תביעתו שוב. אין איפוא סימטריה בין הסנקציה המופעלת נגד נתבע לבין הסנקציה המופעלת נגד תובע ושאלה היא אם כך ראוי וכך רצוי ? להלן החלטה בנושא מחיקת כתב הגנה: החלטה בפני בקשה למחיקת כתב הגנה מפאת אי קיום צו לגילוי מיסמכים ומתן תשובות לשאלון שניתן על ידי כב' השופט סגל מבית משפט מחוזי, ירושלים. עובדות רקע בקצרה המבקשת הינה מנהלת עיזבון זמנית של המנוח ד"ר, שנפטר ב- 1.6.98 - להלן - "מנהלת העזבון". מנהלת העזבון מייצגת 8 אחיינים של המנוח, שהיה רווק וערירי והותיר במותו רכוש רב. המנוח הותיר שתי צוואות. באחת ציווה כל רכושו לאחיינו ז"ל ולמשיבה שהיתה הידועה בציבור של המנוח. בשניה ציווה רכושו לבני משפחתו - אחייניו. המנוח נפטר זמן קצר אחרי פטירת המנוח וכך נותרה המשיבה הטוענת הבלעדית לפי הצוואה מחד, כשמנגד אוחזים האחיינים באמצעות מנהלת העזבון - המבקשת בצוואה . בתאריך 11.5.2000 ניתן פסק דין בבית משפט העליון במסגרתו אושר פסק דינו של בית משפט מחוזי ירושלים לפיו קוימה הצוואה מ- 30.12.97 שהוגשה במסגרת תיק עז' 8.10.98 ולפיה האחיינים המיוצגים ע"י המבקשת - מנהלת העזבון - הם יורשי המנוח. השתלשלות העניינים בתאריך 23.12.98 הגישה המבקשת תביעה למתן חשבונות, צו עשה ולחילופין תביעה כספית על סכום 1,400,000 $ בתוספת ריבית כנגד המשיבה, שהיתה כאמור ידועתו בציבור של אחיין המנוח. מכתב התביעה עולה כי בשנתיים וחצי האחרונות לחייו,עת התגורר המנוח בירושלים היה בקשר עם אחיינו ז"ל וידועתו בציבור, , להלן - הזוג. הזוג שכר עבורו דירה וכן זוג מטפלים. בתביעה נטען כי יחסי הקירבה, שנוצרו בין המנוח לזוג הגיעו לכדי השפעה בלתי הוגנת של הזוג על המנוח וכתוצאה מהשפעה זו חתם המנוח לזוג על ייפוי כח כללי, בעברית ואנגלית וכן שינה את צוואתו ובה הוריש לזוג את כל רכושו לאחר מותו. עוד עולה מכתב התביעה, כי בסוף שנת 1997,התקשר המנוח לאחייניתו נחמה ובקש בשיחתו לבטל את ייפוי הכח הכללי שנתן לזוג, את הצוואה וכן לערוך צוואה חדשה. לדבריו, הזוג מרושש אותו. לפיכך ביום 20.12.97 ביקרה אחיינית המנוח המבקשת את המנוח בדירתו בירושלים. לאור התרשמותה מצלילות דעתו, הציעה כי עו"ד זר יפקוד את המנוח, יווכח באמור ויטפל בנושא הצוואה החדשה ויפוי הכח החדש. נשכרו שרותי עו"ד גורדון והלה ביקר בדירת המנוח ב- 30.12.97 ביחד עם עו"ד נוסף ורופא, שהיו עדים לחתימת המנוח על הצוואה החדשה וביטול ייפוי הכח הכללי שניתן לזוג בשנת 96. כן חתם המנוח בנוכחותם על מכתב המורה לזוג למסור דין וחשבון מפורט על הפעולות, שעשו עבורו. הדו"ח המבוקש לא הוגש. עו"ד גורדון פנה לבנקים בחו"ל ומצא, כי למנוח היה סכום של 1,400,000 $ בבנק קרדיט סוויס שבשוויץ ו- 39,525 לירות שטרלינג בסקוטלנד בנק. כספים אלו הועברו לחשבונות נאמנות של הנתבעת. עם היוודע לזוג על בטול ייפוי הכח שהוענק להם מהמנוח, פנו לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים וקבלו במעמד צד אחד מינוי כאפוטרופוסים זמניים למנוח. בתגובה הגישו הגב' אסנין נחמה ושאר אחיניותיה בקשה דחופה לבטול מינויים של הזוג כאפוטרופוסים זמניים וכן בקשה לחיוב המשיבה להחזיר לחשבונו של המנוח הכספים, שהעבירה על שמה בארץ ובחו"ל. למרבה הצער המנוח נפטר 6 ימים קודם הדיון בבקשה, ולפיכך בוטל הדיון שנקבע. התביעה מצד מנהל העזבון הוגשה בבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת תיק אז' 1749/98. במסגרת התביעה הגישה המבקשת - מנהל העזבון במסגרת בש"א 2088/99 גם בקשה לצו לגילוי מסמכים ושאלון הרלוונטים לטענתה לבירור התובענה. כתב הגנה הוגש ביום 1.3.99. בצותא חדא עם התביעה העיקרית הוגשה בקשה בכתב 3127/98 להוצאת צו-מניעה מסוג "מרווה" במעמד צד אחד האוסר על המשיבה כל דיספוזיציה בכספים המצויים בחשבונות בנקים בחו"ל, אשר הועברו מחשבונות המנוח, וכן לחייבה להמציא למבקשת מידע מדוייק על מצב החשבונות. בתאריך 24.12.98 ניתן הצו המבוקש כנגד הפקדת ערבות להבטחת נזקי המשיבה ונקבע דיון במעמד שני הצדדים. בתאריך 14.2.99 נקבע דיון במעמד שני הצדדים ובו נקבע כי הצו הארעי יוותר על כנו עד החלטה אחרת. ב- 18.4.99 נתקיים דיון בתיק העיקרי במעמד שני הצדדים, ונקבע קדם משפט ל- 19.5.99 תוך שהצדדים הופנו למשא ומתן באשר לאפשרות להגיע להסכם פשרה וגיבוש עמדתם גם לעניין הסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי. ביום 5.5.99 הוגשה בקשה בכתב 2357/99 בבית המשפט המחוזי בירושלים על ידי ב"כ המבקשת - התובעת להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, והשלמתו של הליך צו-גילוי מיסמכים ותשובות לשאלון וכן לסילוק על הסף. ב- 11.5.99 נתקבלה החלטה להעברת התיק לבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, תוך השארת כל ההליכים שהתקיימו עד אז על כנם. כמו כן ניתן צו כמבוקש לגילוי מסמכים ושאלון למחרת הוגשה לקצוב בקשה את המועד לגילוי מסמכים והמצאת תגובות לשאלון וביום 12.5.99 החליט כב' השופט סגל כי הצו לגילוי מסמכים והשאלון יקויים בתוך 45 יום. טוען ב"כ המשיבה כי החלטת כב' השופט סגל ניתנה שלא בסמכות שכן משהועברה התביעה לדיון בבית משפט זה תם תפקידו של בית המשפט המעביר לפיכך לא קוימה החלטתו של כב' השופט סגל עד עצם היום הזה. בתאריך 23.5.99 הועברה התביעה לבית המשפט לענייני משפחה בתיק תמ"ש 39660/99 כתביעה כספית בסכום של 5,861,800 ש"ח ושולמה אגרה בהתאם. השתלשלות העניינים שבפני בתאריך 1.7.99 הוגשה הבקשה שבפני למחיקת כתב הגנה מפאת אי קיום החלטתו של כב' השופט סגל לגילוי מסמכים ושאלון. הבקשה הועברה לתגובת הצד שכנגד בתוך 8 ימים. תגובת הצד שכנגד ניתנה ב- 8.7.99 ובה נאמר, כי המבקשת מנועה מלהמשיך בהליכים אחרים, מאחר שהתיק הועבר להליך של גישור ויש לתת לצדדים סיכוי אמיתי לסיים ההליך בהצלחה. מתשובת המבקשת לתגובת המשיבה מיום 11.7.99 עולה, כי בית המשפט לא עיכב את ההליכים בתיק שלפניו, ויש בגילוי המיסמכים ותשובות לשאלון כדי לצמצם ולהבהיר את הפלוגתאות של בעלי הדין ואף להקל על הליך הגישור. בתאריך 26.7.99 נתקבלה הודעת כב' השופט (בדימוס) עמוס זמיר כי הפישור בתיק העיקרי, לא צלח. לפיכך נקבע דיון בפני ליום 15.9.99. במועד זה נענו הצדדים להצעת בית המשפט להפנות הסכסוך שבין הצדדים להליך של גישור בפני כב' השופט (בדימוס) ישראל גלעדי. בתאריך 14.11.99 בדיון שהתקיים אצל כב' השופטת פלאוט הודיעו הצדדים כי הגישור לא צלח, וב"כ המבקשת - התובעת ביקש החלטת בית המשפט בבקשה למחיקת כתב ההגנה על הסף, לאור העובדה שלא נתקיימו צווים לגילוי מיסמכים ולשאלון. לפיכך נקבע דיון בפני במעמד שני הצדדים. ביום 10.1.2000 הגיש ב"כ המשיבה בקשה דחופה לעיכוב הדיון שנקבע אצלי ל- 11.1.00 עד לקבלת החלטת בית המשפט העליון בערעור, שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בדבר קיום הצוואה של המנוח. הואיל וב"כ המבקשת התנגד לבקשת דחיית הדיון, הדיון התקיים כפי שנקבע. במעמד הצדדים החלטתי כי הדיון בבקשת מחיקת כתב ההגנה יידון, לאחר שתופנה לכב' השופטת פלאוט בקשת עיכוב הדיון בתביעה עד להחלטת בית המשפט העליון. ביום 25.1.00 הגישה המבקשת - הנתבעת בקשה בכתב 2495/00 לעכוב הדיון בתובענה, עד אשר בית המשפט העליון יתן החלטתו בערעור שהוגש. ב"כ המשיבה - התובעת התנגד לעכוב הדיון. בתאריך 30.1.2000 החליטה כב' השופטת פלאוט בדבר עכוב ההליכים בתובענה עד למתן פס"ד בערעור, שהוגש לבית המשפט העליון. בתאריך 11.5.2000 ביקשה המבקשת - התובעת ליתן החלטה בבקשה למחיקת כתב הגנה, לאחר שנודע לצדדים על דחיית הערעור, שהוגש לבית המשפט העליון. דיון הבקשה שבפניי הינה למחיקת כתב הגנה בשל אי מתן תשובות לשאלון ואי קיום צו גילוי מיסמכים. בהחלטתו בתיק מיום 11.5.99 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי : "...ההליכים שהתקיימו עד כה בבית משפט זה יוותרו על כנם. ניתן בזה צו כמבוקש לגילוי מיסמכים ומתן תשובות לשאלון." בית המשפט אף הוסיף בהחלטתו מיום 12.5.99, כי על המשיבה לקיים הצו לגילוי מיסמכים ותשובות לשאלון תוך 45 יום מיום החלטתו זו, היינו עד ליום 27.6.99. המשיבה לא ערערה על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי לפיכך הפכה החלטה זו חלוטה. המשיבה לא קיימה הצו עד כה. למעלה מן הצורך יאמר כי המסגרת הנורמטיבית באשר לבקשה המצויה בתקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת: "(ב) בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגלוי מיסמכים או לעיון במיסמכים, אלא אם כן, היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות..." נקבע בבש"א (עפולה) 148/98 שיין שי נ' ועד מקומי כפר יחזקאל , תקדין שלום כר' 98 (2) תשנ"ח - תשכ"ט, 1998 כדלקמן: "...גילוי מיסמכים והעיון בהם וכן הצגת שאלון הם אמצעי עזר חשובים שתועלתם רבה, בעיקר ע"י החסכון בזמן המבוזבז על השמעת עדים. עם זאת, אין לשכוח שמדובר באמצעים שמטרתם לייעל את שמיעת המשפט שהם טפלים לעיקר." גם בע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר נ' אמיר מרדכי ו- 123 אח' , פד' מו (3) 793-794 נקבע כי: "מטרתם של הליכי ביניים, כגון - שאלונים, גילוי מיסמכים, פרטים נוספים, היא לצמצם את השאלות השנויות במחלוקת, להביא לידיעת הצד שכנגד את כל החומר הלרוונטי כדי שלא תהיינה הפתעות במהלך שמיעת המשפט , כדי שהמשפט יתנהל לא בקלפים סגורים אלא בקלפים פתוחים..." במקרה דנן השאלון והצו לגילוי מיסמכים שהוצגו לנתבעת עשויים לקדם הדיון בתובענה באופן משמעותי, הם נסובים סביב שאלות המחלוקת ועשויים לספק תשובות, ראיות רלוונטיות לעניין המשפט קמא, כמו גם לייעל המשפט. יש בהשבה על השאלון, שהוצג לנתבעת ובגילוי המיסמכים שנתבקשה לעניין הפקדות הכספים כדי לפשט ההליכים תוך קיצור הצורך בהבאת ראיות ובירור עובדות רלוונטיות לתובענה. בפס"ד ג'מבו אשר הוזכר לעיל נאמר בזו הלשון: "... התקנות שבפרק ט' לתקנות סדרי הדין, מטרתן אחת: לאפשר לבעל דין, במקרה שלנו לתובעים, להכין את משפטם תוך הסתמכות גם על מיסמכים המצויים בידי הצד שכנגד וגם על תשובות בתצהיר שנתן הצד שכנגד לשאלות שהוצגו, שהן מן השאלות השנויות במחלוקת של המשפט. התקנות קובעות שכל הליך של גילוי מוקדם ייעשה עוד לפני קדם המשפט וזאת כדי לאפשר בשלב של קדם המשפט לגבש את השאלות השנויות במחלוקת, לפשט את ההליכים ולהביא לידיעת בעלי הדין את מהות החומר והטענות שבידי הצד שכנגד על-מנת שיוכלו להכין כדבעי את משפטם". במקרה דנן האמור לעיל הינו למעלה מן הצורך שכן בית המשפט המחוזי החליט על קיום צו לגילוי מיסמכים והשבה על השאלון. עוד ב- 11.5.99 לא הוגש ערעור על החלטתו. יצויין כי לפי תקנה 109 (א) לתסד"א ותקנה 115 (א) לתסד"א נקצב מועד של 7 ימים להשיב לצו גילוי מסמכים ושאלון אלא אם החליט בית המשפט או הרשם מועד אחר. לפיכך החלטת כב' השופט סגל מ- 12.5.99 שקצבה המועד של 45 יום להשיב לשאלון ולגילוי מיסמכים היטיבה עם המשיבה. לפיכך היה על המשיבה לקיים החלטת השופט סגל. הסנקציה הקבועה בתקנות באשר למקרים של הפרת הצו הינה כי בית המשפט רשאי למחוק את כתב הטענות של אותו צד, שאינו ממלא אחר ההחלטות. להלן תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי: "בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון לגלוי מיסמכים או לעיון במיסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו, ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו" לעניין הסנקציה עמדת כב' השופט חשין מפסק הדין ג'מבו המבטאת את מגמת הפסיקה בנושא - "...הסנקציה הקיצונית שניתן להפעיל נגד תובע הינה פחותה ורפה מן הסנקציה הקיצונית שניתן להפעילה נגד נתבע. הסנקציה הדרסטית נגד נתבע היא מחיקת כתב ההגנה, ופירושה של מחיקה זו הוא - הלכה למעשה - פסק דין נגד הנתבע (תקנה 97 לתקנות), ואילו הסנקציה הדרסטית נגד תובע הינה מחיקת התובענה, אך מחיקה זו אינה מהווה מעשה בית דין (תקנה 527 לתקנות סדר הדין) ורשאי תובע לחזור ולהגיש תביעתו שוב. אין איפוא סימטריה בין הסנקציה המופעלת נגד נתבע לבין הסנקציה המופעלת נגד תובע. ושאלה היא אם כך ראוי וכך רצוי." כאמור הסנקציה כנגד הנתבעת לבטול כתב הגנתה, הינה חמורה ואף קיצונית יתר על המידה. לאור שקול הדעת המסור לבית המשפט להאריך המועד לקיום צו לשאלון וגלוי מיסמכים, כאמור בתקנה 122 סיפא ולאור העובדה שהחלטת כב' השופט סגל מבית משפט מחוזי ירושלים הינה החלטה חלוטה. מוחלט כדלקמן: 1. המשיבה תשיב על השאלון ותציית לצו גילוי מיסמכים תוך 20 יום מקבלת החלטתי זו. 2. המשיבה תשלם למבקשת בהוצאות הבקשה בסך של 2,500 ש"ח עד 1.8.2000. כתב הגנהמחיקת כתב הגנהמסמכים