מבחינת הסמכות לא יכולה להיות כיום כל התלבטות שהרי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בכל תובענה אזרחית בין אדם לבין בן משפחתו (כולל ידוע/ה בציבור) יהא נושאה או שוויה אשר יהא. להלן החלטה בנושא סמכות עניינית - ידועים בציבור: החלטה העובדות הצריכות לענין: 1. התובענה במסגרתה הוגשה בקשה זו למחיקה על הסף הינה תביעה למזונות ומדור שקט ושליו' אותה הגישה אישה כנגד 'הידוע בציבור' שלה - הנתבע. 2. הצדדים לתובענה אינם נשואים זו לזה ולצורך ההחלטה בבקשה עסקינן נצא מנקודת הנחה עובדתית / משפטית כי השניים 'ידועים בציבור' המה. 3. התובענה ל'מזונות ומדור שקט ושליו' הוגשה לבית משפט זה בהתאם לס' 1(3) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995 ונבנתה כל כולה כתביעה למזונות עפ"י חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט - 1959, תוך שצורפה לה הרצאת פרטים לפי טופס 27 כנדרש בתקנה 261(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. א.בבקשה למחיקה על הסף טוען ב"כ הנתבע כי מכוח תקנה 259 לתקנות המגדירה "תביעה למזונות" למדים אנו כי עסקינן בתביעה לפי חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט - 1959 (להלן: "חוק המזונות"). לפי חוק זה "מזונות" רשאית לתבוע רק אשה נשואה מבן זוגה . מאחר והזוג שלפנינו אינו נשוי אין התובעת יכולה להגיש תביעה למזונות אלא תביעה כספית. משום כך דין התובענהלהימחק על הסף. ב. טענה נוספת בפי ב"כ הנתבע אלא שזו לגופו של עניין היא. לדבריו 'ידועה בציבור' אינה זכאית על פי הפסיקה למזונות או לסכום כספי חודשי 'דמוי מזונות' אלא תוך כדי חייה המשותפים עם הידוע בציבור שלה וגם זאת על פי הסכם מפורש או מכללא. לאחר פירוד, זכות שכזו תקום לה לידועה בציבור, אך ורק אם בידה הסכם מפורש המצביע על התחייבותו של הידוע בציבור שלה לזונה אחרי שדרכיהם נפרדו. 5. א. בישיבת יום 18.1.99 הרחיב ב"כ הנתבע בטענותיו אלה ואף היפנה את ביהמ"ש לקיומו של הסכם מפורש בכתב שנחתם בין השניים, אשר קובע דווקא היעדר חבות מזונות או דבר בדומה למזונות בין הצדדים ומעניק לתובעת פיצוי כספי בלבד. ב. ב"כ התובעת אשר ביקש פסק זמן להמציא לביהמ"ש אסמכתאות לביסוס תגובתו לבקשה למחיקה, הגיש לביהמ"ש סכומי טענות בכתב וצרף לסכומיו אלה אסמכתאות מהן ניסה ללמוד על זכותה של התובעת למזונות מהנתבע. 6. אין בדעתי לבוא חשבון עם ב"כ התובעת אשר הגיש לביהמ"ש-סכומי טענות בכתב על אף שביקש וקיבל לצרף אסמכתאות בלבד. כן בדעתי לבוא עמו חשבון על אשר החסיר בסכומיו ובאסמכתאות שצרף אליהם טעונים כנגד טענתו הראשונה של ב"כ הנתבע - האם יש לה לתובענה שבפני, כפי שהיא הוגשה, זכות קיום בכלל? אתכבד ואעשה זאת בעצמי!. דיון: 7. א. צודק ב"כ הנתבע בטענתו כי תביעת מזונות של ידועה בציבור המוגשת לבית המשפט על פי המתכונת המיוחדת הקבועה בפרק כ"א לתקנות אינה יכולה לעמוד. ב. חוק המזונות הינו חוק מטריאלי, הקובע את היקף סכום המזונות על פי הדין ואין בו כל זכר לחובתו של איש לזון את ידועתו בציבור. חוק המזונות עוסק "במשפחה" ואין הוא עוסק בזכויות ומזונות בין גבר ואשה, שמחוץ לנשואין. ב'משפחה' החוק עוסק ובבני זוג נשואים: אין בדעתי להרחיב את הדיבור בנושא זה ודי אם אפנה לשני פסקי דין של ביהמ"ש המחוזיים בת"א. - המ' (ת"א) 2296/84, 2267 תיק מ.א. 1340/84, כתב נ' מזרחי פסקים תשמ"ה(ג), 9. - המ' (ת"א) 4359/82 תיק מ.א. 3140/82, פלונית ואח' נ' פלוני פסקים תשמ"ג ב', 309. ג. אילו היתה התובענה שבפני מבוססת כל כולה על זכות שבדין, לית מאן דפליג שלא היתה יכולה היא להמשיך ולעמוד במתכונתה זו אשר יוחדה כאמור לתביעת מזונות של אשה נשואה מבעלה מכח הדין. אך לא כך הם פני הדברים. 8. א. מעיון מדוקדק בכתב התביעה המונח בפני ניתן להצביע על ניסיון של התובעת להשתית את התביעה שלה למזונות, כתביעה ממונית רגילה המבוססת על הסכם, אם לא מפורש אז לפחות מכללא. ב. מבלי לקבוע קביעות עובדתיות בדבר נכונות הטענות המפורטות בכה"ת, שהרי בבקשה למחיקה על הסף עסקינן, די אם אפנה לעניין זה לסעיפים 6, 8, 12, 25, 26 לכתב התביעה. סעיף 6: "התובעת והנתבע המשיכו לחיות יחדיו תחת קורת גג אחת, קיימו חיי אישות מלאים כבעל ואישה וניהלו משק בית משותף, תוך שהתובעת מקדישה כל זמנה ועיתותיה לטיפול בנתבע ובמשק הבית". סעיף 8: "מעת שהחלה מערכת היחסים בין הצדדים, עמד הנתבע על כך שהתובעת לא תעבוד מחוץ למשק הבית וכי כל עיסוקיה יסתכמו בטיפול בו ובצרכיו, תוך שנטל על עצמו את האחריות והמחויבות לדאוג לכל צרכיה הכלכליים, וזאת גם לנוכח מצבם הכלכלי השפיר של בני הזוג". סעיף 12: "במשך שנים ארוכות, חיים הצדדים כבעל ואישה ומנהלים משק בית משותף, תוך מאמץ משותף כאשר כל אחד תורם כפי יכולתו. התובעת שהינה כאמור חסרת השכלה, דואגת לכל ענייני הבית, מבשלת, מכבסת ומנקה, מארחת בביתה חברים וקרובים של הנתבע וכן אנשי עסקים הבאים לפגישות עסקיות עם בן זוגה. הנתבע מצדו דואג לכל מחסורה של התובעת ומנהל התא המשפחתי מבחינה כלכלית". סעיף 25: "הנתבע נוהג מעת לעת, להפקיד בידי התובעת סכומי כסף נמוכים בסכום הנע בין 150 ש"ח ל - 300 ש"ח לשבוע, אשר אינם מספיקים לסיפוק מלוא צרכיה של התובעת וכפי רמתה לה הורגלה". סעיף 26: "יצוין, כי בעבר החזיקה התובעת כרטיס אשראי, אשר באמצעותו ביצעה התובעת רכישות שונות לצרכיה ולצרכי הבית מתוך חשבונו של הנתבע בבנק הפועלים, ואולם כרטיס אשראי זה נלקח, לאחרונה, מידיה על ידי הנתבע". מסעיפים אלה עולה טענה בדבר קיומו של הסכם בין מפורש בין מכללא, מכוח נסיבות העניין והחיים הארוכים בצוותא (לטענת התובעת מעל 20 שנה), בו נטל הנתבע את המחויבות לזון את התובעת. ג. ער אני לפסיקה הקובעת כי הסכם מכללא יכול להושיע את הידועה בציבור ואת התובעת במקרה עסקינן כל עוד נמשכים החיים המשותפים. כשנפרדו הדרכים אין די בו ויש צורך בהסכם מפורש. אין בדעתי להיכנס בשלב מקדמי זה לדיון בנכונותה של הלכה זו כיום, לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אשר העלה למעלת זכות יסוד את כבוד האדם ואת חירותו ואי תלותו באחר. די אם אקבע כי מן הראוי שהלכה זו תבחן מחדש לאור חוק היסוד. לא מן הנמנע שניתן יהיה לקבוע ולבסס כיום את זכותה של אישה ידועה בציבור למזונות לאחר פירוד, גם על הסכם מכללא אשר תוכנו משתנה על פי נסיבות העניין, כפי שסבור היה כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 805/82, ורסנו נ' כהן לז(1) 529, בעמ' 532-531. (ר' לעניין זה גם עו"ד א. בן דרור, "הידועה בציבור, נשואים ללא נישואין, קוק הוצאה לאור, עמ' 86 הגורס כי ניתן לבסס זכות למזונות לאחר פירוד גם על הסכם מכללא. וכן דברי הש' ש. לוין בע"א 32/81 צונן נ' שטל, 761, 772). ד. אמנם נכון הוא שיש בידי הנתבע הסכם עליו חתומה התובעת השולל חבות למזונות או דבר הדומה למזונות והמעניק לה פיצוי כספי לעת הפירוד, אך אין בקיומו של הסכם זה כדי להביא למחיקת התביעה על הסף שהרי דיותו של ההסכם מבחינה חוקית הועמדה במחלוקת משפטית הן בכתב התביעה עצמו והן בתובענה הרכושית בתמ"ש 51941/98 שם התבקש ביהמ"ש להצהיר על בטלותו. 9. א. בעניין כתב נ' מזרחי עליו סומך ב"כ הנתבע את טענותיו, נעתר ביהמ"ש לבקשת המחיקה ומחק את תביעתה של הידועה בציבור למזונות. את החלטתו ביסס ביהמ"ש על שניים: 1. המתכונת בה הוגשה התביעה, כתביעה למזונות על פי הדין, אינה יכולה לעמוד מבחינת צורתה. 2. אילו הטעם היחיד שדבק בתביעה היה הפגם האמור, היה ביהמ"ש מתיר לתובעת לתקן את כתב התביעה ואולם מצא הוא פגמים נוספים: - השווי הכספי של התביעה לא הוגדר כראוי ועל כן לא יכול היה לקבוע אם הענין בסמכות בימ"ש השלום או ביהמ"ש המחוזי מכוח 'סמכותו העודפת'. - אין בטענה העובדתית בכת"ה כדי לגלות קיום עילת תביעה ממונית / חוזית של התובעת כלפי הנתבע מכוחה יכולה היא על פי הפסיקה לבסס תביעה למזונות. 10. סבור אני כי במצב המשפטי של היום ניתן היה להגיע גם בעניין כתב נ' מזרחי לתוצאה שונה שהייתה מונעת את מחיקתו של כתב התביעה שם על הסף ובוודאי במקרה עסקינן ואסביר את דברי! - מבחינת הסמכות לא יכולה להיות כיום כל התלבטות שהרי ביהמ"ש לענייני משפחה מוסמך לדון בכל תובענה אזרחית בין אדם לבין בן משפחתו (כולל ידוע/ה בציבור) יהא נושאה או שוויה אשר יהא. - מבחינת עילת התביעה חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מותיר מרחב מחיה לדיון מחודש בשאלת הסכם המכללא המבסס זכות למזונות של ידועה בציבור לאחר פירוד. - מבחינת סדרי הדין והפרוצדורה מן הדין והצדק להפעיל את מידת הצדק ולא להורות על מחיקת כתב התביעה ולהתיר את תיקונו אם בכלל צריך תיקון הוא. (ס' 8 (א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה + תקנה 258 ב(ג) לתקנות). זאת ועוד, ההלכה המשפטית בנוגע לשימוש בכוחו של ביהמ"ש למחוק כתב תביעה סוכמה בדבריו של ד"ר י. זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית), בעמ' 387, לפיהם: בהשתמשו בכוח למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה, כשנתבקש לעשות כן - כל שכן כשלא התבקש - חייב ביהמ"ש לנהוג משנה זהירות, כי המחיקה שוללת מהתובע את זכותו להביא את עניינו, כפי שנטען לפני ביהמ"ש; ולפיכך, מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי ביהמ"ש לפניו. סבור אני כי מן הראוי ליתן לתובעת את יומה בביהמ"ש. 11. ונקודה נוספת למחשבה - א. המחוקק בחר להכניס לגדר סמכותו של ביהמ"ש לענייני משפחה את התובענה למזונות או למדור, לא בגדר תובענה לפי חוק מסוים דווקא אלא כתובענה לפי עניין מסוים. בס' 1 לחוק אנו לא מוצאים תובענה לפי חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט - 1959 ואנו לא מוצאים 'תובענה למזונות או למדור' לפי חוק זה. אנו כן מוצאים "תובענה למזונות או למדור". ללמדך תובענה למזונות שתכנס לגדר סמכותו של בימ"ש לענייני משפחה אינה חייבת להיות תובענה למזונות על פי חוק המזונות אלא כל תובענה למזונות או למדור - מכוח הסכם למשל. זאת ועוד, נוכח פסה"ד בע"א 563/85 יגר נ' פלביץ כ(3), 244 ועניין ורסנו הנ"ל, ברור כי חוק המזונות אינו חוק בלעדי לפיו ניתן לפסוק מזונות בבימ"ש אזרחי בין אנשים חיים, שהרי האפשרות לפסיקה שכזו הוכרה בין אנשים שאינם נשואים והם ידועים בציבור מכוח התחייבות מפורשת ואולי גם מכללא. ב. תקנה 258 ב(ג) לתקנות אותה הזכרנו קודם, מאפשרת לביהמ"ש לענייני משפחה לסטות מהוראות שבפרקים אחרים שבתקנות סדר הדין. פרק כ"א שנושאו מזונות, הכולל בתוכו את תקנה 259 המגדירה 'תביעה למזונות' הינו בגדר פרק שניתן לסטות מהוראותיו על פי תקנה 258 ב(ג) הנ"ל ולנהוג בדרך הנראית הטובה ביותר לעשיית משפט צדק. אין זאת אומרת, שבדברי אלה מעניק אני זכות למזונות לידועה בציבור מכוח חוק המזונות ,בודאי שלא, שהרי חוק בית המשפט לענייני משפחה אינו חוק מטריאלי אלא חוק שענינו סמכויות בלבד אבל, מדברי אלה ניתן גם ניתן להבין שיכול ביהמ"ש לענייני משפחה לחיות עם תביעת מזונות של ידועה בציבור שנבנתה במתכונת של תביעה לפי חוק המזונות וזאת, בין אם התובענה מוגשת מכוח ס' 1(3) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה ובין אם היא מוגשת מכוח ס' 1(2) לחוק זה בהיות הצדדים ידועים בציבור. הכללים המטריאליים על פיהם תבחן הזכות, והיקפה יהיו כמובן אחרים, כפי שנקבעו בפסיקה. סוף דבר: הבקשה למחיקה על הסף נדחית. בשל השינוי במצב המשפטי וההשלכה שלו על עניינינו, אינני עושה צו להוצאות. סמכות ענייניתידועים בציבור