הכלל לעניין עיכוב יציאה מהארץ תושב חוץ - שאין להשתמש בסמכות העיכוב נגד תושב חוץ אלא במקרים מיוחדים - וגם זאת על רקע תביעת מזונות של ילדים נגד אביהם. הטעם לכך הוא שצו עיכוב היציאה עוקר את תושב החוץ מסביבתו הרגילה וממקור פרנסתו, אחרי שהוא נזדמן הנה באופן ארעי. לפיכך נדרשת במקרה כזה נסיבות כבדות משקל המבטלות את ערכו של השיקול הזהץ להלן החלטה בנושא עיכוב יציאה מהארץ תושב חוץ: החלטה בפני בקשה לעכב יציאת המשיב מן הארץ. עובדות רקע בקצרה: הבקשה הוגשה במסגרת תביעה למזונות אשה ושתי קטינות בנות כ- 9 ו- 8. תביעת המזונות היא על סך 97,430.- ש"ח לחודש, בהסתמך על טענת המבקשת לרמת חיים גבוהה במיוחד. בפני בית משפט מונחת תביעת מזונות של שתי קטינות שאליבא דכולי עלמא זכאיות להפרע מזונותיהן מאביהן. וכן תביעה למזונות של אשה שטוענת שמאז נישאה למשיב לפני כעשר שנים היא אינה עובדת והיא תלויה תלות מוחלטת במשיב - לפרנסתה, וברמה גבוהה. המשיב טוען כי למבקשת קשרים עם גבר זר. המשיב עזב את בית המגורים המשותף ב- 1.5.98 ומאז לא שילם מזונות . המשיב טוען כי הינו תושב זר וכן שבידי האשה כספים כתוצאה מביטול עיסקת רכישת מגרש. ומהן תוכל להפרע. השתלשלות העניינים בפני: בתאריך 3.2.99 התבקשתי להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ. הצו הוצא במעמד צד אחד למשך שנה. קבעתי דיון בפני ל - 10.2.99. הדיון נדחה לבקשת ב"כ הצדדים ל- 24.2.99. במועד זה שוב ביקשו ב"כ הצדדים דחייה לצורך ניהול מו"מ לפיכך דחיתי הדיון בבקשה לגופה ל- 8.3.99. במועד זה נחקרו בפני שני הצדדים . ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. כעת משהוגשו סיכומי ב"כ הצדדים הגיע המועד למתן החלטתי. ד י ו ן מעמדו של המשיב בישראל: המשיב טוען שכלל אינו אזרח ו/או תושב קבע בישראל לפיכך אין לעכב יציאתו כלל. טענה זו נשמעת תמוהה עד כדי חסרת תום לב ממי שטוען במסגרת כתב הגנתו, כך: "18. הנתבע יטען, כי התובעת לא רצתה כלל לבוא לישראל ודווקא הנתבע הוא זה ש"דחף" לכיוון זה, תוך שהתכנית היתה לבוא לישראל לתקופת נסיון בלבד. בסופו של דבר נתרצתה התובעת, אולם התנתה הסכמתה בכך שהנתבע ישכור בית מפואר ובאזור יוקרתי. בפני התובע לא עמדה כל ברירה אלא להסכים לתנאי הזה". כה רב היה רצונו של המשיב להשפיע על אשתו לבוא לארץ עד כי הסכים לשכור עבורה בית מגורים בשווי 8,500 דולר. בבית זה מתגוררים הצדדים מ- 1.8.96 .הבנות הקטינות לומדות בבית ספר ישראלי בכפר שמריהו וכעת מהין המשיב לטעון שהמקום אליו הביא את אשתו ובנותיו לגור בו אינו מקום מושבו! המשיב אף רכש מגרש בכפר שמריהו למגוריו ומגורי משפחתו בשווי של 1,750,000 דולר העיסקה בוטלה מאוחר יותר. המבקשת בחקירתה טענה : "עלינו לישראל. בהתחלה זה היה בתור נסיון. לא ידענו אם נשאר או לא. לקחנו בית לשנה. אחר כך ראינו שבאמת נשאר כאן. ברונו עשה עסקים פה. אין לי תעודת עולה עוד. הילדים שלי הולכים לבית ספר ישראלי בכפר שמריהו. יש לי דרכון בלגי. כרגע אין לי דרכון ישראל או תעודת זהות ישראלית. אין לי פה את הדרכון. יש לי ויזה של תייר. תוקף הויזה כל שלושה חודשים. כל שלושה חודשים אנחנו יוצאים וחוזרים ומחדשים את הויזה. אנחנו כבר לא גרים בבלגיה אלא גרים פה. פה זה מרכז החיים שלנו". תמהני מהן הסיבות שהניעו את המשיב שלא לבקש אזרחות ישראלית שהרי הוא יהודי וזכאי לאזרחות לפי חוק השבות. אולם העובדה שלא ביקש אזרחות ישראלית, אין בה כדי לשלול את העובדה שמרכז חייו בישראל. המשיב אמר: "אני גר פה כי הילדים שלי פה ואני לא אעזוב אותם" (עמ' 4 שורה 23) . הבנות לומדות בבית ספר ישראלי בכפר שמריהו . בנוסף, טוען המשיב שאין בדעתו לעזוב את הארץ לצמיתות ואף לא לתקופה ממושכת אלא לנסיעות עסקים בלבד ולסידור ענייניו בבלגיה ובארה"ב לתקופות קצרות. טענה זו לא מיישבת עם טענתו שהוא תושב ארעי או תושב זר. כמו כן העיד המשיב: "אני נותן יעוץ פה . אני מייעץ לחברות זרות שמשקיעות בארץ כעורך דין. ההעברה דרך פולבר זה כדי למנוע בעיות עם מס הכנסה. אני יושב לפעמים במשרד של פולבר. אני יושב גם אצל ליפא מאיר". לכאורה מדובר באדם שמרכז חייו בישראל. ד י ו ן : תקנה 376(א) לתסד"א קובעת: "376(א). הוגשה תובענה והוכח להנחת דעתו של בית המשפט או הרשם, כי הנתבע עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, והעדרו מן הארץ עלול להכביד על בירור המשפט או על ביצוע פסק הדין, רשאי הוא, בצו, לאסור על הנתבע לצאת מן הארץ וכן להורות על הפקדת דרכונו או תעודת המעבר שלו או להתנות תנאים ליציאתו (להלן: צו עיכוב יציאה)". עינינו הרואות שבתקנה 376 אין הגבלה על הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד תושב זר. ואכן, בנסיבות המתאימות, הוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ ע"י ביהמ"ש כדוגמת, ברע"א 586/88 קצב נ' קצב דינים עליון י"ב 810 בו נאמר ע"י כב' השופט שלמה לוין כך: "אמת נכון הדבר שהיותו של נתבע תושב חוץ הוא שיקול כנגד מתן הצו, אך במקרה דנן הונחה זיקה מספקת של המבקש לישראל, שבנסיבותיה הצדיקה את ההנחה שיציאתו לחו"ל עשויה להכשיל כל פסק דין שינתן נגדו". בבר"ע 199/86 כהן נ' כהן פ"ד מ(2)53, אומרת המשנה לנשיא מ. בן פורת: "הכלל שאין להשתמש בסמכות העיכוב נגד תושב חוץ אלא במקרים מיוחדים - וגם זאת על רקע תביעת מזונות של ילדים נגד אביהם - הודגש בע"א 249/69 בעמ' 704 מפי השופט לנדוי, הטעם לכך הוא שצו עיכוב היציאה "עוקר אותו (את תושב החוץ - מב"פ) מסביבתו הרגילה וממקור פרנסתו, אחרי שהוא נזדמן הנה באופן ארעי..." (שם, עמ' 705). לפיכך נדרשת במקרה כזה נסיבות כבדות משקל המבטלות את ערכו של השיקול הזה". (ראה שם, בעמ' 54, 55). ...... "לדעתי אין להניח לראש משפחה להתנער מחובתו כלפי ילדיו על ידי חצייה של גבולות ממדינה למדינה" היינו גם אם נצא מנקודת הנחה שהמשיב תושב זר - עדיין ניתן להוציא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ על פי התקנות והפסיקה. לפיכך בהחלטתי זו עלי לשקול ולאזן בין שני אינטרסים נוגדים: מחד אינטרס של המשיב לחופש תנועה כפי שנקבע בסעיף 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו שם נקבע: "כל אדם חופשי לצאת מישראל" . מאידך האינטרס הקנייני של המבקשת ובנותיה להפרע מזונותיהן בכבוד מהמשיב כמצוות סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שם נאמר: "אין פוגעים בקניינו של אדם". ראה גם אימרתו של כב' הנשיא שמגר בע.א. 7038/93 סולימן נ' סולימן דינים עליון כרך מ' עמ' 925 שם נאמר: "הפקרת בן זוגו למחסור ורעב הם בגדר פגיעה בכבוד האדם". על אחת כמה וכמה אפשרות פגיעה במזונות קטינים עולה כדי אפשרות של פגיעה בכבודם בניגוד לסעיף 2 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו שם נאמר: "אין פוגעים בחייו בגופו או ברכושו של אדם באשר הוא אדם". שיקולים המופיעים בפסיקה לעניין צו עיכוב יציאה מן הארץ הרלבנטיים לענייננו בבג"צ 3914/92 לאה לב נ' ביה"ד הרבני האזורי אומר כב' השופט ברק כך: "כנגד הזכות החוקתית של כל אדם לצאת מהמדינה עומד האינטרס של בעל דין להגשמת הדין המהותי. יציאתו של בעל דין מהארץ עשויה להשפיע על ההליך השיפוטי ועל אפשרויות הביצוע של פסק דין. קיומם של הליכי משפט סדירים להבטחת הזכויות המהותיות הוא אינטרס לגיטימי ראוי להגנה של כל צד במשפט. זהו גם אינטרס ציבורי שהליכי השיפוט יהיו יעילים, שתביעות לא תשובשנה, ושפסקי דין יקוימו. העמדת צד למשפט בפני 'שוקת שבורה' בשל יציאתו של הצד האחר מהארץ פוגע הן באינטרס האישי של הצד הנפגע והן באינטרס הציבורי בקיומם של הליכים שיפוטיים ראויים. ודוק: האינטרס הראוי להגנה של בעל דין אינו בהפעלת לחץ על הנתבע להסכים לתביעת התובע כדי לשחרר עצמו מכבלי עיכוב היציאה. המדינה אינה בית סוהר, והסכמה לתביעה אינה צריכה להיות מפתח לשחרור מהשבי. 'עיכוב הנתבע אינו מיועד לשמש אמצעי לחץ נגדו, שיפדה עצמו משביו' (זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שישית 1990) "עמדנו על הערכים, העקרונות והאינטרסים שיש להתחשב בהם לענין סעד הביניים של עיכוב יציאה מהארץ. מחד גיסא ערך היסוד בדבר חופש התנועה, ומאידך גיסא עומד האינטרס של בעל דין להבטחת זכויותיו המהותיות באמצעות ההליך השיפוטי. ערכים אלה נוגדים זה את זה. מתבקש איפוא איזון בין הערכים המתנגשים "אכן האיזון צריך לשקף את חשיבותם החברתית היחסית של הערכים המתנגשים. ראוי לו לאיזון שיימצא ביטוי עקרוני, 'המשקף אמת מידה הנושאת בתוכה קו מנחה ערכי' (כדברי השופט שמגר בד"נ 9/77 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עיתון 'הארץ' בע"מ, פ"ד לב(3)361 ----). איזון זה הוא בעל תפקיד כפול: ראשית, הוא משמש אמת מידה פרשנית על פיה ניתן מובן ללשונה של תקנת דיון; שנית, הוא קובע את גבולות הסמכות (החקוקה או הטבועה) של תקנות הדיון עצמן בית המשפט העליון קובע ,באותו ענין, את נוסחת האיזון שבין האינטרסים השונים אשר מתנגשים ביניהם בסוגיה של עיכוב יציאה מן הארץ (סעיף 18 לפסק הדין): "נראה לי כי אמת המידה החוקתית הראויה היא זו: ניתן לעכב יציאתו של בעל דין מישראל, אם קיים חשש כן ורציני כי יציאתו של בעל הדין תסכל או תכשיל את ההליך השיפוטי, או תביא למניעת ביצועו של פסק הדין". כב' השופט בר אופיר בבר"ע 7753/93 ניסנקורן נ' ניסנקורן (פדאור) קובע: "לי נראה כי מול ההוראה החוקתית שבסעיף 6(א) לחוק היסוד ניצבת ההוראה החוקתית שבסעיף 3 לחוק היסוד לפיה: 'אין פוגעים בקניינו של אדם'. ההוראה החוקתית שבסעיף 3 איננה באה להגן רק על זכויות הקניין של הזוכה, בעת שהוא בא לבצע הליכי הוצאה לפועל מכוח פסק דין. זכויות הקניין של הזוכה אינן מוגנות בהיבט הצר של הסגת גבול ושליחת יד בנכס מוחשי שלא כדין, אלא גם בהיבט הרחב יותר של זכות קניין בחוב פסוק שהוקנתה לו על פי מעשה שיפוטי. הזוכה זכאי לממש זכות קניין זו באמצעות ההוצאה לפועל, באין מפריע ועל פי דין. על כורחך אתה אומר כי ניצבות כאן שתי זכויות חוקתיות מוגנות אשר מתמודדות ביניהן על הבכורה, והדין צריך להחתך על פי הנסיבות המיוחדות של כל ענין. לא ניתן לקבוע נוסחה כללית וגורפת ולומר מראש זכותו של מי מבעלי הדין תגבר במאבק שבין שתי הזכויות החוקתיות הללו, כאשר נוסף עליהן אינטרס ציבורי כללי של קיום שלטון החוק וכיבוד פסקי דין שניתנים על ידי ערכאות שיפוט. ההעדפה בין הזכויות החוקתיות השונות חייבת להעשות בכל מקרה על פי נתוניו המיוחדים, ומתוך מתן זכות קדימה ערכית לזכות חוקתית מסוימת על פני זולתה, לפי הנסיבות האופייניות לאותו ענין". לאחרונה ב- 17.1.99 ניתנה החלטה בענין עיכוב יציאה מן הארץ ע"י כב' השופטת דורנר ברע"א 6424/98 סימון דוד נ' מפרק דגני עמירים (טרם פורסם) שם נאמר: "11. בהתייחס להשפעת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על דיני הסעדים הזמניים, אמר המשנה לנשיא, השופט ש. לוין, את הדברים הבאים: המפנה חל עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית (סעיף 3), והסב את תשומת הלב גם לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לתת צו זמני... גברה ההכרה שבתי המשפט נדרשים ליתר זהירות מאשר בעבר במתן צווים זמניים, וכמו בסוגיות אחרות, נדרשים עתה בתי המשפט לערוך איזון בית האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה... איזון האינטרסים האמור מחייב בחינה מחודשת של סדרי הדין, נטלי ההוכחה וכמות הראיות הנדרשים.... איזון אינטרסים זה חיזק את המגמה למציאת מכנה משותף עקרוני בין צו העיקול הזמני לבין הצווים הזמניים האחרים בין בסדרי הדין, בין בנטלי ההוכחה ובין בכמות הראיות הנדרשת מהמבקש צו זמני כלשהו". (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, תקדין עליון 97(2) 342, סעיף 11 לפסק הדין; ההדגשה אינה במקור). נראה לי, איפוא, כי, הן לעניין נטל הראיה והן לעניין מידת ההוכחה לצורך מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ על פי אחד ממקורות סמכותו של בית המשפט - חוק, תקנה או סמכות טבועה - יש ליישם מבחנים זהים, בהתאמה למהותם הקונקרטית של העניינים העומדים על הפרק והוראות הדין הרלבנטיות. אמנם, עילות העיכוב משתנות מעניין לעניין, אולם התשתית הרעיונית והמשפטית, המונחת בבסיס הסמכויות למיניהן, זהה. משכך, יש צורך להניח את דעתו של בית המשפט בדבר קיומה של עילת תביעה, בדבר קיומם של סיכויי הצלחה בהליך - המתקיים או הצפוי - ובדבר קיומה של עילת עיכוב, דהיינו, חשש ממשי מפני הימלטות, הכבדה על בירור המשפט, הברחת נכסים וכיוצא בזה. לשון אחרת: לא די בבחינת קיומה של עילת עיכוב, לאמור חשש לעזיבת הארץ, חשש להימלטות באופן אחר או חשש להברחת או העלמת נכסים, כדי להימנע מלפרוע דרישת תשלום או מחקירה בדבר עסקי החברה, אלא שיש להוכיח להנחת דעתו של בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את חיובו הצפוי בדין של מי שמבקשים את עיכוב יציאתו מן הארץ. שותפה אני לביקורת זו. דעתי היא, כי אין להסתפק בהגשת תובענה גרידא ואין להתמקד בהוכחת עילת העיכוב בלבד, כאמור לעיל (ראו ד. שוורץ 'סעדים זמניים - קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי' מחקרי משפט י"ג (תשנ"ז) 441, 445-447). קיומה של עילת עיכוב אינה אוצרת, לכשעצמה, הצדקה מספקת לעכב אדם מלצאת את הארץ, שכן היה והתביעה שבמסגרתה מתבקש מתן הצו תמצא, לכאורה, חסרת סיכויי הצלחה, ניטלת מאליה ההצדקה למתן הצו. זאת ועוד: סעדים זמניים לסוגיהם נועדו למנוע מבעל זכות נטענת לעמוד בפני שוקת שבורה עת יבקש לברר את זכותו או לממשה. משכך, עיכוב יציאתו מן הארץ של אדם, ללא שנבחנה השאלה אם יש ממש בתביעה שהוגשה נגדו, אינה עולה בקנה אחד עם דרישת המידתיות הגלומה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפיכך, האפשרות לקבוע - ולו לכאורה - כי אם לא יינתן הסעד הזמני כי אז יסוכל בירורה או מימושה של הזכות לה טוען מבקש הצו, מחייבת בחינה של סיכויי הצלחת התביעה. נראה לי, איפוא, כי יש להשוות את הדרישות לעניין מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ לדרישות החלות על הטלת עיקול זמני ולאלה החלות לעניין סעדים זמניים למיניהם, וליישמן בשינויים המחוייבים (ראו ד' שוורץ 'מגמות התפתחות בסדר הדין האזרחי', ספר השנה של המשפט בישראל - תשנ"ו (א' רוזן-צבי עורך, תשנ"ז) 417, 466-467). יישום ההלכות דלעיל על ענייננו ראיות לכאורה לביסוס התביעה מדור: לביסוס טענתה מצרפת המבקשת בין השאר הסכם שכירות לפיו עבור בית המגורים של הצדדים בכפר שמריהו שילם המשיב שכר דירה סך של 8,000 דולר לחודש בתשלום לשנה מראש ב- 28.7.96 על סך 96,000 דולר . החוזה הוארך לשנתיים נוספות בסכום מופחת של 6,500 דולר לחודש. חוזה השכירות עומד להסתיים ב- 1.8.99. המשיב טוען שדי למבקשת לשכור דירה בעלות של 3,000 דולר - ראה סעיף 18 לכתב הגנתו. המשיב במהלך עדותו בפני אמר: "אם הייתי שם הייתי יכול למצוא בית בשכירות עבור 4,000 או 3,500 דולר. בגלל הסכסוך אמרו לי שלא לעשות טראומה ולא להזיז עוד פעם את הילדים, ואמרתי בסדר". היינו, לדעת המשיב ראוי להן, למבקשות, לגור בדירה ששכר הדירה המשולם בגינה הוא בגובה 3,500 - 4,000 דולר לחודש. רמת חיים: המשיב עצמו מתגורר כיום בנפרד במלון המלך דוד בת"א תמורת הסך של 2,500 דולר לחודש. התובעת צירפה אישור של חברת אל-על לנוסע המתמיד ממנו עולה שהמבקשת נסעה לחו"ל מנובמבר 96' - מרץ 93' משך 17 חודש - 23 פעמים. כמו כן העיד המשיב (עמ' 7 שורה 21): "יש לי מכונית מרצדס 320. לאשתי יש ג'יפ צ'ירוטי". מזונות עפ"י גירסת המשיב: דברי המשיב: "מה אני צריך לשלם כשיש לי (צ.ל. לה מ.ק.) 340,000 דולר . היא יכולה לחיות 3 שנים עם הכסף הזה" (ראה עמ' 7 שורה 13 לפרוטוקול) היינו לפי חישובו של המשיב זקוקה המבקשת לסך של 10,000 דולר כמזונות לחודש (340,000 דולר ו- 3 שנים 113,000 דולר לשנה + ריבית - סה"כ כ- 10,000 דולר לחודש) איני רוצה כמובן להביע דעתי באשר לסיכויי התביעה דנן, די אם אומר מתוך האמור לעיל כי קיימות ראיות לכאורה המאששות תשתית ממשית לקיומה של תביעה בת סיכוי נגד המשיב. להלן השיקולים ששקלתי בין היתר בהחלטתי זו: טענות המשיב: 1. המשיב טוען שחייב לעזוב מדי שלושה חודשים על מנת לקבל אשרת תייר. 2. המשיב טוען שלטענת המבקשת הוא חייב להתייצב בבלגיה לצורך הליכים פליליים שמנוהלים נגדו בבלגיה שאם לא כן תחולט ערבות בסך 230,000 דולר שהפקיד שם לשם הבטחת התייצבותו. המשיב עצמו לא צירף כל אסמכתא לכך אלא מסתמך הוא על דברי המבקשת. על טענות אלו ייאמר, כי חובותיו כאמור לעיל אינן גוברות על חובתו להבטחת המזונות. ולכן יתכבד המשיב וידאג לערבויות מתאימות וכך לא תימנע יציאתו כל 3 חודשים וערבותו בבלגיה לא תחולט. 3. המשיב טוען כי בידי האשה סך של 340,000 דולר שהתקבלו כתוצאה מביטול עיסקת רכישת מגרש בכפר שמריהו ומכספים אלה היא יכולה להתקיים ברווחה זמן מה. (שלוש שנים לדבריו). ייאמר מייד כי באשר לטענה זו, טוענת האשה שהסכום שנותר בידיה נמוך בהרבה, נותר לה סך של כ- 150,000 עד 200,000 דולר כיום . "אני חיה מהכסף הזה של המגרש. אני לא יודעת כמה יש לי בחשבון היום. יותר מ- 150,000 דולר. פחות מ- 200,000 דולר. שמתי 25,000 דולר שהיו לי בכספת מהכסף שנתן לי בחשבון עו"ש. טענה נוספת בפיה שעל פי הסכם בינה ובין בעלה המשיב הכסף שייך לה בלבד ולא אמור לשמש למזונות כלל. 4. המשיב טוען כי הבקשה הוגשה רק שבוע לאחר הגשת תביעת הרכוש וכעבור חודשים רבים מפרוץ הסכסוך בין הצדדים. אם אכן למבקשת חשש שהמשיב יעזוב את הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות מדוע לא ביקשה צו עיכוב יציאה קודם? על כך טוענת המבקשת שהצדדים ניהלו מו"מ וכן למשיב היו כספים בארץ ולכן ומשיקוליה בחרה האשה לא לבקש צו עיכוב יציאה. רק משכלו כל הקיצין והמבקשת נוכחה שהמשיב "התנקה" מנכסיו הגישה מייד בקשתה זו. כדבריה: "הוא עזב את הבית ב- 1 במאי. אז לא חשבתי לבקש עיכוב יציאה בכלל. היה קשר בינינו. היינו מדברים. לא חשבתי שזה ילך לאן שזה הגיע. ....... ביוני עוד היה מצב טוב. לא חשבתי שיהיה מלחמה או שנגיע לפה. המלחמה התחילה אחרי כמה חודשים בנובמבר שהיה הסכם וכשהוא חתם על הסכם. פתאום הוא אמר שהוא לא רוצה לעמוד על ההסכם שלו. בנובמבר הוא היה פה בעסקים. היו מליוני דולרים. היה לו 8 מליון דולר במרלז. הכסף שלו היה פה לכן לא עשיתי לו עיכוב יציאה. לא ידעתי שב- 1 לספטמבר הוא מכר את המניות. רק אחר כך בדקנו וראינו. אפילו שהוא מכר הכסף שלו היה פה כי זה לוקח כמה חודשים עד שהכסף מגיע. אני האמנתי בו. היה לנו הסכם. לא חשבתי שיהיה לנו בעיה. בנובמבר ראיתי שהוא לא עומד בהסכם. אז התחלנו לבדוק ולברר. בנובמבר עוד היו לו כספים, קומפי . ..... כל הכספים כבר יצאו מכאן. סמכתי על כך שיש לו עסק. פתאום אני רואה שאין לו כלום. אחר כך הוא איים עלי שאם יהיה משפט הוא לא יתן לי גרוש. אמר לי את זה בדצמבר, ינואר. אני יודעת שהוא יכול ליסוע מפה ולנהל נגדי מלחמה במשך שנים ולייבש אותי. בנובמבר הגשתי נגדו הליך בבית משפט. וקיויתי שנגיע לאיזה הסדר. לא הייתי בטוחה. לא ביקשתי עיכוב יציאה בנובמבר". ........ צו המניעה בתביעה הרכושית נמסר ב- 31.1.99 ועדיין לא ביקשתי צו עיכוב יציאה מן הארץ. כל עוד ידעתי שיש לו עסק פה וכסף פה לא חשבתי שיש סיבה לעשות עיכוב יציאה מן הארץ. ב- 1.2. וב- 1.3 עוד היו כספים שצריכים להכנס. כשרצינו להקפיא את הכספים נודע לנו שאין כספים , זה נודע לנו במועד הגשת הבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ. כל זמן שידעתי שיש לו עסק פה וכסף לא חשבתי על עיכוב יציאה. כשעשינו את מסירת הצו ב- 31.1. לברזני אמרו שהכספים כבר אינם. בין ה- 31.1. ל- 3.2. קיבלנו תשובה מברזני שאין כסף. פתאום ראיתי שהוא יכול ללכת מפה כי אין לו כבר כלום. לא היה שום דבר בכתב אבל הם נתנו לנו לחשוב שאין כסף". אם כן הזמן בו השתהתה המבקשת בהגשת הבקשה לעיכוב יציאה נראה בעיני סביר לאור הסבריה כמצוטט לעיל. 5. המשיב טוען שהוא כה קשור לבנותיו עד שאין חשש שיינתק מהן . על כך ייאמר שיש אבות רבים אי שם בעולם שאוהבים את ילדיהם אהבת נפש אך חיים בנפרד מהם ואף אינם נושאים במזונותיהם. אני מאמינה בכנותו של המשיב ובאהבתו את בנותיו - אך את מזונותיהן יש להבטיח. 6. העדרו של המשיב מן הארץ לא יכביד על מהלך בירור המשפט ולהיפך יתכן שיקל על המבקשת שכן עשוי ויינתן פסק דין נגדו בהעדרו. מה עוד שהמשיב מיוצג על ידי עורך דין ואף הגיש כתב הגנה בתיק. אמת נכון הדבר אלא שהבעיה היא במישור ביצועו של פסק הדין לכשיינתן והוצאתו לפועל. 7. המשיב טוען שהותרת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגדו עלול לפגוע במהלך עסקיו. לכאורה צו עיכוב היציאה מן הארץ לא עלול לפגוע בצורה קרדינלית במהלך עסקיו של המשיב שמאז 1996 קבע את מרכז עסקיו בישראל ולראיה טענתו שהוילה בכפר שמריהו נשכרה כוילה מפוארת על מנת לארח שם אנשי עסקים וגם הדירה במלון המלך דוד בת"א שנשכרה תמורת 2,500 דולר לחודש נשכרה לשימוש גם כמשרד. למשיב שהנו עורך דין במקצועו קורספונדנט בניו יורק שהוא גיסו - עו"ד סימור בראון עמו נמצא המשיב בקשרי פקס. בעידן המודרני יקל על איש העסקים לנהל עסקיו מכל מקום בו יש תקשורת זמינה - מה עוד שהמשיב בחקירתו הנגדית אמר "עיקר הפעילות העסקית בראש שלי". (עמ' 7 שורה 13). טענות המבקשת: 1. לטענת המבקשת במהלך ניהול משא ומתן בין בני הזוג דאג המשיב להבריח נכסים בחברות מרלז וקומפי שבשליטתו, באופן שכיום לכאורה הוא מרוקן מנכסים בישראל שניתן לעקלם לצורך הבטחת אפשרות של גביית מזונות לכשייפסקו. המשיב בחקירתו אישר טענה זו וטען כי למעט ערבות בנקאית על סך 60,000 דולר שניתנה לשם הבטחת הסכם שכירות וסך של 25,000 דולר אין לו יותר רכוש בארץ. לטענת המבקשת קיבל המשיב סך של 6 מליון דולר תמורת זכויותיו בחברות אלה, והיא אינה יודעת לאן "נעלמו" כספים אלה. המבקשת לא נחקרה על טענתה זו כלל. 2. המשיב לא משלם מזונות שוטפים למרות דרישות ב"כ המבקשת. הכספים שקיבלה המבקשת בגין ביטול רכישת מגורים בכפר שמריהו בסך של 340,000 דולר ברוטו, כיום נותר 150,000 עד 200,000 דולר, אלא שהכספים ניתנו על ידי המשיב לבעלות המבקשת ללא קשר לכל התחשבנות אחרת ביניהם ולא על חשבון מזונות. בפועל, משלא משלם המשיב מזונות, נזקקת המבקשת לכספים אלה למזונותיה כך שנותר בידה סכום קטן בהרבה מהסכום שבו נקב ב"כ המשיב. 3. המשיב חתם על "נייר" שנרשם ע"י עו"ד קניר ובו התחייב לתת למבקשת סך של 2,652,000 דולר במסגרת הסכם גירושין - סכום שמעיד על יכולתו ומבסס לכאורה לטענת המבקשת תביעת מזונות בסכום כה גבוה. (איני דנה כמובן בנפקותו של אותו "הנייר"). 4. המשיב עצמו בחקירתו בפני הודה בבעלות על 3 דירות בניו יורק, פריז ובלגיה כדבריו: "יש לי 250,000 - 300,000 דולר במזומן. יש לי דירה בפריז, בניו יורק. לא מושכרות. אני גר שם. גם באנטוורפן. הדירות כולן למכירה. זה כל רכושי. יש לי גם חובות שחבים לי אנשים בגלל עבודה. זה בין מליון ל- 2 מליון דולר. כשחתמתי על מסמך אצלך לשלם לה 2.6 מליון דולר לא היה לי את הכסף ". לכאורה יכול המשיב להמציא ערבויות נאותות לשם הבטחת מזונות התובעת. 5. יציאת המשיב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. המשיב טוען בתצהיר הנגדי כאילו לא נטען ע"י המבקשת "ולו בחצי מילה" כדבריו שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת ולא היא. בבקשת האשה נרשם כך: "28. לאשה חשש כבד, שהבעל יקפח זכויותיה וזכויות הבנות, ינצל את עובדת היותו אזרח ארה"ב וימלט מן הארץ, ויאמר במפורש, שהבעל אמר לה שבאם תגיש נגדו תביעותיה ידאג לנשלה מכל זכויותיה, ויעשה כל שביכולתו על מנת שלא לשלם לה סכום כלשהו". 6. יתכן שכיום ממש אין חשש שהמשיב ייעלם אך מי לידיה של המבקשת ובנותיה יתקע שתכנית כזו לא תתגבש אצל המשיב, שלו בסיס איתן בחו"ל - בניו יורק ובבלגיה - בעוד שבוע, חודש או חודשיים? ואז מניין תפרענה? 7. ב"כ המבקשת במסגרת חקירתו הנגדית הציג למשיב מסמך הנושא כותרת "בקשה להמצאת מט"ח הקצבת מט"ח" שם חתם המשיב על המסמך ובו נאמר בין השאר: "אני מצהיר כי מקום מגורי הקבוע הוא בישראל". המסמך מ- 24.4.97. המשיב מבטל את חשיבות חתימתו וטוען שלא ידע בדיוק על מה חתם . מכאן ראיה, מחד לכך שבעבר טען שמרכז חייו בישראל ומאידך, תגובתו מעידה על חוסר רצינות וחוסר אחריות. המשיב שהוא עורך דין, מצפה שטענתו שלא הבין ולא הוסברה לו כדבעי משמעות ה"נייר" שחתם בפני עו"ד קניר ושלא ייחס חשיבות למסמך שחתם לחברת ישראכרט תתקבל בהבנה, ולא כך הוא. כמו כן טען באשר למסמך נספח א' לכתב התביעה: "נספח א' לתביעה לא מחייב אותי. האם אתה יודע את הרקע של המסמך?" על כך ייאמר: "אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר?" . אם עורך דין שעוסק בייעוץ לגופים בינלאומיים, חותם על ניירות אף שכתובים הם בעברית בלא להבין משמעותם כיצד ניתן בכלל לתת נפקות לחתימה כלשהיא. יתר על כן אם חותם הוא כלאחר יד כיצד ניתן לייחס לו אחריות ורצינות באשר לחובתו במזונות בנותיו הקטינות ואשתו? ובכן לאור השיקולים שפורטו לעיל בעד ונגד השארת צו עיכוב היציאה מן הארץ על כנו ולאור הפסיקה שחלקה צוטט לעיל לאחר ששמעתי חקירת הצדדים ועיינתי בסיכומיהם ותוך נקיטת האיזונים המתאימים מצאתי לנכון להשאיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד המשיב במסגרת בקשה זו, על כנו. ערה אני לגישת הפסיקה לפיה יש להקפיד הקפדת יתר טרם הוצאת צו עיכוב יציאה בכלל וכנגד מי שאינו אזרח ישראל ו/או תושב קבע בה (לטענתו) בפרט אולם אין כמקרה דנן מתאים ומצדיק הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב. יושם אל לב שצו העיכוב הוצא למשך שנה בלבד. המשיב רשאי , כמובן, להציע ערבויות בנקאיות או אחרות ו/או בטחונות ו/או שני ערבים להנחת דעתי שיערבו לתשלום המזונות לכשייפסקו. למשיב נכסים בחו"ל עליהם סיפר אך לא המציא מסמכים באשר למצבם המשפטי של נכסיו (על שם מי רשומים, האם משועבדים או מעוקלים וכד') והוא יכול לדאוג להמצאת ערבות בנקאית. אני מחייבת את המשיב בהוצאות הבקשה בסך של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ שישולמו עד 10.5.99. המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים. המשיב לא מציין את כתובת מגוריו לכשישהה בחו"ל. עיכוב יציאה מהארץתושב חוץ