התנאים למתן צו הרחקה בעילת אלימות במשפחה הם: א. קיומה של סכנה מוחשית מיידית המרחפת על ראשם של האשה והילדים. ב. מעשה האלימות הם בעלי חומרה מיוחדת. ג. יש להוכיח מי אחראי למריבות ומתי החלו. ד. אלימות רוחנית יכולה לשמש עילה לצו הרחקה בנסיבות מיוחדות. בהתקיים הנסיבות הללו יינתן הצו ולתקופה קצובה. להלן החלטה בנושא צו הרחקה הטרדה מאיימת: החלטה העובדות הצריכות לענין 1. בפני בקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיב - מלהכנס לדירה בה מתגוררים המבקשים בגבעת שמואל (להלן: "הדירה"); להימצא בטווח 200 מ' ממנה; להטריד את המבקשים בכל דרך ובכל מקום לרבות הטרדות טלפוניות, מעקבים ואיומים. 2. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה למדור שקט ו/או צו מניעה קבוע אותה הגישו המבקשים כנגד אביהם ביום 22.3.99. 3. המבקשת מס' 1 (להלן: "האשה") והמשיב (להלן: "הבעל") נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י בשנת 1993 ולהם ארבעה ילדים קטינים הם המבקשים 2-4 וילד נוסף שנולד במחצית שנת 1999 (הבעל והאשה להלן שניהם: "בני הזוג"). 4. א. בני הזוג הינם חרשים אילמים והשלום לא שרר במעונם מתחילת נישואיהם. ב. מיד לאחר הולדת הבן הבכור, המבקש מס' 2, הגישה האשה תביעת גירושין נגד הבעל. לאחר שנים של התדיינויות ,במהלכן חיו הצדדים תחת קורת גג אחת ואף הביאו לאויר העולם שני ילדים נוספים, נחתם ביניהם הסכם גירושין אשר אושר בביה"ד הרבני ואף קיבל תוקף של פסק דין. על פי ההסכם ויתרה האשה על זכותה לשכירות סוציאלית בדירת 'עמידר' בה התגוררו בני המשפחה והסכימה לתשלום 400 ש"ח מזונות לחודש צמוד לתוספת היוקר המשולמת לשכירים. ג. הבעל חזר בו מההסכם והאשה פתחה בהליכים בביהמ"ש לענייני משפחה. 5. א. ביום 2.12.98 הגישה האשה תביעה למזונותיה שלה (תמ"ש 94870/98) וביום 22.2.99 הגישה היא תביעה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א- 1991 למתן צו הגנה כנגד בעלה האוסר עליו להכנס לדירה.... וכו'. (תמ"ש 9484/98). ב. מותב אחר של בימ"ש זה נענה לתובענה ונתן צו הגנה במעמד צד אחד. דיון במעמד שני הצדדים נקבע ליום 4.3.99 בפני. ג. בישיבת יום 4.3.99 ראיתי לנכון להפנות את הצדדים בהסכמתם ליחידת הסיוע שם הגיעו הם להסכמה לפיה יוארך צו ההגנה עד להחלטה אחרת תוך קביעת הסדרי ביקור בין הבעל לקטינים. בהחלטתי מאותו יום הוריתי על משלוח ההזמנה לתסקיר הסעד שניתן עוד ביום 22.2.99 תוך הנחיה לכלול בתסקיר התייחסות להיבטי האלימות במשפחה, מערכת היחסים הזוגית והשלכותיה על הקטינים. ד. בישיבת יום 8.6.99 שנתקיימה לאחר ישיבה זו, התייצב הבעל עם באת כוחו אשר ביקשה אורכה להגשת כתבי הגנה לתובענות שהוגשו, ביניהן תביעה למזונות של הקטינים (תמ"ש 94872/98) והתביעה שבפני למדור שקט ושליו ו/או לצו מניעה קבוע שהוגשו ביום 22.3.99. האורכה ניתנה וצו ההגנה נותר על כנו תוך שינוי מה בהסדרי הראיה. ה. בישיבה הנוספת שנקבעה ליום 12.7.99 נפסקו מזונות זמניים לקטינים ללא התייחסות לצו ההגנה משום שטרם הגיעו לביהמ"ש תוצאות האיבחון הפסיכולוגי שנעשה לקטין על פי המלצת פקידת הסעד בתסקירה מיום 11.4.99. ו. בישיבת יום 28.10.99 נתבקשתי ע"י ב"כ הצדדים להידרש להמשך קיומו של צו ההגנה ולשאלת צו המניעה בבקשה הנדונה. לשם כך קבעתי ישיבת קדם נוספת ליום 22.11.99 בתקווה שעד אז יומצאו לי תוצאות האיבחון של הקטין. ז. במהלך ישיבת יום 22.11.99 וגם בישיבת יום 13.12.99 נחקרו הצדדים על תצהיריהם. בסיום ישיבת יום 13.12.99 החלטתי להשהות את מתן ההחלטה עד לקיום ישיבה בנוכחות העו"ס וחבירו של הבעל, מתוך הבנה שהסכסוך הקשה הקיים בין בני הזוג לא יפתר בהכרעה הספציפית שתנתן על ידי בשלב זה או אחר בענין צו המניעה וכי מן הראוי להשקיע מאמץ בכיוון של הסכם כולל. כולם הסכימו שכך נאה וכך יאה אלא שבישיבת יום 5.1.2000 בה נכחו הצדדים, העו"ס וחבירו של הבעל נותר הבעל בעמדתו שלא להתגרש מהאשה והדרך להסכם כולל נותרה חסומה כשהיתה. ח. בנסיבות אלה ולאור העובדה שהמועד לפקיעת צו ההגנה עומד בפתח - 22.2.00 אין מנוס אלא מליתן החלטה בבקשה. המימצאים על פי התסקירים והאיבחון הפסיכולוגי 6. א. התסקיר הראשון הוגש ע"י פקידת הסעד מבלי שזו נפגשה עם הבעל משום חוסר שיתוף פעולה שלו ואי היענות לקריאות שהופנו אליו באמצעות בני משפחתו וחבירו. ב. בדברי הסיכום בתסקיר באשר לזוגיות נאמר: "יחסי הזוגיות מלווים במתח רב, אי הסכמות, מריבות ואף אלימות. שני בני הזוג נתונים כל אחד להשפעה מסיבית של משפחות המוצא ואף תלויים במשפחות המוצא בתיפקודם היומיומי ובקשר עם החברה הסובבת. משפחות המוצא מעורבות יתר על המידה בחיי היומיום ובהחלטותיהם". ובמקום אחר: "בני הזוג לא הצליחו לפתח מערכת זוגיות תומכת ותקשורת בונה לצורך ניהול עצמאי של חייהם. קיימת ביניהם בעיה של תקשורת ,חילוקי דעות רבים, אוירה קשה מלווה האשמות הדדיות ולדבריה המבקשת גם אלימות פיזית כלפיה. אין חלוקת תפקידם ברורה בין בני הזוג בכל הנוגע להורים ותיפקוד במשק הבית". ג. אשר לאלימות, מציינת פקידת הסעד בהגינות, כי הדברים נמסרים מנקודת ראותה של האשה משום שהבעל לא הופיע ליתן עמדתו בענין זה למרות שהוזמן ונקבעה אף פגישה עמו בענין זה יחד עם חבירו. לדברי המבקשת האלימות כלפיה נמשכת מזה 6 שנים. הבעל היכה אותה בעבר,קיים עמם יחסי מין שלא מרצונה, הוא אדם אלים, עצבני אשר צועק עליה וגם על הילדים בהתנהגם שלא כראוי. ד. אשר לקטין אנו מוצאים מתסקיר התייחסות מיוחדת. מדובר בילד בעל עיכוב התפתחותי מולד עם חסך סביבתי וקשיים רגשיים. השיפור שחל במצבו הרגשי בגן הטיפולי נעצר וחלה נסיגה במצבו בשל ההתדרדרות ביחסים שבין ההורים. התנהגות רגרסיבית נצפתה בקטין ע"י הגננת כל אימת שחזר הוא מביקור אצל אביו. ענין זה טעון בדיקה לדברי פקה"ס ולצורך כך נבחנה האפשרות לערוך לקטין אבחון פסיכולוגי כדי לבדוק את המצוקה הרגשית בה הוא נמצא. 7. בתסקיר השני מיום 8.7.99 אין התייחסות מספקת להיבטי האלימות במשפחה למעט קבלת גירסתו של הבעל המכחישה כל טענת אלימות כלפי האשה. יחד עם זאת עולה מהתסקיר, כי מפגשיו של הבעל עם ילדיו, למעט הקטין המגלה סימני אי נוחות, הם טובים, כך גם לדברי האשה אשר אמרה לעו"ס כי הילדים שמחים לקראת הבעל, שמחים לנסוע עמו לשבת (סוף שבוע) למעט הקטין כאמור הגם שהוא שמח להפגש עם אביו בגבעת שמואל. 8. ביום 26.10.99 הוגש תסקיר שלישי לביהמ"ש. גם בתסקיר זה מדווחת פקה"ס על קיומם של הסדרי הראיה בין האב וילדיו והקשר ביניהם. ההתרשמות היא, כי המפגשים תורמים לילדים ככל שהם מתקיימים בביתם שלהם ולא בבית מגוריו של האב. מנגד התרשמה פקה"ס, כי קיימת מעורבות יתר של אחיותיה של האם אשר מסיתות אותה נגד האב עד כדי העלאת דרישה למניעת הסדרי הביקור או צמצומם. 9 לתסקיר הנוסף מיום 21.11.99 אשר עסק רובו ככולו בשאלת הסדרי הראיה, תוך התעלמות מהיבטי האלימות בתא המשפחתי, צורפו תוצאות האיבחון הפסיכולוגי שנערך לקטין. מעיון בתסקיר עולה, כי חלה נסיגה קשה בכל הנוגע למערכת היחסים בין הבעל לילדיו, כך לפחות לטענת האשה. הפעם, בניגוד לדבריה בתסקיר השני, היא מתנגדת לביקורי הילדים כולם עם הבעל בסופי שבוע וטוענת, כי הם חוזרים במוצ"ש כשהם עצובים וסובלים מבעיות הרטבה ואינקומפרזיס. כתוצאה מכך התווסף מקור מתח נוסף ליחסים הטעונים ממילא בין בני הזוג - הסדרי הביקור. בתסקיר מציינת פקה"ס את התרשמותה כי האשה נתונה ללחץ מסיבי של אחיותיה היוצאות נגד הסדרי הביקור וכן נגד תכנית ההדרכה הטיפולית שהותאמה לבעל. על חומרת המצב אני יכול ללמוד מדברי פקה"ס על המפגש בינה ובין הקטין בו ניסתה לשוחח עמו על הנושא. לדבריה, האשה שנכחה במפגש כוונה את הקטין לדווח לה "שאבא מכה אותו והוא לא רוצה ללכת אליו לשבת". על מעורבות המשפחה המורחבת בקורה את התא המשפחתי הגרעיני שבפני ניתן ללמוד מכך שלכל פגישות האיבחון לווה הקטין ע"י דודתו דווקא ולא ע"י אמו. מהפגישות למד המאבחן (פסיכולוג מומחה במקצועו) על האינטראקציה הטעונה מאד מבחינה רגשית שבין הדודה ובין הקטין. ברור לי אם כן שהילד סבל וסובל מחוסר יציבות בסיסי בחייו וכל מעורבות שלו בסכסוך בין הוריו רק תחמיר את מצבו. 10. טרחתי והרחבתי בניתוח המימצאים בתסקירים , שברובם עסקו בשאלת הסדרי הראיה לצערי, למעט התסקיר הראשון שנערך ללא עמדת האב כאמור, כדי לנסות ולדלות מהם קווים מנחים להכרעתי בשאלה הקשה האם לדחות את הבקשה לצו מניעה או להעתר לה. לא למדתי מהתסקיר על קיומה של אלימות כלפי האשה ו/או כלפי הילדים. כן למדתי על מערכת יחסים עכורה וטעונה רגשית אשר עלולה להוביל לאלימות. האשה נחושה בדעתה להתגרש, הבעל אשר חתם על הסכם גירושין וחזר בו עומד בדרכה ולא מן הנמנע שרצונות מנוגדים אלה מובילים למתח בלתי נסבל שבוודאי משפיע קשות על הילדים ותיפקודם. המצב חמור עוד יותר משום מצבם של שניים מהילדים - הקטין הסובל מעיכוב התפתחותי מולד והקטין הנוסף הסובל מבעיות תקשורת ודיבור בלתי ברור. המימצאים על פי תיקי המשטרה 11. בהחלטתי מיום 13.12.99 הוריתי על המצאת תיקי המשטרה שנפתחו בגין תלונת האשה כנגד הבעל וצילומי המסמכים והפרוטוקולים בתיק פלילי 14398/97 בו נידון כתב אישום פלילי שהוגש כנגד הבעל בגין אלימות כלפי אשתו. 12. א. על פי כתב האישום, הואשם הבעל, כי בתאריך 19.6.96 תקף הוא את אשתו שלא כדין וללא הסכמה בכך שחבט בה באגרופים בראשה ובכל חלקי גופה. ב. הבעל כפר באשמה המיוחסת לו. ההליך עדיין מתנהל וטרם ניתנה הכרעה בו. 13. א. לביהמ"ש הומצאו חמישה תיקי משטרה שנפתחו נגד הבעל. תיקים אלה, על החומר שבהם הונחו לעיני ביהמ"ש בלבד, כך נתבקשתי ע"י המשטרה, שכן טרם הוחלט אם להגיש בהם כתב אישום נגד הבעל. מטבע הדברים לא אפרט את שיש בהם כדי לא לחשוף את האשה, אשר אמורה להעיד בתיק, לראיות הנמצאים בהם, דבר העלול לפגוע במשקל עדותה. ב. על פי המכתב שצורף ע"י המשטרה נראה שיש כוונה להגיש כנגד הבעל כתבי אישום כנגדו בגין הפרת הוראה חוקית, איומים ותקיפה. את המכתב אני מצרף לתיק אך לא את חומר הראיות שהוצג בפני. המימצאים העולים מחקירת הצדדים: 14. בתצהיר התשובה שהגיש הבעל לבקשה לצו מניעה מכחיש הוא הכחשה גורפת כל התנהגות אלימה המיוחסת לו. לדבריו, כל התיאורים בבקשה בדבר אלימות מצידו חסרי כל בסיס ויסוד והתלונות תלונות סרק שהוגשו כנגדו בלחצן של אחיות האשה. הבעל מוסיף ואומר, כי בכל אותן פעמים בהם נשאר בדירה למרות צו ההגנה שהוצא כנגדו, נעשה הדבר בהסכמה של האשה. הבעל הכחיש את טענת האשה, כי אנס אותה והוא טוען לקיום יחסי אישות בהסכמה. עוד הוסיף, כי דווקא הוא קרבן לאלימות מצד אחיותיה של האשה. 15. א. בחקירתו אישר הבעל, כי הוא נכנס לדירה בה מתגוררים האשה והילדים כמה פעמים ושהה בה על אף צו ההגנה שהוצא כנגדו. הוא נתן הסבר לכך - היה קר והוא לא רצה שהילדים יהיו בחוץ. לדבריו הוא ישב בשקט ולא הפריע. ב. את אירוע האונס הוא הכחיש. לדבריו אשתו היא שהזמינה אותו למיטה. טענה זו לא נטענה בתצהיר התשובה. ג. הבעל הכחיש כי הוא מכה את הילדים. ד. לשאלת ביהמ"ש אם נכון הדבר שבאותו יום (של האונס) אשתו ביקשה ממנו לצאת מהבית השיב שהבית הוא שלו, הוא משלם כמו שהיא משלמת ואז לא היו במשפטים אלא ביחד. תשובה ישירה לשאלה הוא נמנע מלתת. 16. א. בבקשה , שאומתה בתצהיר, ממעטת האשה מלציין אירועים ספציפיים של אלימות וטוענת לאלימות מתמשכת. היא כן מתייחסת לאירוע של אלימות בעת הריונה ולאירוע האונס ביום 20.11.98 שכתוצאה ממנו נכנסה להריון. ב. בחקירתה הנגדית היא תיארה בפרוטרוט את אירוע האונס: "ב- 20.11.98 זה התאריך שבו נכנסתי להריון. הוא אנס אותי. אני אמרתי לו יש לי שלושה ילדים, יש לי בעיות ואני לא רוצה. בכוח הוא בא אלי. זה לא נכון שאני רציתי לקיים איתו יחסים באותו יום. אני לא זוכרת מתי התלוננתי במשטרה. חודש וחצי חודשיים אחרי, לא הרגשתי טוב. היתה לי סחרחורת. אחרי חודשיים ישר הלכתי למשטרה. כשהתחלתי להקיא ידעתי שאני בהריון. חודש אחרי אני מרגישה את הבחילות. בטיפת חלב אמרו לי שאני בהריון". אשר לאלימות היא מוסיפה ואומרת: "כן נכון יש אלימות. פעם כשהייתי בפרדס-כץ הוא היה כל הזמן מבהיל אותי מעיר אותי. הייתי בהריון השלישי. הוא היה מתעצבן. הוא הרביץ לי בבטן. המשטרה באה וכמעט הכניסה אותו לבית סוהר. הוא גם דחף את השוטרים. אני אמרתי שלא יכניסו אותו לבית סוהר אבל הוא הרביץ לשוטרים. אני בכיתי. יש בבית משפט בת"א. עכשיו אני נזכרת בדברים. יש בת"א את כל ההוכחות. הוא הרביץ לי בהריון. אני לא הייתי בבית משפט. אני שכחתי ועכשיו אני נזכרתי". בחקירה החוזרת היא מדברת לראשונה על אלימות כלפי הילדים: "אוי, איזה אלימות היתה בבני ברק, כשהיינו שנתיים בבני ברק, הוא היה מרביץ לי ולילדים". "בהריונות הוא הרביץ לי. הוא לוקח את הילדים בכוח. הילדים לא רוצים ללכת אליו, הוא לוקח את הילדים בכוח והוא מרביץ לי". ד י ו ן 17. א. הסעד שבפני נתבקש במסגרת תביעת האשה והילדים למדור שקט במקביל לקיומו של צו הגנה שביום 22.2.00 תמלא שנה לנתינתו. ב. ס' 12 לחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א - 1991 קובע מפורשות כי: "הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן". מכאן, צווי הרחקה הנובעים מדיני המזונות ממשיכים להיות בתוקף וביהמ"ש יעתר להם בהתקיים הנסיבות המתאימות לכך - הפרה של זכות המדור השקט והשלו של אשה והילדים כתוצאה מהתנהגות הבעל/ האב. אשה וילדים אמרנו. על חובתו של אב למדור שקט ושליו לילדיו, ולא רק של האם, כנובעת מחובותיו הישירות כלפי הילדים, הן לפי הדין האישי והן לפי דיני הכשרות והאפוטרופסות ולאו דווקא, בעקיפין מחובתו כלפי האם ר' ע"א 2312/90, קחואר נ' קחואר , מ"ה (3), 34; שרשבסקי , דיני משפחה, מהדורה רביעית עמ' 375 ובעיקר ע"א 4480/93, פלוני נ' פלונית מ"ח (3), 461. בענין פלוני הנ"ל אושר פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי על בסיס חוות דעת של גורמים טיפוליים ומקצועיים בדבר הנזק שנגרם ויכול להגרם לילדים כתוצאה מהמתח ששרר בין הוריהם ולאו דווקא בשל אלימות כלפי הילדים, ר' עמ' 465 לפסק הדין. 18. א. בפועל מתנהל בפני הליך של צו הרחקה כשהבעל מורחק מביתו בשלב זה מכח צו הגנה. אין מניעה לעניות דעתי לניהולם של הליכים מקבילים בוודאי כשצו ההגנה עומד לפוג ביום 22.2.00 בתום המועד המקסימלי הקבוע בחוק. ב. אכן יש דמיון רב בין צו הגנה לצו מניעה בעילת "מדור שקט ושליו" מבחינת הסעד המתבקש. בשני ההליכים הסעד המתבקש הוא הרחקתו של בן המשפחה הפוגע, האלים מן הבית. דומה הסעד אך שונה הטכניקה. הליך צו ההגנה הינו הליך קצר אשר נועד להגנה דחופה ומהירה כנגד אלימות או חשש לאלימות. מדובר בהליך נגיש וקל לביצוע מבחינת הגשתו כשהדיון בו במעמד הצדדים נקבע בתוך 7 ימים מיום הינתן הצו במעמד צד אחד. משום אופיו, מהותו ומטרתו של ההליך על פי החוק למניעת אלימות במשפחה נקבע בסעיף 10 לחוק כי: "בהליך על פי חוק זה לא תשמע טענה כי ביהמ"ש מנוע מלדון או מלתת סעד בענין, מחמת שהוא מתברר בהליך אחר או מחמת שבן משפחה היתנה על זכותו על פי חוק זה". ללמדך, שהעובדה שסעד ההרחקה מתבקש בהליך אחר אין בה כדי למנוע מבן המשפחה הנפגע והחשוף לאלימות מלפנות לביהמ"ש בהליך של צו הגנה. העובדה שבפני ביהמ"ש תלויה ועומדת תובענה לצו מניעה קבוע בעילת מדור שקט ושליו או שסעד זה מתבקש במסגרת תביעת המזונות והמדור או שאפילו קיימת בקשה לצו מניעה זמני בעילה זו שנקבעה לדיון וטרם נידונה, אין בכל אלה כדי למנוע מבן המשפחה שנחשף לאלימות לפנות לביהמ"ש בהליך של צו הגנה. אשר ל'כיוון ההפוך', מאחר ומדובר בהליך שתוצאתו מבחינת הסעד מוגבלת בזמן (ר' ס' 5 לחוק למניעת אלימות) אין כל מניעה מבן המשפחה הנפגע לנקוט גם בהליך של בקשה לצו מניעה בעילת 'מדור שקט ושליו' שהגבלת הזמן, ככל שחלה עליו, בודאי אינה לשלושה חודשים או מקסימום לשנה. בפרט אין מניעה מלעשות זאת כאשר תוקפו של צו ההגנה עומד לפקוע מחמת מגבלת הזמן הנ"ל ובודאי כאשר נוצרו נסיבות חדשות המצדיקות הגשת בקשה לצו מניעה בעילת 'מדור שקט ושליו' שלא נבחנו במסגרת ההליך של צו ההגנה. 19. את ההלכה לענין צווי הרחקה בעילת אלימות במשפחה מסכם השופט שמגר בע"א 4480/93, פלוני נ' פלונית (שם). בפסה"ד מונה השופט שמגר את התנאים העובדתיים שצריך שיתקיימו לנתינתו: א. קיומה של סכנה מוחשית מיידית המרחפת על ראשם של האשה והילדים. ב. מעשה האלימות הם בעלי חומרה מיוחדת. ג. יש להוכיח מי אחראי למריבות ומתי החלו. ד. אלימות רוחנית יכולה לשמש עילה לצו הרחקה בנסיבות מיוחדות. בהתקיים הנסיבות הללו יינתן הצו ולתקופה קצובה. 20. לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח בפני ושפורט לעיל אינני יכול לומר שהאשה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את קיומם של ארועי אלימות כאלה אשר יצדיקו - וזאת אין לשכוח, את המשך הרחקתו של הבעל מן הדירה מעבר לשנה שהוא כבר מורחק ממנה בתוקף צו הגנה. 21. א. האשה טענה לאלימות של הבעל כלפיה ולא טענה בבקשתה ולו טענה אחת לאלימות של הבעל כלפי הילדים. רק בחקירה החוזרת היא העלתה לראשונה את הטענה: "הבעל מרביץ לילדים". טענה זו גם אינה מתיישבת עם מימצאי התסקירים, בוודאי התסקירים הראשונים, בהם דיווחה על מפגשים טובים ותורמים בין הבעל לילדים, למעט הקטין. ב. האשה טרחה להתלונן במשטרה על אירועי אלימות 'קלים' יחסית מספר פעמים אך לא טרחה להתלונן מייד על אירוע האונס. איני מקל ראש באירועי אלימות קלים, ולעניות דעתי יש לנהוג בקלה כבחמורה לאור ההתדרדרות בה אנו חוזים בחברה בנושא זה, אלא שנקטתי במונח זה כדי להעלות תמיהה כיצד זה שאירוע חמור של אונס אינו זוכה לתלונה מיידית במשטרה מצידה של האשה- הנאנסת. האשה טענה שהיא דרשה ממנו לצאת והוא כפה עצמו עליה באישון לילה. מדוע לא התלוננה במשטרה מיידית או בבוקר? הסבר הגיוני לכך לא סיפקה לנו האשה. לדבריה היא לא זוכרת מתי התלוננה ,אולי "חודש וחצי חודשיים אחרי" האירוע ומתי? אחרי שלא הרגישה טוב, כנראה כשהתחילה להקיא והבחינה שהיא בהריון. אינני יכול לקבל הסבר זה. מעבר לכך, לא מצאתי בחומר שקיבלתי מהמשטרה תיק בנושא האונס ולא הובאה בפני שום ראיה על כך שהאשה אכן התלוננה על כך שנאנסה ע"י בעלה. 22. הוסף לאמור לעיל את העובדה עליה עמדנו קודם כי הבעל כבר נמצא מחוץ לביתי כמעט שנה והגע בעצמך למסקנה שלא התקיימו התנאים, כך לסברתי, המצדיקים את המשך הרחקתו מהבית. 23. התלבטתי קשות בהחלטתי זו לאור המצב המיוחד של המשפחה. משום כך קיימתי את אותה ישיבה בנוכחות העו"ס וחברו של הבעל כדי לנסות ולקדם הסכם כולל. לא הצלחתי. אני מצר על כך. יש לי חשש שהמשך הרחקתו של הבעל מהבית אמור לשרת מטרה זרה - להנציח פירוד אם לא גירושין. ברור לכל, והבהרתי זאת גם לאשה ולבאת כוחה שצווי מניעה גם הם מוגבלים בזמן וכי רק במקרים נדירים וחמורים במיוחד ניתן אולי לתיתם לתקופה ארוכה או באופן קבוע. סופו שהבעל במוקדם או במאוחר יחזור הביתה. 24. יחד עם זאת, משום שהבעל נמצא מחוץ לבית תקופה של שנה, נראה לי שיש למנוע את כניסתו לבית לפרק זמן קצר נוסף ולו כדי לאפשר לאשה לשקול את צעדיה וכן להכין את הילדים לקראת חזרתו של אביהם הביתה. בפרק הזמן עד החזרה אבקש את התערבותה של פקידת הסעד לענין זה: א. לזמן את הבעל להסביר לו את המשמעות של ההחלטה ואת הצורך לשמור על מדורם השקט והשלו של האשה והילדים. ב. לזמן את הילדים ולהסביר להם את השינוי שעומד לחול בעצם חזרתו של האב הביתה. 24. סוף דבר א. ניתן בזה צו מניעה זמני האוסר על הנתבע להכנס לדירת המגורים בג. שמואל. הצו ישאר בתוקף עד יום 1.5.00. ב. החלטתי זו תשלח לב"כ הצדדים ולפקידת הסעד. ג. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. צו הרחקההטרדה מאיימתצוויםהטרדה