את ההלכה לענין צווי ההרחקה בעילה של אלימות משפחה, מסכם השופט שמגר בע"א 4480/93, מח' (3), 461, 470. התנאים שיש להוכיחם עובדתית לצורך מתן צו הרחקה כנגד הבעל הם: קיומה של סכנה מוחשית מיידית המרחפת על ראשם של האשה והילדים. מעשה האלימות הם בעלי חומרה מיוחדת. יש להוכיח מי אחראי למריבות ומתי החלו. אלימות רוחנית יכולה לשמש בסיס לצו הרחקה אך זאת במקרים חריגים. הלכה היא כי הצו ינתן לתקופה קצובה. להלן החלטה בנושא צו הרחקה לבעל: החלטה 1. בפני בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב מלהיכנס לבית בראש העין. 2. הבקשה הוגשה כבש"א במסגרת תובענה "למזונות ולמדור שקט ושליו" אותה הגישו אשה ושני ילדיה כנגד הבעל/האב. 3. הבקשה הוגשה ביום 21.6.99 כשהעילה המיידית להגשתה אירוע אלים מיום 19.6.99 בעקבותיו הורחק המשיב על ידי המשטרה ל - 14 יום. 4. בשל העובדה כי המשיב הורחק על ידי המשטרה לא היתה כל דחיפות במתן צו מניעה במעמד צד אחד. הבקשה נקבעה לדיון בפני במעמד שני הצדדים ליום 30.6.99. סופו שהדיון התקיים ביום 1.7.99. 5. טענות המבקשת 3 בבקשה א. גירסת המבקשת 3 (להלן: "המבקשת") לארוע מפורטת פרט היטב בס' 1-19 לתצהירה התומך בבקשה ואיני רואה צורך לחזור עליה. ב. בתצהירה טוענת המבקשת, כי בתשעה חודשים לפני האירוע נשוא הבקשה היה פרץ אלימות של המשיב כלפיה, על רקע בקשתה כי יבלה עם הילדים. לדבריה הכה אותה המשיב כל חלקי גופה וגרם לה לשטפי דם פנימיים וחבלות חמורות. ג. עוד טוענת המבקשת, כי מדובר באדם בעל נטיה לאלימות המוציא את תסכוליו כלפיה. לדבריה, לפני מספר חודשים ניפץ המשיב באגרופו את שמשת החלון במטבח עת עמדה היא במטבח וכתוצאה מכך היא נפצעה וזבה דם רב. המבקשת מפליגה גם לעבר הרחוק ומתארת מכת אגרוף שספגה מהמשיב זמן קצר אחרי החתונה שכתוצאה ממנה נשברה אחת מצלעותיה. ד. לתצהירה מצרפת היא אישור על הגשת תלונה במשטרה מיום 19.6.99 ואשור רפואי המלמד כי בבדיקה רפואית שנערכה לה ביום 20.6.99, יום לאחר האירוע, נמצא כי יש לה נפיחות ביד, בכתף וברגליים. ה. במצב דברים זה החליטה היא שלא להבליג יותר ועתרה לבית המשפט בבקשתה זו. 6. טענות המשיב בתצהיר התשובה א. גירסת המשיב לאירוע מיום 19.6.99 מופרטת פרט היטב בס' 6 לתצהיר התשובה, ואיני רואה צורך לחזור עליהם. ב. בתצהירו הכחיש המשיב כל פרץ אלימות שלו בעבר וכך הוא אומר בס' 7: "כל האמור בתצהירה של אשתי בדבר אלימותי בעבר - שקר וכזב. פשוט לא היה לא נברא. זו המצאתה כדי להכשיר את טענתה בדבר רצונה להתגרש". ג. לדבריו, באוקטובר 1998, בעקבות אלימות של המבקשת כלפיו וכדי להרגיע את הרוחות, הסכים הוא לעזוב את הבית ועבר להתגורר בדירה בשכירות אשר עלותה מומנה על ידי אבי המבקשת. ד. לתצהירו מצרף המשיב תמונות של זרוע, יד וכפות ידיים שרוטות (ללא פנים), כשהוא מייחס שריטות אלה לציפרוניה של המבקשת באותו אירוע מיום 19.6.99. כן מצרף הוא תלונה משלו כנגד אשתו בגין תקיפה לאותו אירוע ותעודה רפואית בדבר ממצאי בדיקה שנערכה לו ובה יש אישור לקיומם של השריטות הנ"ל. 7. דיון א. בישיבת יום 1.7.99 נחקרה המבקשת על תצהירה. בחקירה התמקד ב"כ המשיב באירוע מיום 19.6.99. דא עקא שהיא לא נחקרה כלל על אירועי האלימות שלטענתה היו בעבר ואשר תוארו בס' 20, 21 לתצהירה התומך בבקשה. מדובר בשלשה אירועים ספיציפים שתוארו בפרוטורוט על ידי המבקשת. לא מדובר בתיאורים כלליים בדבר אופיו האלים של המשיב או בטענות כלליות על חשש מאלימות או בדבר קיומה של אלימות. הימנעות מחקירה על טענות כלליות אין בה, במרבית המקרים, כדי לפגוע בבעל הדין שנמנע מלחקור עליהן. הימנעות מחקירה על אירועים ספציפיים כמוהם כהודאה בקיומם. הרחבתי בענין זה כדי להבהיר שבבקשה שבפני היתה חשיבות רבה בקיומה של חקירה לאותם אירועים, שכן הבקשה הנדונה אינה תובענה לצו הגנה בה יש להתמקד על אירוע אלימות שארע בסמוך להגשתה. מדובר בבקשה לצו מניעה בעילה של 'מדור שקט ושליו'. אמנם נכון שגם בקשה בעילה זו מוגשת בדר"כ על בסיס אירוע שארע בסמוך לה. יחד עם זאת משום מהותה יש חשיבות רבה לאירועי אלימות בעבר שכן יש בקיומם כדי ללמד על דפוס של אלימות הקיים בתא המשפחתי הנידון. ב. זאת ועוד, גם אם הייתי רוצה להתעלם מהפגם של ההימנעות מחקירה על אותם אירועי עבר, וגם אם הייתי מכיוון שלא לייחס לכך משקל רב בשיקולים שינחו אותי בהכרעתי, באה העובדה שאין בתצהיר התשובה של המשיב התייחסות לאותם אירועים ומקשה עלי. בתצהירו מכחיש המשיב מכל וכול אירועי אלימות בעבר וטוען בס' 7 כי מדובר בהמצאה, בשקר מוחלט, פשוט לא היה ולא נברא. ג. לעומת זאת בחקירה שלו, של המשיב, נחשף קיומם של אירועי אלימות: - בחקירתו מיום 1.7.99 לא זוכר המשיב כי היה אירוע אחרי החתונה בו נשברה אחת מצלעותיה של המבקשת. - אשר לניפוץ החלון טען המשיב כי החלון נופץ אלא שזה היה כתוצאה מכדור סל שעף במקרה תוך כדי משחק שלו בחצר. המשחק היה אחרי ריב שלו עם המבקשת. הוא הכחיש כי ניפץ את החלון בידו. בשל גירסאות כל כך הפוכות בנוגע לניפוץ השמשה הסכימו הצדדים לעבור בדיקה בענין זה במכונת אמת והדיון נדחה ליום 5.7.99. תוצאות הבדיקה מלמדות באופן חד משמעי כי המשיב משקר כשהוא עונה בחיוב לשאלה אם החלון נשבר עקב פגיעה של כדור וכשהוא עונה בשלילה לשאלה אם הוא ניפץ את החלון בכף ידו. מסקנתי מתחזקת דווקא בשל ההערה שבבדיקה. הכיצד? בחקירתו בפני טען המשיב כי כדור סל הוא ששבר את החלון והוא אפילו תיאר שיש סל בחצר מול המטבח וכי הוא שיחק בכדור. האם שיחק בכדור רגל? או בכדור מים? מכל מקום במבחנים הנוספים בהם נשאל רק אם ניפץ את החלון במטבח בכף ידו, בתשובתו השלילית אובחנו סימנים לאמירת שקר. גם המבקשת נבדקה בנוגע לאירוע זה. ההסבר לתוצאות הבדיקה של המבקשת נראה אמין מבחינה מקצועית. מכל מקום סיומה של הבדיקה היה בהתייצבות הרשומים לאמירת אמת (בהסתייגות מה) מצד המבקשת לשתי השאלות שנשאלה. אשר לאירוע 'הצלע' נזכר המשיב בקיומו אחרי הדיון ביום 1.7.99. לדבריו הוריו סיפרו לו והזכירו לו. אינני מאמין למשיב. אירוע שכזה הקורה בסמוך אחרי החתונה בו נשברת צלע לבת הזוג שזה מקרוב נישאה לו לא יתכן שישכח. גם אם נשכח צריך היה המשיב להיזכר בו בעת חקירתו הנגדית בו הזכירו לו את האירוע ולא להמתין עד שהוריו יזכירו לו. ההסבר שלו לשבירת הצלע שאשתו הכתה אותו וקפצה עליו כשהוא שוכב במיטה עם אגרופים קפוצים וכתוצאה מכך נשברה הצלע הינו הסבר מפוקפק ואינו אמין עלי. ד. ואם לא די בכך בנוגע לאמינותו של המשיב באה גירסתו לאירוע מאוקטובר 98, ומחזקת את התרשמותי כי המשיב אינו דובר אמת. כזכור, מכחיש המשיב בתצהירו כל אלימות שלו כלפי המבקשת, שקדמה לאירוע מיום 19.6.99, (ס' 7 לתצהירו). בחקירתו הנגדית מיום 5.7.99 מודה המשיב כי: "דחפתי אותה ונתתי לה מספר מכות ברגליים ולא באזורים רגישים כמו בטן ופנים כדי שתפסיק להרביץ לי". אמנם, המשיב מבהיר כי הדחיפות והמכות שנתן למבקשת באו כתגובה לבעיטותיה בו ואולם אמינותו של המשיב נפגמה משלא טרח להציג גירסתו זו בתצהירו מה עוד שבס' 8 לתצהירו בו ישנה התייחסות לאירוע מאוקטובר 98 הוא מספר רק על האלימות מצד אשתו ו'שוכח' לספר על התגובה האלימה שלו. גם טענתו, כי הוא התחשב בה ודאג להכותה לא באזורים רגישים מעוררת בי אי אימון כמו גם טענתו כי "זו הפעם היחידה בחיי שנתתי מכות לאשתי", דבר העומד בסתירה לדבריו בס' 13 לכתבי הגנה שלו כי הוא מעולם לא התנהג באלימות. ה. אשר לאירוע מיום 19.6.99, לא מצאתי כי גירסתה של המבקשת נסתרה. העובדה שהאירוע פרץ עקב דרישתה למסור לה את מפתחות את הדירה אין בה כדי להצדיק אלימות של המשיב כלפיה. נוכח הפרכת גירסתו של המשיב בנוגע לדפוס אלימות הקיים בהתנהגותו אין לי כל סיבה להטיל ספק בגירסתה של המבקשת גם בנוגע לאירוע מיום 19.6.99. 8. ההלכה המשפטית את ההלכה לענין צווי ההרחקה בעילה של אלימות משפחה, מסכם השופט שמגר בע"א 4480/93, מח' (3), 461, 470. התנאים שיש להוכיחם עובדתית לצורך מתן צו הרחקה כנגד הבעל הם: א. קיומה של סכנה מוחשית מיידית המרחפת על ראשם של האשה והילדים. ב. מעשה האלימות הם בעלי חומרה מיוחדת. ג. יש להוכיח מי אחראי למריבות ומתי החלו. ד. אלימות רוחנית יכולה לשמש בסיס לצו הרחקה אך זאת במקרים חריגים. - הלכה היא כי הצו ינתן לתקופה קצובה. 9. מן הכלל אל הפרט א. נחה דעתי כי מעשי האלימות בהם היה המשיב מעורב הם בעלי חומרה מיוחדת. שבירת צלע מצלעותיה של בת הזוג; ניפוץ שמשת חלון במכת אגרוף כשבת הזוג סופגת את רסיסי השמשה המנופצת; דחיפות ומכות 'באיזורים לא רגישים' בגופה של האשה וכיוצ"ב עונים בהחלט על הגדרה זו. ב. נחה דעתי כי חזרתו של המשיב לביתו בשלב זה תהווה סכנה למבקשת ולילדים. הטעם לכך הוא שהאירוע ששימש בסיס להגשת הבקשה אירע עת המשיב נמצא מחוץ לבית מזה מספר חודשים וקפץ לשם להחזיר את הילדים. במערכת היחסים הקיימת כיום בין בני הזוג סבור אני שבהחזרת המשיב הביתה יהא כדי להגביר את המתח ולהביא לליבוי היצרים, עד כדי חשש למעשי אלימות חדשים. ג. נחה דעתי כי המשיב אחראי לפרוץ מעשי האלימות ולענין זה אין לי אלא להפנות לניתוח העובדות שנעשו על ידי בהחלטתי לעיל. ד. אני סבור שמדובר באלימות שיש בה משום סכנה מוחשית מיידית למבקשת ולילדים וחזרתו של המשיב הביתה עלולה להביא למימושה. 10. סוף דבר א. ניתן בזה צו מניעה זמני האוסר על המשיב מלהיכנס לדירה בראש - העין. ב. תוקף הצו הינו עד לישיבת קדם המשפט הנוספת אותה קבעתי ליום 18.10.99. ג. בישיבה שנקבעה ידרש ביהמ"ש בשנית לנושא בתקווה שעד למועד זה יומצא לביהמ"ש התסקיר שנתבקש משירותי הרווחה בעיריית ראש העין ובו התייחסות להיבטי האלימות במשפחה. ד. בנסיבות הענין ומשום הליך הגישור בו נמצאים הצדדים, אינני עושה בשלב זה צו להוצאות. צו הרחקהצווים