עבירות מס - מדיניות הענישה

##מהי מדיניות הענישה בעבירות מס ?## השיקול המכריע המנחה את בית המשפט בבואו לשקול הענישה בשל ביצוע עבירות של השמטת הכנסות הוא הצורך לתקוף תופעה זו ע"י ענישה מרתיעה וכואבת, וההיבט המרכזי החייב להנחות את בית המשפט בבואו לגזור את הדין בעבירות על פקודת מס הכנסה, חייב להיות ההיבט הציבורי, דהיינו, הצורך להדגיש ולהמחיש את החומרה שמייחסים המחוקק והמערכת השיפוטית לעבירות אלה, על דרך של ענישה מרתיעה ומחמירה. עוד נקבע כי בריאות רופפת של נאשם בעבירות דנן לא תשמש לו עוגן והצלה ממאסר בפועל. ##להלן פסק דין בנושא מדיניות הענישה בעבירות מס:## 1. בפנינו ערעור על גזר-דינו של בימ"ש השלום בת"א - יפו בת.פ. 5385/02 ביחד עם ת.פ. 8169/02 שניתן ע"י כב' השופט אפרתי בתאריך 20.4.05, לפיו הוטל על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, 13 חודשי מע"ת בתנאים שנקבעו בגזר הדין, וקנס כספי בסך 70,000 ₪ או 15 חודשי מאסר תמורתו. ואלה העובדות הצריכות לעניין: 2. המערער, שהיה בעל עסק לתצוגה ומימכר רהיטים ברח' הרצל 69 ת"א (להלן: "העסק"), הורשע עפ"י הודאתו, שבאה במסגרת הסדר טיעון, בכך שבמהלך השנים 2000-1996 הכין וקיים במזיד, תוך שימוש במירמה, עורמה ותחבולה, ועל מנת להתחמק מתשלום מס הכנסה פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, ונמנע מלרשום חשבוניות מס בגין הכנסות שהתקבלו בעסק, וכן השמיד חומר הנהלת חשבונות שהיה חייב בשמירתו בהתאם להוראות מס הכנסה. באופן האמור לעיל השמיט המערער הכנסה בסכום שאינו פחות מסך של 1,689,565 ₪. עוד הורשע המערער עפ"י הודאתו בכך שבשנים 2000-1997 (למעט התקופה שבין יולי - דצמבר 1998) הוא ניהל פנקסי חשבונות ורשומות בסטייה מהותית מהוראות חוק מע"מ, ומסר בשנים הנ"ל בדוחות התקופתיים שהגיש למנהל מע"מ, ידיעות בלתי נכונות בסכום כולל של 146,703 ₪, בלא הסבר סביר ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מע"מ. הסדר טיעון 3. ב"כ הצדדים הגיעו, להסדר טיעון גם לעניין העונש, במסגרתו הודה המערער במיוחס לו בכתב-האישום בת.פ. 5385/02 ו- 8269/02 של בימ"ש שלום ת"א. ב"כ המערער עתר לבימ"ש קמא להטיל על מרשו עונש מאסר לתקופה של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, ואילו ב"כ המשיבה עתרה לביהמ"ש להטיל על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים, מאסר ע"ת וקנס. טיעוני ב"כ הצדדים 4. בערעורו עתר ב"כ המערער לביהמ"ש להפחית מעונש המאסר שהוטל על מרשו, ולהעמידו על תקופה אותה יוכל לרצות בעבודות שירות. לדבריו, בימ"ש קמא לא נתן את המשקל הראוי להודאת המערער, ולהבעת החרטה שלו, וכן להסכם התשלומים אליו הגיע עם רשויות המס. עוד לטענתו, המערער הינו אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, שנפל קורבן למעשה נוכלות של שותפו - הבעלים המקורי של העסק - אלי בן נעים (להלן: "בן נעים"), ובפועל הוא לא קיבל כל הטבה כספית בגין העלמת הכספים. 5. עוד הוסיף וטען ב"כ המערער כי מרשו, שהיה שכיר בעסק, פותה להירשם כמנהל בעסק ביחד עם אשתו של בן נעים, והוא כלל לא עסק בפועל בניהול חשבונות העסק, ולא עמד בקשר עם הספקים ו/או עם רשויות המס. בסופו של יום, נטל האשמה נפל על כתפי המערער, שהינו חסר-כל, נרדף ע"י נושים מה"שוק האפור", והוא חייב מוגבל באמצעים. 6. ב"כ המערער אף הלין על כך שמרשו נדרש לשאת במלוא תשלום החיוב ולא במחציתו בלבד, על אף שהיה שותף לאשתו של בן נעים. עוד הוא טען כי הוצאות העסק לא הוכרו ע"י רשויות המס עקב אי-הגשת הדו"חות במועד. 7. ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. לטענתה, המערער הודה בחקירתו כי היה מנהל העסק, והכנסות העסק היו הכנסותיו. עוד לדבריה, עסקינן במקרה דנן במי שהשמיט הכנסות בסכומי עתק, לא שילם מע"מ בגין עיסקאותיו, לא עמד בתנאי ההסכם אליו הגיע עם רשויות המס, ולא הסיר את המחדלים. אשר על כן, לטענתה, הענישה שהוטלה על המערער, הכוללת עונש מאסר בפועל, הולמת את נסיבות המעשים שביצע המערער, ומשקפת את חומרת הנזק שנגרם לקופה הציבורית. 8. בתאריך 21.3.07 התרנו למערער להגיש תוצאות בדיקות רפואיות, אותן היה אמור לבצע בתאריך 22.4.07, וכן הומלץ בפניו להפקיד בקופת ביהמ"ש סכומי כסף שיועברו לרשויות המס, וזאת לא יאוחר מתאריך 1.5.07. בפועל, רק בתאריך 6.5.07 הגיש המערער לביהמ"ש את תוצאות הבדיקות, כשהוא מצרף אליהן מכתב ובו חזר ועתר להקלה בעונשו, וכן צירף אסמכתא לפיה הופקד בקופת ביהמ"ש בתאריך 6.5.07 סכום של 8,000 ₪, וכן אסמכתות לפיהן שולם בתאריכים 23.4.07 ו- 30.4.07 תשלומים בסך של 3,802 ₪ על חשבון שומה. המערער הבטיח במכתבו כי בני משפחתו יפקידו בעתיד סכום נוסף של 20,000 ₪ תוך 3 חודשים. כמו-כן, לדבריו, יש לו חסכונות נוספים בקופת גמל "גדיש" ובחב' ביטוח "מגדל" בסכום כולל של 33,000 ₪ (הוגש תיעוד על פירוט מצב חשבון בקופת גמל גדיש - יתרה ל- 1.1.06 בסך כ- 22.000 ₪. לא הוגש תיעוד של חב' ביטוח "מגדל"). כל יתרת סכום החוב תשולם על ידו לדבריו במשך 3 השנים הבאות. להזכירנו, בפתח ישיבת 21.3.07 טען המערער כי "חלק מהכסף כבר אספתי", וכי ברשותו סך של כ- 60,000 ₪, אותו יעביר למס הכנסה לאחר שיאושר הסכם שנחתם עמו באפריל 2005. משמע, המערער, כך עפ"י טענתו, מחזיק בסכום כסף בסך 60,000 ₪ כ"קלף מיקוח" כנגד המשיבה, ברצותו לאשר בשנת 2007 הסכם תשלומים זהה לזה שהוצע לו בשנת 2005. למותר לציין, כי הסכום הנ"ל (60,000 ₪) לא הופקד בקופת ביהמ"ש, אלא הופקד סך של 8,000 ₪ בלבד. דיון 9. עסקינן במי שביצע עבירות חמורות של השמטת הכנסה במשך כ- 5 שנים בסך 1,688,000 ₪ לפחות, וכן הגיש דיווחים כוזבים למע"מ על מנת להמנע מתשלום מע"מ בסך של 146,000 ₪. 10. המערער לא הסיר מחדליו וכיום, כ- 11 שנים מאז תחילת ביצוע העבירות ו- 7 שנים מאז סיומן, הוא מבקש לשלם רק חלק מזערי מחובו, תוך מתן הבטחות שיפרע בעתיד את יתרת החיוב. 11. להסרת מחדלים חשיבות מרובה בבוא ביהמ"ש לשקול מידת העונש, הן מחמת העובדה שיש בכך כדי להצביע על חרטה אמיתית ולא ורבלית בלבד, והן בשל הקטנת הפגיעה בקופת הציבור. 12. בתי המשפט קבעו לא אחת, כי העונש הראוי לעברייני מס שאינם מסירים מחדליהם הוא עונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. (ראה: ע.פ. 1776/94 דוד עובדיה נ' מ"י תקדין עליון 94(2) תשנ"ד/תשנ"ה 830; וע.פ. (ת"א) 1614/96 יאיר כהן ואח' נ' מ"י (לא פורסם)). 13. השיקול המכריע המנחה את ביהמ"ש בבואו לשקול הענישה בשל ביצוע עבירות של השמטת הכנסות הוא הצורך לתקוף תופעה זו ע"י ענישה מרתיעה וכואבת, וההיבט המרכזי החייב להנחות את ביהמ"ש בבואו לגזור את הדין בעבירות על פקודת מס הכנסה, חייב להיות ההיבט הציבורי, דהיינו, הצורך להדגיש ולהמחיש את החומרה שמייחסים המחוקק והמערכת השיפוטית לעבירות אלה, על דרך של ענישה מרתיעה ומחמירה. עוד נקבע כי בריאות רופפת של נאשם בעבירות דנן לא תשמש לו עוגן והצלה ממאסר בפועל. ראה ע.פ. 522/82 סעיד עאזם ואח' נ' מ"י פד"י לט(1) 550 (מפי כב' השופט גולדברג בעמ' 554 מול האות "א"). 14. באשר לטענת המערער כי הוצאות העסק לא הוכרו ע"י רשויות מס הכנסה - יצויין כי העוסק רשאי לבקש הכרה בהוצאותיו, אך הוא אינו חייב לעשות כן, ומשלא עשה כן - אין לו אלא להלין על עצמו. בע.פ. 194/92 (ת"א) אבי ארגוב נ' מ"י (לא פורסם - ניתן ע"י הרכב השופטים א. לוי, ד. ברלינר ו- ו. אלשייך), נקבע: ”המערער אינו יכול ליהנות משני העולמות. אם העדיף שלא לדווח - אין לו אלא להלין על עצמו על התוצאות הנובעות מכך". 15. על אף כל האמור לעיל, אנו מוצאים לנכון להקל במעט בעונשו של המערער רק משום שהתרשמנו כי המערער עשה מאמץ מסויים להסיר את המחדלים והפקיד בקופת ביהמ"ש סך 8,000 ₪ בנוסף לתשלום חריג בסך של כ- 1,900 ₪ למע"מ. בע.פ. (ת"א) 71111/92 ו- 71271/92 אליהו קחלון נ. מ"י (לא פורסם) הורשע המערער בהשמטת הכנסה בסך 902,588 ₪ והוטלו עליו 15 חודשי מאסר בפועל, 16 חודשי מע"ת וקנס בסך 100,000 ₪. המערער שילם כ- 80% מחובו למס הכנסה ולמע"מ, וביהמ"ש, ברוב דעת (כב' השופטת ברלינר ושיצר), הסכים להקל בענישה על אף התמשכות העבירות ושיטתיות הביצוע, והפחית עונש המאסר לתקופה בת 12 חודשים (במקום 15 חודשים). בענייננו לא ניתן לומר שהמערער עשה מאמצים עילאיים להסיר את המחדל, והמאמץ המאוחר והמצומצם יחסית נעשה רק לאחר מתן גזה"ד, ואין בו כדי לכפר על המעוות. יחד עם זאת, בשל המאמץ שנעשה, אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי, כך שהמערער ירצה עונש מאסר לתקופה של 10 חודשים (במקום לתקופה של שנה). שאר חלקי גזה"ד של בימ"ש קמא ישארו על כנם. משפט פלילימיסיםעבירות מס