המערער טען כי קיימת החמרה במצב הנפשי וכי הועדה לא התייחסה לחוות דעת. להלן פסק דין בנושא החמרה במצב הנפשי: פסק דין 1. המערער, יליד 1949, הוכר בשנת 1971 כנכה בגין חבלה אקוסטית עם טנטון (10% נכות) וכן הוכר בשנת 1976 כנכה בשיעור של 10% בגין הפרעות פסיכונוירוטיות עם הגבלה בינונית בהסתגלות (ס' 34 (ב). 2. ועדה רפואית עליונה מיום 16.7.00 העלתה את דרגת הנכות הנפשית של המערער לשיעור של 30% (34(ד) + 33 (ד) )בגין דיכאון מתמשך עם סימנים אובייקטיבים ניכרים, הפרעות ברציה ובאפקט, המגבילות את כושרו התפקודי בצורה ניכרת. 3. ביום 25.3.03 דנה ועדה מחוזית בבקשת המערער לדון בהחמרת מצבו. הועדה קבעה כי אין שינוי במצבו הנפשי ולא שינתה את שיעורי הנכות. ועדה רפואית עליונה מיום 1.7.03 דנה בערעורו ובטענת המערער שיש להכיר בנכותו בשיעור של 50% בסעיף הנפשי. הערעור נדחה. המערער הגיש ערעורו לבית המשפט המחוזי, אשר נידון במסגרת תיק ע"ש 706/04. 4. באותו ערעור בפני בית המשפט המחוזי טען המערער כי הנכות הנפשית גרמה לו לבעיות אורולוגיות ויש לכן לקבוע את נכותו בשיעור של 50%. מפרטיכל הדיון בע"ש 706/04 עולה כי נטענה שם אותה טענה שנטענת גם כעת, והיא כי בשל הפגיעה בתפקוד המיני יש להתאים את הסעיף המתייחס לקשיים בקיום קשרים בין אישיים. ערעור המערער נדחה בפסק דין מיום 24.1.05 בשל העובדה שמדובר בקביעה רפואית, ונרשם שם לגבי הבעיות האורולוגיות שהעלה המערער "באשר לבעיה האורולוגית לה טוען המערער, ענין זה יוכל להתברר כנושא בפני עצמו, אם יוגש על כך הליך מתאים. ד"ר לני לא בסס זאת וכך גם החומר שעמד בפני הועדה ולכן אינני סבור שמתאים לפנות כאן לסעיף 33 ". 5. ביום 2.2.06 הגיש המערער בקשה חוזרת לבדיקה בגין החמרה . המערער טען לפגיעה מוחלטת בתפקוד ביחסי אישות ולהחמרה בתחום הנפשי. 6. בימים 11.4.06 ,5.7.06, דנה ועדה רפואית מחוזית בבקשת ההחמרה של המערער. הועדה לא הכירה בהחמרה הקשורה לנכות המוכרת. לגבי הקושי בתפקוד המיני - הועדה קבעה כי ההפרעות בתפקוד המיני כלולות בתוך התסמונת המוכרת והינם אחד הסימנים המובהקים של ההפרעה הדכאונית ממנה המערער סובל. לפיכך נקבע כי הבעיה בתפקוד המיני כלולה למעשה בנכות הנפשית. 7. המערער ערער לועדה הרפואית העליונה. המערער טען כי קיימת החמרה בתחום הנפשי וכי הועדה לא התייחסה לחוות דעת ד"ר לני מיום 20.12.05. הועדה העליונה קיימה דיון ביום 17.10.06 וביום 2.1.07. המערער הציג תלונותיו בפני הועדה. הועדה בדקה את המערער. הועדה הפנתה את המערער לבדיקה במעבדת שינה. לאור תוצאות הבדיקות המפורטות בפרוטוקול הועדה, המלמדות על תגובה זקפתית טובה, הועדה היתה בדעה כי הבעיות בתפקוד המיני הן תולדה של העדר חשק מיני, שהוא מרכיב ממרכיבי הדכאון. לפיכך, סברה הועדה כי ההפרעות בתפקוד המיני הינן חלק מהתלונה הפסיכיאטרית הכללית והיא נכללת באחוזי הנכות שנפסקו למערער. הועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר לני, וכן עיינה במכתב של ד"ר בירמן. הועדה לא מצאה לנכון לשנות את אחוזי הנכות של המערער. 8. ב"כ המערער טוען כי הועדה לא היתה מוסמכת לקבוע כי בעיות התפקוד המיני הינן חלק מהנכות הנפשית. עוד טען ב"כ המערער כי הסעיף שעל הועדה היה לבחור אותו כסעיף מתאים הינו ס' 34 (ד) + ס' 33 (ה) . 9. למעשה, כל טענותיו של ב"כ המערער, על אף שניתן להן לכאורה לבוש של "פגיעה בכללי הצדק הטבעי" ו"חריגה מסמכות" , עניינן בקביעה הרפואית של הועדה. הועדה ראתה את הירידה בחשק המיני של המערער כחלק מהתסמונת של מצבו הדכאוני. הבעיה של המערער בתפקוד המיני אובחנה כבעיה נפשית, על בסיס הבדיקות שבוצעו. לפיכך, אין כל מניעה שהועדה תמיין את הבעיה כשייכת למסגרת הנכות הנפשית . 10. ב"כ המערער טוען כי הסעיף המתאים למצב המערער הוא ס' 33 (ה) שזה נוסחו - " ה. הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים קשים בקיום קשרים בין-אישיים תקינים ובצירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעה בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי בצורה קשה 50% הסעיף שנבחר על ידי הועדה הרפואית העליונה הינו ס' 33(ד) שזה נוסחו - ד. "הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים ניכרים, קיום צירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעות בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התיפקודי בצורה ניכרת 30%". ההבדל בין שני הסעיפים הינו "קיומם של סימנים אוביקטיבים קשים בקיום קשרים בין אישיים",שמופיע רק בס' קטן (ה), וכן שוני משמעותי בהגבלה בכושר התפקודי. המוגבלות בכושר התפקודי בס' קטן (ד) הינה בצורה ניכרת, בעוד שבסעיף קטן (ה) היא בצורה קשה. 11. הרישא של סעיף 33 לתקנות קובע בהערה מקדימה: "דרגת הנכות במחלות הנפש ותגובות נפשיות מכל הסוגים תקבע לפי המצב התפקודי, לפי סעיף מבחן אחד שמייצג את רב הסימפטומים ובחומרה שמיצגת את מכלול הסימפטומים". מכאן, שהועדה חייבת להתייחס בראש וראשונה למצב התפקודי, ובו בעת לסעיף שמייצג את רב הסימפטומים בחומרה המתאימה. 12. הועדה מצאה את המוגבלות של כושר התפקוד של המערער ברמה של הגבלה ניכרת, ולא אפיון מכלול הקשרים הבין אישיים הינו ענין להתרשמותה המקצועית והמיומנת של מעבר לכך. כידוע קשרי מין עם בת זוג הינו פן צר של מכלול הקשרים הבין אישיים. הועדה, שכן אבחונו נעשה תוך שימוש בכלים של ידע רפואי מקצועי. מטעם זה היו חברים בועדה הרפואית העליונה שני פסיכיאטרים ואורולוג, שאמרו את דברם. 13. וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 14. עולה, כי לא נפל כל פגם משפטי בהתנהלות הועדה. הערעור נדחה. נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשירפואההחמרת מצבועדה רפואית