סעיף 10 לחוק ההסדרים מחזק המסקנה כי דין הערר להתקבל: נכה על פי חוק ההסדרים, לא זכאי להיות מוכר כנכה נזקק או נצרך, שהרי הוראות סעיף 4א לחוק אינן מוחלות על חוק ההסדרים. אולם, סעיף 11א מוחל גם לעניין חוק ההסדרים, מכח סעיף 10 לו. סעיף 11א דן, בסעיף קטן (א)(1) על תגמול לאלמן למשך 36 חודשים. תכלית החקיקה, העולה מהגדרת הכנסה נוספת בסעיף 1 לחוק, היא כי הכנסה שזכאי לה נכה בשל רדיפות הנאצים, לא תחשב כהכנסה נוספת, כדי למנוע מצב בו יד אחת של החוק תיטול מהנכה את שהעניקה לו יד שניה של אותו החוק. להלן החלטה בנושא הכנסה נוספת לפי חוק ההסדרים: החלטה 1. העוררת מוכרת כנכה נזקקת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז - 1957 (להלן: "החוק"). בעלה המנוח של העוררת, היה אף הוא מוכר כנכה וקיבל תגמול לפי חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2001) (תיקון, ביטול והתליה של חקיקה שמקורה בהצעות חוק פרטיות) התשס"א - 2001 (להלן: "חוק ההסדרים"). עם פטירתו של הבעל, זכאית העוררת לקבלת התגמול לו זכה הבעל, למשך 36 חודשים, על פי הוראת סעיף 9(ב) לחוק ההסדרים. 2. השאלה שבפנינו היא האם התגמול לו זכאית העוררת, מכח סעיף 9(ב) לחוק ההסדרים, מהווה "הכנסה נוספת", לעניין בחינת זכאותה כנזקקת לפי סעיף 4ג1(ב) לחוק. 3. "הכנסה נוספת" מוגדרת בסעיף 1 לחוק, כלהלן: "הכנסתו של נכה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה". לגישת המשיבה, יש לראות בתגמולים שלהם זכאית כעת העוררת מכח חוק ההסדרים כהכנסה נוספת, שכן מקורם בחוק ההסדרים ולא בחוק. לשיטת המשיבה, חוק ההסדרים הינו חוק העומד בפני עצמו אשר אינו בא בגדרו של החוק. המשיבה מסתמכת גם על סעיף 10 לחוק ההסדרים שזו לשונו: "הוראות לפי סעיפים 9, 9א, 11 עד 14, ... לחוק נכי רדיפות הנאצים יחולו גם לעניין פרק זה, בשינויים המחוייבים, ויראו את התגמול והמענקים לפי פרק זה לעניין הסעיפים האמורים, כאילו היו תגמול לפי חוק נכי רדיפות הנאצים". מכך, טוענת המשיבה, שהמחוקק אמר דברו וסייג את התגמולים המשולמים מכוח חוק ההסדרים כתגמולים לפי החוק, לסעיפים ספציפיים וסעיף 4ג1(ב) לחוק לא נכלל בינהם. 4. איננו מקבלים כלל ועיקר את גישת המשיבה, לא מבחינת תכלית החקיקה ולא מבחינת פרשנות פשוטה של לשון סעיף 10 הנ"ל. 5. תכלית החקיקה, העולה מהגדרת הכנסה נוספת בסעיף 1 לחוק, היא כי הכנסה שזכאי לה נכה בשל רדיפות הנאצים, לא תחשב כהכנסה נוספת, כדי למנוע מצב בו יד אחת של החוק תיטול מהנכה את שהעניקה לו יד שניה של אותו החוק. אמנם, חוק ההסדרים הוא דין נפרד ונבדל, המהווה פשרה בין קיפוח מתמשך של מי ששהה במחנה עקורים על אדמת גרמניה ביום הקובע לבין אפשרויותיה הכלכליות המוגבלות של המדינה. הגבלות חוק ההסדרים באות לידי ביטוי בעיקר בהגבלת גובה התגמול המשולם מכוחו, הן בסכום, הן באחוזי נכות והן בהטבות נילוות. אולם, הרציונאל והבסיס לתשלום התגמול בשני החיקוקים זהה: נרדפות על פי החוק. לשם הגשמת התכליות של שני דברי החקיקה והבאתם לכדי הרמוניה, מתחייבת מסקנה פרשנית לפיה דין תגמולים לפי חוק ההסדרים כדין תגמולים לפי חוק הרדיפות, זאת בהקשר להגדרת "הכנסה נוספת" המותרת בניכוי מתגמול לנזקק. לשון אחר: אין כל הבדל מהותי ועקרוני בין בן זוג שנפטר שהיה זכאי לתגמול על פי החוק לבין בן זוג שנפטר והיה זכאי לתגמול על פי חוק ההסדרים, למעט העובדה כי האחד לעומת האחר, היה ביום הקובע על אדמת גרמניה. כך או כך, בן הזוג הנותר בחיים זכאי לתגמול במשך 36 חודש לאחר פטירת בן הזוג הזכאי, ותגמול זה הינו בגין רדיפות הנאצים. 6. פרשנות חוק ההסדרים: דווקא סעיף 10 לחוק ההסדרים מחזק המסקנה כי דין הערר להתקבל: נכה על פי חוק ההסדרים, לא זכאי להיות מוכר כנכה נזקק או נצרך, שהרי הוראות סעיף 4א לחוק אינן מוחלות על חוק ההסדרים. אולם, סעיף 11א מוחל גם לעניין חוק ההסדרים, מכח סעיף 10 לו. סעיף 11א דן, בסעיף קטן (א)(1) על תגמול לאלמן למשך 36 חודשים. הוראה זו כלולה ממילא באופן עצמאי בחוק ההסדרים, בסעיף 9 - ולכן ברור כי לא לצורך זה הוחל ס' 11א על חוק ההסדרים. יתרת הוראות סעיף 11א דנות בתגמול נכה נזקק/ נצרך לבן הזוג. החלת סעיפים אלו לגבי חוק ההסדרים, משמעותן אחת: תגמול לפי חוק ההסדרים יראה כתגמול על פי החוק לצורך סעיף 11א לחוק, היינו אין המדובר ב"הכנסת בן זוג ממקור אחר", אלא "כאילו היה תגמול לפי חוק נכי רדיפות הנאצים", כאמור בסיפא לסעיף 10 לחוק ההסדרים. 7. לאור האמור, הערר מתקבל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 30 יום מעת קבלת ההחלטה, בשאלה משפטית בלבד. נכותנכה נזקק