להלן פסק דין בנושא הפרעה נפשית קלה: פסק דין 1. המערער שירת במשטרת ישראל, בין היתר כקצין מעבדה לזיהוי פלילי באיזור ירושלים. במסגרת מילוי תפקידו זה נחשף המערער, במיוחד בשנים 2000-2005, למחזות קשים ביותר, בין היתר בזירות של אירועי טרור שכללו פיגועי מתאבדים. בשנת 2005 פרש המערער מהמשטרה והוכר על-ידי המשיב כנכה במסגרת חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] בשל תסמונת פוסט-טראומטית. נכותו נקבעה לשיעור של 10 אחוז לפי המבחן שבסעיף 34א(ב) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) תש"ל-1969, שעניינו הפרעה בתר חבלתית המתבטאת בהפרעה נפשית עם הגבלה קלה בכושר התפקודי. ערעור על החלטה זו, שהגיש המערער לוועדה הרפואית העליונה, נדחה על-ידי הוועדה ביום 14.9.06. מכאן הערעור דנן. 2. אחת מטענותיו של המערער, אותה הדגיש בא-כוחו גם בטיעון בעל-פה, היא, שהוועדה הרפואית העליונה כלל לא התייחסה לחוות דעת רפואית שניתנה לבקשתו על-ידי הפסיכיאטר פרופ' בנימין מעוז. בחוות דעת זו, מיום 22.5.05, קובע פרופ' מעוז, כי נכותו של המערער עומדת על 20 אחוז, כאשר התסמינים הבולטים של ההפרעה ממנה סובל המערער קשורים למרכיב ה"שלילי" של התסמונת הבתר חבלתית (הסתגרות, הימנעות ממעורבות רגשית, חסימה רגשית, אפאטיות), לו הוא מגיב לעיתים במצב רוח דיכאוני. עוד נקבע בחוות הדעת, כי לתגובה הנפשית יש השפעה על יכולתו של המערער לתפקד "ובעיקר ליהנות ממרכיבים יסודיים וחשובים של החיים, כגון יחסים רגשיים עם בת זוגתו ועם חברים קרובים". אכן, חוות דעתו של פרופ' מעוז אינה נזכרת בפרוטוקול הוועדה הרפואית העליונה, ומתגובת המשיב לערעור עולה, שהמשיב גורס כי מסמך זה לא היה מצוי בתיקו הרפואי של המערער. טענה זו אינה יכולה לעמוד לנוכח העובדה, שעל המסמך הנדון מוטבעת חותמת המשיב מיום 27.7.05. יתרה מכך, "השורה התחתונה" של חוות הדעת, הכוללת את המסקנה הסופית והאבחון, מצוטטת בסיכום מרכז ההערכה שנערך על-ידי ד"ר עדינה אדר-כהן וד"ר מרק וייזר. בנוסף, חוות דעתו של פרופ' מעוז נזכרת במפורש בסעיף 7 לערעור שהוגש לוועדה הרפואית העליונה. נמצא, כי מתבקשת התייחסות של הוועדה לחוות הדעת האמורה, והתייחסות כזו אינה בנמצא. 3. באת כוח המשיב טענה, כי אין משקל להעדר ההתייחסות לחוות דעתו של פרופ' מעוז, מכיוון שהוועדה העליונה התייחסה לחוות דעת מאוחרת שהוכנה אף היא לבקשת המערער, ואשר על פיה נכותו של המערער עומדת על 30 אחוז לפי סעיף 34א(ד) לתוספת הנ"ל. הכוונה לחוות דעתם של הפסיכיאטר ד"ר ח' קנובלר והפסיכולוג מר י' בן-יהודה מיום 15.6.06. בחוות דעת זו נקבע, בין היתר, כי המערער פיתח "מנגנונים של הדחקה מאסיבית לצד מנגנוני קהות רגשית", אשר שוללים ממנו את היכולת להרגיש נכונה את מצבו. המומחים הנ"ל מוסיפים, כי בשל כך: " ... אין להתרשם מדיווחו העצמי החסר, הנשען כאמור על הערכת חסר שמקורה בהדחקה ובקהות חושים, ואשר כפי הנראה הוליך שולל את הוועדה הרפואית שדנה בעניינו" (הכוונה לוועדה הרפואית בדרג הראשון). 4. כאן יצוין, כי לפני הוועדה העליונה היו מצויים גם מסמכים שנערכו במרכז ההערכה באגף הפסיכיאטרי של בית החולים ע"ש שיבא, אליו הופנה המערער על-ידי המשיב. במסמך בדיקה מסכמת מיום 17.12.05 נאמר, כי הירידה התפקודית המתוארת אצל המערער מצויה בעיקר בתפקוד הבין-אישי (הזוגי, המשפחתי והחברתי) וכי "הליקוי התפקודי מוערך כקל". נמצא, כי המסקנה אליה הגיעה הוועדה הרפואית העליונה תואמת את המסקנה הסופית שניתנה על-ידי צוות מרכז ההערכה. 5. הוועדה הרפואית העליונה, בהרכב ארבעה מומחים בפסיכיאטריה, בדקה את המערער וציינה, כי "קראה בעומק רב" את הדיון המצוי בחוות דעתו של ד"ר ח' קנובלר ביחס "לשאלונים שבהם השתמשו כדי לקבוע את חוות הדעת", והגיעה למסקנה, כי "בהסתמך על ממצאי המבחנים שביצע ד"ר קנובלר, הוועדה אינה מקבלת את המלצתו בדבר גובה הנכות". הוועדה אף נתנה דעתה להערתם של ד"ר קנובלר ושל מר בן-יהודה בדבר מצבו המיוחד של המערער, וקהות חושיו, אשר יתכן והוליכו שולל את הוועדה הרפואית בדרג הראשון. 6. בנסיבות אלה אין לשלול את האפשרות, כי העדר ההתייחסות לחוות דעתו של פרופ' מעוז לא היה בעל משקל של ממש. כאמור, הוועדה העליונה התייחסה בהרחבה לחוות דעת עדכנית מטעם המערער, והיו לנגד עיניה גם מסמכים שנערכו במרכז ההערכה, מסמכים התומכים במסקנה אליה הגיעה לבסוף. עם זאת, למען הסר כל ספק, וכיוון שבמאטריה הנדונה חובה עלינו לפעול ברגישות ובזהירות, לבל תקופחנה זכויותיו של נכה, שנכותו נגרמו לו במהלך וכתוצאה ממילוי תפקידו בשירותי הביטחון, מתבקשת הוועדה הרפואית העליונה לשוב ולבחון את עניינו של המערער בהתחשב גם באמור בחוות דעתו של פרופ' מעוז. יש לזכור, שבענייננו מדובר במסקנות, אשר במידה רבה מתבססות על הפעלת שיקול דעתם והערכתם של הרופאים שבוועדה (במובחן ממסקנות המבוססות על תוצאותיהן של בדיקות אובייקטיביות), ובכגון דא יכול ויהיה משקל לאמור בחוות דעת של מומחה נוסף שבחן את עניינו של המערער. המערער זכאי לכך, כי כל הראיות מטעמו תזכנה להתייחסות, ואין להוציא מראש מכלל אפשרות שדווקא הטעמים שפורטו בחוות דעתו של פרופ' מעוז ישכנעו את חברי הוועדה, או מי מהם, שיש ממש בטענותיו של המערער. 7. לנוכח המסקנה האמורה אין צורך להיזקק בפירוט ליתר טענותיו של המערער בערעורו, אך בהן, כשלעצמן, לא היה כדי להביא לקבלת הערעור. המערער טוען כי הוועדה התעלמה מהאמור במסמכי מרכז ההערכה. אלא שלעניין זה ראינו, כי סיכום הדברים במסמכים אלה תומך בתוצאה אליה הגיעה הוועדה. ואולם, מכיוון שעניינו של המערער יישקל שוב על-ידי הוועדה הרפואית העליונה, תהיה לוועדה הזדמנות לעיין שוב במכלול החומר שלפניה. יודגש, כי בהקשר זה מפנה בא כוח המערער לפירוט העובדות והממצאים המצויים במסמכי מרכז ההערכה, במובחן מהמסקנה הסופית אליה הגיע צוות המרכז. 8. אינני סבור שניתן לומר שהוועדה לא נימקה בפירוט הראוי את מסקנתה בדבר דחיית האמור בחוות דעתם של ד"ר קנובלר ומר בן-יהודה. מקובל עלינו כי אין לדרוש מהוועדה הנמקה מפורטת ונרחבת. מדובר בוועדה של מומחים בתחום הרפואה ולא בטריבונל משפטי מקצועי. הוועדה הסבירה, גם אם בקיצור, מדוע אינה מקבלת את המסקנות שבחוות הדעת האמורה, ולא נפל פגם בהתייחסותה לענין זה. כאמור, הוועדה גם התייחסה במפורש לאפשרות שהועלתה בחוות הדעת הנ"ל בדבר השפעתו של מנגנון ההדחקה וקהות החושים על תוצאות הבדיקה שערכה למערער. 9. התוצאה היא, שעניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית העליונה על מנת שתעיין שוב במכלול החומר שלפניה, ובעיקר בחוות דעתו של פרופ' מעוז ובמסמכי מרכז ההערכה, ותשקול שוב את מסקנותיה בנוגע לשיעור נכותו של המערער. למערער הזכות להשלים את טענותיו לפני הוועדה בטרם תינתן החלטתה, והוועדה תהיה רשאית לשוב ולבדוק את המערער. המשיב ישא בהוצאות המערער בסך 2,500 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ. נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשי