להלן פסק דין בנושא אחריות על עדשה: בפניי תביעה כספית. אין חולק כי התובע קנה אצל הנתבעת עדשה בעלות של כ- 2,200 ₪ וכי תוך כדי תקופת האחריות התגלו בעיות בעדשה והנתבעת סייעה בידי התובע ושלחה את העדשה ליבואן אם.די.קיי, אשר החזיר את העדשה לא מתוקנת. בפועל, מהלך של 5 חודשים או יותר היתה העדשה בתיקונים, דבר שהוא בלתי סביר לחלוטין. אילו סברה הנתבעת כי התובע היה צריך להגיש את תביעתו כנגד אם.די.קיי או לחילופין סברה כי אם.די.קיי היא האחראית הבלעדית, שמורה היתה לה הזכות להגיש הודעת צד ג', ויש לציין כי גם היום את החיוב הכספי שייפסק לחובתה היא יכולה להפנות בעתיד בתביעה כנגד אם.די.קיי. לגופו של עניין, תביעתו של התובע הורכבה משני חלקים. האחד, החזר כספי בגין העדשה, ומשהוברר כי העדשה הגיעה לידיו והיא תקינה, הרי ממילא התייתר אותו חלק זה בתביעתו. החלק השני נוגע לעוגמת נפש והוצאות וכאן מדובר בסכום מופרז לחלוטין המבוקש ע"י התובע, אשר עותר לפיצוי של כ- 7,800 ₪ בראש נזק זה (התביעה כולה הוגשה על סכום של 10,000 ₪). הנתבעת, באמצעות נציגיה, שהשאירה רושם אמין מאוד הציעה פיצוי כספי שלטענתה היה נדיב מאוד בסך 700 ₪. אני סבור כי בנסיבות העניין, אין מדובר בפיצוי מספיק ואני מעמיד את הפיצוי, כולל הוצאות משפט ובזבוז זמן על סך כולל של 1,500 ₪. סכום זה תשלם הנתבעת לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכאמור שמורה לה הזכות לתבוע את הסכום הנ"ל מאם.די.קיי. תעודת אחריות / תקופת אחריות