מבוא וסקירת ההליך עסקינן בתביעה לפינוי מושכר שהוגשה על ידי התובע נגד הנתבעים. בין הצדדים נחתם הסכם שכירות (להלן: "ההסכם") לגבי בית צמוד קרקע בבית דגן (להלן: "המושכר"). תקופת השכירות לפי ההסכם היא מיום 3.2.08 ועד 30.7.09 עם אופציה לשנה נוספת. דמי השכירות לפי ההסכם הם 4,400 ₪ לחודש. בתביעתו טען התובע כי הנתבעים הפרו את ההסכם מספר הפרות: א. לא ביטחו את המושכר בפוליסת ביטוח ולא הציגו את הפוליסה, בניגוד לדרישה שבהסכם. ב. שילמו דמי שכירות פחותים מהמוסכם. ג. קיזזו דמי שכירות בטענה לנזקים, ללא הסכמה. ד. אי תשלום ארנונה ויצירת חוב בסך 10,534 ₪ נכון ליום 29.1.09. 5. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו התייחסו להפרות הנטענות כדלקמן: א. הנתבעים לא התבקשו להציג את פוליסת הביטוח. המושכר מבוטח. ב. התובע הסכים להפחית את דמי השכירות ב-500 ₪, לאחר ששוכנע כי אינם משקפים את מצבו הריאלי של המושכר. ג. הקיזוזים מדמי השכירות נעשו לצורך ביצוע תיקוני רטיבות בנכס, כאשר התובע כשל ולא ביצע את התיקונים. ד. חוב הארנונה מוכחש מחוסר ידיעה ובנוסף, אין צורך לשלם ארנונה מדי חודש בחודשו. 6. לכתב התביעה צורפו שני תצהירי עדות ראשית: של התובע ושל מר ניר פרלמן, מנהל חברה לניהול נכסים שנשכר על ידי התובע לטפל במושכר. לכתב ההגנה, שהוגש לאחר הארכת מועד, כשבוע לפני הדיון, ונמסר באיחור לב"כ התובע, לא צורף תצהיר עדות ראשית. לעומת זאת נכתב בסעיף 31 לכתב ההגנה כי "הנתבעים שומרים לעצמם את הזכות להגשת מסמכים נוספים התומכים בטיעונם, לרבות חוות דעת מקצועית של בעלי מקצוע בדבר ליקויים חמורים ביותר בנכס ואף אשר מהווים סכנת חיים (בעיית חשמל מסוכנת) ותצהירים של בעלי מקצוע שראו ואף ביצעו תיקונים קטנים ודחופים על חשבון הנתבעים". 7. בהקשר זה יצויין כי בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") נקבע סדר דין מיוחד לתביעות לפינוי מושכר ולפיו, בין היתר, מחוייבים הצדדים לצרף לכתבי הטענות: "תצהירי עדות ראשית של העדים, חוות דעת מומחה, אסמכתאות משפטיות, אם ישנן, ואת המסמכים הנוגעים לענין הנדון....." (תקנה 215ט לתקנות סדר הדין האזרחי). כן נקבע בתקנה 214יד לתקנות סדר הדין האזרחי שהוחלה על תובענה המוגשת לפי הפרק הדן בתביעות לפינוי מושכר, כי הדיון בתובענה יסתיים תוך יום אחד, וכי עד שלא הוגש תצהיר עדות ראשית שלו, לא יוכל להעיד אלא ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו. 8. ביום הדיון, התייצב מטעם הנתבעים רק הנתבע 1, הודיע כי בא כחו אינו יכול להגיע עקב תיק הוכחות הקבוע לו בבאר שבע (הציג הזמנה מיום 18.2.09 לאותו דיון הוכחות) וביקש לדחות את הדיון. בקשתו נדחתה, הן מהטעם שנקבע נוהל מזורז לטיפול בתביעות לפינוי מושכר, הן מאחר שהיה צורך להיערך מלכתחילה לקיום הדיון במועדו, והן מאחר שמועד אותו דיון הוכחות בבאר שבע היה ידוע לפני זמן רב, ולא הוגשה כל בקשת דחיה על ידי ב"כ הנתבעים. בקשה נוספת של התובע לדחות את הדיון ולקבוע דיון להוכחות, או אז יובאו על ידי הנתבע חוות דעת וכל מה שדרוש כדי לתמוך בגרסתו, נדחתה אף היא, שכן הדיון קבוע היה לאותו מועד ובו היה על הצדדים להביא את מלוא ראיותיהם ביחד עם תצהיריהם. 9. נחקרו, אפוא, המצהירים (שני עדי התובע), ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם. 10. להלן ייסקרו ההפרות הנטענות. אי עשיית ביטוח 11. חובת עשיית ביטוח מוטלת על הנתבעים לפי סעיף 21(ב) להסכם, אך העמוד הרלבנטי בהסכם לא צורף לכתב התביעה. עם זאת, לא הכחישו הנתבעים בכתב ההגנה (סעיף 9) את חובת עשיית הביטוח, וטענתם היתה כי הנכס מבוטח. פוליסת ביטוח (הראיה הטובה ביותר) לא צורפה על ידי הנתבעים, ולפיכך נותרה טענתם ללא ביסוס. קיימת, אפוא, הפרה בעניין זה. הפחתת דמי השכירות 12. בהסכם נקבע כי דמי השכירות יהיו 4,400 ₪ לחודש. הנתבעים טענו כי התובע הסכים להפחית 500 ₪ מדמי השכירות, וכי לפיכך דמי השכירות הינם 3,900 ₪ לחודש בלבד. 13. המסמך הקיים בעניין זה הוא מייל מיום 17.7.08 שנשלח על ידי התובע לנתבעת ובו נכתב כדלקמן: "אורית שלום, בהמשך לפגישתנו מיום ב' ה-14.7.08 בה השתתפו אורית, אורן ושמוליק וע"פ הסיכום בינינו, רצ"ב הנספח לחוזה. נא אשרי במייל. תוספת להסכם השכירות שהחל בפברואר 2007 ועד ל-30.7.09 (לפני מימוש האופציה) 1. מועד הכניסה לבית [יום ג' - 5.2.07]. [עם (כך במקור - י.ק.) אתם בודקים לפי ניירות הבנק שימו לב כי הצ'ק הראשון חזר]. 2. סעיף 10 משתנה בהתאם למובא להלן: א. סעיף 10. דמי השכירות שהשוכרים מתחייבים לשלם למשכיר עבור תקופת השכירות יהיו בסך 3,900 ₪. דמי השכירות הנ"ל ישולמו בהוראת קבע ב-10 לכל חודש, [חשבון.........] 3. בסוך (כך במקור - י.ק.) חודש מאי 2009 [חודשיים לפני תום מועד השכירות המקורי] יערך דיון על המשך השכירות וזאת על בסיס מדד ממוצע של השכרת בתים בגודל ובמיקום היחידה הקיימת. התנאי להמשך מימוש האופציה הינו הסכמה על גובה שכר הדירה ברוח זו. 4. יתר סעיפי ההסכם נשארים ככתבם וכלשונם. אורית, נא אשרי לי את האמור במייל. תודה, שמוליק" 14. התובע טען בתצהירו ובעדותו כי הפחתת דמי השכירות ל-3,900 ₪ לחודש היתה מותנית באישור בכתב של הנתבעים לכלל התיקונים שבהסכם וכי אישור זה מעולם לא התקבל, ולפיכך התיקונים להסכם, לרבות הפחתת דמי השכירות לא נכנסו לתוקף. התובע הוסיף וטען כי התיקונים בהסכם סוכמו בפגישה עם הנתבעים וכי סוכם שהתובע ינסחם וישלח לחתימת הנתבעים, אך הנתבעת השיבה לאחר מכן ב-SMS כי יש עדיין התייעצות עם היועץ המשפטי שלהם לגבי סעיף ג' לתיקונים (נושא האופציה) ובסופו של דבר לא אישרו את התיקונים. 15. עדותו של התובע בעניין זה מקובלת עלי. המייל מיום 14.7.08 מדבר בעד עצמו ודורש פעמיים את אישורם של הנתבעים. אישור זה לא ניתן. זאת ועוד, הגיוני גם כי הפחתת דמי השכירות משולבת עם התיקון בנושא האופציה, שכן לפי נוסחו המקורי של ההסכם לא הותנו תנאים למימוש האופציה, ואילו התיקון קובע מנגנון לקביעת דמי השכירות בתקופת האופציה, המהווה תנאי להמשך השכירות. לפיכך, מתקבל על הדעת, כי התיקונים להסכם הינם מקשה אחת ואין להפריד תיקון אחד ממשנהו. משלא אישרו הנתבעים את כלל התיקונים, לא נכנסו הם לתוקף (למעט שינוי מינורי שהוסכם לגבי תשלום דמי השכירות ב-10 לחודש במקום ב-1 לחודש). כמו כן, מקובלת עלי גם עדות התובע כי דרש לשלם דמי שכירות מלאים בהודעות SMS ששלח, ולא נענה. עדות התובע לא נסתרה גם בכל עדות אחרת, וכאמור מתיישבת היא גם עם המסמכים וההגיון. 16. לפיכך יש לקבוע כי קיימת הפרת הסכם על ידי הנתבעים גם בשל תשלום דמי שכירות על ידם לפי שכר דירה של 3,900 ₪ במקום 4,400 ₪. קיזוזים מדמי השכירות 17. הנתבעים קיזזו סכומים שונים מדמי השכירות בטענה שנאלצו לשלם סכומים אלה לבעלי מקצוע לביצוע תיקונים הכרחיים במושכר. 18. סעיף 8(ג) להסכם קובע אפשרות של ביצוע תיקונים שבאחריות המשכיר על ידי השוכרים מוגבל לסכום של 1,000$, אך מובהר שם כי תיקונים אלה לא יבוצעו אלא בהסכמת המשכיר מראש ובתנאים שייקבעו על ידו. 19. אין מחלוקת בין הצדדים כי במושכר נדרשו תיקונים שהינם באחריות המשכיר, עקב רטיבות. קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי היקף התיקונים הנדרשים וכן קיימת מחלוקת לגבי נכונות המשכיר לבצע את התיקונים. הנתבעים טוענים כי נדרשו תיקונים בהיקף גדול שהתובע לא היה מוכן לבצעם, וכי רק העמיד פנים שהוא מתכוון לבצע תיקונים, בכך שמינה חברת ניהול ושלח נציגי חברת ביטוח לבחון את התיקונים הנדרשים, למרות שלא היה כיסוי ביטוחי. הם טוענים שרק כאשר נוכחו לדעת כי אין בכוונת המשכיר לבצע את התיקונים וכי תיקונים אלה הם דחופים, שכרו שירותי בעל מקצוע שיבצע תיקונים קוסמטיים, בעלות של 3,500 ₪ אותם ניכו מדמי השכירות בהתאם לקצב התשלומים לבעל המקצוע. התובע טוען כי הביא בעל מקצוע שיבצע את התיקונים, ונקבע מועד תיקון, אך לילה לפני התיקון הודיע הנתבע כי לא יהיה בבית, ולפיכך לא בוצע התיקון. 20. במחלוקת זו יש לדחות את טענות הנתבעים, מבלי שיהא צורך להעמיק חקר בשאלה האם היה התובע נכון או לא נכון לבצע את התיקונים, וזאת מאחר שלא הובאה על ידי הנתבעים כל ראיה, הן לגבי התיקון שבוצע, והן לגבי התשלומים עבור התיקון. מכאן, שאין כל ראיה לגבי סכומי הקיזוז הנטענים על ידם. הנתבעים עתרו לדחיית הדיון לצורך הבאת ראיותיהם, לרבות חוות דעת בעניין התיקונים, אך בקשתם איננה תואמת את ההוראות בדבר קיום הליך מזורז בתביעות מסוג זה, מה גם שעמד לרשותם פרק זמן של כחודשיים מאז קבלת כתב התביעה ועד הדיון (כשכתב ההגנה הוגש בסמוך אליו). אין גם לשכוח כי אפילו קבלות על ביצוע התיקונים לא הוצגו על ידי הנתבעים, כאשר לצורך הצגת הקבלות לא נדרש כמובן פרק זמן כה ארוך. 21. טעם נוסף לקבלת טענות התובע בעניין הקיזוז הינו סעיף 15 להסכם הקובע מפורשות: "בשום מקרה לא יהיו השוכרים רשאים לקזז סכום כלשהו מכל תשלום שיגיע למשכיר מכח הוראות הסכם זה". מכאן, שהשוכרים אינם יכולים לקזז סכומי תיקון מדמי השכירות, משלא ניתנה הסכמת המשכיר לכך. 22. לפיכך, גם הקיזוזים שבוצעו על ידי הנתבעים מדמי השכירות מהווים הפרה של ההסכם. ארנונה 23. סעיף 12 להסכם קובע כי חובת תשלום הארנונה חלה על השוכרים. סעיף 11(ה) להסכם מחייב את השוכרים לשלם, בין היתר, את חשבונות המים לגבי המושכר, וכן כל תשלום אחר הנובע מהשימוש במושכר, וזאת לגבי תקופת השכירות. 24. התובע צירף אישור המועצה המקומית בית דגן מיום 29.1.09, ולפיו קיימות יתרות חוב בלתי מבוטלות בגין המושכר לגבי שנת 2008 (כ-6,000 ₪ ארנונה, כ-2,000 ₪ מים וכ-500 ₪ ביוב). 25. הכחשת הנתבעים בכתב ההגנה "מחוסר ידיעה" לאו הכחשה היא, שכן השאלה אם שולמו או לא שולמו על ידם יתרות החוב הנ"ל נמצאת בידיעתם. לא הוגשה גם כל ראיה, עד יום הדיון, כי יתרות חוב אלה שולמו על ידי הנתבעים. 26. לפיכך, אי תשלום חובות הארנונה, המים והביוב לעירייה מהווה אף הוא הפרה של ההסכם. ביטול ההסכם עקב ההפרות 27. הפרה יסודית של הסכם מקנה לנפגע את הזכות לבטלו. ההפרות שנזכרו לעיל, ולפחות אלה שענייננן הפחתת דמי השכירות והקיזוזים מדמי השכירות הן הפרות יסודיות, שכן הן מתייחסות לאחד המרכיבים החשובים בהסכם שכירות, הלא הם דמי השכירות. תשלום דמי שכירות נמוכים מהמוסכם מהווה פגיעה מהותית במשכיר וניתן להניח כי אם היה יודע עליה, לא היה מתקשר בהסכם עם השוכרים. גם אם הפרות אלה אינן יסודיות, קיימת הוראה בסעיף 19 להסכם כי אם יפרו השוכרים התחייבות כלשהי מהתחייבויותיהם, יהא רשאי המשכיר להפסיק את השכירות ולדרוש את פינוים, אם ניתנה להם התראה, וההפרה לא תוקנה תוך 20 יום. מכיוון שלשוכרים ניתנה התראה של 20 יום לתיקון ההפרות (מכתב ב"כ הנתבעים מיום 14.12.08) ואלה לא תוקנו, קמה זכות התובע להפסיק את השכירות ולדרוש פינוי השוכרים. בנוסף, מכתב ב"כ הנתבעים מיום 14.12.08 ומכתב פרלמן ניהול נכסים מיום 11.12.08 המתרים בנתבעים לתקן את ההפרות, מאפשרים ביטול ההסכם לגבי הפרות שאינן יסודיות, וזאת לפי סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. 28. לא נשלחה הודעה של התובע כי ההסכם מבוטל, אולם הגשת התביעה יכולה להיחשב כמתן הודעה כזו. תביעה לפינוי מושכר יש בה כדי ללמד על רצון להביא את ההסכם לסיומו, וזו מטרת הודעת ביטול הנדרשת לפי סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, כך שיש לראות בכתב התביעה הודעת ביטול ואין נדרשת הודעת ביטול פורמלית [ע"א אסל נ' לאופולד, 268/67 פד"י כ"א (2) 383, 388 (1967); ע"א 557/75 אגקי נ' כהן, פדי ל (2) 64, 72-73 (1976)]. מסקנות 29. הנתבעים הפרו את ההסכם מספר הפרות, כפי שנזכר לעיל. 30. הגשת התביעה מהווה הודעת ביטול, והביטול הוא כדין, הן בשל היותן של ההפרות או חלקן, הפרות יסודיות, והן מחמת שלא תוקנו בפרק הזמן שנקצב לכך. 31. לפיכך יש להיעתר לתביעה ולהורות על פינוי המושכר. 31. באשר לפרק הזמן שייקצב לצורך הפינוי, הרי ברגיל, יש להורות על פינוי מיידי או כמעט מיידי, אך בהתחשב בטיעוני הנתבע בדבר סיום שנת הלימודים ובעיות אישיות, תינתן אפשרות לפינוי במועד מעט מאוחר יותר, בכפוף לתשלום סכומים שיבטיחו את דמי השכירות ליתרת התקופה, וכן לפחות חלק מההפרשים המגיעים. 32. לפיכך אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לפנות את המושכר הנמצא ברחוב כלנית 54 בית דגן והידוע כחלקה 56/2 בגוש 6081 ולהחזיר את החזקה בו לתובע כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, וזאת לא יאוחר מיום 31.5.09. 33. המועד הנזכר לעיל יוארך עד ליום 15.7.09, אם ישלמו הנתבעים לתובע לא יאוחר מיום 31.5.09 סך של 12,000 ₪ (6,600 ₪ עבור חודש יוני 2009 ומחצית חודש יולי 2009 והיתרה ע"ח הפרשים). 34. בנוסף לאמור לעיל, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ובתוספת מע"מ. ניתן היום כ"ג באייר, תשס"ט (17 במאי 2009) בהעדר הצדדים. יחזקאל קינר, שופטסגן נשיא תקסד"א 1984 (הישנות)