1. התובע תובע מהנתבעות שיפוי בסך 63,900 ₪, קרן ליום הדרישה (31/10/04), בגין קצבת נכות כללית ששילם למר יוסף גנאיים (להלן - הנפגע), שנפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 05/09/08 שעה שנהג ברכב שבוטח אצל הנתבעות בביטוח חובה (להלן - התאונה). 2. התביעה נסמכת על הסכם בין הצדדים, שהיה בתוקף במועדים הרלבנטיים ושלפיו התחייבו הנתבעות לשפות את התובע על תגמולים שישלם על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) לנפגע בתאונת דרכים, זאת במקרה שהנתבעות אחראיות על פי הוראות הדין לפצות את הנפגע עקב היותן המבטחות של השימוש ברכב שהיה מעורב בתאונה (להלן - הסכם השיפוי). 3. מסיכומי הצדדים עולים למעשה פלוגתאות בשלושה נושאים: הקשר הסיבתי בין התאונה לתשלום גמלת הנכות הכללית; השתק שיפוטי; ריבית. אף שלפי ההודעה על הסדר דיוני, שהוגשה ביום 07/11/05 (להלן - ההודעה על הסדר דיוני), ניתנה לנתבעות רשות להתגונן גם בגין טענה לשיהוי בהגשת התביעה, הנתבעות זנחו טענה זו בסיכומיהן. נדון בנושאים הטעונים הכרעה, ונתחיל עם טענת התובע לקיומו של השתק שיפוטי. השתק שיפוטי 4. לטענת התובע, סכום הפיצוי, ששילמו הנתבעות לנפגע במסגרת הסכם פשרה בתביעת הנזיקין שהגיש נגדן (להלן - הסכם הפשרה), שיקף סכום לאחר ניכוי מלוא סכומי קצבת הנכות שקיבל הנפגע מהתובע, ומשכך מנועות הנתבעות מלטעון בהליך דנן כי אין עליהן לשפות את התובע על בסיס מלוא גמלאות הנכות הכללית ששילם התובע לנפגע. טענת התובע נסמכת על סעיף 2 להסכם הפשרה, שלפיו הוחרגה "תביעת המל"ל אגף נכות כללית" מויתור הנפגע במסגרת הסכם הפשרה. 5. הנתבעות טענו כי אין להתייחס לטענת ההשתק של התובע, שלא נטענה בכתבי טענותיו והועלתה לראשונה כהרחבת חזית במסגרת סיכומיו. כן טענו כי עולה מחוות דעת אקטוארית של האקטואר, מר שי ספיר, שהוגשה לבית המשפט במסגרת תביעת הנזיקין של הנפגע, כי חישוב סכום גמלאות המל"ל לניכוי נערך על בסיס נכות צמיתה בשיעור של 20% בלבד, והפנו לעדותה של גב' שושי דגון, עובדת מחלקת התביעות של הנתבעת 1, בתצהיר שלה שהוגש לתיק, לפיה עולה מתכתובות פנימיות בתיק הנתבעת 1 כי במסגרת הסדר הפשרה נוכו תגמולי מל"ל בהתייחס לחלק מהנכות הנפשית בלבד. 6. אף שהעובדות שבסיס טענת ההשתק השיפוטי אכן לא נטענו בכתב התביעה של התובע, והעלאת הענין היא בגדר הרחבת היריעה, תידון ותוכרע הטענה לגופה, שכן לא רק שלא הובעה כל התנגדות להרחבת היריעה, אלא הנתבעות אף נגררו אחרי התובע (שהגיש כראיה את הסכם הפשרה, כבסיס לטענה) והגישו ראיות מטעמן בענין (התצהיר של עו"ד דגון וחוות הדעת האקטוארית של מר ספיר). בעל דין שלא התנגד להרחבת היריעה בהזדמנות הראשונה, ואף נגרר אחרי בעל הדין שכנגד והגיש מטעמו ראיות בסוגיה המהווה הרחבת היריעה, לא יוכל להחזיר את הגלגל לאחור בשלב מאוחר יותר ויהיה מנוע מלהתנגד להרחבת היריעה לאחר מכן. 7. אולם, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת לטענה. לא די בהוראת סעיף 2 להסכם הפשרה, כשמנגד עומדים חוות דעתו של האקטואר, מר ספיר, בענין ניכוי תגמולי המל"ל, אשר על פני הדברים ערך חישוב על פי 20% נכות צמיתה (ראו סעיף 4 לנתוני ההיוון כמפורט בחוות דעת), ותצהירה של עו"ד דגון, שבו הצהירה כי מהתכתבות פנימית בתיק הנתבעת 1 עולה שניכוי תגמולי מל"ל במסגרת הסכם הפשרה נעשו על בסיס חלק מהנכות הנפשית בלבד, מה גם שב"כ התובע נמנע מלחקור את מר ספיר או עו"ד דגון בחקירה נגדית. 8. נוכח האמור, אני דוחה את טענת התובע לקיום השתק שיפוטי. הקשר הסיבתי 9. לטענת התובע, קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכויות, שנקבעו לנפגע במסגרת תביעתו לקבלת גמלת נכות כללית וששימשו בסיס לתשלום גמלת הנכות הכללית, עולה מהאבחונים של הרופאים המוסמכים הפועלים במסגרת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - רופאי המל"ל), וקביעות רופאי המל"ל הן הן הקובעות והמחייבות לצורך תביעת שיבוב על פי הסכם השיפוי, והן גוברות על קביעות המומחים הרפואיים בחוות דעת שניתנו במסגרת תביעת הנזיקין של הנפגע. 10. הנתבעות טענו, כי בתביעות שיפוי בגין גמלאות בענף נכות כללית חובה על התובע לצרף חוות דעת רפואית לשם קביעת הקשר הסיבתי, ואין האבחונים הרפואיים או ההחלטות של רופאי המל"ל יכולים לשמש ראיה לענין הקשר הסיבתי, שכן בענף נכות כללית עצם קיום הנכות הוא הקובע לענין הזכאות לקצבה, ולא נדרש קשר סיבתי בין הנכות לבין אירוע כלשהו. לפיכך, ומשלא הוגשה כל חוות דעת רפואית בענין, טוענות הנתבעות כי דין התביעה להידחות. לחילופין, טענו הנתבעות כי יש לאמץ את המסקנות העולות בענין מחוות הדעת של המומחים הרפואיים שהגישו חוות דעת בתביעת הנזיקין של הנפגע: חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר הראל, שקבע לנפגע 20% נכות נפשית צמיתה הקשורה סיבתית לתאונה, וציין בין היתר כי "הפער בין עוצמת הסימפטומים וחוסר התיפקוד, כפי שבאים לידי ביטוי בתלונות התובע (הנפגע - מ.ב.), הסתירות הרבות בתמונה הקלינית וחומרת הפציעה הראשונית של התובע בתאונת הדרכים בתאריך 05/09/98 מעוררת שאלה לגבי אמינותו של התובע"; וחוות דעתו של פרופ' אוטרמסקי בתחום האורטופדיה, שקבע כי לא קיימת כל נכות צמיתה הקשורה סיבתית לתאונה, וגם הוא התייחס לאי-אמינות בולטת העולה מהתנהלות הנפגע. 11. נוכח תכלית הסכם השיפוי, שהיא מניעת התדיינות, כפי שעמד על כך בית המשפט העליון בין היתר בדנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (פ"ד ס(4) 132), הרי, בתביעות שיפוי הנסמכות על הסכם השיפוי יחייבו, ככלל, ממצאי וקביעות רופאי המל"ל את חברות הביטוח, זאת לא רק בענף נכות מעבודה, שבו מצווים רופאי המל"ל להתייחס אך לנכות הקשורה לתאונה, אלא גם בענף נכות כללית, שבו נקבעת הנכות על פי מצבו הרפואי של הנפגע ללא זיקה לשאלת מקור הנכות (כך שאין בעצם קביעת הנכות כדי ללמד על קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות ולגמלאות המשולמות בעקבותיה), ובלבד שעולה מאבחון או מהחלטה של רופאי המל"ל בענף נכות כללית קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות שנקבע (או העדר קשר סיבתי כאמור), למרות שאין חובה להתייחס לענין הקשר הסיבתי. ראו, למשל, ע"א (מחוזי י-ם) 11316/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם בפ"מ, פס"ד מיום 09/08/09); ע"א (מחוזי י-ם) 11122/07 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (פס"ד מיום 11/11/07 שלא פורסם בפ"מ); ע"א (מחוזי י-ם) 11253/07 המוסד לביטוח לאומי נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (פס"ד מיום 03/01/08 שלא פורסם בפ"מ); וע"א (מחוזי י-ם) 2053/08 המוסד לביטוח לאומי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פס"ד מיום 17/08/08 שלא פורסם בפ"מ). בפסק הדין האחרון אף נקבע כי גם כאשר במסגרת תביעת הנזיקין של הנפגע הותרה הבאת ראיות לסתור, לפי סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, עדיפות קביעות רופאי המל"ל על קביעות בית המשפט בתביעת הנזיקין של הנפגע. 12. רופאי המל"ל קבעו לנפגע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 54.64% כמפורט להלן: 30% נכות נפשית בגין רמיסיה חלקית לאחר אשפוז עם נסיון אובדני; 20% בגין ליקויי שמיעה; 10% בגין שינויים ארטריטיים בעמוד השדרה הצווארי; 10% בגין שינויים ארטריטיים בעמוד השדרה המותני. 13. השאלה היא - האם ניתן לקבוע, על בסיס אבחוני והחלטות רופאי המל"ל, קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכויות האמורות? 14. יצוין כי ענין אי-אמינותו של הנפגע קיבל ביטוי גם באבחון של רופא המל"ל, ד"ר סטולרמן, מיום 26/06/00, שם נאמר כי "בסיכומי מחלה מצוין על הגזמת יתר של הסימפטומים". 15. עולה קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות הנפשית. באבחון הרפואי של הפסיכיאטר ד"ר אידה סטולרמן מיום 26/06/00, נאמר "מדובר בגבר בן 62 המוכר למערכת הפסיכיאטרית מ-12/98 לאחר שעבר תאונת דרכים קשה. מאז אושפז שלוש פעמים בבי"ח שער מנשה". למעשה, גם ד"ר הראל, המומחה הרפואי שמונה בתביעת הנזיקין של הנפגע, קבע כי הנפגע סובל מנכות נפשית בעקבות התאונה, אם כי בשיעור 20%, כך שלמעשה אין מחלוקת בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות הנפשית, והמחלוקת היא בענין שיעור הנכות בלבד. בהתאם לאמור לעיל בסעיף 11 לפסק דין זה, השיעור שנקבע על ידי רופאי המל"ל הוא הקובע. 16. בנושא הנכות עקב ליקויי שמיעה, ביקש התובע להסתמך על חוות דעת רפואית של רופא המל"ל מיום 18/05/00, שבו נקבע, לטענת התובע, כי הנפגע "סובל מליקוי שמיעה כשנתיים בעיקר מימין לאחר תאונת דרכים 5.9.98" (סעיף 18 לסיכומי התובע). אולם, חומר הראיות שבפני אינו כולל כל חוות דעת כאמור. אין בחומר הראיות שבפני דבר הקושר בין התאונה לבין ליקויי שמיעה, מלבד ציון תאריך התאונה כמועד תחילת הנכות, ולא די בכך ללא התייחסות במלל האבחון המאפשרת לקשור בין הליקוי לבין התאונה. נוכח האמור ובהעדר כל חוות דעת רפואית הקובעת קשר סיבתי בין התאונה לבין ליקויי שמיעה, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח קשר סיבתי כאמור. 17. גם לענין הנכות האורטופדית של שינויים ארטריטיים בעמוד השדרה הצווארי ובעמוד השדרה המותני, לא מצאתי כי האבחונים וההחלטות של הרופאים המוסמכים, אשר מונחים בפני, מאפשרים לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות האמורה. בענין זה אף לא צוין תאריך התאונה כמועד תחילת הנכות. לאור האמור ובהעדר כל חוות דעת רפואית הקובעת קיומה של קשר סיבתי בין התאונה לנכות האורטופדית, גם כאן לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכחת הקשר הסיבתי. בסיכומיו (סעיף 19) ביקש התובע להסתמך על דברים שכתב הנפגע בתביעתו לקבלת גמלת נכות כללית, שם צוין כי הפגיעות בגב ובצוואר הן תוצאה ישירה של התאונה. אולם, לא הרי דברי הנפגע בתביעתו לקבלת גמלה, כהרי קביעות וממצאי רופאי המל"ל באבחונים ובהחלטות. דבריו של הנפגע אינם יכולים לשמש תחליף לראיה רפואית, בין בדמות חוות דעת של מומחה רפואי ובין בדמות ממצאי וקביעות רופאי המל"ל (ואוסיף, במאמר מוסגר ולמעלה מהצורך, במיוחד במקרה דנן כשחוסר אמינותו של הנפגע קיבל ביטוי לא רק בחוות הדעת של פרופ' אוטרמסקי וד"ר הראל, המומחים הרפואיים שמונו בתביעת הנזיקין של הנפגע, אלא גם באבחון הרפואי של רופא המל"ל, ד"ר סטולרמן, מיום 26/06/00). 18. יוצא מהאמור כי הוכח קיומו של קשר סיבתי לתאונה רק ביחס לנכות הנפשית בשיעור 30%. 19. ברע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נז(4) 350 (להלן - פס"ד פרלה עמר), עמד בית המשפט העליון על דרך החישוב, שלפיה יש לקבוע איזה חלק מגמלאות המל"ל ינוכה מהפיצוי המגיע לנפגע מהמזיק/חברת הביטוח, כשחלק מהנכות שזיכה את הנפגע בגמלאות קשור סיבתית לתאונה וחלק לא. ברע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (טרם פורסם בפ"ד, פס"ד מיום 29/03/09) נקבע כי ההלכה שנקבעה בפס"ד פרלה עמר (להלן - הלכת פרלה עמר) חלה גם בהקשר לתביעת שיפוי של המוסד לביטוח לאומי. 20. בע"א 1093/07 בכר נ' פוקמן (לא פורסם בפ"ד; פס"ד מיום 02/07/09). הבהיר המשנה לנשיאה, כב' השופט ריבלין, את דרך החישוב הנכונה על פי הלכת פרלה עמר (בת.א. (שלום י-ם) 5136/05 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ - פס"ד מיום 03/01/08 שניתן על ידי כב' השופט וינוגרד - קיימת סקירה של שיטות החישוב השונות שננקטו קודם לכן), ועל פי הבהרתו חלק הגמלאות שיובא בחשבון לצורך תביעת שיפוי של המוסד לביטוח לאומי (או לצורך ניכוי מהפיצוי המגיע לנפגע) יהיה כחלק הנכות המשוקללת הקשורה לתאונה (30% במקרה דנן) מתוך כלל הנכות המשוקללת של הנפגע (54.64% במקרה דנן), דהיינו 54.9% (30/54.64). 21. בפסק דין שניתן על ידי בת.א. 4057/05 עמדתי על קושי אריתמטי שאני מוצא בנוסחה האמורה, אך פסקתי בהתאם לנוסחה, וכך אעשה גם כאן. 22. על כן, מתוך סכום דרישתו של התובע, שהסתכם בסך 63,900 ₪ (קרן ליום 31/10/04), על הנתבעות לשלם לתובע סך 35,081 ₪ (קרן ליום 31/10/04). ריבית 23. הריבית המוסכמת על פי הסכם השיפוי (סעיף 6) בגין אי-תשלום במועד הוא "ריבית בגובה הריבית המקסימלית על סכום התביעה, לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א-1961 ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל". הריבית המקסימלית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961 היא ריבית הפיגורים, שנקבעת לפי תקנה 5 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה) התשס"ג-2003 (ראו ע"א (מחוזי י-ם) 6007/06 הפניקס הישראלי נ' המוסד לביטוח לאומי - לא פורסם בפ"מ, פסק דין מיום 05/09/06 - וכן רע"א 8429/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי - לא פורסם בפ"ד, החלטה מיום 01/07/07 מפי כב' השופט רובינשטיין, שבה נדחתה בקשת רשות ערעור על ע"א 6007/06 הנ"ל). 24. לטענת הנתבעות, אין לחייבן בריבית האמורה, מאחר וביסוד המשפט עמדה סוגיה כנה ואמיתית השנויה במחלוקת. 25. דין הטענה להידחות. אף אם אכן היתה מחלוקת כנה ואמיתית, כנטען על ידי הנתבעות, אין בכך כדי להשפיע על הריבית שעליה לשלם לפי הסכם השיפוי בגין אי-תשלום הדרישה במועד (ע"א (מחוזי י-ם) 9105/06 המוסד לביטוח לאומי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם בפ"מ, פס"ד מיום 02/07/06). 26. אוסיף, למעלה מהצורך, כי הנתבעות אף לא שילמו את החלק היחסי מהגמלאות בגין 20% נכות צמיתה, שגם לשיטת הנתבעות קשורה סיבתית לתאונה. סוף דבר 27. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך 35,081 ₪, שישא ריבית לפי הסכם השיפוי (ריבית בשיעור 120% מריבית הפיגורים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961) לתקופה שמיום 31/10/04 ועד למועד תשלומו המלא בפועל. כן תשלמנה הנתבעות לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ. ניתן היום, ה' באדר תש"ע (19 בפברואר 2010), בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים. מוריס בן-עטר, שופט השתק שיפוטיהשתק / דיני מניעות